תגובות לגליונות קודמים – 905

 —–

תגובות לגיליון "לבי במזרח – הציונות הדתית והמזרחים", פרשת ויצא

הרוב תמיד דומיננטי

קראתי בעניין רב את המוסף שעסק בנושא שהינו רלוונטי מאוד עבורי. נקודת המבט שלי קשורה למקומות שבהם התחנכתי ולמקום שבו אני מתגוררת ועובדת היום. אני אשכנזייה, שלא גדלה במוסדות מובהקים ב"אשכנזיותם". במוסדות החינוך הממלכתי דתי שבהם למדתי באזור המרכז לא היה רוב אשכנזי. במשך שנים נהגתי שלא לומר את הברכה שבסוף הלל בראש חודש מפני שכך לימדה אותי המורה שלי, עד שגיליתי שבעצם זהו אינו המנהג של משפחתי. אבל בתקופה ההיא בשנות השבעים, לא ידעתי מי מרוקאי ומי פרסי. ידעתי באופן כללי שיש "אשכנזים" ו"ספרדים". למדתי באולפנת "אמנה" ואני זוכרת ששמועה הסתובבה אז שיש משפחות אשכנזיות שלא ישלחו לשם את בנותיהן כי "יש שם יותר מדי ספרדיות". אגב הרב של האולפנה אז היה הרב יצחק פרץ, מנהיג ש"ס הראשון.

באותה תקופה חשבתי שכל עניין הזהות העדתית חסר משמעות ועתיד לעבור מן העולם. לא נעלבנו כאשר היו בנות "ספרדיות" שאמרו ל"אשכנזיות" שאינן יודעות לשטוף את החדר כמו שצריך ולכן הן יהיו עקרות בית גרועות… אך כאשר עברתי לגור בבאר שבע לפני שני עשורים נחשפתי למציאות שבה לזהות העדתית יש משקל רב. נשאלתי על ידי תלמידיי שוב ושוב "מה את?", ולא נחה דעתם עד שהודיתי באוזניהם שאני אכן "אשכנזייה". אך מעבר לכך, ההלם האמיתי שלי היה בכך שכל תלמיד מודע לחלוטין לזהות המדויקת שלו: אני מרוקאי /תוניסאי/ ג'רבאי/ טריפולטאי וכו'.

זכורה לי שיחה עם ילד בכיתה ז' שבה שאלתי אותו לאור דבריו שהוא "מרוקאי" האם הוא נולד במרוקו. הוא ענה שלא. המשכתי ושאלתי האם מישהו מהוריו נולד שם והוא שוב ענה שלא. אם כן, שאלתי אותו, למה אתה אומר שאתה מרוקאי – הרי לא נולדת במרוקו וגם הוריך לא? תשובתו הייתה שזה לא משנה, למרות זאת הוא מרוקאי.

תופעה זו הדהימה אותי , ניסיתי ועדיין אני מנסה להבין אותה. כאשר אני הייתי בכיתה ז' אפילו לא ידעתי איפה נולדו כל סביי וסבתותיי. מדובר לדעתי הרבה יותר בתופעה של פריפריה לעומת מרכז. אני חושבת שדווקא מכבש כור ההיתוך פעל ביתר שאת על הוריי האשכנזים שעברתו את שם המשפחה. כאן בבאר שבע, הגיעו עולים בקבוצות גדולות מאותו מקום. הם שימרו את השפה, את ההרגלים והפתגמים. אינני יודעת יידיש, אך חברותיי, בנות גילי, מחליפות ביניהן פתגמים במרוקאית.

לסיום, ילדיי קיבלו בבית הספר סידור לפי נוסח עדות המזרח משום שרוב הכיתה התפללה בנוסח הזה. סליחות לפי נוסח עדות המזרח שגורות על לשונם יותר מאשר הסליחות האשכנזיות. רק כאשר גדלו מעט הם שמו לב שברכת המזון שהם רגילים לשיר אינה כפי ששרים בבית בשולחן שבת. זה טבעי שהרוב דומיננטי. במקומות מסוימים האשכנזים הם רוב ובמקומות אחרים האשכנזים הם מיעוט. אינני חושבת שיש זדון כלשהו בסיפור הזה.

אני מבינה היום שהזהות העדתית לא צפויה להיעלם כפי שחשבתי בצעירותי. ואכן יש הבדלים בהשקפות עולם שקשורים בזהות העדתית הזו. עם זאת חשוב לזכור שהמשותף רב על המפריד ויש לטפח את מה שמשותף. בציבור החרדי לא מעודדים נישואין בין פלגים שונים ומנציחים את ההבדלים בין העדות. ברוך ה‘ אנו לא הולכים בדרך הזו. הנישואין בין העדות מחזקים אותנו לאחר אלפיים שנות גלות, ומזכירים שאנו עם אחד ותורה אחת לכולנו.

אלישבע קרונמן

אלישבע קרונמן מלמדת אנגלית בבית הספר המקיף הדתי בבאר שבע

———-

בתגובה ל"תפיסת האלוהות בעידן המודרני" מאת אלחנן שילה, גיליון פרשת וישלח

אין לה אלוהים

טוב עשה אלחנן שילה שתלה בבית המדרש את שאלת אלוהים. לעצם הדיון – אני חולק עליו ועל מסקנותיו.

שילה טוען כי תמונתו היא המתאימה לדור הפוסט מודרני. בשאלת ההתאמה, צריך להבחין בין מה רוצה האדם הפוסט מודרני לבין מה הוא צריך. הרצון – כפי שהוא בא לידי ביטוי בזירות חיים שונות ורבות – לאלוהים נוח, שאיננו מפריע לחיים הנוחים הכוללים בסופרמרקט הרוחני שלהם גם חוויות של קדושה ושל אלוהות. הצורך הוא במי שיכול לשים גבולות, לצוות ולאסור. דורנו הוא דור אשר לא עצבו אביו, והכמיהה שאותה אני מאבחן היא כמיהה לדמות אב שעמה אפשר להתעמת ובה אפשר גם למרוד. האופן הפילוסופי והאופן הקבלי מבית מדרשו של האר"י ובמיוחד בפיתוח החב"די ובעקבותיו בדרכו של הראי"ה ביטלו את האישיות של אלוהים והפכו אותו לכוליות. לא בכדי שילה כותב על ה"אלוהות" ולא על "אלוהים".

דווקא מפאת התובנה שאותה מבליט שילה המכירה כי מדובר רק באופן של תפיסת אלוהים, אני מגיע למסקנות הפוכות. ריבונו של עולם הפרסונלי, התנ"כי, הוא זה המתאים יותר מכל לאדם הפוסט מודרני. הפרסונליות הזאת – כפי שאבחן ברגישות רוזנצווייג – היא לעולם פיסות פיסות – יד, רגל, או עין – אך היא ישות ואישיות הניצבת מול האדם במלוא כוחה, ומאתגרת אותו כאשר יאתגר אב את בנו. אותה אפשר לאהוב כאהוב אישה, כמתואר להפליא בשיר השירים, וכן – היא גם משעבדת כשעבד אדון את עבדו. כשם שמבחינה ויזואלית ריבונו של עולם התנ"כי מופיע פיסות פיסות, כך גם מבחינה רגשית. כל מנעד הרגשות נפרש, ומופיע קרעים קרעים. כך מתאפשרת לאדם זיקה מורכבת ועשירה, אך לעולם זיקה אל מי שישותו היא יותר מישות האנשים ושאר הברואים, ולא – כפי שקורה בתמונה שאותה משרטט שילה – מי שישותו מבחינת אישיות מחוקה ונעדרת.

אלוהי המשנה משלים את התמונה, ונותן מענה לתשוקת החירות ולתשוקת החילון שמהן יצא שילה. "המקום" ו"השמים" משלימים תמונה של הטבע, ויוצרים שמות המאפשרים לנוע בין הטבע ובין מה שלמעלה ממנו. חכמים עשו זאת בדרך אלגנטית יותר מזו של הפילוסופים ואפילו מזו של הרמב"ם. בצדק העיר שילה כי תורת שלילת התארים סותרת את עצמה, כיוון שהתוצר שלה הוא חיובי. מה שאין כן הצירוף של "שמים" ו"מקום". כאן אין יומרה לשלילה, אלא יומרה לבטל את האישיות ההיררכית ולכלול את מלוא הישות ללא הבחנה בין קודש לחול. אלוהי איש ההלכה הוא צירוף של אלוהי התנ"ך ושל אלוהי המשנה. לזה הוא פונה בתפילתו – אלוהי אברהם אלוהי יצחק ואלוהי יעקב, ולזה הוא פונה בתורתו ובחכמתו. אם יש בו תשוקה למרחבים של איסור, הוא מביא אותם לידי ביטוי במרחבי חייו החילוניים ולא מנסה לכפות על אלוהים ועל שפתו הדתית שיכילו את אהבת האמנות שלו ואת תשוקת הכנסייה שבו.

אני מזהיר מפני העמדתה של דת שאלוהיה הפך לאלוהות חסרת אישיות. זו אין בה דיאלוג ועל כן אין בה חיים, אין בה גבולות ועל כן סכנת התוהו והבוהו אורבת לה. אילולא דמיסתפינא הייתי אומר – אין לה אלוהים.

משה מאיר

ד"ר משה מאיר הוא איש מכון הרטמן ו"קולות"

————————–


מתבסם מהנמצא בחוץ

אלחנן שילה משיב:

שמחתי לקבל את תגובת ד"ר משה מאיר, שאני מעריכו מאוד כאחד מהוגי הדעות המקוריים הנמצאים היום לאחר פטירת הרב שג"ר.

ברור לי שרק למעטים תפיסת האלוהות שהצעתי תהיה משמעותית בחייהם. גם ברור לי שיהיו לכך התנגדויות, מכיוון שבכל דימוי לא נגיע למתכונת אידיאלית שתכלול את כל המרכיבים גם יחד. מה שניתן לעשות זה לעבור מתודעה אחת לרעותה, וכך מן הצד האחד לא לאבד את חווית הדיאלוג עם אלוהים חיים בזמן התפילה, ומן הצד השני לדעת גם להיכנס אל תוך תפיסת האלוהות שהצעתי במאמרי, דבר שהוא "מענג את הלב מאוד" (הרב קוק, שמונה קבצים, א, נה) ומביא מזור להיבטים שליליים המצויים באלוהות הפרסונלית. זאת מכיוון שלמשה מאיר לא מפריעה תפיסת אלוהות שמשעבדת כמו שמשועבד עבד לאדונו, וכאן דרכינו נפרדות.

משה מאיר חושש מניהליזם, ולכן עוקץ על "תשוקת הכנסייה" שיש בי, ועל כן אוסיף כמה מילים. אינני משתוקק אל דתות אחרות. זהותי היא זהות לאומית־יהודית שמוקד החיים שלה הוא במסורת של התרבות הלאומית שבה היא חיה. ואולם, בניגוד לאופי הקנאי של תפיסת האלוהות הפרסונלית המשתקפת בהלכה, השוללת כל מגע עם כל פולחנים שמחוצה לה, אני גם מתבסם ממה שנמצא בחוץ. המעגל הפנימי נשאר בתרבות היהודית, וענפיו נוטים החוצה, מאירים ושמחים במה שנפגשים בחוץ, ולא קשים וזועפים.

סוף דבר, משה מאיר מבליט את צדדי השלילה של תפיסת אלוהות זאת וכותב בפרפרזה ש"אין לי אלוהים". באמת נכון, אני מסכים עמו שמה שמצטייר מהתיאור שלו באמת איננו אלוהים, ולתפיסת אלוהות כזאת בוודאי שצריך להתנגד והוא איננו האלוהים שלי. ואסיים בדברי ר' נחמן על החולקים עליו: "עלי אין חולקים כלל, רק הם חולקים על מי שעשה כך כמו שבודים החולקים עליו, ועל איש כזה בודאי ראוי לחלוק" (שיחות הר"ן, אות קפב). רק למי שדבריי הביאו לו אור ומזור היא יכולה להיות לאלוהים.

שורש נשמתו של משה מאיר ממקום אחר ואין אני מבקש שיקבל את דבריי. מה שאני מבקש הוא שיאפשר, ייתן מקום גם למי שנמצא במקום אחר, ושלא יטיף למי שנמצא במקום אחר לאמץ את תפיסת האלוהות שלו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ' כסלו תשע"ה, 12.12.2014

פורסם ב-12 בדצמבר 2014,ב-גיליון וישב תשע"ה - 905, לבי במזרח - הציונות הדתית והמזרחים, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. עצה טובה איך להציל כלל ישראל? הירושלמי מביא במסכת פאה, שיוסף הצדיק, הוכיח את האחים שהם מסתכלים בבנות הארץ, אמר להם מה אתה מסתכלים? אמרו לו "לנו זה לא מזיק". אבל יוסף שהי' קדוש אמיתי טען, שאפילו אם אדם הוא קדוש וטהור וחושב שההסתכלות לא מזיקה לו אעפ"כ אסור לו להסתכל! כי עצם הראיה היא כן מזיקה לו אע"פ שהוא לא מרגיש ההזק מיד.

    על זה מסביר ר' נתן ז"ל למה זה מזיק כל כך, משום שמהעינים של כל יהודי (גברים ונשים וילדים) יוצאים כאלה אורות חזקים, כאלה אורות נפלאים, כל החיות של האדם עובר דרך העיניים, אדם מעביר את כל החיות שלו, את כל הנשמה שלו, את כל הנפש שלו הכול הוא מעביר לאלה שהוא מסתכל עליהם, כי עצם ההסתכלות, עצם הראיה עצמה מעבירה כוחות, מעבירה חיות, כי האדם מלא תורה מלא תפילה מלא אלוקות, אבל כשמסתכלים על הקליפות, על בנות ונשים, על חרדקי"ם, על הרשעים, על הציונים, על הגויים, אז מעבירים להם את חיות וכח של קדושה, פשוט הוא מפסיד הקדושה שלו. וזה מה שהוכיח יוסף את האחים ומר להם: "נכון שלכם הראיה לא כ"כ מזיקה, אבל אתם שבטי ק-ה קדושי עליון, ובעצם רק בהסתכלות עצמה אתם מעבירים כוחות לסיטרא אחרא, כוחות לטומאה, ולכן אסור לכם להסתכל, וכ"ש לנו לדור חלש אם הרבה נסיונות שאנחנו צריכים ללחום "24 שעה כל יום" נגד היצר הרע, המפתה אותנו להסתכל בדברים האסורים.

    אדם שפותח את העיניים, לא משנה גבר או אשה, שהולך עם עיניים פתוחות ברחוב וכו' , אז ח"ו כל התורה שהוא לומד והמצות שעושה הולך לקליפות לסיטרא אחרא, התורה הולכת לאויבים, לרשעים, הכל הולך אליהם, הכל הולך למסינרים ומשמדים, הוא מחייה אותם! הוא נותן להם את הכח לרדוף אותנו! כי החיות שלהם ממך עובר להם, להחיות שלהם, לכח שלהם, זה בא ממה שלמדת תורה! למשל אם למדת 10 שעות ואמרת ששים ריבוא אותיות, עכשיו ע"י שהסתכלת וראית דברים אסורים, אתה החיית את כל הקליפות! כל ששים ריבוא האותיות עברו אליהם! אם לא היית מסתכל עליהם לא היה להם שום כח וחיות ולא היה לך הנסיונות להתגבר בקדושה כגון שמירת הברית שמירת העינים והמחשבה (הידים ידי עשו).

    אבל בצד הטוב: אם אדם יצא לרחוב בשמירת עיניים, בקדושה מלאה, אז הוא יעלה את כל הניצוצות שנמצאים בקליפות לצד הטוב! אדם שסגר את העין הוא שרף את כל הקליפות! בכל קליפה יש ניצוץ קדוש, ברגע שאדם עבר ברחוב בשמירת עיניים הניצוץ השתחרר לצד הטוב שלו.

    הניצוץ הקדוש שבתוך הקליפה הוא נמצא בבית הסוהר! וצועק אליך "אל תסתכל!, אחי רחם עלי! אל תסתכל עלי שחרר אותי! משום שכשאתה מסתכל על האשה וכדומה וכו' אתה קובר אותי! אתה קושר אותי עם עוד כבלים לצד הרע" והניצוץ מתחנן לכל בן אדם "אחי רחם עלי, שחרר אותי מבית הסוהר, אם תתגבר ולא תסתכל עכשיו, כשהייצר בוער בקרבך אתה תביא את הגאולה!!! עד עכשיו אף אחד לא גאל אותי ולא תיקן אותי, רחם עלי תוציא אותי עכשיו מהמאסר שלי, איך? רק אל תסתכל! כל אחד צריך לזכור שבפעם אחת שאתה לא מסתכל אתה מפיל את האין סוף חומות ואת האין סוף קליפות שסובבים אותי וכך בא הישועה".

    בני אדם בדור חלש שלנו, שהם רק בשר ודם צריכים מסירות נפש אדירה לשמור את העיניים, ברגע שהולכים בשווקים וברחובות יש להם ניסיונות נוראים, וע"י ששומרים את העיניים מעלים ומתקנים את כל הניצוצות שנמצאים שם.

    כשאדם מחליט למסור את עצמו לד' יתברך, הוא מיד מקבל רוח של עוז וגבורה אז הוא יכול ע"י הרוח הזאת לעשות מלחמות אדירות ולנצח את כל הרשעים, את כל המתיוונים, ולהביא את הגאולה כמו שזכתה חנה ע"י האור של חנוכה הורידה את נשמת משיח. "חנוכה" חנה-כו', חנה מסרה את הנפש בשביל ד' יתברך, היא עשתה הכול רק בשביל ד', ביקשה בן רק בשביל ד'. והיום למסור את הנפש זה פשוט דבר אחד, דהיינו לשבת וללמוד תורה הקדושה המגינה עלינו! היום למסור את הנפש זה לא לעשות מלחמה עם אף אחד, היום למסור את הנפש זה פשוט לשבת וללמוד ולהכניס את הראש בתורה הקדושה, בגמרא הקדושה וספרי מוסר וחסידות.

    מורי ורבותי אחי ורעי: לא לחינם יוסף הצדיק זכה להיות אחד ומיוחד. במה זכה למדרגה הזאת להיכלל בקדושת האבות ולצרף ב' שבטים למניין בני יעקב? כל המדרגה הזאת בזכות שעמד על המשמר, לא נכנע, והתרחק מהעבירה בכל מה שיכל להתרחק, ובזכות זה יוסף הצדיק זכה לגדולתו הנצחית. כתוב 'ויוסף הוא המשביר' – מכאן למדים על פי המקובלים, שאם בן אדם חס ושלום אין לו פרנסה, זה מתוך שפוגם במידת הברית, כי מידת 'ויוסף הוא המשביר' קשורה לפרנסה. וכדאיתא בגמרא, קשה פרנסתו של אדם כקריעת ים סוף וקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף, שהכל קשור במידת היסוד. והדרך להצליח כבחינת יוסף: 'וינס ויצא החוצה'.

    כל אחד ימצא בדברים אלו חיזוק להתמיד בשמירת כל דבר שבקדושה ובפרט בשמירת בריתו של אברהם אבינו. הדור שלנו הוא דור פרוץ ביותר, לאחרונה התוודעתי במספר מקרים, בהם אנשים בני תורה, אברכים, יראי שמים, יושבים ועוסקים בתורה, נכשלים בכל מיני מכשלות שיש. ראוי שנגדור עצמינו בשגרת היום יום כדי שנביא על עצמינו הנהגה מיוחדת מאת הקב"ה שישמור עלינו מנפילות בעצת היצר.

    יה"ר שעל ידי קיום מצווה זו של שמירת עינים יזרז הקב"ה את ביאת המשיח והוא יכניע כל סוגי החמריות הזדון והרשע, התאוות הבהמיות, והקושיות והשכחה בתורה, ונהיה כולנו טהורים וקדושים, ונזכה לקבל פני משיח בקרוב מתוך תשובה שלמה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: