שביתת הטכנולוגיה | יעקב אריאל

הרב יעקב אריאל מבכה את השבת של המתקושרים והמסמסים שבעה ימים בשבוע. השבת אינה רק מנוחת הגוף, אלא מנוחת הנפש הממירה תקשורת מלאכותית בתקשורת טבעית

הדיבר הרביעי מעשרת הדיברות הוא "זכור את יום השבת לקדשו". משה רבנו חוזר על עשרת הדיברות בספר דברים בהבדלים קלים בלבד, חוץ מדיבר זה, שבו קיים הבדל בולט בין המקומות. לא רק הפתיחה איננה זהה – "שמור" לעומת "זכור" – אלא התוכן של המצווה שונה לחלוטין. בפרשת יתרו מצוות השבת מנומקת בנימוק דתי, זכירת בריאת העולם יש מאין. כלומר, המצווה מטמיעה בנו את ההכרה בדבר ישות רוחנית שבראה את העולם ויצקה לו משמעות. לכן השבת היא יום קדוש, שעליו חופפת אווירה מיוחדת של עוצמה רוחנית. בספר דברים, לעומת זאת, הנימוק הוא סוציאלי־פיזי – מנוחת הגוף לאדון ולעבד גם יחד.

למעשה, זכור ושמור הם שני צדדים של מטבע אחד. אין מנוחה פיזית ללא קדושה, ואין קדושה ללא שביתה פיזית. הנימוק הסוציאלי מעוגן בהודעה שה' הוא שהוציאנו ממצרים והוא שתובע מאיתנו שוויון בין העבד, על אף מוצאו הנוכרי, לאדוניו הישראלי. גם כאן נרמזת בריאת העולם על ידי ישות רוחנית שבראה את האדם בצלמה ומנהיגה את העולם. וכן להפך; אין קדושה ללא השבתה מוחלטת של כל מלאכות החולין.

ופן נוסף; ללא מסגרת סמכותית הקובעת מה מותר ומה אסור לא תתקיים מנוחה, שכן כל אדם עלול לפרש את השבתון לפי שיקוליו האישיים, ובסופו של דבר המנוחה תתפורר ותיעלם כליל. מאידך, עיסוק בלעדי בפרטי הפרטים של שמירת הלכות שבת בלבד מבלי למלא אותה בתוכן רוחני הולם עלול לרוקן את השבת ממשמעותה. שמירה יש אך זיכרון אין. יש צורך בהרמוניה ראויה בין השניים. כל פוסק הדן בהלכות שבת מחויב לשני יסודות אלו – לזכור ולשמור. "זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו".

תשובה לכול

המנגנון ההלכתי עשיר דיו כדי לתת מענה לכל שאלה העולה על הפרק ואין הוא זקוק להמציא מנגנונים חדשים. גם כאשר מתחוללות בעולם מהפכות חדשות, שעל פניהן נדמה שאין להן אח ורע, יש להלכה כלים להתמודדות איתן. המודרנה על חידושיה הרבים, הקמת המדינה על כל השלכותיה – צבא וביטחון פנים, כלכלה ומדיניות – וכן הטכנולוגיה החדישה, כגון החשמל, והמחשב ודומיהם, כל אלו אינם זקוקים להמצאות הלכתיות חדשות. הכלים נמצאים, המנגנון קיים, יש צורך רק בחשיבה הלכתית מעמיקה שתשתמש בכלים שבידה כדי ליישם את עקרונות ההלכה במציאות המתחדשת (ולא כל בר בי רב הוא גם בר הכי).

השבת היא השאלה המעשית ביותר בכל תחומי המודרנה, ולכן היא מעסיקה את הפסיקה ההלכתית יותר מכל נושא אחר. תלמידי חכמים ברמה גבוהה המבינים את משמעותם של החידושים יכולים לתת מענה לכל נושא, בעיקר באמצעות המידה הידועה "בניין אב" שהיא אנלוגיה ממקרה למקרה. כך ניתן לגשר בין שאלה מודרנית בימינו לבין מקור ההלכה בסיני, דרך שרשרת הזהב של הפסיקה במשך כל הדורות. גדולי התורה, בבקיאותם ובחריפותם, מוצאים את האסמכתאות הנדרשות, אם על סמך תקדימים ואם על סמך חדירה לעומק כוונתה של התורה.

הרב סולוביצ'יק רצה לקבוע עיקר נוסף לעיקרי היהדות – שלא תיתכן שאלה חדשה שאין לה בית אב בהלכה. אך לאמתו של דבר אין צורך בתוספת של עיקר. הדברים כלולים בעיקר התשיעי, שזאת התורה לא תהא מוחלפת. אין צורך בחילופין, כללי התורה יכולים וצריכים לתת מענה לכל שאלה חדשה שתעלה על הפרק.

לדוגמה, מכשיר חשמלי בימינו הוקש על ידי חלק מהפוסקים להפעלת שעון, והשעון הוקש בזמנו להרכבת כלים מפורקים על ידי הברגה. אלו הוקשו למיטה מפורקת שיש להרכיבה, וכך הגענו לתיקון כלי ולאב המלאכה – בונה. היו פוסקים שעשו אנלוגיות אחרות. הפיכת מכשיר דומם לפעיל נחשבת ליצירת דבר חדש, ודמיון לכך ריסוק שלג בשבת, שהוא שינוי מצב צבירה של מוצק לנוזל. מסקנתם של האחרונים קצת שונה, ונעמוד עליה בהמשך. אולם הנחת היסוד של הפוסקים הייתה ששביתת השבת מחייבת גם השבתת מכשירים חשמליים, אלא אם כן הם ממשיכים לפעול מעצמם.

הסמס הממסמס את מנוחת השבת צילום: shutterstock

הסמס הממסמס את מנוחת השבת
צילום: shutterstock

שמירת התוכן

ההלכה מכירה בשינויים המתחוללים בעולם. זו הייתה תוכנית הבריאה מראש, שהעולם יתפתח ויתקדם. המונחים "האידנא" ו"בימינו", המציינים בדרך כלל את התמורות, נמצאים בתלמוד, בפוסקים ובספרות השו"ת למאות ואלפים (דוגמאות לכך הבאתי בספרי "הלכה בימינו" בפרק העוסק במדע והלכה. וייזכר לטוב ספרו החשוב של ידידי הרב פרופ' נריה גוטל "השתנות הטבעים בהלכה" שהביא מאות מקורות ליישום ההלכה בתנאים משתנים).

יש תמורות שבהן מתיישמת ההלכה לקולא ויש שהיא מתיישמת לחומרא. בנושא המכשור החשמלי בשבת הוכרעה ההלכה לחומרא (אם כי תלוי מאיזו זווית ראייה מסתכלים על כך). וכאן נכנס הדיבר הרביעי – זכור את יום השבת לקדשו. מצות זכור באה לשמור את השבת שלא תטבע בפרשנות פורמליסטית שתוצאותיה עלולות למחוק את השבת חלילה. זכרהו מאחר שבא להשכיחו.

עם המצאת הטלפון היו שניסו לומר שאין להגדיר את הפעלתו כמלאכה אסורה (ראו "אוצר ישראל" ערך טלפון). אולם רוב מניין ורוב בניין של הפוסקים ראו בעיני הנשר שלהם מה עלול לקרות לשבת אם מכשיר כמו הטלפון יפעל בשבת. מאה שנה אחרי כן צריכים כולנו, כולל מי שסבר אולי בזמנו להתיר את המכשיר, להודות, להלל ולשבח את חכמינו שאסרו את השימוש בטלפון. איך הייתה נראית השבת אילו חלילה היו אמצעי התקשורת ממשיכים לפעול בשבת כבחול? הטלפון והפקס, הרדיו והטלוויזיה, האינטרנט והדוא"ל וכו'. מה היה נשאר מהשבת?

ב"ה שבשבת כל הסמבטיון הזה שובת ומאפשר לנו להתנתק מחיי החול, על טרדותיהם ומתחיהם, ולהמיר את התקשורת המלאכותית החיצונית בתקשורת טבעית אנושית. גם מי שיש לו אלף ידידים וירטואליים בפייסבוק חוזר בשבת לממדים הטבעיים האנושיים ויש לו רק ידידי אמת שניתן ליצור איתם מגע ישיר ואמיתי – "פייס טו פייס". אז הוא גם יכול להתמסר יותר לתרבות הרצינית של "פייס טו בוק". בשבת אנו יכולים לחיות חיי משפחה, חברה וקהילה, וליצור תקשורת פנימית אמיתית במקום התקשורת החיצונית. השבת אינה רק מנוחת הגוף (= שמור) אלא בעיקר מנוחת הנפש (= זכור). אין צורך לענות על צלצול הטלפון. אין חובה להשיב על דוא"ל. אין הכרח לסמס חזרה. מנוחת שלום ושלווה השקט ובטח. מנוחה שלמה.

כמה אומללה שבתם של כל המתוקשרים גם בשבת. לבי לבי על חילוליהם את השבת: הטלפון המצלצל, הרדיו המבשר כל חצי שעה חדשות, הסמ"ס הממסמס את מנוחת השבת. מעי מעי על חלליהם הרוחניים והחברתיים (האם כל אלו הם חומרא או קולא?!..)

הרפורמים לא נזקקו, כדרכם, לאסמכתאות הלכתיות. די היה להם להתפעל מכל המצאה מודרנית כדי לקבוע באופן קטגורי שכל חדש מותר. שהרי "מתקדמים" הם כביכול. היום, כעבור מאה שנה, מותר לנו לשאול מי "מתקדם" באמת, אנחנו או הם. היכן מתיישמת המודרנה יותר, בשבתנו או בשבתם?

אמונת חכמים

ועם זאת, אין הדבר מונע את ההכרח להפעיל מכשירים חשמליים במקרים חריגים של סיכון, חולי וצער גדול. לפי האנלוגיות שהזכרנו לעיל, יש מכשירים שהשימוש בהם אסור מן התורה ויש שאסורים מדרבנן. הבחנה זו מאפשרת לנו להבחין בין מצב רגיל לבין שעת חירום. בשם הרב שלמה זלמן אוירבך, מגדולי הפוסקים בנושאים טכנולוגיים בימינו, מוסרים שהתבטא בלשון זו: לאדם בריא החשמל אסור מהתורה, עבור חולה האיסור הוא מדרבנן ומותר במקרים מסוימים. אין כאן סתירה, אלא הבחנה עמוקה בין "זכור" ל"שמור". התורה בכוונה ניסחה את הדברים במשמעות כפולה. עבור חולה די ב"שמור" פורמלית. עבור בריא קיים גם ה"זכור", שלא נפרש את ההלכה, בטעות, כמי שמתירה חילול שבת, כביכול.

וכן להפך, מי שנאלץ לחלל שבת עקב שעת חירום ואינו יכול לקיים את מצות "שמור" כהלכתה עדיין קיימת לגביו מצות "זכור". כל מה שאינו הכרח נשאר עדיין בגדר זכירת השבת. כגון רופא, שבמשמרתו הוא נאלץ לעשות מלאכות רבות שהיו הכרח לצורך החולים, אך משזו נגמרה הוא חוזר לביתו באופניים ולא ברכב. כי הוא זוכר ששבת היום.

פוסק גדול אחר, הרב משה פיינשטין, טען שיש לאסור את השימוש בשעון שבת. למרות שעקרונית האוטומציה מותרת בשבת (כי האדם לא עושה דבר אלא המלאכה נעשית מאליה), הוא השווה את כינון השעון מערב שבת לאמירה לנכרי. לפי ההלכה אסור לומר לנכרי אפילו בערב שבת לעשות מלאכה עבורנו בשבת (המושג "גוי של שבת" המתיר כביכול כל מלאכה בשבת, בצורה גורפת, הוא שגוי). הוא מדייק מלשון הרמב"ם שישעיהו הנביא באומרו "אם תשיב משבת רגלך… ודבר דבר" לא חידש הלכה מעצמו אלא פירש את כוונת התורה.

זו הייתה סמכותו של ישעיהו כתלמיד חכם להבין את משמעות המצווה לזכור את השבת. אמנם את מצות "שמור" יכול אדם לכאורה לקיים גם על ידי הפעלת שעון שבת בערב שבת, כך שהשבת נשמרת לכאורה באופן פורמלי. אך רוח השבת יצאה ממנה. את מצות "זכור" הוא אינו מקיים. מכאן, ששימוש מוגבל בשעון שבת, כגון להארה וכיבוי, מותר, אך מלאכות אחרות, העלולות לפגום את אווירת השבת, אסורות.

מקור קדום לשיטתם של הפוסקים הוא הרמב"ן בפירושו לפסוק "יהיה לכם שבתון" (ויקרא כג, כד):

נצטוינו מן התורה להיות לנו מנוחה אפילו מדברים שאינן מלאכה, לא שיטרח כל היום למדוד התבואות ולשקול הפירות והמתנות ולמלא החביות יין, ולפנות הכלים וגם האבנים מבית לבית וממקום למקום, ויהיו עומסים על החמורים ואף יין וענבים ותאנים וכל משא יביאו בי"ט ויהיה השוק מלא לכל מקח וממכר, ותהיה החנות פתוחה והחנוני מקיף והשלחנים על שלחנם והזהובים לפניהם, ויהיו הפועלים משכימין למלאכתן ומשכירין עצמם כחול לדברים אלו וכיוצא בהן… לכך אמרה תורה "שבתון" שיהיה יום שביתה ומנוחה לא יום טורח.

ניתן להוסיף על פי מה שכתב הרמב"ן עצמו (שמות כ, ז) שמצוות "זכור" חלה כבר ביום ראשון, שכן כדי לקיים את מצוות שמור בשבת יש לזוכרה ולהתכונן אליה כבר מתחילת השבוע. אדם שמתכנן עסק או נסיעה, או בונה בית או מפעל, חייב לתכנן את הכול מראש כך שהשבת תוכל להישמר כהלכתה. אי אפשר לשמור שבת כאשר נזכרים בה רק בשבת עצמה.

כמה גדולים חכמינו. עלינו לתת אמון בהבנתם את התורה, בהדרכתם ובפסקיהם. הם יודעים לשמור על האיזון הנכון שבין ה"שמור" ל"זכור", כי רק כך נוכל גם אנו לשמור את השבת וגם לזוכרה. ברוך שחלק מחכמתו ליראיו.

מִי כְּעַמְּךָ יִשְֹרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץיוֹם מְנוּחָה וּקְדֻשָּׁה לְעַמְּךָ נָתָתָּמְנוּחַת אַהֲבָה וּנְדָבָה. מְנוּחַת אֱמֶת וֶאֱמוּנָה.

הרב יעקב אריאל הוא רב העיר רמת גן

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז שבט תשע"ד, 17.1.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בינואר 2014, ב-גיליון יתרו תשע"ד - 858 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 17 תגובות.

  1. מאמר מעולה!

    הרב אריאל שליט"א ודאי לא צריך לקבל ממני ציונים אבל כמו שאמרו חז"ל "אל תהי ברכת הדיוט קלה בעינייך"

    אכן בכלי ההלכה שבידינו יש את המענה לכל אתגר שהוא ולא אלמן ישראל

    אהבתי לקרוא במאמר את ההתייחסות לכך שהנסיון של הרפורמים והקונסרבטיבים "להתאים את ההלכה לדורינו" וכו' כשל ולא הביא בשורה גדולה וההיפך הוא הביא להתבוללות רבתי אצל הרפורמים וקרירות יהודית אצל הקונסרבטיבים

    מעניין הדבר שדוברים ומגיבים בבמה זו שזועקים השכם והערב על הצורך בשינוי ההלכה ו"התאמתה לדורנו" מעדיפים לעשות זאת במסגרת האורתודוקסיה ותחת "מדורת השבט" בה הם גדלו מבלי לחצות את הקווים לתנועות שכבר מזה עשרות שנים פועלות הלכה למעשה בדרך בה הם חושבים שצריך ללכת

    כנראה שהם יודעים היטב אצל מי יש את ה"יידישקייט" התוסס

    לזכותם יאמר שהם לא רוצים לאבד אותו

    הם יכולים לזעוק עד מחרתיים על "איבון ההלכה" ועל "קיבעון" אך בסופו של דבר הם ידעו שאותו "קיבעון" הצליח במה שהזרמים המשנים והמחדשים לא הצליחו.

  2. שבת הטכנופובים
    לדעתי יש טכנופוביה רצינית בקריאת עונג להתנזרות מוחלטת מהטכנולוגיה החשמלית. האם יש טורח גדול או מלאכת מחשבת בלחיצת כפתור? האם קריאה יותר טבעית מצפיה בסרט? האם גישה זו לא גרמה להפקרת הרדיו והטלויזיה ע"י המגזרים התורניים?

  3. עמית, אתה לא שם את הנקודה במקום הנכון

    גם אם לחיצה על כפתוכ זה עניין של מה בכך מבחינת המאמץ הפיזי הרי שתפעול כלע חשמל יכול לשנות לגמרי את האווירה של השבת

    תחשוב לעצמך איך הייתה נראית השבת אם צלצולי טלפון מנדנדים ברקע ואם עיסוק במחשב ופלאפונים שהיו מביאים את טרדות היום יום ישר לשולחן שבת

    לא לחינם יש את המושג ההלכתי של עובדין דחול שבא לאסור מעשים הנוגדים את רוח השבת

    • שימוש חשמלי, שלא משמש לעשית חפץ או למלאכת מחשבת(כמו הקלדה) אלא להנאה מדברי תורה או אפילו להנאה בשעות הפנאי, לא מביא את טרדות ימי החול.

      • עמית, מבלי להיכנס כרגע לכך שלפי חלק מגדולי האחרונים יש בשימוש בחשמל בשבת איסור דאורייתא באופן גורף ולא רק בנורת להט -בין אם מדובר בשיטת החזו"א וסיעתו בעניין זה שמדובר במלאכת "בונה" ובין אם מדובר ברב קוק וסיעתו בעניין זה שהחשמל נחשב כאש ואכמ"ל-

        גם אם נצא מנקודת הנחה שמדובר באיסור מחודש מטעם עובדין דחול אי אפשר לעשות איסור סלקטיבי כאשר טלפונים אסורים בשבת ואילו שימוש באינטרנט בשביל עיון במאמר תורני יהיה מותר

        כידוע לך בדברים אלו נוקטים בכלל של "לא פלוג" ואם אוסרים את השימוד בחשמל לא סומכים על כך שבציבור הרחב ההבדלים הדקים יעברו מסך ולכן אוסרים או מתירים באופן גורף

        סיכוי סביר מאוד שמעיון במאמר תורני במחשב המעבר לראיית סרט או סתם שימוש אחר ברשת יהיה קל מאוד

        כמו שציין הרב אריאל במאמר החשיבה של הפוסקים היא מערכתית וכוללת חשיבה על כל תרחיש אפשרי וסביר

        ההלכה לא נועדה רק ליחידי סגולה

        • להבנתי הדרך של בית הילל אינה לעשות איסור גורף אלא דוקא איסורים סלקטיבים לדוגמה: בית הילל מתירים להדליק בחומרים מסוימים את נרות שבת ואוסרים באחרים ולכן קים הפרק במה מדליקין ובה אין מדליקין, לעומתם לפי בת שמאי יש משפט קצר במקום כל הפרק אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. נכון שלשם כך צריך לכתוב מסכת חשמל בתלמוד עברי חדש. לפי המציאות בשטח ההלכה הקימת נשמרת בכל ימי השבוע רק ע"י יחידי סגולה, שאני מאוד מכבד ולא ע"י כלל העם.

          • עמית,ברור שיש מקומות בהם עושים חילוקים והגדרות דקדקניות

            הכל לפי העניין

            בעניין של נרות שבת למשל נדמה שאין חשש שאנשים יתפתו להדליק עם שמן פסול כאשר יש להם רשימה מוגדרת

            אך יש דברים שהם מועדים להיות כדור שלג מתגלגל שאחריתו מי ישורנו

            זה נראה די סביר שהיתר לשימוש במחשב או טלוויזיה עבור שיעור תורני יגיע במהירות להתחלק להיתר גורף לשימוש במכשירים אלו לכל דבר וכחלק מהבעיה שההגדרה ל"לימוד תורה" תהפוך לנזילה מאוד

            איסור גורף בעניין זה נראה הגיוני לחלוטין ומביא אווירה שבתית ורגועה

  4. אני מאוד בעד.
    אני באמת חושב שגם אם תהיינה דרכים להתיר תקשורת בשבת , מנוחת הנפש מהתקשורת האלקטרונית יום אחד בשבוע , היא דבר טוב ונהדר. ביום של תקשורת עם הקב"ה , לא צריך תקשורת אלקטרונית.

  5. יוסף,סוף סוף יש דבר שאנחנו מסכימים עליו איחוליי(-:

    ברור כשמש ששבת בה מתקיימת פעילות אלקטרונית שוטפת מאבדת מאופייה לחלוטין והדברים פשוטים לכל מי שעיניו בראשו.

  6. ציטוט מהראיון עם פרופ' יאיר עמיחי־המבורגר – "אני מדבר בספר על איים של אהבה, זמנים שבהם אתה סוגר את עצמך לכמה שעות או ליום אחד בשבוע מכל המסכים השונים" = שבת…

    • אי יומי של תורה

      בס"ד כ' בשבט תשע"ד (יום הולדתו ה-100 של ר' מנחם ברש-רועי ז"ל)

      וכך היתה דרכו של מנחם ברש, כתב 'ידיעות אחרונות' בירושלים, ולמעלה מעשרים שנה ראש המערכת בירושלים. לא רק שנמנע מלעבוד בשבת. אף בימות החול

      'כמעט בכל יום מימי חייו, יחד עם עבודתו התובענית, הדחופה, שלא יודעת פשרות, השתדל להקדיש זמן ללימוד גמרא. במשך שנים ארוכות היה לו מנהג לפקוד את בית הכנסת "קהל חסידים" לשעה של לימוד בצוותא. זה היה בית כנסת קטן ודי עלוב, בשכונת "נחלת שבעה", שאליו היו מגיעים אנשים קשי יום, בעלי מלאכה, אנשים פשוטים שאותם אהב אהבת נפש – לשמוע שיעור יומי.

      כל ערב, במשך שלושים שנה, היה נוטש את משרד "ידיעות אחרונות", בשעה 7:00 בדיוק, וחובש את ספסלי "קהל חסידים" למשך שעה וחצי. גם במערכת העיתון ידעו כי במהלך השעה הזו, אי אפשר להשיגו, אפילו אם קרה האירוע החדשותי המסעיר ביותר'

      (עמליה ארגמן-ברנע [עורכת], מנחם ברש – האיש והעיתונאי, ירושלים 2005, עמ' 21)

      אף הגאון רבי מנחם מנדל שניאורסון זצ"ל, האדמו"ר מליובאוויטש, הנחה את חסידיו, שהשעה היומית של 'קביעות עיתים לתורה', תהיה בבחינת 'שבת', שבה אין טלפונים ולא פלאפונים, אין פעילויות ואין עסקים – שעה יומית של שבת!

      • למה שאותו זמן לימוד תורה ללא טללפונים וללא פלאפונים יעשה בטכנולוגיה הישנה של הספר המודפס ויהיה מנותק ישתמש בטכנולוגיה חדשה יותר?
        כשהחילוקים וההגדרות דקדקניות נעשות רק לגבי טכנולוגיה ישנה אבל לא לגבי טכנולוגיות חדשות יש מוריד מהרלבנטיות של התורה.

        • שביתת השבת - דוקא מדבר יקר!

          בס"ד כ"ב בשבט ע"ד

          לעמית – שלום רב,

          כשהתורה ציוותה לשבות ממלאכה בשבת, היא הקדימה לכך ציווי העושה את המלאכה לערך: 'ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך!'. העיסוק האנושי בתיקונו של עולם, מוגדר בתורה כמטרת הבריאה: 'אשר ברא אלקים לעשות!' – ודוקא ממפעל חשוב זה, מצוה התורה על האדם להימנע ליום אחד בשבוע.

          מלאכות שבת נלמדות מבניין המשכן, עליו שקדו חכמי לב בימות השבוע. דוקא ממלאכת קודש זו, המבטאת את גדלותו של האדם, היכול להשרות קדושה בתוך העולם – דוקא ממפעל קודש זה נצטוו ישראל לשבות ביום השבת.

          ללמד את האדם, שאף שהקב"ה גידלו ונישאו ורוממו על כל הברואים ונתן בידו את הכוח להידמות ליוצרו ולפעול על העולם – עדיין הוא 'נברא' הזקוק לבוראו הנותן לו כח לעשות חיל!

          ולפיכך עוצר האדם את עשייתו המבורכת, ולוקח פעם אחת בשבוע 'יום טיפול', שבו יתייחד עם בוראו, עם משפחתו, עם קהילתו ועם עצמו, וימלא מחדש את 'המצברים' לקראת שבוע חדש של פעילות ויצירה.

          אם בטכנולוגיה הישנה יש בחינת 'מלאכת מחשבת', שמממנה נדרש האדם ליטול פסק-זמן ביום השבת – על אחת כמה וכמה, שטכנולוגיה חדישה עתירת-ידע המבטאת את כוחו המחשבתי של האדם, היא 'מלאכת מחשבת שבמחשבת' שגם אותה ראוי להכניס תחת כנפי שביתת השבת.

          בברכה, ש.צ. לוינגר

          • ג'ייקוב שיודע לומר 'לא'!

            לגבי מה שהבאתי על ההינתקות מפלאפונים וטלפונים בשעת הלימוד, אין זה עניין לטכנולוגיה כזו או אחרת. אותה בעיה תהיה קיימת גם אם יקראו לאדם בפה באמצע הלימוד. השאלה אם האדם יודע להיות מרוכז במה שהוא עושה או לא?

            מי שיודע את סוד הריכוז במה שהוא החליט לעשות באותו זמן, הוא שימצא את הזמן לכל המטלות. ראשו יהיה במאה אחוזים בתפילה, בשעת התפילה; במאה אחוזים בלימוד, כשהוא בלימוד; במאה אחוזים בעבודה, כשהוא בעבודה; ובמאה אחוזים עם המשפחה, כשהוא עם המשפחה.

            ואם אתה מדבר על רלבנטיות בעולם המודרני?

            יש באמריקה יהודי דתי בשם יעקב לואו, שהיה ראש הסגל ב'בית הלבן'. שבת אחת מקבל הנייד שלו ס.מ.ס. בהול מהבוס שלו, נשיא ארה"ב בכבודו ובעצמו, הדורש את טיפולו הדחוף בבעיה מסויימת ומבטיח לו 'אלקים שלך יסלח לך'.

            ויעקב לואו 'לא קם ולא זע'. במוצאי שבת פתח את הנייד, הוציא את ההודעות וטיפל במה שצריך לטפל. והבוס – לא רק שלא פיטר אותו, אלא קידם אותו, והיום הוא שר האוצר של ארה"ב!

            כי מה שהכי רלבנטי ומבוקש בעולם המודרני, הוא אדם הנאמן לעצמו ולערכיו. 'יס-מן'ים יש לנשיא בלי סוף, מה שאין לו בשפע הוא: אנשים עם עמוד שדרה איתן שיגעו גם לומר לו: 'לא!',

        • עמית,בניגוד לדבריך חילוקים והגדרות מדוקדקות נעשים גם בנוגע להלכות חשמל בשבת

          נשאלות כל הזמן שאלות לגבי שימוש בשעון שבת ומעלית שבת וכיו"ב וספרים ומאמרים בנושא נכתבים כל הזמן

          אם כל העניין היה מסתכם ב"כן לא שחור לבן " למה נראה לך שהיה צריך לכתוב כל כך הרבה על כך?

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: