אינסטלטור, נגר ותלמיד חכם | רועי זמיר

לא פעם משמשת התורה בעולם הישיבות אמצעי להשגת יעדים חומריים כמו פרנסה או מעמד חברתי. על המתח שבין המסגרת לתוכן 

והזהירו החכמים על זה ואמרו (אבות פ"ד מ"ה) "לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קרדום לחפור בה"…
(רמב"ם הקדמה לפרק חלק).

ישנו מושג שמשתמשים בו רבות בשנים האחרונות והוא "עולם התורה". המושג הזה בונה מסביב לתורה יקום שהוא שונה מן העולם הרגיל, האחר. ידידו הטוב של המושג הזה הוא "עולם הישיבות" – יקום מקביל, הוויה אחרת שבה יש שפה אחרת וכללים אחרים ואורחות חיים שמתנהלים על פי קודים פנימיים הזרים להוויה שבחוץ. העולם הזה הוא "מנוע הצמיחה" של התורה, אך הצבתו כעולם בפני עצמו גם מזמנת בורות שהוא עלול ליפול לתוכם.

בפורים נהגו בישיבה שבה למדתי למכור את העליות לתורה בדפי גמרא לכל המרבה במחיר. המעשה ההיתולי הזה חושף נקודה מאוד עמוקה בעולמה של הישיבה. בתוך העולם האלטרנטיבי יש גם מטבע עובר לסוחר. לעתים אותה הרוח הנישאה הופכת לחומר. ממקום שבו התורה אמורה לרומם את החיים הנורמליים היומיומיים היא עוברת לתפקד כפונקציה חברתית, הישגית ולפעמים אפילו כלכלית. תורתו אומנותו. יש שוטר ונגר ורופא ויש מי שעובד בלהיות תלמיד חכם.

אי אפשר לעבוד בלהיות אידאליסט.  צילום: פלאש 90

אי אפשר לעבוד בלהיות אידאליסט.
צילום: פלאש 90

סידור עבודה

במפגש של התורה עם המסגרת (כל מסגרת שהיא) יש סכנה שמבלי משים תהפוך התורה לכלי שרת שמשמש את המסגרת יותר מאשר המסגרת מגִנה ושומרת על התורה. לדוגמה, מי שיושב ולומד זקוק בסופו של דבר לפרנסה. "אם אין קמח אין תורה". אותו אברך יתחיל באופן טבעי לחפש מקום ללמד בו, ומי שכבר מלמד ירצה להתקדם ולשפר את מעמדו בעולם התורה מר"מ לראש ישיבה. וכשאין ישיבה בנמצא אז הוא פותח לו אחת, וכך קמה לה עוד מסגרת ועוד מסגרת. לכאורה יש כאן גוון נוסף של ישיבה ולימוד תורה, אך לעתים (בדרך כלל באופן לא מודע) יש כאן פשוט עוד סידור עבודה.

יחסי התלות המקצועיים שמפתח הלומד בתורה גורמים לו מבלי משים להשתמש בה, בדיוק כשם שכל בעל אומנות אחר משתמש באומנותו. סיפר לי חבר על אדם שפנה אליו וביקש עבודה "אידיאליסטית שבה יוכל להרוויח כמה שיותר כסף". האבסורד כמובן קופץ מיד לעיניים. אני בטוח שכוונותיו של אותו בחור שביקש את העבודה היו טובות; הוא באמת ביקש להיות שייך לעולם של עשייה חיובית, אבל הוא לא שם לב שממקום שבו הוא משרת את המטרה הוא עבר למקום שבו המטרה משרתת אותו. אי אפשר לעבוד בלהיות אידיאליסט. "מתי אברך מקיים מצוות לימוד תורה?", אמר לי פעם חבר אברך, "אם הוא חוזר הביתה מהכולל ופותח דף גמרא".

לבעיה הזו של שחיקת ממד ה"לשמה" של התורה והפיכתה לכלי עבודה יש עוד הופעות, כמו מבחן הבגרות בגמרא. העובדה שבמערכת החינוך ממקמים את הגמרא על אותו ציר הישגי של אנגלית ומתמטיקה פוגעת בסופו של דבר בתורה. גם כאן המוטיבציות כמובן חיוביות – אנחנו רוצים שילדינו ידעו ללמוד, שיבינו שהתורה חשובה לא פחות מאנגלית ומתמטיקה, ואם בלימודי החול חשוב לנו לבחון את התלמיד ולדרוש ממנו להגיע להישגים קל וחומר שבתלמוד ובמקצועות התורה הנוספים נבקש כך. הבעיה היא ש"דיו לבא מן הדין להיות כנידון" – אנחנו מאמינים שהתורה היא הרבה יותר, אבל בסופו של דבר מעניקים לילד את התחושה שהיא אותו הדבר.

אגב, גם במבחן התוצאה התוצאות לא מוצלחות במיוחד. שנים רבות המערכת שוברת את הראש ועושה מאמצים אדירים כדי להאהיב את התורה על התלמידים אבל מעטים המסיימים את הישיבה התיכונית כשהם יודעים ללמוד דף גמרא. חלקם קונים את היכולת הזו בישיבות ובמכינות וחלקם לעולם לא.

בהפיכת התורה לעוד מקצוע, הישיבות התיכוניות משדרות שאין להן אמון ביכולת של התורה להיות משמעותית מכוח עצמה אלא רק מכוח כלים חיצוניים. כלים אלו הם אמנם חלק מן התהליך החינוכי, שלב מסוים בדרך ו"מתוך שלא לשמה בא לשמה", אבל במקרים ובמקומות רבים מדי לא מספיק משתדלים להשיל אותם עד לסיום הלימוד בישיבה התיכונית שמסתכם בבחינת הבגרות.

לחזור לבית המדרש

אז מה עושים, האם מפרקים את כל המסגרות? ככלות הכול גם להן יש תפקיד חשוב? הייתי רוצה להציע ארבע נקודות שיכולות לסייע בריכוך המתח.

ראשית כול המודעות, חשבון הנפש המתמיד שצריך ללוות אותנו. בעלי המוסר עסקו רבות בשאלת ה"נגיעות" ובניסיון להימלט מהן. זו שאלה שאין לה תשובה ברורה ולכן קשה מאוד לשאול אותה. תמיד ניתן למצוא איזו "נגיעה". אף על פי כן, יש לשאלה מקום וחשוב שאדם או מערכת יציבו אותה לעצמם מדי פעם. הבחינה העצמית המתמדת מוטלת ביתר שאת על תלמידי החכמים. כמובן שנגיעה לא פוסלת בהכרח את המעשה אבל לפחות נוצר כאן "גילוי נאות" של האדם כלפי עצמו.

הנקודה השנייה היא זהירות ביצירת יחסי תלות "מקצועיים" בין לומד התורה לבין תורתו. לכתחילה ראוי שלרוב בני האדם יהיה משלח יד או אפשרות למשלח יד בנוסף לעיסוק בתורה. גם אם האדם לא עוסק בו בפועל, מצב כזה מביא את האדם אל התורה מתוך בחירה. הוא לא אסיר של התורה אלא בן הזוג שלה. אם כל מה שאתה יודע לעשות הוא תורה, אם היא כלי העבודה היחיד שלך, הסכנה שהיא תהפוך להיות "קרדום לחפור בה" גדולה הרבה יותר. כבר אמרו חכמינו "יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ". ואולי זהו עומק דברי חז"ל שלפיהם "כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון".

הנקודה השלישית היא לחזור לבית המדרש. הישיבה היא לא הדגם היחיד. בקהילות שונות ובזמנים שונים עיקר לימוד התורה נעשה בבית המדרש. סבא שלי ז"ל היה רב לא רשמי. לא הייתה לו סמיכה לרבנות וכשהציעו לו לשמש רב הוא סירב. את עיקר תורתו קנה בבית המדרש. שנים רבות העביר שיעורים ולמד חברותא בגמרא בבית הכנסת, חלקם השכם בבוקר וחלקם עם רדת יום לאחר שובו מעבודתו. עוצמתו של בית המדרש בכך שהוא לא "תיבת נח" כפי שהגדיר החזון איש את הישיבות. הוא ממוקם בלב לבו של העולם הזה, באים אליו מתוך העולם הזה, בעלי התפקידים בו אינם ממונים באופן רשמי אלא חברים בקהילה. לבית המדרש לא צריך להתקבל והוא לא מחלק מלגות. הישיבה, לעומת זאת, היא מקום של יחידי סגולה, של אליטה תורנית מסוימת (ויש לה חשיבות מאוד גדולה בהקשר הזה).

בית המדרש הוא מקומו של כלל ישראל. לבית המדרש יש גם הפוטנציאל לדייק את השיח התורני ולהוריד את התורה אל הארץ. אם בישיבה חיים כדי ללמוד תורה (ואני שב ומדגיש שגם לכך יש מקום) בבית מדרש לומדים איך לחיות. בבית המדרש יש גם יותר חופש. למי שלומד בישיבה יהיה לא פעם קשה לעזוב אותה ולכן הוא יצטרך לפעמים להכפיף עצמו בפני שיח שלא באמת מתיישב על לבו. לעומת זאת, בבית המדרש קשה יותר לזייף. מי שהמקום לא מתאים לו יכול פשוט לקום וללכת.

כיום יש לנו הרבה ישיבות. בתי מדרש, עדיין אין מספיק.

הנקודה הרביעית היא היכולת לתת אמון ביכולתה של התורה להיות משמעותית מכוח עצמה. כל עוד אנחנו לא מאמינים שהתורה יכולה "ללכת לבד", נבקש לסמוך אותה ולתמוך בה בכל מיני אמצעים חיצוניים. אם נאמין שהתורה בסופו של דבר יכולה לדבר אל בני האדם מכוח מה שיש בה, שהיא יכולה להיות אהובה מכוח מה שיש בה, נוכל להישיר אליה מבט ולבחור בה בכנות. 0

רועי זמיר מפתח ועורך תכניות בחל"ד מפעלים חינוכיים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ' תמוז תשע"ג, 28.6.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-28 ביוני 2013, ב-גיליון פינחס תשע"ג - 829 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: