לא להאיץ את ההיסטוריה | דן אילוז

עם כל הכבוד לרב עובדיה יוסף, אין להסכים לשינויים שביקש לערוך במנהגי הספרדים. רק הזמן יכול להביא לאחדות שעליה חלם

ערב שבת, בית הכנסת המרוקאי. סיימנו את קבלת השבת והגענו לקדיש שלפני תפילת ערבית. בסידור שבו משתמש רוב הקהל כתוב: "ראוי לעמוד כאן, כדי לקבל את תוספת הרוח שבברכו בעמידה". הקהל, כ־100 אנשים, עומד, חוץ מכמה בודדים שיושבים. רוב היושבים בני גילאים מתקדמים. אולי הם יושבים בגלל שאין להם כוח לעמוד? לא. הם יושבים כי ככה הם עשו כל חייהם. ככה עשו במרוקו וככה עשו גם אבותיהם.

לפעמים צעיר אחד, קצת חוצפן, שלמד קצת זמן בישיבה ולכן מרגיש כסמכות בתחום ההלכה, ניגש אל אחד מהיושבים ומראה לו את הכתוב בסידור: "צריך לעמוד כאן". חלק משתכנעים, מתוך יראת ה' תמימה, ומרגישים חרטה על שכל חייהם לא נהגו כך. חלק מתעקשים: "אל תעשו לנו מהפכות. לא חשוב מה שכתוב, חשוב מה שלימד אותי אבא שלי".

על נושא העמידה בקדיש הזה כתבו מחברי סידורו של הרב שלום משאש "וזרח השמ"ש", שמקפיד על מנהגי מרוקו: "לדעת הרב המנהג היה לשבת, אבל עם הזמן נמשכו אנשים יחידים לעמוד עד אחר הקדיש. היום הכל עומדים".

הנושא השולי הזה מדגים את אחת התוצאות של תנועת איחוד המנהגים שהוביל מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. הסידורים שקיבלו הסכמות של הרב עובדיה הפכו לכלי מרכזי במאמץ האיחוד הזה.

אין ספק שמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל היה אחד מתלמידי החכמים הגדולים ביותר שראה עם ישראל אי פעם, ולידו אינני אלא כנמלה. ובכל זאת, היום, כמה חודשים לאחר פטירתו של מרן, ראוי ללמוד את העקרונות העומדים מאחורי תורתו של הרב ואולי גם להציע פרשנות ביקורתית לדרכו ההלכתית. במאמר זה ברצוני לבקר את הניסיון של מרן לאחד את כל מנהגי עדות המזרח למנהג אחד, דרך הריסת מבנים שלמים של מנהגים קהילתיים של קהילות רבות.

האם רצוי שיהיה מנהג אחד לכולם? סיום השבעה לרב עובדיה יוסף, ירושלים  צילום: פלאש 90‎

האם רצוי שיהיה מנהג אחד לכולם? סיום השבעה לרב עובדיה יוסף, ירושלים
צילום: פלאש 90‎

מי בראש?

אחד העקרונות המהפכניים ביותר בדרכו ההלכתית של מרן היה הניסיון לאחד את כל מנהגי עדות המזרח למנהג אחד, ובמילותיו שלו – להחזיר עטרה ליושנה. מבחינה הלכתית פורמלית, הטענה שלו הייתה די פשוטה: בארץ ישראל יש מרא דאתרא (הבית יוסף), וכשבאים לארץ ישראל צריך לנהוג על פיו. הרי כך כתוב במסכת פסחים (נ, א), לפי פירושי הראשונים. מי שהולך למקום חדש כדי להשתקע בו מאמץ את המנהגים של המקום ההוא בין לחומרא ובין לקולא.

מצד שני, רבים הבחינו בין דינו של יחיד שהולך להשתקע במקום חדש לבין דינה של קהילה שלמה (לפחות מניין) שעוברת מקום. אחת ההוכחות להבדל הזה היא ירושלים, שבה כבר שנים רבות יש שני סוגי מנהגים, אשכנזי וספרדי, והכול נוהגים על פי המקום שממנו הגיעו. הסיבה לכך היא שאם קהילה שלמה עולה עם רבנים, בתי דין ובתי כנסת, אזי אין חשש שהעובדה שהקהילה מתנהגת על פי מנהגיה תגרום למחלוקת. ואכן, מסיבה זו רבנים רבים התנגדו לתפיסת הרב עובדיה יוסף זצ"ל וביקשו לשמר את מנהגי הקהילות השונות. רשימת הרבנים המתנגדים ארוכה מאוד, החל מהגרי"ש אלישיב זצ"ל, עבור בגר"ב טלידנו זצ"ל, הר"מ מלכה זצ"ל, הרב שלום משאש זצ"ל והרב יוסף משאש, וכלה בגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל.

מלבד השיקולים ההלכתיים הפורמליים, יש מקום לבחון את ההשלכות של כל אחת מהתפיסות האלו על התפתחותה של ההלכה היהודית, במיוחד בתקופתנו, תקופת קיבוץ גלויות. עם קיבוץ הגלויות רבים הסכימו לשאיפה לאחד בין כל מנהגי עדות ישראל. דוגמה בולטת לדבר היא הסידור הצבאי ב"נוסח אחיד" של הרב גורן. הטענה היא פשוטה. השינויים במנהגים נובעים מהגלות. היום, כשחוזרים לארץ ונפרדים מהגלותיות, צריך להיפרד גם מהשינויים האלו. כל ישראל צריכים להפוך לקהילה אחת. התפיסה הזאת מאוד מתאימה לתפיסתו של מרן זצ"ל. נגמר עידן הפילוגים, עכשיו הזמן לאחדות. אך מבט מעמיק ברעיון זה שולל אותו.

ראשית, יש לשאול מי יקבע את המנהג השולט. אחרי הכול הרב עובדיה רצה שפסקיו יתקבלו, אך הרב גורן בנוסח האחיד השתמש בנוסח ספרד של האשכנזים החסידים, ואני אישית גם לא רוצה לוותר על המנהגים המרוקאיים שלי. מי יחליט מה נכון? אולי יש לכנס מועצת חכמים שתחליט, אך מי יחליט מי ייכנס למועצה הזאת? כל החלטה בכיוון זה תהיה מלאת פוליטיקה וקונפליקט. במקום לאחד את כולם תחת מנהג אחד, יהיה ויכוח מהו המנהג השולט.

שנית, האם בכלל רצוי שיהיה מנהג אחד לכולם? אם השאיפה היא שאיפה לאחדות, האם באמת על כולם להיות זהים כדי שנהיה מאוחדים? האם פירושה של אחדות הוא אחידות? הלא אמר הרב קוק: "אין חילוקי ההוראות והמנהגים השונים פוגמים את האחווה, בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חברו" (אגרות הראי"ה, אגרת תקסו). והוא ממשיך וטוען שדווקא יופי יש בגיוון המנהגים: "יש בחילופי הגוונים משום עושר רוח המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה".

שלישית, יש בשינוי המנהג המקובל סכנה ליצירת אי נעימות בין אנשי הדור החדש שמבקשים לשנות את המנהג לבין המבוגרים שרגילים במנהגיהם. אי נעימות זאת יכולה להביא לוויכוחים ואף לנתק בין הדורות, בין הורים לילדיהם. לדוגמה, בשבועות כמעט בכל בית כנסת מרוקאי מתקיים ויכוח כשקוראים את עשרת הדיברות האם לעמוד או לשבת. הצעירים שלמדו שהרב עובדיה אוסר לעמוד בקריאת עשרת הדיברות חושבים שהם יודעים יותר מהוותיקים שרואים בכך ערך ליצירת האווירה של מעמד הר סיני. אך זו טעות. גם לוותיקים יש על מי לסמוך במנהגיהם.

פעולת ההיסטוריה

לטעמי, הטענה הכי חזקה נגד תפיסת איחוד ההלכות טמונה במבט השמרני על עולם ההלכה, כהגדרת השמרנות בפילוסופיה הפוליטית. יסוד השמרנות הוא הספק המוטל ביכולתו של האדם להביא דרך שכלו לתוצאות טובות יותר מהתוצאות הנובעות מהתפתחות טבעית של ההיסטוריה, המוסדות החברתיים והחברה. אדמונד ברק, הנחשב למייסד האסכולה השמרנית, תמך מצד אחד במהפכה המהוללת של בריטניה אך התנגד בחריפות למהפכה הצרפתית.

בספר המרכזי שלו, מחשבות על המהפכה הצרפתית, הוא מבדיל בין שתי המהפכות בכך שבמהפכה המהוללת לא בוטלה המלוכה אלא שונו דברים נקודתיים בלי יומרה גדולה מדי. ככה הצליחו המהפכנים לשמור על זכויותיהם של האנגלים בלי לגרום לקריסה חברתית. המהפכה הצרפתית הייתה שונה. שם נלחמו כדי לקדם ערכים מופשטים ורצו להביא לשינוי קיצוני, תוך ביטול המלוכה. נוצר מצב שבו ההסדר החברתי הקיים בצרפת בוטל לחלוטין וכך נוצרה אנרכיה. ואכן, לאחר המהפכה הצרפתית התחיל שלטון הטרור ולאחר מכן צרפת חזרה לשלטונו של רודן בשם נפוליאון.

יסוד טענתו של ברק הוא שבמקום להסתמך על רעיונות מופשטים היוצאים מאנשים חכמים ביותר ולחשוב שאפשר לנהל מדינה על פיהם, צריך להסתמך על הקיים. להיסטוריה ולמוסדות הקיימים יש הרבה יותר סיכוי להיות נכונים מאשר לבן אדם, חכם ככל אשר יהיה. לדעתי, טענה זאת נכונה ביותר כשמדברים על התפתחות ההלכה.

ראשית, עלינו לשים לב שבהלכה כל פרט קטן חשוב. גם המנהג השולי ביותר הוא חלק ממערכת שלמה שמנסה לשמור על ההתגלות של הקב"ה בהר סיני, והלא אין דבר חשוב יותר מהתגלות ה' בעולם. ככל שהדבר שאנחנו שומרים עליו יותר חשוב, דרושה עוד יותר זהירות בשימורו.

שנית, אין ספק שההלכה התפתחה בתקופת הגלות בצורות שונות. כמו כן אין ספק שכל אדם שינסה לפסוק היום הלכה אחידה לא יקלע במדויק להלכה כפי שהייתה לפני 2,000 שנה. לכן, גם ההתפתחות של ההלכה וגם ניסיון הדיוק של בן אדם בודד, חכם ככל שיהיה, לא יביאו לזהות מוחלטת עם ההלכה שהתקבלה במעמד הר סיני.

אין זה אומר שאין צורך בשינויים. אדרבה, גם שמרנים מסכימים שצריך שינוי, אלא שהם מתנגדים להבאת שינוי בצורה מהפכנית ששוברת את הכלים. לשיטתם יש להביא את השינוי בתהליכים ארוכים; רק כך ההתפתחות תהיה טבעית ונכונה. אדם חכם ככל שיהיה לא יכול להבחין בין הגרעין הקשה של ההלכה ובין עניינים צדדיים. ההיסטוריה כן יכולה ולכן צריך לתת לה זמן לעשות את עבודתה. עליה עלינו לסמוך כאשר אנו שואפים לאחד את המנהגים שלנו.

גם הרב קוק סבר כך, כשטען שאין לבטל מנהגי אבות (אגרת תקסה):

אמת הדבר שהגלות גרמה הרבה לחילופי ההוראות והמנהגים… אבל לא על ידי זלזול במסורת מורשת אבות נוכל לתקן דבר זה… אם על ידי זלזול והקלת ראש בענייני דת יפרצו הגדרים שגדרו אבות, אין זה בניין של אחדות כי אם אנדרלמוסיה וערבוביה.

גם הרב קוק חלם על איחוד מנהגים, אך הוא ראה זאת כאוטופיה משיחית, שצריכה להגיע ביום שבו ישב בית דין הגדול בלשכת הגזית בבית המקדש. כדבריו: "ועד העת המאושרת הזאת חייבים אנו לקיים היזהרו במנהג אבותיכם". גם אם התהליך יארך מאות שנים, אין פירושו של דבר שצריך להאיץ את התהליך.

 עו"ד דן אילוז הינו בוגר תואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית ועמית מחקר בפורום קהלת

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד אדר' א תשע"ד, 14.2.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בפברואר 2014, ב-גיליון כי תשא תשע"ד - 862 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 38 תגובות.

  1. האמת על דן אילוז

    מרוקאי שנשבע בשם הרב קוק ואדמונד ברק נגד הרב עובדיה הוא בוגד במורשת המזרחית. וזה שהוא עושה זאת כבכיכול בשם מורשת מרוקו, רק ממחישה את העובדה שאין במאמרו אף ציטוט מחכמי מרוקו אלא רק ציטוטים של הרב קוק ואדמונד ברק.

    • דן אילוז הוא משוכנז המשרת את ההון שלטון בעבודותו בהרצוג פוקס נאמן, ולא כפי שהעיד כאן על עצמו.

    • נהדר, ידוע שהוצאת שם רע בפומבי היא אחת ממצוות העשה שנצטוונו עליהן בהר סיני, במיוחד כשהיא נעשית באופן נסתר ופחדני מאחורי מסך המחשב. התבייש לך. מי ימחל לך ביום הכיפורים הקרוב, שעה שתבקש מהקב"ה למחול על חטאיך למקום וידיך מלאו דמים?! לא זו בלבד שתצטרך להקדים ולבקש סליחה ומחילה מדן, אלא גם תצטרך לעשות זאת בפני כל מי שהיה עד להוצאת השם הרע הזה.
      (אעוץ לך עצה – במקום להכפיש את האיש, נסה להתייחס באופן ענייני לדבריו ולחלוק עליו אם תרצה)

      • כתבה על דן אילוז פורסמה בעלון 'שביעי', פרשת תזריע תשע"ד. בין השאר מתואר שם מאבקו ברשתות החברתיות נגד הBDS ושאר ארגונים הקוראים להחרמת ישראל.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. יישר כח לכותב המאמר על הבאת דברי הרב קוק זצ"ל על חשיבות שמירת המנהגים וכן על הבאת הגותו של אדמונד ברק!

    מבלי להכניס ראשי בין הרים גבוהים בין גדולי מרוקו לבין הרב עובדיה יוסף זכר צדיקים לברכה ומבלי להיכנס באופן ספציפי לדיון שהיה ביניהם אומר שיפה עשה הכותב דן אילוז בכך שביטא את החשיבות הרבה של שמירה על מסורת וחוכמת הדורות מבלי להתלהב יתר על המידה משינויים בומבסטיים

    בדומה לרב חיים נבון במאמרו "יצר הרע לא יצא לגמלאות" דן אילוז מביא לקוראים של המוסף את המסר החשוב של אדמונד ברק מספרו "מחשבות על המהפכה בצרפת" ומומלץ לקרוא את הספר באופן בלתי אמצעי

    הספר שנכתב בשנת 1790 למניינם כשעוד המהפכה הייתה בתחילת דרכה לפני שהידרדרה לתהומות תיאר את אותה הידרדרות שתבוא שנתיים מאוחר יותר באופן מרשים מאוד-אדמונד ברק התגלה שם ממש כחכם הרואה את הנולד

    ממש כדאי לקרוא!

    • דן אילוז בדומה למתחזים אחרים למסורתיות משתמשים בהרב קוק ואדמונד ברק בכדי להקל ולבטל את מצוות ציצית (באמתלה שמסורת מרוקו נגד כניסה עם ציצית לשירותים). אני אתחיל להאמין לדן אילוז ברגע שהוא יתחיל גם להחמיר על עצמו במנהגי מרוקו ולא רק לחפש קולות והיתרים.

  3. ישראל בוחניק

    מאמרו של דן אילוז הוא תועבה אנטי ציונית ואנטי יהודית, וכדאי היה למחברו להישאר בקנדה ולא להטריד אותנו.
    בעלי אהבת ישראל רואים בחלוקה אשכנזים-ספרדים סוג של בדיעבד וכורח. אנו שואפים ליום שהשאלה "האם אתה אשכנזי או מזרחי?" תהפוך ללא-רלוונטית. דן אילוז מקדש חלוקה והופך אותה לאידיאל.

    אם כפי שכתוב לעיל, דן אילוז עובד ב"הרצוג פוקס נאמן" אז הכל ברור. רק קפיטליסטים חזירים מרוויחים מהפרטת הזהות וחורבן הסולידריות החברתית.

  4. דן אילוז לא הבין כלל את אדמונד ברק. ברק היה לאומן אנגלי ואנטישמי, ולו אילוז היה באמת קורא את "מחשבות על המהפכה" הוא גם היה רואה את עשרות הציטוטים האנטי יהודיים שם.
    ולפחות אילוז היה לומד מברק לאומנות, גם אם אנטישמית, אבל אילוז מטיף לאיש לאהלו ישראל, לעדתיות אנטי לאומית. מילא אלו המדברים בשם קיפוח היסטורי וכבוד, אבל אילוז מדבר בשם העדתיות הגלותית מקנדה.

    ואיך אילוז מצליח לרתום את הרב קוק בשביל האג'נדה הגלותית קנדית שלו? בעזרת ציטוטים שהוצאו מהקשרם.

  5. רן ,אתה צודק לגבי ההתבטאויות האנטישמיות של ברק בספרו שגם לי שאהבתי מאוד את הספר והמסר השמרני המובא בו צרמו מאוד

    אבל למרות זאת ולמרות שאין לי שום כוונה ללמד על ברק זכות על האמירות האומללות שלו על היהודים אני חושב שבכל זאת ספרו "מחשבות על המהפכה בצרפת" הוא ספר חשוב המביא רעיון חשוב מאוד ובאופן מנומק ויסודי ולענ"ד ראוי להפיץ את הגותו השמרנית המובעת בספר לא מצד האומר אלא מצד האמור
    ו"שמע האמת ממי שאמרה"

    בסופו של דבר לא מדובר בספר שעניינו מסר אנטישמי ואפשר להוציא את מעט התבן הגרוע האמור בהערות אגב מהבר ולהביא את המסר המרכזי של הספר מבלי להלל את ברק כצדיק תמים אלא פשוט להסתכל על טיעוניו הצודקים באשר למסורת מול חידוש ועל הסכנות של אידיאולוגיה מהפכנית

    נ.ב

    בהקשר זה מעניינת התייחסותו של ברק בהערת אגב ארוכה בספרו על הלורד ג'ורג' גורדון אותו אנרכיסט בריטי מתקופתו של ברק שהתגייר וביושבו בכלא הוא לא הסכים לראות אדם ללא זקן והוא ביקש דרך קבע אוכל כשר ויהודים שישלימו לו מניין .

    ברק שכותב בגנותו על כך שהוא בז למוסד המלוכה ונגד האנרכיזם שלו גם עוקץ אותו על התגיירותו וכותב בציניות ש"ימשיך לשבת בכלא ויהגה בתלמוד שלו" אך מאידך ברק נאמן לדרכו על חשיבות המסורת והכבוד לעתיק והוותיק גם כותב כלפי גורדון שטוב יעשה שלא יעשה בושות "לדת העתיקה אליה נכנס"

    רואים שלמרות הערותיו המיותרות והשטותיות על היהודים הוא בכל זאת לא יכול היה להתעלם מהוותק הרב של הדת היהודית והעם היהודי[בהתאמה] ולא יכול היה שלא לכבד זאת

    אין באמור לעייל כמובן ניסיון לחפות על האמירות האנטישמיות של ברק אלא רק רציתי להראות גם את הצד הזה היות והנושא עלה

  6. מה לעזאזל קורה פה?
    האם צריך להזכיר לאנשים שהדיונים באתר אמורים להתייחב לתוכן של הכתבה, לחיוב או לשלילה, ולא לצאת כנגד הכותב עצמו?
    האם מישהו שמע פה על הלבנת פנים ברבים? איך אתם יכולים להחשיב עצמכם לאנשים דתיים?
    אני דורש ממנהלי האתר להוריד את כל התגובות הבלתי ראויות לעיל.

  7. לכל המלעיזים, אנסח את דבריי בלשון רבים:

    נראה כי לשיטתכם, הוצאת שם רע בפומבי היא אחת ממצוות העשה שנצטוונו עליהן בהר סיני, במיוחד כשהיא נעשית באופן נסתר ופחדני מאחורי מסך המחשב. בושו והכלמו לכם, מי ימחל לכם ביום הכיפורים הקרוב, שעה שתבקשו מהקב"ה למחול על חטאיכם למקום וידיכם מלאו דמים?! התוכלו לומר "ידינו לא שפכו את הדמים הזו?" לא זו בלבד שתצטרכו להקדים ולבקש סליחה ומחילה מדן, אלא גם תצטרכו לעשות זאת בפני כל מי שהיה עד להוצאת השם הרע הזה.
    (אעוץ לכם עצה – במקום להכפיש את האיש, נסו להתייחס באופן ענייני לדבריו ולחלוק עליו אם תרצו)

  8. סולידריות חריימה

    הייתי שמח להגיב לגופו של מאמר ולא לגופו של הקפיטליסט החזירי שכתב אותו, לולי היה כה מלא פירכות שאיני יודע מאן להתחיל:
    1, דן אילוז מצטט את אדמונד ברק בכדי לבטל את סמכות ההלכה ולקדש את המסורת. זהו רלטיביזם פר אקסלנס. פוסט מודרניזם המתחזה לשמרנות. קודם שאראה את דן אילוז מופיע לעבודתו בהרצוג פוקס נאמן בתרבוש אדום וחלוק לבן שחבשו אבותיו בקזבלנקה, ואז אאמין לו.
    2, מפעלו של הרב עובדיה יוסף היה ציוני בכך שאיחד את מסורות המזרח לכדי פסיקה אחת, והיה גם השבת הכבוד לבני עדות המזרח מידי האשכנזים (שדן אילוז כ"כ רוצה להדמות אליהם). ומה מציע דן אילוז במקום זה? ציטוטים של אדמונד ברק.,

  9. לגופו של מאמר

    אינני ממוצא מרוקאי ואינני מכיר באופן אישי את דן אילוז כותב המאמר אז כ"צופה מהצד"אומר למגיבים הנרגזים שלא מדובר ב"השתכנזות" וכד' והמחלוקת על עניין שימור מנהגי עדות לעומת הליכה בקו אחיד על פי פסיקת מרן הבית יוסף היא מחלוקת ידועה ונושנה בין גדולי העדה המרוקאית שהזכיר הכותב לבין הרב עובדיה זצ"ל

    לא מדובר בהמצאה של הכותב דן אילוז לכן כדאי למגיבים הנזעמים להירגע ולהבין שמדובר במחלוקת לשם שמיים שסופה להתקיים

    ראוי להזכיר בהקשר זה שהרב שלום משאש זצ"ל שדן אילוז הזכיר למרות המחלוקות הגדולות עם הרב עובדיה בענייני הלכה והיחס למנהגי מרוקו וכיו"ב היה עם הרב עובדיה ביחסים טובים מאוד ושניהם כיבדו והעריכו אחד את השני וכשהרב משאש עסק בהתרתעגונות וממזרים הוא הקפיד תמיד לצרף לפסקו את הרב עובדיה

    הרב עובדיה פעמים רבות ציטט מפסקיו של משאש

    ככה שמדובר במחלוקת הלכתית לשם שמיים – אין כאן לא "מאבק עדתי" ולא " השתכנזות" או כל דבר אחר

    • הדיון אם לשאוף למיזוג המנהגים או ל'אל תטוש תורת אמך', החל כבר בין הראי"ה קוק לראש"ל הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל. ראו במאמרו של הרב גיל דביר, 'ריבוי המנהגים, ריבוי השלום', באתר 'ישיבת פתח תקוה'.

      הרב עוזיאל נטה למזג את המנהגים, כדבריו: 'ובכלל שיטתי לקרב, עד כמה שזה מותר, בשינויי נוסחאות שבין האשכנזים לספרדים בדבר דמינכר, ולמנוע ע"י כך תמיהות ושאלות' (דבריו הובאו בשו"ת י'ין הטוב' לראש"ל הרב יצחק נסים, חלק ב, או"ח סי' ז. תשובת הרב נסים אליו: שם, סי' ח).

      לעומתו נטה הראי"ה קוק לשמור על מנהגיה של כל עדה, כדבריו לגבי שינויי בהגייה: 'כל אחת מהעדות מחוייב הוא לקיים "אל תטוש תורת אמך"… כי קבלת אבות הוא קיומה של התורה הקדושה…', (שו"ת 'אורח משפט, סי' יז).

      באחת מאיגרותיו (המצוטטת במאמרו הנ"ל של הרב גיל דביר) מסביר הרב קוק מדוע אין בריבוי המנהגים פגיעה בשאיפת האחדות: 'כי שתי תשובות בדבר: האחת: אין חילוקי הדיעות והמנהגים השונים פוגמים את האחווה, בזמן שכל אחד מכבד את המסורת של חבירו; ועוד: יש בחילופי המנהגים משום עושר רוח המתקבץ בצורה הרמונית בכללות האומה…'. בטווח הרחוק יותר מצפה הרב להקמת 'בית דין גדול כללי" שיביא לאיחוד 'עץ אפקים' עם 'עץ יהודה'.

      ניתן לומר, שהראש"ל הרב עובדיה יוסף, יצר מעין סינתיזה בין שאיפת המיזוג הכולל לבין שאיפת שמירת המסורות העדתיות. מחד, שמר הרב יוסף על הבדלי המסורות בין אשכנזים לספרדים, ומאידך, שאף לאחד את כל מנהגי הספרדים ועדות המזרח.

      מצב דומה נוצר בקהילות האשכנזים, אמנם ככל הנראה ללא כוונה מודעת, על ידי התפשטות פסקי ה'משנה ברורה', שרבים הורגלו בלמדם בישיבות ללמוד את פסקיו, ובמקרים רבים נדחקו מפניו מנהגים קדומים של קהילות אשכנזיות אחרות, כגון הונגריה, גליציה וגרמניה. וגם כאן נעשים נסיונות ל'חדש ימים מקדם' ולהחיות מנהגי קהילות שהחלו להישכח.

      מעבר לשאלה, האם יצלחו נסיונות אלה, יוצא נשכר הלומד והמעיין מספרות עניפה, שמטרתה לסכם את מנהגי עדות ישראל ולבססם. המקורות, הסברות והבירורים המרוכזים בספרים אלה, מאירים אף את עיניהם של פוסקי ההלכה מכל הגוונים ומכל החוגים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לגבי מנהגי מרוקו, עולה בדעתי, שייתכן ובעתיד יוכלו להוות בסיס לאיחוד מנהגי האשכנזים והספרדים, משום שיש במנהגי מרוקו דמיון גם למנהגי האשכנזים בפרטים רבים.

        חלק מהמנהגים הם מנהגים ארץ ישראליים קדומים שהתגלגלו הן לאשכנז והן לצפון אפריקה, כגון אמירת פיוטים בתוך ברכות התפילה.

        חלק מהמנהגים המשותפים קשורים בהשפעתו של רבי אשר ב"ר יחיאל (הרא"ש), שהיגר בראשית המאה ה14 מאשכנז לטולדו, ופסקיו השפיעו הרבה על יהודי ספרד שעברו בעת הגירוש לצפון אפריקה (ובהם צאצאי הרא"ש, בני משפחת 'בן הרא"ש').

        אף בדורות האחרונים פעלו במרוקו חכמים אשכנזים, כרא"מ הלפרין שיסד בערי מרוקו את רשת החינוך 'אם הבנים' בראשית המאה ה20. ובהמשך שליחי חב"ד שפעלו במרוקו. תלמידי חכמים ממרוקו נקלטו והשתלבו בישיבות מחוגים שונים, בעולם החסידי והליטאי, הספרדי והציוני. תרמו וקלטו.

        אזכיר כאן שני מנהגים של קהילות מרוקו, שיש כדוגמתם גם בקהילות הונגריה: (א) אמירת "ברוך הוא וברוך שמו" בברכה שיוצאים בה ידי חובה ('דברי שלום ואמת' לר' שלמה טולידאנו, עמ' 152) – שמהר"ם שיק העיד שכך נהגו בבית הכנסת של החתם סופר (מוזכר בתשובת הראש"ל ר' יצחק נסים בנושא). (ב) אמירת הקידוש עם המברך (דבש"ו, עמ' 157) – שכך נהוג גם בקהילות הונגריה שהבנים אומרים את הקידוש יחד עם האב.

        עוד ידועים: הברכה על הלל בראש חודש אע"פ שהוא מנהג; החמרה בחלק מהקטניות בפסח; הקלה במיעוך הסרכות. שלום דנינו ('ממנהגיהם של יהודי מרוקו', בתוך: אשר וסרטייל (עורך), ילקוט מנהגים – ממנהגיהם של שבטי ישראל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 435), מביא: (א) ספרי התורה של יהודי מרוקו אינם נתונים בארון עץ או מתכת כספרי הספרדים, אלא גלולים על שני עמודים כספרי האשכנזים. (ב) בניגון טעמי המקרא של. יהודי מרוקו יש, לדעתו, מעין שילוב של הטעמים האשכנזיים והספרדיים.

        [ומאחר ואנו בתוך 30 יום לימי הפורים, נאמר על דרך הבדיחותא, טעם למנהג יהודי מרוקו לאכול 'ברקוקס', כמין קוסקוס מבושל בחלב וחמאה בבוקרו של יום הפורים. כדי ללמדנו, בטרם נשתה יין כדת המלך 'עד דלא ידע', שתעמוד לנגד עינינו אזהרתו של אדמונד ברק שלא להפריז במהפכנות, ואזהרתו של הראי"ה קוק להיזהר במנהג אבותינו גם בעת השמחה הגואה]

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        דומני שאצל האשכנזים העדה שהכי מנסה לשמור בדבקות במנהגיה הייחודיים[חוץ מחצרות חסידיות שונות]משאר האשכנזים היא העדה הייקית

        אני מכיר בית כנסת של ייקים שמנהגי גרמניה נשמרים שם באדיקות יתירה והגבאי הוותיק שם מתרעם כל אימת שמשנים מנוסח אשכנז ולו בקוצו של יוד וכשחזנים או אבלים שאומרים קדיש אומרים "וחיים טובים" לפי נוסח ספרד במקום "וחיים" לפי נוסח אשכנז הוא מזדעק ואומר "אצלינו אין חיים טובים"(-:

        מכון "מורשת אשכנז" עוסק בעניין המנהגים הייחודיים של הייקים ובהסברה על חשיבות שמירתם ע"י יוצאי גרמניה ואף נכתב במסגרת פעילות המכון ספר בעל 4 כרכים של הרב בנימין שלמה המבורגר "שורשי מנהגי אשכנז" שמפרט ומריחב על מנהגים ייחודיים אלו

        עיינתי בכרך הראשון והשני -מעניין מאוד כדאי לקרוא.

  10. מישהו מגיב בשמי, אני מבקש לא להתייחס לתגובה שלמעלה. אם אפשר לבקש ממאשרי התגובות למחוק אותה, מה טוב.

  11. מיסטר חריימה הנכבד

    מה רע בציטוטים מאדמונד ברק? דן אילוז לא הביא אותם בתור מקור הלכתי אלא לשם הדגמת רעיון שיכול להיות נכון ומתאים אצלינו בהנהגות ציבור

    השכחת שגם הרמב"ם מביא רעיונות מאריסטו ב"שמונה פרקים" אותו חיבור העוסק במידות והבנת נפש האדם?

    האם לא שמעת על "חוכמה בגויים תאמין"?

    ברור שספרו של ברק הוא לא מקור הלכתי אבל כלום אי אפשר להשתמש בן בכדי להדגים רעיונות הקיימים אצלינו באשר לחשיבות השמירה על המנהגים?

    הוא שכתבתי שמדובר בשתי צורות הסתכלות ודעתו של הרב עובדיה בעניין ידועה

    אתה רואה את עצמך הולך בדרכו של הרב עובדיה? מצויין! אבל למה בשל כך אתה מבזה את כותב המאמר על הבאתו את הדעה החולקת של גדולי מרוקו?

    למה אתה כותב לגופו של כותב המאמר בבוטות ועוד דברים לא רלוונטיים בעליל למה שהוא כתב?

    הייתי מציע לך לחשוב קצת על הדברים

  12. איני מוסמך להגיב בשם "סולדיריות חריימה", אבל הואיל וזכיתי להימנות עם לומדי שיטת ימימה אני מרגיש קצת קרוב למורשת מרוקו וברצוני להצטרף לביקורת על המאמר.
    כפי שכבר כתבו כאן, תורת אדמונד ברק מובילה לרלטיביזם. שאם המסורת הקבוצתית מכריעה כנגד עקרונות ההלכה, אנה אנו באים? ואם דן אילוז היה רוצה באמת להגן על כבודם של הרבנים משאש זצ"ל הוא היה מתעמק בספריהם ההלכתיים ומפענח את הנימוקים ההלכתיים שלהם. אבל במאמר כאן אין אף ציטוט מספרי הרבנים משאש זצ"ל, אלא רק מאדמונד ברק.
    מובטחני שהרבנים משאש היו מוחלים על הכבוד שבלגייס את אדמונד ברק להגן עליהם. ובכלל, עצם נימוק המסורת הוא משפיל, כביכול הרבנים משאש לא ידעו ללמוד ולהביא נימוקים הלכתיים לפסיקותיהם, ונאלצו להסתמך על מנהגים כמנהג סבתות מרוקאיות מהרי האטלס.

    ולפי דן אילוז, המחלוקת בין הרב עובדיה לבין חכמי מרוקו היא מחלוקת בפילוסופיה פוליטית בין ז'אן ז'אק רוסו המהפכן לבין אדמונד ברק השמרן. אבל אלו דברי הבל גמורים, ודן אילוז צריך לשוב בתשובה שלמה על דבריו ביום כיפור. המחלוקת ביניהם היא הלכתית, ואלו ואלו דברי חיים. ויתכבד דן אילוז להתפטר מהרצוג פוקס נאמן וללמוד ברצינות את ספרי החולקים. ולא למרוח אותנו עם ווארטים שרלטניים, כביכול היה הרב שרקי.

    ואם מרוקאים כך מזלזלים גם בחכמיהם וגם בכבודו של הרב עובדיה זצ"ל, מה יתלוננו שאשכנזים לומדים מהם ומזלזלים גם?

    • אלעד קימלמן כמה נקודות:

      1.דן אילוז הביא דווקא דוגמא הלכתית בתחילת מאמרו

      2.הוא הביא את אדמונד ברק בכדי להדגים רעיון כולל אותו הוא רצה להביע במאמר -מה ציפית? שהוא יביא במסגרת המאמר הקצר הזה את כל ההבדלים ההלכתיים בין מנהג יהודי מרוקו לבין פסיקת השו"ע?

      3.למה נראה לך שהוא הביא מאדמונד ברק נגד עקרונות ההלכה? דעתו של הרב עובדיה שהסתמכה פחות על מנהגים ויותר לאחר היצמדות לפסיקת מרן הבית יוסף אך אתה לא מכיר שיטות אחרות שיותר צמודות למנהגים מושרשים? אתה לא מכיר את היסודות ההלכתיים של "מנהג ישראל תורה הוא"?

      את העובדה שלא מעט פעמים מיישבים בין הלכה למנהג המושרש בכל הכח כאשר יש למנהג יסוד איתן? שגם הרב עובדיה בעצמו לא אסר על מנהג הכפרות היות והוא נהוג בכל עדות המזרח באופן גורף וזאת למרות שמרן הב"י כתב בשו"ע שיש למנוע המנהג ויש בו חשש של דרכי האמורי?

      כדאי לך לעיין במאמר של הרב אלחנן ניר במוסף זה "סלט הביצים של הסבתא" על פסיקותיו של הגרש"ז אוירבך זצ"ל שהתחשב מאוד בפסיקה בתוקף של מנהגים והעניין שלא להוציא לעז על ראשונים.

      גם אם אתה הולך בשיטת הרב עובדיה צריך ממש להיתמם בכדי לא להכיר את עניין המנהגים וחשיבותם בהלכה -לא מדובר בהעתקה מאדמונד ברק או כל הוגה אחר מדובר בעקרונות הלכתיים.

      לכן אומר שנימוק מהמסורת הוא בכלל לא "משפיל" כדבריך מדובר בנימוק הלכתי עד מאוד גם אם אפשר להתווכח לגביו או למצוא גם מנהגי שטות ,עדיין מדובר ביסוד הלכתי אם כל ההסתייגויות

      אל תשכח -לעומת "מנהג אותיות גהנם" יש את "מנהג ישראל תורה הוא". הביטול המהיר שלך ל"מנהג מהרי האטלס" הוא פשטני מאוד.

      4.אתה בודה מלבך דברים שדן אילוז כלל לא כתב-הוא בכלל לא דימה את הרב עובדיה לרוסו וכד'

      הוא בפשטות הביא את שיטתו הרעיונית של אדמונד ברק בכדי להדגים רעיון שגם קיים בפסיקה לגבי החשיבות של השמירה על המנהגים

      מה נבהלת מזה? שהרמב"ם מביא קטעים שלמים מאריסטו ב"שמונה פרקים" בתור הדרכות לתורת המידות וטוען שאין פסול בכך ו"שמע האמת ממי שאמרה" זה לא מקומם אותך?

      שהרב דוד ניטו זצ"ל בספרו "מטה דן"["כוזרי שני"] מביא כ"תנא דמסייע" לדבריו בספרו את אוגוסטינוס מהיפו מאבות הכנסיה! אתה לא נרעש?

  13. רן ברץ האמיתי

    אני תובע מהמנהלים למחוק את שתי התגובות של רן ברץ למעלה.

  14. תמיד שמעתי על זה, אבל לראות את זה בעיניים זה משהו אחר ("מרוקאים"…)

  15. בושה וחרפה לאתר שמוחים כאן על כבודם של הרבנים משאש והרב עובדיה, ואילו כבודי שלי נתון למרמס ולהאשמה כביכול אני אנטישמי. וכבר הוכיחה ההיסטוריונית גרטרוד הימלפרב (זוגתו של אירווינג קריסטול) במאמר שכתבה "כיצד אדמונד ברק יכול לסייע לאורתודוקסיה" שכל הציטוטים האנטישמיים שלי מקורם באנכרוניזם והוצאה מחוץ להקשר. שאני התייחסתי לרובע שבו גרו היהודים, ולא ליהודים ממש (המאמר מצוי בספר The Moral Imagination: From Edmund Burke to Lionel Trilling).

    ואני מפנה גם את הקוראים לביוגרפיה הגדולה שכתב עלי ההיסטוריון והמדינאי האירי קונור קרוז אובריאן, שהיה גם ידיד גדול של מדינת ישראל וכתב ספר שלם להגן על ישראל מפני האנטישמים הקתולים האירים. ובפרט בנספח חליפת המכתבים בינו לבין ישעיה ברלין שבו נידונה ההשמצה שאני אנטישמי, ומזכים אותי לגמרי.

    ותאמינו לי שאני מוותר על כאלו קוראים, המטרידים מנוחתי וגוררים גופתי למחלוקות לא לי. ההאשמה שאני רלטיביסט מקורה בליאו שטראוס (עוד יהודון שמתנכל לי) בפרק עלי בספרו "הזכות הטבעית וההיסטוריה" שמאשים אותי שאני פתחתי את הדרך להגליאניות המקדשת את ההיסטוריה על חשבון האמת האוניברסלית.
    וממשיך בכך זאב שטרנהל המשמיץ אותי בכל הזדמנות אפשרית שאני כופר במוסר ובזכויות ומקדש את הלאום ובכך מבשר את הפאשיזם של דם כבוד ומולדת.

    ועתה הגדילו לעשות וגררו אותי למחלוקת בין המרוקאים לעירקים, בין הרבנים משאש לרב עובדיה. אללי לי שמאתיים שנה לאחר מותי כך מתעללים בי.

  16. "אדמונד ברק"

    חחחחחחחחחחחח אהבתי

    לגבי מה שכתבת בשם גרטרוד הימלפרב זה מעניין ולא אוכל להתייחס לפני שקראתי את דבריה

    בכל אופן למיטב זכרוני -קראתי את הספר לפני 3 שנים- ברק כן מתייחס ליהודים בהערות עוקצניות ולא נראה שמדובר בתושבי רובע מסוים וכד' אבל שוב היות ולא קראתי את דבריה של הימלפרב לא אוכל להתייחס ברצינות לטענתה -תודה על ההפניה בעז"ה שיתפנה לי זמן אעיין בדבריה.

    על כל פנים מספרו של ברק נראה שיחסו ליהודים היה אמביווילנטי וכמו שהערתי בתגובה שלי למעלה שבדבריו של ברק על גר הצדק ג'ורג' גורדון הוא התייחס באופן מכובד ל"דת העתיקה אליה נכנס" והוא רמז בעוקצנות כלפי גורדון שלא יעשה בושות ל"דת העתיקה" לה יש ותק ומכובדות

    כמו שכתבתי למעלה גם אילו ברק היה אנטישמי כנראה מהתבטאויותיו -אם לא נצא מנקודת ההנחה של הימלפרב וכד'- עדיין לא מדובר באנטישמי ארסי ואפשר לצטט מדבריו המחכימים באשר לחשיבות השמרנות וביקורתו החדה על המהפכנים הצרפתים מבלי להלל אותו אישית כדמות מופת

    אילו היה מדובר באנטישמי ארסי נוסח וולטר או פיכטה אני מבין שהייתה סיבה טובה להתנער לחלוטין אבל מהתבטאויותיו של ברק גם אם הן מיותרות ואומללות הן לא מגיעות לרמה של הנ"ל

    ולכן לענ"ד במקרה זה רצוי להפעיל את הכלל של ר' מאיר "רימון מצא מאיר תוכו אכל קליפתו זרק"

  17. לגבי ביקורתם של שטראוס ושטרנהל:

    לא קראתי בפנוכו את דבריהם אך ההאשמות שלהם לא מובנות לי

    ברק לא טען שבשם ההיסטוריה והמסורת צריך להכשיר כל שרץ אלא שכשרוצים לשנות מהלכים חברתיים צריכים לקחת בחשבון את העבר ואת הניסיון ["אין חכם כבעל הניסון" המוכר לכולנו] ולא להתעלם ממנו ולנסות לשנות נהלים קיימים שפועלים היטב לטובת דמיונות רומנטיים שמי יודע מה יהיה טיבם.

    הוא לא דיבר על "מה שהיה הוא שיהיה" באופן מאובן אלא על התחשבות בעבר ובחוכמת הדורות ואם נצרך לעשות שינויים אז הם צריכים להיות מאוד זהירים וממוקדים

    מה שנקרא בפתגם הידוע "פועל טוב,לא שוברים"

    ולגבי ביקורתו של שטרנהל אני לא מבין איך הוא הפך את ברק ללאומן – ברק לא דיבר על קידוש הלאום אלא על החשיבות של המוסדות החברתיים בכל עם וחברה

    חשוב להזכיר בהקשר זה שברק תמך במהפכנים האמריקנים למרות שהם מרדו במדינתו כי הוא חשב שהם צדקו והיה להם בסיס נסיוני ומוסרי לפרוש מבריטניה ולהכריז על עצמאות! אז איפה מתבטא כאן אליבא דשטרנהל "ברק הלאומן"?

    לעומת האבות המייסדים של ארה"ב ברק דחה בחריפות את המהפכה הצרפתית למרות היותה מאוד "לאומית"-ושטרנהל כחוקר של הפשיזם הצרפתי יודע זאת היטב- מהסיבות הידועות המתוארות בספרו

    אבל ככה זה -לא יאה ולא נאה לאנשי שמאל ליברלים שבא אדם שכתב נגד דרכם באופן מנומק וחד

    הם התרגלו כבר לכך שהם הצליחו להפוך את דעתם לברירת מחדל ואבוי למי שיעז לחלוק עליהם

    ממש ליברליזם במיטבו

    אפשר לראות אותו גם בתגובות של מגיבים "ליברלים" כאן באתר

    המגיבים הקבועים יודעים על מה אני מדבר

  18. http://www.bmj.org.il/userfiles/akdamot/22/Navon.pdf

    כהשלמה למאמר של דן אילוז על השמרנות ויתרונותיה בחשיבה ההלכתית -כדאי לעיין במאמר זה של הרב חיים נבון שגם הוא מתייחס לשיטתו של אדמונד ברק ועל החשיבה ההלכתית השמרנית

    מומלץ מאוד לקרוא

  19. תלמידי שטראוס אכן טוענים שהוא לא התכוון להאשימני ברלטיביזם אלא יותר את אלו שנשבעו בשמי בשמרנות האמריקאית וניצלו אותי להגן על הגזענות הדרומית, דוגמת השמרן האמריקאי ראסל קירק. לפי תלמידיו, שטראוס תקף אותי אבל התכווין לקירק. הטענה היא שבכך שאני מעדיף את ההיסטוריה והתרבות על פני הזכויות האוניברסליות, אני פותח דלת גם לרטיביזם וגם ללאומנות. וזה שתמכתי במהפכה האמריקאית לא נחשב לדעתם שכן הם תופסים מלכתחילה את המהפכה כמחלוקת פנימית בתוך התרבות האנגלית. שגם לאחר המהפכה היו אנגליה ואמריקה באותה תרבות, למרות שהאנגלים שרפו את וושינגטון והבית הלבן במלחמת 1812 ותמכו בקנדה (אפרופו אילוז הקנדי) והאינדיאנים במלחמה זו.

    לשטרנהל יש אובססיה עם הנאורות וכל מי שמבקר את הנאורות במקצת מיד מואשם אצלו בפאשיזם. וכדי להשמיץ אותי הוא אפילו מוכן לשבח את ליאו שטראוס, רבם של הניאוקנים שפלשו לעירק. חפש בגוגל את שמי בצירוף שמו של שטרהל ותמצא הרבה.

  20. אז מסתבר שלשטראוס יש פרשנים,מעניין

    בכל אופן להאשים את ברק בגלל אנשים שחיו זמן רב אחריו וציטטו אותו לצורכיהם נראה לי מאוד לא לעניין

    -זה לא לעניין מבחינתי לא רק במקרה זה אלא גם שעושים זאת להוגים אחרים שמאשימים אותם על הוצאת דבריהם מהקשרם ע"י תלמידים טועים למיניהם-

    לגופו של עניין-לאחוז בשיפולי גלימתו של ברק בשביל להצדיק את הגזענות של הדרום האמריקאי זה דבר תמוה מאוד ובהחלט מוצא מהקשר

    הגזענות של דרום ארה"ב שעד לפני כמה עשורים הייתה מעוגנת בחוק היא לא איזו מסורת דורות של מאות שנים של סדר חברתי שהוכיח את עצמו ונתן יציבות וברכה לחברה

    היא תוצאה של עוול שרירותי של אנשים שהחליטו משום מה שהאדם השחור נחות מהם [למה?ככה] של אנשים ששעבדו במשך שנים את השחורים לעבדות ולאחר שאלו שוחררו ע"י הצפוניים שהביסו את הדרום מתוך תסכול מתמשך העבדים המשוחררים הופלו ונדחו ע"י הדרומיים המובסים שפרקו עליהם את התסכול

    גם בתקופת העבדות וגם לאחריה בתקופת האפליה הגזעית של "ג'ים קרואו" בדרום הייתה במקביל את האלטרנטיבה בצפון שהוכיחה את עצמה מבחינה חברתית והראתה שאפשר גם בלעדי "דרך החיים הדרומית" ""מלאת ההוד""

    האפליה הגזעית ממש לא היוותה איזו מסגרת חברתית בעלת היגיון חברתי מסוג החברה האירופאית שהגן עליה ברק בספרו גם אם היא נמשכה למרבה החרפה לא מעט שנים

    גם ברק ודומיו לשיטה לא חושבים שכל מסורת צריכים לשמר מעצם היותה מסורת

    לפעמים יש מקרים שצריך בהם לחתוך באופן חד וחלק אם רואים שמדובר בעוול מתמשך שאין בו שום היגיון על פי כל קנה מידה סביר.

    לגבי שטרנהל-הדברים ידועים.

  21. עד עכשיו הייתי עסוק בסידור ארגזים ב'בזאר מיטל' (מבצע 1+1 בשימורים – בואו בהמוניכם!). אבל עתה משהתפניתי לקרוא את המאמר הזה – עליי לציין שהוא מופתי! במיוחד אהובים עליי המבואות של הרב קוק זצ"ל. והשילוב עם טיעוניו של אדמונד ברק – זהו כלשעצמו מהלך קוקניקי שחביב עליי! לא יודע אם ברק היה אנטישמי או לא – אבל ה'ניצוץ' קיים גם בלב הכפירה, כפי שלימדנו הרב קוק זצ"ל. וטוב שהכותב שילב את הנעלה בכל עולם בכתיבתו ובטיעוניו. זוהי הלכה שהולכת ברוח הזמן, אך לא מוותרת על הגיונה הפנימי. שכויח!

  22. רועי רייכהרט

    בדרך-כלל אני ספון בספרייה באוניברסיטת לוס-אנג'לס, רודף גויות בלונדיניות וחולם להיות אבינרי הבא. אבל איפה העבשות האבינריסטית ואיפה המחשבה המקורית והמרעננת הזו? אבינרי אמר פעם "בית הכנסת שאני לא מתפלל בו – הוא בית כנסת אורתודוקסי" בניסיון להסביר שגם הציבור החילוני הוא אורתודוקסי.
    אבל עכשיו אני מבין שזה קשקוש בלבוש שהטריל אותי מחשבתי כל חיי. בפרפרזה על דבריו, האמת היא ש"היהדות היפה שאני לא נחשף אליה – היא היהדות הקוקניקית". ובזכות המאמר הזה, ברוך השם זכיתי להיחשף ליופיה של דרך חשיבה יהודית זו. המאמר הזה הוא מים חיים ממש. שכויח!
    אגב, מישהו יודע איפה מלמדים שיטת ימימה בלוס-אנג'לס רבתי?

  23. שלום אהרון

    אם אהבת את המאמר הזה מן הסתם גם תאהב את המאמר של הרב חיים נבון שהבאתי כאן בלינק באחת מתגובותיי כאן

    הוא ממש אותו סגנון

    כדאי לך לקרוא

  24. אני רוצה להתייחס אך ורק לגוף השאלה הנידונית במאמר זה, שלא משנה כעת מה הדוגמאות והמקורות המובאים בו ולא משנה מי כתב אותו.
    השאלה הנידונית היא שאלה מרתקת כל אדם שבא במגע עם קהילות ומסורות בעם ישראל בכלל וספרדיות בפרט.
    כנ"ל, אין ספק שהרב עובדיה זצ"ל (ואיני נמנה על תומכיו האבסולוטיים בכל עניין) היה אדם ענק שהשאיר אחריו מורשת עניפה וחותם בלתי ניתן לטשטוש. השפעתו ניכרת מיד בכניסה לכל בית כנסת או בית מדרש ספרדי כאשר כמעט על כל סידור מוטבע "לפי פסיקותיו של הרב עובדיה יוסף) ולא ניתן להתעלם מכך שבבתים רבים של יהודים יוצאי עדות המזרח ולאו דווקא דתיים המקפידים על קלה כבחמורה ניתן למצוא את הסט השלם של חיבורו המונומנטאלי ילקוט יוסף (נכתב ע"י בנו כידוע אך בהשפעתו).
    יחד עם זאת במאמצו של הרב לחזק את מסורת הפסיקה הספרדית, לא בחל (ושמא תאמר- נאלץ?) בטשטוש ובזימור עריצים וספיחים שונים שנדבקו לגישה ההלכתית המקורית והברורה בדוגמת מנהגים שונים ולעיתים אף משונים ונעדרי כל יסוד (מנהג- אותיות וכו'..). ועל זה חלקו עליו פוסקים רבים, אך בניגוד לגישה הרווחת בימינו של השפל וגנה את הצד השני (כפי שנוכחנו לראות בתגובות כאן) הדברים נעשו בדרך כלל בכבוד. ומי שראה את התבטאויותיו של הרב ולהבדיל בין חיים לחיים- בניו, לגישות שונות במסורת הספרדית, עלינו לזכור שזוהי צורת ההתבטאות של הרבנים הספרדים, ללא התייפיפות ועידון אלא לומר את הדעה שלי כהוויתה וכל הרוצה לקבל יקבל. אינני מתיימר להבין עד הסוף את מניעיו ושיטתו ההלכתית אך ניתן להבין שכדי ליצור אחידות (לשם שמיים) נאלצים לקבוע מדיניות ברורה ואחידה המונעת בלבולים. ובעניין הזה היטיב הרב לעשות בספרי ההלכה שלו הפוסקים ברוב המקרים בצורה ברורה והחלטית ללא "יש אומרים ויש נוהגים", וגם אם כן מסיים הרב "ואנחנו נוהגים כך… .

    רציתי לשתף את הקוראים באנקדוטה אחת מיני רבים של התייחסות למנהגים שונים מכ"ק האדמו"ר מליובאוויטש.
    ובהקדים שכל מי שבא במגע עם מנהגי חב"ד יודע שמנהגי חב"ד על חומרותיהם וייחודיותם, הינם חקוקים בנפש כל חסיד בבחינת חוק ולא יעבור כדאורייתא ממש, וללא כל פשרות והכל לא מתוך התלהמות ודחיית השונה אלא משום דבקות באמת .
    ידועה זהירותם המופגלת של חסידי חב"ד בחומרות בפסח. בנוסף לחומרות הרגילות של אי אכילת קטניות, נזהרים "עד הקצה מאכילת מצה שרויה" (ספר המנהגים חב"ד). נוהגים שלא להשתמש בשום מוצר תעשייתי ומקלפים את הפירות והירקות טרם אכילתם.
    עם זאת, בשנות השבעים כאשר הגיעה לניו יורק קבוצה גדולה של "יהודי אירן", הרבי דרש שיערכו להם ליל סדר מיוחד כמנהגם, הכולל כמובן אכילת אורז, דבר שהוא בבחינת בל יראה ובל ימצא במחננו. אך הרבי מתוך רגישות נדירה איפשר להם לחוג את החג כמנהגם ואף ביקר אותם טרם ערך את הסדר האישי שלו ועבר ובירך כל אחד מאותם יהודים יקרים בברכת חג שמח וכשר.

    דוגמה נוספת אם אני כבר ב"שוונג" של כתיבה. ישיבת חב"ד בברינואה אשר בצרפת היתה מלפנים פסיפס מעניין של בחורים ממשפחות חבד"יות מקוריות יוצאות רוסיה, וכן בנים למשפחות יוצאי מרוקו תוניס אלג'יר וכיו"ב. המשפיע בישיבה היה החסיד המופלא ר' ניסן נעמענוב. כאשר הגיע ראש חודש אלול היה מתקיים מניין מיוחד לסליחות בישיבה לתלמידים שנהגו במנהגי ספרד. ר' ניסן לא הצטרף לתפילתם כיוון שאין זהו מנהג חב"ד והאשכנזים בכלל, אך היה מקפיד להגיע לאולם התפילה בשעה מוקדמת שהם אמרו בה סליחות, והיה עוסק בלימוד תורה מתוך הערכה וכבוד למנהגם.

    אין להתכחש למציאות שישנם מנהגים שבאמת יסודתם לא בהררי קודש ואף מנוגדים להלכה ללא כל ספק. אותם יש לדחות, כמובן בדרכי שלום תוך הסברה שלמנהג זה אין יסוד ומקורו בטעות. אך אין למחות באותם מנהגים שכן יש להם יסוד ושנוהגים מאות שנים בקהילות ישראל. ועוד יותר חלילה לשאוף ל"אחדות מדומה" שמציעים גורמים שונים ומנסחי "נוסח אחיד" (שהוא בדיחה די פאתטית). לכל עדה שורש נשמה ושער מיוחד שדרכו עולות התפילות והמנהגים שלהם, ויחד יוצרות את המרקם במיוחד והמעניין שבעם ישראל.

  25. מנהג מקובלי ארם צובא (חלב) היה שלא לעמוד בקדיש שלפני ערבית. כידוע, לפי דברי הרבבעצמו, הוא נהג כמנהג מקובלי ארם צובא ואני בספק אם הוא עצמו היה עומד בקדיש שלפני ערבית, כדאי לברר את זה.
    בלי קשר, רוב הסידורים שמתהדרים בהסכמות של הרב עובדיה אינם מבוססים כלל על מה שנהג והנהיג הרב עובדיה וכדאי לשמוע את דברי הרב אברהם יוסף בעניין כל הסידורים הללו.
    הסידור היחיד שעבר את הגהתו המלאה של הרב עובדיה הוא סידור "רינת ישראל" בנוסח עדות המזרח המבוסס על רשימותיו ומחקריו של הרב עמרם אבו-רביע זצ"ל, לצערי לא הרבה יודעים זאת ורוב הש"סניקים שמתיימרים ללכת בדרכו של הרב אינם עושים זאת כלל.

    בברכה

    • בס"ד ז"ך אד"ר ע"ד

      הגרע"י כותב:

      'שליח צבור פותח תפלת ערבית של שבת באמירת "קדיש" בניגון לכבוד השבת, וכן ברכות קריאת שמע יש לאומרם בטוב טעם ובקול נעים. וטוב שכל אחד מן הצבור יעמוד על עמדו בעת שהשליח צבור אומר את הקדיש. ובשעה שאומרים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד" טוב לכוין לקבל רוח קדושה של נשמה יתירה'

      (חזון עובדיה, שבת א', ירושלים תשס"ח, הלכות תפלת ערבית של שבת, סעיף ד, עמ' שלו)

      המקור למנהג לעמוד, מובא שם בהערה ד: 'וכתב בשלמי צבור [לרבי ישראל יעקב אלגאזי] דף קצג ע"ב: מצאתי כתוב בסידור מהר"י סרוק בשם מהרח"ו, שצריך לעמוד בקדיש של ערבית כדי לקבל תוספת הרוח של שבת, ואינו כשאר הקדישים שאין צריך לעמוד אלא אם כן תפסו מעומד'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: