מעבר להרים ולמדבר | אמנון לורד

המסעות האגדיים לסלע האדום הם פריזמה שדרכה אפשר לנתח תקופה חשובה בתולדות המדינה. ספר חדש מחיה את דמויות ההולכים ומנתח את מניעיהן 

הסלע האדום
המסעות האסורים לפטרה
נסיה שפרן
יד בן צבי, 2013, 516 עמ'

נסיה שפרן גדלה בבית קומוניסטי. היא התחנכה בתנועת הנוער של המפלגה הקומוניסטית בשנות ה־50 וה־60. מסיבות שונות שקשורות למשברים הפוליטיים במק"י ולהתפתחות האישית שלה, היא נטשה את הסביבה הקומוניסטית ונשארה בחיים כדי לכתוב ספר יפהפה שפורסם לפני יותר מ־25 שנה, "שלום לך קומוניזם". היא השאירה את כל זה מאחור, אך נותר הגעגוע אל התרבות המוחמצת. אל הזהות המוחמצת, שהייתה רק על יד. מי שהיה במשפחה הקומוניסטית הלוחמת בשנות ה־50 גדל בשולי זרמי השמאל הציוני הגדולים, החלוציים, האקטיביסטים. הקיבוץ המאוחד בעיקר, אבל גם השומר הצעיר.

במידה רבה התחברה נסיה שפרן לאחר עזיבת המקום הקומוניסטי לשורשים של הקיבוץ המאוחד באמצעות הטיילוּת. וכבר לפני 40 שנה פרסמה ברבעון "קשת" האגדי מסה מכוננת על המסעות לסלע האדום בשנות ה־50. ספרה "הסלע האדום – המסעות האסורים לפטרה" הוא פרי מחקר כמעט אובססיבי שנמשך שנים רבות על הנושא, שהיום עשוי להיראות לאחדים כאזוטרי ונשכח. זו תהיה טעות לראות את פרשת פטרה הישנה בצורה כזאת. למעשה, אין עוד נושא כמו הסלע האדום, שדרך הפריזמה שלו ניתן לספר בפירוט ולנתח תקופה שלמה בתולדות המדינה.

בעלות על הארץ

בסך הכול על מה אנחנו מדברים? על חמישה מסעות שערכו 15 צעירים בין השנים 1953 ו־1957 לפטרה. אך העובדה שרק שלושה חזרו מהמסעות האלה בחיים – בניגוד אולי למילותיו המיתולוגיות של חיים חפר, שלפיהן הסלע האדום הוא מקום ש"איש ממנו חי עוד לא חזר" – מצדיקה גם היום התבוננות של חוקר. במקרה הזה, חוקרת משוחדת. אם נסיה שפרן בעצמה לא הייתה שבויה בחלומה של פטרה היא לא הייתה מסוגלת להוציא מתחת ידה חיבור כל כך יפה ומרשים.

את ההתחברות שלה לשורשי הקיבוץ המאוחד, כאחד הנדבכים של הזהות הצברית הילידית, עושה נסיה שפרן באמצעות שני המסעות הראשונים לפטרה, זה שנערך באביב 53' על ידי רחל סבוראי ומאיר הר־ציון וזה שנערך בשיאו של קיץ, באוגוסט אותה שנה, על ידי חמישה פלמ"חאים לשעבר. האחרונים כמובן חיפשו את המחר, ומצאו את מותם בדרך לפטרה – עד אחד. עד סלע.

בחורה אחת אולי לא חיפשה את המחר. זוהי מרים מונדרר, שנראה כי המחברת מזדהה עם דמותה יותר מהאחרות. מרים הייתה קצת גלותניקית. היא עלתה מפולין בגיל חמש, הייתה בחורה יפה וקצת גנדרנית, למדה מקצוע, היה לה עתיד ברור, ואף עמדה להתחתן עם החבר שלה, ישראל כספי מיחיעם. כספי, קובעת נכון שפרן, צריך להיחשב בין הרוגי פטרה. אותו ניצול שואה מאוהב התאבד לאחר מות חברתו. דווקא אישיותה ומצבה זה של מרים מונדרר מוכיחים שהמצב התודעתי של ראשוני ההולכים לפטרה היה של תמימות מוחלטת. הדבר נחשב בעיני האקס־פלמ"חניקים כהמשך לעולם הטיולים הארוכים והקשים שלהם ברחבי הארץ, והם לא לקחו בחשבון סיכון נוסף על הסיכונים שתמיד נלוו למסעות בנגב באותה תקופה.

שפרן משווה בין חניכי בית"ר לחניכי הקיבוץ המאוחד. שני הזרמים האמינו שטיול מזרחה לירדן הוא טיול ברחבי ארץ ישראל הגדולה. "אך איש מ(הבית"רים) לא חצה את הגבול… בעוד חניכי הקיבוץ המאוחד… היו מועדים יותר לממש אמונה זו במו־גופם", היא כותבת. ההליכה ברגל נתפסה כמעשה של בעלות על הארץ, על פי משנתו של פוליטרוק הפלמ"ח בני מהרשק: "איש הפלמ"ח מצייר את מפת הארץ על סוליות נעליו".

15 מסעות, רק שלושה חזרו מהם בחיים. הסלע האדום  צילום: AFP

15 מסעות, רק שלושה חזרו מהם בחיים. הסלע האדום
צילום: AFP

בלדות לשימור האגדה

דרך פרשת פטרה בתחילתה מגיעה שפרן לנושאים שעמדו ברקע החברתי־פוליטי והאישי: פירוק הפלמ"ח והפילוג בקיבוץ המאוחד. היא ראיינה לאורך השנים את כל שרידי הסביבה החברתית של ההולכים לפטרה. היא סרקה את חומרי התיעוד מעבר לכל מה שנעשה בעבר. והתוצאה היא ששפרן החייתה את דמויות ההולכים. אלה היו בעבר בחלקם כספר חתום, לא היה עליהם מידע ביוגרפי, או שהיה מידע חלקי ודמויותיהם נותרו בספֵרה המיתולוגית.

כך היא חושפת את דמויותיהם של קליק (יעקב קליפלד) ושל אריק מגר מהמסע של חמשת האקס־פלמ"חניקים. לפי התיעוד שהיא מביאה אין ספק שרחל סבוראי ויעקב קליפלד הושפעו בצורה חריפה מאוד מהקרע בקיבוצים שלהם. מצבם הנפשי גם אם לא היה מעורער, היה טעון באנרגיות של הפילוג הנורא בעין חרוד ושל גירוש המפ"מניקים מקיבוץ יפתח.

ישנן דמויות בין ההולכים שהעיתונות וספרות הזיכרונות כבר סיפרו בהן רבות. שפרן הצליחה להחיות גם דמויות שנראו עד היום שוליות, כמו קלמן שילפסקי, עמירם שי ודן גלעד. קלמן, ניצול השואה, שהולך לפטרה כדי להיות חזק יותר מאורי אילן, צברי יותר מהר־ציון. או עמירם שי, שברקע שלו הטבח בכפר קאסם. או דרור לוי, נצר למשפחת גיבורים יהודים מדרום לבנון, שאחד ממנהיגי השיעים ליווה את סבו בחתונתו במסע פרשים מלבנון לראש פינה.

נסיה שפרן מלהקת את דימיטרי ברמן, השורד היחיד מלבד הר־ציון וסבוראי, בדמות האנטי־גיבור של אגדת הסלע האדום. הוא ודרור הצליחו להגיע לשם באפריל 56'. דרור נהרג והוא חזר חי. אך הוא לא היה לאגדה. הוא סולק בשלב מסוים מהצנחנים ולא היו בו הרכיבים הדרושים למתכון של אגדה ישראלית.

כל המוטיבים של שנות ה־50, העשור הראשון של המדינה, משתברים בפרשת פטרה. לאחר מסע החמישה היה פסק זמן של כשלוש שנים והמסעות הבאים כבר עמדו בסימן הזהות הצנחנית הצברית. השאיפה להשתייך למסדר האליטה של הארכי־גיבורים. אם על פי השיר טרומפלדור הורה "לכו בעקבותיי", ה"אחריי" של הצנחנים היה גם ללכת בעקבות שהשאיר מאיר הר־ציון בחול. את העוצמה האגדית שהייתה במסעות לפטרה ביטאו משוררים וסופרים כמו חיים גורי, אהרן מגד, שולמית הראבן, נתן יונתן ויהושע בר־יוסף. "הם עצמם – בכל המופלא שבהם, בכל הבלתי־הגיוני שבהם – בלאדות כתובות בשפת עקבות בערבה ובוואדיות שבין צוקי אדום", כתב מגד.

ארוטיקה התאבדותית

אז מה היה לנו כאן? עלייה לרגל, כיבוש מקום, תשוקת מוות, גיבוש זהות. אך מה שעולה מכתיבתה של שפרן על הסלע האדום הוא שהיה גם המון ארוס, היה ממד ארוטי בכל דבר שנעשה באותה תקופה. החל מהמאבקים האידיאולוגיים – וכמה מההולכים הקצינו שמאלה בשנים שאחרי מלחמת העצמאות – דרך העשייה ההתיישבותית והחקלאית, פעולות התגמול, וכלה בתרבות הטיולים ששיאם ההליכה לפטרה. הטיולים היו כמו מסיבה חשאית שטמנה בחובה הבטחה. העובדה ש"העולם הזה" דאג מדי פעם לתת כיסוי למסעות הקשים מראה שאורי אבנרי זיהה את המשמעות התרבותית־חברתית שלהם. הוא דיווח עליהם כמו שדיווח יותר מאוחר על מסיבות הבוהמה התל־אביבית.

הדבר הכי מפליא, לפחות מעורר מחשבות, הוא החלק המכריע של שיר אחד ביצירת האגדה ושימור הזיכרון. אלמלא שירם של חיים חפר ויוחנן זראי "הסלע האדום", בביצוע אריק לביא, הייתה פרשת המסעות לפטרה מתפוררת ויחד איתה תקופה שלמה שמקוטלגת תחת הכותרת של "שנות ה־50".

מכיוון שכל נושא הסלע האדום כרוך כל כך בזהות הצברית הילידית של התקופה, אי אפשר שלא לתהות לאן כל האנרגיה הרומנטית הארוטית הזאת הלכה. וגם מנין באה? במבט מהיום קשה שלא לקשור את היסוד ההתאבדותי בהליכה לפטרה עם ההקרבה ההתאבדותית של החברה העברית וזהותה כפי שהתגבשה בשנות היישוב עד הקמת המדינה. הקהילה העברית הייתה מוכנה להתחסל מרצון לטובת חברת המהגרים שנוצרה במדינת ישראל לאחר מלחמת העצמאות.

כחלק מהפריחה האחרונה של הצבר צמחה תעשיית הקולנוע הישראלי, וזו הנחיתה על מיתוס הסלע האדום מהלומה עם הסרט "חולות לוהטים". כבר ב־1960 התגלה היסוד הנצלני של הקולנוען הישראלי ביחסו לכל דבר ישראלי שמוכר. מהסלע האדום ועד מחסום־ווטש. ואמנם, קשה להשתחרר מהתחושה שהילידיות הצברית, הפלמ"חניקית, הצנחנית, הפטראית, התגלגלה היום לאפיק חדש: צאצאי טבנקין ובני מהרשק התחברו לילידיות החדשה שנוסדה בארץ: הפלשתינית. אחרי שגילו את הארץ לפני כמה דורות בשפת התנ"ך, הנבטים, שבילי הפרא והמצוקים, הם לומדים עכשיו את הארץ בשנית. פלשתין, חזרנו אליך שנית. את בלבנו. ועכשיו אלו אבני הכפרים הנטושים. הם מגלים מחדש את הארץ על פי מפת הכפרים הערביים של 48'.

נסיה שפרן לא הרחיקה לכת עד להשתמעויות הפוליטיות האלה. אבל היא הרחיבה לא מעט באפילוג של מסעות פטרה לכיוון מסעות התרמילאים בדרום אמריקה ומזרח אסיה, שגם אותם חקרה משך שנים. "הסלע האדום" הוא אחד הספרים המעניינים ביותר שהופיעו בשנים האחרונות על ההיסטוריה הישראלית. לשם שינוי – היסטוריה שנכתבה בשבילי עפר.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' שבט תשע"ד, 3.1.2014

פורסמה ב-3 בינואר 2014, ב-ביקורת ספרים, גיליון בא תשע"ד - 856, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. החלק שעוסק בדן גלעד "שולי ככל שהיה" עוד צרימה אחת מיני רבות. מכיל הרבה אי דיוקים עד לכדי בדיה וחוטא לאמת. הסופרת פספסה בגדול את דמותו האמתית של דן גלעד. המחקר שלה בנושא שלו לא היה מעמיק כלל וכלל ונראה שהיא פשוט השלימה על דעת עצמה במקום לשוחח עם האנשים המעורבים בפרשה
    איני יודעת אם היא כופפה את האמת על מנת להתאים אותה למגמה של הכללית של הספר שבאה להכפיש את ההולכים לפטרה ולהציג אותם כשמנדריקים חסרי אחריות? או שחוסר הדיוקים נובעים ממחקר רשלני. בהחלט תוהה אם הספר נובע ממניע פוליטי אנטי ציוני? הספר גרם לעוול ועוגמת נפש לכל מי שהיה מעורב בפרשה באופן אישי בעיקר לאימי אראלה פורת. מקווה מאוד שהעוול הזה יתוקן. אלא אם כן מדובר בעלילה בדיונית ? ואז בהחלט רצוי לציין שבכך העניין.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: