גוי שההלכה לא הכירה | מיכאל אברהם

בסתירה שבין הלכה למציאות, כמו בסוגיית היחס לגויים, יש להבחין בין עובדות ובין נורמות ולהתאים את ההלכה למציאות המשתנה. השמרנות כאן היא סטייה מהדרך

בערב מדברי אחד לפני שנים בישיבת ההסדר בירוחם, ישבנו כל בני הישיבה בחדר האוכל ועסקנו ביחס הראוי לגויים. מדברי התלמידים עלתה תמונה שהפתיעה אותי. היה שם קונסנזוס כמעט מלא שהגויים אינם מוסריים. יותר מזה, גם כשלפעמים הם עושים מעשים טובים הרי זה כאותו חזיר שפושט טלפיו ואומר ראו טהור אני. לעומת זאת, היהודים הם בעלי טבע טהור וטוב, וחריגות ממנו הן לעולם שלא כדרך הטבע. הדברים הדהימו אותי. לא מדובר כאן בתלמידי ישיבת ערלוי בירושלים. בישיבת ההסדר בירוחם לומדים תלמידים מצוינים בוגרי החינוך הציוני־דתי. חבר'ה פתוחים למדיי, שמעורים היטב במתרחש בעולם, ומשולבים (יחסית) בהתנהלותו, בתרבותו ובערכיו.

שאלתי אותם: תגידו, כמה גויים אתם מכירים? בסך הכול גם אני לא מכיר כל כך הרבה גויים, אבל מהתרשמות כללית נראה לי שמדובר בבני אדם כמוני וכמוכם. יש ביניהם טובים ויש רעים, בדיוק כמו אצלנו. אין צורך לומר שהחבר'ה לא ממש השתכנעו. בתגובה הם פצחו בציטוטים נבחרים מחז"ל, וזה בהחלט היה מביך. כזכור, הר"מ אמור לייצג את דעת התורה ואת המחויבות לחז"ל. והנה, דווקא אני, הר"מ, הייתי ה"רפורמי" שנכנע לרוחות הזמן, והתלמידים הם שהביעו דבקות מרשימה בתמונה העולה ממקורות חז"ל. בלבי פנימה תהיתי האם בתוכם הם באמת מאמינים בזה, או שרק יראת השמים (הברוכה) שלהם כופה אותם להכפיף את תפיסותיהם האינטואיטיביות למקורות ההלכה ולחז"ל.

מתברר שגם אם כולנו רואים את אותם סרטים, קוראים את אותם עיתונים וספרים ופוגשים את אותם אנשים, בכל זאת התמונה שמצויה אצלנו בפנים יכולה להיות שונה לחלוטין. תחושתי הייתה שהגוי הקונקרטי כלל אינו רלוונטי מבחינתם. הוא שקוף, וכשהם מביטים עליו הם כלל לא רואים אותו, אלא מביטים דרכו ורואים איזה ארכיטיפ אימתני בכיסוי מתורבת. מעבר לשאלת היחס לגוי ולבעיות של מוסר, עצם הניתוק הזה מהמציאות נראה לי מדאיג.

לי ברור שהתמונה הזאת לא נכונה. אם אראה בתלמוד שהיממה כולה חושך, האם אכפוף את התפיסות שלי לקביעה הזאת? (כן, אני יודע ש"אפילו אומרים לך על ימין שהוא שמאל", ואפילו לא אטרח להביא כאן את גרסת הירושלמי). קודם כול זוהי המציאות, ועם כל הכבוד למקורות אינני יכול להתכחש למה שאני רואה ויודע בבירור.

בני אדם כמוני וכמוכם. ברוקלין, 2013 צילום: פלאש 90

בני אדם כמוני וכמוכם. ברוקלין, 2013 צילום: פלאש 90

בריחה למטפיזיקה

קל יחסית לחנך כך יהודים בארץ הקודש, כשכמעט לא פוגשים גויים (למעט הערבים הרשעים שכידוע כולם רוצים להרוג אותנו, מי בכוח, מי בפועל ומי בעוד יותר כוח). אבל בחו"ל הבעיה היא קשה יותר. לפחות ביחס ליהודים מודרניים שפוגשים את הגויים וחיים ביניהם. אני שומע לא מעט על אנשים שלא מוכנים לסבול את הדוׂגמוׂת הללו, והדבר מקרין על אמונתם בכלל. מדוע להאמין במערכת שמתארת את המציאות באופן מעוות, אנכרוניסטי וכל כך לא אינטואיטיבי?

החת"ם סופר, על אף שחי בחו"ל, הגיע למסקנה שאפילו גופם של הגויים שונה מגופם של יהודים, ולכן יש להיזהר מהסקת מסקנות רפואיות על סמך מחקרים שנערכו על גופים של גויים (כידוע, על יהודים אי אפשר לעשות מחקרים משום ניוול המת, כך שהפרנסה לחברה קדישא מובטחת). טענה זו כבר נראית היום מופרכת למדיי גם בעיני בעלי תפיסות שמרניות (אני לא מכיר מי שלא משתמש בידע רפואי שמיובא מחו"ל), אבל נראה שהתפיסות הרוחניות המקבילות עומדות איתן עד עצם היום הזה.

הפתרון המתבקש הוא להרחיק את עדותנו למחוזות המטפיזיקה, ולדבר על סגולה רוחנית פנימית ובלתי נתפסת של ישראל, וכנגדה על נחיתות לא פחות בלתי ניתנת לתפיסה של הגויים. זוהי הנקודה היהודית שלא בהכרח באה לידי ביטוי מעשי, אבל היא נמצאת אצלנו אי שם בפנים. ציטוט כזה או אחר מהכוזרי, המהר"ל או הראי"ה חותם את הדיון באופן מוחץ. לא אכחד שזו כבר בהחלט התקדמות בעיניי, שכן לפחות במישור העובדתי הפשוט כבר אין כאן הכחשה של המציאות. אלא שאיני יכול להימנע מלהוסיף שיש לי ספק לא מבוטל גם ביחס להבדלים המטפיזיים הנסתרים הללו. אני בעוונותיי לא חש בהם, וכאיש מדע יש בי נטייה פלילית להיצמד לעובדות ולמדידות. מה שלא מדיד (וכן אמור היה להיות מדיד) בדרך כלל גם אינו קיים. אולי אני טועה, אבל מכלל ספק לא יצאתי.

תשאלו: מה עם דברי חז"ל על טבעו של הגוי? ייתכן שמאותו מקום פלילי נובעת גם החשדנות שלי כלפי קביעות שהן תוצאה של מדידות שנערכו בתנאים שונים מאלו שלי. חז"ל קבעו את עמדתם לפי הגויים שהם הכירו, וכנראה שם היה הבדל שלא ניתן להתכחש לו. האם זה בהכרח תקף גם לימינו? ספק גדול בעיניי.

בחשיבה ההלכתית יש נטייה לתפיסה מהותנית של המקורות, ואולי גם של המציאות. אם התלמוד אומר משהו על הגויים/הנשים/הכושים/העבדים/החירשים וכדומה, אזי זהו טבעם המהותי, ונגזר עליהם להיות כאלה בלא שינוי עד סוף כל הדורות. נשים עדיין רוצות להינשא בכל מחיר ("טב למיתב טן דו"), הגויים שסביבנו הם כחזיר שפושט טלפיו ואומר טהור אני. החירש הוא עדיין חסר דעת, על אף שכל בר דעת רואה שמדובר באדם אינטליגנטי ואחראי (ראה להלן). כושי אינו הופך את עורו, ונמר לא בקלות מוותר על חברבורותיו. גם אם נדמה לכם שזה השתנה, זו פשוט בעיה באמונת חכמים שלכם. האמון בעיניים המטעות שלנו אינו אלא בחינה של "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

פוסקי הלכה מוכנים לקבל שהזיתים קטנו, שהביצים גדלו, ושאר שינויים שחלו בטבעו של העולם הדומם והצומח. לא תאמינו, אפילו בני האדם משנים את טבעם הפיזיולוגי (נשים כבר לא יולדות לשבעה, והתרופות של חז"ל לא ממש עובדות אצלנו). אבל התנהגותם של בני האדם וטבעם הרוחני והמוסרי, אלו נידונים להישאר קפואים עד סוף ההיסטוריה. עולם הפוך ראיתי: הדומם, הצומח והחי משתנים כל הזמן, ואילו המדַבר, כלומר בני האדם, היצורים בעלי הבחירה הדינמיים שהם בעלי כושר להשתנות ואף נדרשים לעשות זאת, דווקא הם לכודים באופן דטרמיניסטי בטבעם ועומדים לגורלם עד קץ הימין (הקיצוני).

כפירה רציונלית

לא אטרח כאן, כנהוג, להביא את מאמרי חז"ל על האדם שנברא בצלם, או להציע פרשנויות ותירוצים יצירתיים למאמרים שנראים בעייתיים. לשם כך אפשר לפתוח כל חיבור של נאמני תורה ועבודה ושאר ליברלים. אני לא נמנע מכך בגלל שזה לא נכון. לעתים זה כן נכון, אלא שכאן ברצוני לערוך את הדיון בצורה רדיקלית יותר. נניח שאין לי פירושים יצירתיים כאלה, וכל מאמרי חז"ל מורים על כך שהגויים הם תת־אדם, "משל כבהמות נדמו". האם באמת כאדם שמחויב להלכה ולסמכות חז"ל אני נדון לכפוף את תפיסותיי לשיפוטים האלה? אם רציונליות והיצמדות לעובדות הן ההגדרה החדשה לכפירה וחוסר אמונה, אז אני מוצא את עצמי בעמדה מאוד לא נוחה. אני מקווה ומאמין שיש עוד כמה מהקוראים שחשים את אי הנחת הזאת.

עליי להבהיר כאן שלוש הבהרות חשובות:

א. אין בכוונתי לטעון שאין דבר כזה אופי יהודי, ושלהיסטוריה ולערכים שלנו אין השפעה על טבענו הלאומי והפרטי. ודאי שכן, בדיוק כמו אצל הצרפתים, הסעודים והסינים. השאלה שאני שואל היא האם בהכרח עליי לקבל שיש כאן משהו שהוא מעבר להבדלים בין תרבויות והשפעות היסטוריות על עמים וחברות שונות?

ב. אין בכוונתי לטעון משהו נגד חז"ל. להיפך, דווקא בגלל הערכתי אותם ומחויבותי אליהם אני מאמין שגם הם פעלו באופן ישר ורציונלי, ודבריהם אכן שיקפו אל נכון את המציאות של זמנם כפי שהם ראו אותה (ולא ארכיטיפים מטפיזיים שהם כפו עליה). לא ידועה לי הלכה למשה מסיני, או מסורת כלשהי, בדבר אופיים של הגויים, ולכן סביר להניח שחז"ל פשוט צפו נכוחה במציאות של זמנם, וכך הסיקו את מסקנותיהם. האם עליי להניח ששערי התצפית והחשיבה ההגיונית ננעלו מאז חתימת התלמוד?

ג. אין בדבריי אלו כדי לגעת באיסורי החיתון כמובן, אלא רק ביחס שנגזר מתפיסתנו את הגויים כבני אדם נורמטיביים (ראו להלן בדברי המאירי).

הרמב“ם הרשה לעצמו לסלק מההלכה כמה קביעות תלמודיות לאור תפיסותיו המדעיות־פילוסופיות (שדים, לחשים, עין הרע וכדומה). מדוע לא נוכל גם אנחנו לעשות כן? האם המדע וכלי התצפית שלנו פחות טובים מאלו שהיו בימי הרמב“ם וחז“ל? או שמא אסור לנו להפעיל אותם ביחס לבני אדם, אלא רק ביחס לחי, לצומח או לאזוטרי?

במאמר באקדמות (יט, תשס“ז) עמדתי על שיקול “רפורמי“ כזה שנעשה על ידי רבי מנחם המאירי, מגדולי הראשונים בפרובנס של אמצע ימי הביניים, והפעם ביחס לבני אדם. המאירי איבחן שהגויים סביבו אינם דומים לאותם גויים שעליהם דיברו חז“ל. הגויים שהוא ראה סביבו היו “גדורים בנימוסי האומות“, ולא סביר היה בעיניו שחז“ל מורים לו להתייחס אליהם כאל בהמות. כתוצאה מהערכת המציאות החדשנית שלו המאירי לא אמר שהם כחזיר שפושט את טלפיו ולא ציטט מאמרי חז“ל, אלא הרשה לעצמו לשנות מערכת שלמה של הלכות, דאורייתא ודרבנן, וטען באופן עקבי ושיטתי שהן לא רלוונטיות ביחס לגויים שבזמנו. אין צורך לומר שאיסורי החיתון, ואפילו איסורים על חפצי הפולחן, נותרו בעינם. הגויים הם עדיין גויים, וחלקם עדיין עובדי עבודה זרה. אבל הם בני אדם נורמטיביים, כמוני וכמוכם.

לא אפרט כאן את הטענות המתבקשות שצצות מיד ולפיהן דברי המאירי נכתבו מאימת הצנזורה. זוהי שטות מוחלטת (כבר עמד על כך יעקב כ“ץ, וראו גם במאמרי הנ“ל). במאמרי ניתחתי את הטיעון שלו, והראיתי שיש בו דגם לשינויים אורתודוקסיים בהלכה. בסיס הטיעון שלי הוא ששינויים במציאות בהחלט יכולים להתרחש, וההלכה אמורה להתאים למציאות כפי שהיא כיום. לא אחזור כאן שוב על הדברים. כאן ברצוני להרחיב מעט את היריעה בכיוון שונה.

בין עובדות לנורמות

התורה אמנם עוסקת בעובדות, אבל קדושתה וערכיה מנותקים מהן לגמרי. ניטול דוגמה. הגמרא בפרק הראשון של מסכת בבא בתרא מלמדת אותנו שאם ראובן תובע את שמעון לפרוע לו חוב והתביעה מוצגת לפני זמן הפירעון, שמעון אינו נאמן לטעון שפרע את החוב. בלשון חז"ל: "חזקה אין אדם פורע תוך זמנו". השיקול הזה מורה להוציא את הממון משמעון ולחייב אותו לשלם, על אף שהוא המוחזק בכסף. הבה נניח שהמציאות השתנתה, וכיום אנשים כן נוטים לפרוע חובות בתוך הזמן (למשל בגלל הריבית שנושכת בהם בסיועו האדיב של היתר עיסקא, או בגלל שינוי פסיכולוגי כזה או אחר). האם עדיין מוטל עלינו לא להאמין לשמעון שיטען שפרע את חובו בתוך הזמן? האם מי שיפסוק כך הוא רפורמי? ודאי שלא. המציאות השתנתה, ולכן גם הדין שחל עליה השתנה. על פי ההלכה, כיום שמעון יהיה נאמן בטענתו, ונטל הראיה יחזור אל התובע.

כעת עולה השאלה מהי הרלוונטיות של הסוגיה התלמודית הזאת במציאות החדשה. האם בכלל יש עוד טעם ללמוד אותה? היכן כאן נצחיות התורה? מה עם "זאת התורה לא תהא מוחלפת"? השאלות הללו מבוססות על טעות בהבנת מהותם של התלמוד וההלכה. הסוגיה הזאת רלוונטית היום כמו שהייתה ותהיה תמיד, מפני שהיא כלל לא באה ללמד אותנו את העובדה הפסיכולוגית שאנשים לא פורעים חובות בתוך הזמן. לשם כך יש מחלקות לפסיכולוגיה, או סתם שכל ישר. הסוגיה הזאת מלמדת אותנו את הנורמה ההלכתית, שכשיש חזקה ניתן להוציא על פיה ממון ממוחזק. בסביבת חז"ל המציאות העובדתית הייתה שלא פורעים בתוך הזמן, ולכן זו גם הייתה החזקה המשפטית. במציאות אחרת ייתכן שהמצב יהיה הפוך, ואז החזקה המשפטית תהיה שונה. מה שלמדנו מהסוגיה הזאת הוא אך ורק את הכלל הנורמטיבי שחזקה מוציאה ממון ממוחזק, ולא את העובדה שיש חזקה שאדם לא פורע בתוך הזמן (אגב, ספציפית שם ניתן לראות זאת בפירוש בסוגיה).

התייחסות דומה ניתן לראות ביחס לטבען של נשים. התלמוד והראשונים מניחים שאישה רוצה להינשא כמעט בכל מחיר: "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו". היא מוכנה לשלם מחירים קשים, ובלבד שיהיו לה חיי זוגיות כלשהם. המציאות הזאת כנראה השתנתה היום. יש לכך אינדיקציות ברורות, וכולנו מכירים אותן. אך הפוסקים ממשיכים לדון בטבע הנשי מתוך מקורות חז"ל כאילו שאנחנו חיים בבבל של המאה החמישית, או בספרד או צרפת של המאה השתים־עשרה. מסבירים לנו שירדה תורה לסוף דעתן של הנשים, וגם אם הן נוהגות אחרת זה לא באמת הטבע שלהן. גם כאן ניתן לראות את אותו חוסר הבנה: הקביעות הללו לגבי נשים הן קביעות עובדתיות ולא נורמות, וככאלה הן לא נצחיות ולא מחייבות. הן לא תורה ולא הלכה. אין הלכה למשה מסיני שזהו טבע האישה. מדובר בתצפית של חכמים על נשות זמנם, ותו לא. לכן המצב העובדתי בזמננו בהחלט יכול להיות שונה (והוא אכן שונה. וכן, אני מכיר את דברי הגרי"ד התמוהים על חזקת "טב למיתב").

המסקנה היא שקדושתה ונצחיותה של התורה, ובעצם תוכנה המהותי, אינם עובדות אלא נורמות. המציאות היא דינמית ובת שינוי, ואין שום סיבה שבעולם לשמר את תמונת המציאות של חז"ל והראשונים במקרים שברור שהיא כבר אינה נכונה. כך עשה המאירי כלפי הגויים שסביבו, וכך גם עלינו לעשות ביחס לגויים ולעולם שסביבנו בכלל.

פסיקה מסדר ראשון

בתגובתי במוסף זה למאמר שתקף את פסיקת ארגון "בית הלל" בנוגע לקדיש יתומה הבחנתי בין פסיקה מסדר ראשון לפסיקה מסדר שני. טענתי שם שההיתר לומר קדיש יתומה לא חייב להתבסס על תקדימים שהתירו זאת, שכן אין בכך שום איסור. התפיסה הרווחת שבלי תקדימים אי אפשר להתיר כונתה אצלי שם פסיקה מסדר שני. במאמרי קראתי לחזור לפסיקה מסדר ראשון, כלומר פסיקה שלוקחת את הנורמות התלמודיות ומיישמת אותן על המציאות, גם בלי תקדימים (לפחות במקום שבו אין תקדימים רלוונטיים כאלה).

הסאגה הזאת ממשיכה סביב מוסף "צדק" של ראש השנה האחרון. הופיע שם תיאור של פסק דין שניתן בהרכב שכלל אותי ואת הרבנים ביגמן ולוין לגבי התרת מסורבת גט על ידי ביטול קידושיה. אנחנו ביטלנו את הקידושין על בסיס הטענה שהיא ודאי לא התרצתה לקידושין על דעת שבעלה יברח לה ביום הנישואין לחו"ל. אכן אין תקדימים בבתי הדין של הרבנות הראשית לביטול קידושין כזה (כשהעילה מופיעה אחרי הקידושין; אלו לא קידושי טעות במובן הרגיל), ויש מעט מאוד תקדימים כאלה בספרות השו"ת בכלל. השאלה היא האם עלינו להיצמד לתקדימים במקרה כזה, אם ברור לנו שהקידושין כאן בטלים.

בעצם אין כאן בכלל שאלה של היצמדות לתקדימים ופסק הלכה. אם אכן הקידושין הללו בטלים אז היא פנויה, בין אם נאמר לה את זה ובין אם לאו. גם לפני שישבנו בדין היא הייתה פנויה, ואנחנו רק סיפרנו לה על כך. זוהי עובדה הלכתית שלא תלויה בנו. האם דרושים תקדימים כדי לספר לאישה את האמת על חייה?

למעשה יכולנו לומר זאת בצורה מאוד פשוטה ותמציתית: מהגמרא (בבא קמא קי) מוכחת הנורמה שגם בקידושין קיים העיקרון של ביטול הקידושין בטענת "אדעתא דהכי לא נתקדשה". כמובן שהנורמה הזאת תלויה בהערכת מציאות, האם במקרה הנדון האישה באמת לא מתרצה. ברובד העובדתי הגמרא שם אמנם שוללת את הביטול (כשהאישה נופלת לייבום לפני מוכה שחין), מפני שהייתה אז חזקה שלאישה נוח גם בקידושין הללו. זוהי הערכת מציאות ולא נורמה הלכתית. ככזו היא יכולה להשתנות עם חלוף הדורות. שוב, ההלכה המחייבת במקרים אלו היא הנורמה, שקובעת שעקרונית ניתן לבטל קידושין בעילה כזאת. השאלה העובדתית לא נקבעת על פי תקדימים כאלה או אחרים, שנוצרו במקומות שונים ורחוקים מאוד במרחב ובזמן, אלא לאור תצפית והערכה של המציאות בזמן ובמקום הרלוונטיים.

ובכל זאת, בעקבות פרסום הפסק הזה קיבלתי לא מעט תגובות ששאלו על אילו תקדימים התבססנו. עובדה היא שגם בשאלות כאלה הדיון בדרך כלל מתנהל על בסיס דברי הראשונים והאחרונים שדנים מה אישה סבירה דורשת ועל מה היא מוותרת. אבל מה שנשים רצו בבבל של המאה החמישית או בספרד או צרפת של המאה השתים־עשרה, או אפילו בבורו פארק של המאה העשרים, לא אומר הרבה לגבי אישה חילונית בישראל של המאה העשרים ואחת.

רק למען הסר ספק, בגלל רגישות העניין גם הפסק שלנו התבסס על שיקולים אלו, והראינו שגם מתוך התפיסות המקובלות בפוסקים אישה זו מותרת וקידושיה בטלים. אבל השאלה המעניינת, שעליה רק רמזנו בפסק שלנו, היא מה יקרה במצבים אחרים, שבהם הפוסקים בעבר לא ראו את הקידושין כבטלים. האם לאור הערכת מציאות שרלוונטית לימינו ניתן בכל זאת לבטל אותם נגד התקדימים? אם נשים בימינו מצפות לדברים שונים מהנישואין, אזי התחשבות בהערכת המציאות הזאת אינה ויתור לרוחות הזמן. זוהי האמת ההלכתית הטהורה והנכונה ביותר לימינו. זו הדרך האמיתית להיות נאמן ומחויב להלכה, שהרי אנחנו מיישמים את הנורמות התלמודיות על המצב הנכון (והשונה) בזמננו.

שמרנות עבריינית

דוגמה מובהקת נוספת ניתן לראות בשאלת החירשים. ידידי הרב בני לאו הפנה שאלה לכמה פוסקים חשובים לגבי מעמדו ההלכתי של חירש־אילם שמדבר בשפת הסימנים. התשובות שהוא קיבל היו מנותקות לגמרי מהמציאות (ואין צורך לומר, כולן מסדר שני). רובם ככולם הסתפקו בציטוט אמירות של חז"ל ושל ראשונים ואחרונים לגבי טיבו של החירש (תוך התעלמות ממקורות שכן מכירים באפשרות השינוי). לא מצאנו שם כמעט שום התבוננות על מציאות ימינו, או התחשבות בדעתם של מומחים ושל כאלה שמכירים את הנושא מקרוב (לא צריך להיות מומחה גדול כדי לראות זאת). האם ההתייחסות לחירש כשוטה היא הלכה למשה מסיני? לי לא מוכרת הלכה כזאת. נראה שמדובר על הערכת מציאות של חז"ל שאולי הייתה נכונה לזמנם. אבל בימינו המצב שונה.

כפי שניסיתי להבהיר כאן, שינוי הלכה עקב שינוי מציאות הוא הליך מתבקש ולגיטימי לחלוטין בהלכה. בשנים האחרונות הליכים כאלה נתקלים בהתנגדות אוטומטית בגלל החשש מרפורמה, וכך אנחנו בעצם נותנים לרפורמה להקפיא את ההלכה למוות. אין צורך לומר שהחששות מובנים לי לגמרי. אם מתחילים בשינויים כאלה לא ברור היכן מסיימים, ולא תמיד הקו בין שינוי מציאותי לשינוי ערכי הוא חד. ובכל זאת, לא ייתכן שנכפיף את עצמנו להערכות מציאות בנות אלפיים שנה, רק בגלל חששות כאלה. דוד אנוך כתב פעם שיש מדרון חלקלק בשימוש בעקרון המדרון החלקלק. אסור לנו לתת לעקרונות אלו לשתק את ההתנהלות הבריאה של ההלכה. יש להם מקום בשוליים, אבל בלתי סביר לתת להם שליטה על מרכז השדה ההלכתי.

לסיום, נשוב לשאלת הגויים. נראה בעליל שמדובר בבני אדם כמוני וכמוך. תקדימים שנקבעו בזמנים ומקומות שונים, ובמצב תרבותי שונה לגמרי, אינם יכולים וגם לא צריכים להוות תחליף להתבוננות מפוכחת במציאות. דווקא שינוי כזה מבטא נאמנות אמיתית להלכה. השמרנות היא שחוטאת לאמת ההלכתית, שכן היא מביאה להתנהגות שגויה, ולסטייה מדרישות ההלכה בזמננו. לפי הפוסק השמרן החירש יכול לחלל שבת וקידושיו אינם קידושין, בעוד שהאמת ההלכתית היא שונה לגמרי. זוהי קולא בלתי נסבלת. אם אישה אינה נשואה אי אפשר לומר לה שהיא כן. חשוב להבין שאני לא מדבר כאן על בעיה מוסרית, אלא על בעיה בקיום ההלכה. השמרנים חוטאים כאן להלכה ומביאים לעבריינות.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' תשרי תשע"ד, 04.10.2013

Advertisements

פורסמה ב-4 באוקטובר 2013, ב-גיליון נח תשע"ד - 843 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 96 תגובות.

  1. בס"ד עש"ק נח ע"ד

    צודק הרב מיכאל אברהם שאומות העולם עברו שינויים גדולים ממה שהיה בזמן חז"ל.

    בזמן חז"ל היו מצבים של פרעות ושל מעשי טבח בעת מלחמה. אך לא שמענו בימיהם שאומה החזיקה במשך שנים ארוכות מחנות השמדה בהם טבחו והתעללו באכזריות במיליוני אנשים.

    בימי קדם, כשרדפו יהודים במדינה אחת, מצאו הנרדפים מקלט במדינות אחרות. לא היה מצב שבממלכה אחת משמידים יהודים בהמוניהם ושאר האומות נועלות שעריהם בפני הפליטים.

    גזירות על שחיטה ומילה, היו נדירות מאד בימי קדם, ועתה היו לאופנה.

    בימי קדם הקפידו אף אומות העולם על לבוש מכובד לנשים. היה מלך שיכור שביקש לבזות את אשתו בפני משתתפי המשתה בארמונו, אך איש לא העלה על הדעת להציג את גופה של אישה לראוה בראש חוצות כאמצעי פירסומת!

    ***

    אף על פי כן, נראה לענ"ד שיש לדבוק בנורמות הטוב והחסד שקבעו לנו חז"ל – להימנע מפגיעה בגוי ומגזל רכושו, ואף להשיב לו אבידה משום קידוש השם.

    יש להמשיך בתקנה הקדומה הנזכרת בחתם סופר ובדברי חיים להציל גוי אפילו בחילול שבת דאורייתא, משום איבה העלולה להיות כרוכה בפיקוח נפש.

    נהיה אנחנו כאבותינו אור לגויים ומופת להתנהגות של הגינות וחסד, ובע"ה נזכה להתגשמות הברכה 'ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים איתו'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בס"ד ד' בחשון ע"ד

      לרפאל – שלום רב,

      רק בשבוע שעבר המליצה 'מועצת אירופה' לאסור על ברית המילה. איסור על יהודים למול היה רק: (א) בימי אנטיוכוס אפיפנס. (ב) בימי הדריאנוס קיסר. (ג) ברוסיה הקומוניסטית. (ד) בגרמניה הנאצית.

      איסורים על השחיטה היהודית היו: (א) בשוייץ. (ב) בשבדיה. (ג) בגרמניה הנאצית. (ד) בפולין האנטישמית סמוך למלחמת העולם השניה. וכיום…

      איראן ממשיכה בהתחמשות בנשק להשמדה המונית, והעולם נוהג כצ'מברליין בשעתו – משא ומתן עקר

      כך נראים מנהיגי האנושות לאחר מאתים שנה של דיבורים גבוהים על חופש שוויון ואחווה….

      בדבר אחד אני מסכים עם אליהו א. ועם אריק –

      אין לדון גזירה שוה בין מנהיגי האומות לבין כלל הציבור שלהם. יש ביניהם 'חסידי אומות העולם', יש ביניהם אנשים ברמה מוסרית גבוהה מאד, כדמא בן נתינה שהיה מופת בכיבוד הוריו. ויש ביניהם, ומסתמא זה הרוב, אנשים הגונים ונורמטיביים. כך היה בימי חז"ל וכך הוא בימינו, כך הוא במערב וכך הוא במזרח.

      חז"ל הצביעו גם על מעלות הגויים ש'קרובי תשובה הן' וש'אוחזים מעשי אבותיהם בידיהם' ולא ממהרים לנטוש את מסורת אבותיהם.

      כלפי הציבור הזה של אומות העולם כוונו הדרכות חז"ל: מחד, לנהוג בצורה הגונה וקורקטית, ומאידך, להימנע מהתחברות יתר, כגון הרמת כוסיות ביחד וכיו"ב, כדי שלא לבוא לנישואי תערובת. חשש שקיים כיום ביתר שאת וביתר עז. רק בשבוע שעבר פורסם שרוב יהודי ארה"ב נישאים בנישואי תערובת.

      לא נטשנו את שאיפתו של אברהם אבינו 'וכל בני בשר יקראו בשמך'. אך הדרך לכך עוברת ראשית כל בהתכנסות. נהיה ל'ממלכת כהנים וגוי קדוש' הניכרת לשבח ב'חוקים ומשפטים צדיקים', ואז יתעוררו האומות 'לכו ונלכה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב וילמדנו מדרכיו ונלכה באורחותיו'. מהם יקבלו שבע מצוות בני נוח ויהיו ל'חסידי אומות העולם' ומהם יהיו לגרי צדק 'נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      על חזונו של הרמב"ם לתיקון העולם בדרכי שלום, במאמרו של הרב אליהו גליל, 'בדרך אל המונותאיזם' באתר זה

      • לגבי חרש –

        המציאות של חרש המתבטא בסימנים, ב'רמיזה', היתה ידועה בימי חז"ל. ר' אליעזר ור' יהודה אכן סברו שיש למעשי החרש תוקף מדאורייתא. תנאים אחרים סברו שרמיזתו תקפה רק מדרבנן.

        מה שדנו הפוסקים בתקופה המודרנית הוא בחרש שלימדוהו לדבר בפיו ממש. בזה סברו ר' יעקב עמדין, ר' חיים מצאנז ומהרש"ם מברזן שאכן דינו כפיקח, בעוד מהר"ם שיק והרב עוזיאל חששו לסברא שלא חילקו חכמים בין החרשים.

        ראו בפירוט: אנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, עמ' תצז-תצח.

        • הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל מביא בתשובתו בעניין צירוף למניין של 'חירש אילם שלמד בבית ספר לחרשים אילמים ומתנהג כאיש פיקח ויכול גם כן לדבר קצת' (יחוה דעת ב,ו), את דברי הגאון רבי מרדכי הלוי איש הורוויץ: 'שאם החרש אילם יתחנך בבית הספר לחרשים אילמים וילמד לדבר בקושי על ידי רמיזותיו ותנועותיו ויתפקח ויבין להתפלל ולישא ולתת עם בני אדם, יהיה בודאי חייב במצוות כשאר כל ישראל' (מובא בשו"ת שבט סופר, אה"ע סי' מט).

          הגאון רבי שמחה בונם סופר (בעל שבט סופר) מסתייג מדברי הגר"מ הורוויץ, ע"פ דברי ה'צמח צדק' (הראשון, הג"ר מנחם מנדל מניקולסבורג), סי' עג, שלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין. ברם מביא ה'שבט סופר': 'אמנם שמעתי מפי מרן אבא הגאון בעל כתב סופר זצ"ל, שלאחר שביקר בעיר וינא בבית הספר לחרשים אילמים, לפי בקשת הנהלת המוסד, ועמד מקרוב על סדר לימודם, היה מופתע לטובה ממה שראו עיניו מכל סדר לימודיהם והנהגתם,עד שעלה ספק בליבו אם אין דינם כבני דעת לגמרי שמחוייבים במצוות, ואמר לי שביקש מהמחנכים שם לקחת להם תפילין שיניחו אותם בכל יום'.

          • לשון הגר"מ הורוויץ: 'וילמד לדבר בקושי ע"י רמיזותיו ותנועותיו' משתמעת שאין החירש מדבר בפיו, אלא בשפת הסימנים. צ"ב במה עדיף הדבר על 'רמיזה' שבגמרא המועילה רק מדרבנן?

            אולי סובר הרב הורוויץ ששפת סימנים המוסכמת ע"י כלל החברה האנושית, דינה כשפה לכל דבר, בעוד שה'רמיזה' שבתלמוד היא סימן אישי של אותו חרש שאינו שפה מוסכמת שעדיין לא פותחה. וצ"ב.

            • לגבי הצעתו של הכותב להתיר למפרע את הקידושין בשל אירוע שהתרחש אחר הנישואין –

              מה שמצינו בגמ' (ב"ק קי) הוה-אמינא להתיר בנפלה לפני מנוול ומוכה שחין משום דאדעתא דהכי לא נתקדשה, מסתבר שמדובר שהאח היה כבר חולה בשעת הקידושין, שהסיבה לביטול הקידושין כבר היתה קיימת בעת הקידושין.

              הדברים עולים מדברי מהר"ם מרוטנבורג, שלמד מסוגיא זו, שבמקרה של נפילה לפני יבם משומד 'דאנן סהדידלא ניחא לה להתייבם לו כי יעבירנה על דת, אדעתא דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא, היכא דמשומד היה בשעה שנתקדשה לאחיו, דאסקא אדעתא והוה ליה כאילו התנתה על מנת שלא תתיבם לו' (תשובות דשייכי לספר נשים, סי' כט. הובא ב'הגהות והערות' שב'טור השלם', אה"ע סי' קנז,ד, אות טז)

              • מה שכתב ר"מ אברהם שבזמן חז"ל היתה 'חזקה' שאישה מוכנה להינשא אפילו למנוול ומוכה שחין – תמוה מאד. הרי 'מוכה שחין' הוא מהמומים שבגינם בית דין כופין את הבעל להוציא (כתובות עז,א)!

                דברי ריש לקיש: 'איתתא בכל דהו ניחא לה' נאמרו בהקשרים מסויימים מאד:

                (א) בבעל שהיו בו מומים והלך לרופא וריפאו (כתובות עה,א). בעוד שגבר לא יקבל אישה שהיו בה מומים בעת הקידושין אפילו אם תתרפא, מוכנה האישה לקבל את האיש שתיקן את פגמיו. (אגב, כך נהגה אשתו של ר"ל, שהסכימה להינשא לשודד שהחליט לחזור בתשובה).

                (ב) גם כשיש קטטה בין בני זוג, אין 'אנן סהדי' שהאישה מעוניינת בגירושין (יבמות קיח,ב). קיימת סבירות שהאישה תיתן סיכוי להתפייסות.

                (ג) בב"ק קי לא מדובר על הינשאות לאח החולה. האישה נישאת לאח הבריא, ומתוך האהבה אליו עשויה האישה ליטול גם את הסיכון הרחוק שימות בלא ילדים ותיפול לפני אחיו החולה – סיכון רחוק מאד, שהרי בדרך כלל נולדים ילדים, וגם אם לא יהיו ילדים והיא תיפול לייבום – מירב הסיכויים שהאח החולה ינהג כשורה ויחלוץ.

                (ד) באישה קטן הסיכוי שתמאס בבעלה מחמת אי יופיו, נטייתה של אישה לחפש בבעלה את האישיות הטובה יותר מאשר את היופי החיצוני (קידושין מא,א).

                היכולת להאמין בעתיד טוב ולתת לזולת אמון ביכולתו להשתפר – היא יסוד כוחה של האם כמחנכתו של האדם היהודי. מראשית גידולו מטביעה האם בבנה את האמון בעצמו ונותנת לו תעצומות נפש לכל חייו. כוח אמונה זה שנשים הצטיינו בו, הוא שהעצים את כוחן להתגבר על משברים וקשיים בחיים ולפותרם בחוכמה.

                • לגבי היחס לאומות העולם – כדאי לעיין במאמריהם של הרב י"א הלוי הרצוג ושל הרב יהודה גרשוני זצ"ל על מעמד המיעוטים במדינת ישראל, ב'תחומין' כרך ב', ואת מאמרו של הרב יעקב ורהפטיג נר"ו על 'לא תחנם' (שם).

                  • הרב גרשוני מביא (שם, עמ' 180-181) את דברי הריטב"א (מכות ט,א): 'ג' לשונות נאמרו בגויים – 'גר תושב' ו'בן נח' ו'גוי'. 'גר תושב' הוא שקיבל בבית דין של ישראל לקיים שבע מצוות בני נח, ובזה מותר להתיישב בינינו, ולזה נקרא 'תושב', וכיוון שקיבלן בבית דין הוא נקרא בשבע מצוות אלו מצווה ועושה, וכי הא אנו מצווים להחיותו כדכתיב 'וחי אחיך עמך'… ו'בן נח' הוא שלא קיבלם בבית דין, אלא דקים לן שהוא מקיים אותן מעצמו, והוא נידון בהם כמי שאינו מצווה ועושה… וסתם 'גוי' הוא שאינו זהיר לקיים שבע מצוות…' (וכעין זה כתב הרמב"ן, שם).

                    הריטב"א מחיל על 'גר תושב' את הפסוק 'וחי אחיך עמך'! וכך מוכיח רבי יוסף ענגיל: 'דגירות של גר תושב הוא, שמקבל עליו מצוות גר תושב בתורת ישראליות, ונעשה ישראלי למצוות אלו' (גליוני הש"ס, עבודה זרה סד,ב, מובא ע"י הרב גרשוני, שם). ראייתו של הר"י ענגיל היא מהגמ' סנהדרין צו,ב, ממנה משמע שגר תושב נחשב כמי ש'נכנס תחת כנפי השכינה'.

                    אף הרמב"ם הלכות מלכים ח,יא) מדבר במעלתו של מי שקיבל עליו שבע מצוות בני נח מתוך אמונה בתורה: 'כל המקבל עליו שבע מצוות ונזהר לעשותן, הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה אותן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבנו שבני נח מקודם נצטוו בהן' (על מי שמקיים שבע מצוות בני נח רק מפני 'שיקול הדעת', אומר הרמב"ם ש'אינו מחסידי אוה"ע ולא מחכמיהם', אך הגאון ר' זלמן מוילנה תלמיד הגר"א מביא מדרש ממנו הוא לומד שיש לגרוס בדברי הרמב"ם: 'אלא מחכמיהם'. מובא ע"י הרב גרשוני, שם, עמ' 182).

                    • בימי בית שני ואף אחר החורבן היו רבים מאומות העולם שהיו 'יראי ה" שהתקרבו ליהדות ואף שמרו חלק מהמצוות. גזירות הדריאנוס על המילה שהיו הסיבה הישירה לפרוץ מרד בר כוכבא, נבעו ככל הנראה מההשפעה הגדולה שהיתה ליהודים על שכניהם, ולפיכך אסר הקיסר את המילה.

                      על 'יראי ה' – ראו במאמרו של ברוך קנאל, 'חסידי אומות העולם בימי בית שני', באתר 'דעת'.

                    • ובמדרש:

                      עתיד הקב"ה להנחיל לחסידי אומות העולם חיי עולם הבא, דכתיב 'כהניך ילבשו צדק' – אלו צדיקי אומות העולם, שהם כהנים לקב"ה.

                      (ילקוט שמעוני, מלכים-ב, רמז רצו)

      • ללא ס]ק עכשיו – גודווין

    • לנושא שהעלה הכותב – השפעתם של שינויים לכאורה במציאות על ההלכה – מוקדש ספרו של הרב פרופ' נריה גוטל, השתנות הטבעים בהלכה, ירושלים תשנ"ה

      • בס"ד ח' בטבת ע"ד

        אתמול יצא חוזר של הרבנות הראשית המורה להכיר בשפת הסימנים של חרש כשפה לכל דבר. ראו במאמרו של שמעון כהן, 'שפת הסימנים נחשבת לשפה לעניין נישואין', באתר 'בשבע', ח' בטבת תשע"ד.

        • הרב בנימין לאו מסר לי (במייל מיום ט"ז בטבת) שעדיין לא יצא חוזר מהרבנות הראשית. הנושא נמצא בדיון ברבנות הראשית..

          • אחת הבעיות בקידושי חרש, היא: אם לברך ברכת האירוסין, שהיא לדעת הרמב"ם ברכת המצווה והרב מברך כדי להוציא את החתן ידי חובתו. ואם כן, שואל הגאון רבי יחזקאל לנדא (בעל שו"ת 'נודע-ביהודה'), שבחרש לא ניתן לומר שיצא ע"י 'שומע כעונה'? (ראו באוצר הפוסקים, אה"ע סי' לד, אות א).

            הגאון רבי שמואל וואזנר שליט"א (שבט הלוי, חלק ח, סי' רעז) סובר שניתן לברך, על פי סברת רבנו תם שברכת האירוסין היא ברכת השבח ולא ברכת המצווה.

            הגאון רבי יוסף משאש זצ"ל (אוצר המכתבים, ח"א, סי' תך), כותב שמצא בספר ליקוטים כתב-יד שהראשונים נהגו לברך בקידושי חרש. הרב משאש מציע לכך שני טעמים: (א) משום עגמת נפש הותר לברך, דגדול כבוד הבריות. (ב) אם לא יברכו, יש חשש שינהגו מנהג פריצות, באומרם שהקידושין אין בהם ממש שהרי לא נעשו בברכה.

  2. ש.צ שלום רב

    אתה אכן צודק בכך שההתקדמות המוסרית בעולם לא נמצאת רק בעלייה ויש עדיין הרבה מה לתקן מאידך אי אפשר להתעלם מכך שכל מיני הלכות אליהם התייחס המאירי כאל הלכות תלויות מצב שלא מראות על מסורת מסיני וכד׳ כמו למשל שאין להתייחד עם גויים משום שהם חשודים על שפיכות דמים או שאסור להביא בהמות בייחוד עם גויים מפני שהם חשודים על רביעת בהמה הן באמת הלכות כאלו

    כיום די ברור שגוי סטנדרטי מהשורה לא חשוד בכך ולמרות התיאורים הנכונים שתיארת יש גם התקדמות מוסרית

    בחז״ל למשל לא רואים שום רמז שמדובר באיסורים על רקע אופיים הפנימי של הגויים ולא רק המאירי אלא גם הר״ן בחידושיו על ע״ז וגם הרשב״א פוסקים בדומה למאירי וגם הרב קוק מביא את דברי המאירי כהדרכה מעשית בענייני בין אדם לחברו באיגרת פט באיגרות ראיה ויעויין שם

  3. ולכל המגיבים הליברלים כאן שיצעקו הידד שימו לב שהרב מיכאל אברהם לא מדבר על שינוי בהלכה בעקבות ערכים משתנים-ההיפך הוא שולל זאת מפורשות במאמרו- אלא בעקבות מציאות עובדתית משתנה דבר שקיים בפוסקים לרוב לכל מי שמכיר את לשונות ״האידנא נהגו …״ ״השתא נהגו..״ וכו׳

    שימו לב שהרב מיכאל כותב במפורש שהוא לא מדבר על ביטול איסורי חתנות עם נוכרים ועל ביטול המעמד הזה של גוי לעומת יהודי שבמקרה זה מדובר בקביעה לא משתנה אלא על הנחות שנראה בבירור מחז״ל והראשונים שמדובר בהנחות סוציולוגיות וכפי מה שחז״ל הכירו מהמציאות בה חיו ולא מתוך מסורת או ראיה פנימית של חכמים

    כמו שכתבתי בתחילת דבריי כאן בתגובה ידוע לכל על הדיונים הנרחבים בפוסקים על חזקות שבימינו המציאות מראה הפוך מהם- ידועה במיוחד המחלוקת על ״חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות״בהקשר של תוקפם ההלכתי של נישואים אזרחיים שלא מעט פוסקים טוענים שבימינו אין לחזקה הזו תוקף ואכמ״ל-

    הדוגמאות רבות ובכל אופן היו דבריי אלו לכל מיני מגיבים צפויים כאן שיכולים כהרגלםלעוות את הנאמר במאמר לתפישתם

  4. מאמר צלול ומדויק המפשיט את האורתודוקסיה הפונדמנטליסטית ערום ועריה (וגם את הפונדמנטליסטים העושים קולות של ליברלים מבית מדרשם של הרב חיים נבון ושות'). עשה לי את השבת.

  5. כל מי שמכיר גויים, ובעיקר את המערביים שבהם (ולא רק את בני דודינו מבעד הכוונות), יתקשה מאוד לומר שישנו הבדל "סגולי" בין ישראל לאומות. אין צורך במטא-פיזיקה צולעת אם אפשר להסביר את ההבדלים בין העמים במושגי תרבות וחינוך.
    עם זאת, לא ברור מדוע בפיסקה האחרונה הרב מיכי דוחה את העניין המוסרי, עד כמה שידוע לי (אם הבנתי אותו נכון בעצכ"ח ובספריו) אין דיכוטומיה בין מוסר ותורה. קיבעון הילכתי שכובל חירשים במעמד של שוטים, עגונות בנישואין שעלו על שרטון הוא גם בהכרח בלתי מוסרי. והרי דרך ארץ קדמה לתורה.

  6. אליהו, דווקא הרב מיכאל כן מדבר על הדיכוטומיה בין מוסר להלכה לא במובן של סתירה ביניהם אלא במובן של שתי מערכות נפרדות כאשר המוסר יכול להיות משלים בבחינת לפנים משורת הדין וזה עד כמה שהבנתי נכון בשיעור שלו

    הרב מיכאל באותו שיעור נתן את הדוגמא מדברי המהר״ל ב״באר הגולה״ על כך שמצד המוסר נראה הרבה יותר הגיוני שגם במצב של ייאוש תהיה חובה להשיב אבדה למאבד שכן הוא ישמח לקבל את אבדתו תמיד אלא שהתורה קבעה שיאוש מחיל מצב של ביטול קניין וזה הסטנדרט המשפטי כאשר מי שירצה להיות טוב ונחמד כמובן יכול יהיה להשיב את האבדה לבעליה גם לאחר יאוש

    זה הרי כל עניין ה״מידת חסידות״ בהלכה

  7. "כאיש מדע יש בי נטייה פלילית להיצמד לעובדות ולמדידות. מה שלא מדיד (וכן אמור היה להיות מדיד) בדרך כלל גם אינו קיים" – טענות הכותב מתאימות אמנם לעולם המדע, אך ביהדות מקובל שקיים במציאות בנוסף למישור הגלוי מישור רוחני – שהוא, באמת, אינו מדיד. את הנשמה אפשר למדוד? ואת הקב"ה?
    למיטב הבנתי נראה כאילו הכותב בטענתו ש"מה שלא מדיד בדרך כלל גם אינו קיים" חולק על כל תפיסת תורת הסוד שמדברת על מישור רוחני במציאות (ולכן "ציטוט כזה או אחר מהכוזרי, המהר"ל או הראי"ה" אינו ראיה קבילה, שכן לפחות שני האחרונים מסתמכים על תורת הסוד).
    באין יסוד רוחני במציאות, באמת לא ניתן לדבר על הבדל בין ישראל לעמים (כפי שמבואר בכוזרי שמדרגת ישראל היא מלמעלה למטה).

    • אולי הכותב לא מתחשב ב"תורת הסוד", אבל גם חז"ל לא הכירו אותה.

    • אורי, גם לפי תורת הסוד שאכן רואה הבדלים סגוליים בין יהודים לנוכרים לא מגיעים למסקנות שכתוצאה מהבדלים אלו כל הנוכרים הם רשעים וכד'

      גם דברי התניא בסוף פרק א שמדברים על אומות העולם שמגיעים מג' קליפות טמאות מקובל להסביר שמדובר ברשעי האומות ולא בחסידי אומות העולם[כוונתי ב"מקובל להסביר" להסברים שבעל פה ל"תניא" המקובלים בלימוד התניא בחב"ד]

      גם הראי"ה קוק זצ"ל שרעיונותיו הוזכרו כאן על הסגולה הישראלית וכיו"ב הסכים שבענייני בין אדם לחברו "העיקר הוא כדעת המאירי" [איגרות ראיה א' איגרת פט]

      שים לב שגם הרב מיכאל אברהם כאן למרות הסתייגותו מההגדרות המטאפיזיות הבהיר שהוא עדיין מכיר בהבדלים המהותיים בין "יהודי" לבין "גוי" ואין דבריו על שיטת המאירי מכוונים לגבי איסור חתנות עם נוכרים וטשטוש ההבדלים המהותיים בין ישראל לעמים

  8. הסתכלתי במאמר פעם ופעמיים, ואז זרחה בי ההבנה.
    זה לא הגויים מתקופת חז"ל שהשתנו, אלא היהודים מתקופת חז"ל שנעלמו.

    כך, שחיים היום גויים שיודעים שהם גויים, וגויים שחושבים שהם יהודים ובגלל זה , לדוגמא, לומדים ומלמדים בישיבת ההסדר בירוחם או בישיבת ערלוי בירושלים והאמת היא, שאין הבדל אקוטי בין הגויים האלו לגויים האלו ואידך זיל גמור.

    אשרינו שנתפסנו על ד"ת.

  9. רפאל, במחילה אבל בניגוד למה שרמזת ש.צ לוינגר לא ״עבר״ על ״חוק גודווין״ והוא לא הביא את עניין פשעי הנאצים לשם דמגוגיה אלא דבריו הובאו בהקשר הישיר לנאמר במאמר על השינוי בין התנהגות הגויים בימי חז״ל לבין ההתנהגות של הגויים בימינו

    ש.צ הביא את הנאצים בתור דוגמא לדעתו כפי שהבנתי אותה שצריך להטיל ספק בכך שאכן מאז חז״ל לימינו ההתקדמות המוסרית אכן עלתה פלאים

    אפשר להתווכח על כך ואני אכן עשיתי כך בתגובתי לש.צ כאן אבל להאשים אותו בחוק גודווין ורדוקטיו אד היטלרום? ממש לא!

    מקווה שהבנת את הפואנטה

  10. חז"ל לא הכירו את תורת הסוד… אולי יש בסיס בטענה שלא הכירו את ספר הזהר כפי שהוא היום אבל אפילו למי שלא הכיר את הזהר כפי שהוא היופ ישנןהגמרות שדנות בכישופים ושדים ומלאכים וכד כמו גם ספרים כמו מעבר יבוק שמתוארכים מדעית לאותה התקופה אז מה הקשקוש שלא הכירו את עולם הסוד.
    איני נכנס לעצם הדיון שלדעתי למרות עומקו ושבקיאותו של הרב מיכי הוא לוקה בהפשטת חז"ל. אשמח עם הרב מיכי יסביר איך בדיוק אנו מקדשים את השבת הרי הכל מדיד?! איפה מד הקדושה.
    מסתבר שלחרד"לים יש מה למכורת עם הדתומטר :). אבל ברצינות, זה לא רציני להגיד שהל מדיד

  11. קלונימוס, הרב מיכאל בעצמו כתב שהוא לא בא לערער על ההבדל בין יהודים לנוכרים מה שאכן מעלה את השאלה מה עושה את הבדל זה אם לא הרבדים העמוקים של הסגולה הישראלית לשיטתו

    ובכל אופן עיקר דבריו שנסמכו על שיטת המאירי לא מדברים על רבדים נשמתיים אלא על תיאורי התנהגות שחז"ל הזהירו מפני הגויים כמו איסור להתייחד איתם כי הם חשודים על שפיכות דמים או שאסור להביא בהמה לייחוד איתם כי הם חשודים על רביעת בהמה שהמאירי ועוד ראשונים-כמו הר"ן והרשב"א שדיברו בהיקף מצומצם יותר מהמאירי אך אמרו דברים ברוח דומה-טענו שכשברור שהגויים שלא חשודים על הדברים הנ"ל לא עליהם דיברו חז"ל ודברי חז"ל בנידון היו פר מציאות שהם הכירו ולא פר הסתכלות פנימית

    אלא אם תרצה לפרש ש"חשודים" הכוונה בנטיית נפשם לרצוח וכו' אך אין לכך הוכחה חותכת מהגמרות על משנה זו לא בבלי ולא בירושלמי וגם מצד ההיגיון אם אתה רואה גוי שאתה יודע בבירור שהוא עדין נפש או חברה מסוג כזה עדיין תמשיך לטעון שמדובר ברצון חבוי של הגויים ולא בהבחנה של חז"ל לאור הנוכרים שהכירו?

  12. יש איזה סיבה להניח כי הגויים בזמן חז"ל היו גרועים מהותית ביחס ליהודים, מאשר הגויים בזמנינו ביחס ליהודים? יותר משתמע כי זו הייתה אבחנה "ערכית". אם היה מדובר באבחנה תצפיתית, היינו צריכים להיחשף אליה ממקורות נוספים. רק מה? הרב מיכאל, כמו הרב המאירי, חי במתח מתמיד מול מה שעיניו רואות, לבין מה שחז"ל אמרו, והוא מנסה לסדר את הדברים מחדש באמצעות אבחנה נכונה עקרונית, אך לעתים די קרובות, לא נכונה עובדתית.

  13. דוד גיל,ודאי שיש סיבה להניח שבתקופת חז"ל המשמעות של "חשודים על שפיכות דמים" ו"חשודים על הרביעה" הייתה הרבה יותר מציאותית. נכון אומנם כמו שכתב כאן בצדק ש.צ לוינגר שגם כיום לא חסרים לצערינו מעשי רצח נוראיים אבל כיום בכל זאת לא תראה באומות המתוקנות איצטדיונים מלאי צופים באנשים שנשלחים לאריות בזירה ונראה לי שגם אצל הגויים בימינו אדם שיזוהה כנקרופיל[אדם שמתאווה לחיות]ייחשב לאדם לא נורמטיבי

    אין הכוונה בדווקא שחוקי האומות דאז לא אסרו על רצח באופן רשמי

    אלא על כך שבפועל היו הרבה רוצחים מקרב האומות שחז"ל הכירו

    חז"ל עצמם אגב עשו הבחנה בין האומות שהם הכירו וכך למשל אומרת הגמרא בבא קמא קיז ע"א שיש הבדל בין הפרסים שלא מקפידים על שפיכות דמים לבין היוונים שכן מקפידים על כך ובכלל מצב הביטחון האישי אז היה הרבה יותר פרוץ מאשר היום ברחוב סטנדרטי[אני לא מדבר על שכונות העוני של ניו יורק בלילה(-:]

  14. דרול,אכן התכוונתי לזואופיל והתבלבלתי במונחים

    תודה על התיקון

    אגב למה אתה מתכוון "תחום המומחיות" שלי?

  15. לא רק הבצים גדלו גם הזתים.

    בפסוק "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" הלב מקדים את העינים. מפשט הכתוב אפשר להבין, שאלה שלא משתדלים לראות את המציאות, שהאל מראה להם, בצורה אוביקטיבית, דוקא, הם תרים אחר ליבם.

  16. דרול הכל תקין?

    צריך עזרה?

  17. לוינגר
    בתור מי שהסתובב לא מעט בבריטניה ואוסטרליה, ההשלכה שלך מהנאצים כלפי אנשים אחרים שהם לא יהודים היא מתועבת.

    • לאריק –

      אכן התנהגותם של מנהיגי בריטניה, שסירבו לתת מקלט לפליטי השואה ולהפציץ את הדרכים לאושביץ ושהתכחשו להבטחתם לתת 'בית לאומי' לעם היהודי ואף עזרו למבקשי נפשנו במלחמתם בנו – היתה מחפירה ומתועבת.

      אף על פי כן, צודק אתה שאין להשליך מההנהגה לכלל העם הבריטי. גם בין אנשי השלטון והצבא היו אנשי מופת כלורד בלפור וכאורד וינגייט, שהלכו לאור התנ"ך עליו חונכו, והיו ידידים נאמנים לעם ישראל. הלוואי שרוחם היא שתנחה את מנהיגי ארצם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        אתה אומנם צודק בכך שההתנהלות של הבריטים כלפי ניצולי השואה -שהם בין היתר הצילו בעצמם-הייתה מחפירה ומזעזעת ולא לחינם חברי משלחת האו"ם שראו את הנעשה עם האונייה אקסודוס חשבו שהבריטים ירדו מהפסים

        הביקורת נכונה מאוד אך הייתי רוצה לאזן כמה דברים ולחדד אותם:

        1.לגבי הפצצת המסילות לאוושוויץ:אכן מדובר בשאלה כבדה וידועה שכנראה יתקשו למצוא לה פתרון

        אבל אעיר שככל הנראה לא מדובר היה בסוג של אנטישמיות ויש לזכור שגם אנשי העיר ורשה במרד שפרץ בעיר בשנת 1944 למניינם שהונהגו ע"י המחתרת הפולנית הפרו בריטית ששיועו להתערבות ותגבורת בריטית בעוד עירם מוחרבת כמעט עד היסוד לא קיבלו את הסיוע הזה ברמה מספקת היות והבריטים לא עמדו בלחץ של סטלין לא להתערב צבאית על אדמת פולין שהייתה מסומנת כ"טריטוריה שלו"

        כנראה היה זה גם המצב בעניין הפצצת אוושוויץ וכמובן שסימן השאלה עוד נשאר

        2.למרות הביקורת המוצדקת על היחס לניצולי השואה המעפילים וסגירת שערי הארץ חשוב גם להזכיר בחיוב רב את עמידתה של בריטניה בהנהגתו של צ'רצ'יל כנגד גרמניה הנאצית ובמלחמתה למען העולם החופשי כחלוצה בין המעצמות וזאת למרות הסיבות הטובות שהיו לבריטניה לא להיכנס למערבולת הזו-הציבור הבריטי עדיין היה בהלם מוחלט ולא התאושש ממלחמת העולם הראשונה והיטלר ימ"ש לא השתוקק בכניסה למלחמה עם בריטניה והוא דווקא חשב שיהיה אפשר להגיע אתה להסדר וליחסים תקינים ועניין אותו יותר להילחם באויבתו המושבעת ברית המועצות-צ'רצ'יל ראה משימה חשובה במלחמה נגד גרמניה הנאצית לא במובן האינטרסנטי גרידא אלא במובן במוסרי

        כמובן שאין בדברים הללו לנקות את עוולות המנדט הבריטי בשנותיו האחרונות אבל חשוב לזכור ולא לשכוח את המצפן המוסרי הגדול של בריטניה בהנהגת צ'רצ'יל במלחמה נגד אויביה הגדולים ביותר של האנושות מיום התהלך האדם על הארץ

        • קריקטורה של מגיב 2

          יפה כתבת וענית ללוינגר

        • לאמיר –

          אנ'לא כל כך מבין:

          1. מילא המחתרת הפולנית האנטי-קומוניסטית סיכנה את ההגמוניה של סטלין ולכן הבריטים לא התערבו. במה סיכנה דודתי הגב' רוט הי"ד את ההגמוניה של סטלין? אם אדון צ'רצ'יל היה מפציץ את מסילת הברזל לאושביץ, אולי היא היתה ניצלת!

          2. המלחמה נכפתה על האנגלים בתקופה שבריה"מ היתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית. לא היתה לצ'רציל ברירה אלא להילחם.

          3. מילא לא להכניס פליטים לפלשתינה אי אפשר כדי שלא לעורר את חמת הערבים. לא היה מקום בכל רחבי האימפריה הבריטית האדירה, בה 'אין השמש שוקעת לעולם', לתת לשמש לזרוח גם על פליטי חרב?

          בברכה, ש.צ. לוינגר

          • תיקון בסעיף 3:

            מילא להכניס פליטים לפלשתינה אי אפשר…

          • ש.צ,

            1.ללא קשר למרד עצמו -שאכן סטלין אמר באופן מפורש כתשובה לבקשה רשמית של בריטניה וארה"ב שהוא לא מעוניין לאפשר נחיתה בשדות התעופה שלו בשביל סיוע אווירי למורדים בוורשה כי הם כדבריו "חבורה של פושעים"- סטלין לא היה מעוניין שבעלות הברית המערביות יעסקו בחזית "שלו" במזרח אירופה מכל סיבה שהיא, מעבר לכך כבר בשנת 1941 למניינם הפולנים ביקשו מהבריטים להפציץ את אוושוויץ ובקשתם סורבה מטעמי אי יכולת וגם לקראת סוף המלחמה בשנת 1944 למניינם שאנטוני אידן שר החוץ הבריטי ביקש משר האוויריה ארצ'יבלד סיינקלייר להפציץ את אוושויץ הוא טען שאין אפשרות כזו בנמצא מכל מיני טעמים

            אפשר להתווכח האם באמת לא הייתה אפשרות והאם הייתה גם הייתה ומדובר במחדל עצום אבל לפחות על פי הנראה לא מדובר היה באנטישמיות לשמה ועובדה היא שגם בקשות הפולנים לא עזרו וגם במרד של המחתרת הפרו בריטית בורשה הבריטים לא הצליחו לעזור יותר מידי וורשה נחרבה כמעט עד היסוד בידי הנאצים.

            2.צ'רצ'יל לא היה מוכרח להילחם והברית בין בריה"מ לגרמניה הנאצית לא הייתה אמורה לסכן במאומה את האימפריה הבריטית שעמה כאמור היטלר דווקא רצה להגיע להסדר וליחסים תקינים ואילו עמד בראש האימפריה הבריטית אדם יותר "פייסן" כמו צ'מברליין שזה עתה הודח [שלמרות שהכריז את המלחמה על גרמניה לאחר פלישתה לפולין הציבור והפרלמנט הבריטים בצדק חשבו שהוא לא יוכל לנהל את המלחמה היטב ואכמ"ל]ולא כל שכן כמו פטאן מצרפת כנראה שבריטניה הייתה יכולה להמשיך בנייטרליות שלה כמו ארה"ב עד 1941 למניינם [שנכנסה בכלל למלחמה כידוע לאחר פרובוקציה יפנית ולא גרמנית]

            לענ"ד די ברור מהראיות שיש לנו שצ'רצ'יל אכן הנהיג את בריטניה כמצפן מוסרי נגד הנאצים

            זה לא הופך אותו כמובן למשיח ולעל אדם החף מבעיות וטעויות אבל אני כן מאמין לאור הנתונים שהמניע שלו היה מוסרי ואידיאולוגי.

            3.לא ידוע לי על חסימת כניסה לניצולי השואה לשטחי האימפריה הבריטית מחוץ לא"י ודווקא לא מעט מהם אכן היגרו לבריטניה ולקנדה ואוסטרליה ודומני שגם מי שהיה רוצה להגר לקניה ולשאר ארצות אפריקה לא היה מסורב ונראה לי שפשוט הרוב לא רצו להגר ל"חורים" הללו?!

            שוב אני לא מנסה כאן לנקות את הבריטים ולומר שהם היו צדיקי הדור ללא רבב וודאי שהם טעו וגם פשעו ומה שהאשמת אותם בהתנהגותם למעפילים פליטי החרב אתה צודק בהחלט וזה ייזכר לדיראון עולם אולם חשוב לזכור את תפקידה החשוב של בריטניה בתור נציגת העולם החופשי וכחלוצה לפני המחנה במלחמה בנאצים כאשר ארה"ב עוד הייתה נייטראלית ובריה"מ הייתה בהסכם אי ההתקפה עם הנאצים[בידיעה שהוא יופר בהקדם האפשרי]

            • 1. לא מדובר באנטישמיות, אלא באדישות.

              2. גם אם היטלר היה מסכים להסכם עם אנגליה, הרי ברור לצ'רצ'יל שאחרי שיגמור עם בריה"מ – תהיה אנגליה הבאה בתור.

              3. ראה ויקיפדיה ערך 'ועידת אויאן' ו'ועידת ברמודה'. אפילו אחרי שנודעו מעשי ההשמדה ההמונית לא היו בעלות הברית (חוץ מאשר הרפובליקה הדומיניקנית) מוכנות להגדיל את מכסות הפליטים מעבר למכסות ההגירה שהיו לפני כן.

              טוב שיש דומיניקנים בעולם.

              • 1.אכן הייתה אדישות לא מועטה בעניין היהודים הנרצחים-הידיעות בעולם על מרד גטו ורשה הגיעו באמצעי התקשורת רק שבועיים לאחר תחילתו וזו עוד דוגמה קטנה שבקטנות לאדישות- ולא טענתי שהעולם החופשי דאז היה מושלם

                -למעשה מעבר לנושא האדישות לשואה לכל אחת מבעלות הברית הייתה קופת שרצים לא קטנה אם זה סגירת שערי הארץ של הבריטים ואם זה חוקי האפלייה בדרום ארה"ב כלפי השחורים בעוד האמריקנים נלחמים נגד הנאצים ומוחים נגד תורת הגזע שלהם הם עצמם בתוך ביתם נוהגים בגזענות חוקית ועל פשעיה של בריה"מ אין צורך להכביר במילים-

                אני כן ניסיתי לומר שאי הפצצת אוושוויץ ככל הנראה לא נבעה ממניעים אנטישמים ובהחלט יכול להיות שהדבר היה אפשרי ומחדל גדול הוא שזה לא התבצע.

                2. כפי הנראה בריטניה לא תוכננה להיות "הבאה בתור"-להיטלר לא היה מניע גזעני כלפי הבריטים והאידיאולוגיה הנאצית לא ראתה בבריטים אוייבים גם אם היטלר לא הכי חיבב את הבריטים [והיו כאלו שדווקא ראו בו אנגלופיל אך לדעתי מדובר בהגזמה ואכמ"ל] הוא לא ראה עניין להילחם באימפריה שלהם וזאת בניגוד גמור לתוכניותיו לגבי בריה"מ

                3.לגבי הוועדות-אתה צודק וכאמור לא טענתי לרגע שבעלות הברית היו מושלמים וצחים כשלג

                מה שכן טענתי שעם כל זאת האומה הבריטית בהנהגתו של צ'רצ'יל רואיה להערכה ולשבח ולתהילת עולם על פועלה נגד גרמניה הנאצית כמובן מבלי להתעלם מהבעיות והטעויות הרבות

      • אפשר, לאחר שציינת את הסירוב לקבל פליטי מלחמה, לקבל את דעתך על סירובינו (ובעיקר מצד מסויים בחברה) לסייע לפליטי מלחמה שמתדפקים על דלתותינו ממש בימים אלה ? (ולא אני לא מתכוון לפליטי עבודה)

        • לפי דו"ח של האו"ם יש בישראל (שבה 7 מיליון תושבים) 37,000 אזרחי אריתריאה, בעוד שבאתיופיה, אנגליה, איטליה, שבדיה, נורבגיה, ושוויצריה (המונות יחד כ-239 מיליון תושבים), יש 110,000 אזרחי אריתריאה! הוה אומר: לישראל הגיעו אזרחי אריתריאה כאילו היו בה 80 מיליון תושבים!

          וכבר מילתי אמורה בתגובתי למאמרו של פרופ' רוזנברג, 'אורחים של סדום', שאפילו אם יש מקום לקלוט בארצנו את אזרחי סודן ואריתריאה – אין להביאם לשכונות מצוקה, אלא להפנותם לשכונות ויישובים מבוססים, שם ימצאו עבודה וחברה תומכת.

  18. המלצה חמה לקוראים

    בהקשר למאמר זה ולעניין היחס לגויים מומלץ מאוד לעיין בדברי ה"תפארת ישראל" על המשנה -פירושו למשנה של ר' ישראל ליפשיץ מגדנסק בפולין של המאה ה-19 למניינם-על מסכת אבות פרק ג משנה יד על "חביב אדם שנברא בצלם"

    הדברים של התפא"י שם די דומים לדברי הרב מיכאל אברהם כאן על טיבם של הגויים כבני אדם ולא כארכיטיפים והוא מעמיק שם על ההבדל בין הכינוי "אדם" ליהודים לבין הכינוי "האדם" לכלל האנושות

    כדאי לעיין שם בתפארת ישראל לכל מי שהתעניין ואהב את המאמר הזה

  19. ליבי עם הרב מיכאל אברהם, שכתב מאמר על ההלכה, וכל התגובות על דבריו הם של המתקשים בהבנת הנקרא החושבים שהמאמר הוא על הגויים.

  20. צבי ליפשיץ

    ליבי עליך שאתה מזלזל כל כך מהר באינטיליגנציה של הקוראים

    אל תדאג הקוראים יודעים שנושא המאמר הוא איך צריך לפסוק הלכה כראוי ונושא מעמד הגויים הובא כדגומא
    אך מחבר המאמר האריך לא מעט בדוגמא זו ומדובר בנושא מעניין כשלעצמו ולא לחינם המגיבים שאתה מלין עליהם התעניינו ונתפשו לנושא הזה באופן ספציפי

    תגיב על מה שמעניין אותך וכל אחד יגיב על מה שמעניין אותו ותן דעתך על כך שגם נושא מעמד האשה בהלכה ומעמד החירש ועוד הרבה תתי נושאים מעניינים כשלעצמם הובאו פה כדוגמאות והגיוני לגמרי שכל קורא ייתפס למה שמעניין אותו.

  21. הרב מיכאל,
    דברים מעניינים אתה מעלה פה…..
    אומנם עדיין קשה לי קצת עם הדוגמא של הגויים…..
    ידוע מאמר חז"ל "אדם כי ימות באוהל" (ב"מ קיד ב)
    ואכן פוסק הרמב"ם הלכות טומאת מת פרק א' הלכה י"ג: "ואין הנוכרי מטמא באהל ודבר זה קבלה הוא(וכידוע שהרמב"ם מזכיר קבלה הכוונה היא הלכה למשה מסיני) הגוי מטמא רק בנגיעה ומשא… נוסף עליו היהודי באהל… ואם נאמר השתנו התרבויות, הרמב"ם מזכיר שזו הלכה למשה מסיני…
    קשה לי….

    • תמהני מה קושיה מצאת. והרי הרב מיכי אמר במפורש שאין דבריו באים לבטל את ההבדל בין יהודי לערל.

    • אריאל,דבריו של הרב מיכאל לא כוונו לכך שאין הבדל מושגי בין יהודים לנוכרים והוא כותב זאת במפורש "גויים הם עדיין גויים….אבל הם בני אדם נורמטיביים כמוני וכמוכם" וכן הרב מיכאל כותב במפורש שהוא לא מנסה לעודד נישואי תערובת כתוצאה מהבנתו במאירי כמובן

      הדברים שהרב מיכאל מביא מהמאירי הם ההלכות שחז"ל קובעים שיש להיזהר מנוכרים כי הם חשודים על עבירות כמו שפיכות דמים ורביעת בהמה שיש כאלו העשויים לראות בביטוי "חשודים" כאמירה מטאפיזית שבנבכי נפשם של הנוכרים יש התאוות גדולה לעבירות הנ"ל

      הרב מיכאל מסביר על פי המאירי שאותו חשד בנוכרים מבוסס על המציאות הממשית אותה חז"ל הכירו מהעמים שהם חיו בצילם ולא מדובר על ראיה החודרת לנפשם של הנוכרים מעצם מהותם.

      כך שהמאמר כאן לא בא לבטל את ההבדל בין יהודים לנוכרים אלא להסביר שחלק מההלכות שקבעו חז"ל לגבי נוכרים מבוסס לא על הבדל הסגולי אלא על מצב סוציולוגי

  22. כל פעם המאמרים של מיכי מיכאל מדהימים אותי מחדש, הוא תמיד יסביר למה הלכות קדומות רבות ותפיסות עולם מיושנות לא רלוונטיות כיום, רעיונית, אבל בכל זאת עדיין תקפות מעשית.

    להתחתן כיום עם נכריה זה בדיוק כמו להתחתן עם יהודיה, בשתיהן החשש שיסיתו לע"ז זהה. בשתיהן החששות ממנטליות לא טובה זהה. וכו' וכו'. א"כ מדוע לקיים עדיין את ההלכה הלא רלוונטית הזו?!

    קידושי איש את אשה לגמרי לא רלוונטיים במעמד האשה העכשוי, ובתפיסת הזוגיות העכשוית. אפילו הפירשון החזל"י ל"יקח" איש אשה מלשון ליקוחי מקח איננו תופס מבחינה פרשנית [ומה ההבדל בין הלכות לא רלוונטיות לפרשנויות ודרשות שמתבררות כלא נכונות], ובכל זאת נמשיך בהלכות מקודשות מיני קדם.

    להאמין בתמימות באמונות החזליו"ת ללא משענת לוגית זה לא רציונלי, אבל בכל זאת מי שאינו מאמין [כי לא לוגית ומחקרית כך מסתבר לו] הוא כופר ומין לכל הלכותיו.

    מתי יגיע הזמן שתודה שאתה חי בפיצול בין ריאליות לאפולוקטיקה טרחנית?!

    מתי תחליט שאין חילוק בין רפורמיסט רעיוני לרפורמיסט הלכתי. ההבדל הוא ברמת החרדה משינוי, בלבד.

  23. ארז, דבר ראשון הרב מיכאל כן אומר שהלכות שמבוססות על מציאות לא רלוונטית יאבדו מתוקפם ועל זה נסוב כל מאמרו ונראה הדבר שפשוט לא קראת ברצינות את המאמר אם לא הבחנת בזה

    דבר שני לגבי נישואי תערובת הריסור הוא לא רק מפני חשד להדחה לעבודה זרה ולכן במקרה זה הרב מיכאל לא כתב שבעניין זה סברת המאירי תקפה

    ולגבי דבריך על טיב הזוגיות בימינו שלדעתך השתנה – מדוע לדעתך גם כיום מקובל בדר״כ שאת הצעת הנישואין עושה הגבר ולא האשה? שמא יש דרכי חיים שטבועים בנו שלא משתנים?

  24. נו, אז העולם משתפר. הכל טוב ויפה, אך שמא מותר לנו מותר עדיין "למיחש" לאור היסטוריה של 4000 שנה עוד קצת לפני שנסיק מסקנות.

  25. טוב , לא קראתי את כל התגובות – רק כמה הערות :

    1. ידידנו היקר צבי ליפשיץ פעם העיר את תשומת ליבי כי במורה נבוכים אין שום איזכור של "סגולת ישראל" ודברים מסוג זה , וראיתי כי הצדק איתו.
    כאשר לומדים את המורה נבוכים נראה בבירור כי מבחינת הרמב"ם אין שום הבדל "סגולתי" \ "רוחני" בין ישראל לגוי , וגם המצוות בהן נתחייבו ישראל אינן באות מפאת "הבדל רוחני" , אלא על מנת ליצור מציאות של עם המוכתר בנימוסים ומידות טובות והנהגות מתוקנות יותר משאר העמים והכופר בעבודה זרה על כל סעיפיה.

    כך ש"יש על מי לסמוך" בעניין זה.

    אומנם , נראה בבירור כי מבחינת חז"ל אין הדברים כך (או לפחות חלק מחז"ל) , אך הרמב"ם בעניני "השקפה" לא תמיד הלך עם דעת חז"ל במקומות שנראו לו כסותרי הטבע או ההגיון.
    (כך זה בדבריו על עניני הכוכבים והמזלות , כך זה בדבריו לגבי זה שלדעתו הקב"ה לא יחריב את העולם באלף השישי , כך זה בדבריו לגבי זה שלדעתו עם ישראל אינם "תכלית הבריאה" ועוד ועוד).

    2. לכל מי שחושבים ש"יש הבדל רוחני בין ישראל לגויים" – האם באמת ובתמים אתם חושבים שיש מקום להלכות כמו "בן נוח שגזל שווה פרוטה נהרג עליו" ? או "אזהרתן זוהי מיתתן" ?

    האם אנו כיהודים היינו מוכנים לקבל יחס כזה מצד אומה כלשהיא שיתיחסו כך כלפינו ? בפרט שליהודי אנחנו מתייחסים אחרת ?

    לפי ההלכות הללו , אז למשל אם גוי גנב 2 שקל מגיע לו למות !
    האם מישהו מעלה בדעתו ברצינות שהלכות כאלו רלוונטיות כיום ???

    3. לטעמי , בניגוד לסדר הדתי המקובל בו קודם כל מגיע "הספר" ואחר כך הלב והראש , אני בעד לשים את הלב והראש קודם , ורק אחר כך את הספר.
    ובמילים אחרות – האדם צריך להתכוונן לרצון ה' , ליושר ולמצפון ולצדק – רק אחר כך לקבל השראה מהספרים.

    (ואם הספרים סותרים את רצון ה' המובן מתוך החוויה האישית , אז לא להתייחס אליהם !)

    הטרגדיה של היהדות היא "קידוש הספרים" עד לרמה כזו , שמ"עם חכם ונבון" הפכנו לעם שמרן ומקובע עד כדי חוסר שכל.
    דברים שהיו נכונים וצודקים בעבר הרחוק , הפכו לאמת כזו שלא ניתן לחלוק עליה \ לעדכן אותה בימים שהיא כבר לא רלוונטית.

    הטרגדיה היא קידוש הספרים עד כדי שיכחת החוויה האישית לפני האל , שיכחת הנבואה , וחוסר היכולת לעדכן את התורה בעזרת נבואה.

    יראת אלהים הופכת בסופו של דבר ל"יראת הספרים" , ואת אלוהים שוכחים.

    • וליוסף אמר-

      באחת מתגובותיי למאמר 'סגולת ישראל אינה גזענות' הצעתי להבין את הסגולה של עם ישראל כייעוד ייחודי.

      מכלל האנושות נדרש להיות אנשים הגונים ולשם כך די בשבע מצוות בני נוח. עם ישראל נדרש ליותר מזה – להיות 'ממלכת כהנים וגוי קדוש' ובהתאם לעבודת ה' תובענית הרבה יותר, תרי"ג מצוות המביאות להפנמת הקשר אל הקב"ה בכל תחומי החיים.

      מי שנדרש לקיים תרי"ג מצוות לפרטיהן וסייגיהן, חווה לעיתים קרובות את הרגשת הכישלון. כאן לא התפלל כמו שצריך, כאן ביטל תורה, כאן נכשל בלשון הרע וכאן נכשל בהרהור הלב. האדם מרגיש שאינו שלם, והוא מכיר בחסד ה' שניתן לו – לפנים משורת הדין.

      הרגשת אי השלמות – היא שעושה את האדם ביישן כלפי אלוקיו. הכרת חסדו של הבורא – היא המביאה את האדם להיות רחמן וגומל חסד כלפי הבריות.

      • דברים יפים מאוד כתבת ! 🙂

        אך האם בשורה תחתונה לדעתך יש הבדל "סגולתי" בין יהודי לגוי ?

        בוא ונגיד שיש "גוים" כמו ראול ולנברג , טמפו סוגיהרה , אוסקר שינדלר ועוד. אנשים שהצילו עשרות אלפי יהודים בזמן השואה , לפעמים תוך כדי מחיר אישי כבד.
        אז האם לדעתך צריך להגיד עליהם "כל טיבו דעבדי – לגרמייהו עבדי" רק בגלל שהם "גויים" ? האם יהודים ששיתפו פעולה עם הנאצים (והיו כאלו לא מעט) , טובים יותר מהם רק בגלל היותם יהודים ?

        אני עפר לרגליהם של אנשים כמו חסידי אומות העולם כאלו , גם אם אני יהודי והם גויים.

        ברור לי כי בסופו של דבר , אלהים דן את האדם לפי מעשיו ולא לפי האומה בה הוא נולד. כי כל דיעה אחרת היא פשוט עיוות הדין והיושר, וחלילה מלהגיד כך כלפי הקב"ה ! השופט כל הארץ לא יעשה משפט ?

        • 'סגולה' היא פוטנציאל (מלשון 'מסוגל'). משפטו של הקב"ה הוא על הבחירה של האדם, וככל שהמאמץ גדול יותר, גדל ערכו של המעשה. מי שאינו נוטה בטבעו לחסד יזכה ליתר שכר על מעשי החסד שלו שהיו כרוכים במאמץ גדול. על אחת כמה מי שפעל במסירות נפש נגד המוסכמות של החברה בה גדל ותוך סיכון עצמי.

          אגב, 'כל טיבו דעבדי לגרמייהו עבדי' היא מדריגה גבוהה מאד. במדריגה כזו לא מרגיש האדם הקרבה בכך שעשה את הטוב. אדרבה, במעשה הטוב הוא בסך הכל מימש את עצמו וזכה למשמעות בחייו. אין הנאה גדולה יותר בחיים מאשר ההרגשה הטובה שעשינו את המעשה הנכון.

          • לגבי הסוף, זה וורט נחמד אך לא הפשט במקום בו זה נאמר.

            • ליוסף –

              האת ביום זה (10 באוקטובר) דתך שוכח?

              אתה עצמך הסברת בטוב טעם ודעת (בתגובתך מיום 11 באוקטובר 2012 למאמרו של אריאל פינקלשטיין 'אנושיות ללא הערות שולים') ש'כל טיבו דעבדי לגרמייהו עבדי' נאמר על מי שאין בו יראת אלקים אפילו במובן המוסרי הטבעי. ודפח"ח.

              בברכה, ש.צ. לוינגר

              נ.ב. ולהערתך לדבריי –

              מה הפשט ב'זוהר' אינני יודע, אבל הפשט בואלנברג ובשינדלר נראה לי כדבריי – הם לא היו נזירים סגפנים. הם אהבו לחיות וליהנות מהחיים. והם נהנו מכל רגע שבו עסקו בפעילות ההצלה שלהם. בפעילות זו זכו להנאה הגדולה ביותר של חייהם, בה מצאו את המשמעות לחייהם.

              וראה בתגובתך על 'לא הכל הבל' מאת יורם קירש, שהצורך במשמעות חזק הרבה יותר מכל צורך פיזי..

              • זה יפה שאתה זוכר מה שכתבתי לפני שנה , אך זה לא "ששכחתי" אלא ישנם שינויים בהבנה בבחינת הפשטים המתחדשים בכל יום.

                כי המקור לעניין "לגרמייהו" הוא הגמרא בסופו של דבר למשל (ב"ב י:) . ועם כל נסיונותי ונסיונותיך להליץ וללמד זכות , הפשט לא יופשט :

                תניא אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו בני מהו שאמר הכתוב (משלי יד, לד) צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת נענה רבי אליעזר ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב (שמואל ב ז, כג) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאינם עושין אלא להתגדל בו כמו שנאמר (עזרא ו, י) די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא ומצליין לחיי מלכא ובנוהי ודעביד הכי לאו צדקה גמורה היא והתניא האומר סלע זה לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור לא קשיא כאן בישראל כאן בעובד כוכבים נענה רבי יהושע ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא כדי שתמשך מלכותן שנאמר (דניאל ד, כד) להן מלכא מלכי ישפר עליך וחטיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין הן תהוי ארכא לשלותיך וגו' נענה רבן גמליאל ואמר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל [וגו'] וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא להתיהר בו וכל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר (משלי כא, כד) זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון ואין עברה אלא גיהנם שנאמר (צפניה א, טו) יום עברה היום ההוא אמר רבן גמליאל עדיין אנו צריכין למודעי רבי אליעזר המודעי אומר צדקה תרומם גוי אלו ישראל דכתיב ומי כעמך ישראל גוי אחד וחסד לאומים חטאת כל צדקה וחסד שעכו"ם עושין חטא הוא להן שאין עושין אלא לחרף אותנו בו שנאמר (ירמיהו מ, ג) ויבא ויעש ה' כאשר דבר כי חטאתם לה' ולא שמעתם בקולו והיה לכם הדבר הזה נענה רבי נחוניא בן הקנה ואמר צדקה תרומם גוי וחסד לישראל ולאומים חטאת אמר להם רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו נראין דברי רבי נחוניא בן הקנה מדברי ומדבריכם לפי שהוא נותן צדקה וחסד לישראל ולעכו"ם חטאת מכלל דהוא נמי אמר מאי היא דתניא אמר להם רבן יוחנן בן זכאי כשם שהחטאת מכפרת על ישראל כך צדקה מכפרת על אומות העולם:

                ומבחינתי מי שעושה מעשה טוב לשם ה"משמעות" , זו לא מעלה פחותה , אלא זה ה"לשם שמיים" הכי גדול שאני מכיר.
                כך שלא יעלה על הדעת לומר על הגויים שזו "מגרעת" עבורם , כי אם כן , "מה הנחת לכשרים" ???
                גם בישראל – הלוואי וכל עם ישראל יעשו מעשים טובים רק "כי זה נותן להם משמעות" ללא שום כוונת שכר.

                • וליוסף אמר-

                  הגמרא בבא בתרא רק מחזקת את ההסבר שלך שמדובר באנשים שאין בהם יראת אלקים. הדוגמאות שהובאו שם לנתינת צדקה כדי להתגדל או כדי שתימשך מלכותם הם דריווש ונבוכדנצר , שכדרך מלכים עובדי אלילים שלחו דורונות לכל מקדש אלילי, מה שבטוח בטוח. כדאי לתת לאלים כדי להרגיע את זעמם.

                  ודאי שאותם המתוארים כנותנים צדקה כדי להתיהר או כדי לחרף את ישראל, אינם מחסידי אומות העולם, ולא מ'יראי ה". הרי כל נתינת הצדקה שלהם נובעת משנאה לעם ישראל. אפשר שהדברים כוונו ספציפית כלפי הכת החדשה של המינים, שטענו שהקב"ה מאס בעם ישראל והם עתה 'עם ישראל האמיתי'

  26. על כל פנים סגולות ייחודיות לעמים ולתרבויות שונות אינן דבר מופרך, אנגלים נוטים לאיפוק ולקור מזג, בעוד שצרפתים נוטים להיות חמי מזג. התרבות המערבית נוטה יותר לפעלתנות ושכלתנות, בעוד תרבות המזרח לבקשת השלוה ולמיסטיקה.

    תכונה ייחודית של עם אינה עושה אותו לנעלה יותר על אחרים. הרי צריך לאיזונו של העולם בשילוב של אלה ושל אלה. ובסופו של דבר כולם משלימים זה את זה.

    יתירה מזו – כל תכונה ניתנת לפיתוח לכיוונים חיוביים וגם ח"ו לכיוונים שליליים. איפוק עלול להפוך לאדישות, חום מזג – לקנאות ולאלימות. וכן בשאר התכונות.

    יכולתו של אדם או של עם לזהות את תכונותיו הייחודיות לא נועדה להביאו לגאוה, אלא לחשיבה איך אפשר לפתח את אותה נטייה לכיוון הטוב ביותר.

    • אם אתה אומר שאנחנו כיהודים "מיוחדים" בדברים מסוימים – מסכים איתך.
      אני מאמין כי האנושות היא כמו אדם , והאומות הם כמו איברים , וברור כי ליד תכונות משלה ולראש תכונות משלו.

      אך יש ביהדות גישות כי הגויים הם "מ3 קליפות הטמאות" (ספר התניא למשל) , ואילו ליהודים יש נפשות אחרות . וכנ"ל שכל טוב שגויים עושים זה רק "לגרמייהו" – להנאת עצמם.
      כנ"ל יש גם הלכות המפלות באופן ברור בין יהודים לגויים עד כדי "בן נח שגזל שווה פרוטה נהרג עליו".
      עם כל הדברים הללו אינני מסכים היום – כאדם וכיהודי.

  27. יוסף, לגבי מה שהבאת מהתניא על ג׳ קליפות טמאות

    אז תנוח דעתך שבהסבר המקובל בתניא(ה״תורה שבעל פה״שמקובלת בחב״ד כהסבר לתניא)הוא שמדובר ברשעי האומות ולא בחסידיהם היראים והשלמים המקפידים על שבע מצוות בני נח

    לגבי מה שכתבת על דין גוי שגזל אודה ואבוש שגם לי הדבר היה קשה ממתי שלמדתי את זה ותמהתי על דין זה ולא הבנתי אותו (לא כי זה לא מתאים בדווקא לימינו אלא בכל עת נראה שמדובר בענישה קשה מנשוא יחסית לפרופורציית החטא וגם בימי קדם תמהו על דרקון שליט הפוליס של אתונה שבחוקיו קבע ענישה קשה מאוד על חטאים קלים)אם למישהו מהמגיבים יש הסבר יפה על העניין אשמח אם הוא ישתף ודברי פי חכם חן

    • בס"ד עש"ק ונברכו בך כל משפחות האדמה תשע"ד

      לאמיר – שלום רב,

      ההלכה ש'בן נוח נהרג על פחות משוה פרוטה ואין לו הישבון', מנומקת בגמרא (סנהדרין נז) בכך ש'גויים לאו בני מחילה'. ומפרש רש"י שהגויים מקפידים ואינם מוכנים למחול לגזלן.

      ואכן, כפי שידוע לכל אורך ההיסטוריה האנושית היה עונש מות על גניבה וגזילה דבר מקובל בין אומות העולם (משה ביילינסון במאמרו נגד עונש המות, באתר 'פרוייקט בן יהודה, מצטט שופט אנגלי שטען ב1832 שם יבטל הפרלמנט את החוק הקובע עונש מות על גניבת 5 שילינגים תהיה קטסטרופה).

      מדברי רש"י מדייק הרב גרשון אריאלי, שאם הנגזל מוחל לגזלן – מועילה מחילתו ('תורת המלך', על הל' מלכים לרמב"ם, ירושלים תשי"ח, עמ' רסז.

      יפה עשו, איפוא, אומות העולם שאימצו את רוחו של המשפט העברי, וביטלו את עונש המות על עבירות רכוש. הנורמות על פיהם התנהג עם ישראל מקדמת דנא – היו עתה לנחלת האנושות כולה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אגב, רבי יוחנן בעל המימרא 'ב"נ נהרג על פחות מש"פ' הוא אותו רבי יוחנן שהיה מקדים שלום לכל אדם אף לנכרי ונוהג כבוד גם ב'סבי ארמאי' באומרו 'כמה הרפתקי עדו עלייהו.

    • לגבי 3 קליפות הטמאות והתניא –
      שמעתי פעם סיפור כי כאשר נחקר אדמו"ר הזקן בכלא הרוסי , הניחו לפניו החוקרים סדרה של שאלות. בין השאלות היתה שאלה אחת על העניין הזה שנפשות הגויים הם מ3 קליפות הטמאות.
      ואדמו"ר הזקן ענה על כל השאלות חוץ מהשאלה הזו.
      והחוקרים עברו איתו שאלה שאלה ואדמו"ר הזקן ענה להם מה שענה בטוב טעם ודעת , ובסוף הגיעו לשאלה הזו ושאלו אותו "למה לא ענית ?"
      ואדמו"ר הזקן החווה כלפיהם – "עניתי לכם כל כך טוב על השאלות הקודמות וראיתם שזה נכון , אם אענה לכם על זה , תגיעו למסקנה שזו האמת. אז בשביל מה לכם ? :-)"

      (אינני בטוח , אך נדמה לי שאני זוכר סיפור זה מהרב יהושוע מרמת גן)

      בכל אופן , הפשט שם ברור לא כדברי התורה שבעל פה שהבאת , אלא שיש הבדל ברור בין נפשות הגויים לבין נפשות ישראל. ועיין שם.

      לגבי דין גוי שגזל , יש האומרים כי זה עונש "מכסימום" ויש רק רשות בדיני בני נוח לתת עונש כזה. אך למיטב זכרוני הבנה זו איננה ההבנה המקובלת בפוסקים , אלא ההבנה המקובלת היא הפשט.

      • לגבי דברי ה'תניא' –

        בליקוטי אמרים, סוף פרק לו, מבואר שלעתיד לבוא: 'יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל ע"י התורה שנקראת עוז, ומיתרון ההארה לישראל יגיה חושך האומות גם כן, כדכתיב: והלכו גויים לאורך וגו', וכתיב: בית יעקב לכו ונלכה באור ה', וכתיב: ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו וגו".

        על אחת כמה וכמה, שגוי שזכה כבר בחשכת העולם הזה להכיר באור ה', וקיבל עליו – תוך מרידה במוסכמות החברה בה גדל – את שבע מצוות בני נוח מתוך אמונה בתורה (שהוא הנקרא 'חסיד אומות העולם' כדברי הרמב"ם), ודאי שאדם כזה זכה לזכך את נפשו ולהוציאה מידי ה'קליפות', וכפי שהביא אמיר ממסורת הפרשנות שבעל פה.

  28. ש.צ שלום רב

    יישר כח גדול מאוד על תגובתך שהאירה את עייני בנושא -ושזירזה אותי לעשות חזרה דחופה על חלקים מהגמרא בסנהדרין(-:- והדיוק של הרב גרשוני ברש״י מסתבר מאוד שמדובר בדין התלוי מבחינה חברתית ותרבותית

    אך עדיין שאלתי בעינה עומדת שגם אם הגויים אינם בני מחילה בעניין וכמו שהראית יפה מהענישה הבריטית על כך עד תחילת המאה ה-19 למניינם מדוע ההלכה משלימה עם העניין במקום לצאת נגד הנוהל המוגזם של ענישה מופרזת על גניבה קלה? נכון אומנם שהתורה לא מבטלת מהר כל כך נהלים לא תקינים מושרשים מידי אך היא מעדנת אותם במגמה לביטולם בהמשך כמו העבדות ודין אשת יפת תואר אל עדיין כאן נראה שאין עידון ומחסום אלא השלמה גמורה עם נוהל משפטי שנראה מוגזם מאוד ותמוה מאוד?

    עדיין נשאלת השאלה מדוע ההלכה מלכתחילה לא שמה מעצור גמור בפני זה?

    • לאמיר – שלום רב,

      דיני 'שבע מצוות בני נוח' מבטאים את שורת הדין של המוסר האנושי. שורת הדין היא שמי שעבר על ההוראה הקלה ביותר של מלך בשר ודם, עלול להתחייב מיתה כ'מורד במלכות', על אחת כמה מי שעבר על גזירתו של מלך מלכי המלכים. שאלו לחכמה: 'חוטא מה עונשו?' והיא השיבה: 'הנפש החוטאת היא תמות'.

      לתורה ולקב"ה יש דרכי התמודדות אחרות עם החטא, דרכים של רחמים: 'יביא קרבן ויתכפר לו', 'יעשה תשובה ויתכפר לו'. אפשר להציע לאנושות נורמות אלה, אך אי אפשר לכפות על האנושות נורמות של רחמים. דין הוא דין. והנגזל עומד וצווח: 'אני השקעתי את נשמתי בהשגת הרכוש בעבודה קשה. אינני מוחל למי ששלל ממני את פרי עמלי'.

      מה שכן אפשר הוא להקים חברה לדוגמא, ממלכת כהנים אנשי חסד, שבה ה'לפנים משורת הדין' הופך לנורמה מחייבת. חברה בה לא מטילים על גנב עונש מות ואפילו לא עונש גוף או מאסר, אלא להשיב את הגניבה בתוספת קנס כספי. אם אין לו להשיב הוא נשלח לעבודת-חובה, אצל אדם שלא יעבידנו בפרך, שידאג לכל מחסורו ואף למשפחתו ושיתן לו בסוף תקופת העונש הענקה כספית נכבדה שתאפשר לו להתחיל את החיים מחדש.

      החברה האנושית התקדמה קצת. כבר לא דורשים להמית את הגנב, אך עלולים להכניס אותו לשנים רבות בכלא, שם לעיתים קרובות -במקום להשתקם הוא הופך לעבריין מדופלם. בע"ה, סמוכים ובטוחים אנחנו שהאנושות עוד תתקדם לכיוון שאליו התורה מכוונת, והרחמים, המחילה והחנינה יהיו לנורמה המקובלת.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • מחילה לבן נח שגזל

      לכאורה יש להביא ראיה לשיטת הרב אריאלי שמחילת הנגזל מועילה לפטור את הגזלן ממיתה, מדברי יוסף המוכן להמיר את עונשו של בנימין המואשם בגניבת הגביע, ולהסתפק בעבדות

    • וכן האחים מבקשים מיוסף שימחל להם ולא יענישם על שגנבוהו ומכרוהו.

  29. יוסף, הסיפור על בעל התניא הוא אכן סיפור מוכר ונראה לי שבעל התניא רצה לרמוז שאלו שכלאו אותו לא היו צדיקים גדולים בלשון המעטה ולכן לא ענה על השאלה הזו לחוקרים

    בקשר לדברי התניא- וכי אתה חושב שלא עיינתי שם לפני שהגבתי לדבריך? אני מכיר את הדברים וכאמור מקובלת בחב״ד מסורת פרשנית על ספר התניא -אם למדת את התניא עם חברותא או מעביר שיעור חב״דניק אתה אמור להכיר את זה- ואני רואה אותה כאמינה לפרש את הדברים. אם אתה רוצה לפרש בעצמך את התניא זה נחמד מאוד אך זה כבר לא יהיה ספר התניא אלא הספר שלך המנותק מהפרשנות המקובלת לדברים

    • הדרך הטובה ללמוד תניא (וכל לימוד אחר) , היא לבוא "דף חלק" ולקרוא מה נאמר – בלי כל מיני לימודי סנגוריא ותירוצים.
      ככל שאתה מסתמך יותר על "מעבירי שיעור" ו"מעבירי שמועה" למינהם , אתה מתרחק מהמקור. לפעמים זה בסדר להתרחק מהמקור – בתנאי שאתה מודע לכך.
      יש חשיבות גדולה מאוד כשאתה לומד משהו , לדעת מה "הפשט" ומה "דרשות". דרשות זה לא דבר רע , אך כאשר מבלבלים בינן לבין הפשט מקבלים סלט תודעתי ומחשבתי. הפשט בתניא ברור , והפרשנות שאמרת ניתנת להפרכה על נקלה.
      אך יש לה מקום בשביל הפוליטיקה ובשביל להיות "נחמדים".

      (על זה יש עוד וורט ישיבתי ידוע שיש לרמב"ם 3 פרשנים :

      אחד "אונס" את הרמב"ם – מעקם אותו להגיד מה שהוא רוצה.
      השני הוא ה"מפתה" – בונה לך כל מיני מבנים מחשבתיים ומפתה אותך להגיד ברמב"ם כל מיני דברים.
      והשלישי הוא ה"מוציא שם רע" – מוציא שם רע על הרמב"ם בדברי פרשנות מופרכים . .. )

  30. ש.צ שלום רב

    מה שאתה אומר באמת ראוי לעיון עמוק שהתורה נותנת סטנדרטים גבוהים יותר בחברה המיועדת להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש אך מאידך רואים גם דוגמאות הפוכות שבענייני רציחה גויים חייבים גם על עוברים לעומת ישראל שהרג את העובר

    אך מצד שני קשים לי דבריך על כך שאי אפשר לדרוש גם רחמים בתורת ה׳ שהיא לא רק דין אלא גם רחמים וזאת גם בשבע מצוות בני נח- סוף כל סוף מדובר בחוקי ה׳ ולא בחקיקה של בשר ודם וגם בשבע מצוות בני נח יש מימד רוחני ולא רק טכני כפי שנראה שאתה מציין של ״שורת הדין״ וצ״ע

  31. יוסף, אין דבר כזה ״דף חלק״ ומקור כפשוטו ללא פרשנות

    בוודאי ובוודאי כשמדובר בטקסט עמוק ובנוי כראשי פרקים

    ובמקרה של התניא: אם מעבירי המסורת החב״דית ממחבר הספר עד היום לא נאמנים אז מי כן? לא מדובר בהמצאות חדישות אלא במסורת פרשנית

    לפי מה שאתה אומר זה השמע כאילו גם לא היית מקשיב להסברים של המחבר עצמו כי ״צריך להיצמד לפשט הכתוב״

    ומה לגבי כל התורה שבעל פה? כלום אתה הולך בדרכם של הקראים?

    • שבוע טוב.
      אינני מחפש נאמנים , אני מחפש פשוט את האמת. אם בעל התניא כאן ואפשר לשאול אותו מהי כוונתו , אז אין החי יכול להכחיש את החי , אבל כאשר מדובר בכל מיני מעבירי שמועה , אינך יכול להיות בטוח בכלום , במיוחד לאחר שבעה דורות.
      הרי כבר בדור השני לבעל התניא כבר היתה מחלוקת – למשל היו שנטו אחרי רבי אהרון מסטרשלע כידוע , ולא אחר אדמו"ר האמצעי , ומחלוקת זו היתה גם בנושאים מהותיים כמו דרכי ה"עבודה".

      לגבי תורה שבעל פה , אני דווקא מכיר קבוצה שהחליטה ללכת בדרכם של הקראים , והם חוקרים בפשטי המקראות (והם אפילו מקריבים קורבנות , כי החליטו שאין איסור להקריב בחוץ כשאין בית מקדש) , אך זו לא דרכי.
      ועם זאת אם תשאל אותי מה יותר קרוב לדברי משה רבינו , האם דרכם או היהדות המקובלת של היום – אין לי ספק שדרכם יותר נאמנה למקור.

      (דרכי האישית היום שונה הן מאלו והן מאלו – אני סובר כי התורה ניתנה בזמן מסוים על מנת שתשתנה בנבואה בכל דור , וממילא שתי הדרכים – הן היהדות המקובלת היום והן היהדות הנצמדת לפשט אינן דרכי.
      אכמ"ל).

  32. יוסף, שים לב שמה שאמרתי לגבי פרשנות התכוונתי במיוחד לפרשנות אותנטית ולא להמצאות או פרשנות ספקנית(כלומר פרשנות שאומרת ״מן הסתם כך טען המחבר״ וכד׳ שנכונותה מוטלת בספק)

    במקרה של דיונינו כאן אם יש לך מסורת פרשנית רציפה של ספר התניא מאת תלמידי מחבר התניא האדמו״ר הזקן ותלמידי תלמידיהם אין שום סיבה לפקפק בכנותה

    משל למה הדבר דומה שאם ראובן יכתוב דבר מה ושמעון לא הבין אותו נכון ולוי תיקן את שמעון על פי הסבר ששמע מראובן עצמו על מה שהוא כתב ואז שמעון יבוא ויאמר ״לא מעניין אותי מה ראובן אמר מעניין אותי מה שהבנתי מהספר שלו״

    תחשוב מה היה קורה אילו היית שומע שיחה כזו מהצד האם לא היית תמה על שמעון

  33. יוסף, שבוע טוב

    נכון אומנם שהיו מחלוקטת בתוך חב״ד שכללה גם בשלב מסויים לפיצול זמני בין חב״ד ליובאויטש לבין חב״ד קאפוסט אך כאשר יש מסורת פרשנית שלא נתונה במחלוקת דומני שמדובר בפירוש מוסמך ולא בפרשנות מאוחרת

    אילו הייתה מחלוקת הייתי מסכים איתך שמדובר בפרשנות לא מוכרחת אבל ידוע לי שמדובר בפרשנות מקובלת לעניין שדיברנו עליו

    לגבי הקבוצה שהזכרת סיפרת עליהם בעבר בתגובותיך באתר – באמת נשמעים טיפוסים מעניינים

  34. עד כמה ההתיחסות ההלכתית לגויים היא לפעמים "לא נכונה" בלשון המעטה , כדאי לראות כאן :

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4442245,00.html

    • מדוע סגולת ישראל אינה דבר מדעי?! האם כלל התופעות שעברו על עם ישראל[השיבה לארץ,נבואה,שרידת כל הפוגרומים,שמירת הזהות] ועל אנשים פרטיים [פורצי הדרך בתחום הפסיכולוגיה הפיזיקה פילוסופיה ועוד המון תחומים שונים, ולסבר את האוזן עיין ערך פרסי נובל] מימי התנך עד ימינו כנגד כל ההסתברויות וההגיון השכלי, אינם מעידים על שוני מהותי-פנימי בנינו לבין הגויים,ועל חוק טבע הטמון בישראל[בדיוק כמו שניסיון הנפילה מעיד על קיום כח המשיכה והמשכו]עיין ערך המקרה לא יתמיד…

      • ואם אפשר הוכחה לטעון שרק דבר מדיד [סרגל ושעון]הוא דבר מדעי אולי דבר מדעי הוא דבר הניתן לבדיקה???

  35. המאמר מתאים ביותר על העם הגרמני שלפני היטלר, אז מה השתנה אחר כך? (נהרות של דיו על תהליכים פסיכולוגיים וכו' לא ישכנעו את דעתם של הרוגי וניצולי השואה בעניין)

    • בימים נעימים אלו של שקט ושלוה, נעים להיזכר באבחנות הברורות של הרב אברהם ולחוש כיצד זיהה נכון את שינוי אופיים הבעיתי של אומות העולם, ואכן ניכרים דברי אמת שפעם הגוים היו בעייתים וכמה טוב שהיום זה לא כך, וחוץ ממחבלים בודדים, כל החברה מתנערת מהם וסולדת מכל פגיעה ביהודים, אשרינו שזכינו [סליחה על הציניות]

  36. אכן, מר בן ארי. תושבי כפר דומא מסכימים איתך במרץ. זה הגויים, הבעייתיים. לפעמים הם בעייתיים עד כדי כך שצריך לשרוף אותם יחד עם התינוקות שלהם. אשרינו שזכינו.

  1. פינגבק: ערב רב | מחוייב המציאות

  2. פינגבק: בתגובה ל"גוי שההלכה לא הכירה" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: גאולה בידי אדם – על קיבוץ הגלויות והתחדשות ההלכה | ארץ העברים

  4. פינגבק: לא מהשמיים היא – על מעמד הר סיני ותורה מן השמים | ארץ העברים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: