מה קטנו מעשיך ה' | יוסי נוסנבוים

מבחינה פיסיקלית אין הבדל בין אדם שבוחר ורוצה ובין בקיעת ים. הנס מתרחש בכל עת, והוא ההוכחה לאמיתותם של סיפורי התורה

ההשקפה הדתית הרווחת רואה בניסים הגלויים שאירעו לאבותינו במצרים ובמדבר בסיס נצחי לאמונה בבורא עולם ובהשגחתו על ישראל. על פי השקפה זו, אותם ניסים גדולים, הכוללים גם את הקולות והברקים של מעמד הר סיני, הם גם המחייבים את אמונתנו באמיתות נבואת משה רבנו ובתורה שקיבל משמים.

קטע ייחודי בפירוש הרמב"ן למצוות מזוזה בפרשת בא מחזק השקפה זו. בקטע זה חורג הרמב"ן מהתייחסות נקודתית למילים או לפסוק הזקוקים לפירוש ומציג בשפה יפה ועשירה חלק מעקרונות האמונה הדתית שלו. לדעתו, פסגת האמונה היא להאמין שכל דברינו ומקרינו ביומיום מתנהלים בדרך הנס (אלה הם הנקראים "ניסים נסתרים"), ולפיכך ההתרשמות שלנו ש"עולם כמנהגו נוהג" (דהיינו, כפי שמכתיבים חוקי הטבע) אינה אלא אשליה.

לדעת הרמב"ן, קל להשתכנע בהתערבותו של הבורא בעולם כשניצבים מול חריגה גדולה וגלויה מדרך הטבע. יותר קשה, לדעתו, לקבל ולהאמין שכל מה שנראה כדרך הטבע גם הוא בעצם נס על־טבעי. כאן, לפי הרמב"ן, באים לעזרתנו הניסים הגדולים־הגלויים. בשלב הראשון ניסים אלו משכנעים אותנו בדבר קיומו של בורא היודע, משגיח ומתערב בנעשה בעולם, ובאמצעות כך קל יותר לקבל את קיומם של הניסים הקטנים־הנסתרים. זו הסיבה, טוען הרמב"ן, שאנו משמרים בכל הדורות את האמונה בדבר התרחשותם של הניסים הגלויים על ידי מצוות שתכליתן אחת – הזכירה. אותם מאורעות על־טבעיים הם המפתח לאמונה בדבר השגחתו של א־לוהים בכל עת.

אם הניסים שאנו חווים באופן יומיומי אפשריים, גם הניסים שקרו במצרים אפשריים.  מכת הארבה, ג'ים פאדג'ט, 1984

אם הניסים שאנו חווים באופן יומיומי אפשריים, גם הניסים שקרו במצרים אפשריים.
מכת הארבה, ג'ים פאדג'ט, 1984

ספק מתמשך

זכורני, כי כאשר קראתי כסטודנט צעיר את דברי הרמב"ן הללו התפעלתי מיפי הרעיון והסגנון שלהם. אולם, עם השנים פג בעיניי קסם הדברים ויכולת השכנוע שלהם. האם "העתקת הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם" יש בה משום הוכחה שהניסים הגדולים־הגלויים ההם אכן התרחשו? שמא מה שאנו עושים הוא הנחלת "אמונת אנשים מלומדה"? האם עצם קיומה של מסורת רצופה יכול לספק הוכחה ושכנוע לאדם בעל חוש ביקורתי?

הרמב"ם, שהרגיש בבעיה זו, שלל את תקפות ההוכחה של הנס. לדעתו, לא רק שסיפורים על אודות נס גלוי אינם יכול לשמש הוכחה, אלא גם עבור אדם שראה את הנס הגלוי אין הנס יכול לשמש כהוכחה. זאת משום שניתן תיאורטית לספק הסברים אחרים לתופעות העל־טבעיות מלבד התערבות א־לוהית. כך הוא מתבטא בעניין זה (הלכות יסודי התורה, פרק ח):

משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה. שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי, שאפשר שייעשה האות בלט וכישוף. אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה.

טענת התרחשותם של ניסים עומדת לא רק בסתירה למדע הפיסיקה אלא גם לאינטואיציה הפשוטה של אנשים בכל הדורות. כאשר נשאל אנשים מאמינים מה הוא הבסיס לאמונתם שהניסים המסופרים לנו אכן התרחשו, נקבל תגובות שונות. יהיו כאלה שכלל לא יהיו מוכנים להתייחס לשאלה מחשש להידרדרות להרהורי כפירה. יהיו שיענו שהם מאמינים ללא פקפוק בכל מה שכתוב ולכן הם גם מאמינים בניסים המסופרים (בלי שים לב שבדבריהם יש "חשיבה מעגלית"). אין צורך להסביר כי אין בשתי תגובות אלה תשובה לשאלה.

אחרים יענו בדרכו של ר' יהודה הלוי בספר הכוזרי, ויטענו שאירועים שהתרחשו לעיני יותר ממיליון בני ישראל במצרים וסופרו מדור לדור אי אפשר היה להמציאם. לדעתי, הטיעון של ר' יהודה הלוי לחלוטין אינו יכול לשכנע, כי ברור לכל אחד היום שאפשר ואפשר לכתוב ואף לשכתב היסטוריה. לו הסינים היו מספרים על נסים גלויים שהאלים שלהם עשו לעיני מיליוני אבותיהם, והדבר מסופר מאז בספרי ההיסטוריה שלהם מדורי דורות – איש מאיתנו לא היה מאמין לזה כלל.

אז מה יכול לשכנע אותנו בהתרחשותם של הניסים הגלויים, חוץ מהעובדה שהם כתובים בתורה? התשובה יכולה לבוא, לדעתי, ממהלך הפוך לזה של הרמב"ן.

לדעת היום

ברצוני להציע שעצם התופעה של קיום "מהות אנושית" – הכוללת חופש בחירה, יוזמה, מודעות, צפייה והתכוונות אל העתיד, הכרעה ערכית ועוד – הינה חורגת כמעט בכל רגע מחוקי הפיסיקה. כאשר אדם מרים ומושיט ידו לתת צדקה או לחלופין מרים ידו להכות באגרוף רשע, קשה לטעון שפעולות כאלה נבעו באופן הכרחי מחוקי הפיסיקה. בוודאי שקשה ביותר להציע הסבר פיסיקלי־כימי איך נוצרה ההחלטה במערכת העצבים המרכזית לביצוע פעולות גופניות אלה.

גוף האדם הוא "מכונה שלא תיאמן", אך מכונה לעולם אינה מסוגלת לפעול מתוך חופש וצפייה לעתיד ובוודאי אינה מסוגלת להכרעות ערכיות. מכונה אינה נתבעת לאחריות למעשיה ואינה עומדת למשפט. מכונה אינה יכולה ליזום ולהכין תוכניות מורכבות ומתוחכמות ביותר הנדרשות לגילוי הגנום האנושי, לבניית מאיץ חלקיקים או לשליחת חללית למאדים. אם אכן מושגי הפיסיקה תקפים, האדם אמור להיות ישות פסיבית־נפעלת ולא ישות סקרנית, יוזמת ותכליתית. באופן מוזר גופנו נראה כפועל לגמרי לפי חוקי הפיסיקה־כימיה, אך בה בעת הוא מראה חריגות יומיומיות מהמסגרת של חוקים אלה.

מכאן צומח הטיעון הבא: מבחינה מהותית אין הבדל בין המציאות שבה גופנו החומרי, הקטן יחסית, מתנהג בשונה מההתנהגות המצופה ממנו על פי הפיסיקה, וזאת בהתאם לרצון החופשי והמודעות, לבין מצב שבו כמויות אדירות של מים ניצבות כנגד הגרביטציה כחומה, בקריעת ים סוף. חריגה מחוקי הפיסיקה היא חריגה, בין אם היא קטנה ובין אם היא גדולה. ואם הפיסיקה אינה מאפשרת חריגה הרי שהיא אינה מאפשרת אותה בכל גודל שהוא. ממילא, אם הניסים שאנו חווים אותם באופן יומיומי אפשריים אזי גם הניסים העצומים שקרו במצרים אפשריים.

המהלך שהצענו כאן מביא אותנו למהלך הפוך מזה של הרמב"ן. משכנוע בקיומם של הניסים הנסתרים אנו מגיעים לאמונה באמיתות הסיפור על הניסים הגלויים. ואם ישאל השואל: אם כך, לשם מה בכלל יש צורך בשימור הזיכרון של הניסים הגלויים ההם של יציאת מצרים? נענה: גם אם אין בהם כדי לספק הוכחה חותכת לקיומו של הבורא והשגחתו, יכולת השפעה ושכנוע שטחיים ומהירים יש בהם. הם בוודאי היו דרושים לשכנוע קטני אמונה בדור ההוא, כמו פרעה וכל עמו וכמו חלק מבני ישראל, או לשכנע לומד צעיר או חסר הכשרה עיונית.

הפסוק "וידעת היום והשבות אל לבבך" מבטא, להבנתי, דרישה מכל אחד מאיתנו, בכל דור, "להשיב אל לבו" עוד ועוד נימוקים וחיזוקים לאמונתו, בהתאם לתקופתו. המהלך שהצענו כאן יכול להיחשב התחלה של היענות לדרישה זו. בימינו, דווקא משום שהחינוך של תלמידינו מכוון לפיתוח חשיבה ביקורתית־רציונלית, ראוי להשקיע מחשבה כיצד לפתח טיעונים מעין אלו שהועלו לעיל, כדי שאמונתנו תהיה חיה וחזקה, ונשענת על חשיבה פתוחה ופעילה.

פרופ' יוסי נוסבוים מלמד מדעים ב"מכללה ירושלים"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' שבט תשע"ד, 3.1.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 בינואר 2014, ב-גיליון בא תשע"ד - 856 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. יישר כוח על המאמר היפה והמחכים.

  2. איזה מאמר מוזר. מתחיל בצורה אנליטית ומסתיים במסקנה שכלל לא נובעת מההנחות שקדמו לה. הכותב אמנם מודה שמדובר רק ב״התחלה של היענות [לביקורת הרציונלית]״, אך לא ברור מדוע הוא חושב שניתן לפתח את הרעיון בצורה משכנעת.
    ראשית, גם אם התודעה של האדם היא ״נס״ (אגב, מומלץ לקרוא את ספרו של ליבוביץ ׳גוף ונפש׳) אין זה אומר שפעם היו ניסים פנטסטיים. ואפילו אם תניח שפעם היו ניסים גדולים (למה?) אין זה אומר שנעשו כפי שכתוב בתורה.

    ובאופן כללי, כדי להוכיח את אמיתות הדיווחים במסמך כלשהו, צריך להתייחס אליהם בצורה עניינית. זה בדיוק תפקידם של חוקרי המקרא. לדוגמה, ״מאין באנו״ לפרופ קנוהל.

    אם אינטלקטואלים יהודים רוצים לשמור על דתם, הם צריכים לשנות אותה ולזנוח את הפונדמנטליזם. האם זה הגיוני שהמהפכות שעברו על החשיבה האנושית במאות האחרונות ידלגו על החשיבה הדתית? תמהני.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: