רבנות ללא היררכיה | אחיה אמיתי

כשהוא צעיר ונטול זקן, הגיע הרב ח"ד הלוי לשמש ברבנות בראשון לציון. המהפכה שעשה שם – בירידה אל העם בהתמודדות עם המודרנה – הפכה אותו למופת לרבנות ארצישראלית

תקומת מדינת ישראל הציבה אתגרים רבים וגדולים בתחומים רבים. אחד מהם, שנראה שטרם נידון כראוי, הוא שדה הרבנות. אין הכוונה למעמדה של הרבנות הראשית כגוף רשמי של מדינת ישראל, גם לא להצעת מערכת שלטון על פי התורה, אלא למוסד הרבנות הקלאסי בחברה. הרבנות העממית היא המוסד שליווה את עם ישראל לאורך כל שנות גלותו ואך טבעי שיהיה צריך להתאים אותו להוויה המתחדשת בארץ ישראל.

כמדומה שאפשר לציין ארבע דמויות שפעלו בשטח זה בשנותיה הראשונות של המדינה והחלו בעיצובה של "רבנות ארץ ישראלית": הרב אלימלך בר שאול, הרב שאול ישראלי, חמי – הרב חיים דוד הלוי והרב בנימין אביעד. שלושה מהם (הרבנים בר שאול, ישראלי והלוי) הניבו יבול ספרותי מרשים. שלושה מהם אף היו קשורים באופן ממשי עם הראי"ה קוק – הרב בר שאול היה משומעי לקחו של הראי"ה, הרב ישראלי היה תלמיד של ממש והרב אביעד הצעיר מהם חניך ישיבתו, ישיבת "מרכז הרב".

שלושה פעלו במרחב הציוני הדתי הרשמי – הרב ישראלי כרבו של מושב כפר הרא"ה, הרב בר שאול בישיבת הקיבוץ הדתי ובישיבת קלצק, לימים ישיבת הדרום של תנועת המזרחי, והרב אביעד במועצה האזורית שפיר המורכבת מיישובים של תנועת הפועל המזרחי. שני הראשונים אשכנזים והשנים האחרונים ספרדים.

הכתרתו לוותה בשיירה של רוכבי סוסים, אך מצידו בלטה הצניעות. הרב חיים דוד הלוי, 1993 צילום: באדיבות המשפחה

הכתרתו לוותה בשיירה של רוכבי סוסים, אך מצידו בלטה הצניעות. הרב חיים דוד הלוי, 1993
צילום: באדיבות המשפחה

רבנות חלוצית

"רוח החלוציות" של ימי ראשית המדינה פעמה ברבנים אלו וכולם שאפו ליצור דפוס רבנות חלוצית־ארצישראלית שעם הצורך בשמירה על כבוד הרבנות תהא משוחררת מדפוסים גלותיים של רשמיות חיצונית, מתפיסת הרבנות כפרנסה; רבנות שתתמודד באופן ישיר ובלתי אמצעי עם אתגרי החיים הרוחניים, הנפשיים והממשיים של הפסיפס האנושי המשתתף בשיבת ציון, רבנות שתורגש כנושאת בעול של שיבת ציון.

אחד הצעדים הראשונים שנקטו בו במסגרת בניית "הרבנות הארצישראלית" היה פשוט מאוד – ויתור על דמי החופה ומכירת החמץ שניתנו באופן מסורתי לרב. פעולה זו, ש"נגעה בכיס" של קהליהם, סימנה מערכת יחסים שונה מן המורגל ביחסים בין הרב לקהלו.

אך רבנים אלו לא התעסקו רק בכך. הרב ישראלי הפשיל שרוולים כפשוטו ונכנס בעובי הקורה של תחום הלכתי כמעט חדש – שדה המצוות התלויות בארץ. תוך זמן קצר היה למוציא והמביא בפני פורום הרבנות הראשית בהלכות שמיטה וכלאיים ושאר מצוות התלויות בארץ, עד שנעשה לסמכות המכרעת בתחום. לאחר שראה את הנוער של "המזרחי והפועל המזרחי" הולך ונוטש את דרך התורה, הרב ישראלי אף תרם את חלקו בהתמודדות עם התופעה כמורה למחשבת ישראל במדרשיית נעם ובחיבור ספרו החלוצי "פרקים במחשבת ישראל".

הרב בר שאול מצידו אימץ את תנועת הקיבוץ הדתי. הוא שימש אוזן קשובה להתלבטויותיה הייחודיות והיה שותף לעיצוב חיי התורה ב"קהילה החדשה". הרב בר שאול שימש בכלל כותל תלפיות לנוער הציוני דתי, ופרסם ספרי הגות במחשבת ישראל שאף הם היו ראשונים מסוגם. הרב אביעד התפרסם כ"רב על הטוסטוס", המודל הצעיר של רב המגיע לקהלו. פעילות זו שברה את הסטיגמות על רשמיות הרבנות.

ברוח התקופה

לעומת שלושה אלו, הרב ח"ד הלוי פעל באזור חברתי שונה. בשנת תשי"א, שנתיים לאחר קום המדינה, הגיע בשליחות רבו הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל לקהילת האורפלים בעיר ראשון לציון. עדה זו מקורה באזור אורפה השוכן במשולש הגבולות של סוריה, עיראק ותורכיה, ורובה ככולה עלתה לארץ בשנת 1896. הקהילה נוסדה על ידי אורפלים שהגיעו בתחילה מירושלים לשמש עובדי ייצור עונתיים ביקבי הברון בראשון לציון, ולאחר זמן החלו להשתקע בעיר וכך נוצרה קהילה "ספרדית" הניזונה מאהבת ארץ ישראל מסורתית אך חיה פיזית בלב מושבת העלייה הראשונה, על כל המשמעות התרבותית והמגמה המודרנית שלה.

הרב הלוי הגיע אל קהילה בת חמישים שנה שעדין שמרה על ייחודה במרחב – בית כנסת עצמאי (הספרדי הראשון במושבות), קרבת משפחה בין חבריה, פולקלור ייחודי והנהגה של "זקני עדה". בני הקהילה היו ברובם אנשים פשוטים, אנשי עמל – עובדי היקב, חקלאים, מעט סוחרים ובני עדות אחרות שהצטרפו במהלך השנים. ההשכלה הרשמית והתורנית הייתה דלה. קהילה מסורתית זו אותגרה על ידי רוח הציונות החילונית, הרוח החדשה המודרנית המרגשת והסוחפת. לציבור זה לא הייתה מסורת של התמודדות עם המודרנה, הוא לא גדל על המשנה הציונית דתית ולא הייתה לו היכולת לעמוד בקשרי המלחמה עם ההכרות וההרגשות המתנגדות והסותרות הנלחמות על נפשו.

הופעתו של הרב הלוי השרתה רוח חלוצית בקהילה המסורתית. עצם המעבר של הסמכות התורנית מרבנים מבוגרים לרב צעיר ורהוט ללא חתימת זקן שידר את רוח התקופה. הכתרתו לוותה בשיירה של רוכבי סוסים, אך מצידו בלטה הצניעות. לעולם היה מגיע ראשון לבית הכנסת על מנת שלא יקומו הזקנים לכבודו. בעוד אנשי הקהילה התגוררו בדיור קבוע ומכובד, הרב הלוי התגורר בתקופה הראשונה עם משפחתו בדירת חדר, שנחצתה על ידי וילון: החלק הקדמי שימש משרד והיה פתוח משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה, ובחלק האחורי התגוררה המשפחה. פעולות אלו, חיצוניות ככל שיהיו, השפיעו רבות. כל אלו לוו ב"צמצום הדיסטאנס" בין הרב לילדים הקטנים ובפעילות עם הנוער – מלימוד טעמי המקרא עד לשיעורי תורה מיוחדים. פועל יוצא מכך היה שהנוער לא עזב את בית הכנסת.

פתיחת שערים

דא עקא, האתגרים העיקריים היו אלו הרוחניים. האחד, לקבוע בתודעה שהתורה ושמירת המצוות אינן סותרות את המודרנה. להראות שהתורה אינה רק מסורת של מנהגים ודפוסי התנהגות "של פעם", אלא יש לה אמירה משמעותית בתוך העולם העכשווי. הד למאמץ זה אפשר לראות בפרי ביכוריו של הרב הלוי – הספר "בין ישראל לעמים", המבוסס על דרשותיו בפני קהלו, ובו הוא עוסק בתפיסת יחסי החוץ של המדינה היהודית. ספר שהוא ראשון מסוגו (ובמידה מסוימת עדיין בודד) בהגות הרבנים הספרדיים בארץ. לעבודה התורנית הרשמית הזו הייתה משמעות רבה בחיבור בני הקהילה להוויה המודרנית, והיא שחררה אותם מהקיבעון המנטלי של קהילה נספחת.

האתגר השני נגע למדינת ישראל. הקמת מדינת ישראל התפרשה (ועדיין מתפרשת) אצל רבים כ"ניצחון" החילוניות. הרב הלוי, כתלמידו של הרב עוזיאל, ראה את הדברים אחרת לגמרי. מדינת ישראל היוותה עבורו ראשית צמיחת גאולתנו – יחידה מרכזית במרקם של התפיסה הדתית. על מנת לגשר על הפער בין ההוויה החילונית של המדינה לבין ערכה הרוחני ראה לנכון להרחיב את האופק הדתי של בני הקהילה, קרי לשחרר את החיים הדתיים מצמצומם. זאת עשה הרב הלוי דווקא בשיעורי ההלכה שלו לקהילה, שיעורים שהיוו את הבסיס לספרו המונומנטלי "מקור חיים".

מלבד לימוד ההלכות עצמן, נקט הרב הלוי בשיעורים אלו שני מהלכים מקבילים: האחד, פתיחת השער בין הלכה לאגדה. ספרו "מקור חיים" פותח כל נושא הלכתי בהקדמה רעיונית. בדרך זו יצאו ההלכות מגדר של "מצוות אנשים מלומדה" וקיבלו משמעות ערכית. חובות האיברים נגעו בלבבות ובמוחות. המהלך השני שבו נקט – אף הוא ייחודי – היה פריסת העקרונות ההלכתיים של הנושא טרם הלימוד.

קהילת האורפלים בראשון לציון התפתחה. בניה השתלבו בכל תחומי החיים במדינת ישראל, למן הביטחון והאקדמיה ועד לרפואה ולכלכלה, ועבורם הרב הלוי הינו מקור השראה עד היום. הם דבקו בו באהבה רבה, והוא היה מייצגה הנאמן של תורת ישראל. "בשבילי", אומר אחד הילדים שגדל בקהילה ההיא וכבר נהיה לאיש, "לאורך כל החיים הרב הלוי השאיר לי את הצביון האמיתי של היהדות, בהלכה, במוסר, ביושר… כשאבא שלי היה שומע את הרב הלוי בדרשה או בשיחה, זה היה משרה בו יראת כבוד מאוד מיוחדת".

————

טקס השקת המהדורה החדשה של "מקור חיים", שבה הוכנסו מאות תוספות מתוך ספרי השו"ת "עשה לך רב" ו"מים חיים" של הגרח"ד הלוי, יתקיים ביום חמישי, ט"ז בשבט (5 בפברואר), 
בבית יד לבנים בראשון לציון

הרב אחיה שלמה אמיתי הוא רב קיבוץ שדה אליהו

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י' שבט תשע"ה, 30.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-30 בינואר 2015, ב-גיליון בשלח תשע"ה - 912 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: