מאמינה במניפה של הדרום | בתאל חכם

חביבה פדיה, חוקרת, משוררת ואשת רוח בולטת, מתמודדת בפוליטיקה המקומית כדי להפריח את באר שבע ולגלות את "השפע של הפריפריה" ואת הרוחניות של המדבר

"לצערי הציבור בארץ לא כל כך מכיר אותה. בחו"ל היא מוכרת יותר. היא אישה צנועה ונחבאת אל הכלים. אני קראתי בספרה 'עין החתול' איך היא מתייחסת לבאר שבע ולדרום בכלל. היא מדייקת. אחרי ששמענו את ההתבטאות הנוקבת והחד משמעית שלה בבית הדין לדיור ציבורי, הצעתי לה להצטרף ולעמוד בראש הרשימה. היא דתית, סובלנית, רב תרבותית ומאוד אכפת לה ממה שקורה. ביקשנו ממנה שתציב לנו חזון ושתוביל. כשהצעתי לה היא חייכה וביקשה לחשוב". כך מתאר יהודה אלוש, העומד בראש רשימת "מר"צ ופעילי השכונות" למועצת באר שבע, את החלטתו להכניס את חביבה פדיה אל שדה הפוליטיקה. שדה שלא הייתה בו עד כה, על אף פעילותה הרבה בשדות רבים ושונים.

פדיה (48), נינת המקובל רבי יהודה פתיה, היא פרופסור להיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בן גוריון וחוקרת קבלה ותרבות שכבר זכתה בשלל פרסים ומלגות על שירתה, ספריה ומחקריה.

מהבדואים ועד עתניאל

מהפריפריה הבאר שבעית, שבה היא גרה זה עשרים שנה, היא הספיקה גם להפריח את תנועת הפיוט. היא ממקימי האתר "הזמנה לפיוט" ואחת מן היועצים המוסיקליים שלו, והייתה מעורבת בכמה מההרכבים המוסיקליים הראשונים שעסקו בכך, דוגמת "אנסמבל היונה" שהקימה.

שם מוסיקלי מוכר יותר לציבור הוא ברי סחרוף, שאיתו היו לה שיתופי פעולה רבים ושונים. היא שייעצה לו באלבומו "אדומי השפתות", והוא הלחין את שירה "הלוחש למכוניות", שאף זכה לקליפ מסתורי ושובץ באלבומו האחרון, "אתה נמצא כאן". הוא ייעץ לה חזרה בדיסק "נג'ארה" שהוציאה לאור השנה ביוזמתה ובניהולה המוסיקלי. בדיסק פיוטים של הפייטן והמקובל רבי ישראל נג'ארה מהמאה ה־16, וכן פיוטים מהמסורת המוסיקלית של מקובלי המשפחה.

איך עשית את הצעד? איך ידעת שאת רוצה להיכנס לפוליטיקה?

"בדיוק הייתי בברלין וביקשתי לחשוב על זה. התלבטתי באמת. העליתי את ההתייעצות לפייסבוק. שם עודדו אותי וירדו לרמה של רזולוציות של מה כדאי ומה לא. היו גם שיחות, ושם עודדו או פירגנו. במיילים ריפו את ידיי. זה מעניין, האנשים שלא עודדו בדרך כלל לא נחשפו בפייסבוק. ויש אנשים שאמרו לי תודה על שלמדנו ממך שאפשר להעלות את ההתייעצות הזו לפייסבוק. האמת היא שהרגשתי טוב עם זה שפניתי ושאלתי. הרשים אותי לראות איך מעצות של אנשים שכביכול הם אנשים מהשורה התגבשה ההחלטה".

איך יהיה לך זמן לעיסוק המוניציפלי, עם כל מה שאת כבר עושה?

"יהיה זמן. לכול זמן. לכן התעקשתי לא להיות מקום אחד ברשימה, כי לא יהיה לי הזמן שנדרש ממקום כזה. מה גם שיש העניין החשוב לתת ליהודה אלוש, שהוא היזם והוא שבנה את זה, את המקום הראשון. בכלל, מאז שאמי נפטרה לפני שנתיים, עם כל הצער שידעתי, אני בתהליך של האצלת סמכויות. אני ממש מתכוונת להיות מודעת למשמעות של גבולות ושל עשייה".

את חושבת שתיכנסי? יש לכם הכוח האלקטורלי?

"אני מאמינה שיש מצב לגרוף את הקולות של המקום השלישי. שני המקומות הראשונים זה ריאלי. ההצטרפות שלי היא גם כדי להדגיש שאנשים אינטלקטואלים מגבים עשייה. לכן החלטתי גם להקים את 'מועצת דרום'".

מה תפקידה של המועצה הזו?

"אני מאמינה במניפה של הדרום. אני אוהבת שיש בו הקדושים בנתיבות או באופקים, ואמני הרוק שיצאו משדרות או באר שבע, עם 'כן בדואים או לא בדואים', עם שדה בוקר שמקרין מרחוק על החזון הציוני אבל אולי במובן מסוים צריך להתעדכן ועם ישיבת עתניאל, שיושבת בדרום הר חברון. אני אוהבת את היכולת להציע את הבסיס להתחדשות דווקא מתוך המרקם הזה, שהדיסציפלינה של הציונות לא עבדה עליו מאוד חזק. לכן אני מאוד רוצה להקים מועצת דרום שהיא א־פוליטית".

 אם אתה חושב שאתה יכול להיטיב ואתה לא עושה, זו החמצה. חביבה פדיה  צילום: אריק סולטן


אם אתה חושב שאתה יכול להיטיב ואתה לא עושה, זו החמצה. חביבה פדיה
צילום: אריק סולטן

 
מרכז ופריפריה

מה את רואה כשאת חושבת על "מועצת דרום"?

"אני לא יודעת עד הסוף, אבל יש המון אנשים, גם מהמרכז, שאמרו לי שאם אני עושה את המהלך הזה הם רוצים לעזור לי ולהצטרף. אני לא יודעת עד הסוף למה, אבל הרבה אנשים התלהבו ממש. הם אמרו שהם רואים בזה את החידוש. אנשים שהדליק אותם הרעיון לנסות לעשות משהו חדש מפה. הרעיון עלה אצלי כשהתייעצתי עם אנשים שונים ממגזרים שונים לגבי הכניסה לפוליטיקה. התחזק בי הרצון להזיז בכלל בדרום. שזה לא יישאר רק בבאר שבע, אלא שהיא תהיה המטרופולין לזה. וזה חיזק את התפיסה שלי שאינטלקטואלים מגבים עשייה.

גם ידידי מאיר בוזגלו, שהקים לאחרונה את תנועת 'תיקון', שותף לתפיסה כזאת, ולתפיסה שצריך לייצר מסגרת של הכלה לכל הקצוות בחברה הישראלית. יכול להיות שבמדינות אחרות הגיבוי הזה פחות חשוב, אבל בגלל שבמדינת ישראל המעורבות הנפשית והצער על כך שערכים יהודיים או רוחניים, ערכי צדק ומוסר, מתמסמסים במרחב הציבורי, אז 'מועצת דרום' זו קריאת כיוון. 
"מדובר באנשים ממש שונים, ממגזרים מאוד שונים. למשל אורן יפתחאל שהיה סמן קיצוני שמאלי, עם כל הפעילות שלו למען הבדואים, דבי גולן מירוחם, מיכה ביטון מהמועצה בירוחם. הם אמרו לי שהם כבר התחילו ליצור את רשימת האנשים שיהיו בגוף הזה. נתכנס בקביעות ונרתום את הידע והקשרים שלנו לטובת טיפוח הדרום.
"הרעיון שזה יהיה א־פוליטי הוא חשוב. מאוד קשה, במציאות הפוליטית בישראל, למצוא את הנוסחה להכיל כל כך הרבה קצוות. מה שיעזור פה הוא העובדה שהעניין ממוקד מטרות. כולם מכוונים להצלחתו של אותו מקום, הדרום. ישראל היא גם מקום, אבל אנחנו רואים אותה כמדינה, מצבור של פלנטות אורבניות, של ציוויליזציות שונות. נוצרו פה תרבויות עירוניות אחרות זו מזו. לאט לאט הן כמו עצים שמסתירים את היער והשאלה היא אם בדרום יש חלקת יער שהיא יותר ברורה וממוקדת, שאתה יכול להגיד מה אתה רוצה לעשות בה".

למה את מתכוונת כשאת מדברת על "ציוויליזציות שונות"?

"הדבר המעניין בערים, עוד מהתקופה היוונית, של ה'פוליס', זה שכל עיר היא ציוויליזציה, וההגדרה של ציוויליזציה שונה זה קודם כול הבניה גברית ונשית שונה. בגדול, לכל אדם יש הבניה מגדרית, נשית או גברית, ומעל זה הוא בן אדם.
"אני מרגישה שיש לי תחושה מאוד חזקה של הדופק של מה שקורה אצל צעירים וצעירות, כי היום רוב האינפוט שלי לגבי השטח בא מהסטודנטים שאני מלמדת בכמה ערים. הם באים לדבר, לשפוך את הלב, ואני רואה בצורה מאוד חזקה מה ההבדל בין מי שבא מהמרכז למי שבא מהפריפריה.

"לעתים קרובות, אם אתה בחור או בחורה תל אביבים אז כל ההבניה המגדרית שלך שונה לגמרי. כך גם לגבי ציבור דתי. חלקם יחשבו כמובן מאליו שכל חצי שנה הם צריכים להחליף מישהי, או שזה לא נורא לסיים קשר בסמ"ס או לדווח על כך לכולם בפייסבוק. אלו אנשים שבסופו של דבר נעים סביב הרִיק של עצמם, והם ימשיכו ככה עוד כמה שנים טובות. 
"מישהו מהמרכז, במיוחד אם הוא צעיר שעוד לא עמד על דעתו, מרגיש נורא מתוחכם אם הוא כבר הפנים ציניות כלפי מה שנחשב כערכי היסוד המסורתיים, המשפחתיים. בסופו של דבר זה משרת את הגבר ופוגע באישה. אגואיסטי.

"אנחנו בדרך כלל מאשימים את החברה החרדית שיש בה הבניות נורא חריפות של גברים ונשים. בחברות הבורגניות והבוהמייניות יש הבניות חריפות לא פחות, רק שונות. דווקא בציבור הדתי־לאומי או החרד"לי, ובפרט באותו ציבור שיש לו תודעה של אנטי־מרכז, יש הרבה יותר שינוי ממה שנראה לעין בדיוק בזה. יותר פתיחות ורוחב. יותר עומק, תנודות וקרבה למקומות רוחניים של הקבלה והחסידות שמכילים באופן טבעי את זה שלכל אדם יש דו פרצופין. אני נפגשת עם אנשים שיש להם השיח הזה, ואני רואה שאלו אנשים שממש רוצים ליישם את זה בזוגיות שלהם וזה מאוד מוצא חן בעיניי. אני מרגישה את זה בעיקר אצל אנשים שהם יותר פתוחים רוחנית, כמו הרב מנחם פרומן ואשתו הדסה, האנשים מעתניאל, הרב יאיר דרייפוס וישיבת 'שיח' וכל הקבוצה שהייתה סביב הרב שג"ר".

מאוד יפה בעיניי שמדיבור על ציוויליזציות את מגיעה לדייטים. שבסוף זה מה שמטריד אותך. וגם שאת מצליחה לזקק את כאב הדור.

"זה מאוד מטריד אותי. זה כאב של הנשים. את לא יכולה להיות פמיניסטית ולא להתעצבן".

מה הם מבחינתך ערכי יסוד מסורתיים?

"זה יישמע מאוד שטחי, אבל בסוף, פשוט, זה היכולת לדבר על אהבה".

קרובה לחבקו"קים

פדיה מספרת שלאחרונה היא חשה קרבה יתרה לחבקו"קים (ראשי התיבות חב"ד, ברסלב והרב קוק). "אני מרגישה אליהם קרבת נפש גדולה. האנשים מעתניאל לימדו אותי שיש אנשים שעוסקים בעומק מאוד גדול ברוחניות יהודית. הם גרמו לי בעצם לרצות לחשוב יותר לעומק על מבנים של קישור בין ימין ושמאל, על מבנים שקשורים יותר לעומק של הדו קיום בכל המישורים. אני מאוד שם. לכן מאוד התלבטתי לגבי השילוב עם מרצ. אני לא לגמרי מזדהה עם כל דבר שם ואני לא שייכת לטיפוס האופייני של השמאל הלבן. בסוף אמרתי שבמישור המוניציפלי שווה לנסות לבנות את זה. המישור המוניציפלי עדיין שונה מהמישור המדיני. מה גם שהשיתוף עם פעילי השכונות היה משמעותי מאוד עבורי. יש פה סיכוי שזו תהיה מעבדה לדפוסים השונים של המזרחיות המתונה".

כמזרחית שורשית וכבאר שבעית עשרים שנה, מהי מבחינתך 'מזרחיות מתונה'?

"נגיד פה בבאר שבע, כשאין מי יודע מה קהילה דתית או חרדית, הרבה יותר שכיח לראות חרדים ודתיים, אשכנזים ומזרחים, מתפללים, לומדים וצוחקים ביחד. וזה בעצם אומר שהקצוות יכולים לגור ביחד.

"הפריפריה מאפשרת פתיחות, רוחב. מאפשרת את המקום הזה ש'ממדבר מתנה'. חז"ל דרשו שאם אדם שם עצמו מדבר אז באה לו המתנה, בא לו השפע. אני חושבת שיש שפע מאוד ברור בפריפריה. אבל השאלה היא איך להפוך את העושר הזה לטובת אנשי המקום. איך להכניס את זה לכלים וליצור מזה צמיחה. ופה זה קשה.
"גם אצלי יש המסע הפנימי בין באר שבע לירושלים, שאת שתיהן אני אוהבת. אני מרגישה קרועה ביניהן. כאילו המהות שלי תמיד תמשיך להיות מי שכל הזמן נוסעת הלוך ושוב בין ירושלים לבאר שבע. כל ההתנהלות של אברהם מבאר שבע לירושלים הפכה אצלי כבר לחלק מהאישיות".

מהו המסע שלך מבאר שבע לירושלים?

"זו התנועה מעיר האבות לעיר המקדש. מהמקום הפתוח לכול, האוהל של אברהם הפתוח לארבע קצוות עולם, אל ירושלים, עיר המקדש וניסיון העקדה. אני מרגישה שברגעים שונים בהיסטוריה של הישראליות והיהדות יש מסרים מסוימים בין מה שמייצגת עיר האבות ובין מה שמייצגת עיר המקדש. באר שבע, שגם היא בת יותר משלושת אלפים שנה, מייצגת בעיניי את האוהל של אברהם: היכולת להתחבר, להכיל. רוחניות של מדבר והחסד של הדרום. מצד שני, היא מייצגת גם את הכוח של ההפקר".

מהו הכוח שבהפקר?

"נכון שיש הרבה כאב ומניפולציה ביחס לפריפריה, אבל יש הכוח של הזיכרון. בגלל שהישראליות הייתה כל כך עסוקה במחיקת הזיכרון ובשלילת הגלות, בחשבון אחרון יצא שבמרכז מחקו יותר מהר ויותר טוב, ובפריפריה ההון התעכב עדיין ולא עבר את תהליך הכיבוס. אז עכשיו המרכז עומד בפה פעור ומצטער ומחפש את השורשים ויש הרבה דברים שנמצאים בפריפריה ויכולים להזין בחזרה. באופן טבעי, משנות התשעים הדרום כל הזמן מזין עם הרכבי הרוק המדהימים שיצאו משדרות – טיפקס, שפתיים, אלג'יר, חיים אוליאל, קובי אוז. ועם כותבים מרתקים. וזו רשימה שרק מתארכת. או הקדושים שהעדיפו לגור דווקא בדרום. או כל הקהל מהפריפריה ששטף את ירושלים בהלוויה של הרב עובדיה. זה היה מדהים לחוש איך הציבור מחולק. כל אחד חי בסרט אחר. חלק שבורים, חרב עולמם. מביאים המון עוצמה. וציבור אחר שמנסה להבין איך יכול להיות שהאדם הזה הוא סמל תרבותי לציבור השני. 
"בסופו של דבר כל הדברים של הפריפריה הם משאב. אוצר. יש מצב שאפשר להזין קודם כול לטובת באר שבע עצמה. לפני שנעשה חסדים למרכז, באר שבע צריכה לדאוג לעצמה ולמצוא את המודלים של כל מיני צורות חדשות של דו קיום. וזה הגירוי להיכנס לעשייה. התקווה שיש לתיקון. דווקא מרוב הזנחה, יש אפשרות לבנות בסיס של תקווה, משהו חדש".

כשאת משוחחת איתי על אנשים עינייך נוצצות, אבל כשאת משוחחת על פוליטיקה את עצורה.

"כי אני גם דואגת. אני נורא רוצה לעשות אבל יש גם פחד. פחד מעולם העשייה. מכישלון. שהרצון להיטיב יהפוך להיות משהו שיפגע. האיכר עמל אבל לפעמים 'נסתחפה שדהו'. יש גזרות. 
השאלה אם להיכנס לעשייה או לא קיימת אצל כל המיסטיקאים. אבל אם אתה חושב שאתה יכול להיטיב ואתה לא עושה, זו החמצה. התשובה שלי היא לעשות. כי אתה מאמין בדרך. 
אתה קושר מטפיסיקה לעשייה ומבין שככל שירדת לשבר, אתה בתיקון. אתה לא יכול להיות בטוח בפירות אבל אתה יכול להיות בטוח שאתה רוצה להיטיב איפה שהתגלגלת ואני התגלגלתי לפה".

אבל את כל כך לא מתגלגלת.

היא צוחקת. "אני לא מתגלגלת? כולנו מתגלגלים!"

את מתייעצת, מעלה לפייסבוק. את כן באה פתוח ואומרת: אני מתלבטת וחוששת אבל אני שם.

"אני מאוד שם. אני גם מאמינה שאתה לא יכול לתקן בלי סוג כזה של דברים. לתיקון למען הציבור, אתה צריך ציבור שהולך איתך. כשיהודה קרא לי הרגשתי את המתנה של ציבור שרוצה לעשות: האנשים שייצג בשכונות. יש גם סטודנטים אכפתיים.
"אבל תוך כדי שאני מדברת אני מתחילה לפחד מחלקים בציבור שאני יודעת שאם אתה רק מנסה להרחיב גבולות הם עלולים לצלוב אותך. כאלה שיראו אותך בכבדהו וחשדהו. זה מרגיז אותי. בפוליטיקה הרבה מצפים שתהיה שחור או לבן. שאני אגיד ימין או שמאל. אבל אני גם וגם. זו המהות שלי".

יש מי שחווה גם וגם כסתירה.

“השבוע אני מתחילה ללמד בישיבת ‘שיח יצחק‘ של הרב שג“ר זצ“ל והרב דרייפוס. מבחינתי זו מחמאה. אבל לא כל כך חשובה לי המחמאה. אני אומרת לך דוגרי: חשוב לי שמישהו שקשור לציבור הזה החליט שאני יכולה להשפיע עליו. כל הקשר הזה, גם בעתניאל וגם עם הרב פרומן זצ“ל ועם תלמידיו, חשוב לי. אני לא רוצה לפספס את הציבור האיכותי המדהים הזה. יש חלקים בציבור הזה, שכשהם שומעים דברים הם יכולים לשמוע אותם בחדות. אני מחפשת את הקשב שלהם וגם את הזכות להתווכח איתם. זה מקור המתח שלי. מצד שני היו שקראו את “מרחב ומקום“ ואת הביקורת שלי על האופן שבו הלאומיות חסמה היבטים אחרים של המיסטיקה היהודית והרוחניות שלה ואמרו או ממש התוודו כשכתבו  לי: ‘זה כבד לנו אבל את אומרת דברים נכונים‘. אז כנראה שבכל זאת משהו מעניין אותם, לא?“

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד חשוון תשע"ד, 18.10.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-18 באוקטובר 2013, ב-גיליון וירא תשע"ד - 845 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. פרופ' חביבה פדיה ראויה לכמה מאמרים ב'מוסף שבת' בשל הגוונים הרבים של פעילותה המדעית, התרבותית, הדתית והציבורית.

    ברם, פירסום ראיון זה בשבוע שלפני הבחירות לרשויות המקומיות, יוצר מראית עין של תעמולת בחירות. עדיף היה לענ"ד אם היו עורכי 'מוסף שבת' דוחים את פירסום הראיון לגליון הבא.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בס"ד י"ט מרחשון ע"ד

      הראיון עם פרופ' חביבה פדיה פורסם גם בnrg מעריב, בשם: 'מאמינה בדרום: אשת הרוח המעוניינת לחולל שינויים בבאר שבע'. שם נוספו גם הצעות מעניינות שלה לשיפורים בעיר. רעיונות שיכולים להוות חומר למחשבה גם במקומות אחרים.

      השילוב בין עומק רוחני לעשייה ציבורית הוא מורשת לה מסבה ר' שאול פתיה ואימה שמחה עובדיה-פתיה, שיסדו את מפעל 'חזון פתיה' לשיקום פגועי נפש. אף במשפחת בעלה, משפחת סורוצקין, היו גדולי תורה שכתבו ספרים חשובים הן בהלכה והן בהגות, ובמקביל עסקו בפעילות מעשית של ביסוס עולם התורה בארץ ישראל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. קריקטורה של מגיב 2

    עיין בוול בפייסבוק של יהודה יפרח עורך מוסף צדק של עיתון זה:

    דבריו ודבריך משלימים זה את זה בצורה מופלאה:

    הוא מנמק מדוע לא יפרסם תחקיר פלילי חמור על מתמודדים גברים לראשות מועצת בית אל במוסף צדק השבת

    מחמת הטיית דעת הבוחרים לבחירות הקרובות ביום שלישי.

    ואתה מלין על ראיון מעניין שהוא סוג של תעמולת בחירות כדבריך, שאין בו קידום פוליטי מובהק לאישה מזרחית

    מהפריפריה.

    עצוב ומקומם.

  3. הגברת פדיה מחפשת שליטה וכוח, הן במישור הרוחני והן בזה הפוליטי.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: