בארה של מרים | שלום רוזנברג

החיוב במצוות, כמו הגשם, מגיע מלמעלה למטה, אך אין לדבר קיום ללא ההתעוררות שמלמטה, כמו מי הבאר. על נשים שאינן מצוות ועושות בעקבות דרשת הרבי מפיאסצ'נה

"ותָּמָת שָׁם מִרְיָם… וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה" (במדבר כ, א־ב). על דברים אלה אומר ר‘ יוסי בר‘ יהודה: “באר ניתן לישראל בזכות מרים. מתה מרים נסתלק הבאר“ (תענית ט, א). מכאן המוטיב הקלאסי “בארה של מרים“. זוהי באר שבה המים “מבעבעים ועולים“, באר המסרבת להישמע לחוקי הגרביטציה. “באר מים חיים“.

מעשה שלה

בגטו ורשה, בימיו הקשים ביותר, ישב רבי קלונימוס קלמיש שפירא, הרבי מפיאסצ‘נה (1889־1943), והמשיך ללמד תורה ולנחם את חסידיו. דרשותיו באותה תקופה נתגלו אחרי המלחמה ופורסמו בספר “אש קודש“. בואו ונעיין בדרשתו בפרשת חוקת, ביוני 1942, דרשה שהוקדשה לבארה של מרים. הרבי מתאר את הרקע האיום, “את קול צעקת המעונים שצועקים לאמור ‘ראטעוועט ראטעוועט‘ (הצילו, הצילו)“. המחזות שלפניו מביאים אותו למסקנה ש“תמיד… השונאי־ישראל בייחוד מתאכזרים על ילדי ישראל“.

אך אף ברגעים האיומים האלה עוסק הוא בדברי תורה ומפרש את מהותה הסמלית של בארה של מרים. אצטט להלן קטע מדבריו, המהווים לדעתי מעין צוואה המכוונת אלינו (אש דת, עמ‘ קפג): “שאישה הנעשה [=הנעשית] צַדֶקֶת ולומדת תורה ומקיימת המצוות, זאת היא מעשה שלה, כיון שאיננה מצווה ועושה ואם כן לא עוררו אותה כל כך ממרום לזה… הא שבאה למדרגה גדולה כזו לא היה בהתעוררות של מעלה ורק באתערותא דלתתא… לכן הבאר מקור הנובע מים חיים קדושים, הייתה בזכותה“.

דברים אלה מתקשרים לכמה מושגי יסוד בעולם הקבלה. אך לפני שאתייחס אליהם, רוצה אני להבהיר את משמעות דבריו. אחד מיסודות מערכת המצוות מצוי בעובדה שאנו מצווים ועושים. פעמים רבות לאורך כל ההיסטוריה הודגש שוב ושוב שגדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. דבר זה הוכרז על ידי רבי חנינא (קידושין לא, א): “גדול מצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה“. “גדול“ מפני שמאז הילדות אנו מתנגדים אינסטינקטיבית להישמע לפקודות. נתאר לעצמנו את אחד הארמונות של מלכת אנגליה, שבו חיילים שומרים על הכניסה לאזור מסוים. ברצפה מצויר הגבול, פס לבן שאסור לעבור. ספורט חדש נולד לילדים, לדרוך על הפס כדי לראות את השומרים רוקעים ברגליהם מתוך התנגדות.

הרבי תפס את ה“גדול“ הזה כחלקי. לפנינו שתי גישות אלטרנטיביות. האחת, הגברית, בנויה על המצווה הבאה מן השמים. השנייה, הנשית, גישתה של מרים, מבוססת לא על גשם היורד מהשמים, אלא על באר מים חיים הנובעים מן הארץ, כלומר על החלטה אוטונומית הבאה לא מתוך ציות, אלא מתוך אהבה. “אישה הנעשה צדקת, ולומדת תורה ומקיימת המצוות, זאת היא מעשה שלה“. האוטונומיה האנושית מיוצגת על ידי בארה של מרים, על ידי האישה המקיימת מצוות.

מין המים

כפי שרמזתי לעיל, נבין את מלוא משמעותה הסמלית של בארה של מרים אם ניעזר בסמל קבלי מיוחד, סמל המ“ן: ה“מים נוקבין“. בפרשת בראשית, קוראים אנו שהקב“ה הבדיל “בין מים למים… בין המים אשר מתחת לרקיע ובין המים אשר מעל לרקיע“ (בראשית א, ו־ז). על פי המקובלים – בעקבות חז“ל – ההבדלה הזאת יצרה “מים דוכרין“ – מים זכריים, ו“מים נוקבין“ – מים נקביים. המים לא נשארו ניטרליים, הם קיבלו מיניות! מעתה, המים של הקוסמוס ומיניות האדם הופכים לסמלים זה לזה, במעין רצוא ושוב מושגי.

זוהי דוגמה לדרכה של היהדות המעריכה את הארוטיקה אך שוללת את הפורנוגרפיה. הארוטיקה מכוסה בצעיף הצניעות, והופכת מרכבה לקדושה. מאחורי צעיף זה, ההידרולוגיה הופכת לפיזיולוגיה. אולם מים אלו מהווים סמלים עמוקים יותר. המ“ן מסמל את המיניות הנשית. מיניות זו היא לכאורה פסיבית, אולם יש כאן רק אחיזת עיניים, רצפטיביות אינה פסיביות. המיניות הזכרית מתעוררת בצורה מיוחדת כתגובה למיניות הנשית. בלעדיה היא פגומה. המיניות הנשית מייצגת את האהבה המולידה אהבה. ההתחלה מצויה בלשון המקובלים בביטוי “העלאת מ“ן“.

מכאן המשמעות הדתית של המים. השפע המגיע מלמעלה, ההתגלות, הוא ה“אתערותא דלעילא“, כלומר ההתעוררות הבאה מלמעלה. אולם התעוררות זאת אינה יכולה לצאת לפועל מבלי ה“אתערותא דלתתא“, התעוררות עולמם של בני אדם, רצונם ומוכנותם לקבל. אמנם כן, העולם נברא כמעשה ריבוני של הקב“ה, אך הוא מתקיים רק במעין שיתוף פעולה בין הזכרי לבין הנקבי. מתוך כך אנו קובעים את גורלו של העולם, מעשינו מביאים את הברכה.

היחס שבין הזכרי והנקבי מופיע בקבלה בכמה מישורים שונים. באחד מהם מבוטא הרעיון שאנו עסוקים בו עכשיו ביחס שבין הספירות, בין ספירת “תפארת“ הזכרית לבין ספירת “מלכות“ הנקבית. בעולמה של הקבלה, ספירות אלו מייצגות גם את התורה – “תפארת“ את התורה שבכתב ו“מלכות“ את התורה שבעל פה. התורה שבכתב מקורה בגילוי מן השמים. התורה שבעל פה היא תוצאה של פעולתו המתמדת של האדם. פעילות החכמים היא פעולה נשית במהותה. לפנינו שוב בארה של מרים העולה ומפכה מלמטה למעלה. האקטיביות הגברית נשלטת מלמעלה. האקטיביות הנשית היא הפעולה האנושית האוטונומית בה“א הידיעה. חידושי תורה ופסיקה ממש הם מי הבאר המביאים ברכה לעולם. בלעדיהם אין “מַיִם לָעֵדָה“.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ו אב תשע"ג, 2.8.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-2 באוגוסט 2013, ב-גיליון ראה תשע"ג - 834, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: