מצילת הילדים מברלין | ירון אביטוב

אישה אחת, שחזתה את הגורל המצפה ליהודי אירופה, הקימה מוסד חינוכי יהודי־ציוני למופת והצילה את חיי חניכיו. תיעוד מרתק של תושייה ואומץ

בית-אהבה (1)בית אהבה

סיפור הצלתו של בית הילדים בברלין

איילת ברגור

מגרמנית: יוסיפיה סימון

ידיעות ספרים, 2013, 238 עמ'

 השנה היא 1938. מדי יום ביומו פקד יהודי מנומס את משרדי הקהילה היהודית בווינה, יושב שם מבוקר ועד ערב בלי לומר מילה וחצי מילה מול חדרו של הרב ד"ר סיני אוקו. הרב, שנשלח מארץ ישראל למשימת חילוץ של ילדים יהודים מהמשטר הנאצי של אחרי האנשלוס, לא היה יכול כמובן להתעלם מהתמדתו של האיש המנומס. לבסוף הציע לו לסור למשרדו, ושמע את בקשתו שייקח איתו את בנו יחידו איז'ו. אוקו עלעל בניירותיו ומצא שלאיז'ו מלאו עשר שנים בלבד, בעוד שרישיונות העלייה ניתנים רק לבני 12 עד 14. האב לא ויתר. הוא המשיך לשבת על הספסל מול משרדו של אוקו במשך חודש ימים בלי להוציא הגה מפיו, כאילו הוא ממתין שבנו יגדל כהרף עין ויזכה לסרטיפיקט המיוחל. העקשנות השתלמה. הרב אוקו החליט לבסוף לצרף את איז'ו הקטן לקבוצת הילדים הפליטים שתתחנך במוסד "אהבה" שהוקם בקרית ביאליק. לימים, הילד ישראל (איז'ו) כץ היה לשר העבודה והרווחה בממשלתו הראשונה של מנחם בגין שלאחר המהפך.

ספרה של איילת ברגור, שיצא לאור בגרמנית ב־2006 ועובד לסרט תיעודי מצליח וזוכה פרסים, עמוס בסיפורים אנושיים מסוג זה. הספר שופך אור על סיפור לא מוכר המכיל מוטיבים יאנוש קורצ'אקיים. אישה אחת נחושה, ביאטה ברגר, שהצליחה לחזות את הנולד ולחלץ בניגוד לכל הסיכויים ילדים יהודים מברלין, מאוסטריה ומארצות נוספות מגורל ידוע מראש שהיה שולח אותם ללא ספק למיתה. ביאטה, ששימשה אחות רחמנייה בשורות הצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, מתפקדת בסיפור הזה כמעין פלורנס נייטינגל היהודייה, והיא מוצגת כאנטי תזה לכל אלה שהתנגדו בתחילה ליוזמתה ודרשו לכופף ראש בפני המשטר הנאצי עד שיעבור זעם. במיוחד בולט ההבדל התהומי בין הנחישות שלה להתנהלותו של אחד מראשי הקהילה בברלין, שהגיב ממש בכעס כשבני נוער עלו ארצה עם עליית הנוער ואף הבטיח בדרשותיו שתוך שלושה שבועות יהיה טוב יותר, מתעלם מהעובדה שהכתובת הייתה כבר מרוחה בדם על הקיר.

גדלו ב"אהבה" בלי הוריהם, וגידלו למעשה אלה את אלה. מתוך הספר

גדלו ב"אהבה" בלי הוריהם, וגידלו למעשה אלה את אלה. מתוך הספר

האמא של כולם

"בית אהבה" הוא סיפורם של הילדים הניצולים, וכמובן גם סיפורה של ביאטה ברגר, שהיא הדודה־רבתא של איילת ברגור. מקטנות שמעה ברגור סיפורים על האישה האמיצה, אבל הרעיון לעבד את סיפור חייה לספר ולסרט נבט בראשה רק כשביקרה בשנת 2001 בברלין. היא ניצבה מול שלט הפליז שנקבע בחזית הבניין שבו שכן מוסד "אהבה" ברחוב אוגוסטשטראסה וראתה שם את תמונתה של ברגר, וזו החזירה אותה לסיפורים המשפחתיים. ברגור החליטה להתחקות אחר קורותיה של ברגר, ובעיקר אחר קורותיהם של הילדים הניצולים. היא מצאה אותם בעיקר בישראל אבל גם בפריז ובברלין, ושמעה מקשישים בני שמונים ותשעים עדויות המעידות שהשנים הרבות שחלפו מאז לא השכיחו מהם שהם חבים את חייהם לביאטה ברגר, שבזכות התושייה שלה הם ניצלו.

הספר מגולל את סיפורו של בית "אהבה" משנת 1922, היום שבו נענתה ברגר להזמנתם של הפילוסוף מרטין בובר והצייר הרמן שטרוק לנהל את בית הילדים, ועד שנת 1941 לערך, כשהבית נסגר ואחרוני חניכיו, אלה שלא הצליחו לקבל סרטיפיקטים, נשלחו להשמדה. בתשע־עשרה השנים הללו התחנכו בבית אלפי ילדים לפי שיטת חינוך שהקנתה להם ערכים ציוניים והכשירה אותם להפוך לחלוצים בישראל. הגישה החינוכית הייתה יוצאת דופן ושילבה טיפול פסיכואנליטי וגישה סוציאליסטית. התקבלו למוסד יתומים יהודים או ילדי פליטים שנותרו חסרי כול לאחר שהוריהם היגרו לגרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה, טעו לחשוב שהגיעו לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ובלי דעת גזרו סכנת כליה על עצמם ועל ילדיהם.

הילדים גדלו ב"אהבה" בלי הוריהם, וגידלו למעשה אלה את אלה. הכול ראו בביאטה אמא הגדולה מן החלומות, זו שלא הייתה להם במציאות. ביאטה הטילה עליהם משימות: הילדים הגדולים שימשו מעין אבות לילדים הקטנים, והקטנים שימשו אחים אלה לאלה. כפי שסיפרה קשישה בת תשעים לברגור: "'אהבה' היה הבית שלנו, לא היה לנו בית אחר… היא (ביאטה, י"א) הייתה אמא שלי… לא הייתה לי אמא אחרת" (עמ' 34).

תחרות לחיים

ברגור באה מאהבה לכתוב את ספרה, אבל לא מסתירה את ריבוי הפנים של הדודה־רבתא שלה. האמא של כולם הייתה אם תומכת, אבל קפדנית מאוד ומחמירה היכן שצריך. לא היו לה ילדים משלה (הספר מחמיץ קצת את הסוגיה הפסיכולוגית הזו), כך שהילדים כולם היו כמו ילדיה. היא אהבה אותם בדרכה ודאגה למחסורם גם לאחר שבגרו ופרשו לחיים עצמאיים. לא פעם חסכה מקופת ההוצאות של "אהבה" כדי לממן את לימודי ההמשך שלהם. ברגר הרביצה בהם הרבה ציונות ולימודי עברית, אולם המפעל המיוחד שלה הועמד בסכנה כשהיטלר עלה לשלטון ורחובות ברלין רוססו בכתובות נאצה נגד יהודים.

ברגר הבינה שהבית שלה חי על זמן שאול והשקיעה מיד מאמצים להשיג אישורי עלייה לילדיה. היא אימצה את המודל של פנימיית בן שמן שהוקמה זמן לא רב לפני כן, והחלה לגייס כספים על מנת להקים שלוחה של "אהבה" גם בישראל. הקק"ל הקצתה לה קרקעות בקרית ביאליק ושם במאמץ רב נבנה המוסד.

מאמץ גדול פי כמה הושקע בהשגת הסרטיפיקטים המיוחלים מול הביורוקרטיה הבריטית המרושעת. שלושים הילדים הראשונים שהגיעו ארצה מברלין יחד עם ברגר וצוות קטן של מחנכים לא הורשו לרדת אל החוף באמתלות שונות ומשונות. הקשיים נמשכו גם הלאה, וברגר, על אף מחלת הלב שלה, הפכה עולמות כדי להשיג סרטיפיקטים נוספים. וכך, בשיטת העוד דונם ועוד עז, היא הצליחה לחלץ בסך הכול 300 ילדים שעלו לארץ ישראל.

כיוון שהסרטיפיקטים היו בסך הכול מעטים, השלטונות הבריטיים הקשו מאוד והרדיפות הנאציות הלכו והחמירו, היו צריכים מחנכי המוסד לבחור את הילדים בשיטת מיון שבוודאי לא הקלה על מצפונם, כיוון שהיה ברור שהם בוחרים למעשה מי נידון לחיים ומי כנראה למוות. שיטת המיון הכניסה גם את הילדים, שחיו קודם לכן כמו משפחה מלוכדת, לתחרות קשה ביניהם. "נזכור תמיד את סערות הנפש שעברו עלינו באותו מחנה הכשרה, כאשר ידענו כי רק 50 מאיתנו ייבחרו", סיפר ארי רט, עורך 'הג'רוזלם פוסט'. "בכל משחק של ארבעה, ידענו תמיד כי שלושת האחרים הם היריבים שלנו על אותו מקום נכסף שיגאל אותנו מרדיפות הנאצים" (146).

"בית אהבה", המבוסס על ראיונות, תיעוד, מסמכים ותמונות שאספה ברגור, כתוב בשילוב ז'אנרי. כל פרקיו נפתחים ב"סיפור" וממשיכים בתיעוד. זהו שילוב נכון בהקשר הזה, המכניס קצת יותר סגנון פרוזאי לספר תיעודי ברוחו, אבל גם כך אפשר למצוא ב"בית אהבה" לא מעט פנינים אנושיות בעלות ערך ספרותי בעדויות של קשישים המביטים אחורה לא בזעם, אלא באהבה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב כסלו תשע"ד, 15.11.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 בנובמבר 2013, ב-ביוגרפיה, ביקורת ספרים, גיליון וישלח תשע"ד - 849 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: