"אני עושה דברים בחכמה" | מנדי גרוזמן

הרב הראשי, הרב דוד לאו, מתנהל בלי להרגיז את הרב שטיינמן מצד אחד ואת הרב אריאל מצד שני, מציע להשקיע אנרגיה בבירור יהדותם של העולים במקום בחוק הגיור וסבור שלא נכון להעלות לסדר היום סוגיות כגון יחס להומוסקסואלים. 
יום עבודה וראיון חג

לקראת סיומו של היום שאותו ביליתי במשותף עם הרב הראשי לישראל, הרב דוד לאו, הפניתי אליו שאלה: מה תהיה ההתייחסות לבני זוג חד־מיני שיבקשו לעשות לילדם ברית מילה. הוא השיב נחרצות כי מדובר בילד יהודי לכל דבר, ואין כל סיבה להתייחס אליו באופן שונה. הוספתי והקשיתי מה תהיה תגובתו כלפי רב עיר שיסרב להיענות לבקשתם, והרב הראשי השיב: "אין רב עיר כזה. הילד הזה הוא ילד יהודי. שרב לא ייתן לו מענה? ודאי שייתן לו. אני ממש תמה על השאלה".

התשובה הזו, אם יורשה לי, תמצתה מבחינתי את השיחה הארוכה שקיימנו, אולי את צורת התנהלותו לאורך כל השנה הראשונה לכהונתו. אמירה חריפה, שלפיה הרבנות הראשית תפעל בכל האמצעים כנגד רב שיסרב לערוך ברית מילה לילד תושב עירו, לא תישמע מפי הרב דוד לאו. במקומה תבוא הבהרת עמדה ברורה לגבי גישתו וטענה כי כולם סבורים כמותו.

כזה הוא הרב דוד לאו, מרואיין לא קל לעיתונאים שמחפשים למצוא בדבריו חידוש משמעותי. חרדי לא טיפוסי עבור ציונים דתיים שמבקשים לטעון כנגד השליטה החרדית רבת השנים בשירותי הדת. גם למתנגדיו אין ממש מילים רעות להגיד עליו. הוא בסדר, הם אומרים, אבל בסדר זה לא מספיק. הוא זהיר, אולי זהיר מדי. הוא יטען שזו הדרך היחידה לחולל שינויים, אחרים יאמרו שבתקופה שבה מוסכם על כולם שהרבנות זקוקה לרענון משמעותי נדרש רב בעל אג'נדה ברורה יותר.

אחרי מערכת בחירות שבה הציונות הדתית הציבה לעצמה כמטרה לתקוע יתד בבית הרבנות בירושלים, ונכשלה, ובתום שנה רווית מאבקי דת ומדינה, הרב הראשי האשכנזי לישראל מצוי באמצע המרוץ. התלוויתי אליו למשך יום שלם, בשבוע האחרון של השנה. איש לא יכול לומר עליו שהוא חסר מודעות לגבי הזרמים המבקשים לשנות את אופיים של מוסדות הדת: רגליו נטועות היטב בקרקע המציאות והוא פועל לשינויה. בדרכו הזהירה, אבל בקצב מהיר. בשיחות רקע שקיימתי, גם עם מתנגדיו, הסכימו מרביתם שמדובר באישיות חרוצה. על הראשון לציון הרב יצחק יוסף נאמרים דברים אחרים, אבל הרב לאו נחשב כאיש עשייה שקם בבוקר ויוצא לעבודה. וגם זה לא מעט.

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

שנה לכהונה, כיצד אתה מסכם?

"היו השנה שני נושאים שבהם התעסקתי: ראשית, קרבות בלימה. ניהלתי הרבה קרבות בלימה. נדרשתי לעצור רעיונות של אנשים שחושבים שהם מבינים את היהדות, ואינם מבינים שליהדות יש המסורת שלה ויש דרך. הם חושבים שבדרך לייעל צריכים גם לחסל".

מיד אחרי שטען כלפי המבקשים שינוי, מיהר הרב לאו להציג את הבעיה השנייה שעמה התמודד במהלך השנה. ממנה משתמע שהוא עצמו מסכים שהמצב הנוכחי אינו משביע רצון. "שנית", אמר, "לצערי התמודדתי הרבה עם קשיים של בירוקרטיה, מנגנון ממשלתי. להזיז פקיד מהרגלים של שלושים שנה זה מאוד מאוד מסובך. גם אם ברור שההרגלים שלו לא מקדשי שם שמים, ואני גם לא חושב שחוקיים".

על הפסקה האחרונה ראוי להתעכב. הרב לאו, שתשובותיו שקולות, שלא לומר מתוכנתות, מיהר להציב את הבעיה הזו, מיוזמתו, בעשר הדקות הראשונות של השיחה. שלטון הפקידים חורה לו, ואי יכולת האכיפה מתסכלת אותו. הוא אמר זאת בתחילת השיחה וחזר והזכיר את העניין שוב ושוב. הוא לא שולח אצבע מאשימה, אבל שלטונה הארוך של ש"ס הציף את המערכת במקורבים נוטלי שכר, לעתים חסרי התאמה לתפקידם. הם, לצד ספיחים משלטון המפד"ל בשירותי הדת שמשום מה נשכח מהזיכרון הציבורי, יוצרים עבורו מציאות לא פשוטה. ייאמר ברור: ברשימת המטרות שאותן הציבה לשכתו לתשע השנים הקרובות של הרב בתפקיד, הכוונת מופנית כנגד שורת הפקידות הוותיקה.

לאור דבריך על המצב הזוקק שינויאתה מבין את הטענות שנשמעו ולפיהן אחרי שנים של שליטה חרדית בשירותי הדת הגיע הזמן למדיניות אחרת?

"מספיק עם סטיגמות והגדרות. מעולם הקפדתי לא להיות מזוהה עם אף אחד, אלא להיות רב של כלל ישראל. רב צריך לתת מענה לכולם, מצד כזה או אחר. האם המפד"ל לא הייתה במשרד הדתות? עד לפני עשרים שנה ראשי המועצות הדתיות באו מהמפד"ל. כשאני נבחרתי לרב עיר, שר הדתות היה זבולון המר. והיו גם יצחק כהן ויעקב מרגי. אנשי הצוות של המועצות הדתיות הם ידו הארוכה של הרב. הרב יכול להיות רמטכ"ל מעולה, אבל בלי חיילים איך אתה רוצה שהוא יתקדם? מספיק עם הסטיגמות הללו. יש עובדים טובים ויש עובדים שלפעמים קצת ותיקים.

"תשמע, אנשים בכלל לא אוהבים מוסדות ממשלתיים. כמה אנשים אוהבים את הביטוח הלאומי? אז כשמדובר במוסד הרבנות, שהוא גם מוסד ממשלתי וגם פועל על פי עקרונות שישנם אנשים שאינם מבינים אותם, זה כשלעצמו יוצר הרבה ריחוק".

את היום המשותף פתחתי במודיעין, העיר שבה שימש רב כמעט שני עשורים ובה הוא מתגורר גם כיום. נכחתי בהרצאה שהעביר לתלמידי בית ספר ממלכתי דתי, ומשם הצטרפתי לרכבו ששעט לאוניברסיטת בר־אילן – לתוכנית ייחודית שמתקיימת כהכנה לימים הנוראים. המשתתפות בה באות כולן מהשכבה הגבוהה של הציונות הדתית. רבע שעה נסיעה והתחנה הבאה הייתה בני ברק. אל תטעו, היעד לא היה מוסד חרדי, אלא ישיבה תיכונית. בהמשך יאמר לי הרב כי הוא מוזמן גם לישיבות חרדיות, אך אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות. הטענה שמוסד הרבנות הראשית מכובד בעיקר על ידי אנשי הציונות הדתית אינה חדשה. לא על זאת באתי לספר כאן.

בשעה שהרב דיבר בפני תלמידי הישיבה התיכונית, ניצלתי את הזמן לשוחח עם עוזריו שהמתינו בחוץ. תהיתי בפניהם האם ראוי שהרב הראשי לישראל יקדיש זמן כה רב מזמנו למסירת שיעורים ברחבי הארץ. לא חסרים דרשנים בישראל, טענתי, ונראה כי הרב הראשי נדרש להשקיע מאמצים בביצוע מהלכים גדולים יותר. ניכר היה שהתפרצתי לדלת פתוחה. "אנחנו כל הזמן טוענים בפניו את הטענה הזו", אמרו העוזרים, "מנסים למנוע ממנו להיענות לכל בקשה לשיעור. אדרבה, כשהוא יחזור תשאל אותו". ואכן שאלתי. אם יש לרב לאו אג'נדה ברורה – הנה היא. כוחו בנועם דיבוריו, ועל כך אין בכוונתו לוותר.

"רב חייב ללמד תורה. משה רבנו כל יום לימד תורה את כל העם. רב צריך ללמד תורה, לפני הכול. הבסיס צריך להיות התורה, כי אחרת מה עשינו". בנוסף לתשובה העקרונית הזו, הוא סבור כי השיעורים הללו מסייעים להאהיב את מוסד הרבנות גם ברמה הארצית. "כשאנשים פוגשים אותי בגובה העיניים, בפעם הבאה שהם ישמעו 'רבנות' ההתייחסות תהיה אחרת. הם קולטים לא רק את המילים, אלא גם את מה שביניהן. אנשים קולטים רשמים. הרבנות כבר לא תצטייר להם כמוסד של לובשי שחורים מנותקים. אני מגיע לקהלים מאוד רחבים, וכך התדמית משתנה". עוזרו של הרב לאו מדווח כי במסגרת הרצאותיו הרב פוגש כעשרים אלף איש מדי חודש.

גם לקיבוץ יש ועדת קבלה

הרב לאו לא אוהב שאלות עקרוניות. הוא מכנה אותן שאלות תיאורטיות. הקוראים מוזמנים להכריע בשאלה האם הרב הראשי של מדינת ישראל נדרש להציג מדיניות עקרונית בסוגיית יחסי הדת והמדינה ובסוגיות בסיסיות נוספות או שתפקידו לנהל בחכמה את מערכת שירותי הדת. "אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך?", הוא אומר לי, ובאמצעותי לעיתונאים כולם, "אני בא מהשטח. מכיר את המציאות".

ואכן, גם לטענת מבקריו, בתחומי השטח הוא מקדם את פעילות הרבנות. גורמים הפועלים למען נשים מסורבות גט טוענים שהרב הראשי הקדיש זמן רב לעניין, ופסקי דין שכתב בשנה החולפת שחררו לא מעט נשים מעגינות. אם דיברנו על חריצות, זאת אחת ההשלכות. בעת הנסיעה פרש בפניי הרב פסק דין שכתב בימים האחרונים על מנת לפתור מקרה שבו בעל התנה את מתן הגט בהתחייבות האישה להעניק לילדיהם המשותפים חינוך מסוג חסידי מסוים. הגאווה והסיפוק שהוא חש בעקבות הפסק ניכרו בפניו, והיה חשוב לו שהציבור יֵדע על מה הוא עמל מאחורי הקלעים.

ובכל זאת, שאלות עקרוניות הנן חשובות, ומשליכות גם על חיי המעשה.

על רקע היחס הנוכחי של הציבור למוסדות הרבנותמדוע לא להפריד בין הדת למדינה?

"אנחנו מדינה יהודית, וכמדינה יהודית חשוב שהצביון היהודי יישמר. מייסדי המדינה הבינו את זה. רק במערכת ממשלתית ניתן לוודא שאכן יש רישום של נישואין וגירושין על פי הלכה. אולי גם נפריט את החינוך? ודאי שלא. ישנם דברים משמעותיים שהם אופייניים למדינה".

נשמע הגיוני, אבל בסופו של דבר מה יש לך לומר לבני זוג, כהן וגרושה, שמעוניינים להינשא והמדינה מונעת מהם?

"המדינה יכולה להחליט שמבחינת זכויות היא נותנת להם אפשרות לנהל משק שיתופי כזה או אחר", הגיב הרב לאו בתשובה שהפתיעה אותי, "אבל בואו נשמור את המושג שנקרא חופה וקידושין. אם רוצים להעניק להם זכויות כזכויות של זוג נשוי ושל משק בית משותף – אלו דברים שהמדינה יכולה לעשות. אם המדינה תחליט, אני לא קובע מה הקריטריונים למי לתת נקודות זיכוי במס. בכל הנוגע למושג 'נישואין', אני מבקש שנשמור אותו במסגרת חופה וקידושין כדת משה וישראל".

ובכל זאת, מבחינתך ראוי לתת להם אפשרות כזו?

"אתה לא מצפה מרב שיגיד שכן, שהוא מעוניין שכהן וגרושה יגורו יחד. אתה לא מצפה שאעודד מציאות כזו. מבחינתי גם כהן ורווקה, אני לא מעוניין שיגורו יחד ללא נישואין. אבל יש הבדל גדול. אני לא הולך להיאבק על זה. השאיפה היא שיינשאו כדת משה וישראל, אבל אני מודע לנתונים וזכותה של המדינה להחליט לגבי נקודות זיכוי במס ואפשרויות שונות. אבל אם רב יבוא ויאמר שהוא מעודד מציאות כזו, מאוד אתפלא".

בחודשים האחרונים דובר רבות על אודות חוק הגיור השנוי במחלוקת. השאלה הלכאורה־פורמליסטית האם גם רבני ערים יוסמכו לגייר הצליחה לערער את הקואליציה, להצית מחדש את מאבקי החרדים והדתיים לאומיים, ולהזכיר למי ששכח את הפער הרחב שקיים בקרב רבני הציונות הדתית. הרב לאו טוען שהוא התנגד לחוק מראשיתו, עוד מהפגישה הראשונה שבה הציג ח"כ אלעזר שטרן בפניו ובפני עמיתו הרב יצחק יוסף את הצעתו. במהלך השיחה שקיימנו נימק הרב לאו את התנגדותו באריכות, ואני זיהיתי בדבריו שני טיעונים מרכזיים.

"מיד בהתחלה אמרתי לח"כ שטרן שאם הכוונה היא לבוא ולהפריט, אני בכלל לא מבין את הכיוון. הוא טוען שיש בעיה של עומס על בתי הדין? נו, אולי נאמר שהרוקחים יקבלו סמכות לנתח כיוון שיש תורים ארוכים בחדרי הניתוח. הרי יש להם תעודה של משרד הבריאות, כמו שלרבני הערים יש תעודה מהרבנות. דברים לא עובדים כך בשום תחום. יש מבחנים לאלו שמקבלים סמכות לגייר, יש בתי דין עם יכולת מעקב אחר הגר. לרב עיר יש עוד תחומים שבהם הוא צריך לעסוק. נדרשים דיינים שמכירים את התיק היטב וזוכרים מה התרחש בו לפני חצי שנה ומה המצב כעת. גיור פירושו כניסה לעם ישראל, וזה לא דבר פשוט. גם לקיבוץ יש ועדת קבלה".

מבחינה הלכתית, ישנה בעיה בהצעת החוק של שטרן?

"מבחינה הלכתית, כל רב יכול לגייר וכל רב יכול לערוך חופה. אך מדינת ישראל מבינה שאנחנו מדינה אחת ויש מחלקת נישואין ברבנות שמוודאת שאכן הנישואין מתקיימים כהלכתם. כשיהודי מגיע עם תעודת נישואין מנהרייה לבאר שבע הוא מתקבל, כי יש אחידות".

וכאן נגע הרב לאו בטיעון השני, הספציפי יותר. כשהתייחס להבדל בין הערים ולצורך באחידות, הזכיר את ההבדל בין רבני הערים ואמר: "יש מצווה לא להונות את הגר. אם ייתנו לו תעודת גיור שתהיה קבילה רק בעיר אחת אך לא באחרת – הוניתי אותו. אם רב עיר מסוים יקבל החלטה הלכתית שאינה קבילה על ידי רוב הרבנים בישראל – מה הועלנו בכך?".

לגישה של אותו רב עיר יש מקום בהלכה?

"יכולות להיות מחלוקות בהלכה, אבל צריך שתהיה קביעה אחידה בדברים העקרוניים. היא מאפשרת לאדם להתנהל עם תעודת הגיור שלו בכל עיר. את ההלכה הממלכתית קובעת הרבנות הראשית".

ואם אותו רב עיר ייבחר בעתיד לרב ראשי, לפי דבריך תהיה בידו הסמכות לקבוע את ההלכה הממלכתית לפי גישתו. מה תאמר אז?

"אני לא יודע, כיום המציאות היא שרוב רבני ישראל הולכים אחרי הרבנות הראשית.

"בכלל", הוא מוסיף בהקשר הגיור, "אנחנו מבזבזים אנרגיה סביב החוק המדובר. אם חצי ממנה היינו משקיעים במקום הנכון, בירורי יהדות, המצב היה משתפר. יש מאות אלפים שחיים בארץ והם יהודים, אך אין דרך להוכיח את יהדותם. בכל יום שעובר אנחנו מאבדים את הדור המבוגר שהולך בדרך כל הארץ, וממנו ניתן לשאוב ראיות. צריך להקים ארכיון, למצוא ולבסס בירורי יהדות. רוצים לעזור לאנשים? הנה, בואו תעזרו. שוחחתי על כך עם יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי, וגם עם ח"כ שטרן עצמו. לצערי הקריאה הזו לא נענתה".

העזתי והובלתי

התהייה העיקרית שמעיבה על כל רב ראשי חרדי באשר הוא, גם אם הוא מסביר פנים כמו הרב לאו, היא שאלת הנאמנות הכפולה. האם הוא מסוגל להפעיל שיקול דעת עצמאי או שהוא מחויב לחצרות הרבנים החרדיים, שעליהם התבססה תמיכתו. לא מפתיע שבסוגיה הזו, כמו באחרות, הרב לאו משיב בזהירות יתר. הוא לא היה מסוגל להוציא מפיו שייתכן שיפעל בניגוד לדעתו של הרב אהרן לייב שטיינמן, המנהיג המרכזי של הציבור הליטאי והאדם החזק כיום בחברה החרדית כולה.

אם תגיע לפתחך שאלה שבה תחשוב שיש לנהוג בדרך אחרת, ואילו מבית הרב שטיינמן ישדרו מסר הפכי, כיצד תנהג?

"קודם כול, להתייעץ תמיד טוב. רב שחושב שהוא הכי ולא מתייעץ – ודאי יטעה. אם יהודי גדול בתורה ופיקח כמו הרב שטיינמן יאמר לי שהוא סובר אחרת, אני אראה לעצמי לזכות לבוא ולשטוח בפניו את הנתונים. בשנה האחרונה העזתי והובלתי כמה מהלכים, וגם אמרתי כמה אמירות, שאנשים שחשבו על פי סטיגמות לא ציפו ממני שאומר – אבל הנה, הדברים נעשו".

בסופו של דבר, אתה מסוגל לפעול אחרת מדעת גדולי הדור החרדים?

"אני יודע דבר אחד: הלוואי שאזכה תמיד שיהיה מורא שמים עליי. כשהתחלתי את כהונתי ברבנות הראשית ביקשתי לזכות להאהיב שם שמים על הבריות, לא להיכשל בדבר הלכה ולהצליח לחבר בין הדברים. ברוך ה' לא קורה מקרה שבו אני צריך לפעול בניגוד לדעתו של הרב שטיינמן או בניגוד לדעתו של הרב יעקב אריאל. אני לא מגיע לזה. בחרו בי כרב ראשי ואני מבצע. אני עושה דברים בחכמה יותר, בצורה כזאת שאני לא צריך לעשות בניגוד לאף אחד".

לסיום, שאלה מעט כללית יותר. ישנה תחושה שבכל הנוגע לסוגיות רגישות, כמו תביעות לשינויים, התמודדות עם בעיות שהעולם החדש מציב בפנינו, הרבנים הראשיים רק מובלים ומגיבים למציאות. לא מציגים עמדה ברורה וניסיון למתן תשובות. לכאורה, רב הלכתי אורתודוקסי שעומד בראש מערכת ממלכתית הוא הראשון שצריך להוביל קו בנושאים הללו.

"אי אפשר להגיד שאנחנו לא חיים בארץ ומודעים לנתונים שבה. אני לא מחכה, אני מכיר את הבעיות ומנסה לפתור אותן. ידיי עמוסות בעבודה".

אולי אביא דוגמה ספציפית יותר. למשל, העולם היהודי תוהה לאחרונה מה היחס להומוסקסואלים. את הרבנים הראשיים של מדינת ישראלשוב, אלו שלכאורה אמורים לתת מענה לכלל בעיות העם בדורנולא ישמעו בסוגיה כזו. מדוע?

"אני לא רואה פתרון בדיבור על זה בפומבי, אלא להיפך, בשיחות פרטיות. יש נושאים שהצניעות יפה להם. אני מוצא את הדרכים שלי להגיע למחנכים ולשוחח איתם על בעיות שאני שומע מהם. בואו נכבד דברים מסוימים ונתייחס אליהם בצורה הנכונה. לרבנות יש מענה, אבל ישנן סוגיות שלא נכון להעלות אותן לסדר היום". /

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט אלול תשע"ד, 24.9.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 בספטמבר 2014, ב-גיליון ראש השנה תשע"ה - 894 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: