מורה עברי בצבא הסולטן | אלי אשד

סיפורם של חיילים יהודים בצבא התורכי במלחמת העולם הראשונה היה כמעט עלום. יומן אישי של קצין עברי ומכתביו מהשבי שנמצאו לאחרונה הפכו לספר

163154עובד אמתי

קצין עברי בצבא הטורקי ובשבי הבריטי

יוסף צ'רני

איתי בחור, 2014, 147 עמ'

קורפורל אדולף היטלר האלמוני קיבל אות גבורה במלחמת העולם הראשונה הודות למאמציו של מפקדו הישיר, יהודי שלחם בצבא הקיסר. יהודים רבים מאוד, לא פחות מ־1,350,000, לחמו במלחמה הזאת ורבים מתוכם נפלו בקרבות או שקיבלו אותות גבורה. בצבא הבריטי, למשל, שירתו חמישים אלף חיילים יהודים ובצבא הגרמני כמאה אלף. בצבא התורכי שירתו כשמונה עשר אלף יהודים שכמעט איננו יודעים עליהם דבר.

ספרים רבים עוסקים במלחמת העולם הראשונה אך רק מעטים מתייחסים ישירות לחלקם של הלוחמים היהודים. בין הספרים המועטים שעוסקים בהתנסויות של החייל היהודי במלחמת העולם הראשונה בולטים יותר מכול שני ספריו של הסופר ממוצא הונגרי אביגדור המאירי פוירשטיין "השיגעון הגדול " (1929) ו"בגיהנום של מטה" (1932), שמתארים את חוויותיו כחייל מטעם האימפריה האוסטרו הונגרית ואת התנסויותיו הקשות כשבוי מלחמה ברוסיה. שני הספרים הם יצירות מופת של ספרות המלחמה העברית.

פרט לכך עסקו יצירות מועטות במאבק בשלטון התורכי וכמה יצירות בודדות בגדוד נהגי הפרדות בראשות טרומפלדור שנלחם בצד הבריטי. החיילים היהודים שנלחמו בצד התורכי היו כמעט בגדר נעדרים מספרותנו עד כה. הלוחמים בשירות התורכים – הצד המפסיד במלחמת העולם הראשונה – מעולם לא ששו לספר ולכתוב על התנסויותיהם בשירות הסולטן.

סופרים יהודים אמנם שירתו בצבא התורכי בזמן מלחמת העולם הראשונה: יעקב חורגין, יהודה בורלא, לוי אריה אריאלי (אורלוף) וגם הבלש והאנציקלופדיסט העברי דוד תדהר. חורגין ובורלא אכן פרסמו סיפורים מהווי החיים בצבא התורכי ותדהר עוסק בו מעט באוטוביוגרפיה שלו, אבל סיפורים אלו לא היו אלמנט משמעותי ביצירתם.

עובד אמתי כקצין תורכי עם עמיתיו הקצינים. מתוך הספר

עובד אמתי כקצין תורכי עם עמיתיו הקצינים. מתוך הספר

אוצר היסטורי

לאחרונה הופיע ספרו של חוקר תולדות ארץ ישראל, יוסף צ'רני (בסיוע עתליה ודרור אמיתי), שבו הוא מכנס את יומנו ומכתביו של קצין עברי בצבא התורכי, עובד אמיתי, שסיים את המלחמה כשבוי בידי הבריטים. עובד אמיתי, שהפך לימים למורה ידוע שעסק בכתיבת ספרים על הוראת התנ"ך ולמנהל בית ספר בישראל, שימר מסמכים רבים ונדירים ביותר מתקופת שירותו בצבא התורכי.

ד"ר יוסף צ'רני הוא חוקר תקופת מלחמת העולם הראשונה וימי המנדט הבריטי, והוא פרסם מחקרים על החיילים היהודים בשירות התורכים במלחמת העולם הראשונה. בעת מפגש מקרי בספרייה ברמת אפעל הוא פגש את בנו וכלתו של עובד אמיתי, ומפיהם שמע לראשונה על הנער העברי עובד אמיתי, תלמיד סמינר למורים שגויס לצבא התורכי והפך לקצין בצבא האימפריה התורכית. אמיתי עבר קורס קצינים בבירה קושטא, השתתף במלחמת העולם בתפקיד קצין קרבי בחזית עבר־הירדן ונפל בשבי הבריטי.

צ'רני התלהב וביקש מהם לחפש בין מסמכיו. הם חיפשו וגילו אוצר בלום: יומן של אמיתי שנכתב בעת היותו שבוי במחנה השבויים הבריטי "סידי בשיר" שליד אלכסנדריה במצרים ומכתבים ששלח בעת היותו בשבי. על אלה נוסף בלוק כתיבה ובו זיכרונות מאותה התקופה, שהחלו להיכתב שלושים שנה אחרי ונכתבו במשך מספר שנים. למרבית הצער כתיבתם לא נשלמה. צ'רני הבין שגילה אוצר היסטורי, שהרי כמעט לא ידוע לנו דבר על החיילים היהודים שלחמו בצבא התורכי.

מהספר אנחנו למדים הרבה על דמותו של עובד אמיתי, יליד יסוד המעלה, וכן על התפקיד שהיה ללחימתם של חיילים יהודים עבור התורכים. והיו רבים כאלו. שהרי על מנת לקבל אזרחות עות'מאנית, עמדה בפני אנשי היישוב בראשית המלחמה הבררה האם לשרת בצבא התורכי או לעזוב את הארץ. רבים ערקו מהצבא העות'מאני, אבל היו גם רבים אחרים ביישוב החדש שתמכו בתורכים והזדהו עם הלאומיות התורכית החדשה של התורכים הצעירים.

למעלה מחמשת אלפים יהודים בארץ הסכימו לקבל אזרחות עות'מאנית, ביניהם המנהיגים הצעירים דוד בן גוריון, יצחק בן צבי ועזריאל שוחט, מראשי ארגון "השומר" שנסעו ללימודים בתורכיה, ראו את עצמם כאזרחים עות'מאנים והצטלמו בצילום מפורסם לבושים תרבושים כאזרחים תורכים.

יחי מוסטפא כמאל

אותה עמדה פרו עות'מאנית מחויבת המציאות כל זמן ששלטו התורכים בארץ ישראל באה לידי ביטוי בדבריו של מנהל בית המדרש למורים בעברית דוד ילין. במארס 1915 נשא ילין נאום נלהב לרגל טיבוען של ארבע ספינות של מעצמות ההסכמה, הלוא הן אנגליה וצרפת, במצרי הדרדנלים. בדבריו הביע שמחה על ניצחון גדול זה וקרא: "תחי מדינתנו העותומאנית, יחי שולטננו הלוחם בכופרים, יחי הצבא המנצח ויחי המפקד האמיץ".

ייתכן מאוד שההערכה למפקד האמיץ של הקרב בדרדנלים, מוסטפא כמאל, לימים אטאטורק מייסד המדינה התורכית, נבעה מהעובדה שהוא היה מוכר היטב בארץ ישראל. הוא שהה בארץ זמן רב וגייס בין השאר חיילים יהודים לצבאו, ואף שיחק במשחק כדורגל עם קבוצה של חיילים תורכים כנגד קבוצה של כדורגלנים יהודים.

 כאמור, קבלת האזרחות העות'מאנית הייתה כרוכה בחובת גיוס לצבא. עד למהפכת המוסלמים הצעירים חובת הגיוס הייתה רק על מוסלמים, אולם אחרי המהפכה החובה חלה על כל האוכלוסייה. עם זאת, בין אלפי הקצינים שהוכשרו בבית הספר לקצינים היו מעט מאוד יהודים. עד 1914 סיימו את בית הספר לקצינים בתורכיה רק שמונה יהודים ומתוכם שלושה בני היישוב העברי בארץ ישראל.

אל בית הספר הזה הגיעה במאי 1916 קבוצה של שמונים צעירים יהודים ובהם עובד אמיתי. חמישים מהם היו מגימנסיה הרצליה, ושלושים תלמידי בית המדרש למורים עבריים ותלמידי עזרה. עד מהרה גילו שגיוסם היה מקח טעות. בבית הספר היה המשטר מפלה ועוין כלפי יהודים. הם חיו בקסרקטינים מזוהמים חיים מדכאים. הם גם חששו מהצבה בחזית הרוסית, מאחר שחלקם נמלטו מרוסיה והיו צפויים להוצאה להורג כעריקים אם ייפלו בשבי הרוסי.

בסופו של דבר רובם לא הוצבו לתפקידים קרביים. התורכים איבדו את אמונם בהם לאחר פרשת ארגון ניל"י וגיוסם של נערים בני הארץ לגדודים העבריים של בריטניה ביוזמת טרומפלדור וז'בוטינסקי. אך הקצין עובד אמיתי נחשב לאמין ונשלח להילחם בחזית עבר הירדן כנגד כוחותיו הערביים של עבדאללה, שאומנו בידי הקצין הבריטי לורנס איש ערב. התורכים כידוע הובסו ועובד מצא את עצמו בשבי הבריטי.

טבח בתורכים

לפי המתואר, התנאים בשבי היו הוגנים בהחלט וצוות המחנה הבריטי עשה הכול כדי להקל על השבויים התורכיים. עובד היה כלוא במחנה כשנתיים. הוא למד בתקופה זאת כמה שפות, הרבה לכתוב מכתבים ולקרוא ספרים וב־1919 שוחרר מהשבי וחזר לביתו.

שביו של עובד אמיתי היה אם כך קל בהרבה מהשבי שחווה במקביל הקצין היהודי אביגדור פוירשטיין ברוסיה ושאותו תיאר בספרו "בגיהנום של מטה". כתוצאה מכך, תיאור חוויותיו הוא דרמטי הרבה פחות.

יומנו הוא לרוב שגרתי ואינו חושף דברים חשובים, להוציא כמה קטעים בודדים המתארים את הטבח שביצעו הבדואים הרצחניים של לורנס בחיילים התורכים, אותו טבח שהפך מפורסם הודות לתיאור יבש יותר בידי לורנס בספר זיכרונותיו וקיבל צורה אפית פילמאית בסרט הראווה "לורנס איש ערב". הטבח מתואר בצבעים עזים, ברגשנות רבה ואף בבעתה ביומן, שכן אמיתי היה ככל הנראה עד ראייה.

בזיכרונותיו כעבור שלושים שנה, אמיתי זוכר במיוחד את הרושם החיובי שהשאיר עליו מפקד הדיוויזיה ה־53, קצין תורכי משכיל, קולונל מוסה קאזים ביי תורכי מאלכסנדרטה, שהתייחס בסימפתיה ליהודים, וקיבל את פניהם בנאום פרו יהודי ואף ציוני מעודד. הוא הזכיר להם שתורכיה הייתה המדינה היחידה שפתחה את שעריה לפני גולי ספרד וקיבלה אותם בסבר פנים יפות. דבריו עשו על עובד ועל עמיתיו היהודים האחרים בגדוד רושם גדול, אך אחרי כמה חודשים שמעו החיילים היהודים על דברים אחרים שהתרחשו בארץ ישראל, על גירושי יפו ותל אביב ורדיפות המושל חסן בק את היהודים.

בכתביו של אמיתי יש עוד אנקדוטות על החיים בצבא התורכי, דברים מעניינים בעיקר בגלל שהם פותחים צוהר לנושא שהיה בלתי ידוע – החייל היהודי בצבא התורכי. עובד אמיתי אמנם לא היה דמות בולטת בקונפליקט של מלחמת העולם הראשונה, אבל הוא היה לוחם יהודי טיפוסי בצבא שבו היו עוד אלפי יהודים כמוהו ומשום כך יש עניין רב בסיפורו על לחימתו ועל ימיו בשבי.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ה, 17.10.2014

פורסמה ב-17 באוקטובר 2014, ב-ביוגרפיה, ביקורת ספרים, גיליון בראשית תשע"ה - 897 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מעניין מאוד!

    אכן סיפור לא מוכר שטוב הדבר שיסופר

    לענ"ד הגיוני שהסיבה לחוסר ההיכרות והפרסום של אותם 18,000 חיילים יהודים בצבא העות'מני היא בכך שכמו שמצויין במאמר רובם לא שירתו כלוחמים בחזית ולכן באופן טבעי אין על כך מור"קים

    לשם השוואה בצבא הגרמני במלחמה קרוב ל80% מהחיילים היהודים שירתו כלוחמים בחזית ו12,000 מהם נהרגו תוך כדי מילוי תפקידם ומצב די דומה היה בצבא האוסטרו הונגרי וכן בשאר הצבאות הלוחמים

    [בצבא הבריטי מלבד הגדודים העבריים שירתו עשרות אלפי יהודים ביחידות רגילות והגדודים העבריים שקמו לאחר גדוד נהגי הפרדות שהיה גדוד תומך לחימה היו גדודים קרביים שהשתתפו בקרבות]

    אך יכול להיות שזה פשוט מחוסר מזל היסטורי ,דהיינו שלא נכתבו על כך מספיק חומרים בזמן אמת ואחריו שהתפרסמו.

    בל נשכח שלא רק בזיכרון ההיסטורי היהודי אלא גם בזיכרון ההיסטורי הכללי יצירות ספרותיות והיסטוריות על ימי מלחמה"ע הראשונה מוכרים במיוחד אלו שנכתבו במדינות המערב יותר מאשר יצירות כאלו מטורקיה

    -אומנם לא בדקתי אך אני די משוכנע שמן הסתם יש כאלו גם אם הן לא התפרסמו בעולם כדוגמת ספרים כמו "במערב אין כל חדש" –

    על כל פנים מעניין לקרוא על כך ולהתוודע לנושא.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: