חולם מציאותית | אריאל הורוביץ

יוחאי מקבילי שירת בסיירת גבעתי, עובד לפרנסתו כאיש מחשבים ומגלה ברמב"ם את המפתח היהודי לבניית מדינה מודרנית. עם סיום פרויקט ביאורו הנגיש לרמב"ם הוא מדבר על חיי עבודה לצד לימוד ועל הצורך לחיות חיים יהודיים מעשיים עם קצת פחות דיבורים באוויר

"אחד הדברים שהכי השפיעו עליי כשקראתי את הרמב"ם היה החוויה של לקום בבוקר, לפקוח את העיניים ולפתוח באמירת 'פוקח עיוורים'. אחר כך לצאת מהמיטה ולהגיד: 'זוקף כפופים'. וכן הלאה. כך ההלכה ברמב"ם, וכך גם מופיע בתלמוד. ובעצם, הכי טבעי בעולם לומר כך את הברכות. כשאתה אומר את הברכות תוך כדי הפעולות, זה שונה לגמרי מאשר כשאתה אומר אותן 'על אוטומט' בבית הכנסת. אלוהים והתודה לא נמצאים רק בבית הכנסת, בתוך הסידור. הם חלק מהחיים. הם בתוכם. כך אצל הרמב"ם". את הדברים הללו אומר יוחאי מקבילי, מי שעמל בשנים האחרונות על מפעל משנה תורה – פרויקט הנגשה מקיף של חיבורו ההלכתי המקיף של הרמב"ם, היד החזקה.

במסגרת הפרויקט כבר הספיק מקבילי להוציא לאור את כל היד החזקה בכרך אחד, לפי נוסחים מדויקים שגובשו מתוך כתבי יד, ואף לחבר פירוש קצר ותמציתי לכל ספר משנה תורה, שראה אור בארבעה כרכים עבי כרס, וכעת גם בחוברות כיס קטנות. על מלאכת הביאור שוקד מקבילי בביתו, באפלת הלילה, כשהוא שב מעבודתו כאיש אלגוריתמים בחברת ההיי־טק "ביוסנס". אז, מול המחשב והספרים, מבאר מקבילי את פסקי ההלכה החותכים של הנשר הגדול, מנסה להנגיש את הרמב"ם לציבור לומדי התורה. הוא רואה ברמב"ם מודל לחשיבה יהודית־הלכתית אחרת, שלדבריו כבר כמעט אבדה.

שווה לקום בבוקר

יוחאי מקבילי (44) נולד בחדרה למשפחה תימנית ציונית־דתית. הוא למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, וכבר בצעירותו החל לשמוע שיעורים אצל הרב יוסף קפאח. "התוודעתי לרמב"ם דרך הרב קפאח", הוא נזכר, "התחלתי ללמוד את פירוש המשניות לרמב"ם, וגיליתי תפיסה מאוד שלמה והוליסטית. אצל הרמב"ם אין פיצול בין העולמות – הוא כולל חכמה, תורה, עבודה ופילוסופיה. בכל מקום שבו תשאל מיהו הרמב"ם, תקבל תשובות שונות. באקדמיה יגידו שהוא פילוסוף, בישיבות יגידו – איש הלכה, בבית הספר לרפואה יגידו שהרמב"ם היה רופא דגול. והכול נכון. הוא באמת הכיל את העולמות הללו".

אך לא רק ריבוי העולמות הפעים את מקבילי הצעיר כשנחשף לרמב"ם – גם התפיסה הדתית וההלכתית של הרמב"ם כבשה אותו. "הרמב"ם עוסק בדברים הגדולים", הוא אומר, "מיד בפתיחה של פירוש המשניות הרמב"ם מדבר על נבואה. משנה תורה נפתח במילים 'יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון'. אגב, מעניין להשוות את הפתיחה של משנה תורה לפתיחה של השולחן ערוך. השולחן ערוך נפתח במילים 'יתגבר כארי'. נכון, קשה לקום בבוקר. קשה מאוד. אבל הרמב"ם בוחר לתת מענה לקושי הזה לא באמצעות 'יתגבר', אלא באמצעות 'יסוד היסודות ועמוד החכמות'. יש משהו אדיר וגדול שבשביל זה שווה לקום בבוקר. ואם מסבירים אותו, ומפנימים אותו, כבר פחות קשה לקום.

"גם הפסיקה שלו הרשימה אותי אז, בפשטות שלה. אני זוכר שבישיבה הכריחו אותנו בשבת להחמיר ולצחצח שיניים ב'מי פה', חומרה שלא הכרתי מהבית. או למשל ספירת העומר. אפשר למצוא היום ספרים עבי כרס על הלכות ספירת העומר, ועל העצבות של הימים האלה. הרמב"ם עוסק בהלכות הללו בקיצור, כחלק מהלכות תמידין. זה מעניק להם אופי אחר לגמרי".

עם תום לימודיו בישיבה התיכונית התגייס מקבילי לסיירת גבעתי. לאחר השחרור התחיל בלימודי תואר ראשון בחשמל, השלים תואר שני במדעי המחשב ועבד בהיי־טק. כל אותו זמן קינן בו הרצון להנגיש את הרמב"ם. "הרגשתי אז שברוב המקרים עוסקים ברמב"ם באופן מאוד נקודתי – מוצאים מקור מסוים בשביל שיעור או דף מקורות או פסיקת הלכה, וממשיכים הלאה. עיקר הלימוד בישיבות מבקש לפרק את הרמב"ם, להבין מהיכן הוא הוציא את הדברים. קוראים את הרמב"ם עם הפנים אחורה, שואלים מנין הוא הביא את מה שהביא, מה היו המקורות שלו. לא שואלים מה הרמב"ם מצייר כאן, מה הוא מתאר, כיצד כל ההלכות מתחברות אחת לשנייה. הסינתזה לא נעשית. מנסים להבין את התלמוד מתוך הרמב"ם, וכך מחמיצים את העיקר שלו. אני זוכר שהייתי מתייגע בשיעורים שבהם עיקר הלימוד היה לפרק את הרמב"ם ולהבין את המקורות שלו. הרגשתי שמשהו שם היה לא נכון.

"הרמב"ם מלמד אותך לחשוב כמו יהודי. הוא עושה סדר – מה מופיע בתורה, מה מדברי חכמים, מה מנהג. השיח ההלכתי היום מאוד שטוח, הוא עשוי מקשה אחת, בלי מודעות לרבדים השונים שבהלכה. הרב קפאח תמיד אמר לנו: אני מלמד אתכם הלכה, כדי שבסופו של דבר כל אחד מכם ידע לפסוק הלכה בעצמו. עכשיו, המשפט הזה הוא חומר נפץ בעולם התורה היום. אבל הרב קפאח חזר על זה והדגיש את זה. בעבר לא הלכו לשאול את הרב על כל דבר. היו לומדים ויודעים. המטרה היא לדעת, לפעול מתוך חירות. הרמב"ם מנסה לכוון אותך לכך. זה מדהים אותי.

"החירות כל כך מוחלטת, עד שהיא יכולה גם להגיע לאי־ציות. אם למדת את הסוגיה על כל ההסתעפויות שלה, ואתה סבור שהסנהדרין טועים, אתה לא חייב לשמוע להם. החירות הזו, הבחירה החופשית, העובדה שעלינו מוטל לעצב את המציאות – כל הדברים האלה נגעו בי מאוד עמוק".

צילום: מרים צחי 

צילום: מרים צחי

תפסיקו להתפלפל

מקבילי לא פנה למסלול הציוני־דתי המוכר – מיד בסוף לימודיו בחר, כאמור, להתגייס לצבא, ולא פנה לישיבת הסדר כמו רוב בני מחזורו. "אני חושב שאחת הסיבות שבגללן לא המשכתי ללמוד בישיבה והתגייסתי הייתה התחושה שהעיסוק בתורה שם הוא מאוד תיאורטי, מופשט", הוא אומר, "התפיסה הזו של עולם הישיבות מפריעה לי עד היום.

"אספר לך סיפור. מדי פעם אני לוקח איתי ברכב תלמידי ישיבה טרמפיסטים. אני תמיד שואל אותם: מה הדבר הכי חשוב בעולם? והם עונים: התורה. כבר זה תמוה בעיניי, כי בעיניי – וכך כותב הרמב"ם – הדבר החשוב ביותר הוא אלוהים. אבל אז אני שואל: ומה אתם לומדים? והם עונים, נגיד, גמרא בבא מציעא, השוכר את הפועלים. ואני שואל: ואם תשכרו רכב, תבדקו שהחוזה על פי ההלכה? והם עונים: מה זה שייך בכלל? כלומר, הם אף פעם לא חשבו על זה. הם לא העלו על דעתם שיש קשר בין הלימוד שלהם בבית המדרש לבין החיים בחוץ. החיבור הזה בכלל לא מובן להם.

"אני חושב שהרמב"ם, דווקא בגלל הצורה שבה הוא מכריע, מצייר לך ציור. כשאתה לא מכריע אתה נמצא בתוך דיון תיאורטי. אבל כשאתה מכריע, אתה חייב לקשר את ההכרעה שלך לחיים. כשאדם לומד דף יומי, הלימוד לא מניע אותו לעשות איזושהי פעולה בעולם. הוא נשאר ברמה של הדיון. אבל החיים הם לא הדיון הזה. בחיים צריך להכריע. ואלמנט ההכרעה הוא אלמנט שתלמידי ישיבות בכלל לא חיים בו. לפעמים מתחשק לי לומר להם: תפסיקו להתפלפל. תעסקו בדיני מדינה, במשפט עברי. זה לא קורה.

"האקדמיה היא המקום העיקרי שבו מפתחים היום מדיניות למדינת ישראל. יש לאקדמיה השפעה גדולה מאוד על הפוליטיקאים. התורה לא נמצאת שם. אני חושב שיש לתורה הרבה מה לומר, היא רלוונטית. כמובן שאלה דברים שצריך לפתח – אי אפשר לקחת את הלכות מלכים ולהתאים אותן, אחד לאחד, למדינה דמוקרטית. אבל אפילו את העיבוד הזה לא עושים. מהישיבות אמורים לצאת אנשים שזה עניינם, אבל הישיבות דוחפות את התלמידים ללמוד, לא לחיות. אני רוצה שהם יחיו, שהתורה תחיה. בישיבות היום יש או למדנים מאוד גדולים, או אנשים שעוסקים בחסידות, עם דגש על הפרט. זה טוב ויפה, אבל עם זה לא בונים חיים, אומה.

"אני רוצה שמי שלומד מסכת בבא מציעא יתמודד עם שאלות של חוזה עבודה לפי התורה, ומי שלומד מסכת סנהדרין יתמודד עם שאלות ברמה הלאומית של ענישה במדינה מודרנית. יש פה ושם חוקרים שעובדים על זה ומפרסמים מאמרים, אבל המסה הגדולה של ציבור הלומדים בכלל לא מתמודדת עם השאלות האלה. החזון היחיד הוא ללמוד לשמה, וזהו. החזון של הרמב"ם הוא לחיות את הדברים".

בפירושו המקיף למשנה תורה, שמתפרס על פני ארבעה כרכים, ביאר מקבילי בראש ובראשונה פרטים טכניים, כמו ביאור שמות של צמחים ומקומות. הוא אף הסביר את דברי הרמב"ם על רקע ההקשר שלהם, וחיפש מקבילות במקומות אחרים ביד החזקה. כעת הוא מוציא את הפירוש גם בחוברות כיס קטנות, ואף בחוברות גדולות שנלמדות בבתי הספר. מבלי שהתכוון עורר מקבילי מהומה־זוטא במסדרונות משרד החינוך, כאשר לחוברת של הלכות עבודה, העוסקות בבית המקדש, צירף נספח העוסק בעלייה להר הבית. "התקשרו בפאניקה ממשרד החינוך ואמרו שמחר בבוקר זה יופיע בכל העיתונים", הוא אומר בחיוך. "אני אמרתי להם שהפירוש שלי משתדל להיות נאמן לרמב"ם. הרמב"ם עלה להר הבית, אז כתבתי על זה נספח. אני לא רואה בזה בעיה. בסוף החליטו להדביק בתחילת החוברת מדבקה שבה כתוב שהדברים אינם משקפים את עמדת משרד החינוך".

תהיה כאן רפורמה

הנושא של בית המקדש קרוב ללבו של מקבילי, שעוסק גם בהדרכת עולים להר הבית. "במוקדם או במאוחר תהיה כאן רפורמה גדולה", הוא אומר, "ברור לי שכשיקום בית מקדש, יהיו הרבה דברים שכבר לא נעסוק בהם. הטירוף של ההכנות לפסח, למשל. כשבית מקדש קיים, ההכנות לפסח הן ברמה הלאומית – טיהור, הכנה רוחנית. היום אנחנו ממוקדים בניקיונות. אני לא מתנגד לניקיונות האלה, אני רואה בהם 'שומרי מקום' – הם שומרים את המקום למשהו שיהיה בעתיד, ויתפוס את המקום הזה. כך גם העלייה לאומן או לקבר הרשב"י. כשבית המקדש יעמוד על תלו אנחנו לא נראה את התופעות הללו, ובינתיים הן שומרות מקום. זה התפקיד שלהן.

"אני חושב שהחיבור לחלום יכול להאיר גם על שאלות הלכתיות שנידונות היום. העובדה למשל שנשים יכולות להיכנס לבית המקדש ואפילו להשתטח ברחבה; העובדה שבליל הסדר משפחות יושבות יחד ואוכלות את הקרבן – אלה הלכות שיכולות לטעת בנו השראה. כשאתה מסתכל רחוק, כשאתה רואה לאן צריכים להגיע, אתה מושך משם חוטים קטנים אל עבר המציאות שלנו, ויודע שאנחנו לא הולכים לאיבוד, כי אנחנו רואים את היעד. יכול להיות שכשאתה לא מצייר את בית המקדש מול העיניים המחלוקות שלך הן רק על כאן. אם אתה מצליח לחשוב על שם, הן ייפתרו.

"אבל הבעיה החמורה יותר עם בית המקדש היא שאנחנו לא באמת יודעים מה אנחנו רוצים. ההימצאות של הוואקף והערבים על ההר היא רק תירוץ נוח, שמכסה על זה שאנחנו באמת לא מסוגלים לנסח לעצמנו מה אנחנו רוצים מהמקום הזה. האם התפיסה הזו בכלל בנויה אצלנו? האם אנחנו חולמים על עם ישראל שם, ביחד? האם אנחנו יודעים מה זה בית תפילה לכל העמים? הכול נורא מפחיד אותנו. אנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מהתורה שלנו, מה היא רוצה מאיתנו. כשאתה לומד את הרמב"ם, אתה לא יכול שלא להיתקל בזה. אתה לא יכול להתחמק, לפחד".

בית המקדש, לדברי מקבילי, הוא רק דוגמה לפחד, הוא רק חלק מהתופעה. "במלחמה האחרונה היה לי קשר עם שר חשוב בממשלה. אמרתי לו: יש מוסר מלחמה של הרמב"ם. יש הגדרות של שלום, של ניצחון. יש איזון נכון. אני לא אומר שצריך לזרוק לפח את אמנת ז'נבה. אבל צריך לעשות עם זה עבודה. לא נעשתה מספיק עבודה על תפיסה יהודית מודרנית של ניהול מלחמה. הרמב"ם מציג כיוון חד. אנחנו אמורים להוביל תהליך עולמי, אבל מפחדים. חכמי ארץ ישראל לא מצליחים בכלל להתאחד, כי אין חשיבה שאנחנו יכולים להתמודד. ולכן לא מלמדים את ההלכות הללו, על בית המקדש או על מדינה. מפחדים. מוקדי הכוח מפחדים מזה, כי זה מצב שלא היינו בו. לא פיתחנו תורה שמתמודדת עם זה, וזה מפחיד אותם".

אולי הפחד הוא שאם כן נפתח את ההלכות הללו, נגלה הרבה דברים שסותרים את האינטואיציות הבסיסיות שלנו, או את השקפות העולם המוסריות שלנו. אולי עדיף לא לעסוק בזה כדי לא לעמוד מול הדיסוננס.

"אני אומר שוב, אי אפשר לקחת את הלכות מלכים של הרמב"ם ולעשות העתק־הדבק. אבל יש שם דברים הרבה פחות מפחידים ממה שנראה לנו. כשמדברים, למשל, על 'מדינת הלכה', יש אנשים רבים – גם דתיים – שמדמיינים מצב שבו יש מערכת של כפייה דתית, ומדינה שמשליטה בכוח את החוקים הדתיים. אבל מי שלומד את הרמב"ם באופן שלם, מוצא הלכה כמו 'משרבו המרצחים בטלה עגלה ערופה, משרבו המנאפים פסקו המים המרים'. כלומר, אם תשעים אחוז מהעם לא נמצאים במקום הזה, אין לזה תוקף. זה לא רלוונטי. הרמב"ם אף פעם לא מכוון אותך לחלום על מה שלא נכון".

הוא מפוכח.

"מאוד. זה עולה גם מהתפיסה שלו על שדים ורוחות. הרמב"ם מסביר ששדים הם אנשים רעים. אל תחלום על משהו שלקוח מספרים של הארי פוטר, כי אז תפחד ממה שלא צריך לפחד ממנו, ולא תפחד ממה שבאמת צריך להפחיד אותך. מי שמפריע לך זה אנשים שהולכים על שתיים, לא שדים ולא רוחות. זו אמירה שמבקשת ממך להתבונן ולהבין מה יש מולך. כשאתה מבין משהו לא נכון, אתה לא מבין מה נמצא מולך. איפה אתה חי".

משאיר מרחב פעולה

מקבילי עובד שעות רבות ביום כאיש היי־טק וגם בכך הוא רואה הגשמה של החזון המיימוני. "אני משתדל להגשים את החזון של הרמב"ם ולא להיות ספון", הוא אומר בצניעות, "אני לא יודע אם זה מתאים לכל אחד. אדם צריך לבסס את עצמו, ולחשוב מה מתאים לו, איפה הוא יכול להתפתח". הכשרתו המקצועית כאיש מחשבים אף העניקה למקבילי כלים שאיתם הוא משתמש כיום בפרויקט משנה תורה – כלים טכניים, לצד כלים ניהוליים, שנחוצים כדי לנצח על מיזם מורכב שכזה, שרוב העוסקים בו, כולל מקבילי, עושים את מלאכתם בהתנדבות.

האם אתה לא חושש שהפירוש שלך, ששם במרכז את ספר משנה תורה, יביא דווקא לקיפאון של השיח ההלכתי? למקובעות?

"אני לא חושב שזה יקרה. השאיפה שלי היא שהרמב"ם יהיה דוּגמה, לא דוׂגמה. אני לא מקדש את הרמב"ם. אם תקום סנהדרין מחר בבוקר ותגיד לי לגנוז את הרמב"ם, אני הראשון שאעשה זאת. אבל אני חושב שהרמב"ם מכוון אותנו למקום מסוים, גם אם הדעה שלו לא מתקבלת. האחדות שהרמב"ם מציג כהכרעה היא לא משהו שצריך לקדש, אבל צריך לקדש את הכיוון. אני לא רוצה שיצאו רובוטים מהרמב"ם, להפך. אבל הכיוון מאוד ברור.

"מעבר לזה, היום כבר הגענו למצב שבו על כל נושא יש מגוון רחב של דעות, ואנשים שואלים על כל מיני דברים במקום להפעיל את השכל, וכך העיסוק בהלכה מתנפח למשהו שאדם לא יכול להכיל. זו לא תורת חיים. בהתחלה כשלמדתי את הרמב"ם היה לי קשה, כי התרגלתי לספרי הלכה מפורטים מאוד, ואצל הרמב"ם הרגשתי חוסר מסוים. יש הרבה מקרים שהוא פשוט לא עוסק בהם. היום אני מבין שאצל הרמב"ם זה נעשה מתוך רצון להשאיר חופש פעולה, לתת לאדם את האפשרות לעצב את המעשה הדתי. לא צריך לפסוק על כל פרט.

"אני מבין היום שזה גם מה שקיבלתי מהרב קפאח. התשובות שלו לשאלות הלכתיות היו מאוד קצרות ולא מפולפלות. הרמב"ם משאיר מרחב פעולה. אני מרגיש שהיום עוסקים בפרטי פרטים ולא רואים את הכלל, ומאבדים את הרמב"ם, את התמונה הכללית שלו. ובתמונה הכללית שלו יש הרבה מאוד עיון שכלי והרבה מאוד קרבת אלוהים, ובפסגה האנושית הגבוהה ביותר נמצאים גם נשים וגם לא־יהודים. זו הכלה מאוד גדולה, שיכולה לתת לנו כלים כדי לסדר משנה חיה, משנה של עכשיו".

—————

קהתי של הרמב"ם | אלחנן ניר

פנחס קהתי ויוחאי מקבילי לא למדו בישיבות ולא עשו את התורה קרדום לחפור בה אך יצרו חיבורים מונומנטליים לדורות

דור חדש של לומדי תורה צמח כאן. אפשר לקרוא לו אנשי תורה ועבודה אבל גם אם הצמד הזה אולי נשמע מעט ארכאי, הדור הזה לגמרי לא ארכאי.

דומני כי המייצג המובהק הבולט שלו שחי ופעל בדור הקודם היה פינחס קהתי. ואני כותב בלי "הרב", בחשש אך במכוון, ועל אף שהיה זכאי יותר מרבים לתואר הזה. ואני כותב כך שכן הוא מייצג דור חדש של לומדי תורה ומלמדי תורה שעובדים כאחד האדם, מפרנסים את ביתם ככל האדם ובזמנם הפנוי הוגים בתורה ומתמסרים לה. קהתי עבד כפקיד בבנק המזרחי ובשעות הלילה כתב את פירושו המונומנטלי למשנה, הפיץ אותו כקונטרסים שבועיים וזיכה את העולם בביאור המדויק והברור והעכשווי שלו למשנה. ביאור שעולה ומגיע מתוככי המציאות, משגרת היום יום, מטרדות וריצות ותלאות ומורכבות הפרנסה וכולו הנהרה ופישוט של לשון חכמים, הסתומה וחתומה לא פעם בפני הקורא המודרני.

 וכמעשהו של קהתי כן מעשהו של יוחאי מקבילי. מקבילי עובד כעת כאיש אלגוריתמים, ובשארית יומו ובעיקר בשאריות הקטנות של הלילה יזם מפעל אדירים של הנגשת משנה תורה לרמב"ם. הוא התחקה אחר הנוסח המדויק, וביאר אותו בביאור קצר וברור העמל לבאר את דברי הרמב"ם מתוך דבריו שלו המצויים במקומות אחרים ועל פי חכמי הדור הזה שעסקו בדבריו, הרבנים יוסף קאפח ונחום אליעזר רבינוביץ. כן דאג לניקוד, לפיסוק ולכותרות קצרות לפני כל הלכה, למפתחות מפורטים, לטבלאות מסכמות, לנספחים מדעיים ואף לאיורים ותמונות במקומות הנדרשים.

ולא הוא ולא קהתי למדו בישיבות, ולא הוא ולא קהתי עשו תוארי רבנות או דיינות ושניהם גם לא התמודדו על כיסאות ומשרות מוקפים בעסקנים ויחצ"נים. שניהם באו מהעם שבשדות, פעלו בענווה עמוקה והבינו כי עיקר לימוד התורה נועד לכל איש מישראל; "וכתר תורה הרי הוא מונח ועומד ומונח לכל… כל מי שירצה יבוא וייטול" (משנה תורה, הלכות תלמוד תורה ג, א).

בשל כך הם יצרו מהדורות כיס מנוקדות, כך שבין נסיעה לנסיעה ובכל רגע פנוי – במקום האופציה המביכה הזו, שכבר הלכה והשתלטה על חיינו, לבדוק באובססיביות באייפון האם התקבלה הודעה חדשה – ניתן ללמוד. ובדיוק לאנשים ש"אין להם רגע" הרי כיוון הרמב"ם את כל חיבורו, "שלא חיברתי אותו אלא מפני קוצר הרוח" (אגרות, מהדורת שילת, עמ' תלט).

לא פלא אפוא שקהתי ברר וניפה את ששת סדרי המשנה ומקבילי את י"ד ספריו של הנשר הגדול, שהרי הן המשנה והן היד החזקה הם חיבורי תמצית מבוררים ואפויים ותכליתם לימוד על פה. ולא פלא הוא שלשניהם משמש הרמב"ם, האיש העובד, שדיבר כה רבות בגנות ההתפרנסות מהעיסוק בתורה, כאב וכמודל. והרי כבר כתב הרמב"ם את דבריו הידועים:

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מן הצדקה, הרי זה חילל את השם וביזה את התורה וכיבה מאור הדת וגרם רעה לעצמו ונטל חייו מן העולם הבא. לפי שאסור ליהנות בדברי תורה בעולם הזה (הלכות תלמוד תורה ג, י).

נותר רק להכניס את ספרוני הרמב"ם לכיס, לשלוף ברגע האפשרי ולהגות בחכמת התורה ולשגות באהבתה, שהיא "אילת אהבים ויעלת חן" (הלכות איסורי ביאה כב, כא).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון',י"ד חשוון תשע"ה, 7.11.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 בנובמבר 2014, ב-גיליון וירא תשע"ה - 900 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. בס"ד י"ז חשון ע"ה

    ההשוואה שערך אלחנן ניר בין ר' פינחס קהתי ליוחאי מקבילי, אינה במקום. קהתי הוא מפרש, תלמיד חכמים מובהק, שמפירושו ניכרת שליטתו בדברי התלמודים והמפרשים על כל משנה, ויכולתו להגישם ללומד.

    לעומתו, מקבילי אינו המפרש אלא המנהל. את הפירוש כתב צוות שלם של תלמידי חכמים, מישיבות ומכונים תורניים, בסיוע אנשי אקדמיה. למקבילי יש זכות גדולה שהרים מפעל אדיר זה והביאו להשלמה במהירות יחסית. אך ה'קרדיט' לפירוש שייך לאנשי הצוות!

    אכן יש מן המשותף בשני הפירושים. הן פירושו של ר"פ קהתי והן הפירוש של צוותו של מקבילי – מקילים על הלומד החפץ לקבל ידע כללי במרחבי התורה. אך מידע כללי אי אפשר להסיק מסקנות הלכה למעשה.

    יש הלכות רבות בהן חלקו שאר הראשונים על הרמב"ם; גם בדעת הרמב"ם עצמו, יש מקום לפרשנויות שונות, ובזה עסקו גדולי ישראל בכל הדורות. יש הרבה שאלות הנובעות משינויים בדרכי החיים, מי שקורא את הרמב"ם, אינו יכול להסיק איך מתנהלת על פי ההלכה רפובליקה דמוקרטית, או מה דינם של מכשירים מודרניים, האם חשמל דינו כאש או לאו וכיו"ב?

    כדי לעשות את דברי הרמב"ם ליסוד לפסיקת הלכה למעשה, צריך להיות פוסק מובהק שנהירין לו דברי התלמודים והפוסקים, ראשונים ואחרונים. נעשה נסיון כזה על ידי אחד מגדולי חכמי ירושלים במאה ה17, רבי שמואל גארמיזאן, שבספרו 'אמרי דעת' ריכז על סדר הרמב"ם את פסקי השו"ע (הספר גנוז עדיין בכתב-יד. כתב עליו פרופ' מאיר בניהו ז"ל, במבואו המקיף לספרו של הר"ש גארמיזאן, 'אמרי בינה – על מסכת סנהדרין).

    על דברי הרמב"ם בסדר זרעים, יסד הגאון רבי חיים קנייבסקי שליט"א, את ספרו 'דרך אמונה', הערוך כעין ספר 'משנה ברורה', המפרש בקצרה את ההלכה, כשהוא מלווה ב'ביאור הלכה' ו'שער הציון'.

    לסיכום: מהדורתו של מקבילי לא תוכל לשרת את מי שרוצה להסיק מדברי הרמב"ם הלכות למעשה, אך יפה כוחה למי שרוצה לקבל מושגים כלליים במרחבי היהדות לפי שיטתו של הרמב"ם. ידע כללי שיכול להיות פתח לעיון מעמיק בהבנת שיטתו של הרמב"ם, מקורותיה ויסודותיה הרעיוניים, ולהשוואה בין משנתו של הרמב"ם למשנתם של שאר חכמי ישראל. 'תן לחכם ויחכם עוד'!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • נוסח מתוקן לפיסקה 2

      נוסח מתוקן לפיסקה 2:

      לעומתו מקבילי אינו המפרש היחיד. צוות שלם של תלמידי חכמים חשובים מישיבות וממכונים תורניים, ואף אנשי אקדמיה, היו שותפים לו בכתיבת הפירוש ובעריכתו, והוא מעניק להם 'קרדיט' בספריו. חבל שבכתבה לא הודגש חלקם המרכזי של אנשי הצוות, שנתנו לפירוש את המימד הלמדני המבוסס על ידע מעמיק בדברי חז"ל שהיוו יסוד לפסיקתו של הרמב"ם.

    • ועדיין אין תחליף לפרשנים הקלאסיים של הרמב"ם, ה'מגיד-משנה', ה'כסף משנה' והרדב"ז, וממשיכי דרכם, מתורכיה עד ליטא – שביררו את מקורותיו של הרמב"ם בדברי חז"ל והשווהו לשיטותיהם של שאר הראשונים. הגאון רבי יוסף קאפח ערך בביאורו הענקי 'שיטה מקובצת' של פירושי המפרשים על הרמב"ם.

      מעתה יש מקום לפירוש על הרמב"ם שיסכם בצורה תמציתית את הדיונים הנרחבים של המפרשים, כפי שעשה ר' פינחס קהתי לפרשנות המשנה. במידה רבה משרת מטרה זו ה'בירור הלכה', אלא שהוא מסודר לפי סדר הש"ס. אם יסודרו הדברים גם על סדר הרמב"ם, יוכלו להוות ביאור מקיף ותמציתי לרמב"ם.

    • לימוד הלכות הרי"ף במקביל ל'משנה תורה'

      הרמב"ם מנחה את תלמידו ר' יוסף ב"ר יהודה שרצה להקים בית מדרש בבגדאד, שילמד את תלמידיו את הלכות הרי"ף 'ותשווה אותו לחיבור [משנה תורה]. ואם מצאתם מחלוקת – תדעו שעיון התלמוד מביא לכך, ותדרשוהו במקומותיו' (איגרות הרמב"ם, מהד' ר"י שילת, כרך א, ירושלים תשמ"ז, עמ' שיב)

  2. ב"ה

    מתוך היכרות של עבודת הצוות:

    טעות עובדתית. מקבילי איננו רק המנהל, הוא גם מבאר. הוא תלמיד חכמים שמכיר היטב את שיטת הרמב"ם, שביאר תחילה חלק גדול ממשנה תורה: מדע-אהבה-זמנים, וחלקים נרחבים מספרי המשפט. לנוכח גודל המלאכה הוא גייס צוותים שלמים, אבל אין משפט שלא עבר תחת ידיו, ולמי שמכיר את עבודתו אין כמעט משפט שעבר תחת ידיו ושנשאר כפי שהוא, ועריכתו לא הייתה רק סגנונית, אלא בירור מעמיק בשיטת הרמב"ם ופנים חדשות באו לכאן. הדברים מפורטים בהקדמותיו מה עשה כל אחד.

    ודאי שהקרדיט מגיע גם לאנשי הצוות. בראיון – לדברי יוחאי ששאלתי אותו על זה – הוא נתן קרדיט לכל הצוות והשותפים. אלא שהכתב דילל את הדברים, וממילא יש לו חופש בחירה מה להציג ומה לא.

    יתרונה של מהדורת מקבילי, שבתמציתיות שלה (לעומת עבודתו של הרב קאפח והרב רבינוביץ) היא רמב"ם על פי הרמב"ם, כך שמי שרוצה להכיר את שיטת הרמב"ם להיקפה – מקבל את מה שהוא רוצה. עיקר יתרונו של הפירוש שנעשה גם ע"פ הפרשנים הקלאסיים הוא המיקוד – מהי משמעות דברי הרמב"ם, ולא מה מקורם.

    המפעל עובד בימים אלו גם על השלמת הפסקים הלכה למעשה. והם יעלו באתר האינטרנט של הספר.

    • אתה צודק, וכבר עמדתי על כך בעצמי ותיקנתי ב'נוסח מתוקן לפיסקה 2'. וציינתי שר' יוחאי מקבילי הוא מעמודי התווך שלכתיבת הביאור ועריכתו והקפיד בספרים לתת לשותפיו בצוות את ה'קרדיט' הראוי.

      שמחתי לשמוע שאתם עומדים להוציא גם פסקי הלכות למעשה על פי דעת הרמב"ם. יהי רצון שיקויים בכם: 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתייצב', ומהדרתו של ר' יוחאי וביאורו יתפסו את מקומם הראוי עם שאר הפירושים על הרמב"ם שחיברו חכמי ישראל לדורותיהם, ומינייכו ומינייהו תסתיים שמעתתא.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  3. מפעל משנה תורה

    הפסקים יהיו לא רק מהרמב"ם. לכל העדות. תחילה לפי ספריו של הרב מלמד שליט"א, פניני הלכה

  4. לא הבנתי לשם מה צריך יוחאי מקבילי לנמק את חשיבותו של החיבור החשוב עליו טרח, בהדגשת החסרונות של עולם הישיבות, זכותו המלאה לא ללמוד בישיבה אך נראה לי ששיתוף הפעולה בינו לבין ת"ח שלומדים עשרות שנים מהמכונים השונים ששותפים לו, מראה שאין צורך להראות מה לא טוב אצל אחרים. כנ"ל בדבריו של אלחנן ניר. המשפט:"ולא הוא ולא קהתי למדו בישיבות, ולא הוא ולא קהתי עשו תוארי רבנות או דיינות ושניהם גם לא התמודדו על כיסאות ומשרות מוקפים בעסקנים ויחצ"נים. ", מריח רע,כאילו אין ת"ח בלי תארים,יחצנים, וכל הדברים הרעים האלה. ראשית כל, מי שמכיר קצת אישיותו של ר' פנחס קהתי [ויסלח לי אלחנן ניר שכתבתי ר'] יודע שהוא ממש לא נבנה מניגוד בינו לבין בני תורה. אולי כדאי לא להיות כה פאנטיים ,ולהבין שאין צורך להשחיר את עולם הישיבות כדי לעודד את כולנו לדעת לשלב נכון בין תורה ועבודה.

  5. נא קרא היטב. ר' יוחאי לא נימק את שבח הספר בכך. אלא עניין נפרד הוא שישיבות לא מעודדות את החשיבה המעשית בנושאי הכלל. דיוקם של דברים אלו נכתבו במאמר נפרד, ומשם תוכל לעמוד על שיטתו
    http://www.mishnetorah.co.il/%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%D7%9D/

  6. אסביר את עצמי קצת יותר [אני מתיחס לדברים על יוחאי] .עם כל ההערכה לרצינותו ושאיפותיו הנהדרות, כל הכתבה משדרת שדר של נתק מכל עולם התורה של הראשונים והאחרונים. לא אתפס לשאלת ביקורתו של הרמב"ם על מי שמתפרנס מתורה ולדברי הר' יוסף קארו על כך שזה כמעט לא רלוונטי היום, וגם לא אדקדק בקטנות שהרמב"ם מביא כדוגמא לאדם עובד -שלוש שעות עבודה ו9-לימוד., מה שמראה שלא ראה מול עינו את העבודה בעולם המודרני ששואבת את רובנו למקומות אחרים. אבל מה שלא מובן לי, הרי את הדיונים ההלכתיים כמו שהם קיימים היום לא התחיל מישהו לפני שנתיים. כל הראשונים והאחרונים פירטו יותר מהרמב"ם ושקלו וטרו בהרחבה. וגם אם על ראשונים יש מה לדון, הרי הש"ך והט"ז החיד"א וכנסת הגדולה, ידעו מה יתרונותיה של קצרנות הרמב"ם, אבל הבינו שככה לא מסיימים לבנות אומה. התחושה של "גילוי אמריקה" בגישה חדשה להלכה,גם אינה בדיוק גישתו של הרב קאפח. מי שיעיין ברמב"ם שלו יראה שלמד בלי סוף פרשנים ולא תמיד דחה אותם, גם ישיבתו בבית הדין ופסיקותיו שפורסמו אינם מנותקות מהדינמיקה של בתי המדרש לגווניהם. וכאן בכתבה נוצרת תחושה שאדם,ששוב אדגיש ,אני מעריצו על הרצינות וניצול הזמן וכו', שלא למד מעולם בבית מדרש ,וממילא גם לא קלט את האיכויות הנבנות בו [ואין לי בעיה שיהיה זה בפוניבז או בהר עציון , פורת יוסף או מרכז הרב וכו' וכו'] מנסה להסביר לנו שצריך לחשוב ולדעת לבקר ולפסוק וכו' וכו'. ממש כואב לי הצורך להתנתק מכל מה שנבנה במאות רבות של שנים ולשכנע שרק הרמב"ם כמו שהוא, רלוונטי ולקום בבוקר עם ברכות השחר בבית כנסת, זה לא זה. לא יקרה כלום אם כל המפעל הגדול הזה יבנה על הצורך הנכון להשלים ולהוסיף ולא לייתר ולהפחית בערך, כל מה שנעשה עד היום [ ברמה האישית, אודה ואומר שקשה לי ללמוד במהדורה זו, בלי לתקשר עם גדולי פרשני הרמב"ם והשלמותיהם].לסיום- אין ספק שהכתבה משתלבת היטב באג'נדה של מוסף שבת המנסה לא אחת, להתחיל הכל מחדש ולזלזל בכל היופי שקיים בישן [כן אני יודע שמה שהיה פעם הוא גלותי וחרדי וכו'], אבל אני זועק מלב כואב, די לפאנטיות בואו ניקח את כל הקיים ונוסיף עליו בענווה ובחכמה [ אני יודע שאריאל הורביץ מראיין אישים שונים ומגוונים ואין לי טענה אישית אליו,אבל הרוח העולה לצערי מיותר מדי מאמרים היא מצערת, והכי כואב-שאין לנו עיתון אחר, ומה שיש-לא מספק את הנפש]

  7. שלום.
    לא עומדים על תפיסתו של אדם מתוך כתבה עיתונאית. כוונת כל העובדים במפעל היא בהחלט יסודית.
    מדוע אתה קובע "שלא למד מעולם בבית מדרש ,וממילא גם לא קלט את האיכויות הנבנות בו"??
    והנה דוגמה של מאמר יסודי ששולב בפירוש של שני חכמים ר' יוני ור' יוחאי. פורסם בכרך קמ"ה של כתב העת "סיני" (הוצאת מוסד הרב קוק, תשע"ב) – במה מכובדת ומעמיקה.
    http://www.mishnetorah.co.il/wp-content/uploads/documents/articles/Sinai%20layout%20145_RabinovitchAndMakbili.pdf

    האין כאן עומק של בית מדרש, האין כאן איכויות נבנות? הנה עוד דוגמא: על פרק ד מהלכות כלאיים עבדנו כצוות יותר מ-1000 שעות ! לא ניכר, נכון? אם כן – הצלחנו!
    טיבו של הביאור הוא פרדוקסלי: ככל שהוא פשוט יותר, נדמה שאין מאחריו לא עיון ולא מאמץ. ואם הוא ארוך ואינו מבין – הרי שיש כאן משהו עמוק.

    אבל אני חושב שפספסת את העניין. המטרה היא לקחת את הלימוד הישיבתי צעד אחד קדימה, לא אחורה.
    מטרתו של הרמב"ם בחיבור לא היתה רק לסכם את ההלכה, אלא בעיקר לכונן ספר לאומה, ספר שמצעיד חזון,
    לא רק בירור ההלכה (או הבנת התלמוד ע"י הרמב"ם), אלא חזון לעם. אני ממליץ לך לקרוא את המאמר "מבנה רעיון ומגמה בספר החזון של הרמב"ם" – שפורסם גם במהדורה הקלה בספר שופטים.

    אודות דבריך על העיתון ועל הכתב – אין אנו הכתובת. ואיני יכול להביע דעה. אבל אני חושש שמדאבון ליבך על העיתון ועל הכתב השלכת על הנכתב.
    אני מציע לך לתקשר איתנו ישירות, לכתוב למייל שלנו rambam4u@gmail.com ולדבר עם ר' יוחאי ישירות.

    דוד.
    בשם הצוות .

  8. כתבה מעניינת.
    למדתי בישיבות כמה שנים טובות, והכתבה נגעה בנקודה כואבת שהכעיסה אותי מאוד. ההתפלפלות האין סופית בשור שנגח, ולא נוגעים בהשוואה למשפט בימינו. כאילו שני עולמות שלא נפגשים.
    זה הכואב. והרב יוחאי [בשבילי הוא רב] נגע בנקודה זו בחכמה רבה

    רמי לייטר

  9. אלי בן ארי, שלום.
    לא עומדים על תפיסתו של אדם מתוך כתבה עיתונאית. כוונת כל העובדים במפעל היא בהחלט יסודית.
    מדוע אתה קובע "שלא למד מעולם בבית מדרש ,וממילא גם לא קלט את האיכויות הנבנות בו"??
    והנה דוגמה של מאמר יסודי ששולב בפירוש של שני חכמים ר' יוני ור' יוחאי. פורסם בכרך קמ"ה של כתב העת "סיני" (הוצאת מוסד הרב קוק, תשע"ב) – במה מכובדת ומעמיקה.

    http://www.mishnetorah.co.il/wp-content/uploads/documents/articles/Sinai%20layout%20145_RabinovitchAndMakbili.pdf

    האין כאן עומק של בית מדרש, האין כאן איכויות נבנות? הנה עוד דוגמא: על פרק ד מהלכות כלאיים עבדנו כצוות יותר מ-1000 שעות ! לא ניכר, נכון? אם כן – הצלחנו!
    טיבו של הביאור הוא פרדוקסלי: ככל שהוא פשוט יותר, נדמה שאין מאחריו לא עיון ולא מאמץ. ואם הוא ארוך ואינו מבין – הרי שיש כאן משהו עמוק.

    אבל אני חושב שפספסת את העניין. המטרה היא לקחת את הלימוד הישיבתי צעד אחד קדימה, לא אחורה.
    מטרתו של הרמב"ם בחיבור לא היתה רק לסכם את ההלכה, אלא בעיקר לכונן ספר לאומה, ספר שמצעיד חזון,
    לא רק בירור ההלכה (או הבנת התלמוד ע"י הרמב"ם), אלא חזון לעם. אני ממליץ לך לקרוא את המאמר "מבנה רעיון ומגמה בספר החזון של הרמב"ם" – שפורסם גם במהדורה הקלה בספר שופטים.

    אודות דבריך על העיתון ועל הכתב – אין אנו הכתובת. ואיני יכול להביע דעה. אבל אני חושש שמדאבון ליבך על העיתון ועל הכתב השלכת על הנכתב.
    אני מציע לך לתקשר איתנו ישירות, לכתוב למייל שלנו rambam4u בגימייל ולדבר עם ר' יוחאי ישירות.

    דוד.
    בשם הצוות

  10. אני מברך אותך על סגנונך העדין ומקבל את הערותיך ואכן אצטרך לעיין בדבריכם, סליחה אם דברי פגעו או הפחיתו בערך מישהו או משהו, אך בבקשה שים לב לרוחם של חלק מהדברים בכתבה,ואם הם לא מייצגים אותכם נאמנה, כיתבו אתם זאת במפורש

    • בס"ד כ"ה חשון ע"ה

      לאלי – שלום רב,

      בתגובת 'אחד מהצוות' מיום 10.11, אכן נאמר שדברי ר' יוחאי מקבילי לא הובאו במלואם בכתבה ו'הכותב דילל את הדברים'. במידה רבה יש לומר שיצאו ידי חובת הבהרה בתגובותיהם כאן.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: