תגובות לגליונות קודמים – 902

בתגובה ל"להקל את המחנק הכלכלי" מאת בני פורת
 גיליון פרשת חיי שרה

מחילת החוב תועיל

שנת השמיטה מביאה לפתחנו התמודדויות רבות. הציווי לשמוט, להרפות, הן מהאדמה והן מהחובות, מערער את היסודות שעליהם נשען האדם. איזה אדם יוותר על רכושו ולו רק לשנה אחת, תוך הבנה שהאחר יכול לבוא וליטול את ממונו, את פירותיו, שעבד עבורם בשש השנים שחלפו?

דווקא בעולם של ימינו, דומה שאין מצווה יותר רלוונטית מאשר שמיטת כספים. מצווה זו, בשנים האחרונות, נוהגת בשוק ההון הישראלי לא רק בשנת השמיטה, אלא כמעט חדשים לבקרים – כאשר טייקון כזה או אחר היורד מגדולתו פונה אל בעלי חובו ומבקש מהם לשמוט חלקית את חובו על מנת שהוא יוכל להמשיך ולהחזיק בחברות שבבעלותו. בקשה זו לעתים עולה מצד בעלי השליטה, למרות התנהלותם השגויה ולעתים אף הרשלנית על חשבון הונם של אחרים.

בשונה ממשפחות העושר, ישנן משפחות רבות במדינת ישראל שנקלעו לחובות שלא באשמתן. חוסר ידע כלכלי, מחלה או פיטורין באופן פתאומי הביאו אותם ללקיחת הלוואות או לחוסר יכולת לפרוע חובות קיימים. הזמינות הגבוהה של בעלי ההון המעוניינים לתת הלוואות לכל דורש ובכל מצב הופכת לחרב פיפיות וברגע אחד הן מתחייבות לעול שמשנה את מסלול חייהן ומכניס אותן למערבולת שללא יד עוזרת אין להן סיכוי לצאת ממנה.

מיזם שנת השמיטה בא לתת למשפחות אלו פתרון ולהעלותן על דרך ישרה בסיום שנת השמיטה. על מנת למנוע מקרים שבהם אנשים יחליטו לצבור חובות ולצפות למחילה, כפי שתיאר ד“ר בני פורת, נבחרות למיזם משפחות אשר צברו את חובן “ביושר“, ולא על ידי מרמה, הונאה, הימורים והלוואות ללא שטר. המשפחה מתחייבת לעבור תהליך שיקום ולימוד שייתן לה בראש ובראשונה את היכולת להכיר בהתנהלות הכלכלית השגויה בעבר ויוביל אותה אל עבר התנהלות כלכלית עתידית אחראית ומושכלת יותר.

הקניית הרגלים נכונים להתנהלות כלכלית יכולה לעזור למשפחות בהווה ובעתיד, אך כדי לחלץ אותן מהמצב הקיים יש לנסות לשנות את העבר. במסגרת שיתוף פעולה עם החברות העסקיות המובילות במשק יתבצע הסדר חוב כמו זה המתבצע לטייקונים, כאשר חלק מהחוב ייפרס מחדש לתשלומים נוחים יותר וחלק מהחוב “יימחל“ ובכך יזכו המשפחות לפתוח דף כלכלי חדש.

בניגוד לנטען, דעתי היא כי דווקא מחילת החוב תועיל לכלל המשתתפים במשחק: החייבים יזכו באפשרות תיקון ויצאו לדרך חדשה, נקיים מחובות ומכל עול, ואילו החברות העסקיות ירוויחו מחדש לקוחות “נקיים“, ויחזירו לעצמן חלק מהחובות האבודים.

מהלך זה מאתחל מחדש את האמון במערכת הכלכלית ומעלים את תחושת החשדנות. מהלך של “לפנים משורת הדין“ מחזק את המשק כולו לקראת שש השנים הבאות.

רות קלדרון

ד"ר רות קלדרון היא חברת כנסת מטעם 
סיעת "יש עתיד" וסגנית יו"ר הכנסת. ספרה 
"אלפא ביתא תלמודי" ראה אור לאחרונה 
בהוצאת ידיעות ספרים

————

בתגובה ל"מושך את הבחורים הטובים" מאת מנדי גרוזמן, גיליון פרשת וירא

קרליבך והגבולות

ר' שלמה קרליבך היה אדם מיוחד, על זה אין עוררין. אולם נדמה שבמסגרת העיסוק התקשורתי הנרחב בדמותו בשבועות האחרונים, סביב ציון עשרים שנים למותו, צדדים אפלים וקשים הקשורים בו מודחקים ומשוכתבים. כך, כשמנדי גרוזמן מתאר את הרתיעה האורתודוקסית מקרליבך ומתנסח בעדינות מפליגה ומטשטשת, וכשנתנאל לייפר כותב באתר כיפה ("קרליבך: השנאה שהפכה לאהבה גדולה", י"ט במרחשוון תשע"ה) שההתנגדות (החרדית! כביכול הדתיים לא התנגדו גם הם) לקרליבך נבעה מכך ש"הוא היה שונה", ושחטאו מצטמצם למעשה אזוטרי כמו "בחירתו להביא לאלבומו 'הנה ימים באים' קולות נשיים כקולות רקע" (כך במקור), אני מבין שמנגנון השכתוב ההיסטורי פועל במלוא המרץ.

הנה מה שקרה: קרליבך, משך עשרות שנים, היה מחבק נשים שהגיעו להופעות שלו. הוא לא הקפיד כהוא זה על איסור נגיעה בנשים. הרב אריה בינה היה משעה את תלמידי "נתיב מאיר" שהשתתפו בהופעותיו. בחסידות חב"ד הוא כמעט מוקצה מחמת מיאוס. כל אלו ממעשיו הפומביים, אבל בשנים האחרונות גוברים הקולות של נשים שטוענות שקרליבך גם הטריד ותקף אותן מינית. בלי להיכנס לעצם הטענות הקשות, ברור שהתנהלותו בתחום שבינו לבינה חצתה את הגבולות. כל עוד ההשתקה נמשכת צומחות בעקבותיה תופעות פסולות: כיתות של חסידים שטוענים ש"לרב קרליבך היה מותר" ושהוא ניצב מעל ההלכה.

צריך להגיד בצורה ברורה – האיש העצום והענק הזה, עם הלב המדהים, התורות המתוקות והניגונים הנפלאים, עבר על ההלכה ואולי גם נפל עמוק מזה. יש מתלמידיו שנוטים להמשיך בדרך זו, וצריך להוקיע את הדברים. כבודו של ר' שלמה יהיה בכך שנלמד מדרכיו הטובות, ונדע להסתייג מטעויותיו.

צוריאל הורוביץ

צוריאל הורוביץ הוא תלמיד שיעור ד' בישיבת ההסדר בעתניאל

—————–

בתגובה ל"שווה להיות יהודי?" מאת קלמן נוטריוס, 
גיליון פרשת נח

להעצים את השייכות

במאמרו תוהה קלמן נוטריוס למה הסוכנות היהודית, הג'וינט וארגונים ממסדיים אחרים לא משקיעים משאבים בחיזוק זהותם היהודית של יוצאי ברית המועצות שכבר חיים בארץ. הוא מציין את המספר הדל של גופים המטפלים בנושא ואת הניכור הגובר בין עולים דוברי רוסית לבין הממסד הדתי בארץ. ברצוני להציג את אחד הארגונים שעוסק בדיוק בעניין זה.

 גדלתי בארה"ב והמאבק לשחרור יהודי רוסיה בשנות ה־80 עיצב לא במעט את זהותי היהודית.  זכיתי גם לחוות את ה"רנסנס" היהודי בשטחי ברית המועצות בשנות ה־90' כרכזת חינוך יהודי במחלקה הרוסית של הג'וינט. אבל אפילו אז לא הרגשתי מאותגרת כמו היום, כמנהלת עמותה ששואפת להעצים את הרגשת השייכות של עשרות אלפי צעירים דוברי רוסית שעלו לארץ – רובם לבדם – בעשורים האחרונים.

 בסוף 2010, אני ומחנכים יהודים דוברי רוסית אחרים הבנו שלא עושים מספיק עבור צעירים מוכשרים אלו, עד כדי כך שרבים יורדים מארץ ומחפשים את מזלם במקום אחר. הקמנו יוזמה שנקראת "שישי שבת ישראלי" (www.shishi.co.il) במטרה לבנות קהילה תומכת ארצית שתחזק את זהותם היהודית והישראלית של צעירים ישראלים דוברי רוסית. הבנו מההתחלה שהפעילות צריכה להיות לא שגרתית וברמה גבוהה, ובאווירה יהודית חמה מאוד.

מבחינת ההיענות התוכנית מוצלחת מאוד – מעל 4,000 צעירים דוברי רוסית מכל הארץ משתתפים וגם תורמים את כישוריהם בסמינרי שישי שבת, בטיולים, בערבי לימוד, באירועי חגים, במפגשי תרבות ובפעילות התנדבות. הדבר מעיד על הצורך והצמא הגדול לתוכניות המיועדות לעולים דוברי רוסית – מעבר לקליטה המקצועית והחברתית שהם עוברים יום יום בעבודה, בצבא ובלימודים. מדובר באוכלוסיה מגוונת מאוד של עולים שמחפשים קהילה איכותית וחברים חדשים מצד אחד, עם פתיחות גדולה ללמוד ולהתפתח.

המשתתפים הם חיילים, רופאים, סטודנטים ומהנדסים, דתיים וחילונים, ימנים וגם שמאלנים.  חלק מהם היו מדריכים פעילים בברית המועצות לשעבר לפני העלייה, עם הרבה ידע ויכולת מנהיגות אדירה.  יש גם לא מעט בוגרי תוכנית “נתיב“ של צה“ל, שלא מצאו קהילה תומכת לאחר הגיור, ויש אחרים שנשלחו למסגרות חרדיות כשהגיעו לארץ בתור נערים ונערות ו“נשרפו“, והיום מוכנים שוב לבדוק את יחסם למסורת, בתנאים פחות כפייתיים.

המכנה המשותף של כולם הוא כבוד למסורת, למרות או בגלל כל מה שחוו. הם רוצים להשתייך לעם, הם אוהבים לטייל בארץ, והם פתוחים ללמוד על היהדות בצורה מעמיקה, רלוונטית ולא מאיימת. החיים הרוחניים הם תהליך, גם אצלם.

הקבוצה מהווה מעין “אי“ של אחדות בתוך החברה הישראלית. הם מעריכים את הקהילה הייחודית שלהם ויודעים לקבל חברים חדשים שמצטרפים בכל אירוע. אפשר ללמוד מהם הרבה עין טובה.

לאחרונה התחתנה אישה מהקבוצה, והיא אמרה לי שהיא בטוח תשלח את ילדיה לבתי ספר דתיים.  היה לה מגע עם יהודיים דתיים אוהבים ופתוחים, וזה מה שהיא רוצה למשפחה שלה. אנחנו מפגישים את הקבוצה עם רבני “צוהר“ ומנסים לעזור לזוגות שלנו להתחתן באופן משמעותי והלכתי בארץ. יש גם לא מעט חברים עם אבא לא־יהודי שמתעניינים בתהליך הגיור בשלב זה בחיים, מה שלא היה רלוונטי קודם.

אך הרצון להשתייך לא מספיק. כמו הארגונים האחרים שמציין נוטריוס, עמותת “שישי שבת ישראלי“ נתמכת כולה על ידי מימון מחו“ל. נראה שהממסד בארץ לא מבין את הפוטנציאל האדיר של העולים הצעירים ואת החובה ההיסטורית לחבר אותם לעמם ולארצם, מעבר להעלאתם הפיזית ארצה.

ה‘ מבטיח לאברהם: “ודור רביעי ישובו הנה“. באופן ניסי, הדור הזה חי בתוכנו היום. הם אחינו ואחיותינו, והשפעתם רק תתעצם עם הזמן. הלוואי שנדע כמדינה וכחברה להפוך את האתגר לברכה גדולה.

לינדה פרדס פרידבורג

לינדה פרדס פרידבורג היא מנהלת ומייסדת של עמותת "שישי שבת ישראלי"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח חשוון תשע"ה, 21.11.2014

פורסם ב-21 בנובמבר 2014,ב-גיליון תולדות תשע"ה - 902, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: