כתונת הפסים כפשוטה | כרמיאל כהן

פרשנות בעלי התוספות לתורה מוכרת פחות מפירושיהם לתלמוד. ההדרת פירושו של רבי יהודה בן אלעזר לספר בראשית מגלה את יחסו לרש"י ואת פרשנותו העצמאית

מנחת יהודה

פירוש לתורה לרבי יהודה בן אלעזר מבעלי התוספות

חזוניאל טויטו

כרך א – בראשית, מוסד הרב קוק, תשע"ב, 398 עמ'

מלאכתו של מהדיר ספרים היא מן המלאכות הקשות והמייגעות שבתחום מחקר הספרות. צריך הוא לעיין, להתלבט, לאמץ את עיניו ואת מוחו, לעתים רק בשל קוצו של יוד. אחריות כבדה הוא חש על כתפיו בניסיונו להשיב לארון הספרים את הספר שהוא עוסק בו באופן טוב ומשופר ממה שמצא הוא לפניו.

לאחרונה החל ד"ר חזוניאל טויטו להוציא לאור עולם מהדורה מדעית של הפירוש לתורה "מנחת יהודה". פירוש זה נכתב בראשיתה של המאה הי"ד על ידי רבי יהודה בן אלעזר (ריב"א) מבעלי התוספות. ספרו של טויטו הוא המשך לעבודת דוקטור שהגיש באוניברסיטת בר אילן בשנת תשס"ד. המהדורה כוללת מבוא בן 176 עמודים, גוף הפירוש לספר בראשית בן 194 עמודים, וביבליוגרפיה. בחלק המבוא עוסק טויטו בין היתר ברקע ההיסטורי, בבעלי התוספות וחיבוריהם הנזכרים בפירוש מנחת יהודה ובתיאור שיטתם הפרשנית, ביחסו של ריב"א לחזקוני, ובשיטתו הפרשנית של ריב"א בחיבורו מנחת יהודה.

עוד מתאר טויטו במבוא למהדורה את קשייו והתלבטויותיו בתהליך ההדרת הפירוש. עשרים וארבעה כתבי יד של הפירוש עמדו בפניו. כתבי יד אלו לא נענו לשחזור "אילן יוחסין" של הגרסאות באופן ברור בבדיקותיו המדגמיות. בסופו של דבר בחר טויטו מתוכם שבעה כתבי יד וגם דפוס קדום אחד שאותם בדק ברציפות. אחד מכתבי היד (וטיקן 21) נקבע כנוסח הפְּנים של המהדורה, ודיווחים על שאר עדי הנוסח מפורטים במדור חילופי הנוסח לאורך הספר.

השקעה רבה ניכרת ברישום חילופי הנוסחאות, ובכל זאת אעיר על שני דברים שלדעתי רצוי שיתוקנו בהמשך העבודה. טויטו מציג במהדורתו את נוסח כתב היד שבחר – על טעויותיו ועל שיבושיו, ורק במדור חילופי הנוסח הוא מציין את הנוסח של כתבי היד האחרים, ואף אינו מוסיף את הערכתו בדבר הנוסח הנכון. כך למשל מופיע בפרשת וירא (עמ' פא) ציטוט מבראשית רבה: "אמ' רבה בשם ר' יוחנן למד אברהם בתפלה ובתחנוני'… ", ובמדור חילופי הנוסח מצוין שבחמישה עדי נוסח כתוב "עמד" ולא "למד". ותמהני, האמנם יש הצדקה להלאות את הקוראים בנוסח משובש, לאור העובדה שאין סיבה מובהקת לבחירת כתב היד המוצג (וטיקן 21)?

עוד אעיר שטויטו טורח ומציין במדור חילופי הנוסח גם הבדלים הנוגעים לראשי תיבות ולקיצורים שמשמעותם ברורה, כמו למשל באותו עמוד, בפנים המהדורה: "פי' חזקו'", ובמדור חילופי הנוסח דיווח על שני נוסחים: "פי' חזקוני" ו"פ"ח", ועוד כיוצא בזה במקומות רבים מאוד. לעניות דעתי ויתור על דיווחים מסוג זה, שאינני רואה בהם טעם, יצמצם באופן ניכר את מדור חילופי הנוסח וייטיב עם הקוראים. באופן אישי אני סבור שבמקרים כאלו גם אין כל צורך להשאיר את הקיצורים וראשי התיבות, ולתועלת הקוראים כדאי לכתוב באופן מלא.

וַיְשַׁלְּחוּ כלומר ויפשיטו. כתונת יוסף מובאת ליעקב, ג'ובאני דה אנדריאה פרארי, 1640

וַיְשַׁלְּחוּ כלומר ויפשיטו. כתונת יוסף מובאת ליעקב, ג'ובאני דה אנדריאה פרארי, 1640

אכזריות השילוח

נעיין מעט בתוכנו של הפירוש. בהקדמתו של ריב"א לפירושו הוא מציין את מטרת החיבור: "זה הספר המורה להבין דברי ר"ש… ולהבין המקראות הקצרים בלשונם אשר לא נמצא פתרונם בלשון ר"ש" (עמ' א). ריב"א בדרך כלל פותח בדברי רש"י ודן בדבריו. כך למשל באשר לציון העובדה שבניו של יוסף נולדו "בטרם תבוא שנת הרעב" (מא, נ) כותב ריב"א: "פי' ר"ש: 'שאסור לשמש מטתו בשני רעבון'. וא"ת, הרי לוי שמש מטתו בשני רעבון, שהרי יוכבד נולדה בין החומות, ואז כבר עברו שנתים מהרעב…".

לקושיה זו מציע ריב"א שלושה תירוצים כשהשלישי הוא בשם החזקוני. יש לציין שהערותיו של טויטו מתייחסות בדרך כלל לענייני הנוסח והוא אינו מוסיף ביאורים לדברי ריב"א ואף בציון מקבילות הוא ממעט. במקרה הזה, לעניות דעתי, היה כדאי להפנות לגמרא במסכת תענית יא ע"א, שהיא המקור לדברי רש"י; לתוספות שם, דיבור המתחיל "אסור", שהקשו את הקושיה מיוכבד שנולדה בין החומות (ותירצו באופן אחר), וגם למקורות בעניין לידת יוכבד (למשל: סוטה יב ע"א).

מעניינים במיוחד הם פירושיו של ריב"א שאין בהם התייחסות לפירוש רש"י. לדברי טויטו, "פירושים אלה הם תרומתו החשובה (של ריב"א) בפירושו לתורה" (עמ' 129). טויטו מציין שהוא מצא למעלה משמונים מקרים כאלו בספר בראשית. בחלק מן המקרים רש"י לא פירש כלל את הפסוקים הנדונים, ובחלק מן המקרים ריב"א הציע פירוש שונה מרש"י ולא הזכיר את פירושו.

אחת הדוגמאות שמציין טויטו היא מסיפור מכירת יוסף: "וַיְשַׁלְּחוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים וַיָּבִיאוּ אֶל אֲבִיהֶם וַיֹּאמְרוּ זֹאת מָצָאנוּ הַכֶּר נָא הַכְּתֹנֶת בִּנְךָ הִוא אִם לֹא" (לז, לב). רש"י לא כתב דבר בעניין משמעותו של הפועל "וישלחו" ויחסו לפועל "ויביאו" שבהמשכו של הפסוק. ריב"א לעומת זאת מתייחס לדברים וכותב: "וישלחו את כתונת הפסים. אין זה לשון שִלוח, שהרי כתו' מיד 'ויבאו אל אביהם', אלא היא לשון הפשטה, שהרי תרגם אונקלו' ואשלחו כמו שתרג' ויפשיטו. ואם היה לשון שִלוח, היה מתרגם ושלחו".

טויטו לא הסתפק במניעים המפורשים בדברי ריב"א – דיוק בלשון הפסוק והסתמכות על אונקלוס – להעדפתו את המשמעות של הפשטה על פני שילוח, והוסיף מניע מוסרי: "בנוסף לכך התקשה הריב"א לקבל את גודל האכזריות המשתמעת מהתנהגות האחים, ולכן ניסה לשנות במקצת את הסיטואציה. לדעתו האחים לא שלחו את הכותונת – שכן שליחתה היא מעשה המבטא אכזריות לא רק כלפי יוסף, אלא גם כלפי אביהם הזקן המקבל את הבשורה המרה – אלא הם עצמם הביאו אותה אליו" (עמ' 133־132).

לא ברור לי על מה בדברי ריב"א נסמכים הדברים, וגם לא ברור לי הצורך בהצעת מניע מעבר למה שכתב ריב"א. בכל מקרה, טויטו עצמו סבור שהמניע הנ"ל אף לא הניח את דעתו של ריב"א "שהרי התייצבותם מול האב הזקן ובידיהם הכותונת הטבולה בדם היא לאו דווקא אכזרית ומכוערת פחות משילוחה בידי אחרים, ולכן הוא מביא עוד שני פירושים אלטרנטיביים…".

למעלה משישים חכמים

ונראה דוגמה שמציין טויטו לפרשנות החולקת על פירוש רש"י בלא להזכירו במפורש: בבוא אחי יוסף עם בנימין למצרים הם מוזמנים לסעודת הצהרים בביתו של יוסף. "וַיָּשִׂימוּ לוֹ לְבַדּוֹ וְלָהֶם לְבַדָּם וְלַמִּצְרִים הָאֹכְלִים אִתּוֹ לְבַדָּם כִּי לֹא יוּכְלוּן הַמִּצְרִים לֶאֱכֹל אֶת הָעִבְרִים לֶחֶם כִּי תוֹעֵבָה הִוא לְמִצְרָיִם. וַיֵּשְׁבוּ לְפָנָיו הַבְּכֹר כִּבְכֹרָתוֹ וְהַצָּעִיר כִּצְעִרָתוֹ וַיִּתְמְהוּ הָאֲנָשִׁים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ" (מג, לב־לג). לְמה מתייחסת תמיהתם של האחים?

כותב ריב"א: "אין זה מוסב על 'וישבו לפניו הבכור כבכורתו', שהרי לא כתוב 'ויושיבם' אלא 'וישבו', דמשמע וישבו לפניו מעצמם, אלא מוסב על 'וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולשרים לבדם'. אמרו: מה טיבו של זה? אינו לא מצרי ולא עברי כשאוכל לבדו" (עמ' קסז־קסח). כפי שציין טויטו, פרשנות זו של ריב"א אמורה כנגד פירושו של רש"י בעקבות המדרש, שיוסף הכה בגביע והושיבם לפי הסדר ועל כך תמהו האחים. פרשנותם של המדרש ורש"י נתמכת בסדר כתיבת הדברים בתורה. אכן, "ריב"א מעדיף כאן את הדיוק בצורת הפועל ('וישבו' – מעצמם) על פני ההיצמדות לרצף הפעולות שבכתוב" (עמ' 136).

נוסף על האזכור התכוף של פירוש רש"י ב"מנחת יהודה" מנה טויטו למעלה משישים חכמים שנזכרים בפירושיו של ריב"א. ארבעה מהם בולטים במיוחד ונזכרים עשרות פעמים: ר' חזקיה בן מנוח (החזקוני), ר' אליקים, רבנו תם מאורליאנס (תלמידו של רבנו תם הידוע, נכד רש"י) ור' משה מקוצי בעל הסמ"ג. בכולם דן טויטו, אבל במיוחד הוא מרחיב בעניינו של חזקוני, "הנזכר במנחת יהודה יותר מכל חכם אחר מבעלי התוספות על התורה – מאה חמישים ושתיים פעם" (עמ' 142).

עד כה הוציא טויטו את מהדורתו לפירוש "מנחת יהודה" לספר בראשית בלבד, אך הוא מציין שבכוונתו להוציא בשנים הקרובות את הפירוש לכל התורה. ואם בתוכניות עתידיות עסקינן אציין שטויטו כותב באחת ההערות שבספר (עמ' 90 הערה 110) עוד אחת מתוכניותיו, והיא להוציא לאור את פירושו לתורה של רבנו תם מאורליאנס. אין כל ספק שבהתממש תוכניות אלו ייתרם מחקר פרשנות בעלי התוספות לתורה – תחום שטרם נחקר דיו – תרומה משמעותית.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט כסלו תשע"ד, 21.11.2013

פורסמה ב-22 בנובמבר 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון וישב תשע"ד - 850, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: