תלמוד אוניברסלי | כרמית ספיר־ויץ

אלחנן נאה לימד שנים רבות תלמוד בתיכון שליד האוניברסיטה וביקש לפתח בתלמידיו יכולות לימוד משלהם. בספרו החדש הוא מגלה את החיבור שבין התלמוד לחשיבה היוצרת שהניבה תגליות מדעיות, המצאות טכנולוגיות וחדשנות חברתית

חלון רחב הפונה לכיוון האורות של הכפר עיסאוויה, קולות של זיקוקין דינור מהדהדים בשקט של הגבעה הצרפתית בירושלים. בסלון רחב ידיים יושבת חבורה ירושלמית טיפוסית ובידיה דפי גמרא. מדי שבועיים הם מתכנסים: דתיים, חילונים ומסורתיים, צעירים ומבוגרים, ומתעמקים בסוגיה שמעלה מהתלמוד האיש שאחראי לגיבוש הקבוצה: אלחנן נאה. הוא מאתגר את הנוכחים לחשיבה אחרת ומורכבת המעלה אסוציאציות חדשות מדי רגע. כל ניסיון לרסן את המחשבות הקדחתניות שהופכות למילים עולה בתוהו.

ככל שהמחשבות של החבורה ממריאות בהתרגשות של מי שגילו עולמות חדשים, נאה פותח אופציות חדשות המשייטות בין העבר לעכשיו ומהעכשיו לעתיד הרחוק. המדרשים נפתחים על מנת לאשש או להפריך טענה זו או אחרת וחכמי התלמוד הופכים לחברים קרובים. האחד בעד חכם זה או אחר, השני תומך במתנגד לו. בשלב מסוים מתחילה מסכת ניג'וסים בלתי פוסקת. "תעלה על הכתב, תכתוב ספר. הילדים שלנו לא יודעים מה זה תלמוד. תן להם מתנה", מבקשים משתתפי הקבוצה.

נאה נעתר. הידענית שבחבורה קראה מאות על מאות של עמודים וערכה סדר ראשוני, והצעיר שבה נתן שם לספר, בדיוק על פי שנלמד בשיעורים: אפשר אחרת. כך נולד הספר "אפשר אחרת – החשיבה היוצרת של התלמוד" (הוצאת "עם עובד"), הבוחן שלל דברים: החל מהקשר בין "שניים אוחזין" למטוס שנופל באמצע הלילה, דרך השאלה כיצד המוח היהודי – של נכדי אביי ורבא – ממציא לנו פטנטים ועד הקשר בין האקדמיה של אפלטון לבית המדרש התלמודי.

"הספר נכתב עבור כל אדם שמתעניין; שרוצה להבין את 'הראש היהודי'; את המיוחד בחשיבה התלמודית שממציאה לנו פטנטים – ובעיקר תגליות והמצאות בכל התחומים, שמתבטאות למשל במספר היחסי העצום של פרסי נובל, פי 20 מהשיעור היחסי שלנו בעולם", מסביר נאה.

הספר נכתב עבור כל אדם שמתעניין ורוצה להבין את "הראש היהודי". אלחנן נאה צילום: מרים צחי

הספר נכתב עבור כל אדם שמתעניין ורוצה להבין את "הראש היהודי". אלחנן נאה צילום: מרים צחי

התלמוד והחיים

נאה (67), להגדרתו, הוא "קודם כול איש משפחה, בעל מאוהב, אב גאה וסבא משגע לשבעה נכדים". מדובר באיש רוח רנסנסי וסקרן בלתי נלאה המתעניין בתחומים מגוונים. כולם, כצפוי, התגלגלו אל תוך הספר: פילוסופיה, אתיקה ותיאולוגיה, היסטוריה כללית וצבאית, תולדות ארץ ישראל בתקופת התלמוד, הנדסה, ספרות כללית ובתוכה גם ספרות יידיש, קבלה וחסידות. הוא חובב שפות, שלח ידו בציור ובנגרות ואוהב המצאות ופטנטים. בין השאר הוא שוקד על פיתוח "סיורי כורסה" וירטואליים, גם לדיירים בבתי אבות, כדרך חליפית לטיול בעולם.

המקצוע הרשמי שלו הוא מורה לתלמוד ולמקצועות היהדות בכלל, ומפתח תוכניות לימודים  בתחומים אלה. במשך שנים רבות עבד במשרד החינוך ובמוסדות אחרים ועסק בהכנת תוכניות לימודים ובהדרכת מורים, עד לפרישתו לא מכבר. את הרעיון להפריד בין ישראל לפלשתין על ידי שתי מערכות כבישים העלה בהרצאותיו בסמינר "אפעל" כבר לפני עשרות שנים. "לשמחתי, התברר לי לפני מספר שנים שפרופ' ישראל אומן שאני אוהב ומעריץ אותו מקדם את אותו רעיון", הוא אומר.

נאה מגיע משושלת תלמודיסטים מפוארת: אחיו הצעיר הוא פרופ' שלמה נאה, לשעבר ראש החוג לתלמוד באוניברסיטה העברית, המסיים הקיץ את תפקיד ראש המכון ללימודי היהדות. אח נוסף הוא הרב אלעזר נאה, רב היישוב קשת שברמת הגולן. סבו (אבי אמו), ר' זישא ברנדוויין, איש מירון, היה למדן טוב וחסיד אמיתי. "איש רעים, זמירות וריקודים – והרבה 'מתן בסתר'", אומר נאה.  "מתברר שגם היו לו 'חסידים', שחלקם ראו בו לא רק איש־מופת, אלא גם בעל מופתים. הוא זה שפתח לי את שערי התלמוד, ולמד איתי את הדפים הראשונים שלי".

סבו מצד אביו, הרב יצחק נאה, היה נצר לשושלת ארוכה של למדנים. הוא היה אחיו של הרב אברהם חיים נאה, איש ידוע מאוד בחוגי הלמדנים ובחברה הדתית והחרדית בכלל, שנפטר בתחילת שנות ה־50. הוא היה מקובל מאוד גם בחוגי הרבנים הספרדים, והיה ידיד־נפש של הרב יצחק ניסים, הרב הראשי בזמנו, ונאמן של קרנות צדקה מחו"ל. היה מוכר כמומחה בעל־שם בדיני משפחה, ואף הוזמן להודו לייעץ בנושא.

הניסיון למצוא דרכים יצירתיות ללימוד התלמוד לא חדש לו: בשנות ה־70, במסגרת עבודתו כמורה בתיכון שליד האוניברסיטה, חיפש שיטות להקלת לימוד התלמוד, להבהרת דרכי החשיבה ולפיתוח יכולות של למידה־עצמית. הוא חשף את התבניות הבסיסיות של הסוגיה, והבהיר את מהלכי החשיבה המופעלים בתבניות הללו.

שנים ספורות לאחר מכן הבין שהייחוד העיקרי של דרכי החשיבה התלמודית הוא הממד היוצר והמחדש, והחל ללמוד את המחקרים והשיטות שפותחו בעולם בתחומים אלה. כך הכיר את שיטת "טריז" שפיתח מהנדס יהודי גאון ברוסיה, גנריך אלטשולר, בשנות ה־50 ואילך. "משיכה להנדסה יש לי מנעוריי", הוא מתוודה. "לתדהמתי ולשמחתי, התברר לי שהשיטות שהוא גילה ופיתח דומות להפליא לתבניות שמצאתי בתלמוד. התכתבתי ושוחחתי עם כמה מומחים בארה"ב, ובעיקר – קראתי".
הכוונה הראשונה והמקורית, בשנות האלפיים הראשונות, הייתה לכתוב מדריך ליישום מעשי של דרכי החשיבה התלמודית, בצירוף דוגמאות טכנולוגיות ותלמודיות. אולם אחרי כמה שנים התברר לו שהחומר שהצטבר מתאים לשני סוגי ספרים, והוא הגיע למסקנה שמתאים יותר להתחיל בספר בסגנון תיאורי, שיתמקד בהבהרת החשיבה התלמודית, תוך הצבעה על הפוטנציאל היצירתי שלה, באמצעות דוגמאות – מהתלמוד ומהחיים.

אבולוציה לא מודגשת

על אף שהוא מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים בתלמוד, המשיכה המובהקת של נאה היא לחקר החשיבה ולאבולוציה של הרעיונות. "בבסיס המחקר שקדם לכתיבת הספר מצויות השיטות המקובלות באקדמיה, שבה למדתי ולימדתי, וכן גישות שלמדתי בישיבה ובעבודתי בתוכניות לימודים במשרד החינוך", הוא מסביר. "ההבדלים הם בקהל היעד הרחב, בצורת הכתיבה – כלומר בלי הערות שוליים עמוסות, בסגנון תיאורי קליל – ובבחירת הדוגמאות הססגוניות, מכל תחומי החיים. ההבדל המשמעותי והבולט ביותר הוא החיבור שגיליתי בין דרכי החשיבה של חכמי התלמוד לבין החשיבה היוצרת שבמהלך ההיסטוריה הניבה תגליות מדעיות, המצאות טכנולוגיות וחדשנות חברתית".

איך עלה בדעתך שילוב של חכמי התלמוד בחיים של המאה ה־20 והמאה ה־21? איפה הדמיון?

"השילוב נובע מההבנה ששיטות החשיבה היוצרת הן אוניברסליות, ועובדות בכל התחומים ובכל הזמנים באותם אופנים. הממדים דומים בהבנה שבכל בעיה ואתגר מסתתרת סתירה; זיהויה ויישובה המוצלח מניבים פתרונות יצירתיים לבעיות.
"יתרה מזו: החרפת הבעיה והצגתה כ'סתירה' או 'קושיה' דווקא מקלה על מציאת פתרון יצירתי.  והעיקר: ההבנה שהמציאות, כלומר תחום ה'בעיה', עשירה בהרבה ממה שחושבים, ויש בה מספיק משאבים להפקת פתרון שיספק במידה מרובה את שתי התפיסות – הדרישות המנוגדות; כלומר, פתרון של 'רווח לכול'. win־win. 
“הגישה התלמודית הקלסית להפקת פתרונות היא ה‘חילוק‘ – הפרדה בין ממדים של המציאות: במקום, בזמן, בכמות ובאופנים ובווריאציות. ההפרדות הללו מניבות מגון של פתרונות יצירתיים לבעיות. פתרונות כאלה ממש – בשכלולים רבים – מצויים ביסודם של רוב ההמצאות והחידושים בימינו ולמעשה בכל הדורות. כנראה, חלק מהבעיות בתלמוד הן אקדמיות – כהגות לשמה; אולם כך הדבר גם בעולם האקדמי“.

ומה בכל זאת שונה?

"למרות התבונה ההנדסית שמתגלה בפתרונות שמצאו חכמי התלמוד, הם לא ביקשו לפתור בעיות מעשיות במציאות, אלא להשתמש באפשרויות הרבות המתגלות מתוך חשיפת משאבי המציאות כדי לפתור בעיות הלכתיות. 
"שוני נוסף בין התחומים נובע מהמחויבות של חכמי התלמוד לדברי קודמיהם, חכמי המשנה, ומהכבוד הגדול שהם רוחשים להם. בעוד שבתחומי הטכנולוגיה והמסחר, החברה וכו', השמרנות נחשבת למעמסה, והחדשנות, אפילו כשאין בה כל צורך, אלא רק לייצור 'צריכה', היא מעלה מעולה – הרי בתלמוד משתדלים להדגיש את הקשרים שבין הרעיונות החדשים לבין המקורות המסורתיים. 
"הבדל גדול נוסף: בעולם הטכנולוגי והארגוני מדברים בגלוי על 'אבולוציה' של מוצרים ותהליכים. בתלמוד האבולוציה קיימת – אך אינה מודגשת. היא אינה נושא ממוקד לדיון".

משושלת תלמודיסטים מפוארת. הרב אברהם חיים נאה

משושלת תלמודיסטים מפוארת. הרב אברהם חיים נאה

מסעות בעולם הרחב

הזיק השובב בעיניים של נאה מסגיר רק חלק מהקדחתנות המחשבתית. כאמור, בין שלל עיסוקיו הוא עורך מסעות כורסה בעולם הרחב. "התכנון ואיסוף החומרים נמשכים כבר כמה שנים, כתחביב. בשנה האחרונה השקעתי עשרות שעות בתכנון מעשי, יחד עם שותף, שהוא מדריך מנוסה מאוד לאירופה. הקונספציה הייתה לעבוד בשניים: אני מכין ובונה רצועות – כמה עשרות תמונות ברצף, שמתחברות לסיפור או לסיור. בהופעה, אני מקרין והוא מדבר אל הציבור כמדריך מעשי, כולל תגובות ודיאלוגים. התפקיד השני שלי הוא 'להפריע' מדי פעם בהצבעה על ממד עומק כמו היסטוריה, תרבות, אמנות, ארכיטקטורה, או ממד יהודי. אנחנו מניחים, בטעות, שבשעה אפשר להספיק 6־7 רצועות, ולכן באים עם 12. בפועל, בשעה אפשר להעביר בצורה טובה 3־4".

את הסיבוב הראשון עשה לבדו רק עם אמו, "שלא הייתה אז במיטבה, אך נהנתה מאוד". סיבוב שני, להרצה, נקבע בפני החברים במשרד החינוך. "השותף היה חולה, והעברתי הכול בעצמי, תוך התנצלות על חוסר ידע – שהחברים שלי השלימו בשמחה". הסיבוב השלישי נערך לפני יותר מחצי שנה – בבית האבות שבו נמצאת אמו כיום, בסן־סימון בירושלים. "האנשים מוגדרים בקושי רב 'עצמאים'. רובם מגיעים בכיסאות גלגלים או בהליכונים, ומעטים מהלכים ברגליהם", אומר נאה. "חלק נרדמו לפני שההופעה התחילה. אלה ששמרו על ערנות – נהנו מאוד ובהדרגה הבינו את הפוטנציאל. הם שאלו הרבה שאלות, שחלקן הביא אחר כך לשכלול. להופעה האחרונה, בשבוע שעבר, ב'בית ברט' במושבה הגרמנית בירושלים הגיע ציבור קשישים ייקים דתיים. היו כמה עשרות אנשים, ורובם התאמצו מאוד להשתתף", מציין נאה בסיפוק. "הבעיה היא הגיל והחינוך הייקי שלא מתאים להתפרצות ולשיסוע המרצה הנכבד, ועל פי המתודות שבספר, הבעיה העיקרית היא הפסיביות של ההצגה".

אז מה הרצוי?

"להכין חומר שמחזיק את עצמו, וללמד קבוצות של קשישים להזיז את העכבר בעצמם, ולנווט ביער לא סבוך של דימוי הטיול. אני חושב שאפשר להגיע לכך, אם יהיה לי המרץ. החלום שלי הוא להקים קבוצות עבודה של קשישים – שיבנו בעצמם את הטיולים. זהו המסר הראשי של החשיבה התלמודית: לימוד בחברותא, תוך התכוונות למטרה פרודוקטיבית, ופתרון יצירתי של הבעיות העולות על הדרך".

ומה הלאה?

"כיום אני עובד בו זמנית על כמה דברים. אני עובד על תרגום נוסף של 'יומני אדם וחוה' שמארק טווין 'תרגם מן המקור', ומכין אותם למהדורה 'תלמודית' מבחינת עיצוב הדף, בדומה למהדורה של דני קרמן ל'שלושה בסירה אחת', ולזו של יניב פרקש ל'טום סוייר'. אגב, שתי היצירות האלמותיות הללו הוזכרו בכבוד בספרי הנ"ל. קונספציה דומה מצויה בספרי 'טיים־לייף' שהופיעו לפני כמה עשורים.  
"יש לי התחלות של כמה ספרים, שמהווים המשך יותר קרוב ל'אפשר אחרת': משהו כמו 'איך עוזרת החשיבה התלמודית בחיים?' – ספר הדרכה שיטתי, מרובה דוגמאות משעשעות. ספר נוסף, "איך ללמוד תלמוד בעזרת כלי החשיבה היוצרת?", וגם דיווח על תוצאות מחקר מעמיק – שיציג באור חדש את הפרשנות היוצרת של התלמוד שבכל הדורות עוררה אי נוחות רבה, בשל התעלמותה, לכאורה, מהמשמעות הפשוטה של המקורות. זה ספר שמיועד לאלו שכבר לומדים, ומטרתו להאיר עיניהם באשר למהות החשיבה ההלכתית, לזיהוי הבעיות הסמויות במשנה ופתרונן, ובעיקר להבהרת הפתרונות היצירתיים, לעתים מוזרים – שבתלמוד".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' אלול תשע"ג, 16.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 באוגוסט 2013, ב-גיליון כי תצא תשע"ג - 836 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 5 תגובות.

  1. השאלה שלי היא האם הראש התלמודיסטי הנ"ל איננו בכלל ראש "פילוסופי – יווני" שהותאם לתורה ?
    הראש היהודי לטעמי איננו נמצא בתלמוד אלא בתנ"ך. הראש היהודי האמיתי נמצא בנבואה ובחיבור הישיר לדבר ה'.
    לצערינו המרנו דברי אלהים חיים בדברי הספרים , ועוד עשינו לכך "אידאליזציה".
    ומאז אכלנו צרות רבות ורעות 2000 שנה , ללא כהן מורה וללא אלוהי אמת וללא תורה.

  2. בס"ד י"א בכסלו ע"ד

    אנחנו כיום משופעים בימי זכרון לאישים גדולים. מימי התלמוד ידוע רק 'יארצייט' אחד שאותו מזכיר רב שרירא גאון:

    ובארבע בשבא, דהוא י"ג בכסלו דשנת תתי"א [למניין השטרות = ד'ר"ס ליצירה = 500 למניינם. ש.צ.] שכיב רבנא אבינא בריה דרב הונא, דהוא 'רבינא' והוא 'סוף הוראה'

    (אגרת רב שרירא גאון, נוסח ספרדי, סי' קה, מהד ר' דוד מצגר, עמ' לא)

    פטירתו של רבינא, סימנה את חתימת התלמוד הבבלי, המהווה יסודה של כל היצירה התורנית, ההלכתית והמחשבתית, של עם ישראל כולו עד היום הזה. 'תלמוד אוניברסלי' כמשמעו. לא בכדי ראה רב שרירא גאון לציין דוקא תאריך זה.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: