תשובת המומרים | אבי בקר

הבשורה המודרנית, משוחררת מכבלי הדת, נבעה מקרב האנוסים שזהותם המורכבת הפכה לאלמנט מתסיס ומפרה, טוען ירמיהו יובל. ועדיין, זרם מעמקים קשר את חלקם אל זיכרון דת אבותיהם

14-1594fהאנוסים

זהות כפולה ועליית המודרניות

ירמיהו יובל

כתר, 2014, 581 עמ'

מעשה בצעיר קתולי מספרד שנהג למלמל באופן מוזר בכל עת שהצטלב בפתח הכנסייה. כשנשאל על ידי מדריך טיולים בניו יורק מה פשר המלמול הסביר כי מדובר ב"מנהג עתיק במשפחה שלנו". לדבריו, בני משפחתו מקפידים ללחוש ברכה מיוחדת בפתח הכנסייה, מעין נוסחה מיסטית המציינת אדיקות יתרה. המדריך ביקש ממנו שיכתוב לו את הברכה על פתק ואכן זה נראה כמו צופן מסתורי: SAKESTESAKSENU. אחר כך הראה זאת לסטודנט ישראלי אשר לפתע זיהה את מילות התורה מספר דברים (ז, כו) “שקץ תשקצנו“, כשמשה מזהיר את בני ישראל מפני תועבת עבודת האלילים.

מסתבר כי יש סימנים שונים בהתנהגות האנושית אשר לעתים ללא כל ידיעה וכוונה מסגירים זהות שהודחקה ונשתכחה. ניתן לשער כי הצעיר הקתולי מספרד נהג לשנן באדיקות נוסחה עתיקה שירש מאבותיו האנוסים אשר נאלצו להסוות את עברם ואמונתם בכל עת שנכנסו לכנסייה. כמו הרבה אנוסים הם חיו בזהות כפולה ומורכבת: השתדלו להיראות כלפי חוץ כנוצרים אך גם התייחסו לכנסייה כפולחן של עבודת אלילים והקפידו לקלל ולנאץ את המוסד הנוצרי שהתמסר להעביר אותם על דתם בכפייה ובאלימות רצחנית.

זוהי אחת מהאנקדוטות שמביא ירמיהו יובל בפתח ספרו, כדי להסביר כיצד התעורר אצלו העניין בתולדות האנוסים ומדוע בחר לחקור את התופעה. מחקרו המקיף, המשתרע על כמעט 600 עמודים, הוא מסמך מעניין, לרוב גם מרתק, הכתוב בשפה בהירה ומובנת לכל נפש ויתרונו הוא בשילוב ראייה פילוסופית פסיכולוגית במחקר היסטורי. ירמיהו יובל, חתן פרס ישראל ופרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית, הוא בעיקר פילוסוף, אך הוא מגדיר את עצמו גם כהיסטוריון של הפילוסופיה. במקור נכתב הספר באנגלית והתפרסם כבר לפני חמש שנים, אך המהדורה העברית יכולה לשמש מקור בלתי אכזב ללימוד ולקריאה מהנה עבור המתעניינים בסאגה המרתקת של אנוסי ספרד ופורטוגל.

אין זה מחקר ראשוני בארכיונים, אך יובל מציג שפע של תעודות ומסמכים מעשרות המחקרים שכבר פורסמו. מתוך ים החומר שכבר נבדק הוא בורר, מעבד ומפתח את התזה שלו העוברת כחוט השני במהלך הספר. לדבריו, האנוסים הם “שוברי זהות“ בגלל התמודדותם הממושכת בין הסביבה החיצונית ש“אנסה“ את זהותם לבין המורשת, המשפחה והתודעה שנשללה מהם אך נותרה מופנמת ומודחקת. בגלל זהותם המורכבת, רבת הגוונים והסתירות, שימשו האנוסים נושאי הבשורה של החברה המודרנית, החילונית, הקוסמופוליטית, המאופיינת בחשיבה רציונלית, רווית ספקות ומשוחררת מכבלי הדת.

הראשון שהציב את רגלו על אדמת אמריקה היה קונברסו, יהודי אנוס. קולומבוס, הדפס משנת 1893 ‪]‬

הראשון שהציב את רגלו על אדמת אמריקה היה קונברסו, יהודי אנוס. קולומבוס, הדפס משנת 1893
‪]‬

אגדה רומנטית

במידה מסוימת מהווה הספר המשך לעיקר מפעל חייו האקדמי של ירמיהו יובל על ברוך שפינוזה (הוא עדיין יושב ראש מכון שפינוזה בירושלים). אבל מה שעשוי להיות מתאים לניתוח פסיכולוגי של שפינוזה אינו בהכרח מתיישב עם הרוב המכריע של האנוסים. יש באישיותו של שפינוזה ממד של מבשר המודרנה (יובל אפילו מכתיר אותו "חלוץ המודרניות האירופית… ומבשר המצב היהודי החדש"), אך קשה להוכיח כי השפיע על כל התפתחות היהדות לאחריו.

אין לשכוח שלא כל האנוסים וצאצאיהם הם בבואה של שפינוזה, שהרי גם ראשי הקהילה באמסטרדם שהטילו עליו חרם היו מצאצאי האנוסים, שהאמינו כי הקמת קהילה מחייבת להכיר "ביהדות הנורמטיבית בתור המכנה המשותף היחיד" ולכן פעלו "בחוסר סובלנות נגד מינים שנתנו פומבי לדעותיהם". ביטויים למרד של מודרנה ביהדות היו אצל הרפורמים שקמו בגרמניה בתחילת המאה ה־19 או בתנועת ההשכלה שפרצה דווקא מהשטייטל של תחום המושב במזרח אירופה וקשה להוכיח כי כולם שאבו את השראתם משפינוזה והאנוסים.

לא חייבים להסכים עם כל אבחנותיו של ירמיהו יובל כי כדבריו "אין נושא שעסקו בו יותר מזה, ואין נושא שנוי במחלוקת יותר ממנו", ולזכותו ייאמר כי אין הוא מתיימר לכפות את דעתו על הקורא. יובל מקפיד להציג את שלל הדעות בקטבים וביניהם במחלוקת הידועה בין ההיסטוריונים של הממסד האקדמי – יצחק בער וחיים ביינארט – לבין בן ציון נתניהו (אביו המנוח של ראש הממשלה) שפרסם כרכים עבים על האינקוויזיציה.

בער גרס כי האנוסים שמרו על "זיקה מודעת למסורת היהודית החיה" ויש לראותם כחלק מהעם היהודי ואילו נתניהו טען כי כמעט כל האנוסים הספרדים התבוללו בנצרות במאה ה־15 והוצאו מכלל ישראל. האינקוויזיציה, לדברי נתניהו, לא הוקמה כדי להילחם במתייהדים אלא כחלק ממסע אנטישמי כנגד מי שאינו נוצרי אמיתי (אנטישמיות גזענית).

יובל חריף יותר בביקורתו על בער ומאשים אותו כי ללא בסיס עובדתי העניק "הכשר אקדמי לאגדה הפופולרית הרומנטית" הרואה בחצי האי האיברי מקור לא אכזב של יהודים נסתרים "טהורים בלבם". לדבריו, למרות המחלוקת, לשני הצדדים היו מניעים ציוניים. בער רצה "לספק לתודעה הלאומית בימינו גיבורים וקדושים מעונים" ואילו נתניהו התכוון לרמוז עד כמה "חיי היהודים בגולה היו רעועים ולוקים בהתבוללות". יובל, בגישה פוסט מודרנית, אינו מציע פתרון למחלוקת אלא מסכם ש"עלינו להימנע מקביעות מוחלטות וחדות" ופונה לכן לרעיון הזהות השבורה וה"גלות הכפולה" של האנוסים.

קולומבוס ודון קישוט

גם מלומדים ספרדים מסכימים על תרומתם הקריטית של הקונברסוס (המומרים) לתרבות הספרדית הקלאסית שכללה את רוב הסופרים והמיסטיקנים. יובל מציג ניתוח ספרותי, משעשע אך לא משכנע, וטוען בין היתר כי גם "דון קישוט", יצירתו הקלאסית של מיגל דה סרוואנטס, הושפעה וקיבלה את השראתה מחיי המראנוס (כינוי שגור ומקובל לאנוסים אף כי מקורו במילת גנאי: חזיר מלוכלך).

רשימת המשפיעים שמציג יובל היא מרשימה בתיאורים מרהיבים של דיוקנות אינטלקטואלים מובילים, מתקנים דתיים של הנצרות, רופאים ומדענים, כותבי רומנים ומיסטיקנים, ורוב חוקרי העברית, המקרא ועוד. נאמן לגישתו, מסביר יובל את כוחות היצירה של האנוסים באותה דיאלקטיקה בלתי פתורה בין ניסיונם להיטמע ובין כוחות הדחייה, מבפנים ומבחוץ, שעשו אותם לאלמנט מתסיס ומפרה.

יובל אינו נגרר, ובצדק, לוויכוח הנדוש והעקר שעליו נשחקו קולמוסים ומקלדות: האם קולומבוס היה יהודי, אך הוא מציין את תפקידם ההיסטורי של האנוסים במימון מסעו של קולומבוס לגילוי אמריקה ב־1492. האנוסים כפי הנראה היו על ספינת קולומבוס ומניחים כי הראשון שהציב את רגלו על אדמת אמריקה היה קונברסו, שאולי ניסה לדבר עם הילידים עברית בסברו שהם משבטי ישראל האבודים. אך גם אם לא גילו את אמריקה אין מחלוקת על תרומתם המרכזית של האנוסים, הנוצרים היהודים החדשים, לתהליך הגלובליזציה שהובילו ספרד ופורטוגל.

בפורטוגל, שאליה הגיעו עשרות אלפי מגורשים יהודים שהפכו לאנוסים בכפייה לאחר חמש שנים, הספיקו היהודים להביא את מהפכת הדפוס וכל אחד עשר כתבי היד הראשונים שהודפסו בפורטוגל היו בעברית. אחרים השפיעו על התפתחות הרפואה ומנהל המיסים אך במיוחד על הסחר העולמי, ואף שנעלמו כקהילה הם זכו לכינוי "האומה העברית של פורטוגל". ללא הידע באסטרונומיה, בקרטוגרפיה ובגיאוגרפיה של משרטטי המפות, כמו רבי אברהם זכות, לא היה מצליח וסקו דה גאמה לנווט את דרכו באוקיינוס ולהגיע להודו ב־1498.

בבריחתם מרדיפות האינקוויזיציה ובחיפוש הזדמנויות כלכליות השתלבו האנוסים במסחר גלובלי, כשהם נהנים מקשרי הגומלין והנאמנות בתוך הקבוצה. הסולידריות הקלה עליהם לגלגל אשראי, לכבד את שטרי החליפין בקורסאו או בהמבורג, בפורטו או בפיליפינים, וכך פרצו לסחר המודרני של סוכר, פלפל, קקאו וטבק. דונה גרציה־מנדס, השולטת במאה ה־16 באימפריה כלכלית חובקת עולם, יחד עם אחיינה ז'ואאו מיקש (דון יוסף נשיא), מייצגים את האנוסים שבהדרגה משילים מעצמם את הזהות החבויה ובונים מסגרות חדשות לקהילות היהודיות סביב הים התיכון ואף בארץ הקודש.

שנאה חסרת מרפא

בתוך כל אלה טווה יובל חלק חשוב בספר העוסק בסיפור האכזרי של הרדיפות, הפוגרומים והאינקוויזיציה המלווים את חיי האנוסים. פרעות קנ"א (1391), שהחלו בפוגרום וטבח בסיביליה והתפשטו בכל ספרד בהריגתם של כ־4,000 יהודים, מסמנים את תחילתה של סאגת האנוסים. האלימות הברוטלית העמידה את היהודים בפני הבררה: "צלב או מוות". חסדאי קרשקש דיווח על הטבח בברצלונה: "רבים קידשו את ה', בתוכם בני יחידי, חתן שה תמים, העליתיו לעולה". היו "רבים ששחטו את עצמם ומהם הפילו עצמם מהמגדל… וכל השאר המירו… וברוב עוונותינו אין היום בברצלונה איש בשם ישראל יכונה".

כרבע מיליון אנוסים חיו בספרד בזמן הגירוש ואף שהיו בתהליכי התבוללות הם החלו לסבול עוד יותר עם איחודה של ספרד בעקבות נישואי איסבל מקסטיליה עם פרננדו מאראגון שהיו למלכה ולמלך. יובל אינו מסביר את מהותה של תחושת הייעוד והגאולה של הצמד הקתולי הזה, שהביאו לגירוש ספרד ועוד לפני כן לכינון האינקוויזיציה בראשותו של טומס דה טורקמדה. הוא אינו מזכיר את התפתחות הלאומיות בספרד לכדי אמונה עזה בייעודה לרשת את "העם הנבחר מימי המקרא" שהבעירה את אש הקנאות כנגד "מתחריהם" היהודים.

השנאה ליהודים והחרדה שהאנוסים מתייהדים העבירה את טורקמדה על דעתו והוא הפעיל במשך שש עשרה שנים מערכת ביורוקרטית מפלצתית שכללה ריגול ושיפוט בסגנון עתידני כמעט של "משטרת מחשבות". הארכיון של האינקוויזיציה, אוצר בלום להיסטוריונים, מציג עדויות ושמועות הבודקות אם החשוד נמנע מאכילת חזיר; אם הוא ממלמל (מברך) לפני שתיית היין; אם לבש כותונת נקייה לשבת; האם אכלו חמין בשבת ועוד. הלשנות וחשדות הביאו בדרך שגרה לעינויים ולשרפת נידונים על המוקד.

אך גם בניתוח פוסט־מודרני ורציונלי לא יכול יובל להימלט ממה שניתן להגדיר כמסתורין של הקיום היהודי והוא נאלץ להתייחס ל"זרם המעמקים שקשר מיעוט קשה עורף מבין הקונברסוס אל זיכרון דת אבותיהם". האנטישמיות האכזרית כנגד האנוסים הנרדפים, הנמשכת גם לאחר הטבח והגירוש של יהודי ספרד, אינה ניתנת להסבר אקדמי במונחים של שנאת ה"אחר". האמת ההיסטורית מצויה בדבריו של חכם נוצרי המסביר למלך (על פי שלמה אבן וירגה ב"שבט יהודה"): "תדע אדוננו כי אין ספק שהיהדות היא מן החולאים אשר אין להם רפואה".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' תשרי תשע"ה, 3.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 באוקטובר 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון יום כיפור תשע"ה - 895, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מאמר מעניין

    אני אגב מכיר את הסיפור עם ה"שקץ תשקצינו" בגירסה אחרת בה במנזר בפנמה או בגוואטמלה הנזירים אמרו את המילים "שקץ תשקצינו ותעב תתעבינו כי חרם הוא" לפני הכניסה למנזר

    בקשר למחלוקת שהוזכרה כאן בין יצחק בער ובן ציון נתניהו עליהם השלום האם אכן נכון המיתוס על האנוסים ששמרו במשך דורות על היהדות בסתר:

    אז לגבי אנוסי פורטוגל לפחות הדברים נכונים לגמרי ובתחילת המאה ה20 למניינם יהודים שהגיעו לפורטוגל ממקומות אחרים גילו אותם כמו במקרה הידועה של קהילת אנוסי בלומנטה

    ב"ה כבר עשרות שנים הם או לפחות חלקם בתהליכים של חזרה ליהדות ולעם ישראל

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99_%D7%91%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%94

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: