בכל עיר ועיר | נחום אליעזר רבינוביץ'

אין מקום לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות 

תקומת מדינת ישראל וקיבוץ הגלויות מעמידים אותנו חדשים לבקרים בפני אתגרים אשר חלק מהם קשורים ליסודותיה של היהדות. אתגרים הדורשים התמודדות הלכתית, אחריות ציבורית ומבט הלכתי־ציבורי. אחד האתגרים המרכזיים הוא נושא הגיור. מי היה מעלה על דעתו לפני חמישים שנה שאי פעם תתפורר ברית המועצות, ושיתאפשר ליהודים לצאת משם? הנס הזה התרחש לעינינו והביא לגל של עולים שכבר תרמו רבות לביסוס המדינה ולחיזוקה, אך בד בבד הביא לתוכנו את תוצאות תהליכי ההתבוללות הקיצונית שעברו על הקהילה היהודית שם. בין העולים יש אלפי זוגות מעורבים ופעמים רבות אפילו בן הזוג היהודי אינו יודע דבר על אמונת היהדות, וכל שכן על שבת וכשרות.

המצב שנקלענו לתוכו מורכב. מחד מדובר באנשים שאין לגביהם חזקת יהדות או שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, ומאידך הם בחרו מרצונם להסתפח לעם ישראל והם שותפים מלאים במדינה, משרתים בצבא ומתערים בחברה הישראלית, וחלקם אף שולחים את ילדיהם לבתי ספר דתיים. כך הולכת ונוצרת קבוצה גדולה במדינת ישראל המרגישה מצד אחד כחלק מהחברה והמדינה, אך מצד שני נשארת זרה בתוך החברה היהודית שאליה היא מבקשת להצטרף.

כדי לתקן מצב זה הפתרון המתבקש הוא גיור. הדיון בגיורם של העולים המבוגרים סבוך מלמצותו במסגרת מאמר זה, ואף במישור המעשי לא ברור באיזו מידה תהיה נכונות והיענות מצידם לשיתוף פעולה. אולם קיים מסלול אחר, שגם במישור ההלכתי וגם במישור המעשי הוא פשוט יותר, ואם נתחיל בו ללא דיחוי היום יהיה בכך פתרון לשנים הבאות. הפתרון הוא גיור ילדיהם הקטנים של אותם עולים לא יהודים.

הפוסקים כינו את העיסוק בגיור - אפילו קבלה של גר יחיד - "עניין גדול" מתוך ״מעשה באשה וחלוק״, נורית יעקבס־ינון, ״סרטי אלומה״

הפוסקים כינו את העיסוק בגיור – אפילו קבלה של גר יחיד – "עניין גדול"
מתוך ״מעשה באשה וחלוק״, נורית יעקבס־ינון, ״סרטי אלומה״

תקנת ציבור

הפוסקים כינו את העיסוק בגיור – אפילו קבלה של גר יחיד – "עניין גדול" והשווהו לדברים שיש בהם תקנת הציבור. על פי יסוד זה הם ביארו מדוע יש לבית דין שאינו סמוך רשות לגייר (ראה סמ"ע חו"מ סי' א ס"ק ג). מעתה, אם אפילו על קבלה של גר מבוגר יחיד כתבו כן, כל שכן על גיור קטנים, שכן יש פה תקנה דחופה לטובת הציבור כולו. אם בני הדור השני לעולים מברית המועצות לא יגוירו כדין, אזי לכשיגדלו – להתחתן עם יהודים לא יוכלו, ובארץ אף עם גויים לא יוכלו להתחתן מפני שאינם בני דתם, והרי זה כעין מה שאמרו חז"ל (חגיגה ב, ב) "לישא שפחה אינו יכול ולישא בת חורין (ישראלית) אינו יכול". אין לך פצצה חברתית מתקתקת יותר מזו! בסופו של דבר, הואיל ויהיה כאן ציבור גדול שאין לו תקנה בנישואין הדבר עלול לגרום לכך שתינתן אפשרות ממוסדת לנישואים אזרחיים במדינה, ודבר זה יגרום נזק עצום.

תקדים לדבר מצאנו בהלכה לגבי חצי שפחה חצי בת חורין (גיטין מג, ב), שכופין את רבה לשחררה כי "מנהג הפקר נהגו בה". הרמב"ם (הלכות עבדים ט, ו) מנמק זאת כך: "כופין את רבה ומשחררה כדי שתינשא ויסור המכשול, וכן כל כיוצא בזה". שחרור שפחה הוא בעצם גֵרות, כיוון שבכך מכניסים אותה לקהל ישראל, ובעניין זה אין שואלין לרצונה, אלא כיוון שלאדון יש רשות עליה הוא מכניסה לכלל ישראל כדי להסיר המכשול. והרי בנידון שלנו, כשמדובר באלפים, קל וחומר בן קל וחומר הוא שצריך להסיר המכשול, ויש להכניס ילדים אלו לקהל ישראל.

כאשר מגיירים גדול נדרשת הסכמה מדעת שלו. אולם שונה דין הקטן. על פי ההלכה לא נדרשת הסכמה של הקטן לגיור, הואיל והוא מוגדר כמי שאין לו דעת – דהיינו איננו רואים אותו כבעל שיקול דעת מספיק. הגיור אצל קטן נעשה מדין "זכין לקטן" (כתובות יא, א). כלומר, בית הדין רשאי לעשות כל מעשה שהוא זכות לקטן.

אמנם יש שהעלו את השאלה האם יש "זכייה" במצב כזה. ברור שעצם הגֵרות היא זכות גדולה, שהרי הוא נכנס תחת כנפי השכינה, והרי אפילו אם יקיים מצווה אחת כתיקונה יזכה לחיי עולם הבא. אולם מאידך, הואיל ואין שום הבטחה שהמגויר הקטן יתחנך על ברכי התורה והמצווה, שהרי מן הסתם כשיגדל ימשיך באורח החיים שאליו הורגל בבית הוריו או בבית קרוביו הלא־יהודים, ממילא כנגד מעשה אחד של מצווה שיוכל לעשות, אם לא יחנכוהו לתורה ויראת שמים יעבור מן הסתם כמה וכמה עברות חמורות כקלות בחייבי כריתות ומיתות וכיוצא בזה. אולם כל זאת אינו אומר שאין כאן זכות. אדרבה, קלקלתו של אותו קטן היא תקנתו, שהרי כבר פירש הרמב"ם (הל' ממרים ג, ג) לגבי תינוק שנשבה "שהוא אנוס" ופטור מכל העונשין. נמצא שגרותו של הקטן, העובדה שנכנס תחת כנפי השכינה, היא זכות גדולה, ואין לגביו שום אפשרות של חובה כלל.

גדולי תורה בדורות האחרונים אמנם החמירו לא לגייר קטנים כי אם בתנאים מאוד מסוימים, והיו שפקפקו בזכות הגיור, אבל המעיין בדבריהם היטב יראה שההחמרה לא הייתה מצד עיקר הדין והיא נועדה למנוע מצב של נישואי תערובת והתבוללות. אכן, בחו"ל הרתיעה הייתה מוצדקת. זהותה של הקהילה היהודית בגולה עומדת בסיכון מתמיד מפני טמיעה בחברה הכללית, ויחידים המתגיירים בגלל חיתון בדרך כלל מושכים החוצה וכל שכן שהחשש גדול לגבי ילדיהם.

אולם שונה המצב כאן בארץ ישראל. ההימנעות מלגייר קטנים לא רק שלא תתרום להרתעה מפני נישואי תערובת, אלא אדרבה – היא עלולה ליצור תנועת התבוללות עצומה, הואיל ואם יהיה כאן בארץ ציבור גדול של אינם יהודים המשולבים בחברה הישראלית ואף החברה רואה אותם כבשר מבשרה והם הולכים ונטמעים בין יהודים, הדבר יוביל גם לקשרי נישואין ויתרבו חלילה נישואי התערובת.

לפיכך ברור שאין להוסיף סייגים וגזֵרות בעניין הגיור, אלא יש להעמיד הדין על תלו, ולהכניס את כל הנפשות הללו תחת כנפי השכינה בלי היסוס ובלי שהייה כלל וכלל. מובן מאליו שאחרי שבית הדין מגייר קטנים ובכך נעשה להם אב הוא צריך לטפל בצורכיהם הרוחניים ולנסות למשוך אותם בעבותות אהבה לחינוך יהודי כראוי (להרחבה הלכתית ראו בחיבורי שו"ת שיח נחום סי' סח־סט).

מבחינה מעשית, תהליך הגיור לילדים הוא פשוט. רוב העולים מלים את בניהם, אפילו אם אינם מתגיירים, ולו רק כדי שלא ייראו כזרים. מה שנדרש אפוא עוד הוא הסכמה של ההורים וטבילה. הואיל ומדובר בקטנים הרי שאין צורך בקבלת עול מצוות. אם ירצו, כאשר יגיעו לגיל מצוות תעמוד להם האפשרות לפטור את עצמם מן הגרות. יש לאפשר גיור קטינים בהסכמת ההורים ואפילו כאשר האם אינה רוצה להתגייר בעצמה. כאמור כבר כיום יש אלפי ילדים ממשפחות מעורבות הלומדים בבתי ספר דתיים ובוודאי שניתן להתחיל בגיורם של אלו, והרי אלו כבר מקבלים חינוך דתי בבית הספר.

כדי שמהלך זה יצלח, על החברה הישראלית לראות בכך משימה לאומית וחברתית. אם אפשר עלינו לגייר את הקטנים בגיל צעיר, עוד לפני התחלת בית הספר היסודי. בנוסף עלינו ליצור לילדים ההולכים לבית הספר מסגרות מתאימות בבתי הספר או בקייטנות לתגבור לימודי היהדות ולספק לילדים הללו חינוך יהודי שיקשר אותם לתורה ולאמונה. גם תנועות הנוער הדתיות צריכות להושיט יד ולהיות שותפות לאתגר הזה ולקרב אליהן את הילדים הללו, כשם שבחוץ לארץ תנועות הנוער הדתיות פותחות את שעריהן לכלל האוכלוסייה היהודית, ומשכילות ליצור מסגרות ודרכים המתאימות לכלל הציבור לפי אופיו. אין צריך לומר שיש לנסות לשכנע את ההורים שגם הם יתקרבו ליהדות, אבל כאמור בשום אופן אין להעמיד תנאים כאלה או אחרים לעצם גיור הילדים, שהוא תקנת הציבור כולו.

סמכות מפורזת

לאחרונה עלתה לדיון ציבורי השאלה אם יש צורך שכל הגיורים יהיו כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת, או שניתן לאפשר הקמת בתי דין שיש להם סמכות הלכתית אוטונומית. ברור שאין מקום לחוקק חוק או לקבוע נוהל שכל הגיורים צריכים להיות כפופים לסמכות הלכתית מרכזית אחת. מעולם לא היה דבר כזה בישראל והדבר עלול לעקור את הגרות. אם יכפפו את כל הגיורים לאישורה של סמכות הלכתית אחת עלול להיווצר מצב שיש בו נעילת דלת לקבלת גרים. אדרבה, לאורך הדורות כל בית דין היה רשאי לגייר, והרי אפילו בימי הסנהדרין בתקופת הלל ושמאי ראינו ששמאי דחה כמה גרים ואילו הלל גייר את אותם גרים (שבת לא, א) – ומוכח שיש מקום לכך שיהיו הבדלים וגישות שונות בין בתי הדין. דווקא השמירה על גיוון בין בתי הדין היא היא שמאפשרת את קבלת הגרים.

לפיכך יש לתת לרבני ערים, כפי שהיה בכל הדורות, לעסוק בגיור ולמנות את חברי הרכב בית הדין שלהם בעצמם. זאת ועוד, רבני הערים קרובים יותר מאשר בתי הדין המרכזיים לאנשי עירם ולמסגרות העירוניות, ובכך יקל עליהם ליצור שיתופי פעולה עם בתי הספר, עם תנועות הנוער ועם התושבים השונים, והם יוכלו לעודד, ללוות ולקדם את תהליך גיור הקטנים.

הגיור בזמן הזה הוא אתגר דתי, חברתי ולאומי ראשון במעלה. אסור לנו להתחמק מלהתמודד עִמו או לדחותו. עלינו להירתם בכל עוז לסוגיות גיור הקטינים ולהקים בכל עיר ועיר בתי דין לגיורם, ובכך יתקיים בנו מהרה מקרא שכתוב (ישעיה סו, כ): "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים"; "וגַלתי בירושלִַם וששתי בעמי" (ישעיה סה, יט).

הרב נחום אליעזר רבינוביץ' הוא ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים. חיבר את הפירוש "יד פשוטה" על משנה תורה לרמב"ם וכתב את השו"תים "מלומדי מלחמה" ו"שיח נחום"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה ניסן תשע"ד, 25.4.2014 

מודעות פרסומת

פורסמה ב-25 באפריל 2014, ב-גיליון קדושים תשע"ד - 872 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 9 תגובות.

  1. יחיאל גולדהבר

    . כבוד הרב פותח במשפט מורכב: "מחד מדובר באנשים שאין לגביהם חזקת יהדות או שאינם מוגדרים כיהודים על פי ההלכה, ומאידך הם בחרו מרצונם להסתפח לעם ישראל והם שותפים מלאים במדינה, משרתים בצבא ומתערים בחברה הישראלית"
    אחרי נשיקת כפות רגליו: האם הגדרה זו לא יכולה להחיל גם על הדרוזים, הרי הם שותפים מלאים במדינה. אחדד קצת את פליאתי: האם השירות בצבא מקביל ל"רצון להסתפח לעם ישראל"?!!
    הרי, לצערינו הרב, רוב רובם של העולים מדינות חבר העמים, אין להם מושג קל ביהדות, מדובר בחברה שהתחנכה על ברכי המרקסיזם במקרה הטוב… ז"א שהדת לא תופסת מקום כלל וכלל, ולכן רחוק בעיני לומר להם -באופן כללי- שלדידם יש "כנפיים" ויש "שכינה", כבר בתקופות מלחמה"ע נשללו ונעקרו מהם מושגים יסודיים של יהדות.
    נחזור קצת להיסטוריה של עם ישראל: בעקבות האמנציפציה והתבוללות פשה בכל יבשת אירופה בממדים עצומים, רבים מהם נטעמו בין הנוכרים ויהדותם נכרתה לנצח, מאידך, היו רבים שנישאו לנוכריות ועדיין נשארו כחבר ל'קהילה', ושלחו את בניהם למוסדות הקהילה [עובדה מוזרה בדימוי הקהילה בעינינו, אבל מדובר במציאות מרה שתהיה], ורוב מנין ובנין של רבני התקופה, החמירו והקפידו לא למולם, ובמקרה שכן מלו אותם, אכן הועלתה שאלה שמא עדיף לחכות בגודלו האם נוח לו ביהדות ומקבלה, או שמא מוחה הוא ואינו מקבלה.
    האם אפשר להעלות על הדעת שבעידן מדינת ישראל יהיה מבחן כזה, מי יעקוב אחריהם, ולפי איזה פרמטרים ימדדו את יהדותם….
    לאור האמור, ועוד בעיות רבות הצצות ועולות בכל גיור וגיור, מתגבר קושי רב בגישת הרב, הן בפן הפרקטי והן בגישה ההלכתית.
    כמובן, שאסור להתכחש לבעיית ההתבוללות שעומדת בפתח, ושכבר מתחילה להתפשט בכל עיר וכפר, בפרט בצה"ל המוכרב היום מאלפי נוכרים גמורים, ורבים שהתגיירו רק לפנים, וכמובן שחיילת מן השורה אינה מבחינה בין קלא לאילן, ה"י

  2. ר' יחיאל
    סוף סוף גם אתה צריך להודות שאין כל מקום לסמכות מרכזית אחת בענייני גיור ושיש בזה משום הרס היהדות.

  3. סמכות מרכזית הלכתית היא לא דבר שהיה בישראל, כמו שמעולם לא הייתה רבנות ראשית עד שהקים אותה מרן הרב זצ"ל. כמו שברור לרב ולאי מי שיש סמכות לכל בי"ד לגייר, כך פשוט שיש סמכות לגדולי הדור ומנהיגיו לקבוע גדרות וגבולות ע"מ לאזן את הדברים. סברא פשוטה זו היא עצמה ההוכחה למה הגיור צריך וחייב להשאר אצל הרבנות הראשית, כמו כל עניין תורני. היעלה על הדעת שכל בי"ד גם יתיר עגונות?יפקיע קידושין ויחלק היתר מאה רבנים? יחדש את הסמיכה?
    העברת התורה וקביעת הלכה בעמישראל מתחילה בענווה, בשמיעת האוזן, לגדולים,ולדעות הרוב, ולא רק להסתמך על גדול אחד שהוא דעת יחיד. ק"ו חקיקת חוקים שמנסים לאנוס את התורה, לומדיה, רבניה, ועם ישראל כולו. היל"ת

    • הרב רבינוביץ' ענה לפחות על חלק מטענותיך בכך שדייק ואמר שאף בימי הסנהדרין לא היה הגיור עניין ריכוזי. לשיטתך, יוצא שהרבנות הראשית אמורה לרכז יותר סמכויות מהסנהדרין. זה קצת מוזר.
      באשר להתרת עגונות – אכן, בתי דין שונים התירו עגונות לאורך כל הדורות. כך היה גם בתקופת התנאים, כעולה בבירור מסוף יבמות. האם כאשר ישבה הסנהדרין בלשכת הגזית היה המצב אחרת? אינני יודע, אך כמדומני שעליך להביא ראיה אם אתה רוצה לטעון שהמצב היה שונה.
      היתר מאה רבנים אינו מיסודות ההלכה אלא הוא תנאי בחרם דר"ג, ולכן אינו ממש עניין לכאן. מכל מקום, כל עוד ישנם 101 רבנים ומעלה יוצא שההיתר יכול להיות מופעל על ידי חלק מהרבנים בלבד בלא לשתף את השאר.
      לגבי הפקעת קידושין אנו יודעים שתקנו תקנות הפקעה של הקידושין (אמנם, לא למפרע) בקהילות שונות למי שמקדש שלא כהוגן לפי המקום והזמן. למה אתה חושב שזה ריכוזי?
      הדוגמה מחידוש הסמיכה היא ממש משונה – אכן, היתה למיטב ידיעתי פעם אחת שניסו לחדש באופן רציני את הסמיכה. הנסיון נעשה על ידי קבוצת חכמים מסוימת, ולא על ידי שום גוף ריכוזי, וחכמי ירושלים התנגדו כידוע. מעשה לסתור? או שאתה מנסה להביא ראיה דווקא מהחולקים על חידוש הסמיכה, שטענו שחכמי צפת לא מספיק ת"ח בשביל נסיון כזה (שו"ת מהרלב"ח סימן קמז)? לא ברור לי.
      חוץ מזה אתה בעיקר משתמש בכל מיני מליצות על "גדולים" ו"דעת הרוב". לא ברור לי למי אתה מתכוון – אני חושש שרוב הגדולים היום מחזיקים מהרבנות הראשית ומהפוליטיקאים בכנסת באותה מידה.
      ולסיום, לא הבנתי מדוע רעיונות שיש להם תמיכה ציבורית רחבה הם "לאנוס את עם ישראל", אבל תפיסה של קבוצה מסוימת (או קבוצת רבנים מסוימת) היא דווקא ביטוי להקשבה לו. שמא תבאר לי.

    • "היעלה על הדעת שכל בי"ד גם יתיר עגונות?יפקיע קידושין ויחלק היתר מאה רבנים? יחדש את הסמיכה?"
      לא הבנתי מה התמיהה.. ודאי כל בי"ד יכול להתיר עגונות ולפסוק בכל הנושאים שנידונים בזמן הזה. היתר מאה רבנים לא קשור לבית דין אלא למאה רבנים וחידוש הסמיכה מאן דכר שמיה.
      עיקר העיקרים הוא למי יש סמכות להפקיע כוח מבית דין – כל בית דין – לגייר?? זה ממש אפיקורסות.

  4. הדבר הכי פשוט והגיוני הוא שרבנות ראשית שופטת לפי מה שנוח לה. צריך לראות את הדברים בפרספקטיבה של עם ולא להתפלפל על הלכות. במלחמת עולם השניה הוחלט לקבוע את יהדותם של התינוקות לפי האם. אלמלא לא מלחמת העולם השניה אנשים שהם לא מוגדרים בארץ יהודים כרגע היו יכולים להיות יהודים לפני פרוץ המלחמה. לדעתי, זה פשוט הזוי.
    זה לא נורמלי שחייל ששירת בקרבי ונהרג נקבר מחוץ לגבולות בית הקברות. זה פשוט לא יעלה על הדעת.
    ומה שאני יכולה להגיד שלמרות שגם אני וגם בעלי יהודיים לפי הלכה מכל הכיוונים – לא רואה שום בעיה שבת שלי תתחתן עם מי שבעיני רבנות הראשית לא נחשב יהודי.
    אם הם היו יכולים להיות מספיק כשרים כיהודים לנאצים , אז גם לי זה הכשר מספיק טוב.
    על מנת לעלות ארצה, המון דורות היו צריכים להישאר יהודים. זה אלפי שניים לעומת כ 60 שנים אחרונות.
    החלטה לא לגייר אותם של הרבנות הראשית לא מקרבת את אותם האנשים אלינו וגם מונעת ממני לחזור בתשובה.

    • רק הערה: הקביעה של היהדות לפי האם היא כבר בתלמוד – לפני 1700 שנה לפחות, שום נושא הלכתי לא השתנה בעקבות מלחמת העולם השניה, ואין לי מושג למה את מתכוונת.

  5. בס"ד ל' בניסן ע"ד

    בצדדים ההלכתיים של הנושא אין לי כל ידע. אעיר משהו לגבי ההיבטים המעשיים.

    כדי שההליך יתקיים בצורה יעילה, חשוב שבית הדין העוסק בגיור יהיה מרוכז בנושא, ובו בלבד. בבית דין רבני רגיל, יש לחץ גדול של בעיות גירושין ועיגון סבוכות.

    על רב עיר מוטל עול כבד של פיקוח על הכשרות, רישום נישואין ועריכת חופות, פיקוח על העירוב. וראשון ראשון חביב – הרבצת תורה ומענה לשאלות הלכתיות ובעיות אישיות ומשפחתיות של בני עירו. רב עיר, יישוב או שכונה הוא 'כותל הדמעות' שאליו פונים בני קהילתו ושופכים את ליבם בפניו. פעם אמרתי בבדיחותא לרב היישוב שלי שהרב נקרא 'מרא דאתרא' כי כל המרירות והצרות של בני הקהילה נופלים עליו. בקיצור – גם רב העיר 'מחוסר זמן'

    דומני, איפוא, שהמצב כיום – שיש בתי דין מיוחדים בכל איזור בארץ שכל עסקם הוא בגיור – מאפשר למועמדים לגיור נגישות אופטימלית.

    ההתמחות של בית הדין בנושא, יחד עם הנסיון הרב שהדיינים צוברים, מאפשרים להם להתמודד עם תפקידם המורכב. שכן מחד הם צריכים לקיים פיקוח קפדני שאכן המועמד לגיור רציני ובאמת מעוניין לקבל עליו עול מצוות, ומאידך עליהם לעשות זאת בנועם ובעדינות.

    ריכוזו של הגיור במספר מוקדים איזוריים, מאפשר פיקוח רבני וציבורי על העוסקים בו, מה שהרבה יותר קשה כשמדובר בעשרות ערים ויישובים. והלא מצווים אנחנו: 'והייתם נקיים מה' ומישראל'.

    ברם לענ"ד יש לרבני הערים, השכונות והיישובים מקום חשוב בנושא השבת נדחים לצור מחצבתם. כשם שהם עוסקים בפעילות חינוך הדרכה הקשבה וסיוע לבני קהילותיהם – כך יכולים הם להרחיב את פעילותם גם לאלה שעדיין לא נתגיירו. כשידעו שדלתו ואזנו של רב המקום פתוחה גם לנכרי אשר לא מבני ישראל הוא וגם לו הוא מסייע ומייעץ – יאמרו 'אשרי העם שככה לו' ויחפצו להצטרף לעם ישראל ולדתו .

    על אחת כמה וכמה יכול לעזור ליוויו של רב מקומי כאשר האדם נכנס כבר להליך של לימוד והכרת הדת. אינסוף שאלות אמוניות והלכתיות מתעוררות באדם הפוגש דת ותרבות לא מוכרת. כמה יעזור לו ליווי של תלמיד חכם קרוב ונגיש, היכול לסייע לו בפנים מאירות ומסבירות.

    לסיכום: לענ"ד יכולים הרבנים המקומיים לסייע, לא כתחליף לבית הדין המומחה, אלא בליווי, הסבר וייעוץ, ועל כולנה – במתן עידוד ותמיכה רגשית לאיש ולמשפחה בתקופת הלימוד וההכנה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  1. פינגבק: חומרי קריאה למעוניינים | ארבע שלוש אחד

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: