חיזוק הרבנות הצבאית | זאב וייטמן

ה"פסק" צועד בעקבות דברי הרב גורן ואינו מתייחס לקבורת חיילים לא יהודים שהתאבדו 
או שנהרגו בתאונות דרכים, אלא רק לכאלו שמסרו נפשם למען עם ישראל

אנו מודים לר' דוד בנבנישתי על שאלותיו שנותנות לנו את ההזדמנות להבהיר מה כתוב בבירור ההלכה של רבני בית הלל ומה ממש לא כתוב בו. בצד התודה נשיא לר' דוד בנבנישתי גם עצה טובה והיא שלהבא מומלץ מאוד לנהל את הדיון ו/או המחלוקת מתוך כבוד הדדי ולוותר על ביטויים מתנשאים ועולבים שאין מקומם בדיון הלכתי בכלל, ובוודאי שלא כאשר מדובר בשאלות שיש לו כלפי בירור הלכה שנכתב על ידי רבנים בעלי ניסיון רב שנים בפסיקת הלכה, וכבר לימדונו רבותינו שדברי חכמים בנחת נשמעים.

טועה בהבנת הפסק

ולגופו של עניין. הבירור ההלכתי של רבני בית הלל קובע שבמקרים מסוימים יש אפשרות לקבור חיילים לא יהודים שמסרו נפשם למען עם ישראל לצד חיילים יהודים בבית קברות צבאי. ר"ד בנבנישתי טועה בהבנת הדברים כשהוא קובע שלדעת רבני בית הלל קיימת חובה להתיר לקבור חיילים שאינם יהודים לצד חיילים יהודים – לא היה ולא נברא. ה"פסק" קובע ("פסק" במירכאות מכיוון שבמקרה הנדון מדובר יותר בבירור הלכתי מאשר בפסק הלכה וכפי שיוסבר להלן) כך:

מאחר שנושא זה מורכב משיקולים רבים אשר עשויים להשתנות על פי המקום והזמן בחרנו להציג כיווני פסיקה אפשריים שיוכלו לתת כלים להכרעה ראויה בכל מקום ובכל מצב.

בהמשך, הדברים מודגשים שוב:

יש מקום להתיר לקבור חיילים לא יהודים שמסרו נפשם למען עם ישראל לצד חבריהם היהודים בבית הקברות הצבאי.

ושוב פעם שלישית:

יש לציין שההכרעה ההלכתית בעניין זה נתונה בידי הרבנות הצבאית וייתכן שיהיו מקרים חריגים שבהם יש מקום להכריע אחרת על פי השיקולים המערכתיים וההלכתיים.

אין גם כל בסיס להצגתו את ה"פסק" כמתיר קבורת חיילים לא יהודים מתאבדים או שנהרגו בתאונות דרכים ליד יהודים, שהרי ה"פסק" מדגיש שלוש פעמים באופן מפורש שמדובר על חיילים שמסרו נפשם למען עם ישראל:

בראשונה: "פשוט הדבר שלא ניתן להגדיר כרשע חייל לא יהודי שנלחם ומסר נפשו למען עם ישראל", ושוב בשנייה כעבור שתי שורות: "על כן יש מקום להתיר לקבור חיילים לא יהודים שמסרו נפשם למען עם ישראל לצד חבריהם היהודים בבית הקברות הצבאי", ובהמשך חוזרים על כך בפעם השלישית: "נראה שלא יעלה על הדעת להגדיר לא יהודי שמסר נפשו למען עם ישראל כרשע" וכו'.

ואם כן, כל מה שנכתב ב"פסק ההלכה" התייחס רק לחייל שמסר נפשו למען עם ישראל (ואין בדברים כל התייחסות מרע ועד טוב לחייל לא יהודי שנהרג בתאונת דרכים או שם קץ לחייו). מהמשך דבריו של ר"ד בנבנישתי מתברר שלא רק שהוא עצמו מסכים ומזדהה עם ה"פסק" כפי שהוא כתוב, אלא שבדבריו הוא אף מביא אסמכתא לדברים מפסקי הרב גורן, ולפי עדותו כך גם נוהגת הרבנות הצבאית בפועל.

כל מכלול הנתונים

אם היה ר' דוד בנבנישתי קורא בעיון את דברי הרב גורן בתשובתו הוא היה נוכח לדעת שנימוקי הרב גורן זהים לנימוקי ה"פסק" של בית הלל: אף הוא מסתמך על עמדת היחיד של הרמב"ם. אף הוא קובע מעמד מיוחד ("יותר מחסידי אומות העולם", "נידונים כקדושים המזומנים לחיי העולם הבא כמו היהודים עצמם") לחיילים לא יהודים שנפלו למען העם והארץ. ואף הוא נשען על דברי הב"ח שעל פי פשוטם מתירים משום דרכי שלום לעבור על ההלכה הפסוקה שאין קוברים גויים לצד יהודים, ובמקרה שמצאם הרוגים יחד יכול לקבור אותם זה לצד זה בחצר אחת, וכפי לשונו המפורשת: "בקברי ישראל". ממילא הוא היה חוסך מעצמו, מאיתנו ומהקוראים ביטויים לא ראויים ולא הולמים שהוא השתמש בהם כלפי ההסתמכות על מקורות אלו ואופן פרשנותם.

התיר לקבור בקבר ישראל חייל גוי שמת על קידוש השם, הרב שלמה גורן. צילום: לע"מ

התיר לקבור בקבר ישראל חייל גוי שמת על קידוש השם, הרב שלמה גורן.
צילום: לע"מ

ואף שהרב גורן מעלה את האפשרות לפרש את הב"ח אחרת, אין לכך לדעתו נפקא מינה משמעותית והוא מגדיר זאת כ"הסתייגות קלה" של הב"ח שדורש הרחקה מסוימת, ולמעשה בסיום תשובתו הוא קובע במפורש שלדעת הב"ח "מותר לקבור בקבר ישראל". ובכל מקרה, לשון הב"ח בוודאי לא מחייבת פרשנות כזו. ובפשטות, אין שני איסורים נפרדים – קבורה באותו בית קברות, וקבורה זה לצד זה, אלא יש איסור של קבורה ביחד – וקבורה ביחד נחשבת או באותו בית קברות שמצרף את כל הקבורים בו לקבורה משותפת או קבורה זה לצד זה במרחק של ארבע אמות גם אם במקום שלא הוקצה וגודר לבית קברות. ההלכה היסודית בגמרא היא שאין לקבור באותו בית קברות וראיית הגמרא היא מקבורה זה לצד זה בקבר אחד. ויעוין גם בספר "בעוז ותעצומות" עמוד 152, שם נאמר מפורשות שהרב גורן התיר באופן עקרוני על סמך מקורות אלו לקבור חיל גוי שמסר נפשו למען עם ישראל בבית קברות יהודי ליד ועם חיילים יהודים.

יש להעיר, להאיר ולהבהיר שהדגש שהושם על כך שהרבנות הצבאית היא זו שתכריע הלכה למעשה איננו נובע רק מדאגה לכבודה ולמעמדה כמרא דאתרא בצבא, אלא מתוך הבנה שרק הרבנות הצבאית יכולה לפסוק הלכה למעשה במקרים אלו. זאת מכיוון שמדובר בבעיה מורכבת שיש לה צדדים רבים ויש לבחון כל מקרה לגופו ויש לקחת למשל בחשבון את החשש שמעלה הרב גורן שאנו עלולים למצוא את עצמנו ח"ו בבית קברות יהודי עם קברים שעליהם צלב במקום מגן דוד. כמו כן יש לשקול מה הדבר יגרום לא רק למשפחת החלל הלא יהודי, אלא גם למשפחות החללים היהודים שיהיו קבורים לצדו במקרה שיוחלט על קבורה באותה חלקה.

אין ספק שיש להביא בחשבון את מכלול הנתונים ואת רגשותיהן של כל המשפחות שהדבר נוגע אליהן, וזאת יכולה לעשות אך ורק הרבנות הצבאית. ה"פסק", כאמור בו במפורש, רק נותן תמיכה לאפשרות של החלטה בכיוון של קבורה משותפת. הדברים ב"פסק" מכוונים לא רק לתמוך ברבנות הצבאית, שחזקה עליה שהיא יודעת היטב את מה שרבני בית הלל יודעים, אלא גם, ואולי בעיקר, לציבור הרחב שחושב שהדבר מנוגד באופן מוחלט להלכה היהודית, ושחשוב שידע שהדברים אינם פשוטים ויש לאפשר לרבנות הצבאית להחליט לכאן ולכאן בהתאם לנסיבות ולכל מקרה באופן פרטני. אך ח"ו לומר שרבני בית הלל מחייבים זאת, וח"ו לטעון שעל פי דבריהם כך יש לנהוג בכל מקרה ובכל מצב.

קבורת דתי ליד חילוני

ועוד הערה בנוגע ללוגיקה וליושר אינטלקטואלי והלכתי. המקור לאיסור הנזכר בשולחן ערוך לקבור גוי ליד יהודי נובע מן האיסור המופיע בגמרא לקבור צדיק ליד רשע. ואם כן, מי שיבוא לחלוק על עמדת ה"פסק" – עליו להקפיד קודם כול על דינא דגמרא ולא לקבור צדיק ליד רשע, שהתפרש מאז ומתמיד כאיסור לקבור יהודי מחלל שבת ליד יהודי שומר שבת. ואם כך, מה לכותב שילין על בית הלל במקום להלין על עצמו ועל הרבנות הצבאית ועל כל הרבנים הרבים שמתירים כיום לקבור יהודים שומרי מצוות ליד יהודים שאינם שומרי מצוות, מתוך הסתמכות על דעות יחיד חריגות – דעות שמותקפות קשות על ידי פוסקים רבים – שלפיהן אנו לא רשאים ולא יכולים להתיימר ולקבוע בימינו מי הוא צדיק ומי הוא רשע.

ושמא עלול מישהו לומר אין הכי נמי וכך ראוי לנהוג, ויש להפריד בקבורה גם בין שומרי מצוות לשאינם שומרי מצוות, נרשה לעצמנו לצטט בעניין זה קטעים מדברים נוקבים שכתב ידידי הרב יעקב מדן, ראש ישיבת "הר עציון", בדף קשר 1319 של ישיבת "הר עציון" בתגובה לעמדה הלכתית החולקת עליו והמבוססת על מקורות רבים שיש להפריד בקבורה בין שומרי שבת למחללי שבת:

קשה יותר (אם כי אפשרי, בדוחק) ללמד זכות על מי שאינם מקיימים את מצוות היושר, ההגינות ואהבת הרע. הרב… דיבר בעיקר על איסור הקבורה ליד מחללי שבת. כלום יכול מישהו לערוב היום… שאדם העוסק בתורה, אך עובד ב"שחור", ומעולם לא שילם מס הכנסה, ביטוח לאומי, מיסי קופת חולים ומיסי עירייה, ועדיין הוא נהנה מן המוסדות הנזכרים, הוא אדם שיותר ראוי להיקבר לידו? ואם נבוא לדרג בדקדקנות מצווה מול מצווה ועברה מול עברה אצל כל אחד, כדי לדעת לעניין קבורה מיהו חסיד ומיהו "רק" צדיק (והבדל זה נזכר בפוסקים לעניין הבדלה בקבורה), מיהו רשע קל ומיהו רשע גמור, אנה אנו באים? לאן יובילו אותנו הבדלות אלו?! מי זכאי לתת ציונים לנקברים זה אצל זה?!…

עסקנו בעברות, נדון מעט גם בזכויות. במסגרת עיסוקיי זכיתי להכיר מחללי שבת המתנדבים בשנותיהם הטובות ביותר בצוותי חילוץ. הם עושים זאת שלא על מנת לקבל פרס, בשעות לילה מאוחרות, בשבתות ובחגים. רבים מהם הצילו עשרות אנשים ממוות, וחילצו גוויות של אחרים מלהיות טרף לחיות המדבר ולעופותיו. כנגד כמה מצוות שקולה הצלת נפשות אחת? האם רע להיקבר לידם (אחרי מאה ועשרים, כמובן)? מתנדבים אחרים עוסקים בילדים נכים, בקשישים ובשאר זקוקים לעזרה, ותורמים להם שעות רבות. מי יוכל לתחום היום בין הזכאים להיקבר ליד אנשים יראי שמים למי שאינם זכאים לכך?! ועוד לא הזכרנו הורים שכולים לחללי צה"ל, פליטי מחנות ההשמדה באירופה ובעלי ייסורים למיניהם שנשאו בשרם בשיניהם כל ימי חייהם. עוד לא הזכרנו אנשים שטיפלו במסירות בהוריהם הזקנים במשך שנים רבות ובילדיהם בעלי הצרכים המיוחדים ועוד ועוד.

…אני יודע שיש קהילות המקפידות בקבורה על "חלקת שומרי שבת", ושעד היום התנהלו הקבורות בכך ללא פרץ וללא צווחה. אך אני חושש וחש שמעשה הקנאות האחרון בירושלים ופרסומו (הוצאת נפטר מקברו והעברתו למקום אחר בגלל שקברו לידו יהודי שומר מצוות לא חרדי) שלפו את שד הפילוג מבקבוקו, ובמוקדם או במאוחר אני חש שלא תהא דרך להחזירו לשם, ואנו נעמוד לפני "חלקת שומרי שבת" שבה ידעו ויבינו שומרי מצוות וחילונים שהיא באה להבדיל בין דם לדם, ואז ניאלץ לעמוד מול השאלה אם להמשיך ולהתעקש עליה גם במחיר שתגבה, או לוותר עליה.

עבודה קבוצתית

ולסיום, מילים ספורות על פסקי ההלכה של בית הלל. בניגוד לפסקים רבים שמתפרסמים מדי יום ביומו, פסקים אלו אינם פרי עבודתו ועמלו של רב אחד, אלא הם תוצאה של דיונים מתמשכים בין מספר רבנים, ובטרם פרסומם הם עומדים לנגד עיני עשרות רבנים נוספים שמעירים את הערותיהם. המוצר המוגמר המתקבל בסוף הינו שילוב של עבודה קבוצתית, כשלמעשה אף אחד מהמשתתפים לא היה כותב את הדברים באופן שבו הם נכתבו, אך בסופו של דבר הם מציגים מכנה משותף רחב ומוסכם על הקבוצה כולה, ובכך ייחודם.

ואף על פי כן, אין כל יומרה וכל מגמה לומר שזה פסק ההלכה היחיד ושלא ניתן לחלוק על הדברים, אלא אך ורק לומר שזה פסק הלכה לגיטימי בעולם ההלכה, שאולי יכול להיות רלוונטי לציבור מסוים. בית המדרש איננו מתיימר ח"ו לפגוע בכל סמכות הלכתית קיימת, והוא מקפיד שלא להיכנס לתחום אחריותם של רבני הקהילות כל אחד במקומו.

אנו איננו סבורים שפרסום פסקים מנומקים ומבוססים מסכן את מעמדם של רבני הקהילות, שחזקה עליהם שבכל מקרה שבו הם חולקים על הפסקים המתפרסמים או סבורים שהם אינם רלוונטיים לקהילותיהם הם ידעו לנמק את עמדתם ולהסביר את החילוק בין האמור בפסק למציאות שבקהילותיהם. אנו בטוחים שאפשר ולעתים גם ראוי לחלוק על הפסקים שאנו מציגים וכל מחלוקת שהיא לשם שמים ושמגמתה הגעה לאמיתה של תורה ותכליתה קירוב ישראל לתורה ולאביהם שבשמים וחיזוק שמירת המצוות בעם ישראל – מתקבלת על ידינו בברכה, וככל שהדברים נאמרים בנחת ומתוך כבוד הדדי כך הם נכנסים יותר ללב וקל יותר לקבלם ולהבינם.

הרב זאב וייטמן הוא רבה של "תנובה" וראש בית המדרש ההלכתי של רבני "בית הלל"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ז' חשוון תשע"ד, 11.10.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-11 באוקטובר 2013, ב-גיליון לך לך תשע"ד - 844 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. לא ממש אהבתי את התגובה האפולוגטית של ידידי הרב וויטמן. הייתי מצפה מרבני בית הלל שיעמדו בגאון אחרי "האשמתם" ב"פסיקת הלכה במגמה מודעת של הטמעת ערכים". הרי ברור שכל פוסק ניגש לפסיקת הלכה עם מטען ערכיו, וההבדל בין רבני בית הלל לאנשים מסוגו של בנבנישתי הוא בערכים שהם מאמינים בהם.

  2. "הרי ברור שכל פוסק ניגש לפסיקת ההלכה עם מטען ערכיו"

    אוקי הבנתי אז אין כללי הוראה ופסיקה אין גמרא ואין שו"ע ואין שקלא וטריא בפוסקים רק חשיבה מהבטן

    לזה קוראים "גילוי פנים בתורה שלא כהלכה"

  3. אינני מבין!

    המציאות בעולם היא שלכל עדה דתית יש בית קברות מיוחד לה. מוסלמים רוצים להיקבר בבית קברות מוסלמי; קתולים – בבית קברות קתולי; פרוטסטנטים – בפרוטסטנטי; פרבוסלבים – בפרבוסלבי; ויהודים – רוצים לבוא 'אחרי 120' לקבר ישראל.

    ייתכן שניתן למצוא אסמכתאות ב'שריעה' ובחוק הדתי הנוצרי וכו' לכך שקבורה משותפת אינה מנוגדת להלכה הנוצרית או המוסלמית – אז מי שהוא ידרוש מהם לנהוג בניגוד למסורתם?

    בענייני קבורה, אצל כל הדתות, יש רגישות גדולה. לא רק ההיגיון והדין הדתי קובעים, אלא גם המסורת. בנדון דידן יש למסורת המשותפת לכל הדתות גם היגיון. בית הקברות נתפס כאתר דתי, כמקום בו מתקיימות תפילות לעילוי נשמת הנפטר. ולכן כל עדה מבקשת את בית הקברות שבו יינשאו התפילות הייחודיות לה.

    צה"ל – היודע להתחשב בדתם ובמנהגיהם של חייליו, יהודים כלא יהודים – יכול לייחד חלקות קבורה מכובדות לכל דת שהיא, וכולם יבואו על מקומם בשלום.

    ויהי רצון שכל השאלות האלה ישארו בתיאוריה, וכל חיילינו, מכל הדתות ומכל העדות, יינצלו מכל פגע רע ויזכו לחיים טובים וארוכים.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: