לפתוח את הדלת הנעולה  | צחי כהן

הסרט "את לי לילה" עוסק ברגישות בעולמם של בעלי הצרכים המיוחדים וביחסי משפחתם הקרובה איתם. רק ממקום של שוויון נטול גבולות ניתן להגיע לקרבת אמת

"את לי לילה"

ישראל 2014

במאי: אסף קורמן, תסריט: לירון בן שלוש

—-

שער מתכת כחול סגור על בריח. צעירים זועמים מטלטלים אותו בכל כוחם, קוראים בשמה של המאבטחת המאחרת לפותחו, לשחררם בתום יום הלימודים; דלת בית נעולה בקצה חדר מדרגות אפלולי, מבקרת מטעם הרשויות נוקשת עליה בכל כוחה; אהוב זנוח נוקש על דלת אהובתו; אישה דופקת בכף ידה הפתוחה על דלת המעון שבו חוסה אחותה. הדלתות נעולות, הפתחים סגורים, מבדילים את הפרטי מן הציבורי, מסתירים מן העין את המתרחש פנימה. רק הרעש חודר ובוקע: קול הנערים הקוראים למאבטחת, רעש המוזיקה החודר את החלונות המוגפים בלילה, קולות המסיבה הנשמעים מחוץ למועדון, קולות השירה במעון החוסים שפורצים את גבולות הדלת המוגפת. חללים סגורים וקולות שפורצים בעדם.

חמלה שמאפשרת קשר. מתוך "את לי לילה" צילום: יח"צ

חמלה שמאפשרת קשר. מתוך "את לי לילה"
צילום: יח"צ

דלתות וקולות

סרטם של אסף קורמן, עורך עתיר הישגים ("המשגיחים", "מי מפחד מהזאב הרע") שזה לו סרטו הראשון כבמאי, ובת זוגו לירון בן שלוש, שכתבה את התסריט על סמך התנסותה האישית עם אחותה ומככבת בתפקיד הראשי, מלא בחללים מוגפים, בנקישות ובדפיקות, ובקולות החודרים מבעד לדלתות ולתריסים. חלי (בן שלוש המצוינת) היא מאבטחת בבית ספר תיכון בחיפה, המטפלת באחותה גבי (דאנה איבגי, המתעלה על עצמה שוב במשחק מופלא) בעלת הצרכים המיוחדים, הנמצאת ברמה התפתחותית כשל בת שנתיים. את כל זמנה ומרצה מקדישה חלי לגבי, התלויה בה לחלוטין. השתיים חיות יחד כאחיות, כאם ובת וגם כחברות, וממלאות זו את עולמה של זו, מאכילות ומשקות ורוחצות זו את זו.

חלי מתפקדת כמטפלת היחידה של גבי. אמן של השתיים מבליחה לרגע, לביקור קצר שבו היא נרתעת מגבי ומהתנהגותה, וגבי מפגינה כלפיה עוינות. חלי מביטה באכזבה באמה, ומבינה פעם נוספת שמן האם, העסוקה בעצמה ובחייה החדשים עם בן זוגה שאינו מעוניין בבנותיה, לא תצמח לה ישועה ומשענת. כשנודע לרשויות הרווחה שחלי החלה לעבוד בימים במקום לשמור על אחותה, הם מורים על הכנסת גבי למסגרת טיפול־יום. האם מבקרת את השתיים כדי למסור את המכתב הרשמי המודיע על השינוי, ונעלמת.

חלי רושמת את גבי למעון חוסים בחלק אחר של העיר. דומה שהפרדה קשה על חלי לא פחות משהיא קשה לגבי. במקום לגור בבית המגונן משתלבת גבי במסגרת שבה היא אחת מתוך חוסים אחדים, והיא מסגלת לעצמה מנהגים חדשים ומרחיבה את אוצר המילים הדל שלה בשמותיהם של המטפלת וחבריה למעון.

במקביל, ואולי לאור החלל שנפער בחייה, שהיו עד כה מוגפים לחדירה מן החוץ, מפתחת חלי מערכת יחסים עם זהר (יעקב זאדה דניאל, שהסתפק עד כה בעיקר במשחק בתיאטרון, בטלוויזיה ובסרטים קצרים ועושה כאן תפקיד רגיש ועדין), מורה מחליף לספורט בתיכון שבו היא עובדת. לאחר היכרות קצרה ואינטנסיבית עובר זהר לגור עם חלי וגבי, ונקשר גם לגבי, שאליה הוא מפגין יחס עדין, חומל ורך; לעתים אף יותר מזה של אחותה שרוחה הולכת וקצרה.

בלי מניירות

יחסיהם של זהר וחלי הולכים ומתהדקים, ועמם שאלת מקומה של גבי ביניהם. בוקר אחר בוקר מוצא זהר את גבי במיטתו, מחבקת את אחותה. חלי, החומלת על אחותה ועל שנתה, מעודדת את גבי לישון עמה, ולא מרגישה כיצד זהר הולך וצובר כעסים כלפיה. הכעסים שצוברות רחל ולאה זו על זו בסיפור התנ"כי של מכירת הדודאים תמורת לילה עם יעקב מגולמים ב"את לי לילה" במעין מדרש נסתר במערכת היחסים בין גבי, חלי וזהר. השאלה מי יישן עם מי והיכן הופכת להיות שפה שבאמצעותה מתווכים בני הזוג, ואולי השלישייה, את מאבקי השליטה והיחסים ביניהם, ובאמצעותה הם פוגעים אלה באלה.

ככל שמעמיקים היחסים בין זהר וחלי, הולכים ומוסרים החוצצים שהבדילו בין חלי לבין העולם. הסרט אינו נחצה עוד על ידי דלתות וחלונות מוגפים, חלי נפתחת, ומכניסה את זהר לתוך עולמה. גם יחסיה עם גבי עוברים שינוי: היא הופכת קצרת רוח כלפיה, ולא אחת היא מאבדת את עשתונותיה ומתפרצת על אחותה בכעס ואף באלימות.

דווקא זהר הולך ותופס מקום כמטפלה של גבי, ולומד לבנות איתה שפה משותפת, לנהל את סדר יומה ולשלוט בדחפיה ובתגובותיה הגופניות הבלתי נשלטות. אבל בלילות מקנא זהר בגבי, התופסת את מקומו במיטתה של אחותה. כיעקב מהופך הוא רוצה בלעדיות או לפחות פרטיות ואינטימיות עם אהובתו חלי (ואולי רחל), וזו נפרצת שוב ושוב על ידי גבי, הרגילה לנוכחות אחותה ולא מקבלת את השינוי.

סרטם של בן שלוש וקורמן מעלה לדיון את שאלת הגבולות ותפקידם. האם נכון להציב גבולות, מתי הופך הגבול למגבלה והאם ומתי נכון לפרוץ אותו. מסקנת הסרט היא שהאחיזה בגבולות, ואפילו הגבולות הבסיסיים ביותר, שוויתור עליהם נראה כסכנה, מחריבה את האפשרות לקשר ולתקשורת. לקראת סוף הסרט רואה חלי את גבי בחברת חבריה לקבוצה, והנה הם אוהבים ומקבלים אותה. חלי מבינה שזה המקום הנכון לגבי, שממקום של שוויון אמתי, נטול גבולות, ניתן להגיע לקרבת אמת. נראה שהגבולות, ואפילו אלה גבולות של אהבה בין מטפל למטופל, חוסמים את אפשרות הקשר.

הסרט מצליח להתעלות מעל לשאלת בעלי הצרכים המיוחדים ואופן הטיפול הראוי בהם, ואינו נופל למלכודות סרטי "הטיפול בבעל מוגבלות שמביא לפתרון בעיותיו של המטפל ולהגברת אהבה בעולם" ("איש הגשם" עם דסטין הופמן כדוגמה). גם דאנה איבגי אינה נופלת למלכודת המניירות, ומחקה בצורה מושלמת את התנהגותם התמימה של בעלי הצרכים המיוחדים בבגרותם.

איבגי, שזכתה על תפקידה בפרס אופיר כשחקנית המשנה הטובה ביותר (ובה בעת זכתה גם בפרס בקטגוריית השחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקיד שונה מאוד בסרט "אפס ביחסי אנוש"), משחקת כאן משחק פיזי לחלוטין, מלא במחוות גוף קיצוניות של תנועת לא רצוניות, עוויתות וחשיפת גופה באופן לא מודע, מבלי להשתלט ולהפוך את הפיזיות הזו לנושא העיקרי של הסרט, המלכודת שאליה מרבים סרטים העוסקים בבעלי צרכים מיוחדים ליפול (דסטין הופמן ב"איש הגשם" כבר אמרנו?).

כמו מיליון שירים

הסרט "את לי לילה" עוסק בהתבגרותה המוקדמת מדי של חלי, המוצאת את עצמה מטפלת באחותה חסרת הישע בגיל נעורים כמעט, ויכול היה באותה מידה לעסוק באשה צעירה שנהפכת לאם בטרם בשלות, וחשה שעוד לא מימשה את עצמאותה וחייה. למעשה עוסק הסרט, בהיבט זה, בעולם המבוגרים כולו ובחובות הדאגה והטיפול שהוא מביא עמו, האחריות והנשיאה בעול החיים.

חלי נושאת את הטיפול באחותה כאדם הנושא סלע כבד, ומבטיה הם לפעמים מבטיו של אדם שמוצא עצמו לכוד. זהר וחלי מציעים שתי אופציות של התמודדות עם ההתבגרות והחובות שהיא נושאת בכנפיה: חלי, המאבטחת בשער, שומרת הסף במקצועה אך גם במובן הסמלי, ממלאת את חובות הטיפול באחותה כקדושה מעונה: בהשלמה, בקבלה, אך בטינה מושקטת וחבויה.

דווקא זהר, המתחיל את הסרט מעמדת "הילד בן שלושים הישן על הספה בבית הוריו", מתגלה כמורה המחליף לחינוך גופני – כלומר זה שמסוגל לשאת בעול עם חברו, ורואה בעול זה הזדמנות ל"חינוך גופני" של חלי, של גבי וגם שלו עצמו. לקראת שיא הסרט מתבצרת חלי בעמדתה כשומרת שאינה מאפשרת את מה שנדמה לה כפריצת גבולות, אך לבסוף היא תלמד כי דווקא החמלה היא שמאפשרת קשר.

באחד הלילות מתקשים חלי וזהר לישון כי השכן הכוחני משמיע מוזיקה ושר בקולי קולות. השיר הוא שירם של יואל גוב ארי ובעז שרעבי, שהתפרסם בביצועו של זהר ארגוב, והוא שנתן לסרט את שמו. עם כותרות הסיום מפליאה דאנה איבגי לשיר את מילות השיר, החושפות את עולמה הפנימי של גבי, ואת רצונותיה הילדותיים ואולי הנשיים בבלי דעת, כלפי אחותה:

רק אותך רוצה הלילה 
אין לי כלום, גם לא מילים 
ואני חולם, חושב עלייך 
את כמו מיליון שירים. 

כה זרה את לי ולמה 
הלכת עם מישהו אחר 
לפעמים אני חושב 
איך לאהוב אותך הלילה 
מה לי לילה, מה לי יום 
מה לי לילה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ג' שבט תשע"ה, 23.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בינואר 2015, ב-גיליון בא תשע"ה - 911 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: