ללכת שבי אחריו | רבקה שאול בן צבי

דב אברון היה מורה נערץ לספרות שפתח לתלמידיו אופקים רחבים ומעולם לא הרים עליהם קול. פרֵדה מאינטלקטואל אמיתי

ימים אחדים לאחר כתיבת המאמר חיפשתי באינטרנט מידע על דב אברון, ונתקלתי במודעת האבל ובהספד של הבן, פרופ' יוסף אברון. אחר כך קראתי גם את ההספד על אשתו מרתה שנפטרה בשנה שעברה, ותמונה שונה, הרבה יותר מורכבת, הצטיירה לנגד עיניי; אבל בעיקר הייתה זאת הצמרמורת מהדברים שלא ידעתי, ואשר במידה רבה מסבירים את חידת האיש.

שיעור מיוחד ומפעים

אני מנסה לשלוף שנתיים מאמצע חייו. הרי לא הכרתי אותו בכלל, למעט אותה תקופה שבה היה נכנס לכיתה, והחלל כולו הפך דחוס ומאיר. ומזיכרון השנתיים הללו, בכיתות י"א וי"ב בתיכון "צייטלין" של פעם, אני מספידה בדרכי את האיש שלימד אותי מהי אירוניה, והנה עצם הכתיבה שלי על דב אברון היא מה שמכנים ב"ספרותית" בשם "אירוניה של מצב".

שהרי הוא לא רצה לקבל אותי לבית הספר, באותו קיץ שבו נעקרתי מירושלים היפה והושלכתי לתל אביב הזרה, והייתי צריכה להיבחן במתמטיקה, מקצוע יפהפה שתובע שלוות נפש שלא הייתה. והוא היה המנהל הכול יכול במוסד האליטיסטי שאליו התקבלו רק תלמידים טובים. לא עזרו לי מאמר על ג'ויס ב"מעריב לנוער" וגם לא טלפון בהול ממשה בן־שאול, העורך; רק ממוצע הציונים שנבדק שוב אפשר לי את הכניסה לתיכון, שכל הבא בשעריו מתחייב להישגיות. ובו ביום הוא כבר נכנס לכיתתי החדשה כמורה לספרות כללית, והעביר שיעור מיוחד ומפעים. אין פלא שהלכתי שבי אחריו.

אברון היה נמוך קומה במקצת, ובעל מבנה עגלגל, ועם זאת היה גבר יפהפה בעל עיניים ירוקות זוהרות. אבל מה שבעיקר קסם לי כתלמידה היה המפגש עם אינטלקטואל אמיתי, שבאותה תקופה קיבל את הדוקטורט שלו על חקר "פנקס הכשרים של קהילת פוזנא".

אותו שיעור ראשון נפתח בדיון עיוני על מהות הספרות, ובו למרבה האירוניה הייתי משתתפת פעילה. ואירוניות נוספות נתהוו במהלך השנתיים הללו, ושיאן בטקס שבו השתתפנו שנינו. לא נטרתי לו על שלא רצה לקבל אותי. היפוכו של דבר: הופנטתי מהשיעורים ומהאיש המעביר אותם בדרכו המושלמת, והסתנוורתי מהאופקים הרוחניים שהציע לנו. אני יודעת שזה נשמע היום כמו מדע בדיוני נוכח תמורות העתים בתוכניות הלימודים, אבל אנחנו למדנו את "המלט" של שייקספיר, את "מלחמה ושלום" של טולסטוי ואת "פאוסט" של גתה, נוסף לסיפורים של קלייסט ושירים של היינה. רפרטואר כזה הוא כבר תעודת הצטיינות למורה ולתקופה, ונוספו עליהם המושגים, התובנות, הרגישויות והיקף ההשכלה. הודות לאברון ידעתי על המסה המופלאה "הצחוק" של ברגסון ורצתי לספרייה לקרוא אותה. ואגב אירוניה, אברון לא הסתפק בהסבר המושג ובהמחשתו בדבריו של המלט, אלא הוסיף ואמר שאירוניה היא ביטוי להתנשאות. זאת הייתה דרכו למצות עד תום משמעויות מעבר ליצירה הנדונה.

אישיותו הכריזמטית כבשה אותנו. דב אברון

אישיותו הכריזמטית כבשה אותנו. דב אברון

הומניות ב"מזרחי"

פרופ' יהודה פרידלנדר למד ספרות והיסטוריה שנים אחדות קודם והוא מציין את אברון כאחד האנשים שעיצבו אותו רוחנית: ""אישיותו הכריזמטית כבשה אותנו… אמונתו הייתה זכה ונקייה מיפיוף או מהעמדת פנים. תוכו היה כברו ולכן הערצנו אותו". הוא מספר על מורה שמעולם לא הרים את קולו אך בכיתתו שרר שקט מוחלט. כל שיעור היה מובנה. הערות חכמות של תלמידים היו נרשמות בדף מיוחד. בשיעורי היסטוריה הוא לימד לקרוא מקורות ולהסתמך עליהם: "ניתחנו באמצעות מפות את שלבי מלחמתו של נפוליאון ברוסיה, ולמדנו על אישיותו תוך כדי ניתוח מכתביו של נפוליאון אל בני משפחתו. כך חינך אותנו לחשיבה מדעית מסודרת, אחראית ואמינה".

אברון לימד כפי שכבר חדלו ללמד זה עשרות שנים. החוויה הספרותית הייתה חשובה בעיניו מדיבורים על אודות היצירה. אני זוכרת שכאשר קרא לנו שיר של היינה אמר, אני לא זוכרת באלו מילים, שלא צריך לדבר עכשיו כדי לא לקלקל.

אברון ניהל ביד רמה מוסד מפואר (בזמנו) שהוציא מתוכו הרבה מלומדים ואנשי שם. מבחינתי ולא רק מבחינתי היו שני דב אברונים: המנהל הסמכותי והמרוחק, והמורה דב אברון שאצלו למדתי "ספרות כללית" במסגרת לימודי ההגבר ההומניסטיים שנוספו על שיעורי הספרות המצוינים של דינה אשכנזי, לימים ינקלבסקי, תיבדל לחיים ארוכים.

דב אברון שמר מרחק מתלמידים ובעיקר מתלמידות, נזכרת יהודית. ארשת רצינית וקצת מפחידה לפעמים הייתה נסוכה על פניו, אבל הייתה זאת כנראה רק ה"פרסונה" המקצועית שלו, כי מבין חרכי האישיות החיצונית פרצו ונבלמו באחת רגשות עזים. אפשר היה להבחין בכך בפליטות פה תוך כדי שיעור, בדברים שאמר על דמויות. באותה עת הוא קנה מכונית בצבע הכי מוחצן, הכי בהיר וקורן – הצבע הצהוב!

אני תוהה איך חוו את דב אברון אנשים אחרים: משפחתו שאיני מכירה, המורים שאותם ניהל, החברים שלו. איני יודעת אלא פיסה מחייו, שעוררה בי בזמנו את הרצון לדעת על אודותיו עוד ועוד. פגשנו אותו לא אחת בקונצרטים לנוער בהיכל התרבות, שאליהם כוונו תלמידי "צייטלין". ושוב, לא להאמין, בעולם התרבותי של "המזרחי" ו"הפועל המזרחי" הישן נועד מקום מכובד מאוד לספרות ולמוסיקה קלאסית, ולימודים הומניסטיים נחשבו מאוד.

זוגיות והבעת רגשות

מעולם לא ניסיתי ליצור קשר עם המורה האהוב מעבר לכיתה. בתקופה ההיא היו מורים מורמים מעם ותלמידים שלא עלה בדעתם שגם המורה זקוק למילה הטובה, ועל כך כיפרתי במאמרים שכתבתי על מורים שהיו. דב אברון היה אז בשנות הארבעים לחייו ומאחוריו היסטוריה אישית ולפניו עוד עתיד ארוך של חיי מעש והצלחה, פרסום מאמרים עיוניים ודוקטורט שיצא כספר ומוקדש לקרובי משפחתו שנספו בשואה; תקופה קצרה מאוד בהשוואה למכלול שנות חייו, אבל הרי אנו יודעים, הודות לברגסון בין השאר, שהזמן אינו מכאני, אלא יש לו פנים של נפש.

אלה הדברים שכתבתי לפני שקראתי את ההספדים על דב אברון ואשתו מרתה. וכשקראתי אותם חשתי כמו "וייחד יתרו" – נעשה בשרו חידודים־חידודים. הבן דיבר בהספדו על השואה שכוננה את עולמו של אביו, ועל משא נפשי כבד עקב קורות משפחתו. על תלאות ונדודים בתקופת המלחמה. וגם  על חברות ב"הגנה", ועשייה חינוכית חשובה. הדרכה בכפרי נוער של נערים פליטים, ביניהם ילדי טהרן. הוא גם סיפר על זוגיות מושלמת בינו לבין אשתו במשך 67 שנים. אבל גם בהספד היה גילוי וכיסוי. המשפט שזעזע אותי וחשף יותר מטפח היה על אבא שידע לרגש תלמידים בשיעורי הספרות "אבל הבעת רגשות הייתה פריבילגיה של גיבורי ספרות לא של פליטי שואה".

כמה כואב מותו למרות שהאריך ימים מאוד. צר לי עליך מורי היקר. נעמת לי מאוד בשיעוריך. נפלאתה הערצתי אליך.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ז תמוז תשע"ג, 5.7.2013

פורסמה ב-5 ביולי 2013, ב-גיליון מטות מסעי תשע"ג - 830 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. תודה רבה על הרשימה היפה על האיש.

  2. מעניין ומרגש. זכית במורה לחיים ובהשראה. הלוואי שלי היו מורים כאלו אינטלקטואלים וכריזמטים.

  1. פינגבק: Prof. Joseph Avron דב אברון » Prof. Joseph Avron

להגיב על mninim לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: