עד שקרעו ספר תורה בחמתן | רמי ברכיהו

לפני שלושים שנים התרחש בשכונת ילדותי, הבוכרים, מאבק אדירים בין הרבנים יוסף ואליהו, אך מעולם לא נתקלתי באיומים, הכפשות והוצאת שם רע כפי שהתרחש לאחרונה בציונות הדתית בסוגיית הרבנות הראשית. כולנו תלמידים של אותו בית מדרש 

כל מי שלמד בבית מדרש מכיר את המחלוקות שבין החכמים המאפיינות את התורה שבעל פה. תנאים ואמוראים, ראשונים ואחרונים, נחלקו בענייני הלכה ואגדה, ואין אנו נבהלים מכך. ובכל זאת, משהו חדש קורה לנו לאחרונה סביב הבחירות לרבנות הראשית לישראל. רבנים חשובים נכשלים באיומים, הכפשות, האשמות, הוצאת שם רע, השתלחות מעל גלי האתר – מעשים שהציבור הכללי והציבור הדתי־ציוני לא נחשפו אליהם בעבר, לפחות לא ברמות האלה.

התופעות הללו הזכירו לי את הסיפור המובא בתלמוד הבבלי על הקפדתו של ר' יוחנן על כך שר' אלעזר בן פדת לא אמר הלכה משמו. תלמידיו של ר' יוחנן ראו את כעסו וניסו לפייסו, וכלשון התלמוד:

על לגביה רבי אמי ור' אסי, אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריה, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שקרעו ספר תורה בחמתן? קרעו סלקא דעתין? אלא אימא: שנקרע ספר תורה בחמתן. והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים. וכן הוה (יבמות צו, ב).

חלקו זה לזה כבוד למרות המחלוקת. הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף צילום: שוקי לרר

חלקו זה לזה כבוד למרות המחלוקת. הרב מרדכי אליהו והרב עובדיה יוסף
צילום: שוקי לרר

כפיים לשני הרבנים

מחלוקות סביב הבחירות למשרת הרב הראשי לישראל היו מאז ומעולם. גם אני שגדלתי בשכונת הבוכרים בירושלים הייתי עד למתח הגדול ששרר בין הרב עובדיה יוסף שליט"א לבין הרב מרדכי אליהו זצ"ל על רקע הבחירות שהתקיימו בשנת תשמ"ג.

המחלוקת בין שני רבנים אלה לא הייתה מחלוקת על רקע איוש משרת הראשון לציון, אלא מחלוקת עקרונית ואידיאולוגית על ההגמוניה של עולם ההלכה, על דרכי הפסיקה ודרכי ההכרעה בשאלות ציבור. הרב עובדיה יוסף חידש שיטה בפסיקת הלכה ונאבק כנגד שיטות ההכרעה של חכמי הספרדים כמו ה"בן איש חי", "כף החיים" וה"ישכיל עבדי", וחשש כי הבחירה ברב מרדכי אליהו תחזיר עטרה ליושנה, והרב אליהו ידבק במסורת הפסיקה כפי שהיה מקובל מקדמת דנא.

אולם אני חייב לציין שבכל השנים שבהן שמעתי שיעורי הלכה מהרב עובדיה יוסף, מעולם הוא לא תקף בפומבי את הרב מרדכי אליהו ואת שיטת הפסיקה שהוביל. הרב יוסף בשיעוריו יצא נגד ה"חזון איש" ונגד הרב טוקצינסקי, הקשה על ה"בן איש חי" וחלק על "כף החיים", אולם לא תקף את הרב מרדכי אליהו. וכך היה הדבר גם להיפך.

לפני שנים רבות השתתפתי בכינוס של אנשי "חברה קדישא" המתקיים על פי המסורת בז' באדר. לכינוס הוזמנו שני הראשונים לציון – המכהן, הרב אליהו, והקודם, הרב יוסף. הרב עובדיה יוסף נכנס לאולם כאשר הרב מרדכי אליהו היה באמצע דבריו. הרב אליהו הפסיק את דבריו והמתין עד שהרב יוסף ישב לידו. לאחר שלחצו את ידיהם, המשיך הרב אליהו את דבריו ואמר כי אין הוא נוהג להפסיק את דברי התורה שלו באמצע, אולם לכבודו של "פאר הדור" הרב עובדיה יוסף הוא הפסיק כדי לחלוק לתורה כבוד. למשמע הדברים הציבור כולו עמד על רגליו ומחא כפיים לשני הרבנים. המתח והמחלוקת האידיאולוגית וההלכתית שבין שני החכמים לא הביאו למצב שבו נקרע ספר תורה בחמתם.

על רקע דברים אלה, קשה מאוד להבין את מה שמתחולל בתוך המחנה הפנימי של הציונות הדתית. ברור הוא שבתוך עולם התורה שלנו ישנן מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות, מאבקים על מדיניות הפסיקה וגם דברים שוודאי "אינני מבין" בהם. מחלוקות אלה בדרך כלל צפו ועלו סביב סוגיות ציבוריות שונות המונחות על סדר היום התורני והציבורי, והתחדדו בוויכוחים פנימיים ארוכים, אולם הסוגיה של בחירת הרב הראשי לישראל הביאה לשיאים חדשים את המאבקים שיש בתוך עולם התורה של הציונות הדתית.

כנס הרבנים בבית הרב דרוקמן צילום: גידי שרון

כנס הרבנים בבית הרב דרוקמן צילום: גידי שרון

לא שמים לב לציבור

אני, שלא זכיתי ללמוד בישיבת "מרכז הרב" ולא זכיתי להסתופף תחת גלימתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, לא מצליח להבין כיצד זה תלמידים של רב זה נאבקים בצורה כל כך קשה אלה באלה. כיצד זה מתכנסים רבנים ומזהירים מפני הסכנה בבחירה של יהודי תלמיד חכם שלמד איתם בספסל הישיבה וגדל על אותה תורה גואלת של חידוש צמיחת גאולתנו.

כאשר זכיתי ללמוד לראשונה בחיי את כתבי הרב קוק זצ"ל, הדבר הראשון שהרגשתי הוא שמצאתי לי רב. תורתו של הרב כל כך רוממה אותי – גישתו המאחדת, תפיסתו הכללית, הבחנותיו הפנימיות והיחס שלו לכפירה וללאומיות הישראלית נטעו בי את התחושה שיש כאן גודל ויש כאן רב בעל שיעור קומה שתורתו נוגעת בנשמתי ומצעידה אותה למקומות חדשים ומרוממים. ודווקא על רקע תורה גדולה זו, אינני מצליח להבין את מה שמתחולל לנגד עינינו על ידי התלמידים של בית מדרש זה. ברור לי שכל אחד מנסה לאחוז בתורת רבו ובשמה הוא נאבק באחרים שיצאו מאותה ישיבה ולשיטתו אינם אוחזים בתורת הרב קוק, אולם כאשר מגיעים לאיומים, הכפשות וכעס, הרי שהסכנה לתורה היא לא אם התלמיד לא אומר הלכה בשם רבו – עיקר הסכנה הוא שהכעס והתחרות עלולים להוביל למצב שבסופו "נקרע ספר תורה בחמתן".

לפעמים נדמה לי כי הנאבקים לא כל כך שמים לב לציבור, שלא תמיד מבין על מה נאבקים, למה נאבקים, מה כל כך מסוכן שרב פלוני ייבחר להיות רב ראשי לישראל. בנוסף לכך הציבור גם לא מבין למה להתנהל באיומים ובהכפשות. אופי המאבק וסגנונו מובילים לכך שספר התורה של הציבור נקרע. המאבקים הללו גורמים נזקים למוסד הרבנות ולרבנים. בעיני הציבור הרבנים אמורים להרבות שלום, לכבד את התורה ואת לומדיה. לאור המאבקים הכוחניים הרבנים נתפסים בצורה לא טובה בעיני הציבור, ונמצא אפוא כי לא רק ספר התורה של הציבור עלול להיקרע בחמתם של הנאבקים, אלא גם ספרי התורה של הרבנים עלולים להיקרע.

לאיזה קו

המאבק בין הרבנים גורם לרעה נוספת שהיא קטלוג לומדי התורה והרבנים לקבוצות שונות. בעניין זה לי יש בעיה כי אני לא שייך לשום בית מדרש מסוים. אני תלמיד של הרב עובדיה יוסף, שממנו למדתי את רוב תורתי, וגם של הרב צבי טאו – שאת שורש נשמתי אני מוצא בכתביו. אני גם משתייך לרבני "צוהר" שלזכותם נזקפת אחת המהפכות החשובות בדורנו במערכת היחסים שבין החברה הכללית לבין עולם התורה. אני תלמיד של הרב נחום אליעזר רבינוביץ, ראש ישיבת ההסדר "ברכת משה" במעלה אדומים, לומד את פסקי הרב דב ליאור ומעיין בשקיקה בספרי הרב יוסף דב סולובייצ'יק. נשמתי מחפשת רעיונות חסידיים בספרי החסידות הרבים, ואני יונק השראה עמוקה ממשנתו של ר' נחמן מברסלב. אז לאיזה קו אני שייך ולמי אני אמור לשמור אמונים?

למען הגילוי הנאות, אני מהתומכים ברב דוד סתיו למשרת הרבנות הראשית. לא רק בגלל שמדובר בתלמיד חכם וברב עיר, אלא בעיקר בגלל אירוע מסוים שהפגיש אותי עם הרב סתיו לראשונה.

אירוע זה היה בשנת תשס"א, כאשר האינתיפאדה השנייה נפתחה והנסיעה בכביש המוביל ליישוב שלנו, טלמון, הפכה לסכנה ממשית. אויבינו לא הסתפקו בזריקות אבנים אלא זרקו על הנוסעים בכביש בקבוקי תבערה ואף ירו עלינו מנשק חם. המצב היה כל כך קשה עד שתושבי היישוב נחלקו בשאלה אם צריך לנסוע עם שכפ"ץ ורק ברכבים ממוגני ירי. דווקא אז, בשעות של פחד נורא מהעתיד להתרחש, לפתע הגיע ליישובנו הרב דוד סתיו עם בני קהילתו מהעיר שוהם ואלה הודיעו לנו כי החליטו לאמץ את היישוב טלמון.

תושבים מהעיר שוהם נסעו בכבישים בשעות הלילה כדי לסייע ולעזור לתושבי טלמון לשמור ביישוב ולהקל מעלינו מעט את נטל הביטחון. מעשה זה כלל גם את הרב סתיו, שלא הגיע לטלמון כדי להעביר שיעור תורה אלא כדי לשאת בעול השמירה יחד עם התושבים. את זאת הוא עשה בשעות הלילה המאוחרות, דבר שגרם לו לא מעט פעמים להישאר ללון בקרוואן השומרים. הרב דוד סתיו לא הכיר אותי לפני כן, וטלמון לא היה יישוב "נחשב". הדבר בא מתוך דאגה כנה לציבור שנמצא במצוקה, ומתוך רגישות ואכפתיות לתושבים הגרים ביש"ע.

המעשה הזה של הרב דוד סתיו ובני קהילתו נתן לנו חיזוק משמעותי, והעיד יותר מכול כי הרב דוד סתיו הוא לא עוד רב. המבט הרגיש והכללי שלו בא לידי ביטוי באופן שהשאיר עליי ועל בני קהילתי רושם רב.

המשותף רחב

בהמשך הסיפור בתלמוד, גם ר' יעקב בר אידי ביקש להניח את דעתו של ר' יוחנן:

עול לגביה ר' יעקב בר אידי, אמר ליה: "כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה" (יהושע יא), וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם כך אמר לי משה? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא. אף ר' אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם, והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברנו!

ר' יעקב בר אידי ביקש לפייס את ר' יוחנן באומרו שהנקודה העיקרית היא לא אם בפועל מדגישים את "תורת הרב", אלא העיקר הוא המסר הציבורי שהכול מבינים שכל מי שהוא תלמידו של הרב בעצם מדבר בשם תורת הרב גם אם הדבר לא נאמר בפירוש.

אנו כולנו תלמידים של אותו בית מדרש, המשותף לכולנו הוא רחב, והכול יודעים שתורת הציונות הדתית על כל רבדיה היא תורתנו ולאורה אנו הולכים. אנו צריכים לדעת לפייס ולהפנים כי הבעיה היא לא ההדגשה של הבאת דבר בשם אומרו, לא הזעקה בשם תורת רבנו תביא לנו את הגאולה, אלא שפה חדשה שיש בה הכרה כי בעצם כולנו מלמדים ודורשים את תורת הרב. רק ההכרה הזו היא שיכולה להוביל לחיבור של פיוס ושל כבוד הדדי, והיא שתחבר אותנו לעם ולגאולה. רק ההכרה שכולנו תלמידים של אותו בית מדרש יכולה להביא לידי כתיבת ספר תורה חדש.

אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו לאורו.

הרב רמי ברכיהו הוא רב היישוב טלמון וראש בית מדרש 
"מאמינים במשטרה"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ט סיון תשע"ג, 7.6.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-7 ביוני 2013, ב-גיליון קרח תשע"ג - 826 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. יקי פריד - עפרה

    קראתי השבת את המאמר של הרב רמי , מאמר נוקב ואמיתי , איני יודע אם לרבנים "המתקיפים" אכפת מדעת הציבור , אבל כני שאכפת לו מדמותה של הרבנות הראשית וחושב שעל הרבנות להיות מחוברת לעם ישראל בכלל ולא למגזר זה או אחר , חשובים מאד דבריו של הרב רמי ומקוה ש"המתקיפים" יקראו ויתנו אל ליבם ויקדשו בכך את ה' ולא יחללוהו.

  2. שבוע טוב.
    1. האם ייתכן שהלהט נובע מכך שהציונות הדתית היא "אשכנזית" בעיקרה? הכותב מזכיר את המאבק בין הרב אליהו ז"ל יבדל"א הרב עובדיה, אך הם ספרדים והמתינות זורמת בדמם. האשכנזיות רוויה במאבקים כבר כמה מאות שנים: חסידים/מתנגדים; אורתודוקסים/רפורמיים; חרדים/רב קוק. וכל אחד מהם היה מלווה בהשמצות, חרמות ואיומים. גם בקרב החרדים האשכנזיים המאבקים הם מרים.

    2. בהמשך לנקודה הקודמת. נראה שבד"כ צד אחד נקט בעמדה יותר חריפה מהצד שאחר. אמנם לא התעמקתי במאבק הנדון אך התחושה היא שהאיומים, אולטימטומים ובכלל הלשון הקשה נשבה בעיקר מצד אחד אל הצד השני.

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד ב' בתמוז ע"ג

      לאליהו -שלום רב,

      לנקודה 1 – ומה תאמר למחלוקת על ספריו הפילוסופיים של הרמב"ם בספרד? או על המחלוקות החריפות כנגד מי שנחשדו בשבתאות – מאבקים בהם הובילו רבי יעקב עמדין האשכנזי עם עמיתו רבי משה חאג'יז הספרדי?

      הצד השווה במחלוקות אלה ובמחלוקות שהזכרת, שהיתה הרגשה של איום של כפירה המנסה להשתלט על היהדות.

      בזמן הרמב"ם היה חשש מצד הפילוסופיה האריסטוטלית שחתרה תחת יסודות היהדות, חידוש העולם, ההשגחה והנבואה. הרמב"ם אמנם ניסה בגאונותו להתאים את הפילוסופיה ליהדות. היו שחששו שיבואו כאלה שיעשו ההיפך, יעוותו את היהדות כדי להתאימה לפילוסופיה. והיו כאלה, שעוד העזו לתלות עצמם ברמב"ם.

      החסידות, באה לעולם בתקופה קשה, המשבר שאחרי השבתאות. מחד סייעה החסידות לרפא את השברים. מאידך, היו שחשדו שקמה כאן כת דומה לשבתאות, מין שילוב של מיסטיקה עם שמחה, העלול להוביל לפריקת עול. הנהייה אחרי צדיקים, הזכירה את הנהייה שהיתה אחרי 'המשיח' שהכזיב.

      אין צורך לומר שה'השכלה' הרפורמה והציונות החילונית, שחרתו על דגלן את ההשתחררות מהמסורת הדתית, עוררו את החשד כלפי מי שניסה ליצור השכלה וציונות 'על טהרת הקודש'.

      אומרים שבין היהודים יש האחוז הגבוה ביותר של סובלי פראנויה – אבל יש לזה סיבות טובות…

      'חדש' אותיות 'חשד'. על המחדש במדע מוטל 'להגן על התיזה' שלו. הוא עומד מול סוללת מומחים המנסה להפריך את חידושו מכל הכיוונים. אם הוא מצליח לשרוד מול 'ההתקפות' – אז דבריו מתקבלים.

      במקרה דנן היו בקמפיין לבחירתו של הרב סתיו, שני 'חידושים' מבהילים:

      (א) גורמים שונים טענו שיש בכוחו של הרב סתיו לפתור את בעייתם של מאות אלפי עולי רוסיה שאינם יהודים. הוי אומר: גיור סיטוני, ללא אמונה וקבלת עול מצוות (ראה מאמרו של הגר"ש דיכובסקי, 'אין גיור ללא קבלת מצוות). אני אישית, לא מאמין שהרב סתיו הולך לעשות דבר כזה. אך אני בהחלט מבין את חששו של מי שחושש.

      (ב) קמפיין עתיר הוצאות הממומן ביד רחבה על ידי גורמים עלומים. אם היה משפטן עובד מדינה יוצא בקמפיין כזה כדי לכבוש את משרת 'נשיא בית המשפט העליון' – הלא היו מזדעזעות אמות הסיפים, על נסיון השתלטות ה'הון' על מערכת המשפט.

      במדינה בה מקפידים בכל מאבק בחירות שהתרומות תהיינה מוגבלות וגלויות – רק בבחירות למוסד התורני העליון, זורם הכסף חופשי מתחת לשולחן. ואין פוצה פה ומצפצף.

      אך הדבר המזעזע אותי ביותר, היא הכשלת בחירתו של הגאון רבי יעקב אריאל שליט"א.

      המועמדים כולם אהובים וברורים: חבר בית הדין הגדול, שני רבני ערים מוצלחים (אחד מהם, הרב סתיו, מוסמך לדיינות), ראש ישיבה גדולה. נפלא.

      אך כשיש פוסק מובהק, שפסקיו מקובלים על כל החוגים בציונות הדתית, כידוע לי שנועצים בו מרבני 'הר המור' עד 'נאמני תורה ועבודה'. הלא זה כבודנו וזו תפארתנו. לפיכך יזם הרב דרוקמן את תיקון החוק כדי לאפשר גם למי שעבר את גיל שבעים להיבחר. הרי 'תלמידי חכמים ככל שמזקינים דעתם מתווספת'.

      וכאן היו מי שפעלו להכשלת התיקון, ואף דיברו בשלילה. הייתי מצפה שהרב סתיו שכל ה'קריירה' שלו בנוייה על הגיבוי שנתנו לו הרב דרוקמן (שמינהו לר"מ בישיבתו בהיותו בן 26) והרב אריאל (שנתן את ה'מוניטין' שלו לארגון 'צוהר' בכהנו כנשיאו) – הייתי מצפה שהרב סתיו 'יהפוך עולמות' כדי למנות את רבו המובהק לתפקיד שהוא ראוי לו, וימחה במי שצריך למחות. לא זכינו לכך.

      אפשר ש'ראוייה הרבנות הראשית לדוד' – אך חוששני ש'אכלה פגה'.

      וה' יאמר לצרותינו די, וישכין בינינו אהבה ואחוה שלום וריעות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        גם אני שותף לתסכול שיש גם לך על הכשלת בחירתו של הרב יעקב אריאל שליט"א לכס הרב הראשי

        כמו שכתבת הרב אריאל משמש כמעיין קונצנזוס נדיר אצל אנ"ש המפולגים בלא מעט נושאים ודווקא הוא בתור פוסק גדול שמקובל על גוונים רבים ושונים בציבור היה האדם האידיאלי לתפקיד הנכבד

        חבל מאוד שהנסיון להריצו לא הצליח אך בכל אופן שתהיה המון הצלחה למי שבסוף יבחר ושבימי כהונתו תגדל האדרת התורה וחיבורה לעם ישראל שיזכה ויעלה מעלה מעלה בעבודת ה'

      • שלום ש.צ.

        בהתייחס לשני החידושים שהעלית.
        א. איני זוכר שהרב סתיו טען אי-פעם שבכוונתו להנמיך את הסטנדרטים ההלכתיים של מערך הגיורים. אני חושב שאין מחלוקת כי הסטדנרטים הקיימים הם הנמוכים ביותר שההלכה מציעה. הרב סתיו חוזר ומדגיש שהוא לא גדול כמו הרב גורן ולא מגיע לקרסוליו של הרב קוק. הוא ודאי לא מתכוון לתת פסקים תקדימיים בנושא כל-כך מהותי כמו הגיור.

        הרב סתיו מעוניין להנעים את הפרוצדורה, לנער את המנגנונים הבירוקרטיים ולהפוך את תהליך הגיור למזמין ומקרב יותר.

        אני לא מבין מה הבסיס לחשש הקלוש ביותר שהרב סתיו הולך לבצע גיורים סיטונאיים.

        ב. אני מסכים במידה מסויימת. הקמפיין ממומן על-ידי גורמים שאני מניח שלפחות את חלקם לא הייתי מסמפט. אני חושב שהרב סתיו עשה טעות קריטית בכך שקיבל את תורמותיהם של אותם גורמים עלומי-שם.

        אני בטוח שהרב סתיו לא לקח כספים משום גורם רפורמי או פרו-רפורמי שהוא. אם הוא עשה כך, הרי שיש לי ביקורת קשה על החלטתו. אבל שוב, אני מאמין בכל מאודי שלא כך הדבר.

        יש לי תחושה, לא מבוססת אמנם, שהתורמים שייכים לאסכולת ה"חפיף לכתחילה" כפי שאני קורא לה (העף מבט במוספי "נשים" או "מוצ"ש" של מקור ראשון כדי להבין למה אני מתכוון). אין לי חיבה יתרה לאנשי אסכולה זו, אך תרומתם "כשרה" בעיני.

        אמור לי בכנות* אמנם, האם זו היא הסיבה לכך שהרב סתיו מותקף?

        *איני מתכוון ח"ו לפקפק בכנותך, אך אני מבקש ממך לשקול את הדברים מחדש.

        ג. (הרב אריאל)
        ראשית, הלוואי והיה הדבר אפשרי, והרב אריאל שפסיקותיו הן נר לרגלי היה לרב הראשי לישראל. מה לעשות ומוצו כל האפשרויות, וזבולון כלפה משך את הצעת החוק על-מנת למנוע השפלה של הבית-היהודי. עם אריה דרעי אי אפשר לעשות עסקים, וגם אם נאמר שכן, הליכוד היה מכשיל את ההצעה.

        בהתייחס לרב סתיו, לא ידוע לי על מאמצים כלשהם שהוא עשה להכשלת בחירתו של הרב אריאל. מה שכן ידוע לי וידוע ודאי גם לך הוא שהרב סתיו התבטא מספר פעמים מפורשות שהוא לעולם לא ירוץ נגד הרב אריאל.

      • ש.צ. לוינגר

        לעידן – שלום רב,

        כפי שאמרתי, אני אישית חושב כמוך, שהרב סתיו אינו הולך לבצע 'גיור המוני' של מאות אלפים, אלא לעשות את הליכי הרבנות הראשית לנעימים יותר וידידותיים יותר.

        לגבי עמדתו של הרב סתיו, הפניתי בתגובה ל'חומרה שלא נשמעה מעולם' (מאת יוסי גרינפלד), לשיעור שלו בענייני הגיור באתר ישיבת פתח תקוה.יש גם ב'יוטיוב' דברים בנושא שאמר בכנס של 'המכון הישראלי לדמוקרטיה'.

        שם עמדתי על דברי גרינפלד על 300,000 המצפים לגיור, והפניתי לדברי פרופ' אשר כהן (בעלון 'צהר'), על 700,000 המצפים לגיור. האם ה"ה ליברמן ולפיד והמממנים הנדיבים של הקמפיין הנמרץ, עושים זאת בשביל הנועם, או מציפייה שהרב סתיו יפתור להם את בעיית מאות האלפים? להם פתרונים.

        לגבי המימון העלום של הקמפיין – והייתם נקיים מה' ומישראל.

        לגבי בחירת הרב אריאל – לא העליתי בדעתי שהרב סתיו עומד מאחורי ההתנגדות לרב אריאל. אבל ציפיתי שינהג כמו הרב איגרא והרב שפירא, שהסירו את מועמדותם. כן ציפיתי ממנו למחות על דברים שנאמרו כנגד הרב אריאל ויפעל ככל יכולתו לקידום מועמדות זו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. אתה אומר שהרב סתיו הותקף וזולזל. מי התקיף אותו? צר לי על הבורות. אודה אם תעדכן אותי!

      • ש.צ. לוינגר

        לגבי הביקורת שהעליתי על אי ההתגייסות לבחירתו של הרב אריאל –

        שמעתי את הרב סתיו בריאיון. הוא אומר שהיה ברור לו שאפילו היה מתקבל החוק המאפשר למועמד בן למעלה משבעים להתמודד, לא היה הדבר עוזר לבחירתו של הרב אריאל, שכן היו מועמדים אחרים רצים נגדו ומנצחים. ולפיכך לא פעל לקידום שינוי החוק, שבלאו הכי לא היה מועיל לבחירתו של הרב אריאל. הדברים נראים מניחים את הדעת.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        בריאיון בכותרת 'הרב סתיו יוצא לקרב על הרבנות הראשית' (ניוזלטר, 11.1.13), מתלונן הרב סתיו: 'הגענו למצב שפחות מעשרה אחוזים מטעוני הגיור רוצים להתגייר. זה יוצר בעיה קיומית שתוביל להתבוללות בתוך החברה'.

        ושוב נשאלת השאלה: האם יש לכב' הרב דרך פלאית להביא מאות אלפים לאמונה ולקבלת עול מצוות?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לגבי בחירת הרב אריאל, לצערינו ולחרפת הציבור החרדי, ראויה היתה הרבנות הראשית לרב אריאל ורקובה אכלה (לו היה נבחר עכשיו).
        לפני עשר ועשרים שנה לא היה מתאים ממנו. באשמת החרדים והחילונים שנח היה להם רב חרדי יפה פאסיבי נבחרו אחרים.
        אני לא בטוח שהיום שהרב אריאל מבוגר יותר, והפערים בין החילונים לרבנות גדולים יותר, האם הוא עדיין המתאים ביותר.
        מה שודאי בעיני הוא שהוא לא היה נבחר, ואם היה רץ, היה מתבזה שוב כלפני עשר שנים.

        לגבי המחלוקת עצמה, חוץ מאשר העוצמה וההודאה שלא צריך רב ראשי ציוני, אני לא רואה פה משהו שלא ראינו במחלוקות קודמות (פיצול ישיבת מרכז הרב בכיכובו של הצלם בהיכל, תנך בגובה העיניים בכיכובה של עבודה זרה והכפירה, פולמוס הנאו-רפורמים בכיכובם של הנאו-רפורמים, וכן עוד ועוד)
        החידוש העיקרי הוא שהפעם א. החילונים משתתפים במשחק ב. המפד"ל דומיננטית בקואליציה.
        משתי הסיבות האלו הדיון (אם אפשר לקרוא לצעקות חד צדדיות, דמגוגית ומתנשאות דיון) פומבי הרבה יותר.

        שלא במפתיע, הצד החרדי יותר הוא הבוטה יותר, וזה שלא מסביר את דבריו לפשוטי העם. גם זה לא חדש, אגב.
        הרב אבינר כתב לפני כשנה על תוכנית הלימודים החדשה בתנך שיש למעשה שני ציבורים דתיים. אני לא יודע אם זה נכון, אבל נדמה לי שהוא והרבנים השותפים לדעתו אכן חותרים לשם.
        לפי איזה קו יקרה הפיצול, זו שאלה טובה ואכמ"ל.

  3. זה מה שכתב הרב עובדיה שליט"א ביביע אומר על הרב אליהו (מתוך ויקיפדיה וכל להלן): "אברך אחד… לא זכה לשמש כל צרכו, שיצא בספרו 'קול אליהו' לחתור אחר ספרי 'יביע אומר' אשר טפחתי ורביתי בעמל ויגיעה והוא כאפרוח שלא נפתחו עיניו… נער בער… כל מה שכתב האברך הנ"ל דצווח ככרוכיא על דברינו, דבריו מהבל ימעטו ובמקום שעמד לא ישב… והוא כמתלהלה היורה זקים".

    "עם הרב מרדכי אליהו היו לו חילוקי דעות בתחומי ההלכה. הם היו מיודדים בצעירותם כשלמדו בישיבת פורת יוסף, ולימים ישבו יחדיו בבית הדין הגדול, אך מאוחר יותר היחסים ביניהם התערערו. בספרו "חזון עובדיה – ט"ו בשבט" הוא מכנה את הרב אליהו "אחד המתיימר להיקרא 'רב'", ובהתייחס לפסק הלכה של הרב אליהו הוא מוסיף "לא יאומן כי יסופר וכל השומע יצחק לו". בדרשה סמוכה להוצאת הספר חזר הרב ותקף את הרב אליהו באותו עניין ואמר: "זה לא תלמיד חכם אומר דברים כאלה – זה בושה וחרפה לומר דברים כאלה. דברים תמוהים מאוד. כבר כתבתי בספרי נגד זה"‏[20].. עם זאת לאחר פטירת הרב אליהו נשא עליו הרב עובדיה מספד בבית המדרש יחוה דעת, ואילו הרב אליהו כיבד מאוד את הרב עובדיה‏[21]".

    גם הראשונים מתבטאים לעיתים בחריפות גדולה אחד כלפי השני, ואף הגיעו למצבים יותר קשים כמו שרפת כתבי הרמב"ם ועוד.
    לכן אני מציע לא להתרגש יתר על המידה, יש דבר שנקרא "ריתחא דאורייתא", אנחנו פשוט בדור שמפחד כל כך מהצל של עצמו ו"שנאת חינם".

    • לא יודע מה איתך נ.ה, אני מחפש ברבנים דוגמה מוסרית. לא אקבל תירוצים כמו "ריתחא דאורייתא" כשאני רואה שיש רבנים (הרוב המוחלט) שמנהלים שיח בדרכי נועם ולעולם לא עולבים ביריביהם האידיאולוגיים, ויש כמה בודדים שמנהלים שיח של גידופים ופסילת האחר.

      • עידן,ויכוחים של ריתחא דאורייתא הם חזון נפרץ במקורותינו ודי לראות זאת במחלוקות בין בעל המאור לרמב"ן בביטויים קשים ובין הרמב"ן והראב"ד לרמב"ם שאת דבריו הם מכנים לעיתים "דברי הבאי" ו"דברי נערות ויפה הייתה שתיקתו" וכד' וגם אצל חז"ל "בבלאי טיפשאי" ו"גלילי שוטה" כמו שברוריה כינתה כך את ר' יוסי הגלילי במהלך ויכוח

        למרות כל הדוגמאות הללו אותם חכמים כיבדו איש את רעהו ולא הייתה בהם איבה אישית חלילה אלא הם התווכחו כ"מחבלים זה לזה בהלכה" ו"מתוך שמחבלים זה לזה אוהבים זה את זה"

        זה כמובן לא אומר שרצוי חלילה שהשיח הרבני יהיה וולגרי ויתנהל בסגנון של קללות אוהדים בכדורגל אבל ויכוחים סוערים על דברים ברומו של עולם בגבול הטעם הטוב לא הרגו אף אחד

        כמובן שזה בא מתוך כבוד הדדי ולא מתוך פסילה ובוז אז זה לגיטימי ואם לא זה יכול להביא לדברים שליליים ויעויין בהקדמה המפורסמת של הנצי"ב מוולוז'ין לפירושו לתורה "העמק דבר" על כך

      • אמיר

        אני לא "הייתי שם" כדי לחוות את הויכוחים בין הרמב"ן ותלמידיו (וכן הראב"ד) לרמב"ם, ואיני מסוגל לשפוט. עם זאת, ברור מעל לכל ספק שהראב"ד והרמב"ן חלקו כבוד גדול לרמב"ם, כדרבריך. אחרת, לא היו כותבים עליו את השגותיהם.

        הבעיה היא שבויכוח שאנו חווים בימים אלה לא מופגן כבוד דומה. מספר רבנים עלבו ברב סתיו והביעו זלזול וחוסר כבוד ששום פיתול פרשני לא יכול לתרץ. נראה שהרבנים הללו לא מעוניינים להדיין עם הרב סתיו או להצביע על הסיבות לכך שהוא אינו ראוי כלל לרוץ לרבנות הראשית ושאר המועדים ראויים.

        זהו לא מקרה של "מחבלים זה לזה בהלכה" ובטח לא "אוהבים זה את זה".

      • ש.צ. לוינגר

        על הלשונות החריפות שנאמרו (לעתים רחוקות מאד) במהלך ויכוחים בתלמוד, ראו בשו"ת חוות יאיר, סי' קנב. התשובה מובאת גם בסוף ספר 'חפץ חיים'.

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד ב' בתמוז ע"ג

      לכב' נ.ה. – שלום רב,

      'קול אליהו' שנגדו יצא הגאון רבי עובדיה יוסף, אינו מאת הגר"מ אליהו זצ"ל, אלא מאת חכם הצעיר ממנו בכשלושים שנה, הרה"ג אליהו תופיק נר"ו, ראש ישיבת 'באר יהודה'.

      הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל במסיבת הסמכת תלמידיו – שאם גער באחד מהם בשיעור, אין הוא מבקש סליחה, זו חובתו של הרב, כדברי הרמב"ם, לגעור בתלמיד שמתרשל בלימודו ואינו מקפיד כראוי על בירור העניין.

      מספרים על ה'שפת אמת', שבנעוריו האריך בלימוד עם החברותא שלו עד שעה מאוחרת ובבוקר איחר קצת לתפילה. גער בו סבו, ה'חידושי הרי"מ', בחריפות. וכל אותו זמן הנכד מרכין את ראשו, שומע חרפתו ושותק, אחר כך שאל אותו החברותא: 'מדוע לא הסברת לסבא מה שקרה?'. ענה הנכד: 'הזדמנות כזו נפלה לידי לשמוע גערת חכם, דברי מוסר היוצאים מהלב של סבא – ואני אוותר עליה?'

      החידוש בדורנו הוא שגם תלמידים החלו לגעור בגדולים מהם בחכמה ובמניין,

      ויהי רצון שכשם שזכינו ל'עקבתא דמשיחא', כן נזכה לישועה שלמה ברחמי.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      הדברים החריפים של הגרע"י, נוגעים לסברת הגר"מ אליהו זצ"ל שעד פסח שני נחשבת המצה ללחם. סברה מחודשת המיוסדת ככל הנראה על ציפיה חושית לבניין בית המקדש בכל רגע, שעד פסח שני אדם מחשיב את המצה כלחם משום שהוא מצפה שייבנה המקדש ונזדקק לה בעת אכילת קרבן הפסח השני.

      הגרע"י יוצא בחריפות כנגד מה שהוא רואה כעירוב שיקולי חסידות וקדושה בענייני הלכה, הנקבעים לפי המציאות של האדם הפשוט, שלדידו פסקה המצה מלשמש כלחם ברגע שנגמר חג הפסח. (לאשכנזים, כידוע, נחשבת המצה כלחם כל השנה)

      • ש.צ. לוינגר

        אם זכרוני אינו מטעני, שמעתי שעל הישיבה שיסד הרב אליהו תופיק, ישיבת 'באר יהודה', ממליץ הגרע"י, שכן לומדים שם בשוטת הלימוד שלמדו ב'פורת יוסף', כפי שקיבל ראש הישיבה מרבותיו הגאונים רבי יהודה צדקה ורבי בן ציון אבא-שאול זצ"ל, ראשי ישיבת פורת יוסף.

      • עידן,אתה צודק בדבריך שויכוח נוקב וקשה לא אמור להגיע למחוזות של זלזול וביטול לא ענייני

        את דבריי על התנהלות הויכוחים אצל חז"ל והראשונים כתבתי בהתייחסות לדבריך על ה"ריתחא דאורייתא" באופן כללי ולא כהתייחסות ספציפית לעניין הרב סתיו ומתנגדיו.

        בעניין זה גם אני חושב שקריאות זלזול ברב סתיו-אם תוכל לתת דוגמאות אשמח לשמוע בכל אופן אם אכן נאמרו עליהם יאמר המשך דבריי – אינן במקומם כלל וכלל וחובה להסתייג מהם ומעבר לכך שחייבים בכבוד כל אדם הרב סתיו גם תלמיד חכם ומוסמך לדיינות שפועלו הציבורי והחינוכי לא צריך ראיה-חברים שלי משוהם מספרים עד כמה הוא מוערך ופעיל בעירם והגם שחלקם תומכים במועמד אחר שהיה לפני הרב סתיו רב העיר שוהם הוא הרב דוד לאו הם רואים את הרב סתיו כמתמודד ראוי מאוד מהיכרות אישית-וגם מי שחושב שהוא לא המועמד המתאים וזה לגיטימי לא צריך להתייחס אליו בכזה זלזול והלוואי והמחלוקת שהיא לשם שמיים תתנהל בפסים נורמטיבים וענייניים כדרכה של תורה מבלי לגלוש למריבת אוהדים באיצטדיון

        האמת הרושם שיש לי הוא שבגלל האכזבה הקשה מהבחירה של הקדנציה הנוכחית שלא סוד הדבר שבציבור הדתי לאומי הרבה מאוד לא מרוצים מהבחירה שהייתה נראה שבבחירות הללו המחלוקת לגבי טיב המועמדים נעשית יותר מחודדת ויותר קנאית בכדי לא לחזור למה שנתפס ככישלון בעייני רבים

        לענ"ד מה שגם גרם להסתייגות עד התנגדות בוטה למועמדות של הרב סתיו אצל חלק מהציבור זה מה שלוינגר הזכיר בדבר הקמפיין המשומן והתרומות מגופים עלומים שעשו לכל העניין אווירה של חשד בגורמים שרוצים להשתמש ברב סתיו למטרותיהם

        לא חקרתי את הנושא לעומק ואין לי מושג לפרטי פרטים ורק כתבתי את ההתרשמות שלי מהפולמוס בתקשורת של המגזר הדתי

  4. בס"ד י"ד אלול ע"ד

    הגר"ע יוסף הגדיר את שיטתו – לנהוג בתקיפות עם תקיפים ובעדינות עם האדם הפשוט – בהספד שנשא בשנת תשל"ז על ר' חנניה שרגא. הוא דרש את הפסוק במשלי: 'חזית איש מהיר במלאכתו לפני מלכים יתיצב לפני חשוכים בל יתיצב', שהמנהיג צריך 'להתייצב', לנהוג בתקיפות עם 'מלכים', אך כלפי 'חשוכים' אנשים קשי-יום אין לנהוג בתקיפות, אלא בחמלה ובעדינות. הבאתי את הדברים ביתר פירוט ובציון המקור, בתגובתי 'עת לתקיפות ועת לעדינות', על מאמרו של אריאל הורוביץ, 'תורה על הבר'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 827 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: