פרעה הוא רעמסס? | יואל אליצור

החוקרים נוטים לזהות את פרעה המשעבד כרעמסס השני, איש המאה ה־13 לפני הספירה, אך הנחה זו סותרת את הכרונולוגיה המקראית

"ויבן ערי מסכנות לפרעה את פִּתם ואת רַעְמְסֵס". רבים ניסו לזהות את שתי הערים האלו אך ללא הועיל. הציעו להן זיהויים שונים באזור הדלתא של מצרים, אבל כולם מסופקים. בעצם אפשר לומר שאין יכולת לפסוק בשאלה הזאת באופן מוחלט.

ברקע הבעיה עומד הבדל יסודי בין ארץ ישראל לבין מצרים, והוא שבארץ ישראל קיימת תופעה שהיא בחזקת נס היסטורי – שיעור גבוה של השמות העתיקים השתמר בפי תושבי הארץ עד העת החדשה. כשחזרנו לארץ ישראל מצאנו למשל שלוד נקראת לֻדּ, יפו נקראת יַאפַא, בית לחם נקראת בית לַחְם, חיפה נקראת חֵיפַא ועכו נקראת עַכַּא. כך יכול כל אדם לזהות את המקומות האלו בוודאות.

לא כך הוא בארצות עתיקות אחרות, כמו מצרים, בבל ותורכיה. בארצות האלה השתמרות השמות העתיקים היא נמוכה מאוד בכמות, ובדרך כלל אי אפשר להסתמך על השמות הקיימים בשטח לזיהוי המקומות הקדומים.

סמל לתקופות

ברצוני לבחון את הנושא מזווית אחרת. לשם רעמסס יש השלכה חשובה מאוד על ארגון ההיסטוריה של תקופת המקרא. מדוע? אנו יודעים שכמה מפרעוני מצרים נקראו בשם רעמסס. השם הזה בא לעולם בסביבות שנת 1300 לפני הספירה, כאשר התחילה השושלת התשע־עשרה. לפניה לא ידועים פרעונים בשם הזה.

רעמסס הראשון היה מלך שלא הספיק לעשות גדולות ונצורות. הוא מלך בגיל מבוגר והספיק למלוך שנה או שנתיים עד שמינה את בנו־יורשו, סתי הראשון, שהיה כבן שלושים, למלוך יחד איתו. בהנהגת השניים התחילה תקופה גדולה של כיבושים ושלטון מצרי מחודש בארץ כנען לאחר תקופה של נסיגה.

האיש המעניין ביותר בין הרעמססים הוא רעמסס השני שבא אחרי סתי הראשון. ככל הנראה הוא היה המלך הגדול בין פרעוני מצרים בכל ההיסטוריה. שנות מלכותו הגיעו לשיא – 67 שנים. בעת החדשה אנחנו מכירים רק שליטים מעטים ששלטו מספר שנים קרוב לזה – ויקטוריה מלכת בריטניה וקיסר יפן הירוהיטו.

רעמסס השני היה מלך חזק ותקיף מאוד. בתקופת כהונתו, רשימת הכיבושים בארץ כנען וסביבותיה גדולה משל כל מלך אחר. הוא גם בנה הרבה, בעיקר בחצי השני של מלכותו. בין מפעלי הבנייה שלו בולט דיווח שיש לו כמה וכמה תיעודים במקורות המצריים, ולפיו נבנית עיר לכבודו ושמה פֶּר־רעמסס, כלומר "בית רעמסס".

אחרי רעמסס השני באו פרעונים נוספים שנשאו את השם רעמסס. החשוב שבהם היה רעמסס השלישי בשושלת העשרים. אחריו באו שורה של רעמססים נוספים, פחות חשובים, שבתקופתם ירדה מצרים מגדולתה וחדלה לשלוט בארצות אחרות. האחרון שבהם היה רעמסס ה־11 שמלך בראשית המאה ה־11 לפסה"נ. בסך הכול מלכו במצרים פרעונים הנושאים את השם רעמסס במשך כ־230 שנה.

על כל פנים, רעמסס השני היה הגדול לא רק מבין הרעמססים אלא גם מבין כל הפרעונים שקמו למצרים מאז ומעולם. תקופת מלכותו משתרעת על פני רוב המאה השלוש־עשרה לפני הספירה. החוקרים מדברים על טווח שנים שבין 1300־1290 לפני הספירה עד 1230־1220. תקופת כהונתו מהווה גם מעין קו פרשת מים בהיסטוריית מצרים: יש התקופה הקלאסית והתקופה הרעמססית. אפילו בשפה המצרית מדברים על הניב הרעמססי שיש לו מאפיינים ייחודיים.

החוקרים הסתבכו לא מעט בלוח הזמנים. פרעה ומלוויו

החוקרים הסתבכו לא מעט בלוח הזמנים. פרעה ומלוויו

שם מוקדם

ההקבלה בין רעמסס מהמקורות המצריים לרעמסס התנ"כי עוררה את תשומת לבם של החוקרים. רבים מהם הניחו שאם רעמסס השני מדווח על כך שהוא בנה עיר לכבודו בשם "בית רעמסס", הרי שוודאי שזהו מה שכתוב במקרא "ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס". לכן, מקובל מאוד כיום לומר (והדבר מופיע בכל האטלסים ההיסטוריים והאנציקלופדיות) שרעמסס השני הוא זה ששעבד את בני ישראל ובימיו יצאו ממצרים.

קצרה היריעה מלהיכנס לשאלות היסטוריות שונות, ורק אומר שהדעה הזאת אינה הולמת את הכרונולוגיה המקראית כפי שהיא. לפי הכרונולוגיה המקראית עברו 480 שנה מיציאת מצרים עד לבניין בית המקדש הראשון, ואם דוד ושלמה מלכו במאה העשירית לפני סה"נ, נמצא שיציאת מצרים התרחשה בסביבות 1450 לפסה"נ, והכניסה לארץ בערך בשנת 1400 לפסה"נ. הזיהוי של פרעה של יציאת מצרים עם רעמסס השני שחי במאה ה־13 לפסה"נ מצמצם אפוא את התקופה בחצי.

מסיבה זו נראה שאין לקבל את הכרונולוגיה הזאת. כנראה שהשם "ארץ רעמסס" והעיר רעמסס קדמו לשליטים שנקראו בשם הזה, ואין בכך כדי להתמיה. אין משהו בשם הזה שמחייב את האיחור. הקשר איננו אלא מקרי, ורעמסס השני שפעל גדולות ונצורות פעל באמצע תקופת השופטים לפי הכרונולוגיה המקראית. רשימות הערים שכבשו סתי א' ובנו רעמסס ב' בארץ כנען כוללות בדרך כלל יישובים בחוף הים, בעמקים ובבקעת הירדן, ובמיוחד ערים השוכנות לאורך קווי "דרך הים". אלו אזורים כנעניים מובהקים שאותם לא הורישו בני ישראל במשך כל תקופת השופטים. מסתבר אפוא כי שבטי ישראל שהיו אז יושבי פרזות חסרי הנהגה מאוחדת לא עניינו במיוחד את הכובשים המצרים שהיו להוטים אחרי שלל יקר ערך, ומשום כך לא נזכרו בני ישראל בסיפורי מלחמותיהם וברשימות כיבושיהם. יורשו של רעמסס השני, מרנפתח, כבר מזכיר את ישראל במצבת הניצחון שהציב בשנתו החמישית (סביב שנת 1220 לפסה"נ), יחד עם כנען והערים הכנעניות אשקלון, גזר וינועם, והוא המקור החוץ־מקראי הראשון שמזכיר את ישראל.

ומכאן לתִארוך ההתנחלות בארץ. רוב החוקרים במשך רוב המאה העשרים איחרו את תקופת ההתנחלות. במחקריהם הם הסתמכו בעיקר על שלושה עמודים: 1. זיהויו של רעמסס, כאמור. 2. זיהוי של מעבר חריף בארץ מתקופות הברונזה לתקופות הברזל. ערים מבוצרות העומדות על תלים נכבשו ונהרסו, לעתים בשרפה עזה, ובמקומן צמחו יישובים קטנים ודלים בהרבה ופרוזים בדרך כלל. החוקרים תארכו מעבר זה לסביבות שנת 1200 לפסה"נ, ושיערו שהורסי הערים המבוצרות שבנו לעצמם יישובים פשוטים ובלתי מוגנים אינם אלא הישראלים, שלפי עדות המקרא כבשו את הארץ בסערה אבל עד מהרה נכנסו לתקופת השופטים שבה לא היה שלטון מרכזי ושבטי ישראל היו חלשים ביחס לשכניהם. 3. העדרה של מצרים בספרי יהושע ושופטים. לפי המקורות המצריים שלטה מצרים בכנען במשך מאות בשנים (גם בתורה יש רמזים לכך: "וַתֵּלַהּ ארץ מצרים וארץ כנען מפני הרעב", "ויעל עמו גם רכב גם פרשים"), ורק אחרי רעמסס השלישי ירדה מגדולתה. לפי זה, אם נכנסו ישראל לארץ במשך אותן מאות שנים, היה עליהם להתמודד עם מצרים ולא עם שלושים ואחד מלכי כנען. משמע שכניסתם הייתה מאוחרת לשלטון המצרי.

אלא שכאמור, הכרונולוגיה המקראית אינה מתאימה לכל זה. מה הוא אם כן הפתרון?

כיווץ ומתיחה

נקדים ונאמר שהמבנה שבנו החוקרים היה למעשה קצת מזויף, והם בעצמם הסתבכו לא מעט בלוח הזמנים. מבחינת "העמוד השלישי" שהוזכר, צריך היה להכניס את בני ישראל לארץ רק לאחר רעמסס השלישי, שמלך 32 שנה והשאיר אחריו שבע רשימות כיבושים בארץ כנען, אבל מרנפתח שמת כ־20 שנה לפני עלייתו של זה למלוכה כבר הזכיר את ישראל בארץ כנען. ועוד, אם פרעה המשעבד הוא רעמסס השני, איך הספיקו בני ישראל כבר להיות על אדמתם בראשית ימי מרנפתח יורשו?

הקושיות האלה אילצו את החוקרים להיכנס לטכניקה שאבי ז"ל כינה אותה "הכיווץ והמתיחה". מצד אחד הם כיווצו את השעבוד, היציאה ונדודי המדבר לתוך ימיו של רעמסס השני (ופטרו את המספר ארבעים שנות מדבר כ"מספר טיפולוגי"), ומצד שני מתחו את כניסת שבטי ישראל לארץ על פני עשרות שנים, וראו בה תהליך איטי שראשיתו לפני מרנפתח וסופו אחרי רעמסס השלישי. גם בערך פועלו של רעמסס השלישי המעיטו והציגו תמונה של מלך שרק הגן על ארצו בקושי מפני פלישת גויי הים.

הפתרון לשאלה הארכיאולוגית ("העמוד השני") פותח על ידי כמה ארכיאולוגים שלא קיבלו את מוסכמות המחקר. אנסה להסבירו כאן בקיצור. חוקרי התקופה הבחינו בתופעה מעניינת והיא שתקופת הברונזה המאוחרת בולטת בדרך כלל בערי השפלה, החוף והעמקים, וגם שם היא על פי רוב נחותה מתקופת הברונזה התיכונה שקדמה לה. לעומת זאת, ברוב אתרי ההר תקופת הברונזה המאוחרת חסרה. מכאן הסיקו אנשי הזרם המרכזי במחקר הארכיאולוגי שהיה בתקופה זו (מאות 13־15 לפסה"נ) פער יישובי באזורי ההרים.

לעומתם, החוקרים שדבקו בכרונולוגיה המקראית כפי שהיא פירשו את הממצא אחרת. לדעתם לא היה פער יישובי בהר בתקופה זו, ותקופת הברזל, היא התקופה הישראלית, התחילה כאן מוקדם יותר. בשפלה, בחוף ובעמקים התפתחה תרבות "הברונזה המאוחרת" באותו זמן שבו בהרים כבר נכנסה התרבות החומרית ה"ברזלית" – הישראלית.

ובאשר ל"עמוד השלישי": לפי החשבון המקראי חלה כניסת בני ישראל לכנען והתבססותם בתוכה במהלך מאה השנים האחרונות של השושלת ה־18, תקופה שבה ירד מאוד כוחה של מצרים ולא הייתה לה שליטה מעשית מחוץ לגבולות מצרים. כשחזר הכוח המצרי ועלה בימי סתי ורעמסס השני, לפי חשבוננו אמצע תקופת השופטים, היו ישראל שבטים הרריים דלים שלא עניינו את מסעות השוד המצריים. הפרעונים התרכזו אז בדרכים הבינלאומיות ובערי המבצר הכנעניות ששכנו לאורכן.

לסיום עליי לומר שכל הוויכוח דלעיל התיישן במקצת. בשני העשורים האחרונים השתלטה ברבים מהיכלי האקדמיה אופנה חדשה הכופרת בכול. לדידה לא היינו במצרים ולא יצאנו משם, לא כבשנו את כנען ולא העמדנו שופטים ומנהיגים. דוד ושלמה, אם היו, היו מנהיגים מקומיים קטנים וההיסטוריה של עם ישראל מתחילה אי שם באמצע תקופת שתי הממלכות הנפרדות – ישראל ויהודה. בעימות מול עמדות קיצוניות כאלו מצטמצם במידה רבה המרחק בין שני צידי המתרס בוויכוח הישן על תאריך יציאת מצרים וכיבוש כנען.

פרופ' יואל אליצור הוא מרצה באוניברסיטה העברית, במכללת הרצוג ובמכללה ירושלים. מתוך הספר "גיאוגרפיה ומשמעות במקרא" שיראה אור בקרוב בהוצאת "ידיעות ספרים"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז טבת תשע"ד, 20.12.2013

פורסמה ב-20 בדצמבר 2013, ב-גיליון שמות תשע"ד - 854 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. אמנם פרופ' אליצור – כאביו ז"ל – הוא חוקר מקרא חשוב ורב-זכויות, על כן זחלתי ואירא, אבל כאן לדעתי הוא נכנס לביצה טובענית, בוודאי בשביל מאמר פופולרי:
    1. הכרונולוגיה המקראית – ה'כרונולוגיה' זו מבוססת על פסוק אחד בלבד במל"א ו, א, המזכיר 480 שנה (לגבי יפתח ו- 300 השנה שם – לא עכשיו, בבקשה:). מספר זה נראה טיפולוגי בבירור – 40*12 = 480, והרי דוד מלך 40 שנה, ושלמה מלך 40 שנה, ונדודי ישראל במדבר היו 40 שנה… לכן יש שהסבירו כי הבסיס לכך הוא 12 הכהנים שנמנו בדה"א ה, ל-לו: "…הוּא אֲשֶׁר כִּהֵן, בַּבַּיִת אֲשֶׁר-בָּנָה שְׁלֹמֹה בִּירוּשָׁלִָם"
    כפול 40 שנות דור לכל כהן.
    2. טכניקת "הכיווץ והמתיחה" – אליצור עוקץ את החוקרים על שבנו מבנה מזויף במקצת, ונאלצו לכווץ את השעבוד ולמתוח את ההתנחלות.
    אבל כולנו יודעים כי חז"ל עצמם נאלצו לכווץ את השעבוד מ- 430 שנה (שמות יב, מ-מא!) ל- 210 שנה – ככל הנראה בגלל מספר השנים הקטן בין קהת לבין משה (רש"י לשמות ו, יח). ומדוע דמא דחז"ל סומק טפי בעניין זה?
    3. שליטת מצרים בכנען – זו בעיה קשה המטילה צל על היתכנות הכיבוש הישראלי כפי שמתואר ביהושע (ודוק – ביהושע, ולא בשופטים!) – אמנם יש תשובות בדבר, אבל השאלה קשה מכדי לבטלה בהינף-יד.

    כמובן שגם העמדות האחרות במחקר אינן חפות מבעיות אבל כמי שנמצא במגננה יחסית, מוטב לעסוק בביצור העמדה מאשר בנסיונות התקפה:)

    • הבעיה הגדולה היא תארוך השושלות המצריות (לא רק, אבל מרכזית) שהזרם המרכזי מקבל כמו שהוא והדבר הינו בעל בעיות כרונולוגיות קשות, לא רק ביחס לישראל ומצרים אלא גם ביחס ליוון וכדו' וכבר עמד על זה וליקובסקי (לא חייבים לקבל את כל השיטה הקוסמית שלו, בשביל לקבל את התפיסה הכרונולוגית שלו, שהיא מאוד הגיונית). עוד צמד חוקרים בספר "מקרא מול ארכיאולוגיה" מאת דניאל משה לוי ויוסף רוטשטיין, מסנכרנים את הכרונולוגיה בצורה די משכנעת (וקצת שונה מוליקובסקי). עיין שם.

      בקיצור, ברגע שעושים סדר בשושלות הפרעוניות, ובבלגן שיש בתקופות השונות בארץ, הדברים מתחילים להתבאר.

    • בס"ד כ' בטבת ע"ד

      לאברהם – שלום רב,

      את שאלת היתכנות הכיבוש בימי יהושע, פתר פרופ' יואל אליצור בדבריו (בפיסקה שלפני האחרונה) שכניסת בני ישראל לארץ והתבססותם בה היו במהלך מאה השנים האחרונות של השושלת ה-18, בהן היה השלטון המצרי חלש.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      את שאלת 430 השנה (המחייבת תשובה לא רק על פי חז"ל, אלא על פי המקרא עצמו, שלא מאפשר מספר שנים כזה בין קהת למשה) ניתן אולי לפתור אם נאמר ש'מושב בני ישראל בארץ מצרים', היינו 'תחת שלטון מצרים', מצב שהיה קיים גם בימי האבות, שארץ כנען היתה תחת הגמוניה מצרית.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: