הרים וגאיות אִמרו דבריכם | יוסי שפנייר

הרים וגאיות משמשים יסודות מרכזיים בהנצחה שנעשית בנוף. על זיכרון 
שמוטבע בטבע, מהר נבו ועד יער הקדושים

וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה‘ בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה‘, וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר

 וְלֹא יָדַע אִישׁ אֶת קְבֻרָתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה (דברים לד ה־ו).   

מן המפורסמות הוא שנופי ארץ ישראל מגוונים מאוד בהרים, עמקים, מישורים, גאיות ונחלים. בדברים שלהלן, המתייחסים לפרשה שבה נפטר משה ונטמן בגיא, נתייחס לכמה אלמנטים של הנצחה וזיכרון מהמקרא וגם מהעת החדשה, שיש להם השתמעות בנוף, בראשי הרים ובגאיות.

משה כפי שנזכר בפסוקי הפרשה נקבר בגי בארץ מואב. הגי או הגיא מופיע לא מעט פעמים במקרא, ולא אחת בהקשרים טרגיים של מוות או מלחמה.

יש מי שכינה אותו "עמק הזיכרון". 
שער הגיא ביום הזיכרון צילום: פלאש 90

יש מי שכינה אותו "עמק הזיכרון". 
שער הגיא ביום הזיכרון צילום: פלאש 90

גיא ירושלים

הגיא מציין מקום נמוך יחסית לסביבתו, או כפי שמגדיר זאת הגיאוגרף אלישע אפרת: "שקע צר שנוצר כתוצאה של סחיפת מי נחלים או כתוצאה של פעולה טקטונית, המתאפיין בקירות תלולים בצידיו" (מילון לגיאוגרפיה, ידעת הארץ ואיכות סביבה, תל אביב תשס"ג, עמ' 43).

גיא בן הינום שהתוואי שלו יורד מקו פרשת המים הארצי (באזור "היכל שלמה" של היום) מזרחה לעבר נחל קידרון ומורדותיו מצוקיים ותלולים למדי הוא הגיא הנזכר ביותר במקרא. כנראה משום שהוא מרשים על רקע נוף הרי ירושלים ומשום כך גם הפך לנקודת ציון בגבול שבין יהודה ובנימין: "וְיָרַד הַגְּבוּל אֶל קְצֵה הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵּי בֶן הִנֹּם אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רְפָאִים צָפוֹנָה וְיָרַד גֵּי הִנֹּם אֶל כֶּתֶף הַיְבוּסִי נֶגְבָּה וְיָרַד עֵין רֹגֵל" (יהושע יח, טז).

בידוע הוא שבתיאורי הגבולות בכלל ואלה המקראיים בפרט נהוג היה לציין עצמים גיאוגרפיים בולטים בנוף, מן הסתם כדי למנוע מחלוקות עתידיות על תחומי הנחלות. גיא בן הינום התפרסם גם מפני שבו התרחש הפולחן הנורא של הקרבת הבנים למולך בסוף ימי בית ראשון, כפי שמזכיר ירמיהו בנבואותיו מספר פעמים: "וּבָנוּ בָּמוֹת הַתֹּפֶת אֲשֶׁר בְּגֵיא בֶן הִנֹּם לִשְׂרֹף אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם בָּאֵשׁ אֲשֶׁר לֹא צִוִּיתִי וְלֹא עָלְתָה עַל לִבִּי" (ירמיהו ז, לא).

גיא חשוב נוסף הנזכר בסביבות ירושלים הוא זה שאליו ינוסו על פי נבואת זכריה תושבי ירושלים ביום הרעש שיבוא על ירושלים: "וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה…" (זכריה יד, ה). הר אצל מזוהה כיום בסביבות ארמון הנציב ויער השלום מצפון לו.

בירושלים ידוע גיא נוסף, הלוא הוא העמק העמוק המפריד בין עיר דוד לגבעה המערבית, הר ציון של ימינו, ומכונה "הגיא"; אליו יצא נחמיה למסע הלילי המפורסם עם חזרתו מהגולה כדי לבדוק את מצב ביצורי העיר באותם הימים: "וָאֵצְאָה בְשַׁעַר הַגַּיא לַיְלָה וְאֶל פְּנֵי עֵין הַתַּנִּין וְאֶל שַׁעַר הָאַשְׁפֹּת וָאֱהִי שֹׂבֵר בְּחוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם אֲשֶׁר הֵם פְּרוּצִים וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ" (נחמיה ב, יג).

"שער הגיא" של היום הוא פתחו של הערוץ הידוע שבו עובר כביש מספר אחד אל ירושלים (נחל נחשון או ואדי עלי בשמו הערבי). זהו שם שהתקבל והשתרש החל מהשליש האחרון של המאה הי"ט וקיבל חיזוק על ידי דוד ילין בשנת 1900 שקרא למקום "שער הגיא", משום שזהו השער להרי יהודה (יהודה זיו, רגע של מקום, עמ' 224). כל העושה את דרכו לירושלים מכיר את הגיא שהתפרסם במילות השיר "באב אל ואד" (בעברית: שער הגיא). כל לוחם במלחמת העצמאות היה מודע היטב לסכנה הטמונה במעבר בו. הוא חדר לתודעה הציונית בעזרת סוכן הזיכרון – השיר ששרה בקול רוטט הזמרת יפה ירקוני.

גאיות, בהיותם מקומות צרים ונשלטים, הפכו להיות מקומות מועדים לפורענות המתבטאת בתקיפה של העוברים בהם, כפי שאירע באתרים שונים ובתקופות שונות; מכאן צמח ככל הנראה המושג "גיא צלמוות", ערוץ שבו אורב המוות לעוברים בו, ושם הא־ל הוא היחיד שיכול להושיע. גיא הזה מופיע בתיאור המוכר שגם הולחן: "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי" (תהילים כג, ד).

בין עתיק לחדש

לא פעם כריתת ברית נעשית באופן סמלי באזור של גאיות לרגלי ההרים. הדוגמה הידועה ביותר היא מעמד הברכה והקללה בין הר גריזים והר עיבל עם כניסת בני ישראל לארץ, כמתואר בספר יהושע: "וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרִים וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן נֶגֶד הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' כַּגֵּר כָּאֶזְרָח חֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר גְּרִזִים וְהַחֶצְיוֹ אֶל מוּל הַר עֵיבָל כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' לְבָרֵךְ אֶת הָעָם יִשְׂרָאֵל בָּרִאשֹׁנָה" (יהושע ח, לג). המשנה במסכת סוטה מרחיבה בתיאור הטקס תוך הדגשת ההיבט הגיאוגרפי של המעמד: "ברכות וקללות כיצד? כיון שעברו ישראל את הירדן ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון שבצד שכם… ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע…" (משנה, סוטה ז ג).

לתיאור זה ניתן להוסיף את החוויה שחש הזואולוג הבריטי הנרי בייקר טריסטראם, המתאר את הגיא בין הרי גריזים ועיבל בביקור במקום במחצית המאה הי"ט: "…ואולם לאמיתו של דבר לא יתואר כלל מקום מתאים למטרה זו מכל הבחינות יותר מהמקום הזה בלב הארץ, שנכבשה זה מקרוב. הבה נתאר לעצמנו את הנשיאים והכהנים נקבצים במרכז העמק, את השבטים, אנשי המלחמה וראשי בתי אבות, נטושים ועומדים בחבורות צפופות, חציים מצפון וחציים מדרום, ומכסים בהמוניהם את המדרונות מזה ומזה… קולו של אדם אחד, המהדהד ועולה ויורד בין הגבעות הסוגרות מסביב, עשוי להישמע באוזני אלפים רבים…" (ה"ב טריסטראם, מסע בארץ ישראל, יומן 1864־1863, ירושלים תשל"ז, עמ' 114).

נזכיר גם מקום נוסף, באזור אחר, שבו ניתן לחוות את תחושת "ההר מול הגיא". הכוונה להתיישבות מימי העלייה הראשונה בראש פינה (1878), שבה הישיבה בפועל במקום נמוך בגיא אל מול מקום מוצאם של המתיישבים באזור ההררי בצפת היא מוטיב חשוב בהתפתחות הפיזית והתודעתית של היישוב. השם "גיא אוני" מעיד על נוף הקדומים ועל זיכרון המקום בפי המתיישבים הראשונים ואלו שבאו אחריהם.

הנצחה מודרנית

בעת המודרנית יש משמעות רבה להנצחה בנוף. בסוג כזה של הנצחה ניתן למנות מקומות רבים שבהם נמצאים נקודות תצפית, אנדרטות וגלי־עד לחללי מלחמות ישראל. תקצר היריעה מלהזכיר ולו את מקצתם. מתוך רצון להציג "טעימה" של הנושא נדגים את הרעיון בסביבות ירושלים, תוך התמקדות מסוימת בהנצחת חטיבת הראל בדרך לירושלים.

כותב שורות אלה (בשיתוף עמיתי פרופ' ישראל רוזנסון) עוסק בדרכי ההנצחה של החטיבה שלחמה בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. בגבעת הרדאר ממוקמת אנדרטה הידועה כ"אנדרטת הראל" (סמוך ליישוב הר אדר). היא בולטת מאוד בנוף ההררי שמסביבה; היא נצפית מפסגות מרובות בהרי יהודה וצופה עליהן. היא משמשת אתר תיירותי חשוב הנושא עמו סיפור היסטורי רב־חשיבות, ומהווה מרכז וסמל ביישוב הסמוך הנקרא על שמה.

השם הערבי המקורי של האתר הנידון הוא ג'בל בטן א־סיידה (תרגום מילולי: הר בטנה של הגברת). אפשר שהכוונה למרים אם ישו. אחרי הקמת המתקן התקשורתי בראשו הוא כונה גם ג'בל א־ראדאר. בעברית התאזרח המונח הגיאוגרפי "גבעת הרדאר".

בראש ההר אנדרטה בצורת שער בגובה של כ־16 מטר הבולטת למרחוק. היא מסמלת את הכניסה לירושלים ומנציחה את הנלחמים עליה. ממנה נשקף מדרום אתר הנצחה נוסף ללוחמים על הדרך לעיר. אתר הקסטל שבראשו אתר הנצחה לחטיבת הראל ונופליה הפך ברבות הימים לסמל על המאבק על הדרך לירושלים. ולא ניתן לעסוק באלמנטים הגבוהים בנוף המנציחים בסביבות ירושלים בלי להזכיר את הר הרצל, שהפך מאז הקמתו לפנתיאון הלאומי ולאתר הנצחה רשמי לחללי צה"ל וראשי המדינה, את הר הטייסים ממערב לעיר שבו מונצחים חללי חיל האוויר, ואת "מגילת האש" – האנדרטה מעשה ידי האמן נתן רפפורט הצופה מערבה משלוחת רכס כסלון ומנציחה את סיפור השואה.

זיכרון מן העמק

למול ההרים הבולטים במרחב קיימת גם הנצחה במקומות מוצנעים בגאיות ומתוך צניעותם בוקעת הקריאה להנצחה. דוגמה בולטת ממערב לעיר היא כמובן ההנצחה בשער הגיא שהוזכר לעיל, שיש מי שכינה אותו "עמק הזיכרון" והוא מוכר לכול בשל שרידי המשוריינים המנציחים את סיפורי השיירות והנופלים בדרך לירושלים במלחמת העצמאות. דוגמה משמעותית היא בית הקברות בקריית ענבים הממוקם בגיא אשר ממזרח לקיבוץ קריית ענבים, שהפך לבית קברות של חטיבת פלמ"ח־הראל. הרבה נכתב על בית הקברות ועל הטמונים בו, כל מצבה וסיפורה. אך ללא ספק הדבר המרשים ביותר בבית הקברות הקטן של קריית ענבים כאתר הנצחה הוא המיקום בין ההרים שסוגרים את הנוף ואת המבט של המבקר במקום. בבית הקברות נטמנו מאות (418) מלוחמי הראל.

המקום מתואר בפירוט, על ההווי סביבו, בספר חברים מספרים על ג'ימי (סרן אהרון שמי, שנפל ב"משלט המשותף" בבית שמש בט"ז בתשרי תש"ט):

…בית הקברות היה במרחק של כמה מאות צעדים, והוא גדל והתרחב מיום ליום. הוא הפך להיות לחלק בלתי נפרד מהווי היום יום שלנו… בגלל ההפגזות היו חופרים לרוב את הקברים בלילות, ולחיילים ששמעו את הנקישה האטומה של המכושים לא היה תמיד ברור הדבר, אם חופרים את הקברים לאלה שכבר נפלו או שמכינים אותם למפרע בשל הדוחק בזמן… מספרים על ג'ימי שעבר באחד הלילות עם יחידה ליד בית הקברות, וממעלה הגבעה ראה חברים מהמשק נתונים בעבודת חפירה… היי שם! אתם! עבדו מהר! היו מוכנים! אנחנו כבר יצאנו, צעק ג'ימי למטה בכיוון בית הקברות…" (חברים מספרים על ג'ימי, הקיבוץ המאוחד תשי"ג, עמ' 164־163).

דוגמה אחרת להנצחה בגיא היא "יער הקדושים". היער באזור המושב אשתאול ניטע בשנות החמישים על הגבעות סביב לערוץ נחל כסלון. היער נטוע לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה. באביב 1954 נערך טקס חנוכת יער הקדושים בסמוך למערת הקדושים הממוקמת במרכז ערוץ הנחל ושם בין הטקסטים שהוקראו עלתה מסכת מאת הסופר אהרון מגד שניצל היטב את הגיאוגרפיה הדרמטית סביב הנחל העמוק וחשוף הגדות. בשיאו של הטקס הודלקו לפתע, ולפי סימן, משואות על ראשי ההרים ואלה שיוו להרים מראה לילי נהדר. "לקולות תופים החלו טורי הנוער עם דגלי תכלת לבן לעלות על רכסי ההרים סביב הגיא כשהם מוארים בזיקוקים…" (מובא אצל דורון בר, "לאן נפנה ביום השואה? יער הקדושים וההתלבטות בשאלת הנצחת זכר השואה", קתדרה 140, תשע"א, עמ' 117־116).

הנצחה נוספת לשואה שזועקת מהעמק הנמוך היא ההנצחה של קהילות אירופה שנכחדו בשואה, במקום הנמוך ביותר במכלול הזיכרון של "יד ושם" הלא הוא "עמק  בקעת הקהילות". המהלך בתוכה מרגיש את הסגירות ואת המבוך שבהם הוא מצוי. זוהי חלק מהאווירה שיוצרת הבקעה המסולעת עם שמות הקהילות שנחרבו ונהרסו. ההנצחה מבין גושי הסלעים, מהמקום הצר והמסוגר, זועקת לשמים.

הנה כי כן, דוגמאות בודדות אלה בהרי ירושלים, השומרון ועמקיהם מדגימים בצורה מיוחדת מה גדולה היא המשמעות של הנצחה בנוף. האלמנטים שבהם ממוקמים אתרי ההנצחה אינם מקריים ויש להם מסר חשוב תוך קישור לסובב. המסר הזה עולה גם מפרשת מיתתו של משה. תחילתה בראש ההר בתצפית לארץ כנען: "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן…" (דברים לד, א), ואחריתה בגיא שבו נטמן משה: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְ בְּאֶרֶץ מוֹאָב מוּל בֵּית פְּעוֹר…" (דברים לד, ו). הרים וגאיות הם אלמנטים שעשויים להיות מרשימים בנוף ההררי ובהיותם כאלה הם מהווים בסיס משמעותי להתפתחות תרבותית המשפיעה על ההנצחה לאורך דורות.

ד"ר יוסי שפנייר מלמד במכללת אפרתה ובמכללת ליפשיץ בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ד, 27.9.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-27 בספטמבר 2013, ב-גיליון בראשית תשע"ד - 842 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: