תפארת וחורבן | חבצלת פרבר

הסיפור ההיסטורי הגדול והמורכב של העשורים האחרונים שלפני החורבן זוכה לתמצות בהיר, לצד מידע נחוץ על הממצאים שנתגלו בשטח. ספר עיון והדרכת סיורים מומלץ

mikdashBalehavot_forWebsiteמקדש בלהבות

סיפור הקרב האחרון

גרשון בר־כוכבא ואהרן הורביץ

מגלי"םעיר דוד ומגיד, תשע"ד, 119 עמ'

בעיתוי מושלם, ממש בערב תשעה באב, הגיע אליי הספר החדש וההדור הזה. ולפני שנעסוק בהרחבה בתוכן הספר מתבקש להקדיש כמה מילים דווקא לקנקן: "מקדש בלהבות" יצא לאור בכריכה קשה ובהפקה יקרה ויוקרתית – תופעה נדירה למדי בין שלל הספרים המכוונים לקהל הרחב והמיועדים לשימוש כספר עיון או ספר מתנה ובעיקר כספר הדרכה פופולרי למטיילים ולחובבי ההיסטוריה היהודית. הכריכה הקשה תאפשר לשמור על הספר גם בתנאי שטח.

גם העיצוב הגראפי של הספר עשיר, מגוון וצבעוני, וניכר בו שהוא מכוון לקהלים ולגילים שונים. הוא שובה את העין בשפע רב של תמונות, איורים ועזרים ויזואליים אחרים. באופן כללי הספר מעוצב על פי תפיסה גראפית של אנציקלופדיה לבני הנעורים יותר מאשר בדמותו של ספר עיון, ונראה לי שהבחירה בתפיסה זו הולמת את מהות הספר: לשמש מעין כל־בו של מידע רב גוני הנוגע לנושא, ולא להצטמצם רק בפן אחד, העיוני־היסטורי.

שבח מיוחד מגיע לעורך המדעי, ד"ר אייל מירון, ולצייר שלום קוולר, היוצרים של מפת התבליט "ירושלים בתפארתה בשלהי ימי הבית השני" המופיעה מספר פעמים בוואריאציות שונות בספר. בין שלל המפות בנושא זה, המופיעות בספרים על ירושלים ובפרסומים שונים – זו המפה הברורה והמפורטת ביותר שאני מכירה, וכמובן גם העדכנית ביותר. אני מצטרפת אפוא בכל לבי לדברי התודה החמים של ד"ר מירון ל"צייר ברוך הכישרון" שמימש את כוונתו של החוקר.

עם זאת, אעיר הערה קטנה לגבי הסימונים שעל המפה בעמ' 115: עיון במפתח המלווה את המפה מלמד שמספור האתרים נעשה על פי נושאים ולא על־פי הפריסה הגיאוגרפית שלהם. דבר זה מקשה מאוד על מי שרוצה למצוא מקום מסוים בתוך המפה. להפתעתו יגלה שמספרים עוקבים אינם מורים על קרבה פיזית בין אתרים (פריט מספר 25, למשל, אינו נמצא בסמיכות לאתרים מספר 24 ו־25־א, אלא דווקא בין אתרים מספר 1 ו־42). הנוהג המקובל במספור אתרים על גבי מפה מעדיף את הסמיכות הפיזית על גבי מיון נושאי. יתר על כן, במפות של ירושלים לפני חורבן בית שני ובכלל מקובל להתחיל את המספרים מהר הבית ואתריו, ומשם המספור הולך ונפרס. וכך אולי ראוי לעשות.

טיול בירושלים

לאחר שהשבענו את חושינו, נרגענו משפע הוויזואליה והגופנים השונים והמרובים והבנו את אופן סידור התכנים ועיצובם הגראפי – אנו פונים אל התוכן, ובראש וראשונה לסקירה ההיסטורית. הספר כתוב בלשון פשוטה, קריאה ולא מסובכת. הוא מכוון באופן ברור לקהל המטיילים הרחב, עם העדפה מסוימת לקהל מסורתי ודתי – מעין זה הגודש בהמוניו את מתחם עיר דוד או את מנהרות הכותל.

גרשון בר־כוכבא, שכתב את הטקסט ההיסטורי, נאלץ לדחוס את הסיפור הגדול והמורכב של ארץ ישראל וירושלים בעשורים האחרונים שלפני החורבן לתוך כמה עשרות עמודים בלבד. יש לציין לשבחו שבחר בקפידה ובתבונה רבה היכן להרחיב והיכן לצמצם, מה להדגיש ועל מה לעבור ברפרוף. ניתן כמובן להציע פה ושם בחירות אחרות – אבל באופן כללי הספר מספק תמונה טובה, ברורה ומפורטת מספיק (אך לא יותר מדי) של האירועים.

גם כאן מתבקשות כמה הערות קטנות: בעמ' 21 למטה מוזכר "אגריפס המלך, שמונה להיות מפקח על בית המקדש". לטובת הקוראים שאיבדו את דרכם בין האגריפסים – צריך היה לציין כאן שמדובר באגריפס השני מלך הגליל ולא באביו, אגריפס הראשון, שמת 22 שנה קודם לכן. בעמ' 11 כדאי היה לציין לצד "העיר הגלילית טאריכי" את שמה העברי של העיר: מגדל ליד טבריה, אלא אם הכוונה בכלל לעיר ציפורי.

ייתכן שהיה מועיל להוסיף לספר אינדקס של שמות, משום המספר הרב של דמויות חשובות ששמותיהן דומים או זהים: חנן בן חנן וחנניה הכוהנים הגדולים וחנן בן יונתן, ועוד; משום ששמות מסוימים עברו בשושלות המלכותיות ואצל האצולה מדור לדור (כאגריפס, הורדוס או ברניקי) ומשום ריבוי השמות של כל דמות ודמות, ובייחוד אצל הרומאים. כך, למשל, שמו המלא של אספסיאנוס היה טיטוס פלאביוס אספסיאנוס, ושמו המלא של המלך אגריפס הראשון היה מרקוס יוליוס אגריפס.

תמיכת העורף המצרי

בהקשר זה אולי כדאי לציין את העובדה הפיקנטית ששניים מן הנציבים הרומים – פליכס (שכונה בלעג "העבד") וטיבריוס יוליוס אלכסנדר (ששירת גם כנציב הרומי במצרים, ושימש "יועץ לענייני יהודים" של טיטוס בזמן המרד) – היו קרובי משפחה של המלך אגריפס השני. פליכס היה בעלה של אחותו המתייוונת של אגריפס השני, דרוסילה, ואילו יוליוס אלכסנדר היה הגיס של ברניקי, אחותו השנייה של אגריפס הנ"ל, אחיו של בעלה הראשון מרקוס מאלכסנדריה.

טיבריוס יוליוס אלכסנדר נולד למשפחה יהודית עשירה: אביו ליסימאכוס היה גובה המיסים הראשי במצרים, ודודו היה פילון האלכסנדרוני – הפילוסוף היהודי־הלני המפורסם. בניגוד לאביו ודודו, יוליוס היה מתייוון קיצוני וקצין רומי בכל נפשו ומאודו, וכדרכם של מומרים רבים – היה שונא ישראל מובהק. קל אפוא לנחש את טיבן של העצות שנתן ל"בוס" שלו טיטוס בזמן המצור על ירושלים.

לקרבת המשפחה בין ברניקי ואגריפס השני ליוליוס אלכסנדר היו השלכות היסטוריות משמעותיות למדי: כשאספסיאנוס, המצביא הרומי בארץ ישראל, נאבק על כס הקיסר וניסה לקושש לו ידידים ותמיכה מכל עבר, סייעה לו כנראה ברניקי להשיג את תמיכת גיסה לשעבר יוליוס אלכסנדר, שהיה באותה עת נציב רומא במצרים. כך הובטחה לאספסיאנוס תמיכת העורף המצרי במועמדותו, והבטחה שתימשך אספקת התבואה ממצרים – שהייתה "אסם התבואות" של אירופה – לרומא, גם אם יפרוץ מאבק צבאי בין המועמדים לכס הקיסר (מה שלא קרה).

גרשון בר־כוכבא אומנם רומז בספר למעורבות יהודית בהכתרת אספסיאנוס, אבל נדמה לי שידיעת פרטי הסיפור מוסיפה ממד של אירוניה טראגית להיסטוריה של מלחמת החורבן.

תגליות חשובות

תרומתו של אהרן הורביץ לספר המשותף מקבלת ביטוי ויזואלי מרהיב בחלק ה"אנציקלופדי" של הספר. כך נוסף לסיפור ההיסטורי הממד הפיזי של הממצאים בשטח. בחלק זה נכלל מידע מפורט ועדכני על התגליות הארכיאולוגיות החשובות, שרובו איננו זמין לקוראים מן השורה. שמחתי מאוד, למשל, למצוא כאן פרטים על גילוי שרידי ארמונה של הלני המלכה מחדייב. מאחר שבעבר חיפשתי לשווא את המידע הזה, אני מעריכה מאוד את העובדה שתגלית זו מדווחת בספר החדש. כדאי גם להוסיף בעניין "יד אבשלום" שהחוקר המנוח חנן אשל סבר שהיא מבנה הקבר של המלך אגריפס הראשון.

זיהוי זה מקבל חיזוק מן הדמיון בין סגנון הבנייה המלכותי ההלני־יהודי של "יד אבשלום" לבין סגנון הבנייה של קבר הורדוס במצדה. עם זאת, לצד דברי השבח לחלקים אלה של הספר, יש להעיר שרצוי למַספר את העמודות ו/או הדפים ה"אנציקלופדיים" על מנת להקל על ההתמצאות ולאפשר את הציטוט מן הספר.

הכללת נספח מיוחד על "הצבא הרומי במרד הגדול" היא רעיון מצוין. אמנם הצילומים הצבעוניים של "חיילים רומים" (שמפוזרים לאורך הספר) קצת מצחיקים, ואולי עדיף היה להיעזר בציורים. אבל המידע שניתן – על מבנה הצבא הרומי, טכניקות הלחימה וכיוצא באלה – והאיורים שנלווים אליו חשובים ומעניינים, ומספקים מידע שאינו נגיש בדרך כלל למי שאינו עוסק באורח מקצועי בנושאים אלה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ד, 22.8.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 באוגוסט 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון ראה תשע"ד - 889, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: