תקופת כלוב הזהב  | בכל סרלואי

העולם מתקשה לקבל דמות אישה שמאחורי עדינותה וצניעותה מסתתרת ציניות מחושבת. במציאות הרומן של מחברת "נשים קטנות" זה כנראה הכרח בל יגונה

 975279מאחורי מסכה או: כוחה של אישה

לואיזה מיי אלקוט

מאנגלית: שירלי פינצי לב

סנדיק ספרים, 2015, 156 עמ'

באחד הקטעים הנוגעים ללב בספר "נשים קטנות" שואלת מג את אמה אם יש אמת ברכילות ששמעה בקרב חוגי החברה הגבוהה, שלפיה יש לה "תוכניות" להשיא את אחת מבנותיה לנכדו של שכנם העשיר, מר לורנס. בתשובה עונה לה גברת מארץ': "כן, יקירתי, יש לי תוכניות רבות… אני רוצה שבנותיי תהיינה יפות, מצוינות וטובות; נערצות, אהובות ומכובדות; שיהיו להן נעורים מאושרים, שנישואיהן יעלו יפה… ושאלוהים ימנע מהן עמידה בניסיונות של דאגה וצער… להיות נאהבת על ידי האדם הנכון שבוחר בך, זה הדבר הנפלא ביותר שיכול לקרות לאישה, ואני מקווה בכל לבי שבנותיי ידעו גורל זה… אני מעדיפה לראותכן רעיות לאנשים עניים, אם אך תהיינה מאושרות, אהובות ושמחות בחלקכן, מאשר לראותכן מלכות על כס מלכות, בלא כבוד עצמי ושלווה בלב".

שנתיים בלבד אחרי שיצאו לאור שורות אלה, פרסמה אלקוט את "מאחורי מסכה: או כוחה של אישה". קורא שיבקש למצוא בספר זה את אותן שיחות נפש וקרבת לב בין אם לבנותיה, או את אותה השקפת עולם מלאת אהבה שאפיינה את "נשים קטנות", לא ימצא אותן. "נשים קטנות", למרות מורכבותו ולמעט כמה מקרים, הוא שיר הלל לנשיות מהוגנת, צנועה, עדינה, ישרה, פשוטה ונטולת תחכום. "מאחורי מסכה" הוא הסיוט של בנות משפחת מארץ', שבזות בכל לבן לאישה המשתמשת בכוחה הנשי כדי להגיע ללבו של גבר או להישג כלשהו בעולם.

הרומן (שיוצא לראשונה בעברית בתרגומה המעולה של שירלי פינצי לב) מספר את סיפורה של העלמה ג'ין מיור, אישה צעירה ועדינה, המגיעה כמורה-אומנת לביתה של משפחת קובנטרי האצילה. כמחנכת היא משכילה ומרתקת, וכאישה היא ענוגה, נשית וטהורת לב. שני אחיה הבוגרים והמשועממים של תלמידתה המסורה לא נשארים לאורך זמן אדישים לקסמיה, ובזה אחר זה הם נופלים ברשתה. היא דוחה אותם בצניעות מקסימה, ונשארת לאורך כל הספר זכה וענוגה למראית עין; נראה שבכל התנהלותה אין כל פגם. אבל מאחורי הקלעים מתגלה כי מדובר באישה צינית, מודעת מאוד לעצמה, שכל מעשיה מחושבים לצורך המטרה המכוערת של לכידת גבר לצורך שיפור מעמד כלכלי.

לכאורה, זהו סיפור קלאסי על שפלותה של אישה המשתמשת בכל קסמיה הנשיים כדי להפיל גבר ברשתה, מעין Cherchez la Femme נוסח בריטניה. לאורך כל הספר מבקש הקורא לדון את הגיבורה המקסימה לכף זכות, אבל מעשיה בסופו של דבר מעידים כנגדה באופן מוחלט. ג’ין מיור אולי לא תיכנס לרשימת הנבלים הגדולה של הספרות, אבל דמותה בהחלט טורדת מנוחה; אין ספק שמדובר בדמות תככנית וחסרת מצפון. ועם זאת, אסור להישאר תחת הרושם הזה, אלא לקרוא את הספר לא רק דרך העלילה שלו, אלא בהקשרו הפוליטי הרחב; המשמעויות של הסיפור דורשות עיון מתמשך, דרך עיני התקופה ודרך עינינו שלנו, ואולי עוד מוקדם הזמן לשפוט אותו.

אצבע מאשימה כלפי גברים התופסים את האישה כיצור טהור וחסר ישע. כתב היד של ספרה הראשון של לואיזה מיי אלקוט מ-1849 צילום: רויטרס

אצבע מאשימה כלפי גברים התופסים את האישה כיצור טהור וחסר ישע. כתב היד של ספרה הראשון של לואיזה מיי אלקוט מ-1849
צילום: רויטרס

חרפת רעב מכובדת

אנשים הקוראים היום את הרומנים של ג'יין אוסטן חושבים שהם קוראים ספרות רומנטית העוסקת בייסורי האהבה של אישה צעירה עד לסוף הטוב שבנישואין, אך למעשה הם קוראים ספרות מעמדית העוסקת בפחד מחרפת רעב. עבור מיליוני נשים עניות ברחבי העולם נאסרה העבודה לא בחוק אלא בחומות ההגינות והשם הטוב הבצורות מהן, ואפשרות הפרנסה מעבודה לא הייתה קיימת כיוון שנחשבה לבלתי הולמת ונוגדת באופן חמור את צניעותה ומעמדה הנאות של אישה.

אישה שמת אביה הועמדה בפני בחירה בין סכנת חרפת רעב מכובדת לבין שובע מחפיר בשל יציאה לעבודה. אליזבת בנט וארבעת אחיותיה זקוקות נואשות לבעל, רצוי אמיד, כדי שיוכלו לכלכל את עצמן ואת אמן לאחר מות אביהן הבזבזן. ג'יין אוסטן מתארת את המציאות הנוראה הזו בקלילות ובהומור, ובסוף זוכות הגיבורות שלה בראש ובראשונה במפרנס ורק לאחר מכן בבן זוג הראוי להן. על דעתה של אליזבת בנט, גיבורת "גאווה ודעה קדומה" של אוסטן, אישה צעירה, נבונה ועצמאית ברוחה, לא עולה האפשרות שתציל את משפחתה על ידי עבודה – מרקימת מפיות ועד להוראה וציור. במשך מאות שנים אפשרות הפרנסה המכובדת היחידה לאישה הייתה נישואין ונישואין בלבד. והיא זו שהולידה את הרומן הרומנטי, שבבסיסו גבר הגואל את האישה לא רק מרווקותה, אלא בעיקר מהסבל של העוני והמצוקה.

זוהי הפרספקטיבה שדרכה יש לראות את הרומן שלפנינו. קריאה פשטנית תראה את דמותה של ג'ין כגיבורה חדלת אישים, סיוט של כל גבר הגון. קריאה מעמיקה יותר תגלה כי הדמות הבעייתית היא רק חלק ממציאות איומה לא פחות, שבה נאלצות נשים הגונות למכור את יושרן ולבן כדי להימנע מלמכור את גופן. אישה כישרונית כג'ין מיור היא אישה שאין לה כל סיכוי למעמד מהוגן או קיום מכובד.

היא גרושה בתקופה שבה היו חיי סבל בתוך מערכת נישואין כושלת מכובדים יותר מהחרפה שבגירושין; היא עבדה לפרנסתה כשחקנית בתקופה שבה כישרונה של אישה העיד על חוסר מוסריות, והנישואין – גם אם מתוך מרמה – הם האפשרות היחידה שלה לקיום שיש בו שמץ של כבוד עצמי, אם אכן ייתכן כבוד שכזה בתוך מציאות שכולה שקר. בשונה מבנות מארץ', אין לה קרוב או ידיד בעולם, ואף לא בן משפחה שינחה אותה מתוך קשב לצרותיה. ג'ין מיור היא אישה בודדה לחלוטין, שמתוך מציאות חיים איומה נאלצת לכתוב במו ידיה את הדרמה של חייה, במקום לשחק את התפקיד שיועד לה.

ג'נטלמנים אווילים

אבל יותר משיש כאן ביקורת כלפי נשים ממולחות בחברה ויקטוריאנית (ואלקוט האמריקנית שותלת את הגיבורה הפגומה שלה במציאות אנגלית, כדי לחדד את הביקורת שלה), יש כאן אצבע מאשימה כלפי גברים התופסים את האישה כיצור פרוותי טהור וקסום, חסר ישע.

הגברים של משפחת קובנטרי נהנים מהשכלה רחבה ושפע כלכלי מעורר קנאה, והם נוהגים בעולם – ומשתדלים לנהוג גם בנשים – כג'נטלמנים. אבל אותה אבירות שבה הם מגישים ממחטה לאישה שרגשותיה מציפים אותה היא העיוורון שלהם ביחס למצבן של נשים בעולמן. הנטייה האבירית שלהן לתפוס נשים כתמימות, חלשות וחסרות ישע הופכת אותם לבורים גמורים לגבי צרכיה האמיתיים של אישה, שאינם שונים כלל מצרכיו המהותיים של גבר.

בתפיסתם האבירית את האישה על פי המוסכמות הוויקטוריאניות, הם מבטלים את קיומה כאדם בעל מניעים וקיום במציאות. כתוצאה מכך הם הופכים את עצמם לאווילים מוחלטים בכל הנוגע למשחק שהיא משחקת בהם בתככיה, ולצורך האנושי הפשוט שלה במחסה, מזון וקורת גג, שהוא הכרח לא יגונה.

על קו התפר

לואיזה מיי אלקוט הכירה היטב את המציאות הזו. חייה עברו עליה בארצות הברית, שבה היחס לנשים היה נאור יותר מבבריטניה, והעבודה לצורך פרנסה לא נחשבה חרפה לאישה שהיה עליה להרוויח את לחמה. אבל את אימת העוני היא הכירה היטב: לאחר ירידת משפחתה מנכסיה היא נאלצה לעבוד לפרנסת המשפחה בכל עבודה מכובדת עבור אישה: מורה, מטפלת, גננת, תופרת ואחות במלחמת האזרחים האמריקנית, עבודה שגרמה לה לנזקים בריאותיים קשים ולבסוף גם הביאה עליה את מותה.

בשונה מהגיבורות פרי רוחה, היא לא זכתה לאהבת גבר ולא נישאה מעולם. ב"נשים קטנות" היא מתארת את האופנים שבהם נאלצות בנות מארץ' העניות לכלות את כוחן ונעוריהן בפרנסת המשפחה, באופן שהכירה מקרוב מאוד, והיא מגנה בכל לבה מציאות של מניפולציות נשיות לצורך השגת מטרה כלשהי.

באחד הפרקים היא מציגה באורח נלעג את דמותה של בת אצילים בריטית מתוחכמת, הבזה לבנות משפחת מארץ' על עבודתן. אבל רוחה הגדולה של אלקוט לא הניחה לה להסתפק בציור דמות על גבול הקריקטורה; היא ידעה שמצבן העגום של נשים רבות לא מאפשר להן קיום מהוגן בעולם הסוגר על נשים בכלוב של זהב, ולמעשה מגונן על העולם מפניהן. מתוך כך כתבה את הספר החשוב שלפנינו.

סופרים גדולים תמיד מפתיעים אותנו. מעבר לאמנות הסיפור, היכולת של הסופר להמציא משהו חדש בתכלית ביחס לעצמו מעידה על יכולת אמיתית. הקריאה ב"מאחורי מסכה" הותירה אותי חסרת מילים. מדובר בספר אינטנסיבי וטורד מנוחה, שמצריך זמן למחשבה והתאוששות. הקריאה בו נעשית חשובה ביותר לתקופתנו, שכן מדובר בספר שחי על תקופת התפר. בשיאה של התקופה הוויקטוריאנית, עשרות שנים לפני שהחל הגל הראשון של הפמיניזם, נמצאו לו כבר שורשים ברומנים של סופרת אחת, שלא יכלה להניח לגיבורות שלה להישאר נשים קטנות. #

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט"ו אדר תשע"ה, 6.3.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 במרץ 2015, ב-גיליון כי תשא תשע"ה - 917, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר זה הזכיר לי בקורת שקראתי אודות גירסא קולנועית של שלושת המוסקיטרים, שבה גיבורת המשנה שכונתה mylady , שמופיעה בספר כתככנית מרושעת [בלשון המעטה], אינה אלא אישה יפהפיה שמנסה לשרוד בעולם הגברים הקשוח שלפני המהפכה הצרפתית.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: