בני לילית ועלפים | בכל סרלואי

הפולמוס הגדול על התרגום לעברית של שר הטבעות יצר שני מחנות משולהבים. חסד נעורים לאחד ופרס הצטיינות לשני בעקבות ההוצאה המחודשת של התרגום הוותיק

שר-הטבעות-חבורת-הטבעתחבורת הטבעת

שהוא החלק הראשון של שר הטבעות

ג'ון רונלד רעואל טולקין

מאנגלית: רות לבנית

תרגום השירים: אוריאל אופק

זמורה־ביתן, 2014, 418 עמ'

"בהתחלה, יצר הכול יכול את הרקיע והאדמה. האדמה הייתה בוקה ומבולקה, ואפילה הייתה על פני העמקים, ורוחו של הכול יכול ריחפה מעל הים".

נשמע לכם מוכר? ודאי. זהו ניסיון עילג ולא מדויק במתכוון להציג "תרגום" של הפסוק הראשון בבראשית מתוך תנ"ך קינג ג'יימס. מעשה שכזה הוא ודאי חילול הקודש: הרי הוא מתעלם מהקשרו המקורי של הפסוק, ומסרס אותו מבחינת המילה והתוכן. התורה אינה "טקסט", על אף שהיא עשויה (בחלקה החיצוני) ממילים. אבל תרגום, טוב ככל שיהיה, לא עשוי רק ממילים, כשם שספר הוא הרבה מעבר לדיו על נייר; תרגום הוא הדבר הקרוב ביותר לבריאה בעולם לשוני שונה; כמעט אפשר לתאר אותו כ"נתינת נשמה" בגוף אחר.

מלאכת התרגום הנה כפוית טובה. תרגום טוב הוא מלאכת אמנות, שמעטים מודעים לרמת הוירטואוזיות שהיא דורשת. המתרגם הוא הרבה מעבר למתווך בין שפה אחת לאחרת, הוא גם שדכן המחבר בין תרבויות. אבל המלאכה הזו, שלא ניתן להפריז בחשיבותה עבור יצירתה של תרבות, היא כחרב פיפיות. אם התמזל מזלו, זוכה המתרגם לשורה בביקורת המתארת את מלאכתו כ"קולחת" או "מהימנה". אם התמזל מזלו פחות, הוא זוכה לקיתונות של רותחין וצוננין על אי הבנת העולם שאותו הוא מנסה להעביר ועל חוסר דיוק בלשון.

התרגומים השונים שלהם זכה "שר הטבעות" לעברית הם מקרה נדיר שבהם התרגום עצמו נדון לא פחות מהיצירה עצמה. "שר הטבעות", האפוס הכביר של טולקין, יצא באנגלית בשנת 1955. לעברית הוא תורגם על ידי רות לבנית, ויצא לאור בשנת 1979. עבור דורות של קוראי עברית היה התרגום הזה שער לעולמו המופלא של טולקין, שבורך באיכויות נפלאות משל עצמו: זהו תרגום יפהפה, בעל לשון תנ"כית כמעט, שמעביר את הקסם של טולקין לשפתם של בני שם. עם השנים נעשה התרגום שיצא במהדורות ספורות ליקר המציאות, וניתן היה להשיגו רק בחנויות יד שנייה ובמחיר מופקע. אלה שהחזיקו בו לא מיהרו להיפרד ממנו.

אבל תרגומה של לבנית לא היה חף מפגמים למרות מעלותיו הרבות, ועמנואל לוטם – מתרגם מדע בדיוני מחונן – ערך אותו מחדש, ולמעשה יצר תרגום חדש, וזה יצא לאור בשנת 1998. אלא שאז התפלגה קהילת טולקין לשניים: מחנה לבנית ומחנה לוטם. הרשת געשה וסערה, ודיונים לוהטים להפתיע ביחס לתרגום ספר מילאו אותה; מעריציו של טולקין הם קהילה מסורה ביותר, המתייחסת לעולמו ולשפה שלו בלא פחות קדושה מזו שאנשים דתיים מייחסים לכתבי הקודש. אלא שחובבי טולקין הצעירים יותר (ביניהם כותבת שורות אלה), שרצו לחוות דעתם מכלי ראשון על שני התרגומים, כמעט לא יכלו לעשות זאת. את תרגום לבנית לא ניתן היה להשיג. לפני כחודשיים, לאחר הפצרות רבות ולרגל ציון שישים שנה לצאת "שר הטבעות", זכה תרגום לבנית להוצאה מחודשת.

"נתינת נשמה" בגוף אחר. מתוך הסרט "שר הטבעות: אחוות הטבעת"  צילום מסך

"נתינת נשמה" בגוף אחר. מתוך הסרט "שר הטבעות: אחוות הטבעת"
צילום מסך

יצורים ללא מקבילה

"פולמוס התרגומים", כפי שנקרא ברשת, היה גם "מלחמת העולם" על טולקין, ונראה שכיום הוא מתעורר מחדש: הוא לא כולל יבשות ועמים, אלא נידונים בו בלהט האופנים השונים שבהם יש להתייחס לארץ התיכונה. טולקין יצר עולמות מפורטים ומגוונים מאוד מבחינה לשונית, תוך כדי יצירת מילים יחידאיות ודקדוק משלו. המתרגמים העתיקו אותם לשפה העברית אך השתמשו במונחים שונים, וקהילת טולקין נבוכה.

קחו למשל את היצורים המכונים ELVES אצל טולקין. מדובר בבני אלמוות יפים וחכמים, הנעלים על בני האדם גוף ונפש. המקור להם כמובן הוא במיתולוגיות הקלטיות והנורדיות, שם מדובר בשדונים חכמים וחובבי קונדס. טולקין נוטה להם חסד ועושה אותם לבכירים שביצורי הארץ התיכונה. ליצורים אלה אין מקבילה בשפה העברית, ותרגום שמם מציג בעיה עבור המתרגם. לבנית, שרצתה לתפוס את הקסם והייחוד שבהם, קראה להם “בני לילית“. זהו כינוי ערב לאוזן המעביר את הקסם שבדמותם, אך הוא נטה לחוסר דיוק מהותי שכן ה־ELVES הם דמויות שכולן טוב, וההקשר של לילית – דמות מסתורית ומטילת אימה בתורת הסוד היהודית – הנו הפוך.

לוטם, שמלבד היותו מתרגם מחונן הוא אדם משכיל בעל רגישות עילאית לשפה ולרבדיה, ניצב בפני בעיה. מחד גיסא ישנו תרגום אהוב ומוכר, ומאידך גיסא התרגום בהקשרו העברי עושה עוול מסוים לדמויות המתוארות בו. היות שאין למילה מקבילה בעברית, הוא בחר בתרגום הקרוב למילה בשפת המקור (אֶלפים), אך בעלת צורה והקשר עבריים: עֲלָפִים. השורש “עלף“ פירושו כיסוי בעברית, וכך הוא תופס את ההקשר המיסטי למחצה והמסתורי של דמותם, ושומר על קרבה לשונית לשפת המקור. אך מה חד להבה של חרב הפיפיות: בעשותו כן הוא משנה את שמו של אחד העמים החשובים בספר וחלק ניכר מההקשר התרבותי שלו.

כמו אהבה ראשונה

תרגום "שר הטבעות" מציב בעיות קשות עבור קורא העברית. טולקין לא היה רק סופר אלא בלשן, וכתיבת הסיפור היא רק חלק מיצירה כפולה ממנה בגודלה של מיתולוגיה, היסטוריה ודקדוק של שפות ועמים שונים. בעיצובם של עמים אחדים הוא מתבסס על אנגלית עתיקה; בתיאורם של אחרים הוא משתמש בהגייה המבוססת על שפות פיניות.

במכלול העצום של שר הטבעות ישנן לפחות חמש שפות בנויות היטב, בעלות חוקי דקדוק, דקויות והיגויים לשוניים של העמים השונים בארץ התיכונה, ועוד דיאלקטים לשוניים רבים מספור של הדוברים אותן. תרגום שכזה מצריך לא רק ידע מעמיק בשפת המקור, אלא הבנה עילאית של גוני לשון שונים, ויכולת להעביר אותן לעברית באופן מדויק וטבעי כאחד.

בקרב מצדדי תרגום לבנית נטען כי לשון התרגום שבה בחרה תואמת את עולמו של טולקין מכיוון שהיא מזכירה בשפתה את לשון התנ"ך. טענה זו נכונה אך אינה מספקת, שכן תרגומה היפהפה מרומם את לשון כל העמים ה"דוברים בלשון" לרמה שבשפת המקור לא הגיעו אליה כלל. אפילו התנ"ך נהנה מסגנונות לשוניים שונים. עבודתו הקפדנית של לוטם, התופסת את מכלול יצירתו של טולקין בכוליותה, מצליחה להעביר את הרבדים הלשוניים של העמים והדמויות השונים לעומקם.

היחס שחווים אנשים ביחס לתרגום כמוהו כהיזכרות באהבה ראשונה מבעד לצעיף הזמן. פגמיה ידועים, אך היא אפופה בהילת נוסטלגיה, תמימות וקסם. היא זכורה תמיד כזו שפילחה את הלב, פצעה אותו, העמידה אותו אל כאבו. כך גם בתרגום טוב: במידה רבה הוא בלתי נשכח. מילים, ביטויים, הרגע הראשוני שבו התאהבנו בדמות או שנאנו אותה, הרגע המדויק שבו התחולל הקסם במילים, שבזכותו השתקפו פנינו בעיניה של דמות עשויה מילים – רגע זה לא יישכח לעולם. ומן הרגע הזה קשה לפעמים להיפרד, גם כשהשכל הישר גובר על הנוסטלגיה.

תרגום טוב מחדיר למחזור הדם והנפש של התרבות יצירות חדשות על עולמן, אך הוא יוצר גם מציאות לשונית שלא הייתה. לא ניתן לדמיין את התרבות הישראלית ללא תרגומיו של ז'בוטינסקי לאדגר אלן פו, וללא תרגומיו של טשרניחובסקי לאפוסים היווניים. במשך שנים לא ניתן היה לדמיין את "שר הטבעות" אלא מבעד לתרגומה של לבנית, ויפה עשתה הוצאת כנרת שהוציאה אותו לאור מחדש. זה היה מעשה ספרותי נחוץ שהראה כבוד כלפי מעריציה של יצירה גדולה, וכלפי הרגש העז שהם רוחשים כלפי מי שפתחה להם את השער לעולם מופלא.

עולם מפורט ומדוקדק

יצירות גדולות זוהרות לעין מבעד לכל תרגום כמעט, אך בעיניי אין ספק כי תרגומו של לוטם הוא המעולה יותר. לבנית מתייחסת ל"שר הטבעות" כאל יצירה גדולה והאהבה שלה לספר בולטת מכל שורה שלה, אך לוטם תופס אותה כאפוס, וזוהי עמדתו ביחס למלאכת התרגום. זהו תרגום מדויק (ככל הניתן בשפה ששורשיה רחוקים כל כך מזו שלנו), שבמונחים של תרגום הוא עושה כמעט את הבלתי ייאמן.

הוא מודע מאוד להקשריה הרחבים של היצירה, הרבה מעבר למשקלה של הטרילוגיה, ואת ההקשר הרחב הזה הוא מצליח להעביר גם בתוך יצירה בעלת טווח מוגדר. זהו עולם אפי כביר, מפורט ומדוקדק, אך מעבר לסיפור הוא כולל גם נספחים, מדריכים למתרגם, פילולוגיה מפורטת של השפות המופיעות בו ותולדות העמים של הארץ התיכונה, שנעדרו מתרגומה של לבנית. עבודתו של לוטם משלימה את מלאכתו הלשונית של טולקין בכך שהיא בוחנת אותה מתוך הקשריה הלשוניים והתרבותיים העמוקים, וככזו היא מקבלת ערך החורג הרבה מעבר להיותו תרגום רהוט, מדויק ומשובח.

הוצאתם המחודשת של תרגומי לבנית מן הסתם לא תצליח להכריע בין המצדדים בתרגומים השונים, אך היא תוכל להעניק מבט מענג לאלה שתרגום לבנית הוא להם אהבה ראשונה, ומבט חשוב ומרתק על מהלכו והשפעתו של תרגום – על מעלותיו ופגמיו – בקרב דורות של קוראים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ה, 17.10.2014

פורסמה ב-17 באוקטובר 2014, ב-גיליון בראשית תשע"ה - 897, סיפורת ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. הטענה שלא היה ניתן להשיג את התרגום הישן, היא מוזרה.
    למיטב זכרוני, בימי המלחמה, כל מי שרצה יכל, אם לא להשיג, אז לפחות לקרוא.

    אולי בהתנחלות של הכותבת, המצב היה שונה, אם בכלל מישהו קרא שם את טולקין.

    בכל אופן,
    בתור מי שנטל חלק, באותה מלחמה היסטורית נשכחת, אני יכול להגיד, שהרושם שלנו היה, שעמנואל לוטם, תפס כאן מרובה והתרגום שלו , היה ניסיון יומרני, לייצר עברית "טולקינית" , מנותקת מז'רגון המוד"מ ( אין לכם מושג מה זה, נכון?) ולכפות את הקונספציה שלו על כל חובבי הפנטזיה.

    לי, לפחות, היה ברור,
    שהתרגום החדש שובר שיניים, מסורבל ולהגני, אבל מכיוון שמאותה תקופה החלו לצאת בעברית ספרי פנטזיה מצויינים, כמו משחקי הכס והמסע של הוקווד, נראה שניתן לשמור את היצירה של טולקין, לקהל מבוגר וסבלני יותר.

    בכל אופן, החדשות על ההוצאה מחדש של התרגום הנכון, הן חדשות מצויינות, למרות שבפריפריה הדתית פלצנית, ממילא שפת האם היא אנגלית ברוקלינאית צווחנית.

    • על פניו אתה בדיחה מהלכת.

      המחיר לתרגום הישן של רות לבנית האמיר עד לכ 300 ש"ח לכרך בודד. אם היית יכול למצוא אותו בכלל. ההוכחות בחנויות יד שנייה באינטרנט.

      לגבי ז'רגון המוד"מ, תזכיר לי שניה מה היה קודם, לבנית או מוד"מ בעברית?
      אם אתה מכיר מוד"מ ישן כמו שאתה מתהדר, הייתי ממליץ לך לקרוא קצת מיהם הזוטונים שמופיעים שם…

      בתור מי שהנהיג במלחמת התרגומים, נראה לי שאתה מברבר שטויות.

      • נראה לי מוזר להגיב לאדם שהוכיח יכולת כושלת מאוד בהבנת הנקרא.
        אני כמובן , לא הנהגתי שום מאבק ולא כתבתי שהנהגתי ואתה פשוט לא מבין מה אתה קורה.
        גם האזכור של הז'רגון של המוד"מ , הוזכר בקשר לתרגום של לוטם ולא לתרגום של מבנית, כך שההערה שלך על הקשר הכרונולוגי, פשוט מטופשת.

        אני שיחקתי תקופה ארוכה אצל עמית יזהר נ"י, שהיה המתרגם המוביל של גרסת המוד"מ הראשונה בעברית והוא הזכיר בעיות , שהיו עם המילה זוטונים, אבל אין לבעיות אלו קשר לתרגום של לוטם.

    • חומר בענייני ז'רגוני מוד"ם, ימצא המעיין בספר הפנטסטי 'מורה המבוכים ומאלף הדרקונים', מאת החכם המופלא, אבי-האורקים ושר-האלפים, ד"ר-דוס. הספר מה זה גנוב. חבל על הזמן!

      בברכה, שימשי ספרא ורעואל טול-קינסא,

      מוגלגים מן השורה ימצאו מבוקשם בויקיפדיה, ערך 'מבוכים ודרקונים'.

    • קשה לי לקרוא ביקורת על רמה לשונית של תרגום לעברית שזרועה בכל-כך הרבה פסיקים מיותרים. זה גורם לי לפקפק ברמת השליטה בשפה העברית של הכותב, ומכאן גם ביכולתו להעביר ביקורת על השפה.
      (באותה מידה הייתי מתחלחל לו הייתי רואה תגובה המהללת את מהדורת לוטם בעברית קלוקלת…)

  2. קטונתי מלהכריע בין המתרגמים. אולי כדאי להכין מהדורה שבה יוצג המקור, ומימינו שני התרגומים, כדי לאפשר קריאת 'שניים מקרא ושניים תרגום', שגדולה 'השרת טבעת' יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שעמדו להן לישראל להחזירם בתשובה.

    יש צד לתמוך בתרגומו של לוטם, שהוא נוצר חסד ל'עלפים', ולטענה שהוא משבר שיניים יש להשיב: 'טול קסם מבין שיניך'! נאה לספר מסתורי לשון מסתורית!

    לגבי המילה Elves – הואיל ומדובר ביצורים קטנים ונחמדים, הייתי מציע: 'עלבים' (עי"ן בשווא-נע; למ"ד בצירי), כמאמר חז"ל: 'הנעלבין ואינן עולבים… עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'

    • פיסקה 3:

      … 'עלבים' (עי"ן בחטף-פתח; למ"ד בצירי)…

    • אכן, ראוי לו לאדם שיהגה ברב טאלקין יומם ולילה. 😀 אבל מדוע "שניים מקרא"? אחד מקרא ושניים תרגום!
      (ועל העלבים – לא יעלה על הדעת לעלעל ולעיין ב"עלילות עלבים"! עלוב ומעליב, לעליבות דעתי)

    • 'המלך הזקוף והעלוב' - 'עלוב' כתואר כבוד בלשון חכמים

      בס"ד ל' בתשרי ע"ה

      ליובל – שלום רב,

      בעברית המודרנית יש לביטוי 'עלוב' קונוטציה שלילית מובהקת – בזוי, פחות-ערך. בלשון חכמים המצב מורכב יותר. יש 'עלוב' במשמעות שלילית, כגון 'עלוב הכלה שמזנה בתוך חופתה' (שבת פח); 'עלובה היא העיסה שהנחתום מעיד עליה' (בראשית רבה לד) ועוד. במקורות רבים, 'עלוב' הוא במשמעות 'מסכן' (ראה ח"י קוהוט, ערוך השלם, ערך 'עלב')*.

      אולם יש 'עלוב' המבטא מעלה. וכך נאמר על בית הילל: 'מפני מה זכו בית הילל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ןעלובין היו ושונין דבריהם ודברי בית שמאי, ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהם' (עירובין יג,ב, ופירש רש"י: 'עלובין – סבלנים').

      ובפרקי היכלות רבתי', פרק יח,ד, מקלסים מלאכי השרת את הקב"ה שהוא:'מלך ישר, מלך נאמן, מלך אהוב, מלך נחמד, מלך סומך, מלך עלוב, מלך עניו,… מלך גאה, מלך גבור… מלך מלכי המלכים' (מובא בתוך: ש"א ורטהיימר (מהדיר), מדרשי הגניזה – בתי מדרשות, ירושלים תשמ"ט, א, עמ' צה; ניתן לצפיה באתר 'דעת') מחד נקרא הקב"ה 'מלך עלוב' ומאידך 'מלך גאה'. גם כאן משמעות 'עלוב' היא 'סבלן'.

      עד היכן מגיעה סבלנותו של הקב"ה מתאר רבי משה קורדובירו (רמ"ק): בספרו 'תומר דבורה', שבו הוא מדריך את האדם להידבק בי"ג מידות הרחמים של בוראו: 'המידה הזאת מורה על היות הקב"ה מלך נעלב, סובל עלבון… והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע עליו שפע קיומו ותנועת איבריו. ועם היות שהאדם חוטא בכח ההוא, לא מנעו ממנו כלל, אלא סובל הקב"ה עלבון כזה להיות משפיע בו כח תנועות איבריו, והוא מוציא אותו כח באותו רגע בחטא ועןן ומכעיס, והקב"ה סובל…' (תומר דבורה, פרק א)

      הרב יצחק גינזבורג מסביר במאמרו 'מלך זקוף ועלוב' (באתר 'גל עיני'), שאין כל סתירה בין זקיפות הקומה לבין הסבלנות. אדרבה: 'דוקא מי שיש לו "רוממות עצמית" יכול להיות "מלך נעלב" בתכלית. כי הרוממות העצמית אינה תלויה כלל באישור מן החוץ. זוהי המהות של דבר "עצמי" – עומד בפני עצמו, במישור האמת המוחלטת, ודי לו בזה. כך הדבר בצד המתוקן של הקדושה, בה המלכות אינה צריכה לדרוך על אף אחד, ולמעשה כלל אינה זקוקה לרומם את עצמה, אלא היא מרוממת מאליה. כך היא'.

      יהי רצון שנזכה להידבק במידותיו של הבורא, 'שבמקום גדולתו שם ענוותנותו' ובמידותיו של 'העוסק בתורה לשמה', ששיא מעלותיו: והווה צנוע וארך רוח ומוחל על עלבונו' וענוותו היא גדולתו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר '

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: