חינוך ללא השכלה | רבקה שאול בן צבי

לאחרונה מתרבים המוסדות המסרבים ללמד לימודים הומניים מטעמים תורניים. תורה שאין עמה דרך ארץ עשויה להוליד תורה פגומה וקנאות שמקורה בבורות

 האנרגיה המניעה מאמר זה היא של כעס. לא על אדם מסוים או מוסד מסוים אלא על תופעה בתחום החינוך הדתי שקשורה להלכי רוח שאני תופסת אותם כמסוכנים ממש. אך כדי לתת רקע לעניין אתאר לכם את מה שאני למדתי בהיותי תלמידה במה שהיום נקרא חטיבת ביניים ופעם נקרא פשוט כיתות ז' וח'.

הימים שנות החמישים והמקום בית ספר "מעלה" בירושלים. כמובן שלא אהבנו את בית הספר והרבינו לרטון על עומס הלימודים הכבד, אבל במבט לאחור אני יודעת להוקיר את העושר התרבותי שהקנו לנו. למדנו יצירות כמו "המתמיד" של ביאליק ו"ברוך ממגנצא" של טשרניחובקי נוסף לסיפורי י"ל פרץ, שלום עליכם ועוד ששכחתי. את הפואמות למדנו בעל פה, ומה שבזמנו היה סיוט הפך לנכס. הנה, אני כבר מדקלמת בלב: "פה הקברים, פה גם קברך" (הפתיחה של "ברוך ממגנצא"). למדנו גם הרבה מאוד היסטוריה, כללית ויהודית גם יחד, נוסף למקצועות אחרים כמו גיאוגרפיה, ציור, מוסיקה ולפני הכול – תורה ונביא. משנה ודינים.

לא להיסטוריה

ועכשיו אקפוץ לעשור שלנו. ילדה ממשפחתי החלה ללמוד לפני שנה בחטיבת ביניים תורנית אי שם במרכז הארץ. ובכן, בכיתה ז' התברר לי שהילדה אינה לומדת ספרות והיסטוריה. שאלתי והתברר לי שיש אפשרות לחלק את לימודי העברית בין כיתה ז' לכיתה ח'. ציפיתי אפוא לכיתה ח'. מאומה. גם השנה הילדה אינה לומדת ספרות והיסטוריה. היא לומדת לימודי קודש, היא לומדת מדעים. יש לה מורים טובים. בית הספר נחשב. אבל אין הומניסטיקה.

התחלתי לברר את העניין בין יודעי דבר, ונודע לי שיש בתי ספר שיכולים חוקית ללמד מה שהם רוצים! הם יכולים לא ללמד ספרות והיסטוריה בשל התנגדותם ללימודי חול. אתם תופסים? בחינוך הדתי-לאומי ישנם בתי ספר שמתנגדים ללימודי חול, כאילו היינו עיירה חשוכה במזרח אירופה (והיום אגב אנו יודעים כמה עגומות היו ההשלכות של ההתנגדות להשכלה, וזיהויה עם כפירה).

 בזמנו איש לא פחד משייקספיר או מג'יין אוסטן. ויליאם שייקספיר, ג'ון טיילור, 1610


בזמנו איש לא פחד משייקספיר או מג'יין אוסטן. ויליאם שייקספיר, ג'ון טיילור, 1610

אי החשבת ההומניסטיקה היא תעודת עניות. ברור שלימודי תורה חשובים מכל דבר, אבל ברור גם שיש ערך מוסף לבן תורה שיודע דרכי עולם. שמודע לאירועים היסטוריים, שיש לו יד בתרבות. וכאלה היו רבים מגדולי האישים התורניים. לימודי ההיסטוריה מקנים לנו מבט רחב על העולם בכלל ועל העולם היהודי בפרט. קשה לי להבין מה דופי מצאו המנהלים של אותם מוסדות בידיעתם. למזלה של אותה ילדה יש בסביבתה אנשים שמרחיבים מעט את ידיעותיה, ולכן היא יודעת שהייתה פעם מהפכה צרפתית, למשל. אני תוהה איך אפשר להיות אדם משכיל בלי להכיר את קורות עמנו וקורות עמים אחרים שהשפיעו עלינו. ואיך אפשר לחשוב שההשכלה אינה חשובה.

ההתנגדות לספרות עומדת על בסיס מובן יותר. בספרות יש מורכבות, צצות שאלות מביכות, דמויות מופיעות בדרך כלל כפגומות מאיזו בחינה וכמתמודדות עם חולשות אנוש. אפשר להבין את חוסר הרצון לחשוף ילדים לשאלות שאולי חלילה יזיזו איזו אבן בתמימותם. האם ההתנגדות הזאת חכמה? לא בטוח. הרי הילדים האלה יגדלו ויפקחו את עיניהם, והחינוך לתמימות אולי יגרום להם דווקא לבעוט בערכים שהקנו להם, כשייתקלו בתופעות הקשות של החיים כולל בעולם התורה

ואולי מפחדים המחנכים מעניינים שבינו לבינה, המופיעים לא אחת בספרות. אבל אנחנו מדברים על חטיבת ביניים. הרי במקראות המשובחות שישנן אין בעיה מסוג זה. נוסף על כך, תוכנית הלימודים מגוונת מאוד ומאפשרת בחירת יצירות  בהתאם לאופי בית הספר. כך בחטיבה וכך בתיכון. יתרה מזאת, רבות הן היצירות שתורמות לחינוך הדתי ומעמיקות אותו במישור חווייתי. ואביא שתי דוגמאות: שירי זלדה הבוקעים מעולם של אמונה וערכים, ושירי רבי יהודה הלוי. איך אפשר לוותר למשל על "י-ה, אנה אמצאך"? וגם הרב חיים סבתו הוא סופר ראוי. ומעבר לענייני חטיבה, אנו בתקופה של פריחת ספרות הנכתבת על ידי שומרי תורה ומצוות. הצורך בספרות הוא עמוק ואמיתי, ועצוב שבית ספר דתי לאומי הוא גורם עוין ספרות.

שלא לדבר על הערך הרעיוני והרגשי של הספרות לנערים בראשית התבגרותם, בתקופה סוערת ורבת תהפוכות. האפשרות להכיר מבפנים את עולמו של אדם אחר, ולדעת שהבעיות שלנו אינן מבודדות אותנו כי הן נחלת רבים אחרים. כמה חשובה הסובלימציה שמאפשרת הספרות!

מה כל כך מפחיד?

בזמנו נערך באוניברסיטת בר אילן כנס על אודות הומניסטיקה וחינוך דתי, ואני זוכרת עד היום את דברי הרב אהרן ליכטנשטיין שאמר שצריך להכיר את הספרות על מנת לקיים כהלכה מצוות שבין אדם לחברו. וכמה נכון הדבר! מי שלומד את "שברירים" של דבורה בארון ידע טוב יותר איך להתייחס ל"אחר" כלשהו. ומי שלומד את "שני תלמידי חכמים" לעגנון יבין ביתר עומק את המכשלות העומדות לפתחו של כל אדם ואת הקושי הגדול בעמידה מול קנאת אנוש. בזאת לא אמרתי  שיש להתייחס ליצירות באופן דידקטי, או לכתוב באופן דידקטי, אך אין ספק בערך החינוכי של יצירות בעלות ערך. ולצורכי הדיון אני מוציאה מכלל זה כל מה שאינו מתאים לשומרי מצוות, כל מיני סוגים של חוסר צניעות וכדומה.

כיוון שבאותם בתי ספר שוללי השכלה לומדים בכל זאת מדעים ומתמטיקה, אפשר לייחס את התופעה גם להקשר רחב יותר של "טכנו ברבריות" כניסוחו של אורטגה אי גאסט שבמסתו הידועה "מרד ההמונים" תיאר את התופעה של ידע טכני כמו רפואה והנדסה (בימינו הוא היה אומר מחשבים) ללא רקע השכלתי של הומניסטיקה.

במאמר נהדר ורחב יריעה שנכתב על הנושא על ידי פרופ' דב לנדאו הוא מציין שנוכח מורכבות חיינו חובה על אדם לתת לבנו השכלה, כשם שחז"ל ציוו ללמד את הילד שחייה להצלת נפשו. ובכלל, לא מעטים הם אישים רחבי אופקים שיודעים להוקיר את העולם הנפלא של הספרות, ההיסטוריה, האמנויות השונות ואף הפילוסופיה.

זכיתי ללמד שנים רבות במוסד לימודי-תורני בשם אולפנית בני עקיבא בתל אביב. על אף הקו הדתי הלא מתפשר, שררה במקום אווירה של רחבות אופקים ואיש לא בדק מה לימדתי במסגרת מגמת ספרות. איש לא פחד משייקספיר או מג'יין אוסטן או מעגנון או מפטררקה. וברוך ה', רבות מתלמידותיי למדו באוניברסיטה ובד בבד התפתחו בכיוון אמוני ודבר לא נגרע מהן. וגם אספר כקוריוז שבאותה כיתה ב"מעלה" למד ילד נהדר בשם דוד כהן, שעדיין אני זוכרת את ידו המורמת תמיד בשיעורי היסטוריה, והוא הפך לימים לרב דוד חי הכהן מבית-ים, המלמד שנים רבות גם בישיבת "מרכז הרב" ורבים מכירים ומוקירים את שמו ותורתו. ואני תוהה, מה כל כך מפחיד בהשכלה?

נכון שמדעי הרוח של היום קצת שונים מאשר בעבר. באקדמיות שוררת לעתים רוח רעה של "נרטיבים" ואנטי ציונות; של פוסטמודרניזם הרסני ושאר רעות חולות. ותלוי היכן לומדים. אך מה לזה ולהשכלה בסיסית בחטיבת ביניים או בתיכון? כאשר הילדה הנדונה תגיע לתיכון יש סיכוי גדול יותר שהיא בכל זאת תלמד ספרות. היסטוריה היא תלמד מעט מאוד, ורק של העם היהודי, ללא אופקים רחבים. וגם זה יהיה במשורה כי קיצצו את שעות ההוראה, וקשה היום למורה ללמד בהרחבת הדעת.

ומה התרופה לכך? ולמה אני כותבת את המאמר? כדי שתדעו שיש בעיה ותפעילו לחצים על מנהלים. כדי שתעדיפו בתי ספר שהם גם תורניים וגם רחבי אופקים. כדי שתשאלו, פשוט תשאלו, לפני שאתם רושמים את ילדיכם לחטיבה או לתיכון. התעלמות מהתופעה תגרום ליצירת דור של בורים ועמי הארצות, קנאים וקיצונים, שגם אמירתם התורנית תהיה חסרה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ט כסלו תשע"ד, 21.11.2013

פורסמה ב-22 בנובמבר 2013, ב-גיליון וישב תשע"ד - 850 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. יחיאל גולדהבר

    מעניין, האם הומניזם שורר בין כותלי בתי-הספר הממלכתיים?!

  2. מעניין, למה השאלה שלך רלבנטית?

  3. עופר,למרות שאני תומך בקריאה הכללית של הכותבת להגברת הלימודים ההומאניים אני מבין את שאלתו של יחיאל שנשמעת כשאלה רטורית

    דומני שהוא חשד -ולא ללא ביסוס נוכח האווירה הקיימת- ברקע למאמר שנובע מרגשי הנחיתות הקבועים אצל חלק מהציבור הדתי כלפי עולם ההשכלה הכללית ותסמונת "הדשא של השכן" כאילו אצלנו הכל גרוע וירוד ובשפל המדרגה ואילו בחינוך הכללי כולם אינטלקטואלים גדולים שיודעים לצטט בעל פה קטעים מאריסטו ואפלטון

    כמובן שלא מיניה ולא מיקצתיה והמצב הקשה של היחס למקצועות ההומאניים קיים גם כן בחינוך הממלכתי ולא מדובר בבעיה מגזרית בדווקא.

    נ.ב

    אגב חרה לי הזלזול של הכותבת ב"עיירה חשוכה במזרח אירופה"

    אומנם לא הייתי מקדש את כל מה שהתנהל בשטייטאלך ההיסטוריים אך מאידך חיי העיירה היהודית במזרח אירופה היו רווים ביראת שמים וחיים יהודיים תוססים ומלאי חיות שראוי להוקיר ולזכור לטובה ולקחת משם את הצדדים הטובים והחשובים גם בדורנו אנו ובמחילה הזלזול בכל המורשת הרוחנית והתרבותית משם הוא זלזול של קלות דעת

    לתשומת לב הכותבת

  4. חשוב שתלמידים ,בכל גיל, יתמודדו עם יצירות שונות ודעות שונות , תוך כדי דיון בכתה בעזרת מבוגר אחראי(מתוך תקוה שהמורה הוא כזה).
    האלטרנטיבה היא שחלק מהם יתקלו ביצירות בעיתיות בלי כלים להתמודדות.

  5. אמיר
    לא יודע מהיכן שאבת את זה. הכותבת מסבירה בדיוק את עמדותיה ומהיכן הן נובעות.

    אני קראתי את השאלה בכיוון ההפוך – השאלה מנסה לטעון שמכיוון שבחינוך הממלכתי המצב לא טוב, אין שום סיבה ללמוד לימודים הומאניים. על זה אין לומר אלא שזו סתם דמגוגיה.

  6. אני מסכים עם הצורך שתלמידי ישראל לא יהיו בורים מספרות ,
    אך אינני חושב שהפתרון הוא הגברת לימודי הספרות. אני עד היום זוכר (ומתבייש) כיצד הכיתה שלי ואחרות התעללו במורה לספרות שנים ארוכות. וכנ"ל אני זוכר לא מעט יצירות שהיו משעממות ומשמימות כל נער נורמלי.

    לכן הפתרון הטוב איננו תוספת שעות , אלא לתת מוטיבציה לנוער לקרוא ספרים באמצעות תמריצים שונים – תוספות ציון וכדומה.
    כנ"ל לבקש מבני הנוער להגיש עבודות סיכום בכל שנה על מס' מסוים של ספרים , כתנאי לקבלת תעודה , וליצור מאגר של ספרים (שישתנה כל שנה) ויאפשר בחירה.

  7. עופר,הבנתי מאיפה מגיע המסר של כותבת המאמר ואף כתבתי שאני מסכים עם הכיוון הכללי של דבריה גם אם לא לבוז שלה ל״חשכה של העיירה במזרח אירופה״ והחינוך המסורתי מהחיידר נגדו היא רמזה

    רציתי להסביר לך מאיפה לדעתי הגיעה שאלתו הרטורית של יחיאל שדומני שהבנתי אותה נכוחה ולא כמו שאתה הבנת

  8. בס"ד כ"ג בכסלו ע"ד

    לגבי לימוד ההיסטוריה –

    המורה שלי ל'דברי ימי ישראל הדורות האחרונים' ביב"ע נתיב מאיר, ר' אריה קוסטינר נ"י, היה רגיל לפתוח בדברי הרב הנזיר, שאמר לו שהיסטוריה היא מקצוע קודש, שבו מקיימים מצוות עשה של 'זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור'. אף הרצי"ה קוק הסביר שהראי"ה היה כותב 'היסתוריה', בת' ולא בט', כדי לרמוז שבמהלך ההיסטוריה מסתתרת הנהגת ה'.

    כשלמדנו על שיבת ציון בדורנו הביא לנו המורה קטעים מכתבי הרב קוק המסבירים את משמעותו האמונית של התהליך ואת הרעיונות שעמדו ביסודו.. דרך זו ניתן להרחיב לגבי כל תקופה, ולשלב בה לימוד של קטעים מהספרות היהודית והכללית המאפיינים את רוחה של התקופה.

    לגבי לימוד הספרות –

    הצביע כאן יוסף על הבעייתיות של לימוד יצירות ספרותיות שעלולות לשעמם את חלק מהתלמידים, והפתרון שהציע – עידוד קריאה עצמית וכתיבת סיכומים ועבודות עליה – הוא מצויין.

    דרך נוספת בה ניתן ללמוד ספרות בצורה מעניינת, היא: בשילובה בלימודים העוסקים בשאלות ערכיות. אם בלימודי התורה, מקרא, הלכה ואגדה, ואם בלימודי אזרחות – כאן יש מקום לשלב יצירות ספרות, המחדדות את הדילמה או מציעות לה פתרון, ולבחון מה אומרים נביאינו וחכמינו באותן שאלות.

    הלימוד יהיה מעניין כאשר נוכל, כעצת הרמב"ן באיגרתו לבנו, לשאול את עצמנו בקומנו מן הספר: איזו הנהגה טובה נוכל לקחת מהטקסט לחיינו?

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • לגבי אי לימוד ספרות והיסטוריה בחטיבת הביניים, או מיעוט לימוד מקצועות אלה – נראה לי שהסיבה היא שחטיבת הביניים נמצאת תחת צילן של בחינות הכניסה לישיבות התיכוניות והאולפנות. הואיל והבחינות מתמקדות במקצועות היהדות, באנגלית, מתמטיקה ומדעים – מכוונים גם לימודי החטיבה לכיוונים אלה.

      המגמה של נתינת משקל רב יותר למקצועות הריאליים, היא מגמה כללית במערכת החינוך, הרואה את מטרתו העיקרית של החינוך – להכשיר אנשי מדע וטכנולוגיה. בחינוך הדתי מתאזנת מגמה זו על ידי השאיפה של חלק נכבד מההורים לתת לילדיהם חינוך תורני מוגבר, וכפי שהצעתי יכולים גם הספרות וההיסטוריה לסייע להעמקה בלימודים הערכיים.

      • כדאי לציין שבתכנית הלימודים במחשבת ישראל לכיתות ז' – תופס מקום מרכזי החינוך למידות טובות ולדרך ארץ; ובתכנית לכתות ח' – עוסקים בחיי חברה, ובין השאר ביחס לאומות העולם ולתרבויות זרות.

      • אכן !!!
        המרכזיות של הלימודים הריאליים היא בכיה לדורות !
        (גילוי נאות : אני אישית תמיד אהבתי מתמטיקה ואין לי טראומות מהתחום).
        כמטפל יוצא לי פעמים רבות לראות את ההשפעה של מקצועותיהם של אנשים על מי שהם ועל האופי שלהם.
        ואין לי ספק כי אם היו שמים דגש חזק יותר על לימודי אומנויות כמו מוזיקה וציור , פעילויות גופניות שונות (לא בהכרח ריצה או כדורגל , אלא גם כאן למצוא למה התלמיד מתאים ומתחבר) – היינו מגדלים דור בריא יותר. נפשית ופיזית.
        כל המוזיקאים שיצא לי לטפל בהם , למשל , היו אנשים מאוד מיוחדים. הם "הקרינו" סביבם סוג של זוהר , ובאופן כללי היה להם אופי שונה לחלוטין מאנשים שלא עסקו במוזיקה (ומי לנו גדול מרבינו הגר"א שאמר על המוזיקה מה שאמר – בהקדמה לספר "פאת השולחן"). כנ"ל כולם היו אנשים רוחניים. לשמחתי , לפחות התקשורת לאחרונה יוצרת נהירה לכיוון המוזיקה , ומה שמערכת החינוך לא עושה נעשה על ידי "הכוכב הבא".
        הדגש על המקצועות הריאליים , אולי טוב למיעוט מהתלמידים המוכשרים לכך , אך עושה עוול רב לתלמידים
        רבים אחרים שזה לא הצד החזק שלהם. וכנ"ל אני מאמין כי גם את המקצועות הריאליים ניתן לתפוס הרבה יותר בקלות כאשר קיים רקע באומנויות ובספורט.

        (בהקשר הזה יש ספר נפלא בשם "המקום הנכון"
        http://www.text.org.il/index.php?book=1109064 )

        אבי מורי שיחיה היה בעבר מנהל מחלקת חינוך בעיר מסוימת , וזכור לי שהוא סיפר שפעם היתה התלבטות האם לפתוח מגמת "ספורט" בבית ספר מסוים.
        הצד של "לא לפתוח" את המגמה היה שזה יוריד את הישגי התלמידים וממוצע הבגרויות. בסופו של דבר המגמה נפתחה , ודווקא תלמידי המגמה הזו השיגו את הממוצע הגבוה ביותר בבגרויות מכל השכבה !!!

  9. ש.צ שלום רב

    העלית נקודות חשובות -ובהקשר לדבריך בל נשכח כמובן את ״למהלך האידאות בישראל״ של הרב זצ״ל שעיקר עניינו הוא ניסיון פיענוח של שלבי מפתח באותה היסטוריה=הסתוריה-

    הייתי מוסיף שגם מורה להיסטוריה צריך הרבה רגש בהעברת התחום הנלמד מבלי להיות מחשב אנושי להפצת תאריכים וציר זמן ותו לא. הציניקנים יאמרו שאני שופך שמאלץ אבל מי שמכיר את תחום הוראת ההיסטוריה יודע שבלי להיכנס מכל הלב לעניין זה פשוט לא ילך

    אגב דוגמא טובה להפעלת תלמידים ממורה להיסטוריה שאני מכיר ושסיפר לי שכך עשה לתלמידיו היא שהוא מלמד ליד עיר בה גרים הרבה מיוצאי מדינות חבר העמים והוא אסף כתובות ומספרי טלפון של ותיקי הצבא האדום שלחמו במלחמה״ע השנייה נתן לתלמידיו משימה לראיין את ותיקי המלחמה ולהגיש לו את הראיונות

    לדעתי זו דוגמא טובה להוראה מוצלחת

    • עוד דרך לשילוב ספרות ערכית, היא בשיעורי האנגלית. במקום ללמוד מטקסטים של 'מה לך ומה בכך', ניתן
      ללמוד את השפה מטקסטים בעלי משמעות. גם שיר שיש לו מנגינה, מסייע לקליטת המילים והתוכן.

  10. אוסיף בקשר ללימוד היסטוריה שיפה כתבה הכותבת על כך שחשוב מאוד גם ללמד בתיכון היסטוריה כללית לכלל התלמידים ולא רק לתלמידי מגמת היסטוריה שעושים 5 יחידות.

    כשהייתי בפולין בקיץ כשהיה כינוס במלון בערב לקבוצה [מתוך 9 ימים כל כמה ערבים היה כינוס כזה]בו אמרו חברי הקבוצה את ההתרשמויות וההרגשות שלהם אני זוכר שבערב לאחר שהיינו ביום במיידנק אמרו כמה מחברי הקבוצה שהם נרגזים על הפולנים על כך שהם מביאים בתוך העניין בשלטי ההדרכה במקום גם את הסבל שלהם ובכך הם בעצם "מנכסים את האבל והאובדן שלנו"

    הגבתי לחבריי שטענו זאת שצריך להבין גם את הרקע הכללי של אותה תקופה ולהבין שגם הפולנים היו קורבנות של הכיבוש הנאצי ושלמעשה הם לא באמת השתחררו מהעריצות בסוף המלחמה ופולין הייתה בעצם תחת מכבש של בריה"מ למעלה מ40 שנה לאחר מכן והם עברו בשנת 1945 למניינם לא בדיוק מאפילה לאורה אלא מהנבלה לטרפה ולמשך זמן רב

    אי לכך ובהתאם לזאת למרות הכעס המוצדק מאוד שלנו כיהודים על האדישות והאנטישמיות של הפולנים באותה תקופה עדיין צריך מינימום של הבנה איך הפולנים התייחסו למאורעות שהשפיעו גם עליהם בדרך אחרת ולהבין את מאורעות השואה על רקע שאר זוועות התקופה

    כשמלמדים בלימוד השואה על שיתוף הפעולה הנלהב והמזוויע של האוקראינים והעמים הבלטים עם הנאצים חייבים להסביר את המניעים והרקע למסירות הזו שלהם לנאצים שהם ראו בהם מושיעים מהסובייטים
    כל זאת כמובן מבלי להזדהות לרגע עם אותם משת"פים רצחניים ימ"ש אבל הבנת הרקע חשובה

    הבנת ההיסטוריה של עמינו חייבת להיות שזורה בהיסטוריה העולמית שלולי כך ההבנה ההיסטורית בכללותה לוקה מאוד בחסר וכמו המקרה שהבאתי מהמסע לפולין שהייתי בקיץ

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 854 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: