זרים בבית אבא | מאיר אביטן

החינוך בישיבות הציוניות לאורם של פוסקים והוגים אשכנזים בלבד, גורם לתלמידיהן הספרדיים לאבד את זהותם האותנטית ומונע מהם לשוב ולהנהיג את קהילותיהם ברוח נכונה. בחלל שנוצר אנו מפסידים לש"ס

ימים אלה, שבהם רחשי הלב של בני קהילות ספרד יוצאים מן הבקבוק והעיתונות מביאה היבטים, תחושות ואידיאולוגיה מכל עבר בסוגיה, השתוקקה נפשי להעלות את פרץ הרהורי לבי. אך אמרתי אביאה בפניכם לא מה הוא הקיפוח של התלמיד הספרדי בישיבות הדתיות הלאומיות, והוא ידוע, אלא מה המחיר שהציונות הדתית שילמה על תפיסת עולם אחת שבחרה להעמידה בפני כלל תלמידי הציונות הדתית. התוצאה הייתה שבוגרי הישיבות בני ספרד לא יכלו לשוב אל הקהילות שמהן יצאו ולהנהיגן בדרך הנכונה. כך זכתה ש"ס במקום שבו בני הציונות הדתית היו צריכים להיות.

קולו של עולם התוכן הספרדי לא נשמע. צעירים בישיבה (למצולמים אין קשר לכתבה)   צילום: פלאש 90

קולו של עולם התוכן הספרדי לא נשמע. צעירים בישיבה (למצולמים אין קשר לכתבה) צילום: פלאש 90

מחשבת "הרב"

באופן כוללני ניתן לומר כי עולם המחשבה של ישיבות ההסדר נע על ציר אחד־ "הרב". הרב קוק וממשיכי מורשתו או הרב סלובייצ'יק וממשיכי מחשבתו.

עולם הרבנים הספרדי מתחיל ברמב"ם, ר' יהודה הלוי והרמב"ן, אבל שם גם מסתיים. רבים חושבים שאין עוד ממשיכי דרך לעולם היצירתי של התרבות הספרדית. בחלק מקורסי ההכשרה להוראה (באחת מן ישיבות ההסדר) נוהג אני לשאול את התלמידים (40% מן המשתתפים בני קהילות ספרד) – אנא, ציינו דמויות תורניות הידועות לכם בהלכה, במוסר ובמחשבה, עד לפני 300 שנה מהדור האחרון. כשאני ממקד ומבקש קצת מן הקשת המזרחית אז עולים החיד"א, אור החיים, הרב משאש, הרב חיים דוד הלוי, אבל פחות או יותר שם גם עוצרים. כאשר אני מבקש להביא ציטוט או אמירה קול דומייה משתרר.

אין במאמרי לטעון לקיפוח, כי הוא אין ואפס לעומת המחיר היקר שהחברה הציונית הדתית משלמת. בני קהילות ספרד נמצאים בעולם הישיבות הדתי לאומי ונחשפים לעולם חד צדדי. בשובם לקהילות שבהן נולדו, נמצאו הם מאבדים מצלמם הספרדי, עולמם שונה, שיח שפתם אחר ואפילו בעלייתם לתורה מתנגנת מנגינתם האשכנזית. הקהילה כבר אינה מחוברת אל אותו בחור ישיבה, המסורתי עומד נפעם מול הדמות החדשה, ובחלל הריק הזה – שם ניצחונו אנשי ש"ס.

השנים ימי צעירותי, שנה ג' בישיבה (לפני 26 שנה לערך), ומו"ר אבי עליו השלום ביקש ממני להעביר שיעור בקהילתו. הימים ימים נוראים, ומה יותר טוב מלשוחח על התשובה – אורות התשובה, לבנות מהלך שכלתני עם ציטוטים מדברי הרב. חשבתי לתומי שאני בדרך הנכונה, אך אבוי לי, קהל  מאזיניי לא הכיר את הרב קוק. תנועת הנפש של השיעור זרה הייתה לקהל מאזיניי! מו"ר אבי לימדני שצריך להתחיל מעולם התוכן הקרוב לעולמם, ולאט לאט לצעוד למרחבים החדשים. והוסיף לי את  הדרך המשולשת שבה נהג רבי מאיר בעל הנס לדרוש שליש הלכה, שליש אגדה ושליש משלים, מבלי להוריד את רמת השיעור. די היה להזכיר את אור החיים הקדוש בשיעור וכבר אוזני הקהל מתחדדות, או האלשיך הקדוש, ר' יעקב אבוחצירא – והקהל עיניו בורקות. ר' אליהו חזן, ר' יהודה עייאש, ר' שלום משאש. שם משפחתם של היושבים בקהל נגזר מהם ועוד רבים. ואם אמרתי רבי מאיר בעל הנס כבר שמעתי ברקע זכותו יגן עלינו ועוד.

עולם התוכן שאליו נחשפתי בישיבת ההסדר רחב עד מאוד. מן המהר"ל, שפת אמת, חסידות, הרב קוק, הרב סולובייצ'יק, רש"ר הירש ועוד רבים מאוד, אך עולם התוכן הספרדי קולו לא נשמע. עולמו לא היה ידוע לי ואני לתומי חשבתי שאכן באמת אין… עד היום שבו נחשפתי לעולם המרתק כאוצר חבוי מן העין ונדרשו ממני שנים של תיקון כדי לחשוף קמעא קמעא ולגלות את העולם ההלכתי, המחשבתי, המוסרי והחברתי של רבני בני ספרד.

קדושתנו לא תהיה שלמה בפרישתנו מהחיים האנושיים והופעותיהם, תענוגיהם וחמודותיהם, אבל בהיותנו ניזונים מכל התופעות העולמיות המתחדשות לבקרים, מכל התגליות הנפלאות, ומכל הדעות הפילוסופיות והמדעיות הצומחים ופרים ורבים בעולמנו… המזונות החיצוניים שאנו שואבים וניזונים מהם מעשירים את גנזי לאומיותנו ואוצר נשמתנו, אבל אינם משנים את עצם הווייתנו, שהיא הווייה של קדושה ורוממות שהיא נשארת צפה על פני המים… סכום תעודתה של לאומיות היהדות היא לחיות ולעבוד, לבנות ולהיבנות, לשפר את עולמנו ואת חיינו, להתרומם בעצמנו ולהרים את אחרים לפסגת הגובה של השלמות וההצלחה האנושית…

מצטלצל מוכר… אך קטע זה לא מופיע באגרותיו של הרב (קוק). זו היא נגיעה קטנה עד מאוד  מתוך עולם רחב ומרתק של הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל – הלאומיות ותעודתה.

קרבה רוחנית

ציבור קהילות ספרד קרוב מאוד בתפיסת עולמו לעולמה של הציונות הדתית. תורה עם מלאכה היא  מאבני היסוד של הקהילה הספרדית; תורה עם דרך ארץ, שמירת ערכי התורה עם פתיחות למודרנה, היא חלק מתפיסת עולמו.

ובאמת ממה שמצינו כתוב בתורה בפרשת כי תבוא "וכתבת על האבנים את כל דברי התורה באר היטב" ודרשו רבותינו ז"ל "באר היטב – בשבעים לשון", ומכאן אנחנו למדין דאף על פי שניתנה התורה בלשון הקודש שהוא לשון המובחר שבשבעים לשון, עם כל זה שאר הלשונות לא נפסלו והמה רצויים לפני ה' יתברך שצווה לכתוב בהם את התורה… ולכן ודאי כל אדם ישר יודה שלא היה נפסל יתרון לימוד הלשונות אם האדם לומדו בלי תערובת רע.

פסקה זו לא כתובה אצל רבני אירופה אלא אצל הבן איש חי – אמרי בינה, וכן הוא מוסיף:

נמצא, גם הידיעה של תכונת הארץ היא מחויבת לאדם ועל חסרונה קרי עלייהו "אוי"… בלאו הכי השכל מחייב שצריך האדם לידע דברים כאלה. בבל היכן היא עומדת, סוריה היכן היא… ואם יש עם הנכרים יודעים ולא יודעים, לא יהיה נחשב בעיניהם טיפש.

האם דיברנו על לימודי ליב"ה?! אילו אנשי תנועת ש"ס היו באמת חשופים לבן איש חי מעבר להלכותיו, לא הייתה אצלם התנגדות ללימודי הליב"ה. אם הציבור הספרדי היה מודע לתפיסת עולמו, אולי בניהם היו עדיין בישיבות התיכוניות.

יחסו של הציבור הספרדי למדינת ישראל בבחינת ראשית הגאולה הוא מעמודי התווך בעלייתו ארצה. בוגרי הישיבות שלא חזרו לשורשי צור מחצבתם והתחברו לרוח מרכז הרב נעלמו מן הנוף  בקהילות בתי הכנסת הספרדיים, ואת מקומם תפסו בני ספרד יוצאי האסכולה של מרן הרב עובדיה יוסף. בחזרתי  לעיר מגוריי בתקופת ימי העצמאות, לבי נדם בראותי כיצד קהילה עשירה שחגגה את יום העצמאות כבויה, אבלה וחפויה ביום זה… והיכן היינו?!

במקום מגוריי כעת, עומד אני על המשמר לבל יהינו רבים להימנע מלחגוג ביום זה. הנהגתי ביום הזיכרון שיעור בסמוך ליום העצמאות ותפילה חגיגית, ואני עומד בפני קהל מאזיניי וחושף בהם את הלאומיות הטבועה בנו. נמצאים שם רבים מתלמידי הישיבות הספרדיות אשר כבר הצליחו להעביר לא מעט בתי כנסת לרוח אחרת אשר זרה לבני יוצאי המגרב. כמה מן תלמידי ישיבות ההסדר יכולים לספר על תפיסת עולמם של חכמי ספרד בעניין ארץ ישראל ומדינת ישראל? אגב, במקום שבו למדתי לאורך השנים לא ידעתי על קיומם של פוסקי דור ספרדים ציונים ברמ"ח איבריהם, כי רבותיי לא הכירו את עולם התוכן הרוחני הספרדי וכל ציטוטי רבותיי בעניין מדינת ישראל ותחילת ראשית צמיחת הגאולה הגיעו מן הצד השני של המטבע.

תמיכה ציונית

שיעוריי מול הקהילה בימי הגאולה נוגעים ברובם בפוסקי הספרדים. קל לבני קהילתי להתחבר עם דבריו של אור החיים הקדוש, הרב יוסף משאש זצוק"ל והרב שלום משאש זצוק"ל, הרב משה מלכה זצוק"ל ועוד עשרות ורבות של תשובות בעניין. ומי יהין לצאת נגד בן דודו ששם משפחתו מלכה או משאש?

ודאי הנכם מכירים את דברי הרב קוק "המספד בירושלים" על פטירת בנימין זאב הרצל:

והנה, בתור עקבא דמשיח בן יוסף נתגלה חזיון הציונות בדורנו הנוטה לצד הכללי ביותר… עד שחיסרון ההצלחה גרם לסכסוכי דעות וריב אחים שהלכו בדרך מסוכנה כזאת עד שמנהיג נפל חלל מעוצר רעה ויגון. על כן ראוי לנו לשים לב להשתדל לנטיית האחדות של עץ יוסף ועץ יהודה…

את השיעור הזה בדרך כלל אני פותח דווקא מתוך דבריו של הרב משה כלפון הכהן, הרב הראשי של ג'רבא (נפטר ב־1950). רק באמירת השם "כלפון" כבר האוזניים כרויות לשמוע… הוא מדבר על הרצל?! וברקע אני שומע "הוא בן דוד של אבא שלי"…

אחרי הדברים האלה החלה רוח ה' לפעם בלב איש גיבור חיל ורב פעלים מאחינו בית ישראל הרצל שמו אשר היה כמעט שקוע ואובד בין האומות והיה רם המעלה… וכרגע הפך לאיש המלחמה מלחמת העצה והרעיון לראות איך ובמה לגאול את הארץ ואת ישראל וימציא כמה רעיונות נשגבות ויכתבם על גיליוני העיתונים… ומראשית כתב לו ספר ויקראהו בשם "מדינת היהודים" ובו כתוב כל מה שצריך לעשות עת ייקחו ארץ מן הממלכות… היה כמו איש חולם חלום אצל כל ישראל או רובם ככולם עד כי היו משחקים ממש על חלומותיו… ויש אומרים כי לרוב צערו חיים לכל ישראל שבק. ואולם תלמידיו ושותי מימיו עם כמה מלכים אדירים נתקע בלבבם רעיון זה…

עניינים רבים יש לתרבות הספרדית לומר, לתת דרך חדשה, לחשוף יצירתיות בלמידה, שליטה בהכרת הלשון העברית והמליצה, הגיונות ומחשבות, אולם הם חתומים ואינם מדוברים בעולם הישיבות.

בלא מעט שבתות, לאחר דרשה של בוגר ישיבה ספרדית מהאסכולה של יוצאי ש"ס בבית הכנסת נדרש אני בשבת לאחר מכן בשיעורי לתקן את המעוות, להראות את העולם החסר או לחשוף בפניהם את האמת השנייה. הנה הדוגמה בפניכם. כאשר אחד מן הרבנים האורחים דרש את דרשתו בשבת, הוא הגדיר מה תפקידיה של אישה, ו"כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות". נדרשתי בשבת לאחר מכן לתקן את דבריו. אפשר היה לפתוח בדבריו של הרב ליכטנשטיין או ברבנים אחרים, אבל כאשר אפתח בפני קהל המאזינים בדבריו של הרב יוסף משאש זצוק"ל, התמונה כבר תיראה אחרת!

רבותי! בשבת זה בס"ד אמרתי להמשיך עוד בפירוש מאמר התנא הקדוש רבי מאיר, זכותו יגן עלינו אמן, שאמר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו'…עוד נראה שבאה מילת "כל" לרבות את הנשים שאף שאינן מצוות בתלמוד תורה, אם יעסקו בה לשמה זוכות גם הם לדברים הרבה...

עולם תפילה ייחודי

תפיסת עולמם ההגותי של חכמי ספרד בדורות האחרונים פרושה בתוך ספרי שאלות ותשובות רבים, בספרי דרשותיהם ועוד. די לעיין בדבריו של הרב אליהו בן אמוזג או להיכנס אל העולם ההגותי של הבן איש חי בדרשותיו על פרשת השבוע ופרקי אבות (חסדי אבות וברכת אבות), או בתשובותיו בספרו שו"ת רב פעלים, להתחבר מחדש לעולם יצירה מרתק וחדשנות בפסיקה מעולמו של הרב יוסף משאש או לקרוא בשקיקה את דבריו של הרב בן ציון מאיר עוזיאל. ועל הרב יהודה ליאון אשכנזי שמעתם?! זאת רשימה קצרה עד מאוד מתוך עולם עצום ורחב אשר מוטמן בספרים אשר לא נפתחים בישיבות הקלאסיות.

על עולם לימוד הגמרא ושיטת העיון נשברו כבר קולמסין מעל גבי מוסף זה; נציין שייחודו של עולם החכם הספרדי הוא "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא", או במילים פשוטות – העיסוק בלימוד התלמוד היא במטרה ברורה להוציא ההלכה מתוך לימוד זה, ודי במקטע זה כדי להבין את דרכו של לימוד התורה בישיבות הציונות הדתית.

תפקידו של החכם הספרדי הוא לימוד תורה לכל שכבות העם. הוא היה עסוק במכלול עשייה רבנית – מוהל, שוחט, סופר, קורא בתורה, חזן ודיין מעבר להמשך דאגתו החברתית והכלכלית לקהילתו.

במהלך לימודיי בישיבה דאג מו"ר אבי עליו השלום שחלק מהכשרתי לרב תהיה גם להיות שוחט, ואכן על משמרתו עמד והוא אישית לימדני את מלאכת השחיטה עוד בהיותו במרוקו. נוסף על זה דאג שאלך ללמוד להיות סופר סת"ם ובכספו המועט קנה לי קלף ושלח אותי ללמוד את מלאכת היצירה והכתיבה. ובזה לא נסתיים פרק ההכשרה; בימים הנוראים לאחר סיום לימודיי בישיבה נדרשתי לעלות להיות חזן. לא ניחנתי בלשון המעטה בכישרון המוסיקלי אבל את הביטחון לעמוד בפני קהל ולהיות חזן קיבלתי שם… גם אם הייתי מזייף. ועל מה הבאתי זאת, כדי לפתוח בפניכם את עולם התפילה השונה מעולם התפילה בישיבה.

ברוב ישיבות ההסדר, נוסח התפילה ידוע ברבים ולקראת הימים הנוראים מתארגנים בני הקהילה הספרדית באחת מן הכיתות. אך תפילה אינה רק הקמת מנייני סליחות ומנייני ימים נוראים; תפילה היא ביטוי לתנועת נפש האדם. אינה דומה תנועתה של התפילה במכמניה הייחודיים לבני קהילת ספרד לתפילת בני קהילת אשכנז. רק כדי לבטא את הלך הרוח בין תנועות הנפש של התפילות, באחד מן הימים מו"ר אבי העיר לי – עם מי אני נלחם בתפילה, או מה כל התנועות והתזוזות; עם אילו מלאכים אני נפגש בתפילה? אנחנו נוהגים לעמוד, לא מתנועעים בתפילה. עניין פעוט אך תנועת נפש מהותית.

כל אדם מוצא את תנועת הנפש שלו בתפילה. יש ספרדים המתחברים לתפילה האשכנזית ויש אשכנזים המתחברים לתפילה הספרדית, ויש האוחזים במנהג אבותיהם, ומן הראוי שבחור ישיבה ספרדי תהיה לו שליטה במכמני התפילה הספרדית. אולם אם בפתיחת מאמרי מובא הצורך בהכנת בני הישיבה אל עולם הקהילה שממנו הם באים, הרי שאנו בבעיה.

להיזכר בח' ו־ע'

כדי להיות חזן, עליך לתרגל את הדרך להיות חזן, למצוא את הדרך להניע את התפילה, לא בתחילת "אשרי יושבי ביתך" ובסיום "ואנחנו נברך"… התפילה היא מהלך עמוק של הנפש והיא דורשת התמדה. באחת הפעמים שח לי ידידי היוצא ביד רמ"א בדרכנו לתפילת מנחה, ושאול שאלתיו לספרדי או לאשכנזי. הוא השיבני לספרדי. בסוף התפילה ניסיתי לברר על מה הוא מחובר לתפילה הספרדית וכך הוא שח לי: תפילת מנחה במניין הספרדי היא חלק מסדר היום שלך, אתה מגיע לתפילה – פותח בפתח אליהו, קרבנות, עד אשר אתה מגיע לאשרי יושבי ביתך עוברת רבע שעה, החזן מטעים כל מילה ומילה… בקיצור חצי שעה של תפילה מיושבת. אצלנו לפעמים התפילה מפריעה לסדר היום, עשר דקות כולל עלינו לשבח… הרגל של תפילה מיושבת קשה מאוד למי שהרגלו בתפילה קצרה… עד היום נלחם אני עם עצמי בין מניין "איצקוביץ" למניין הספרדי… שנים של תפילה בנוסח אשכנז טבועות בי וההשתחררות אינה קלה.

כשאתה חוזר לקהילתך השורשית הספרדית זה השלב שבו אתה מתחיל להתמודד עם התפילה, עם נחת הרוח של התפילה, עם מנגינותיה. ציבור המתפללים מבקש ממך להיות חזן ולגשת לבימה ולא לעמוד התפילה ואתה עוד נפשך בך בורח מן המעמד, טרוד ביכולתך להיות חזן ולבסוף כשכבר אינך יכול לסרב וניגש לתפילה אתה פותח פיך, אך כל הח' והע' נעלמו, המנגינה השורשית אין, ולפעמים המילים בלועות בעקבות הרגלך, ובתקווה שקהל המתפללים לא מוריד אותך מהבימה בפעם הבאה הנך מאמן את עצמך להשיב את הח' והע' ואל תהא קלה בעיניכם משימה זו.

אב"ד העיר דמנאת במרוקו וחבר בית הדין הרבני בבאר שבע, רבי חיים שושנה זצוק"ל, התרה בי קשות על הקלקול שאחזני בח' ובע' שלי והוא איש דקדוק וספר, ואם מנגינות התפילה אינן שגורות בלשונך ומה שניטע בך כילד הוא הזיכרון מהתפילה הספרדית, קצת קשה לעמול ולהחזירן. תפילת שבת דורשת הסתגלות ייחודית, למצוא את האיזונים הנכונים בתפילה, אבל מעטות מאוד מן תפילות השבת שבהן נכחתי היו בנוסח הספרדי מיום היותי בישיבה התיכונית ועד סיום לימודיי בישיבת ההסדר. בזמנו יכולתי לעלות ולהיות חזן במניין אשכנזי, אך ספרדי זה כבר…

ומה על הפיוטים או תקופת הבקשות? אין מושג כזה בעולם הישיבות. עוד כנער קטן, שוליה הייתי  לאבי יחד עם רבי חיים שושנה זצ"ל בבקשות של ימי החורף, סודן של המנגינות אינו ידוע אצלי אך יש טובים המכירים. אולם טקסט הבקשות הוא מרתק; רבי חיים שושנה ערך מחדש את הבקשות  בספרו "אעירה שחר" והמעיין בהן במילים ובנטיעות אשר נטעו, נפשו יוצאת אליהן, ומי נחשף לבקשות אלו?!

היום ברוך ה' תנועת נפשי מיוסדת על מקורותיה השורשיים בבטחה. לא מבקשים ממני להיות חזן כי טובה לגוף שתיקה, גם לי וגם לציבור, אך איני מהסס כשמבקשים ממני. קריאתי בתורה ניצלה כי נוטעה עוד בילדותי וקשה הייתה המחיקה. את הברכה על התורה אני פותח ב"ה' עמכם" כמנהג אבותיי והיא אינה במנגינת "ברכו את ה' המבורך" הקלאסי, הח' והע' חזרו למקומן ותנועת גופי רגועה.

אך עמל רב נדרש ממני כדי לבצע את התיקון או השינוי. אינך יכול להיות בקהילתך ולהתנהג בדרך שבה חונכת בישיבות. חברי הגרעינים הפזורים בין הערים מחויבים לפעול בתוך מרחב העולם שבו הם נמצאים. הנכנס לקהילה הספרדית חייב להיות קשוב לרחשי הקהילה ולהיות מוביל מתוך עולמם ולא מתוך עולמך החדש ושבת שלום זה גם לנשק את היד.

ספרדים בוגרי ישיבות הסדר החוזרים לחנך בבתי הספר ובישיבות התיכוניות מחנכים על אותה הדרך שבה התחנכו. עולם המחשבה ועולם התפילה הוא חד צדדי, ובדרכם הלא מדויקת הם מצמיחים עוד דור אשר רחוק מעולם תוכן הגותי ותרבותי מרתק ואחר.

שבת בחולצה משובצת

במהלך שנות לימודיך בישיבה אתה נתקל בשאלות המופנות אל רבני הישיבה. אצל חלק מרבני הישיבות דרך הפסיקה שונה מהפסיקה הקלאסית הספרדית. הפסיקה האשכנזית מחמירה יותר. היא מצרפת את כל הדעות לחומרה ובכך נוצרת הלכה המעוניינת לצאת ידי חובת כולם. הפוסק הספרדי שיטתו היא הכרעה הלכתית בין כל השיטות, או כלשון רבותינו "כוח דהיתרא עדיף".

בעת הזאת רואה אני את כל ענייני החומרות שמתווספות בציבור הציוני הדתי, חומרה על עוד חומרה, ואני עומד ומשתאה. פעמים רבות החומרות ודרך הפסיקה אינן שונות מן העולם החרדי, ולא כך מקובלני מבית אבא.

בניגוד לאופנת שאלות הסמ"ס, הפוסק הספרדי אינו מתמודד רק עם השאלה אלא עם השואל. החכם מכיר את השואל, את חולשותיו וחוזקותיו, וכך הוא פוסק את תשובתו. לפעמים הוא יבחן מה השפעתה של תשובה על שאר הציבור ואם תינתן תשובה של חומרה הרי רק ציבור מסוים יישאר נאמן לה ושאר הקהילה לא תוכל לעמוד בכך ובכך איבדנו חלק יקר מן הקהילה. תפקידו של החכם לשמור על אחידות הקהילה למרות הרמות השונות של שמירת המצוות ועל אף הפערים התרבותיים.

הציונות הדתית הפסידה את מרחב הציבור המסורתי. בעולם התרבותי של הישיבות אנו נמדדים בסולם הערכים של המצוות וההידור בהן, אנו חשופים יותר לחומרות. כאשר אתה חוזר לקהילה ופוגש את האדם המסורתי המגיע לבית הכנסת עם עגיל באוזן, או שהנך יודע שהוא אינו שומר שבת כהלכתה, גישתך אינה מעודדת. אתה מסתכל אליו במבט מוזר. טראומת החולצה המשובצת שלבשתי בשבת הראשונה בישיבה קיימת עד היום, וכך לפחות היום מרשה אני לעצמי מדי פעם בשבתות ללבוש חולצות צבעוניות כדי להזדהות עם אותו בחור או מבוגר בחולצה החדשה והמשובצת לשבת.

בחורי ישיבות ההסדר החוזרים לחנך במקיפים ובישיבות תיכוניות, נפש חיותם אינה יכולה להיות  מבוססת רק על סולם המצוות – ציצית, כיפה ועוד הקפדה על מערכת מצוות, אלא יותר על שאלת חובת האדם בעולמו. נכון שמתוכה עולה עולם המצוות אבל גם יחס האדם לסביבתו ולבריות. ייתכן שמערכת קיום מצוותיו של אדם מסוים בקהילה דורשת עיון אך התאמצותו במעשה חסד היא מעל ומעבר. רק עם ראיית האדם בגובה העיניים, בחום ואהבה ומבלי התנשאות והתנכרות, רק עם יכולת הכלה רוחנית יצליח החכם בקהילתו.

והערה לסיום: דעו לכם אחיי כי אין בכתיבתי להוציא לעז על ישיבת הסדר מסוימת, ומן הסתם ישנן ישיבות המשלבות רוח ספרדית, אולם באתי לחשוף בפני מחנכי ישיבות ההסדר והישיבות התיכוניות את העולם החסר בישיבתם כי טובים השניים מן האחד. המרחב הציבורי הספרדי זקוק לדמויות אלו, הוא אינו זקוק רק לרבנים ספרדים המדברים את ההגות האשכנזית, אלה כבר רבים מאוד. המרחב הספרדי זקוק למחנכים ורבני קהילה אשר הגותם המחשבתית והספרדית רחבה, הנושאים בכליהם את מכמני השפה הספרדית והתרבות השורשית, הוא אשר יהין בלבו לחשוף את מרחבי הפסיקה הספרדית על כל גווניה מן המגרב לבבל דרך ירושלים ולהיות איש המכיר באורח החיים הדתי והמסורתי יחד עם תעוזה בפסיקתו היצירתית.

ד"ר מאיר אביטן הוא מנכ"ל מכון עזריאלי להעצמה חינוכית

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בספטמבר 2013, ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 31 תגובות.

  1. כתבה חשובה מאין כמוה.
    מה שהכותב אינו מדגיש הוא שש"ס עצמה איננה מקדמת שום "ספרדיות" אמיתית, אלא דישדוש במים אפסיים של השקפה פרימיטיבית. לא תמצאו שם רמב"ם או מניטו, אלא קמיעות,קבלה להמונים והסתגרות מפני העולם.
    הרב אורי שרקי כבר נעלה את הנושא הזה בעבר:
    http://toravoda.org.il/node/2703

    • תודה רבה. מאמר נפלא וחשוב במיוחד.

    • ראה מאמרו בעבר על ש"ס מול היהדות הספרדית השורשית – יהדות בגובה העיניים
      http://www.news1.co.il/Archive/003-D-49597-00.html
      או בתגובה למטה בקישור

    • בס"ד כ"ו בתשרי ע"ד

      ד"ר מאיר אביטן מעיר על נקודה נכונה. שהלומד הרגיל בישיבותינו אינו מכיר את ההגות העשירה של חכמי הספרדים בדורות האחרונים, ואין לי אלא להוסיף שגם הגותם של חכמי הונגריה וגליציה אינה ידועה להם. כמה מכירים את דרשות החתם סופר? כמה מכירים את הקדמות רבי אריה ליב הכהן לספריו ההלכתיים 'קצות החושן' ו'שב שמעתתא' העשירים בדברי אגדה מקוריים?

      הפתרון הוא להרבות בספרי כינוס שירכזו אל מקום אחד רעיונות מגדולי ישראל מדורות שונים ומחוגים שונים, שיאירו את הנושא מכל צדדיו ומכל גווניו.

      דוגמא נאה לסוגה זו היא 'ילקוט מעם לועז' שערכו חכמי תורכיה בלאדינו ובו אספו פירושים לתורה מספרים רבים, הן מחכמי אשכנז והן מחכמי ספרד. הספר תורגם לעברית ע"י הרב שמואל ירושלמי (קרויזר), שהמשיכו גם על ספרי נביאים וכתובים ועל פרקי אבות. הסידרה מכילה עשרות כרכים המלאים וגדושים פירושים ורעיונות מקוריים.

      כעין זה ערך המקובל הירושלמי הרב משה יאיר ויינשטוק את 'סידור הגאונים והמקובלים', יותר מעשרים כרכים הכוללים ביאורים, נוסחאות ומנהגים על התפילות.

      ובדורנו ערך הרב יצחק דדון נר"ו את ספרו 'אתחלתא היא – יחסם של גדולי ספרד ואשכנז לציונות ולהקמת המדינה', שם נקבצ"ו דיו"ת מדברי חכמי ספרד, מרוקו, ג'רבה, תימן ואשכנז בנושא. בראשו דברים על 'גאולה בדרך הטבע'. (גם ב'אם הבנים שמחה' של הרב יששכר שלמה טייכטאל דברי המעוררים את הלב בנושא).

      בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

      • לגבי 'השורשיות הספרדית' –

        יש לענ"ד להטיל ספק רב בנכונות ההבחנות שעושה הכותב בין הרוח האשכנזית לרוח הספרדית.

        מאימתי מתבטאת הרוח הספרדית ב'חולצה משובצת' בשבת? אדרבה, רבים מחכמי ספרד לבשו בשבת בגדים לבנים כמנהגו של רבי יהודה.

        ההקלה בכיסוי הראש לנשים באה כעדותו של רבי יוסף משאש עקב הכיבוש הצרפתי והחינוך של ה'אליאנס' שפשט באותם מקומות. לפני כן היו הנשים לובשות רדיד כדברי הרמב"ם ובמקומות רבים בצפון אפריקה היו אף הנערות מכסות ראשן, אף זה כפשט לשון הרמב"ם. את ההקלה בזה למדו מנשי אירופה.

        הלימוד לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא היה קיים הן אצל הספרדים והן אצל האשכנזים, אצל ת"ח שהגיעו להוראה, אך מרבית הלומדים התעמקו בעיון המקומי בגמרא רש"י ותוספות ומפרשיהם. נושא נוסף שהרבו לעסוק בו בישיבות צפון אפריקה היה פירושי רש"י לתורה ודברי רבי אליהו מזרחי הנושא ונותן בדברי רש"י. ספרים רבים חיברו חכמי צפון אפריקה על רש"י והרא"ם על התורה, כגון 'מלאכת הקודש', 'קרני רא"ם', 'תועפות רא"ם' ועוד רבים.

        גם במגמה להקל או להחמיר אינני רואה הבחנה ברורה בין אשכנזים לספרדים. המשנה ברורה נוטה להגיע ל'דרך האמצעית' בין המקילים למחמירים. ה'ערוך השלחן' לרי"מ אפשטיין מיקל במקומות רבים. בדברים רבים נהגו בקהילות הספרדים להחמיר, אם בחששות של חמץ בפסח ואף בקטניות, ואם בדברים שנהגו על פי הסוד. ב'מיעוך הסירכות' (גלאט) החמירו הספרדים כפסק מרן, אך היו מקומות בצפון אפריקה שהקלו בזה כפי שנהגו עוד בימי הראשונים בספרד.

        אמירת 'קרבנות' לפני התפילה בכל יום ואמירת 'פסוקי דזמרא' הם דברים שגם הרמ"א המליץ עליהם, וכך נהגו גם בקהילות האשכנזים. ויש לא מעט שמקפידים בזה גם כיום.

        כללו של דבר –

        טוב לענ"ד להקפיד על מנהגי אבות ונעימותיהם, אך לא כדאי לענ"ד לבנות לעצמנו 'זהות' עדתית. נהיה יהודים כלל-ישראליים המרגישים בבית גם אצל היקים, גם אצל החסידים, גם אצל הליטאים, גם אצל האיטליינים, גם אצל הבבלים, גם אצל החלבים, גם אצל המרוקאים וגם אצל התוניסאים וכו' וכו'.

        תורתם היא גם תורתנו; תפילתם היא גם תפילתנו; נעימותיהם הם גם נעימותינו ומנהגיהם הם חלק מהווייתנו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. דוד דנינו, עו"ד

    הכתבה מתארת באופן מדוייק ורגיש ביותר את אחת הבעיות הכאובות ביותר של הדור השני והשלישי לעליית יהודי מרוקו והמגרב שהתחנכו ומתחנכים בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר.
    הכותרת "זרים בבית אבא" אומרת הכול.

  3. המאמר מציין בעיה אמיתית למרות שגם צריך לציין את ההתקדמות שקיימת בעניין זה בשנים האחרונות בישיבות

    יש לציין שמאז עליית הפופולאריות המבורכת של הרב שרקי שאלי הזכיר כאן בתגובתו אז ישנה גם עלייה בלימוד הגותו של מורו ורבו הרב מניטו ע"ה ובישיבות ההסדר והגבוהות לימוד בספריו [במיוחד "סוד העברי" ו"מספד למשיח?"]נהייה כבר חזון נפרץ

    חוץ מזה שגם ברפרטואר של שירי השבת בישיבות בסעודות זה כבר נהייה ממש עניין שבשגרה לזמר מזמירות שבת של עדות המזרח ודומני שאין כמעט בני"ש או מכיניסט שלא מכיר את "יה חביבי" ו"א-ל מאוד נעלה" ו"נגילה הללויה" ועוד זמירות של עדות המזרח ובחלק מהישיבות גם במניין המרכזי של הישיבה שהוא בדר"כ אשכנזי מכניסים פיוטים ספרדיים לתפילות של הימים הנוראים

    לכן לדעתי יש שיפור גדול במצב שכותב המאמר מתאר בצדק כבעיה ויש עוד כמובן לא מעט לשפר ולהוסיף בלימוד דברי רבני הספרדים ועדות המזרח.

  4. אני גדלתי בתוניס וה"ח" וה"ע" וקוף ו"וו" וגימל לא דגושה כולם מקוריים מבית אבא וגם הצדי ולא "טסדי". כששומעים אותי מתפלל או קורא בתורה או הפטרה, במקומות שלא מכירים אותי, יש תמיד התפעלות והזדהות ובאים להגיד לי ולחזק אותי על כך. יש כאלה שגם אומרים "סוף סוף אחד שקורא כמו שצריך". אלה בדרך כלל מבוגרים שיודעים מה איבדו כאן בארצנו. חבל שהצעירים לא עוברים גם לתיקון. כנראה התיאשו.

  5. בנימין, בל נשכח שבציבור הדתי לאומי -עליו המאמר מדבר-גם ההגייה האשכנזית נזנחנה והיא נשארה סממן מובהק ל"חרדיות"

    זה לא מוריד מהחשיבות של השבת עטרה ליושנה של המסורת המזרחית אך זה כן בא להראות שלא מדובר בתהליך חד צדדי וגם לא מעט מהמסורת האשכנזית דעך בארץ בציבור הדתי לאומי מסיבות שונות ומגוונות וראוי גם להזכיר את הצד הזה במשוואה

  6. הכותב כבר פרסם בעבר על ההבדל בין תנועת ש"ס לתפיסה הספרדית השורשית במאמרו "יהדות בגובה העיניים"
    http://www.news1.co.il/Archive/003-D-49597-00.html

  7. ש.צ יישר כח גדול על דבריך!

    רק אוסיף לגבי ההבחנה הידועה בין הפסיקה האשכנזית לספרדית שלפי הדימוי הרווח זו האחרונה נחשבת מקילה מהראשונה אתה צודק שהדבר לא מוכרח ולא מגובה אחת לאחת בכל ההבדלים בין הפסיקות לגופן וכמו הדוגמאות שהבאת

    מאידך זכורה לי שיש התבטאות של החיד״א על כך שהספרדים מקלים כי פסיקתם מושפעת ממידת החסד ואילו הפסיקה האשכנזית מושפעת ממידת הגבורה ואנו רואים שיש יחס רציני לדימוי הזה מפי גדולים ובכל אופן צ״ע היות וכמו שהראית הדברים לא תמיד חתוכים ודיכוטומיים בעניין

  8. דבריו של החיד״א שהבאתי מובאים בספרו של הרב פרופ׳ מאיר בניהו (בנו של הרב ניסים)״ר׳ חיים יוסף דוד אזולאי״ ח״א עמוד קנה בשם ״קונטרס מסעות״ של החיד״א

    ויעויין שם

    • עמ' קסה.

      הרב חיד"א מצא את הדברים בכתבי רבי יוסף שמואל ב"ר ישראל גדליה קאזיס ממנטובה (נפטר בשנת תקל"ד) ומסיים: 'וברוך היודע'. על האיטליינים אומר הרב קאזיס שהם מבטאים את מידת התפארת.

      הבחנה אחרת בין דרך הלימוד הספרדי הביקורתי לבין דרך הלימוד האשכנזי השואף לצמצם את המחלוקות וליישב את הסתירות, עושה הראי"ה קוק, במאמרו 'לשני בתי ישראל', מאמרי הראי"ה, א, תשמ"ד, עמ' 46-48.

      • הרב קוק אומר שם שהדרך הביקורתית נוטה להכריע בין הדיעות, לבחור בדיעה המקובלת יותר ולדחות את דעת המיעוט, בעוד הדרך ההרמוניסטית מנסה לצאת ידי כל השיטות על ידי איחודן. נראה שיש בכך כדי להסביר את הנטיה להחמיר עליה עמד הרב קאזיס.

        • אם כי ייתכן גם תרחיש אחר: פוסק הנוטה לגישה הביקורתית ינקוט עמדה נחרצת לחומרא או לקולא בהתאם לשיטה הנראית לו כעיקרית, בעוד הנוטה לפרשנות הרמוניסטית ינקוט ב'דרך האמצעית'.

  9. http://www.haaretz.co.il/misc/1.828540

    אם כבר הוזכרו חכמי הספרדים והגותם-מאמר של יאיר שלג שעוסק ברב אליהו בן אמוזג והגותו-כדאי לקרוא

    • ספרו 'מוסר יהודי לעומת מוסר נוצרי' יצא לאור בתרגום חדש ע"י הרב אליהו רחמים זייני. סיכום שלו באתר ישיבת 'אור וישועה' (ניתן להגיע אליו גם בקישור מויקיפדיה, ערך 'אליהו בן אמוזג').

  10. תודה רבה על המאמר המצוין. אני מוצא אותו מיוחד בעיקר בגלל הדיוק והמתינות, אין כאן התרסה נוסח "השד העדתי" אלא ניסיון מכוון ומדויק לנגוע בבעיה בעדינות רבה. אכן כן, יש מקום לשיפור בצורת הלימוד בישיבות ובחשיפה לתכנים. בקשר לחלק מהתגובות, אני חושב שלא מדובר בללמוד ספר נוסף של חכם ספרדי כזה או אחר, מדובר בחינוך לזהות תורנית מסוימת מאוד בישיבות שלנו (כן, שלנו, עלינו להביא לשיפור לצד הערכה על הקיים). במידה והמטרה המרכזית בשיבות היא לגדל תלמידי חכמים שיחזרו לקהילות מהם באו וישתלבו בהם כמובן שצריך לתת את הדעת על המסלול שעוברים התלמידים הספרדים בישיבה. כפי שעולה במאמר ישנם מספר נקודות אותם צריך להכניס לישיבה. א. קריאה נכונה בתורה, ע"י שיעור שבועי או קורס מקוצר. בנוסף, ניתן לחלק את הפרשות לתלמיד אחר בכל שבת. ב. להכניס תורנות ש"צ ולדאוג להגייה נכונה של המילים (אפשרי במסגרת מספר שיעורים) ג. לארגן קורסים מרוכזים בכתיבת סת"ם. ד. במסגרת לימודי אמונה או מחשב"י להיחשף לרבנים נוספים מהדורות האחרונים. ישנם מספר פעולות נוספות שאפשר לנקוט אולם הכיוון ברור – השתלבות אינטגרלית של התכנים הנידונים במאמר בישיבה עצמה ולא במסגרות פרטיות. אני חושב שיש בכוחם של צעדים אלו להביא לפתרון שתי בעיות: בעיית התוכן ובעיית הלגיטימציה לרוח הספרדית בישיבה.

    • לאלעד – שלום רב,

      לנקודה א: יש להניח שלקרוא בתורה למד הבחור לפני הגיעו למצוות.

      לנקודה ב: בכל ישיבה יש תלמידים ממיגוון עדות, שלכל אחד נוסח והגיה משלו. הישיבה לא יכולה להביא לכל אחד מורה פרטי. בקהילות עצמן ניכרת בשנים האחרונות התעוררות וקמים קורסים להכשרת נערים הלומדים חזנות ופייטנות כמנהג עדתם.

      לנקודה ג: לא הייתי רוצה ס"ת, תפילין ומזוזות שנכתבו ע"י אחד שהוכשר ב'קורס מרוכז'. סופר צריך ללמוד את ההלכות ודרכי הכתיבה בצורה יסודית – ואז יביא ברכה לעולם.

      מה שחשוב לענ"ד היא נקודה (ד) שהזכרת – שילוב הגותם של חכמים ספרדים בני דורנו. גם בזה הדברים הולכים ונעשים נגישים יותר. ובשנים האחרונות יצאו ספרים רבים בהגות של הראשונים לציון – 'מכמני עוזיאל' של הרב עוזיאל, 'לדור ולדורות' של הרב יצחק נסים ו'דברי אליהו' של הרב מרדכי אליהו, 'וחם השמש' של הרב משאש – ישמחו האשכנזים ויגילו הספרדים.

      ראוי לענ"ד גם לארח בישיבות בקביעות רבני קהילות שילמדו אורחות חיים, איך מתמודדים הלכה למעשה עם בעיות אישיות, משפחתיות וחברתיות, ואיך מקיימים בפועל 'אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'.

      כן נראה לענ"ד כדאי להרגיל את התלמידים להעביר שיעורים ל'בעלי בתים' או לנוער. אדם מתחיל באמת להבין את התורה כשהוא צריך להעביר את הדברים למי שבעיניהם אין הדברים מובנים מאליהם, שיש להם שאלות וקושיות – אז חייב המלמד לירד לעומק הדברים, להבינם על בוריים ולנסחם בבהירות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        בקשר לנקודה האחרונה שהזכרת על החשיבות של הבאת רבני קהילות שידברו על אתגרים של התנהלות קהילות אומר שאצלנו בישיבה זכינו שאחד הרמי"ם שהוא גם רב הישוב בו נמצאת הישיבה העביר לנו כמה וכמה שיעורים בנושא במסגרת שיעורי "ארגז כלים" ליציאה מעולם הישיבה לעולם המעשה מתוך החשיבות של ההתמודדות הרוחנית לא במסגרת מחבקת ובעלת מתח רוחני גבוה כמו ישיבה אלא דווקא בקהילה שהיא מטבעה יותר מגוונת ויש בה אתגרים אחרים מהאתגרים הרוחניים שיש בישיבה שקיימים באופן שונה

        בכמה וכמה ישיבות יש ראש ישיבה או ר"מ שמכהנים גם כרבני הקהילה המקומית והם בהחלט יכולים לדבר על נושא זה

        • וכך היה גם בישיבות הונגריה שראש הישיבה היה בדרך כלל גם רב הקהילה, דבר שהתבטא גם בלימוד מסודר של הלכות באו"ח ויו"ד בישיבה.

          כך היה בימי קדם גם בליטא ופולין. ראשי הישיבה היו גם רבנים ודיינים. ימי 'בין הזמנים' היו מקבילים לתקופת הירידים, בהם היו מתכנסים פרנסים ורבנים מכל 'ארבע הארצות' ובכינוסים אלה הוכרעו הכרעות הלכתיות גורליות, והותקנו תקנות. התלמידים שנלוו אל רבותיהם זכו ל'שימוש חכמים'. רק בדורות האחרונים נוצרה הפרדה בין תפקיד 'הרב' לתפקיד 'ראש הישיבה'.

          • קריאה לחזור ולאחד את תפקידי הרב וראש הישיבה, במאמרו של הרב ישעיה הכהן שטיינברגר, 'בין "רב" ל"תלמיד חכם" – הכשרת הרב לתפקידו, מאז ועד היום', אישי יובל – לקט ממאמרי תורה והגות, ירושלים תשנ"ח, עמ' 387-408.

            נאה דורש ונאה מקיים. הרב שטיינברגר הוא גם ר"מ ב'ישיבת הכותל' וראש בית המדרש 'זיו התורה' וגם רב שכונת 'רמת שרת' בירושלים.

          • גם בליטא היו בדורות האחרונים מקומות בהם היה הרב גם ראש ישיבה. הנצי"ב מוואלוז'ין היה גם רב העיר. אף בטלז, ראשי הישיבה, רבי אליעזר גורדון ואחריו חתנו רבי יוסף ליב בלוך, כיהנו גם כרבני העיר (ש' קול, אחד בדורו – קורות חייו מאבקו ופעלו של רבי יוסף שלמה כהנמן הגאון מפוניבז', חלק א' כרך א', ת"א תש"ל, עמ' 55). בימי כהונתו בפוניבז' כרב העיר הקים הגאון רבי יצחק יעקב 'קיבוץ למצוייני הישיבות' (שם, עמ' 210-211, 253-263).

            משהוצעה לרב כהנמן רבנות העיר וידז, בה כיהן חותנו הגאון רבי אריה ליב רובין שעבר לוילקומיר, הנחהו החפץ חיים לא לקבל את הרבנות עד שהקהילה תבטיח לו להקים לו ישיבה וכן עשה (שם, עמ' 137, 152-157). וכן כשעבר הרב כהנמן לכהן כרב בפוניבז' הקים בה ישיבה גדולה שהיתה למפעל חייו (שם, עמ' 263-282).

  11. הרשקוביץ רות

    שלום
    נושא הספרדי והאשכנזי היה אמור לעבור מן העולם. כעת ששבנו למולדתנו היה על הרבנים האשכנזים והספרדים להתאחד ולהתחיל גישה חדשה ישראלית . וכל זה על מנת לעזור לנו להתהוות כעם בעל עשייה אחת . הפילוג בין הצדדים ובודאי בין משפ אינו דבר טוב.
    אני האשכנזיה לא יכולה ללכת בפסח לאחותי שנשאה לאשכנזי ולאכול אצלה. גם ההקפדה על כשרויות מסוימות לפי הגישות של הספרדים ואשכנזים, ואני לא מדברת כעת על פוליטיקה וכוח כלכלי של הרבנים והסובבים אותם. בקיצור בימים אלו שהרב עובדיה יוסף נפטר יקשה עלינו למצוא או חבל שהוא לא מצא (או שאיני יודעת) אחדות בעשיה הדתית. לא יותר אשכנזי ולא ספרדי.
    במחשבה אחרת אולי האשכנזים שנטלו את הגה השלטון והעשיה והפרסום התחילו ואחינו הספרדים פשוט נהרו אחריהם. צריך לקום רב אחד גדול שימ\אמר בקול רם בואו נתאחד. ואצל החרדים התופעה עוד יותר עמוקה

    • לגב' הרשקוביץ – לגבי ההתארחות אצל אחותך בפסח.

      כדאי לעיין בתשובתו של הרב רא"ם הכהן, 'אירוח אצל חבירו בחג הפסח', באתר ישיבת עתניאל, ובשיעורו של הרב אבינר בנושא ב'אבינרפדיה'.

      • לגבי איחוד המנהגים –

        הרב שלמה גורן בהיותו רב צבאי ראשי הנהיג 'נוסח אחיד' בצבא. הבעיה היתה שהיו חיילים מסורתיים שלא התחברו לנוסח זה. אנשים זקוקים לניגון, לאוירה ולפיוטים של בית אבא. גם בחיים יש אוהבי מוסיקה קלסית, יש אוהבי מוסיקה מזרחית ויש אוהבי מוסיקת ג'אז.

        אין בעיה בהתארחות הדדית של בעלי מנהגים שונים. כשם שספרדי לא יגיש לאורחו האשכנזי קטניות בפסח, כך לא יגיש אשכנזי לאורחו הספרדי בשר שאינו 'גלאט'.

        ביישוב שלי כמעט שאין משפחה שאין לה חתן או כלה מעדה אחרת, ולא נמנעים מלהתארח זה אצל זה. לבעיות ההלכתיות יש פתרונות.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • בשאלה אם לשאוף למיזוג המנהגים או לשאוף לשמור על הייחוד של כל עדה, דנו הראי"ה קוק והראש"ל הרב עוזיאל זצ"ל.

          ראו במאמרו של הרב גיל דביר, 'ריבוי המנהגים, ריבוי השלום', באתר 'ישיבת פתח תקוה'.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 844 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  3. פינגבק: אחרי מות כושי אמור… | ארץ העברים

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: