אות מקומראן | חיליק אברג'ל

התורה אינה מפרטת מהי צורת התפילין וכיצד מניחים אותן. את הפער משלימים חז"ל וגם ממצאים ממערות מדבר יהודה

"לפי עומק פשוטו, יהיה לך לזיכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך, כעין 'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ'", כך מפרש הרשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, את הפסוק בפרשתנו: "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ" (שמות יג, טז).

נחלקו המפרשים האם אופן הנחת תפילין היום היא מדרבנן או הלכה למשה מסיני. ר' אברהם אבן עזרא, כמו הרשב"ם, הבין את אופן הנחת התפילין בדרש הכתוב: "יש החולקים על אבותינו הקדושים שאמרו כי לאות ולזיכרון על דרך 'כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶךָ' (משלי א, ט). גם וקשרתם לאות על ידך כמו 'קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ' (משלי ו, כא)". לעומתם, עמד הרמב"ן על קשר הדורות במסירת המצווה: "שהם בתים רבים כאשר קבלנו צורתם מן האבות הקדושים שראו הנביאים והקדמונים עושים כן עד משה רבנו".

ארבע פעמים מוזכרת מצוות תפילין בתורה אך צורת התפילין ואופן קיום המצווה לא פורטו. חז"ל וספרים חיצוניים משלימים את התמונה. במאה השנייה לפנה"ס חוברה במצרים "אגרת אריסטיאס". בעל האגרת (הלא ידוע) מתאר את אופן יצירת תרגום השבעים ואת מצוות התפילין: "ואף ציווה בדברים ברורים לכתוב את האות סביב היד" (עמ' 49 במהדורת כהנא). יוסף בן מתתיהו מציין: "חייבים הם גם לכתוב על דלתותיהם את הטובות הגדולות ביותר שהיטיב א־לוהים עמהם ועל כל אחד להראותן על זרועו… חייבים הם לכתוב ולשאת על הראש ועל הזרוע" (קדמוניות היהודים ד, 213). מדברי המשנה ניתן להבין כי הלכות תפילין התגבשו לאורך זמן: "העושה תפילתו עגולה סכנה ואין בה מצווה. נתנה על מצחו או על פס ידו הרי זו דרך המינות. ציפה זהב ונתנה על בית אונקלי שלו הרי זו דרך החיצונים" (מגילה ד, ז).

צומת דרכים

הארכיאולוגיה מוסיפה נדבך חשוב להבנת התפתחותה של המצווה. חירבת קומראן נוסדה בתקופת מלכי יהודה במאה השמינית לפני הספירה. חשיבותה קשורה לדרך היורדת מירושלים לחופי ים המלח. דרומית לקומראן, הים נשק למצוק וההולכים לעין גדי או לעבר הירדן נאלצו לשוט בספינה ממעגנת חורבת מיזין ליד אבנת או ללכת ברגל לאורך המצוקים דרומה. לשתי אפשרויות אלו קומראן היוותה צומת ונקודת דרך חשובה. בקומראן תנאי ישיבה נוחים: דרומית לחורבה מצויים עינות צוקים – קבוצת מעיינות גדולה, ולידה גדלו מטעי תמרים. גודלן של הברכות מעיד על אספקת מים סדירה מהשיטפונות בנחל הסמוך.

היישוב בקומראן הגיע לשיאו במאה השנייה לפנה"ס, בתקופה החשמונאית, והוא חרב ברעידת אדמה שפגעה במקומות שונים בארץ ישראל בשנת 31 לפנה"ס, ימי הורדוס. לאחר שיושבה מחדש היא נכבשה בימי המרד הגדול (68 לספירה) על ידי הצבא הרומי וננטשה מתושביה המקוריים.

המחקר על אודות קומראן עסק במגוון שאלות בשלושה תחומי עניין: האתר, זהות יושביו והמגילות. בשנים 1952־1956 חפר האב הדומיניקני רולאן דה־וו במקום וגילה מקום מאורגן: ברכות, מקוואות, מבני ציבור ומערות חצובות וטבעיות. זהות יושבי המקום נמצאת בעין הסערה. רוב החוקרים מצאו דמיון בין תיאור האיסיים במקורות השונים לממצא הארכיאולוגי. בדברי פילון האלכסנדרוני (על חירות הצדיק, פרקים יב־יג), יוסף בן מתתיהו (מלחמת היהודים ב, ח) ופליניוס הזקן (תולדות הטבע ה, 17) מתוארת קבוצה פורשת, דטרמיניסטית, המונהגת על ידי כהן הצדק ומתנגדת למקדש בירושלים. המגילות שנמצאו במקום הן ללא ספק אחת מהתגליות החשובות של המאה ה־20. תרומתן לחקר כתבי הקודש הוא עצום והן שופכות אור על התגבשות הטקסט התנ“כי.

  צומת ונקודת דרך חשובה. האתר הארכאולוגי, אזור המערות ונחל קומראן  צילום: תמר הירדני


צומת ונקודת דרך חשובה. האתר הארכאולוגי, אזור המערות ונחל קומראן
צילום: תמר הירדני

כוח הגנה

בנוסף לכל זאת, חמישה עשר בתי תפילין של ראש נמצאו במערות קומראן. תפילין נמצאו גם במצוק ההעתקים, במערות צאלים ובמערת מורבעת בנחל דרגה. בשלושה עשר בתי תפילין מאלו שנמצאו בקומראן יש ארבעה תאים שבהם הכניסו את מגילות הקלף, ובשני בתי תפילין ישנם שלושה תאים.

התפילין שנמצאו בקומראן, המאפיינות את המאה הראשונה לפני הספירה, שונות מהתפילין שנמצאו במערות מדבר יהודה והמתוארכות לזמן מרד בר כוכבא (132־135 לספירה). היו חוקרים שפירשו את השונות בתפילין כיתתיות והיו כאלה שהסבירו את ההבדל בתהליך ההתגבשות של המצווה.

הדמיון המרגש שבין התפילין שהניחו בני כת מדבר יהודה ומורדי בר כוכבא לתפילין שאנו מניחים היום מלמד על דורות רבים של מניחי תפילין. ואולי להם התכוון הנצי"ב בפירושו: "והיה לאות – עתה ביאר הכלי זין של ישראל שהוא חוזק יד שיש לכל אחד מישראל, ואמר שהתפילין כמו שיש בהם כוח התורה לשעבד הלב והמוח למלכות שמים, ככה יש בהם מעין כוח התורה, שהוא חרבם של ישראל להגן מכל צרה".

* חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ג' שבט תשע"ה, 23.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בינואר 2015, ב-גיליון בא תשע"ה - 911, פרשת דרכים ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: