מוות וחיים ביד נייר | שמואל פאוסט

שני ערוצי הצלה מרכזיים שהובלו על־ידי שני אישים, יריבים פוליטיים ואישיים, פעלו בתקופת הכיבוש הנאצי בהונגריה. האחד עורר סערה והשני הושכח וגם המחקר עליו כמעט הושתק

בין_קראוס_לקסטנרבין קראוס לקסטנר

המאבק על הצלת יהודי הונגריה

אילה נדיבי

כרמל, תשע"ה, 484 עמ'

התופעה התרבותית המפליאה בעיניי, בהקשר פעולות ההצלה רחבות ההיקף בבודפשט שתחת הכיבוש הגרמני, היא שחיי אדם היו תלויים באופן מוחלט בפיסת נייר. יכול אדם להיות נידון לרדיפה ולהשמדה על בסיס השתייכותו הלאומית, בעולם שבו כל החוקים בטלים מפני עריצותו של הדיקטטור ועושי טירופו, אך אם ישלוף מכיסו פיסת נייר, מודפסת במכונת כתיבה ומוחתמת בחותמות הנכונות, יהיה מוגן מידי מפלצת האדם הרצחנית שמולו וזו תשלחו – באי־רצון בולט אך מחוסר בררה – לשלום.

על הבסיס הזה, שבו בעולם שכלליו האנושיים הישנים נרמסו יש ערך לתעודה פורמלית, בנה משה (מיקלוש) קראוס את כל מבצע ההצלה אדיר הממדים שהפעיל. דווקא קראוס. מי שתואר כפקיד אפרורי, מנומס, קפדן, נוקדן ודקדקן. איש תנועת "המזרחי", ממושקף וחובש כיפה. איש של רשימות, מספרים, שמות, דו"חות, חותמות וניירות. איש שמעלליו הפקידותיים והדיפלומטיים המייגעים ותעלוליו המשפטיים והכמותיים הביאו להצלתם של עשרות אלפי יהודים ממוות ודאי. אנטי־גיבור אלמוני שמדינתו לא הכירה בגבורתו. ולא רק משום צניעותו והיעדר כישרונו ליחסי ציבור עצמיים.

האקדמיה נחלצת לקרב

אילה נדיבי, דור שני לניצולי שואה, הקשיבה בתשומת לב רבה לקולות הוויכוח הציבורי שהתגלע סביב הצגת התאטרון הקאמרי וסדרת הטלוויזיה שעסקו במשפט קסטנר בשנות השמונים והתשעים. אלה האיצו בה ללמוד את הנושא דרך הפרוטוקול המלא של המשפט. מתוכו, להפתעתה, צפה ועלתה דמות אנונימית לחלוטין שהציגה אלטרנטיבה לדרך ההצלה השנויה במחלוקת של קסטנר, ושהייתה, לדברי השופטים, בעלת הישגים גדולים לאין ערוך ממנה. בליבה גמלה החלטה לחקור ולחשוף את פועלה של הדמות האנונימית – מיקלוש קראוס, מנהל המשרד הארץ ישראלי בבודפשט – על רקע אירועי התקופה ופעולות ההצלה בהונגריה.

דרכה לא הייתה פשוטה בלשון המעטה. את הפרקים הראשונים של מחקרה דחה המנחה שלה אז, ההיסטוריון פרופ' אשר כהן ז"ל מאוניברסיטת חיפה, והגביל את מחקרה לחקר פעולות המשרד הארץ ישראלי רק עד זמן הכיבוש בטענה התמוהה שהמשרד נסגר בתקופה זו ובכך ביטל את עוקץ מחקרה. גם כשמנחה אחר אישר את עבודתה ונתן לה ציון גבוה, קורא אנונימי אחר העניק לה במקביל ציון נמוך במיוחד מה שמנע ממנה להתפתח לדוקטורט.

שש שנים תמימות נדחתה עבודתה של נדיבי עד שהחליטה לנסות שוב את מזלה באקדמיה הישראלית. היא מצאה עצמה מחויבת להנחייתם של הד"ר רפאל ואגו ופרופ' יחיעם ויץ, מחבר הספר "האיש שנרצח פעמיים: חייו, משפטו ומותו של ד"ר ישראל קסטנר". על אף החשש המוקדם שלה, ועל אף הקושי הנפשי להכיר בעבודתה, המנוגדת לעתים לדעתם אך מציגה נתונים בדוקים וניתוחים מדויקים, נתנו השניים לנדיבי חירות אקדמית מלאה. אך בכך לא תמה העלילה.

מאמר של נדיבי, שהתקבל לפרסום בכתב עת, זכה למכתבי מחאה מחוקרים ומאמרים אחרים שבקשה לפרסם במהלך העבודה על הדוקטורט נדחו על ידי אנשי הממסד האקדמי. חוקרת ידועה, שעסקה בעצמה בחקר אירועי ההצלה בהונגריה, קבלה לידה את עבודת הדוקטורט של נדיבי ובקשה לפסול אותה בטענה של "חוסר איזון". סופו של דבר, השיבה נדיבי תשובה מפורטת לדברי מקטרגיה ועבודתה אושרה. וכעת יצאה לאור לתועלת הציבור הרחב בספר שלפנינו.

אפרורי, ממושקף וחובש כיפה. מיקלוש קראוס, אדריכל מבצע ההצלה

אפרורי, ממושקף וחובש כיפה. מיקלוש קראוס, אדריכל מבצע ההצלה

סחורה תמורת דם

הספר מחולק כרונולוגית לשלושה חלקים: בטרם כיבוש; הכיבוש הגרמני; ועם השחרור. בחלק הראשון, הקצר, נדונה פעילותו של המשרד הארץ ישראלי בבודפשט, זרועה של המחלקה לעלייה של הסוכנות היהודית, בתקופה שקדמה לכיבוש. מפורט תפקידם של המשרד ושל קראוס מנהלו בהצלת פליטים שנמלטו להונגריה וביצירת תשתית חוקית ופוליטית להצלה שתתרחש מאוחר יותר, לאחר הכיבוש הגרמני.

באירוע מכונן של הצלת פליטים, שבו ניצל קראוס את טיפוח יחסיו המתמשך עם השלטון המקומי ועם דיפלומטים זרים, חבר קראוס לשגריר הבריטי נוקס להשתדלות אצל שר הפנים ההונגרי, כדי להתיר לפליטים להישאר על אדמת הונגריה עד לעלייתם לארץ, על סמך תעודות עלייה מטעם השגריר. קביעת העיקרון שסרטיפיקט לארץ ישראל הופך את המחזיק בו לאזרח בריטי־פלשתינאי ולכן מוגן מגזרות ממשלת הונגריה, היא העיקרון שאותו ניצל קראוס עד תום בשנות המלחמה. עוד עוסק פרק זה בפוליטיקה הפנימית של הארגונים הציוניים השונים בהונגריה, בהתגייסותה של הנהגת היישוב להצלה ובהקמת ועד העזרה וההצלה בבודפשט בראשותו של ד"ר ישראל (רז'ו) קסטנר.

חלקו השני והמרכזי של הספר מוקדש לתקופת הכיבוש הגרמני בהונגריה ולהשוואה בין תוכניות ההצלה שהוביל ד"ר קסטנר לבין תוכניות ההצלה שהוביל קראוס, על רקע חילוקי הדעות ביניהם על הדרך הראויה. הטענה העיקרית היא שדרך ההצלה של קסטנר הייתה מבוססת על יחסיו הקרובים עם ראשי השלטון הנאצי בבודפשט ועל שיתוף פעולה ביניהם, מתוך תפיסה כי זו הדרך היחידה הבטוחה להציל יהודים. העיקרון היה מסחרי: סחורה תמורת דם. הגרמנים, המצויים בלחימה קשה בכל החזיתות, נתונים בקשיים שכסף יהודי גדול יכול לסייע במעט לרווחתם. וגם באופן אישי לא בחלו בכירי משטר הכיבוש בשימון כיסיהם. חיי יהודים יימסרו תמורת ממון ורכוש נחוץ.

לפי העדויות והמסמכים שאספה וניתחה נדיבי, רוב התוכניות הללו הוכחו כפעולות סחטניות של אדולף אייכמן, דיטר ויסליצני ונאצים אחרים שקסטנר עמד עמם בקשר, שלא התכוונו כלל לעמוד בחלקם בתוכנית. במקביל למשא ומתן, המתמשך בכוונה, על הצלת יהודי הונגריה ולשוד כספם ורכושם ושוד כספי ההצלה שנשלחו מטעם העם היהודי לוועדת ההצלה, ריכזו הנאצים בגטאות את יהודי הונגריה וגירשו להשמדה באושוויץ כ־440 אלף יהודים מערי השדה במהירות וביעילות רבה (באופן אישי איני יכול לקרוא ולכתוב משפט זה ללא רעד, בלי לזכור שבין הנשלחים למותם מאותם מאות אלפי היהודים בני "ערי השדה" הייתה סבתה של אמי ורבים אחרים מבני המשפחה והקרובים).

מתקנים עוול היסטורי. חזית בית הזכוכית המשוחזרת ב"בית העדות", ניר גלים. צילום הדמיה התמונות באדיבות בית העדות

מתקנים עוול היסטורי. חזית בית הזכוכית המשוחזרת ב"בית העדות", ניר גלים. צילום הדמיה
התמונות באדיבות בית העדות

ניירות הצלה ומחאה

לעומת קסטנר, סבר קראוס שאין להאמין לגרמנים ושהתלות בהם היא מסוכנת. לטענתו, לא הייתה זו אלא דרך נכלולית של הנאצים לניצול המנהיגות היהודית ולהשגת כספים במרמה. תוכניתו הייתה מבוססת על שיתוף פעולה עם שרים ופקידים בכירים בשלטון ההונגרי, שעמם היה בקשרים טובים, בעזרתם של דיפלומטים ממדינות ניטרליות. דרך זו הייתה קשורה בעיקר בניירות.

גולת הכותרת, הפיקציה הגדולה והתעלול המניפולטיבי שהיה למבצע הצלה דיפלומטי ענק והפך סיכוי להצלה של כמה אלפים להצלתם של רבבות, היו נעוצים בשאלה האם המספר 7,800 מתייחס לאנשים יחידים או למשפחות. בדרכים כאלה ואחרות הפכו קראוס וקרל לוץ – הקונסול השוויצרי, לימים חסיד אומות העולם, שפעל בצמידות לקראוס והכניס אותו תחת חסות הצירות השוויצרית – בפנייתם למשרד החוץ ההונגרי את 7,800 הסרטיפיקטים לרישיונות משפחתיים. בכמה תמרונים נוספים נתקבע המספר 40 אלף והפך ליסוד מפעל ההצלה העצום.

אך זה היה המספר הרשמי, או זה שהפך לרשמי, בלבד. עם הכיבוש הגרמני יהפוך קראוס, בעזרתו הפעילה של לוץ, למפעל לניירות חסות רשמיים. ולעתים, בעזרתו הסבילה של לוץ ובעבודתם הנמרצת של מתנדבים ושל חברי תנועות הנוער הציוניות, למפעל זיופים ענק שהנפיק עשרות אלפי תעודות חסות ליהודי בודפשט. פיסות נייר שהפכו את מקבליהן לחסינים מכל גזרה, התעללות וגירוש. עם התרחבות המבצע שכר קראוס בתים, ובמרכזם "בית הזכוכית", שהוכרו כאקס־טריטוריה שוויצרית ופעלו כמשרדי הגירה. פעילות הצלה אינטנסיבית של עובדי הבית וחברי תנועות הנוער הנועזים נעשתה משם. בהמשך הפך הבית למקום מפלטם הפיזי של אלפי יהודים שהסתופפו בין קומותיו, עליותיו ומרתפיו.

עוד מתוארים בחלק השני תרומתו של קראוס בהפצת דו"ח אושוויץ ודו"ח שואת יהודי הונגריה והאופן שבו תרמה הפצה זו לעצירת הגירוש של יהודי הונגריה. מכתביו של קראוס, ששוגרו באמצעות דיפלומטים, תורגמו לשפות רבות והופצו באלפי עותקים. הפרסום התקשורתי עורר גל של מחאות בשוויץ ועורר פעילות דיפלומטית ענפה. כך נשלחו פיסות נייר – כלומר איגרות רשמיות – מטעם האפיפיור, שהפר את שתיקתו, נשיא ארה"ב רוזוולט והמלך השוודי, ובהן מחאות חריפות ואזהרות מפני עונשים כבדים על פשעי מלחמה. אלה עשו רושם רב על השלטונות ההונגריים והם נבהלו ועצרו את הגירוש ערב החלתו על יהודי בודפשט. כל זאת, אגב, בזמן שנציגי היישוב וארגונים יהודיים קיבלו את המידע הזה למעלה מחודש קודם לכן, אך שמרו עליו בסודיות גמורה; ובזמן שנציגי הסוכנות סירבו להפיץ את הדו"חות מחשש שהפרסומים יזיקו לפעולות קסטנר.

התעלמות והעלמה

החלק השלישי והחותם של הספר עוסק בתקופה שלאחר השחרור ובמחיקתו של קראוס מן ההיסטוריה של הצלת יהודי בודפשט. כמתואר בספר, עוד בטרם הסתיימה המלחמה פתחו מנהיגי השמאל החלוצי במערכה כדי להדיח את קראוס ממשרתו. דרך הפילוגים והבחישות הפוליטיות חזרה במלוא עוזה. כבר בקונגרס הציוני הראשון שהתקיים לאחר המלחמה לא נזכר פועלו של קראוס.

רק קרל לוץ, שזכה שם לכבוד גדול, טרח להזכיר ולבקש להדגיש את חלקו של קראוס, "שותפי הנאמן לעבודה".

מר קראוס איכשהו לעולם לא היסס, לא איבד את עצביו, כל הזמן מצא דרכים חדשות להרוויח זמן כדי למנוע את הקטסטרופה הקרובה… כעד ראייה אני רוצה לקבוע שבגלל האומץ חסר הרעד של מר קראוס אלפים שרדו את הטרור […] כאשר שמי מוזכר לעיתים קרובות בהקשר זה, אני רוצה להבהיר שללא העזרה של מר קראוס, למאמציי הייתה רק תועלת קטנה. אני בטוח בכך שהקונגרס הקרב ישקול בכבוד לפרסם ולהודות לאדם שנלחם באומץ בקו החזית וניצח בקרב. (עמ' 341).

הסוכנות היהודית לא נענתה לבקשתו. נדיבי מביאה את דברי כתב "הצופה" שנכח בטקס:

באותה עת ישב באולם צעיר צנוע מבודפשט, שהודות ליוזמתו ניצלו שישים אלף יהודים ממוות בטוח. רק הגוי השוויצרי הזכיר את שמו ופועלו הכביר. מאחר שאינו חבר מפא"י ואף אינו חבר הציונים הכללים, הנואמים היהודים החד־צדדיים לא הזכירו את שמו. (עמ' 343).

לטענתה של נדיבי, מלבד ההתעלמות מפעולותיו בהונגריה (שהתבטאה גם באי־הכרתה של ממשלת ישראל באחת־עשרה שנות עבודתו במשרד הארץ ישראלי לצורכי פנסיה), מחיקתו השיטתית של קראוס נעשתה על־ידי מערכות המשפט וממסדי המחקר, הזיכרון וההיסטוריוגרפיה, האמנות והתקשורת. זו באה לידי ביטוי בניסיון למנוע את עדותו ובהסתרת מסמכים במשפט גרינוולד־קסטנר, במשפט אייכמן ובמערכות משפטיות נוספות. ארכיונים, כנסים וטקסים הדירו את קראוס ופעילותו. במוזיאונים להנצחה, כיד ושם ואחרים, מופיעה בהקשר פעולות ההצלה תמונה גדולה של ישראל קסטנר השנוי במחלוקת. שמו ותמונתו של קראוס מוצנעים או נעדרים כליל.

פעולות שונות שיזם יוחסו לאחרים. אחד מראשי תנועות השמאל החלוצי, רפי בנשלום, כתב בימים הראשונים: "כל הכבוד לקראוס! במשך החודשים הללו באמת לא למדנו לאהוב אותו, אבל יצירתו הייתה גאונית, איש אינו יכול להכחיש זאת!" אך בהמשך גברה המגמה של תנועות הנוער החלוציות לנכס לעצמן את פעולות ההצלה תוך המעטת חלקו של קראוס, עד העלמתו הגמורה והפצת שמועות שליליות על אודותיו.

רבים מהחוקרים וההיסטוריונים שהתחנכו על ברכי תנועת העבודה לא הצליחו, טוענת נדיבי, להפריד בין מחקריהם המדעיים לבין שייכותם הפוליטית. התוצאה הייתה הגנה על פעולותיהם של אנשי תנועותיהם וזלזול והתעלמות מוחלטים מפועלו של קראוס. דווקא המחקר ההיסטורי בחו"ל, רגיש פחות כנראה לשיוכים מפלגתיים, ידע להדגיש את תפקידו המרכזי בעצירת הגירוש ובהצלה.

בסיום הספר מוסיפה נדיבי שההגמוניה המארגנת את הזיכרון הקולקטיבי נוכחת גם באמנות ובתקשורת. דרמות דוקומנטריות בטלוויזיה, מחזה בתיאטרון וסדרת הטלוויזיה בעניין קסטנר – שהובילו אותה למחקרה – העלימו כליל את דמותו של משה קראוס. וכך גם במשדרי טלוויזיה ורדיו שדנו בשואת יהודי הונגריה בשנים האחרונות. מיקלוש קראוס, איש בודד למדי, ערירי, עצוב ומר נפש, מת בשנת 1986 ונקבר כדמות אנונימית כמעט. לבד מקומץ מכרים, ניצולים שהיו שם והכירו בתרומתו ומעט בני משפחה, שמשפחת רעייתי נמנית עליהם, המוקירה את זכרו.

הצלה מתהום הנשייה

מוזיאון אחד, "בית העדות" אשר בניר גלים, שהוקם על־ידי עמותת ותיקי בני עקיבא במטרה לחקור ולהנחיל את מורשת חלקה ההרואי של הציונות הדתית במחתרת, בהצלה ובעשייה החינוכית, פועל לתיקון העוול ההיסטורי ומציג בגאון את פעילותם של קראוס וחבריו. לאחרונה נחנך בו מיצג אינטראקטיבי המשחזר את בית הזכוכית ומביא את סיפור הרדיפה וההצלה באמצעות שחקנים. השבוע, במלאת שבעים שנה לשחרור הונגריה, התקיים בו כנס ניצולים מבית הזכוכית ומבתים מוגנים נוספים, שבמרכזו מתן עדויותיהם והרצאתה של ד"ר אילה נדיבי.

ספרה של נדיבי הוא פרי מחקר מקיף, המגובה בעדויות, פרוטוקולים ומסמכים רבים בשפות מגוונות, וכן בטבלאות לחישוב שער הדולר בשנת 1944, כדי לתת מושג על היקף העברות הכספים להצלה (וסכומים עלומים שיעדם לא נודע). הספר לא חף משגיאות והגהות נוספות היו בוודאי תורמות לניכוש טעויות. אף שניכר שהספר כתוב כעבודת דוקטורט, עמוסה בפרטים ופרטי־פרטים, נדיבי מצליחה להגיש את רובו כסיפור עלילה היסטורי.

"בין קראוס לקסטנר" עלול לקומם עליו את אותם ממסדים שימצאו עצמם על כס הנאשמים או מול מראה שאינה מחמיאה, אך גרועה מכך תהיה התעלמות ממנו. דומני שכעת, בזכות עקשנותה של נדיבי, לא ניתן יהיה עוד להמשיך ולהתעלם מדמותו ופועלו של קראוס. הנה גם כאן, גורלו של אדם והצלתו מתהום הנשייה תלויים בידי ניירות, שחותם ההיסטוריה מוטבע בהם ושנכרכו יחד בעבודה שקדנית ומאומצת, נושאים על גבם חיי אנוש.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ג' שבט תשע"ה, 23.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בינואר 2015, ב-גיליון בא תשע"ה - 911, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מרתק וחשוב מאד. תודה רבה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: