הניתוץ הוא פתח לאמונה | חננאל רוס

הרב שג"ר המשיך את מפעל הראי"ה, שאימץ ערכים עכשוויים והתיכם במסורת, אך גם ידע לבקר את המפעל הציוני־דתי המתפתח. ספר מקורי העומד אל מול המציאות

13-0588fלוחות ושברי לוחות

הגות יהודית נוכח הפוסטמודרניזם

הרב שג"ר

ידיעות ספרים, 460 עמ'

במאות השנים האחרונות מתמודדת האמונה מול הקמים לרוצץ את קיומה, ולהכריז כי כלל אין לה קיום ממשי, ואין לנו אלא להסתפק בעולם המדעי. יש שהמאבק בין המודרנה לדת הוליד עבורם שברי לוחות שאותם מומלץ להותיר בעבר, ולהתקדם הלאה בלעדיהם; יש שראו את הלוחות ניצבים ועומדים בעינם, והכחישו את המדע ותקפותו; ויש מי שהוסיף לראות בעיני לבו את הלוחות, אך חזה בעיניו בסדקים המתגברים על המוצקות ששכנה בלוחות.

הרב שג"ר, ראש ישיבת "שיח" שנפטר לפני שש שנים, ראה בניפוץ המדובר פתח לאמונה ולזיכוכה – פתח בו הוא עוסק רבות באסופת מאמריו הנושאת את השם "לוחות ושברי לוחות", וראתה אור לאחרונה.

המדע שלל את האפשרות לראות את הנוכחות הא־לוהית בעולם החיצוני, ואף בשפה. עם זאת, "ראיית האמונה כחובה לסבור שטענות מסוימות כאלה או אחרות נכונות מבליעה באמונה עצמה גישה חומרית, וממנה יונקים חכמי הטבע. השפה הדתית עצמה הופכת לשפה אובייקטואלית, אמונה ב־, ובכך מאבדת את רוחניותה" (עמ' 399). הסתירה של הכלים והמוצקות שהם מייצרים פותחת את האדם אל אמונה שהיא "איִן", וממוססת את האלילים שבנה לו האדם בדמות אמיתות מוצקות.

הרב שג"ר לא הכחיש את השבירה שהתרחשה, ואת התמורות שהתחוללו בחלוף הזמנים. במספר רב של מאמרים הוא מנתח את הקיבעון הערכי של הציבור הדתי לאומי שהולך בדרך הראי"ה והרצי"ה קוק. הניסיון ליישם כיום את התפיסות שהיו תקפות לתקופתן הוא אנכרוניסטי, וכדי לטשטש את הפער בין התפיסה למציאות נוצרות אידיאולוגיות שמכוננות ניכור בין הדוגל בהן לבין החיים הפשוטים. ניכור זה מוחש כלפי בית, בכך שהמאמין דוחה את התובנות והמחשבות שמאיימות לעלות בו, ואף כלפי חוץ, כשציבורים אחרים אינם מוצאים בהצהרה הגאולית את הגאולה שבה, ורואים בה דווקא איום פונדמנטליסטי ואטום.

מחוץ לדמוקרטיה

הרב שג"ר הולך במאמרים האסופים בספר זה בעקבות "הרב", המוזכר בספר פעמים רבות, הראי"ה קוק. במרבית המקרים הרב שג"ר מפיק מתפיסתו תובנות ומאמץ אותן אל תוך עולמו, אך הוא אינו חושש גם לחלוק על רעיונותיו, בייחוד בכל הנוגע ליחס אל המדינה. הוא ממשיך במפעלו הגדול של הראי"ה, שמתוך מאבקיו העלה ניצוצות, אימץ ערכים דוגמת החופש והציבם בלב לבו של האדם המאמין. צורת המאבק הפתוח המתוארת ב"מחלוקת וצמיחה", שבה מתעמתים עם הדעות הזרות אך גם מקשיבים ויוצאים מופרים מתוך המפגש האלים, מביאה לעושר ולהתפתחות אמונית.

ערך מרכזי בפוסטמודרניזם שזוכה להיתרגם במספר מקומות לאורך הספר הוא קבלת האחרות של האחר, ובביטויים שלו – בדמוקרטיה ובשוויון הפוסטמודרניים:

השוויון איננו מתחייב משום שהכול שווים ולכול יש ערך, שהרי ערכים כלל אינם קיימים, ואין ערך אמת ואף לא ערך לאמת. אדרבה, הכול צודקים משום שהכול אינם צודקים, ומכאן הזכות השווה של כולם לאי צדק. הכול שווים מתוך ריקנות, ולא מתוך הכרה בערך שנובע מצלם הא־לוהים שבאדם, או מעצם היותו אדם. התוכן של המילה אדם אינו נהיר, ולא ניתן לייחס לו משמעות אחת על פני משמעות אחרת; זהו נונסנס, וכלפיו כולם שווים, כמו אל מול המוות והאקראיות (עמ' 47).

את נקודת המבט הרואה כל ערך כחלקי וכל אמת כלא מחייבת מפרש הרב שג"ר כנקודת ההסתכלות הקבלית על השניות שקיימת בשתי בחינות בהימצאות הא־לוהית:

סובב כל עלמין – הא־לוהות הסובבת את העולם כולו וחיצונית לו, וממלא כל עלמין – המציאות הא־לוהית החודרת למציאות שלנו ונוכחת בה. הסובב, המסומל בעיגול, אין בו היררכיה, מעלה או מטה, טוב או רע… השורש של השלילה הפוסטמודרנית הוא נגיעה בבחינה של סובב כל עלמין – אין דבר שהוא מוחלט בפני עצמו… אדם אינו יכול לחיות על פי הבחינה הא־לוהית של הסובב… החיים על פי הסובב מובילים בדרך כלל לניהיליזם ולהתפרקות מערכים (עמ' 44־43).

באדם מובנית שניות, אובייקטיביות וסובייקטיביות דרות בכפיפה אחת. מצד אחד עומדת החוויה הסובייקטיבית, שעל פיה מסוגל להתקיים רצון מועדף. על פיה למשל אדם יציל את אחיו הטובע בנהר, ולא את ראש הממשלה ששוקע לידו. לעומתה מתייצבת הרפלקטיביות, הסוקרת את החברה האנושית מבחוץ, והיא תוהה האם יש להעדיף אמונה מסוימת על פני חברתה; כולם בני אדם שונים ונבדלים זה מזה, ואין צידוק מוסרי להעדיף את האח על פני מי שהוא אחר.

הפוסטמודרניזם מאמץ לעצמו את הבחינה של "סובב כל עלמין", ומרום הסתכלותו הוא אינו מסוגל למצוא מבטח או משען בערכים האנושיים, והאמת בכללם. מכאן גם מובן הפער בין הדמוקרטיה שהושתתה על ערכים מודרניים וממשיים כמהות האדם והזהות המשותפת לבין הדמוקרטיה הפוסטמודרנית, המובנית.  "דווקא על ההכרה שאין איזו מהות כל שהיא לאדם, אין כל קדושה המייחדת ומעניקה למאן דהוא עדיפות על חברו" (עמ' 145).

במאמר "הלכה ודמוקרטיה", שבעיניי הוא החשוב ביותר בספר, עוסק הרב שג"ר במשמעות של הדמוקרטיה ביחסה להלכה. לדעתו הסתר הפנים ההיסטורי מחייב את היחס אל האחר ואל הדמוקרטיה הפוסטמודרנית. הוא נפרד מדרכו של הראי"ה במספר צמתים, ומעדיף למשל את היחס החרדי כלפי המדינה, ואת המושג "דינא דמלכותא דינא", על פני הממלכתיות. הוא נוקט את דרכו של הפוסטמודרניזם ה"רך", אך כאדם דתי הוא אינו מקבל את הדמוקרטיה כהווייתה; אימוצה מותנה בכך שהיא לא תחרוג מ"הגבול ההלכתי והגבול האתי. גבולות אלה אינם עניין להסכמה כללית או להצבעה דמוקרטית". בכך הוא אינו מוכן לקבל את שלטונם המוחלט של הפופולריות ושל ההמון המכונן אותה.

גדלות ששומרת על ענווה. הרב שג"ר

גדלות ששומרת על ענווה. הרב שג"ר

אי אפשר ללמוד

אחד הקשיים המרכזיים שמציף הפוסטמודרניזם, אם לא המרכזי שבהם, הוא קיום המצוות. קיוויתי למצוא התייחסות מפורשת לסוגיית קיום המצוות בעולם שבו החופש שולט, ונכזבתי. הרב שג"ר חוזר פעם אחר פעם על החשיבות של קיום המצוות, ואף הוא מעולם הרי לא נחשד בפשרנות בתחום זה. הוא אמנם מציע שני מודלים אפשריים של צד"פים (ציוני־דתי־פוסטמודרני), אך לא מייחד לשאלה זו מקום בפני עצמה, וכמעט שלא נוגע בקושי.

מוקש נוסף שקיים בספר זה הוא אופי הכתיבה. מקורם של מרבית המאמרים הוא בטיוטות שהוכנו לקראת שיחות. כתיבה לשם אמירה אינה דומה לכתיבה שעתידה להיוותר כתובה. המאמרים מובְנים מאוד, ואף מובנים למדי, וזה יתרונה של הכתיבה לשם אמירה. לעומת זאת, ברי כי אלה מאמרים שראוי לנתחם, ולבחון את הטיעונים שהם מעלים, אך אין זה טקסט שאפשר ללמוד אותו. כיום כמעט לא נכתבת הגות שאפשר "ללמוד" אותה, מפני שהכותבים מפרשים את אשר יש ברצונם לומר. בכתבים אחרים של הרב שג"ר נדרש מאמץ פרשני מצד הקורא, וכך הופכת הקריאה לחוויה אינטימית הרבה יותר.

מעבר לזה, בעולם שבו "המדיום הוא המסר", כמצוטט לא פעם בספר, לאופי הכתיבה נודעת משמעות, ולא לחינם מתאפיינים ההוגים הפוסטמודרנים בשפה החורגת מהמקובל, ומשחקת בגבולות השפה. הרב שג"ר היה כותב ספרותי, וכתיבתו ידעה להביע יותר ממה שמוגש בספר זה. כאן אנו שבים אל שמו של הספר ונזכרים בלוחות שהיו, ובשברים ובטיוטות שמצויות לפנינו כיום.

לסיום, זהו ספר חשוב, שמציג חשיבה מקורית וייחודית, ונוכחת בה גדלות ששומרת על הענווה הפוסטמודרנית. אין בו התנצלות או פחד, אלא פשטות שנובעת מהעמידה אל מול המציאות ומהמפגש איתה כפי שהיא – ללא מעטה אידיאולוגי חוסם.

ראוי לרב שג"ר שייאמרו עליו המילים שכתב על אודות הלולב, ההופך את האורות המקיפים לאורות פנימיים:

"אורות מקיפים" הם תובנות שעדיין אין לנו הכלים – הכלים התודעתיים, כלי ההרגשה וכדומה – כדי להכיל ולחיות אותן… איננו מסוגלים להפנים אותן, להפוך אותן לחלק מהאמונה, מן הזהות הפנימית שלנו… תפקידו של הלולב להרחיב את כלי התפיסה באופן שהאורות של אמונתו יהיו גם הם נרחבים ופנימיים (עמ' 390). 

חננאל רוס הוא אברך בישיבת "מחניים"

מודעות פרסומת

פורסמה ב-31 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון שלח תשע"ג - שבוע הספר - 825, יהדות ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 115 תגובות.

  1. שבוע טוב.
    האמת היא כי כבר ירמיהו התייחס לקיום מצוות בעולם פוסט מודרני , כאשר אמר – 'נתתי את תורתי בקרבם ועל ליבם אכתבנה' , 'ולא ילמדו עוד איש את רעהו דעו את ה' כי כולם ידעו אותי'. קיום המצוות בעולם פוסט מודרני יכול להיות מושג דרך החוויה האישית – הנבואה שתהיה לכל אחד.
    זה נכון כי בעיקרי הרמב'ם ובחזל מובא כי נביא אינו יכול לשנות מצוות וכדומה , אך המעיין הישר בתורה ובנביאים יראה כי התורה שבכתב עצמה אומרת ההיפך , ומבארת כי הנביא בא גם לחדש ולשנות מצוות , והנביא בכל דור בעצם מחליף את משה בהר סיני המוריד לעם את דבר ה'- כמבואר בדברים יח'.
    עצם הפוסטמודרניזם והדגש על החוויה האישית הינו הטריגר לגילוי הנבואה בדורינו. חכמי בית שני דחקו את הנבואה לקרן זוית , ויצרו דגש על החוויה השכלית ה'קולקטיבית' , אך כבר גישה זו אינה רלוונטית , והיא תהיה עוד יותר לא רלוונטית.

    • ש.צ. לוינגר

      בס"ד כ"ה בסיון ע"ג

      בדברים יח אין אף מילה על שינוי מצוות על ידי נביא. הכתובת אליה מפנה התורה לשאלות בהלכה היא 'הכהן אשר יהיה בימים ההם או השופט' (דברים יז).

      יותר מאלף שנים היו נביאים בישראל שעוררו לקיים את מצוות התורה שהוזנחו, ומחו בכל תוקף כנגד אלה שהשליכו את מצוות התורה אחר גוויהם. ירמיהו הנביא מנבא שלעתיד לבוא תהיה התורה מופנמת בליבו של כל אחד, ולא יצטרכו לתוכחות של הנביאים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        ובניגוד ל'חזון הפוסטמודרני', שלפיו כל אחד יהיה נביא לעצמו ויעשה את הישר בעיניו, מנבא ירמיהו: 'ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים' (לב,לט).

        דוקא בירור כל השיטות בהלכה ובמחשבה, והבנת השיקולים העומדים מאחריהם – הוא שיביא בע"ה ליצירת הדרך המאחדת. כפי שכונסו דיעות התנאים ונחתמו במשנה של רבי יהודה הנשיא, דיעות האמוראים – בתלמוד; ודיעות הראשונים – בשולחן ערוך. כך בע"ה יקום האדם הגדול בענקים שיכנס את האסכולות השונות בהלכה ובמחשבה למסכת אחת מגובשת, שכל אחד ימצא בה את עצמו. וכדברי הראי"ה קוק, בסידור 'עולת ראי"ה', על הפסוק 'וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך', שריבוי הדיעות מגלה את המורכבות הגדולה של האמת (ח"א, עמ' של-שלא)

        החווייה האישית של האדם וההרגשה הטובה שלו במה שהוא עושה – חשובות מאד. אחת הסיבות לגלות הנאמרות בתורה היא 'תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל'. לשם כך צריכה להיות יכולות להגיד תודה. לראות את הטוב שבמציאות ולשמוח בו, יחד עם החתירה ליותר טוב.

        אדם צריך להיות מודע לטוב שבעצמו וגם לטוב שבחברו, ולהבין ששניהם משלימים זה את זה. כך ימצא את השמחה, לא בזלזול ובביטול כלפי זולתו, אלא בחתירה אל השלמות הנבנית ביחד.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. יוסף כהן שבוע טוב

    כשאתה מדבר על גישה רלוונטית או לא רלוונטית אתה מדבר יותר בשם עצמך מאשר בשם המציאות האובייקטיבית

    עובדה שאין להכחישה היא שרובא דרובא של המחפשים את ה' ואת דברו בימינו עושים זאת דרך אותה דרך של "חכמי בית שני" כדבריך או בקיצור חז"ל ולא מצינו שרוב תופשי התורה ומבקשי ה' הולכים לחפש נבואה בדרך לא דרך וכו'

    כך שלענ"ד המציאות מראה באופן ברור שדרכם של חז"ל והפוסקים ועוד איך רלוונטית ויש ל"סחורה" שלהם "קונים" רבים

    סתם לתשומת ליבך

  3. דרך זו לא רלוונטית , כי התורה לא הפכה ל2 תורות אלא לאלף תורות. והאנשים הדתיים נקרעים בין רצונם לעשות רצון ה' לבין המציאות – וכאן יש 'שמרנים' ויש 'רפורמיסטים' ועוד אלף גווני ביניים.
    רוב המצוות שבתורה כלל אינן ישימות בימינו , רוב עם ישראל לא שומר מצוות למעט מצוות בודדות כמו מילה. וזה לא בגלל שהם 'רשעים' אלא בגלל שזה פשוט לא מרגיש להם שייך למציאות חייהם.
    ואגב ,מי שיקרא את טעמי המצוות שכתב הרמב"ם למשל יראה עד כמה טעמים אלו אינם רלוונטיים בעליל למציאות ימינו. למשל, האם כאשר אתה מתפלל בתפילת מוסף שיבנה בית המקדש ותקריב קרבנות , אתה באמת מתכווין לכך ? האם כשעושים היתר עיסקא וכולם לווים בריבית , אתה חושב שזה רציני ?
    העניין הוא שהתורה עצמה ידעה שהיא צריכה עדכון על ידי נביא מעת לעת , וכתבה זאת בפירוש בדברים יח. גם בדרכים לראות מיהו נביא שקר , התורה כותבת רק שני קריטריונים – זה שלא יתקיימו דבריו , והמתנבא בשם אלהים אחרים ולא כותבת מאומה על נביא המשנה מצוות.
    זה שרוב עם ישראל הולך בדרך הלא רלוונטית , פשוט וברור. בגלל זה עבר עם ישראל 2500 שנות סבל. וגם כאן התורה כותבת זאת בפירוש "ואמר הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הצרות האלה" – כאשר הנבואה נמחקה , וכל התורה הפכה לאנושית. – אז פשוט אין אלהים ואין תורה , ומצאוהו רעות רבות וצרות. זה כמו שהיום בעידן הווינדוס תשתמש ב"דוס" , ואין לך שום יכולת להתעדכן. אז מה הפלא שהמחשב שלך לא יוכל לעשות כלום ? מה הפלא שהבטחות התורה לא מתקימות (למשל "כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך") ?
    ולגבי הבטחות התורה שזכינו שכן התקיימו בדור האחרון , התקיימו דווקא בזכות אותם פורקי עול , שהחליטו שהדרך של חזל אינה רלוונטית עבורם , ורוב מי שהאמינו באדיקות בדרך החזלית הושמדו שם. לפחות בארצות אירופה. עם זאת אינני רואה פריקת עול כאידאל. האידאל מבחינתי הוא נבואה. חתירה לקשר ישיר עם ריבונו של עולם ולא פריקת עול. אני סמוך ובטוח כי אני רק הסנונית הראשונה בעניין זה , ואחרי יבואו רבים נוספים מבקשי ה'.

  4. יוסף,זה שלצערינו רוב עם ישראל לא שומרים מצוות באורך מלא זה לא כי הנבואה חסרה להם וכד' אלא פשוט מחוסר היכרות והרגלים וחלק מחוסר עניין

    בל נשכח שלא מעט מהציבור החילוני משתייכים למגזר המכונה "מסורתי" והם בעצם מאמינים באמיתות המסורת הקיימת רק לא מקיימים אותה במלואה מטעמי נוחות אישית וחוסר בהרגל לכך ולא מתוך "חוסר בנבואה וקשר ישיר עם ריבונו של עולם וכד'"

    יש גם אתאיסטים שמבחינתם כל דבריך על הנבואה משולים לשיגעון אחד גדול

    ככה שכנראה לא חסרות סיבות אחרות לעזיבת התורה בדורות האחרונים ע"י רבים מעם ישראל

    חוץ מזה גם בתקופת הנביאים בל נשכח שלא חסרו עבירות חמורות מאוד של עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים וכנראה בכל דור יש את האתגרים הרוחניים שלו וגם בתקופת הנביאים לא חסרו אתגרים ונפילות

    תחשוב על זה..

    מעבר לכך באשר לשינוי הלכה ע"י נביאים -כידוע שאין נביא רשאי לחדש כלום ומעבר למה שלוינגר כתב לך אין לי מה להוסיף ויפה כתב

  5. יוסף,לגבי היתר עיסקה זה חלק מעניינה של תורה שבעל פה לתת מענה לצרכים המשתנים במסגרת ההלכה

    בכל אופן אני לא מבין איך כל זה קשור לנבואה בעוד הנביאים מופקדים על נושאים אחרים ולא על פסיקת ההלכה?

    מדוע אתה חושב שקשר ישיר עם ה' פירושו מחיקת התלמוד הבבלי וממשיכיו הראשונים והאחרונים ?

    מדוע אתה מכניס מין בשאינו מינו כשאתה מערב נבואה בהלכה למרות שמדובר בשתי מערכות נפרדות של דבר ה'?

    ושוב אומר בפעם המיליון שדומני שכמעט אף חילוני לא נמנע מקיום מצוות בגלל "חוסר רלוונטיות לחיים"

    בתקופת האידיאוליוגיות הגדולות של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה20 למניינם זה היה יחסית נכון כיום דומני שדברים אלו יהיו מוגזמים.

    • מפשט התורה רואים כי הנביאים כן מופקדים על פסיקת הלכה- כך הפשט בדברים יח' שהבאתי קודם – בכל דור יש נביא המהווה מחליף של משה בהר סיני והוא אחראי להביא את מצווות ה' אל העם באותו הזמן שמשה לא נמצא. עיין שם בפסוקים.
      כנל יחזקאל פוסק הלכות בספרו ולכן ביקשו חזל לגנוז ספר יחזקאל (ומי יודע מה הם כן גנזו ?). כנל ירמיהו שהבאתי קודם אומר כי לעתיד לא יצטרכו ללמוד תורה אלא כל אחד ידע אותה בנבואה , ועוד ועוד. כל אלו ועוד סותרים את "הפרדת הרשויות" עליה אתה מדבר.
      מי שביצע את "הפרדת הרשויות" עליה אתה מדבר והפרידו בין נבואה והלכה , אלו חזל בתחילת בית שני – כנראה כחלק ממאבקם בעבודה הזרה. ומאז עם ישראל סובל רק צרות אחרי צרות. הוא איבד קשר ישיר אל האל , הפך לדת של פרשנויות אנושיות לעיתים ללא קשר לדבר ה' , ומתפלא למה הוא סובל.
      לגבי מדוע אני חושב כי אם תהיה נבואה לא נצטרך או פחות נצטרך תלמוד בבלי – לא אני חושב , ירמיהו חושב כך בפסוקים שהבאתי קודם.
      אני חושב שבעולם פוסט מודרני זו הגישה שבסופו של דבר עם ישראל ילך בה , גם אם זה יקח זמן. ועיין בכותרת מאמר זה הנכונה גם לדברי.

      • יוסף,תראה אם אתה לא מקבל את חז"ל כפרשנים הבלעדיים של תורת ה' ושלאורם נלך ללא סייג אז הויכוח בנינו תם היות ואין לנו נקודת מוצא משותפת וכל אחד ילך לדרכו [אגב עברת ליהדות הקראית?]

        רק אגיב ספציפית לדבריך כאן שהנאמר בדברים יח לא סותר בכהוא זה את דבריי וודאי שיש לנביאים תפקיד חשוב בחינוך העם ובהפנייתם לדרכו של ה' וכמו שלווינגר כתב לך לא לחינם מפטירים בנביא עם ברכות בשם ומלכות "אשר בחר בנביאים טובים ורצה בדבריהם הנאמרים באמת" וכך גם הדבר עם ההלכות העתידיות של יחזקאל שיושבו ע"י חז"ל.

        כולנו מצפים להשבת הנבואה ולבואו של אליהו הנביא שיבשר לנו את ביאת הגואל בינתיים זה לא קרה ואין לנו שיור רק התורה הזאת ששמרה עלינו מכל משמר בגלות הארוכה וגם עכשיו

        כשתשוב בעז"ה הנבואה אל דאגה ידעו על כך אבל זה לא משהו שאפשר לקדם מלאכותית

        ובקשר לדבריך על "דת של ספרים אין קץ ופלפולים ללא קשר לאמת או לאלוקים" כבר הפניתי אותך למאמר של הרב קוק "חכם עדיף מנביא" שהוא מתאר שם יפה מאוד מדוע כל ה"פלפולים" דווקא השביתו את העבודה זרה בניגוד לנבואה שלא הצליחה בכך למרות עוצמתה

        תנוח דעתך שגם ה"משכילים" כמו שלמה מיימון ואחרים לגלגו על הפלפולים וה"לומדעס" של הגמרא ולא מעט לועגים כבר התבטאו על כך בכל זאת אנו רואים שגם אז כהיום יהודים טובים יושבים ומתענגים על דף גמרא

        שים לב ששיעורי דף יומי נפוצים יותר מכמעט כל שיעור אחר בבית כנסת

        תן דעתך על כך

        ושתהיה דרך צלחה

      • יש אמרה – "אהוב אפלטון , אהוב אריסטו , האמת אהוב יותר מכל".
        על אותו בסיס : "אהוב חז"ל , האמת אהוב יותר מכל".

        אין לי שום בעיה להתענג על דף גמרא , השאלה היא "האם זו האמת ?" "האם זה מה שהתורה רוצה ?" "האם זה מה שה' רוצה ?"

        המאמר עוסק בפוסט מודרניזם שהפך את העולם מעולם של אמיתות מוחלטות לעולם של אמיתות יחסיות הנכונות לכאן ולעכשיו. זה כמובן לא מדלג על העולם התורני.
        זה "ישבור את הלוחות" הקיימים , ואין לי ספק כי הלוחות השניים שיזכו לקיום תמידי ונצחי יבנו בדרך עליה אני מדבר כאן גם אם היום זה נשמע מוזר.

      • ש.צ. לוינגר

        לגבי התלמוד – ראה בספרו של הרב שג"ר, 'בתורתו יהגה – לימוד גמרא כבקשת אלקים'

  6. יוסף

    האם אתה מסוגל להעלות על דעתך שאפילו הנבואה כבר לא מעניינת היום אנשים רבים? שאפילו היא כבר לא תהיה גאולת האדם? האם לא תבין שאילו תתפרץ פתאום הנבואה בימינו התגובה אליה תהיה לא אחרת מלכל תופעה דתית ודומותיה? וכי אתה משלה עצמך לחשוב שהנבואה היא הוכחה מוחלטת וחד משמעית למשהו, וכל העולם יעצור את נשימתו מולה? האם אתה מסוגל להבין שייתכן ואנשים רבים לא מעוניינים בשום דבר מהעולם העתיק? האם תוכל להבין שאנחנו מין אדם שונה מהדורות הקודמים, שהשתנינו כולנו (כולל הדתיים והחרדים, שככל שייאבקו נגד ה'דמון' השוכן בנפשם כך יסתבכו יותר ויותר)?

    לעניות דעתי, אם תלמד פסיכולוגיה ותרד לעומק חקר נפשך, תבין טוב מה כל כך מושך אותך במונח 'אלוהים' ובקשר עימו, וכך תוכל גם להתייחס לתשוקות אלו בגישה אחרת.

    דיי לנוסטלגיות ולאמונות התמימות, נשאיר אותן לסרטים, עלינו לחפש ולברר ולמצוא מה אנחנו באמת, ומה אנחנו רוצים, בלי שום מוסכמות, דעות קדומות ודמיונות נוסטלגיים.

    • לזר עם הכינוי המוזר –
      מי שחושב שהנבואה לא רלוונטית , פשוט איננו מבין את משמעותה. נביא איננו בהכרח אדם עם מבט מטורף בעיניים הצועק בכיכר העיר. נביא הוא אדם עם קשר ישיר לאלהים. אדם החווה את ההשראה האלהית עליו באופן פיזי. הרמב"ם מגדיר את הנבואה כשפע השפע מאת ה' אל האדם , ומוסיף כי זוהי השלימות העליונה של מין האדם , במילים שלי – השלב האחרון באבולוציה של "אדם".
      היא רלוונטית היום יותר מאי פעם כי היום אנשים פחות מעונינים בסיפורים , אלא מעונינים לחוות דברים באופן ישיר.להבדיל גם ב"טומאה" – בכל העולם המערבי יש נהירה לפאגאניות , תקשורים וכדומה. גם הבודהיזם הפך להיות "אטרקטיבי" אצל יהודים ונווצרים וכו רק בזכות זה שהוא מציע סוג של "חווויה ישירה".
      ביהדות יש חוויה ישירה כאופציה לגיטימית וחיונית והכרחית , אלא שהיהדות עוותה ושונתה בנושא זה. איבדה את הקשר עם האל והפכה לדת של ספרים אין קץ , ופלפולים ללא קשר לאמת או לאלהים.
      לידיעתך , למדתי הרבה פסיכולוגיה (בכוחות עצמי) , תורתו של פרויד היא. הכללה לא מדויקת פסיכולוגית ועובדתית (אגב , הידעת ? הטיפול ב'אנה או' עליו מבוססת כל הפסיכולוגיה המערבית לא הצליח כלל ?) מהבאים אחריו חלק התקרבו לאמת יותר. באלו אני מתכוווין לקליין ביון וויניקוט.

    • יוסף,אתה שואל "האם זה מה שהתורה רוצה" או מה "שה' רוצה"

      כל עוד מאן דהוא הוא לא קראי מבחינתו חז"ל הם מעתיקי השמועה שהעבירו איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה את התורה שבע"פ בטהרתה וזאת בנוסף לדברים שלמדו במהלך הדורות בדרשות על המידות שגם להם תוקף של תורה וכך גם תקנות דרבנן

      אמונים אנו על מסורת מעתיקי השמועה שהביא הרמב"ם בהקדמתו לי"ד החזקה ומבחינתנו זה מה שהתורה רוצה להעביר וה' רוצה להעביר

      לכן מבחינתי אם שנינו לא מסכימים על נקודת המוצא הזו הדיון בנינו יהיה עקר ולא יוביל לכלום בדיוק כמו שאם יתפתח פה דיון על הלכות תפילין ומי ראוי להניח תפילין דרבינו תם וכד' ויבוא פתאום לדיון קראי שיצטט את ספרי ההלכה שלו "יריעות שלמה" ו"אדרת אליהו" שהויכוח לא שייך כי אין כלל מצווה להניח תפילין

      ברור לך שזה יהיה מצחיק וכמאמר הביטוי השגור "לא קשור לעולם" ודיון אמור להיות סביב נקודת מוצא ברורה

      לכן מבחינתי "מה ה' אלוקיך שואל מעמך" זה ללכת בדרכי חז"ל וממשיכיהם עד ימינו תוך כדי ציפיה לגאולה שלמה וכן גם להשבת הנבואה בב"א.

      • אני לא קראי.
        ולא ידוע לי שהקראים עושים את הנבואה לעיקר בתורתם.
        אני מכיר קראים , אני אפילו מכיר "כת" שמפרשים את התורה כפי הבנתם (והם גם מקריבים קורבנות בבמה !) , אך זה לא אני.
        אני מחפש את האמת , ולא אכפת לי אם אמרו אותה חז"ל , אמרו אותה קראים , או אמרו אותה אינדיאנים.
        ומבחינתי היום האמת היא לגשת אל החוויה הישירה , ולא להסתפק בציטוטים וספרים.
        מי שמסתפק בציטוטים וספרים – זכותו.

    • ש.צ שלום רב

      מצטרף להמלצתך על ספרו של הרב שג"ר "בתורתו יהגה"

      מי שלומד גמרא יאהב מאוד לקרוא את הספר הסוקר בהרחבה כמה משיטות הלימוד הידועות

      אם כבר מאמר על הרב שג"ר ואישיותו המיוחדת רצוי להזכיר ספר זה

  7. יוסף

    טעית בי. אני מכיר טוב טוב את כל התיאוריות על נבואה (הרמב"ם הוא רק הראשון, אחריו באו עוד רבים אחרים, עד בנימין אופנהיימר בדורנו שסיכם ופיתח את המחקר בענין, ראה ספריו 'הנבואה הקדומה בישראל' ו'הנבואה הקלאסית בישראל'). גם אני התלהבתי בעבר מהנבואה ואפילו שאפתי לחידושה.

    לא עוד. למדתי והבנתי שאין להנחת הנבואה כ"קשר עם אלוהים אובייקטיבי" שום בסיס רציונאלי ופילוסופי. אם תלמד טוב מה המשמעות שהרמב"ם יוצק לנבואה תבין שהוא בעצם מרוקן אותה ממשמעותה (לפחות זו המסורתית שבה אתה מאמין). בימינו אפילו המשמעות שהרמב"ם יצק – התמוססה, והוא עצמו היה מודה בזה.

    לגבי חיפוש הרוחניות והחוויה. עוד לא ראיתי פילוסוף אמיתי אחד שיפנה לזה. אפשר להבין את זה כמו נטילת סמים. להערכתי, אנשים עוד יתנערו מזה, כיון שלבסוף יגלו את האשליה והריקנות.

    בני אדם מחפשים מפלט ומנוס מהאחריות והבדידות שלהם מול עצמם והעולם. אך נראה שסוף סוף אין תחליף אמיתי לחיי אמת מתוך הכרה צלולה ואומץ.

    • אני דווקא חסיד גדול של הנבואה אליבא דהרמב"ם.
      הנבואה אליבא דהרמב"ם היא תהליך טבעי לחלוטין , שכאשר אדם מגיע לדרגה רוחנית מסוימת , אוטומטית שורה עליו השפע הנבואי. הנבואה מבחינתי איננה הוקוס פוקוס אלא חוק טבע פשוט.
      אינני יודע מה כוונתך ב"קשר עם אלהים אובייקטיבי" – כי מבחינתי האלהים היהודי הוא "ההויה" עצמה. כך הסביר רבי יוסף ג'יקטליא לאורך ולרוחב בפרק הראשון של ספרו "גינת אגוז".
      כנ"ל לגבי "המשמעות שיצק הרמב"ם התמוססה" – אם כוונתך לכך שהמדע איננו מכיר בשפע רוחני , אז מה ?
      המדע איננו המילה האחרונה , מבחינתי לפחות.
      בעבודתי כהילר אני כל הזמן עובד עם "שפע רוחני" , ומבחינתי זו מציאות קיימת – גם אם המדע לא מבין אותה.
      (ואגב , המדע עדיין איננו מבין דברים רבים הקשורים לתודעה האנושית , וגם על השאלה "מהי תודעה ?" הוא עדיין לא יודע תשובה ברורה).

      כנ"ל לגבי פילוסופים – לא ראיתי מעולם משהו טוב שיצא מפילוסופים , והם מבחינתי לא המילה האחרונה בשום עניין. אם כבר ריקנות – זה אחד המאפיינים של פילוסופים דווקא . . .
      וחיי אמת מתוך הכרה צלולה ואומץ – זהו בדיוק המפתח לנבואה. אדם העומד לבדו מול אלוהיו.

    • יוסף,אני אכן גם מאמין בשאיפה לחוויה ישירה בבחינת "מתי אבוא ואראה פני אלוקים" אך אני חושב כמו שכבר כתבתי לך שפשוט וברור שהנבואה לא מחליפה את החוכמה דהיינו:ההלכה מתוך העיון השכלי והשימוש במסורה ולשתי המערכות תפקידים שונים המשלימים זה את זה ולא מבטלים זה את זה

      וכנאמר במאמר המופתי של הרב קוק זצ"ל "חכם עדיף מנביא"

      אני מאמין שגם החוויה לבדה יכולה לתת עוצמות שלא תמיד ישארו בשיגרה השוחקת של היום יום ואילו העוצמה הפשוטה של דף גמרא עם רש"י ותוספות והלכות דקדקניות של זמני תפילות מדוייקים ופרמטרים ברורים בהלכות שבת וכשרות ובכל דבר נותנת כח גם בזמנים אלו שאין בהם מתח רוחני גבוה באופן טבעי

      יהדות של השור הבור ההבער והמבעה ולא רק של שרפים ומלאכים היא מה שנקרא בצדק "תורת חיים" ויעויין במהר"ל בתפארת ישראל פרקים טז ואילך בעניין זה

      ואם הדיון מבוסס על מאמר על הרב שג"ר ע"ה אי אפשר בהקשר לדיון כאן שלא להזכיר את דבריו בהקדמתו לספרו "בתורתו יהגה" על לימוד הגמרא שם הרב שג"ר מעיד על עצמו שהוא אוהב ללמוד בעיון "ברכת שמואל" לא פחות מאשר ליקוטי מוהר"ן

      הרב שג"ר זצ"ל האיש הכה רוחני שהיה ממביאי בשורת הניאו חסידות בציבור הדתי לאומי מעיד על עצמו שבאותה מידה בה הוא אוהב ללמוד חסידות כך הוא אוהב ללמוד ספרי לומדעס על הגמרא של גדולי הלמדנים בדורות האחרונים

      ככה צריך גם רוחניות ובקשת אלוקים גדולה מאוד ברגש וגם אותה בקשת אלוקים בשכל

      וכמו שהרב זצ"ל כתב באיגרת לר' פנחס לינטופ שצריך את שתי היסודות וש"נאה לנו שיחתם של תלמידי הבעש"ט ביחד עם שיחתם של תלמידי הגר"א"

      יהי רצון שנזכה כולנו במהרה לאורו של השי"ת

  8. טוב, תודה על השיחה הזו. מאחל לשנינו שנמשיך להתקדם כל אחד בדרכו לחיים טובים.

  9. היכן אמרתי כי הנבואה מחליפה חוכמה ? דרישות הבסיס לנבואה הן חוכמה ואומץ. בלי חוכמה אין כלום.

    אתה מנסה לשייך אותי ל"מסגרת" שאתה מכיר – "אם אתה לא מקבל תמיד את חז"ל אז אתה קראי", "אם אתה חושב שניתן לפסוק הלכה לפי נבואה , אז סימן שאתה לא אוהב ללמוד המבעה וההבער" . .. ובכן , אינני שייך לאף מסגרת.

    אין לי שום דבר אישי נגד המבעה וההבער , השאלה היא האם זה דבר ה' ? האם התורה התכוונה שהיא תיהפך למה שהיא הפכה היום ? האם אותם פלפולים מייצגים את דבר ה' בעולם ?

    אינני יכול להגיד לך "לא" בוודאות , אך גם אינני חושב שכן. זה פשוט התרחק מידי מהמקור , הפך למשהו מאוד טכני וחברתי וחסר אלהים.

    כשאני מטפל בהילינג למשל , אני בפירוש מרגיש עלי השראת ה'. כנ"ל כשאני עושה ברכת כהנים. אפילו כשאני שומע מוזיקה טובה מאוד.
    השפע הרוחני , שבסופו של דבר הוא שפע הנבואה כאשר יתגבר עוד ועוד , הוא שפע שניתן להרגיש בחוש. אך כשאני לומד תלמוד זה אולי "מנקה את המוח" אך זה לא כמו מוזיקה , למשל. כנ"ל כשאני רואה אנשים רבים שלמדו תלמוד יותר ממני , על חלקם הקטן אומנם יש השראה, אך על רובם הגדול יש פנים חשוכות . . .

    מצד שני גם כאשר אני מסתכל על התורה שבכתב אינני חושב שריבונו של עולם מעונייין שהיום במאה ה21 נקיים אותה ככתבה וכלשונה.
    לכן אני מבין שכמו שווינדוס צריך עדכון מידי פעם , גם התורה היתה צריכה עדכון כזה בנבואה כדי להתאימה לכל דור , והיא כותבת זאת בעצמה בפירוש. ממילא לא אני ה"אפיקורוס" אלא מי שדחו ודוחים זאת עוד ועוד , וגורמים צער ויסורים אין ספור לעם ישראל 2500 שנה.

    המחשבה שיש הפרדה בין נבואה והלכה היא רק פרשנות , והיא מוטעית.

    • יוסף,בדבריי על ה"חוכמה" לא התכוונתי לחוכמה במובן הרגיל של המילה אלא למובנה בהקשר המדובר כפרמטר שונה מנבואה מהמימרא "חכם עדיף מנביא" לא התכונתי שמי שרוצה נבואה מעודד טיפשות וכבר הסברתי בתגובתי הקודמת את המינוח "חוכמה" בהקשר הנ"ל.

      שאלת היכן אמרת שהנבואה מחליפה את החוכמה? כמה משפטים לאחר מכן בתגובתך אתה אומר זאת בתמיהה-אחרי שחזרת על כך פעמים רבות בדיוניך עם לוינגר בדיון ביניכם במאמר "המצוות שומרות עליך"]

      שאתה לא בטוח שכל המו"מ התלמודי-הלכתי מייצג את דבר ה' נאמנה עיין שוב בדבריך "אין לי שום דבר אישי נגד המבעה וההבער השאלה היא האם זה דבר ה'? האם התורה התכוונה שהיא תיהפך למה שהיא הפכה היום? האם אותם פלפולים מייצגים את דבר ה' בעולם?"

      כתבת אח"כ שאתה חושב שמדובר במשהו ש"התרחק יותר מידי מהמקור"

      משפטים בסגנון זה כתבת שוב ושוב בדיון שלך עם לוינגר ועליהם כתבתי את דבריי אליך כאן שהנבואה לא באה להחליף את החוכמה

      וכפראפראזה על דברי הרב קוק ב"חכם עדיף מנביא" אומר בסגנוני שתפקיד החכם להיות המשפטן והנביא איש הרוח וכמו שאנשי הרוח המקובלים בחברה כ"זקני השבט" ידברו בנחרצות נגד עוולות חברתיות בסופו של דבר מי שהמעסיק שלו ירמה אותו ויעשוק אותו המשפטן הוא זה שיכריע מעשית איך לפתור את הבעיה ומה לעשות ואיש הרוח הוא זה שיאמר את האמירה הנחרצת בגנות העושק והקמאות וכו' וכו'

      זה חשוב וזה חשוב ואין לערבב מין בשאינו מינו ולזרוע כלאיים

      לדעתי אתה אולי שלא בכוונה מייחס לנביאים דברים שהם לא היו חולמים עליהם כשאתה מדבר על "עידכון התורה" וכו' שכל עניינם היה "לתת בראש" לעם הסורר שלא שומר על התורה המסורה ובדיוק כמו הדיבורים מצד אנשי רוח חילונים שמדברים על "מוסר הנביאים" בעניינים חברתיים בהשמטה על דברי הנביאים נגד חילול שבת וכד'["שומר שבת מחללו ומחזיקים בבריתי" של ישעיהו וכד']

    • יוסף,שאלה לי אליך: אתה מדבר על הנבואה שתלויה בנו ושאנו דוחים אותה אנו לא בסדר

      אז אולי אמור לי איך נדע מהי נבואת אמת?

      מה מבחינתך יראה שהטוען לנבואה באמת ובתמים קיבל השראת שכינה והוא לא שרלטן או גורו ממוצע?

      מה תאמר על השבתאים והפרנקיסטים שבשם רגש רוחני ופירושים מעוותים בזוהר ובקבלה קיימו מסיבות זימה?

      גם אם נלך לשיטתך שנביא גם תפקידו לפסוק ולעדכן את התורה בכל דור לפי נבואתו ודבר ה' אליו

      איך נדע אם יבוא אדם כזה שהוא דובר אמת והוא לא סתם נוכל ורמאי?

      אתה מבין שכל עוד אין נבואה שבאה ממרום וחלים על מקבלי הנבואה הסימנים עליהם דיבר למשל הרמב"ם המושג "נבואה" יכול להיות כה אמורפי ולך תוכיח לתימהוני פלוני או הזוי אלמוני שטוען שהקב"ה נגלה אליו בלילה שהוא משקר או לחלופין איך תוכיח האם הוא באמת דובר אמת?

      אתה רוצה שיווצר כאן מצב כמו ב"חגורת התנ"ך" של ארה"ב שמידי כמה זמן מגיע גורו תורן שטוען שהקב"ה או ישו נגלו אליו בחלום והוא סוחף עדת מעריצים שעושים לעיתים מבצעי התאבדות המוניים או דברים משונים אחרים עד שמתגלה שאותו "נביא" הוא בעצם אדם שחסר לו כמה וכמה ברגים?

      דומני שכל הדברים הנאמרים מעמידים באור בעייתי מאוד כל דרישה לנבואה מלאכותית והיא בבחינת "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ"

      • לאמיר לשאלותיך –
        ראשית , ברמב"ם יש קריטריונים מהי נבואת אמת. ואם כדבריך אתה מאמין בביאת אליהו וכו' וכו' , אז לפחות אותם תקבל.

        ומעבר לכך :
        איך עם ישראל ידע כי משה הוא נביא אמת ? איך הגיע שמואל למצב כי כל עם ישראל קיבלוהו ?

        מבחינתי התשובה האמיתית איננה קריטריונים אלא "נאמנים דברי אמת".
        כאשר אדם מדבר דברי אמת מאת ה' , כבר תימצא הדרך כיצד להגיע אל הלבבות של רוב ככל עם ישראל , ואין מה להיות מוטרד מכך – אם אינם נביאים בני נביאים הם.
        נביא הוא אדם שחל עליו השפע האלהי. וכאשר השפע האלהי נמצא על האדם הוא מדריך אותו.
        אנשים גם ירגישו זאת באופן לא מודע – כי לאדם קדוש יש "השראה" ש"אף על גב דאיהו לא חזי מזלייהו חזי" , ואם הם ירצו באמת לעשות רצון ה' אז הם ידבקו אליו.

        העולם היום הינו עולם השקר – נשען על פרסום , על ממסדים , על יחסי ציבור.
        עבודת האלילים של הדור הזה היא התפיסה ה"רציונליסטית" והמכנית – תפיסה שעוקרת מהעולם כל קדושה , ואומרת כי "בכוח וטכנולוגיה יגבר איש". ולפי תפיסה זו צריך פרסום וממסד וכו' וכו' ופוליטיקאים שיעבדו לטובתך , ושמות מפורסמים שיתמכו בך ועוד ועוד . . .

        אך לנביא אמת אין את כל זה ,יש לו רק את פיו ואת ההשראה שעליו.
        הנשמות שרוצות לעשות את רצון ה' פשוט ימשכו אליו מעצמן , והכלים להגשמת יעודו יבואו אליו מעצמם.
        כך זה גם באנשים "רגילים" כשיש להם אמונה , וכל שכן כאשר מדובר על נביאי ה' שיש עליהם כל הזמן השגחה לפרטי פרטים.

        לא בהכרח בכלל שהנביא יבוא ויגיד כי הוא "מתנבא בשם ה'" – פשוט תהיה "עוצמה" בדבריו , אנשים יכירו את האמת העמוקה שטמונה בהם , ויקבלו את דבריו.

        אינני חושב כי בדור הזה שייכת כפיה , וממילא לא שייך לדרוש מאנשים כל מיני דברים בשם "נבואה".
        לדעתי בשונה מהנבואה בתקופת התנ"ך , הנבואה בעתיד תהיה הרבה יותר "אישית" ופרטית – המתנבא יתנבא בעיקר עבור עצמו ולא עבור אנשים אחרים. אך הוא ילמד אנשים אחרים את האמיתות שנתגלו אליו בנבואתו , ואנשים רבים ירגישו שזה אמיתי ומדבר לעומקי נשמתם וילכו בדרכו.
        מטרתו תהיה בסופו של דבר לעזור לכל עם ישראל לחוות את ההתגלות האלהית בעצמם , ושלא יצטרכו להוראות ממנו. "ומי יתן כל עם ה' נביאים".

      • ש.צ. לוינגר

        ליוסף –

        אם אתה מגייס לעזרתך את הקריטריונים לנבואה של הרמב"ם, הרי שאחד מהם הוא שנביא המתיימר לשנות את תורת משה, או את פירושה המקובל ע"י חז"ל – הוא נביא שקר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ללוינגר –
        כידוע לך אני מכיר את הקריטריונים של הרמב"ם , וכידוע לך אינני מסכים עם קריטריון זה כי הוא סותר פסוקים מפורשים. אך במקומות שאין סתירה והדברים דברי טעם , למה לא אצטט ממנו ?

      • ש.צ. לוינגר

        מר כהן –

        ציטטת חלק מהרמב"ם. השלמתי את התמונה.

        ולטענתך שהכל ידוע. אכן הנושא נידון בהרחבה בדיון על מאמרו של יאיר כספי, בשבוע שעבר. תמהני, איפוא, מה עניין לחזור אליו בהקשר לספרו החדש של הרב שג"ר?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על יציבות רצון ה' מעיד כבר בלעם 'לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם'.

        על ההבדל בין נבואת משה לשאר הנביאים, ראה במדבר יב,ח. ועל פי זה כותב הרמב"ם בפ"ט מהל' יסודי התורה שנביא המתיימר לבטל מצוה או לחדש מצוה לדורות, הרי הוא מכחיש נבואתו של משה, ואינו נאמן.

      • אך מה אעשה אדון לווינגר הנכבד , שמשה עצמו עונה לשאלתך בפשטות 'נביא מקרבך מאחיך כמוני יקים לך ה' אלוהיך , אליו תשמעון' כתוב "כמוני !" התורה יכלה לחסוך מילה זו , אך בכל זאת משה אומר אותה.
        פשט הפסוקים הוא שבכל דור יש מעלות בנבואה , ומרים ואהרון לא הגיעו למעלת משה. אך ה' מבטיח כי יקים לנו בכל דור נביא כמשה המביא ציווי ה' אל העם כמו משה בהר סיני , והוא יביא לעם מצוות. זוהי הבנת הנקרא שילד בכיתה ג יכול להבין :

        כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם–אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים, יִשְׁמָעוּ; וְאַתָּה–לֹא כֵן, נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. טו נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן. טז כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּחֹרֵב, בְּיוֹם הַקָּהָל, לֵאמֹר: לֹא אֹסֵף, לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי, וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד, וְלֹא אָמוּת. יז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֵלָי: הֵיטִיבוּ, אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ. יח נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם, כָּמוֹךָ; וְנָתַתִּי דְבָרַי, בְּפִיו, וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ. יט וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי, אֲשֶׁר יְדַבֵּר, בִּשְׁמִי–אָנֹכִי, אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ.

        ממילא אין כאן שום סתירה. נבואתו של משה היתה ברמה גבוהה יותר מנבואת מרים ואהרון , אך אין זה אומר שנביא בדור אחר לא יוכל לקבל את ציווי ה' הנוגעים לדורו. ומשה עצמו אומר "כמוני !".

      • ואם תאמר שמשה רק ' מצטנע ' – הנה שם ה' חוזר ואומר לו "נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך !" לו המשמעות היתה כפי שאתה אומר היה בקלות יכול להגיד "נביא אקים להם מקרב אחיהם" . המילה כמוך באה להגיד בדרגת נבואתו של משה , היכול להעביר ציווים אל העם.

      • ש.צ. לוינגר

        'כמוני' – שהוא נביא ה', לא מנחש (ר' אברהם ן' עזרא)

      • ללוינגר –
        1. כתבתי כעת בהקשר מאמר זה – הפוסט מודרניזם. הועלתה במאמר חוסר התייחסותו של הרב שגר לשילוב בין "פוסט מודרניזם" לשמירת מצוות. וכתבתי כי הגשר היחיד לדעתי בין עולמות אלו זוהי הנבואה. היא חוויה אישית , והיא מקור המצוות. וירמיהו תיאר בפירוש מציאות בה כל עם. ישראל יהיו נביאים וכל אחד ישמור מצוות לפי נבואתו.
        2. כאשר התורה כותבת "נביא" , פשיטא שאין המדובר במנחש. איזו הווה אמינא יש בכלל לפרש כך ? אלא "כמוני" משמעותו נביא בדרגת נבואתו של משה היכול לתת ציווי ה' לעם ,, להבדיל ממרים ואהרון שהיו בדרגת נבואה נמוכה יותר. ופשט הפסוקים מורה כן.

      • ש.צ. לוינגר

        ליוסף –

        ב"ה שלך פשיטא, אחרי אלפי שנות תורה, שנביא אינו מנחש.

        לעם שיצא ממצרים, מרכז התרבות העולמי, היה פשוט שלא ניתן לקיים מדינה בלי 'אנשי מקצוע' שיחזו את העתיד ויורו אם כדאי לצאת למלחמה או לא, לכרות ברית עם מעצמה פלונית או לא? וכיוצא בזה. לפיכך מזהיר משה את העם שלא לפנות אל מעוננים וקוסמים, המומחים של אותם הימים ל'תיקשור עם כוחות קוסמיים', אלא 'נביא יקים לך ה' מקרבך מאחיך כמוני', נביא כמוני שהוא חכם וצדיק ועניו ואליו ה' מתגלה ומגלה את סודותיו. ממנו תקבלו הדרכה איך מיישמים את התורה בחיים.

        הפירוש שאתה מציע: 'כמוני – מוסמך לבטל מצוות', אין לו שום אחיזה בכתוב ולא במציאות. האם משה רבנו ביטל איזו מצווה ממצוות בני נוח בטיעון שהיא 'אינה רלבנטית'? אדרבה – תרי"ג המצוות שהביא משה הן חיזוק והוספה ופירוט לשבע מצוות בני נוח.

        הנביאים שבאו אחריו מעוררים ללא הרף על קיום תורת משה. היתה תקופה שבכל עם ישראל נותרו 7500 איש בלבד שלא כרעו לבעל. האם אלישע החליט לבטל את איסור עבודה זרה 'שאינו רלבנטי'?

        גם בירמיהו האומר שכולם יהיו נביאים, אין אף מילה על מצוות שכל אחד יבחר לו בהתאם ל'חווייה האישית'. אדרבה ירמיהו אומר שלכולם 'יהיה לב אחד ודרך אחת ליראה אותי' (לב,לט). למטרה זו יבוא אליה הנביא, עליו מבשר מלאכי, וישיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, יביא להבנה הדדית וממנה להסכמה כללית.

        מובן שבעולם שבו כל 'חווייה אישית' של כל אדם, נחשבת בעיניו כנבואת משה רבנו עליו השלום – אין מקום ל'לב אחד ודרך אחת'.

        ברוך ה' שלא זה מצבנו כיום. יש בעם צמאון הולך וגובר לתורה. וציפיה להנהגה שתמזג את הלהט של הנביאים עם החכמה והמתינות של שלמה המלך- הנהגה שתקדם אותנו להגשמת חזונו של ירמיהו על 'לב אחד ודרך אחת' ליראת ה'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. מה שמגיע לך 'יישר כוח' הוא שבזכותך, צוטט בדיון ספרו של הרב שג"ר 'בתורתו יהגה – לימוד גמרא כבקשת אלקים', שבו אכן יש תרומה לדיון.

        לימוד הגמרא הוא האנטי-תיזה לפוסטמודרנה המוצאת את השוויון בין הדיעות בכך שלשום דיעה אין ערך אמיתי. לעומת זאת כשלומדים גמרא מבררים את נקודת האמת גם בדיעות שלא נפסקות להלכה, אך מסייעות להבין את המורכבות הגדולה של האמת. הלומד גמרא מפתח דרך חשיבה המוצאת את יסוד האמת שבדרכים מחולקות, ותובנה זו עוזרת לגשר בין הדיעות המנוגדות.

      • לווינגר יקר.
        יש לי בעיה לדון איתך , כי אתה תצדיק בכל מחיר מה שמקובל.
        גישתך ותירוציך הם פשוט אפולוגטיקה.
        ריבונו של עולם איננו מחפש שיצדיקו אותו בכל מחיר , הוא מחפש בעיקר אנשים אמיתיים.
        והראיה לכך – "כי לא דיברתם אלי נכונה כעבדי כאיוב".
        כשאני קורא את דבריך אלו , אינני מוצא אמת , לצערי. ממילא אינני רואה טעם להגיב.
        אם תירוציך מספקים אותך , זה מה שחשוב.
        לילה טוב.

      • ש.צ. לוינגר

        את האמת שאתה מבקש הגדרת יפה בתגובות קודמות: אמת יחסית התלויה ב'כאן ועכשיו', מה שמביא לך 'חווייה אישית' מלהיבה הוא ה'אמת'. וזו מדרגת נבואת משה רבנו ש'לא קם כמותו נביא בישראל'! לא פחות! שיהיה לבריאות!

      • ש.צ. לוינגר

        ואחזור על מה שאמרתי לעיל:

        חווייה אישית היא דבר נפלא וחיוני לעבודת ה': 'עבדו את ה' בשמחה'.

        כששמחים בכל מעשה טוב שעושים, קטן כגדול. כשעם התפילה על החסר, לא שוכחים להודות לה' על כל הטוב שיש לנו – החיים נראים אחרת.

        מתנאי הנבואה הוא 'גבור, עשיר ועניו'. איזהו עשיר? – השמח בחלקו!

      • לגבי זה שאני מדבר על נבואה בדרגה של משה –
        אם אני מבין נכון את דברי ירמיהו , אז זו בדיוק כוונתו – שלעתיד כל עם ישראל יזכו לנבואה בדרגה של משה (רק כך לא יצטרכו ללמוד תורה אלא ידעו הכל מעצמם).

        היפלא מה' דבר ? ומי יתן כל עם ה' נביאים.

      • ש.צ. לוינגר

        ליוסף –

        בתגובתך מ2.6 שעה 15:57 התמוגגת מהפוטמודרניזם שהופך את העולם מעולם של אמיתות מוחלטות לעולם של אמיתות יחסיות הנכונות לכאן ולעכשיו.

        הנני חוזר ושואל: זו ה'נבואה' שלה אתה מצפה?

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על כל פנים, בניגוד ל'חזון הפוסטמודרני' שאיש הישר בעיניו יעשה, ירמיהו הנביא מבטיח לנו: 'ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים, לטוב להם ולבניהם אחריהם' (לב,לט).

        יהי רצון שנזכה לעשות נחת רוח ליוצרנו, ולהיות טובים לשמים ולבריות, כרצון ה'אני' האמיתי שלנו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • לש.צ.
        מבחינתי הדבר המוחלט היחיד בעולמינו הוא שאין שום דבר מוחלט , והכל יחסי.
        התפיסה שלי את רצון ה' היום , שונה מאתמול. התפיסה והחויה שלי שונה משלך , וכו' וכו'.
        רק בנבואה ובקשר ישיר אל ההויה עצמה , האדם יכול לדעת מה רצון ה' ממנו בכל רגע.
        והפוסט מודרניזם עצמו , כאשר יתרכב בתוך היהדות , הוא השער אל הנבואה .
        מצטרף לברכותיך – "ויהי נועם ה' אלוהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו".

  10. זה היה לאמיר

    • יוסף,לגופם של דבריך על הפיכת דבר ה' לטכניקה בעלמא אתה צודק שאסור שזה יקרה וטכנוקרטיה של המצוות אכן רבים חללים הפילה -תחשוב על בחורי ישיבה בשיא תקופת האידיאולוגיות הגדולות ששמעו בצאתם מהישיבה בכיכרות נואמים קומוניסטים שמדברים על "תיקון עולם" "שינוי פני החברה" ואצלם פנימה הם עסקו רק בצדדים ה"טכניים" של התורה והם הרגישו שהם מפספסים דברים גדולים בעודם נשארים בתורה, על עניין זה הרי מחה הרב קוק זצ"ל רבות כאשר הוא עודד במרץ ללמוד אמונה ומחשבה-אך חשוב לא לשכוח את שני הצדדים ולפתח את שני הצדדים גם ההלכתי הלכאורה "יבש" וגם את הצד היותר ריגשי ורוחני

      עיין על כך ב"אורות התשובה" פרק ו פיסקה ז על "טעם העץ וטעם הפרי"

      שני הצדדים גם יחד מביאים כלשונו של הרב קוק את "נשמת משה רבינו"[לשונו ב"חכם עדיף מנביא"] אבי האומה ששילב את שתי היסודות של הלכה ונבואה גם יחד

    • יוסף,תודה על התשובה המפורטת

      אכן את הקרטריונים של הרמב"ם אני כמובן מקבל וכמו שאמרת ניכרים דברי אמת וכשיש נביא אמת אפשר לראות זאת

      בדומה לכך אחד מרבותיי מהישיבה אמר לנו בזמנו את אותו דבר על השאלה מהו הגדר של מי שנחשב "גדול הדור" שהרי כיום אין דיינים סמוכים ואין פרמטרים מדידים לקביעה זו ואין "גדולומטר" והתשובה שלו הייתה ש"לעם ישראל יש חוש ריח" ואם צריך לפנות לרב בשאלות חמורות של כלל ישראל,היתר עגונות וכיו"ב בעם ישראל כבר יודעים למי לפנות ולמי לא

      נכון שזו אמירה שהיא קצת אמורפית אבל בכל זאת זה אכן המצב ואף רב שנחשב לגדול בדורו לא קיבל תעודה רשמית לכך לאחר מבחן וכד'

      בכל אופן אני כמובן לא חולק עליך בעניין ש"אני מאמין באמונה שלמה שכל דברי הנביאים אמת" ואני מצפה לשיבת הנבואה אני רק חושב שכמו שאתה אומר שיהיה בעז"ה נביא אמת נדע זאת ואין עניין לנסות לקדם משהו שלא בשליטתנו

      הדוגמאות של כל מיני טיפוסים כמו דיוויד כורש מחגורת התנ"ך האמריקנית שדיברתי עליהם בתגובתי הקודמת באו להראות מדוע האשמותיך את אלו ש"דוחים ודחו ודחו עוד ועוד" את הנבואה -כאילו בידיהם ובידינו הדבר-לא קבילות ואין כאן דחייה מכוונת של הנבואה ושלצערינו מאז ביטול הנבואה קמו לא מעט מתחזים ושהדבר מצריך זהירות

      שיבוא רצון מאת אדון כל הוא יביא נבואה לאשר ירצה בינתיים אין לנו אלא את דברי הנביאים שכבר היו ואת מסורת התורה שנמסרה מדור לדור עד ימינו ולאורה נלך

    • יוסף היקר

      חבל מאוד שנכנסת לשבלונה של שליפת "טיעון המחץ" מכובעו של הקוסם ושמו "אפולוגטיקה"

      שאני או לוינגר בדברינו כאן אומרים את מה שאנו חושבים אנו לא מתנצלים ומתפתלים אלא אומרים באמת ובתמים מה שאנחנו חושבים!

      אם אתה חושב שאני או הוא טועים בדברינו נמק ספציפית כל טענה שאתה חושב שהיא לא נכונה ואנחנו מביאים כאן נימוקים ולא זעקות של פשקעווילים

      מי שזועק על דברי השני "אפולוגטיקה" לא עושה לעצמו הרבה כבוד והוא רק מראה שאין לו מה לענות והוא מציג את דעתו כברירת מחדל במחשבה שהמתדיין השני יתקפל

      מחילה אבל זה לא עובד

      כן יוסף יש כאלו שחושבים ומאמינים בשיא הרצינות ש"המקובל" הוא נכון ואם אתה חושב שהם לא צודקים תנמק

      ההיפך המוציא מחברו עליו הראיה ומי שבא עם תובנות מהפכניות או חדשניות הוא זה שצריך להיות בעמדת המגננה ולהסביר מדוע הוא חושב שכל הדורות עד אליו לא הגיעו לרום מעלתו וטעו עד שהוא גילה את האור

      חבל שנכנסת גם אתה בנוסף למתדיינים מאוד לא מכובדים כאן באתר נכנסת למפלט הקסם "אפולוגטיקה"

      חשבתי שאתה רציני יותר

      מוגש כחומר למחשבה…….

      • ואולי אם מספיק אנשים טוענים שדבריך ודברי לוינגר הנם אפולוגטיקה, אז הם פשוט אפולוגטיקה.

        ואולי מי שטוען ההיפך ממה שטוענים הרבה מגיבים באתר, הוא זה שצריך להיות "המוציא מחבירו עליו הראיה".

        ההיפך, מי שבא עם סברות כרס ואפולוגטיקה מחודשת-ישנה הוא הוא הבעיה..

    • יוסף,הפוסט מודרניזם לא יביא למה שאתה רוצה בהיות ההגות הפוסט מודרנית סוברת שאין שום אמת והכל יחסי ולכן גם אין דבר כזה "רצון ה'"

      נבואת הנביאים כידוע לך כלל לא באה מתוך עולם של ספק קיצוני אלא דווקא מתוך אמת נורא ברורה ונחרצת ולמפורסמות אפילו לא צריך ראיה והדברים ממש בולטים לעין למשל בתחילת ספר עמוס על תוכחתו על הפשעים של כמעט כל עמי האיזור[וגם שלנו]בתקופתו

      תן דעתך גם שבעולם אמורפי כזה אין שום ערך לנבואה שכן מי יקבל אותה?

      הרי כל אחד שיגיד שהוא קיבל חזיון השני יאמר לו שהכל יחסי ובטח הוא לא קיבל שום מסר ואין דבר כזה מסר מלמעלה וכו' וכו'

      חוץ מזה אם הכל יחסי למה בכלל לדון?

      הרי לכל אחד "האמת שלו" וכלל לא צריך להתווכח שכן יענק'לה צודק ומוישל'ה צודק וכולם צודקים וכולם טועים באותה מידה ?!

      הפוסט מודרניזם לא יכול להתרכב בתוך היהדות כי מדובר בשתי מערכות ערכיות נוגדות מאוד

      ה"פוסט" יכול אומנם לתת מקפצה גם אם פרדוקסאלית להתקרבות לתורה בחזרה לאחר הטוטאליטאריות המודרנית של הפוזיטיביזם המדעי וכמו שאנחנו אכן רואים איך כיום ב"ה יש למיסטיקה ולדת כבוד גדול הרבה יותר מאשר במאה ה19 ותחילת ה20 למניינם שטופות "דת המדע" ואיך כיום רואים את הצמא לרוחניות[גם אם לצערינו זה בא לידי ביטוי במיסטיקה של גורואים בחצי שקל שאין לה עם עומק כלום ואכמ"ל]ויעויין בספרו המדובר כאן של הרב שג"ר ובספרו הקודם על כך "כלים שבורים"

      אך בכל זאת מעבר להיותו מקפצה מהצד ה"פוסט" לא יכול להיות חלק מובנה מהתורה שכל כולה אמירה ערכית ומעשית ברורה ללא ספק בעיניינו אנו מאמיניה

      כל ניסיון לשילוב מלאכותי כזה לא יעלה יפה כדרכם של נסיונות לא אפשריים של לשלב בין מים לאש

  11. האם אין סתירה במשפט: "נקרעים בין רצונם לעשות דבר ה' לבין המציאות, שיצר ה' "?

    • לעמית –
      האם אין סתירה בכך שה' מצווה "לא לעבור עבירות" ויצר מציאות בה גם העבירות אפשריות ?
      התשובה היא אותה תשובה.

      • אין סתירה כי אם העברות אפשריות לא היו אפשריות, ההזהרות לא לעבור אותן לא היו רלבנטיות במציאות, שיצר ה'.

      • כל עוד יש תשובה המכפרת, אין בכך סתירה.

      • התשובה , חכמים שלי , היא שרבש"ע יצר מציאות כזו בה ניתן יהיה לעבור על רצונו.
        זה הכל.
        אך הפירוט של תשובה זו כולל את כל הפילוסופיה היהודית והקבלה.

      • ש.צ. לוינגר

        האדם יכול לבחור בטוב – לעשות את רצון ה', או ח"ו לבחור לעבור על רצון ה'. והקב"ה מצווה על האדם לבחור בטוב, ובזכות בחירתו בטוב יזכה לטוב מאת ה'.

      • יוסף, תשובתך היא אכן התשובה המדוייקת ביותר לענ"ד לשאלה זו.

    • יוסף,לילה טוב גם לך

    • אלעד פוגל,

      אתה שבוי בבועה אינטרנטית

      קבל מבזק:

      בניגוד למגיבים הספורים כאן שיש להם בטן מלאה על המצב הקיים וכל מי שלא שותף לכעס שלהם הוא בחזקת משוגע גמור בעולם האמיתי בניגוד לרשת רובא דרובא של הציבור הדתי דווקא מחזיק בעמדות שאני ולוינגר כותבים כאן!

      דורשי "המהפכות בהלכה" המיוצגים כאן הם קבוצה קטנה ואיזוטרית שהסיבה היחידה ששומעים עליהם זה בגלל שלקבוצה קטנה זו יש במה בחוגים למדעי היהדות באקדמיה ובתקשורת האינטרנטית הדתית וחוץ מרעש וצלצולים אין להם כמעט שום השפעה

      תן דעתך כמה "מניינים שויוניים" יש כיום -גורנישט מית גורנישט בהתאם למלל הרב שנשפך עליהם

      רוב תופסי התורה של הציבור הדתי לאומי וגם הרוב הדומם של הבורגנות הדתית כלל לא נמצא במקום הזה של "תחי המהפכה"

      ככה שהיהירות וזחיחות הדעת שלך ודומיך אינה במקומה בהתאם למקומכם

      אם אתה חושב ש98% מהציבור הדתי הם סתומים ומפגרים ומטורפים ורק אתה ודומיך גיליתם את האור אדרבה אתה הוא שצריך להסביר מדוע המצב הקיים נורא וצריך דחוף לשנותו

      אם אתה חושב שהמגיבים של מוסף שבת הם המייצגים של הלך הרוח של הציבור הדתי

      כדאי לך להתעורר ולהיכנס למציאות

      לא יזיק לך

      • ש.צ. לוינגר

        לאמיר – שלום רב,

        דבריהם של חז"ל ושל הראשונים, אינם זקוקים לאישורם של 'מגיבי האתר'. חז"ל הרי האמינו בכל ליבם בתורה ומסרו את נפשם על קיומה.

        מי שמנסה לדחוף בדברי חז"ל, את השקפותיהם של רפורמטורים מהמאה ה-18-19 – הרי ברור שאין אנכרוניזם גדול מזה.

        על כל פנים, מדי פעם הם שואלים שאלות ענייניות, ועל אלה שוה לטרוח ולחפש תשובות – אם מדברי ראשונים ואחרונים ואם ממה שנראה לעניות דעתנו מתאים לפשוטם של דברים. בזה אנחנו מגיעים לבירור עומק דברי התורה וחז"ל.

        כך היא דרכה של תורה. אם תבקשנה כמטמונים, אז תמצא…

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        ,תיקון:

        בסוף פיסקה 3: … בזה אנחנו משתדלים להגיע לבירור עומק דברי התורה וחז"ל.

    • אלעד פוגל,כנס לקישור שהבאתי למאמר של יוסי גורביץ מהבלוג "החברים של ג'ורג'" על דבריו על תומכי דב חנין בבחירות לעריית ת"א מלפני 5 שנים. תראה שם תיאור יפה של אפקט הבועה של בלוגרים קבועים שחושבים שהעולם קיים בתוך האינטרנט

      כדאי לך לקרוא אולי זה יפתח לך את המשבה ותצא מהסרט שלך -הדברים הרלוונטים מתחילים מאמצע המאמר ד"ה "2008 דב חנין רוצה להיות ראש עריית ת"א"

      http://www.hahem.co.il/friendsofgeorge/?p=281

  12. יש לציין כי בניגוד למה שנאמר כאן, לתפיסה שלנביאים ניתן הכוח לבצע שינויים בהלכה יש תימוכין מאחד מגדולי המחשבה: ריה"ל.

    וכך כתב במאמר השלישי של הכוזרי:

    (מ) אמר הכוזרי: ואיך יתכן לישב כל זה עם אזהרת לא תסף עליו ולא תגרע ממנו:

    (מא) אמר החבר: לא נאמרה אזהרה זו כי אם להמון העם לבל יחדשו מצוות מדעתם ולא יתחכמו לקבע אותן תורה לפי סברותיהם בלבד כמעשה הקראים ולכן הזהירם הכתוב כי יקבלו רק מן הנביאים אשר יקומו אחרי משה ומן הכהנים ומן השופטים באמרו על אדות הנביא נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך וגו' ודבר אליהם את כל אשר אצונו ואשר לכהנים ולשופטים צוה לשמר לעשות ככל אשר יורו מאמר לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם היום ולא תגרעו ממנו וגו' זאת אפוא כונתו לא תוסיפו על הדבר אשר צויתיכם על ידי משה או על ידי נביא מקרבך מאחיך לפי התנאים אשר נקבעו לנבואה או לא תוסיפו על הדבר אשר הסכימו עליו הכהנים והשופטים מן המקום אשר יבחר יי כי הללו מקבלים סיוע מן השכינה ובהיות מספרם רב מאד לא יתכן כי יסכימו ביניהם לדבר המתנגד לתורה וכן לא תתכן אצלם הטעות בהיות חכמתם רבה אשר חלקה בא להם בירשה חלקה מפאת כשרם הטבעי וחלקה נקנה להם בעמלם לפי הקבלה שבידנו מצוים היו הסנהדרין לדעת כל החכמות כלן בשלמות ביחוד מאחר שרק מעט מאד נסתיעו בנבואה או בבת קול העומדת במקומה וכדומה

    • תודה רבה עידן , בהחלט חידשת עבורי 🙂

    • ש.צ. לוינגר

      'ובהיות מספרם רב מאד לא יתכן כי יסכימו ביניהם לדבר המתנגד לתורה'.

      לא על שינויים בתורה מדובר, אלא על תקנות וסייגים לחיזוק התורה, וגם בהם צריך לדעת ריה"ל נבואה או הסכמה כללית של השופטים אשר יהיו בימים ההם.

    • ש.צ. לוינגר

      ובאגרות ראי"ה תסז: 'שיטת הכוזרי היא שהנבואה ורוח הקודש מסייע להוראה, דלא כדעת הרמב"ם שמחלקם, והופעת רוח הקודש היתה בבית המקדש ובמי שהיה בבניינו…'. הרצי"ה בהערותיו ציין לדברי הכוזרי, מאמר ג, סי' לט,מא. נראה שמבין בדעת הכוזרי, שיש לנבואה מעמד מסייע גם בפרשנות ההלכה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      הגעתי למקור זה דרך מאמרו של הרב יובל שרלו, 'מעמד הנבואה בלימוד התורה שבעל פה', באתר ישיבת פתח תקוה.

      • ש.צ. לוינגר

        השילוב של נבואה עם דרישת התורה בדרכי הלימוד המקובלים, עולה גם מדברי הגמ':

        ת"ר ארבעים ושמונה נביאים ושמונה נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה.

        מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: קל וחומר, ומה מעבדות לחירות אמרי' שירה, ממיתה לחיים לא כל שכן!

        (מגילה יד,א)

      • ש.צ שלום רב

        יישר כח על המובאה מאיגרות הראי"ה לא הכרתי אותה ואעיין בה בעז"ה

        בכל אופן גם לשיטה זו שלנבואה יש יותר כח בפסיקה זה עדיין לא מסמיך את הנביא לשנות הלכות כרצונו ולכל היותר מדובר בהכרעות במחלוקות [כמו הבת קול שהכריעה שהלכה כבית הלל וכד']או בתיקון מצוות כמו מצוות דרבנן וכמו שכתבתי בתגובתי לעידן עיין שם

    • ש.צ שלום רב

      ברור כשמש שאף תנא או אמורא או ראשון לא צריך לקבל אישור ממגיבי האתר -שבעייני עצמם הם נראים כברי הכי לחלוק מבלי שישימו לב שהם גמדים טרוטי עיינים-וכמוני כמוך אני מגיב לשאלות עניניות וישאל אותם מי שישאל

      ברור שהשקפתם של הנ"ל מבוססת על דברי גייגר וצונץ והולדהיים וזכריה פרנקל ודומיהם אך המשונה כאן שהם מנסים לומר שהשקפות אלו הן האורתודוקסיה האמיתית לאפוקי מהשמרנים ש"זייפו" מבלי לשים לב שהאורתודוקסים מכירים את השיטות של הנ"ל למעלה ממאה שנה והם דוחים אותם בתוקף ומי שקיבלו את השיטות הללו התאגדו לקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות

      החוצפה של הנ"ל היא בניסיון להכניס שיטות אלו מהדלת האחורית לאורתודוקסיה בכל מיני כינויים מכובסים נוסח "האורתודוקסים הליברלים" "תנועה ליהדות ישראלית" וכיו"ב כאילו הציבור הדתי מטומטם ולא יודע להבחין בין הטמא לטהור

      מה גם שאזכיר שוב ושוב ל"מגיבי האתר" והאלעד פוגלים למיניהם שהתקפות מהם לא עושות עלי כלל רושם

      מעבר לתגובות באתר בעולם המציאותי של קהילות הציבור הדתי לאומי אין לדעות של מגיבים אלו כמעט ביטוי ודומני שאני ואתה מייצגים את הרוב הזה היטב אותו רוב שאין לו עניין ואת הסבלנות שיש לנו לדון עם המהפכנים בחצי שקל הנ"ל

      בכל אופן אתה צודק

      מי שירצה תורה אמיתית ואיתנה ימצא אותה

  13. עידן,דברי ריה"ל לא מכוונים על מהפכות הלכתיות של הנביאים אלא על סמכות לתקן תקנות [כמו המנהג של חיבוט ערבה] או להורות הוראת שעה כמו אליהו על הר הכרמל שזבח מחוץ למקדש וכיו"ב מה שמכונה "עפ"י הדיבור"

    כמובן שאין להם גם אליבא דריה"ל סמכות להורות על ביטול מצווה ממצוות התורה ובעניין זה הוא לא שונה מהרמב"ם

    עיין טוב בפיסקה הקודמת לפיסקה שציטטת מהכוזרי ותראה היטב על מה אני מדבר

    • איני רואה כיצד אתה מגיע למסקנה שמדובר על תקנות והוראות שעה בלבד.

      "לא נאמרה אזהרה זו כי אם להמון העם לבל יחדשו מצוות מדעתם ולא יתחכמו לקבע אותן תורה לפי סברותיהם בלבד כמעשה הקראים ולכן הזהירם הכתוב כי יקבלו רק מן הנביאים אשר יקומו אחרי משה ומן הכהנים ומן השופטים"

      נראה שריה"ל דן בלגיטימיות של פרשנויות שונות לתורה. פרשנותו של שופט או כהן – לגיטימית. פרשנותו של נביא – לגיטימית. פרשנות המסתמכת על סברות בעלמא, כלומר פרשנות קראית – אינה לגיטימית.

      • ש.צ. לוינגר

        וכדבריך נראה שהבין הראי"ה קוק באיגרת תסז (שהעליתי לעיל)

      • עידן,אני מגיע למסקנה זו כמו שכתבתי לך מהפסקה לפני אליה מלך כוזר מתייחס בשאלה על איסור "בל תוסיף" בפסקה שמעוררת את השאלה מדובר על הוספת מצוות ותקנות ועל זה גם מגיב החבר בדברים שציטטת.

        אכן כמו שלוינגר הביא מאיגרות ראי"ה יש כאלו הרואים בדברי הכוזרי שיטה המנוגדת לרמב"ם בכך שנבואה יכולה להיות אקטיבית מאוד בפסיקה אך זה בוודאי לא נותן לנבואה לבטל את התורה מיסודה

        והרי כל הנביאים באו לחזק את התורה הקיימת ולא באו עם תורה מומצאת יש מאין

      • אמיר, עיינתי בקונטקסט, ולענ"ד מלך כוזר שואל על כלל המצוות ש"לא נסמכות אל משה הלכה למשה מסיני".

        ודאי לא נעלה על דעתינו לחשוב שלנביא ניתן הכח "לבטל את התורה מיסודה". ראינו שריה"ל השווה את סמכותו ההלכתית של נביא לזו של חכם, או לפחות לא עמד על חילוק כלשהו ביניהם בעניין זה. ריה"ל כמובן יודע מהם גבולות היכולת של חכם, שכן הגמרא פתוחה בפניו, וסביר להניח שהוא מגביל גם את הנביא לאותם גבולות.

        על כל פנים, איני מבין כיצד גיבש ריה"ל את השקפתו בעניין. איני מכיר שום מקור שעליו הוא יכול להסתמך ונראה שהוא מתנגש חזיתית עם "תנורו של עכנאי".

      • ש.צ. לוינגר

        לעידן –

        מה ששאלת מ'תנור של עכנאי' ניתן ליישב לכאורה, ששם מדובר לא בנבואה גמורה אלא ב'בת קול'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • א. ייתכן והיה ניתן ליישב, אך ריה"ל בעצמו משווה בין נבואה לבת-קול: "מאחר שרק מעט מאד נסתיעו בנבואה או בבת קול העומדת במקומה וכדומה". דוגמאות לאותם המעטים – אין, למעט אליהו ואלישע שפעלו מתוקף הוראת שעה ולא פסקו הלכה.

        ב. טענתי חזקה יותר מזה. נראה שריה"ל יוצא נגד עקרון "לא בשמיים היא" – עדיפות מסקנת חכמים השגויה על אמת אלוקית אובייקטיבית.

      • ניתן עדיין לטעון כמובן (ובצדק רב) שבת-קול "חלשה" יותר מנבואה, אך אין כל ראיה (עד כמה שידוע לי) שריה"ל חשב כך.

        על כל פנים, הטענה השניה היא העיקרית שבטענותי.

  14. יוסף,אומר לך שבלתי אפשרי לדון איתך אם אתה יוצא מנקודת הנחה שכל מי שלא חושב כמוך הוא שקרן או נוכל שלא אומר את מה שהוא באמת חושב

    אם אתה משוכנע שהרוב המכריע של אנשי הציבור הדתי הם שוטים או שקרנים אז אתה לא בא לדון אלא להטיף

    אם אתה לא מסוגל להבין שהרבה מאוד אנשים פשוט לא מסכימים איתך ו"המצב הקיים" טוב להם אז כל דיון איתך יהיה עקר בהיותך בטוח שכולם השתגעו ובאת להראות להם את האור

    מצטער חביבי ככה לא מנהלים דיון

    גם אם אתה סבור שהמצב לא טוב תתכונן לכך שיהיו כאלו שלא יסכימו איתך והם ינמקו מדוע המצב טוב וזה לגיטימי לגמרי אם אתה חושב שהם טועים תנמק

    אלא אם כן אתה רוצה לנהל דיון עם עצמך

    אני כותב לך מה שכתבתי גם לאלעד פוגל שאם אתה חושב ש98% מהציבור הדתי חיים בחושך והם לא גילו את האור שאתה גילית שיבושם לך

    רחוק לא תגיע מכך

    • לאמיר –
      לך לא כתבתי שדבריך הם אפולוגטיקה , כי אצלך הרגשתי את זה פחות חזק מאשר אצל לווינגר.
      יש פסיכולוג ידוע בשם ויניקוט הטוען כי יש לנו "עצמי אמיתי" ו"עצמי כוזב".
      גם העצמי הכוזב הוא "אני" אך הוא אני כזה שנועד להשביע רצון – לעשות מה שמצפים מאיתנו. בהתחלה הוא נוצר דרך ציפיות של ההורים וכדומה , אך בהמשך הוא נהיה חלק מאיתנו. ופעמים רבות במקום שאנחנו ננהל את חיינו , הוא מנהל אותנו לפי מה שמוטבע בנו ש"מצפים" מאיתנו.
      כאשר אדם מגיע לעצמי האמיתי שלו ושבר את מסיכת הכזבים האישית שלו , אז הוא מסוגל להרגיש מי מאמין במה שהוא אומר , ומי אומר את דבריו כי העצמי הכוזב מכתיב לו אותם , ודבריו אינם מגיעים מפנימיותו.
      ואפילו נבואה לא צריך בשביל זה . .. . 🙂
      נ.ב.
      אינני קשור לאקדמיה , אין לי אף "תואר" אקדמי ואני גם לא רוצה שיהיה לי. אינני חושב שאנשים "אקדמיים" בחשיבתם רואים נבואה כאופציה מהותית לימינו. למרות שאני מעריך מאוד כל ידע אמיתי כולל ידע מדעי , אני הרבה יותר מיסטיקן מאשר מדען , והמדובר על שני עולמות שונים ושתי גישות שונות להסתכלות על המציאות.
      ההסתכלות המדעית איננה מכירה בנבואה ובשפע אלהי ובדברים מעל השכל. העולם כולו שבוי בהסתכלות זו לכן ממילא מעטים הרואים נבואה בכלל כאופציה אפשרית לגישור על הפער בין התורה לבין מציאות ימינו.
      אך כאשר רואים כי כל התורה בעצם מבוססת על נבואה , מבינים כי זו האופציה הטבעית ביותר , והתורה עצמה כותבת זאת בפירוש.

      • יוסף,אני הבנתי טוב מאוד מתגובותיך שאינך קשור לצורת החשיבה האקדמית ושאתה מדבר באופן נורא מיסטי

        דבריי לאלעד פוגל על האקדמיה וכו' לא הייתה מכוונת על תגובותיך אלא על שאר המגיבים כאן שיוצאים נגד דבריי ודברי לוינגר באופן קבוע ושאדון פוגל הנכבד מסתמך עליהם כאל מינימום מעתיקי השמועה שכל עם ישראל צריך להטות אוזן קשבת למוצא פיהם

        בכל אופן אומנם לוינגר לא מינה אותי לדוברו אך אציין בשבחו שאת דבריו הוא כותב מתוך נימוקים וסברות והבאת מובאות מהמקורות ואת זה הוא עושה באופן מרשים ואם אתה מתנגד לנימוקיו אתה יכול להתווכח עם הנימוקים לגופם ולא נראה לי שניתוח פסיכולוגי של מאן דהוא הוא נושא הדיון כאן וזה מה שנקרא "אד הומינם": שהוא כשל לוגי בסיסי[מה גם שאני לא רואה בדבריו את מה שאתה רואה בהם אך שוב הנושא כאן הוא לא " שמשון צבי לוינגר חייו ופועלו" ולא "אמיר שכטר חייו ופועלו"]

        ובכלל שליפת האשמת האפולוגטיקה מהכובע היא לדעתי מפלטו האחרון של זה שאין לו מה לומר בדיון

        פשוט וברור ואני ולוינגר לא מסתירים זאת שאנחנו באים מתוך גישה של אמיתות מסורת חז"ל והרלוונטיות שלה גם בימינו אנו וזה לגיטימי לחלוטין שבהישמע התקפות על מה שאנחנו מאמינים בו נשמע את הטענות ונאמר מדוע אנחנו לא מסכימים עמם

        תבין פשוט התקבל אצלי רושם חזק מאוד שבאופן די גורף המגיבים כאן המזוהים עם הדרישות לשינויים במסורת[שוב במקרה זה אני לא מדבר עליך!] לא מוכנים לקבל את העבודה שרובא דרובא של הציבור אליו הם פונים לא מקבל את זעקתם והם לא מוכנים לשמוע שום דעה השונה משלהם ואין להם באמת רצון לפתוח בדיון פתוח וכל מי שיצדיק את המסורת הקיימת דיעותיו ישר יקוטלגו כ"אפולוגטיקה" ובמילת קסם זו אף נימוק לא ישמע

        מה יצא לנו כאן?

        חבורה של אנשים ליברלים בעיני עצמם שבעצם לא רוצים לשמוע דעות אחרות והם מעוניינים בעצם בדיון עם עצמם שכל אחד ימחא כפיים לשני ושאף אחד לא יפריע למסיבה

        דרכו של דיון רציני ולא מתלהם הוא שכל צד מביא את עמדותיו והצד שכנגד נותן אמון במתנגדיו שהם אומרים מה שהם באמת מאמינים בו והם לא מנסים לטייח או "להתנצל" והיחס אמור להיות לגופם של דברים

        עם שואפי השינויים לא יהיו מסוגלים לשמוע מדוע יש כאלו שלא חושבים שהשאיפות לשינוי מוצדקות מסיבות א ב ג אז שלא יתפלאו שגם אף אחד לא יקשיב להם

      • לאמיר –
        אני בהחלט מבין גם אותך וגם אותם , כי נראה לי שכולנו קרועים בין הרצון לקיים את התורה כפי שהיא כתובה , לבין מציאות ימינו.
        בתחילת הדיון כאן שאלתי אותך – האם אתה באמת מעוניין להקריב קורבנות , למשל , ושיבנה בית המקדש – כפי שאנחנו מתפללים בכל תפילה בברכת "רצה" ובכל מוסף. האם אתה באמת מעוניין שיבוא המשיח ונהיה בשלטון מלוכני ולא בדמוקרטיה ? כנ"ל מצוות רבות אחרות גם באדם הפרטי שפוסקי ההלכה מצאו עבורם כל מיני פתרונות.
        לי ברור שיש פער בין המציאות היום לבין ההלכה והתורה. ונכון שפוסקי ההלכה משתדלים להתאים את התורה למציאות כל הזמן , אך מרוב "התאמות" כבר זה נעשה לא רציני ומרגיש מזויף.
        אז חלק מהאנשים אומרים "באמת מה שכתוב בתורה לא משנה. משנה מה שאני רוצה , ושההלכה תתישר עם זה" , ואלו מבקשי השינויים. לא רק זה , יש להם הרגשה כי אם באמת רוצים פוסקי הלכה להתיר , הם יכולים להתיר כל דבר . . . הספרות ההלכתית מליאה בטריקים שונים ומשונים למטרה זו.
        וחלק מהאנשים אומרים "זה כבר עובר את הגבול. . . אם תמשיכו כך מה ישאר ?" ואלו אנשים כמוך וכמו לווינגר.
        ואני מבין את שני הצדדים , ואני חושב שהקרע הוא אמיתי , ואני חושב שיש אמת בשני המחנות.
        כל זה מביא אותי למסקנה שלי , שיש כאן משהו משובש מהיסוד !
        מבחינתי לא יעלה על הדעת פער כל כך גדול בין רצון ה' לבין המציאות בה אנו חיים !
        לכן אני מאמין בכל מה שכתבתי בשרשור הזה – שהפתרון היחיד הוא חזרה למקום ממנו הכל נובע. נבואה והתגלות ה'.

      • ש.צ. לוינגר

        בס"ד כ"ט בסיון ע"ג

        וליוסף אמר –

        הפער בין רצון ה' לבין המציאות האנושית הוא מובנה. התורה מושכת את האדם אל על, אל מדרגות מוסריות כמעט מלאכיות – איך אפשר לצוות על קרוץ חומר: 'לא תחמוד'? 'ואהבת לרעך כמוך'?

        בהתמודדות של חז"ל עם קשייו של האדם לחיות על פי התורה, רואים דבר מפליא: במקום 'להתחשב', מכבידים את העול. אנשי כנסת הגדולה מורים: 'עשו סייג לתורה', עוד תקנות, עוד גזירות. הא כיצד?

        אולי ההסבר הוא, שככל שמפעילים יותר את ה'שרירים' הם מתחזקים יותר. ככל שאדם מתרגל יותר את ביטול רצונו כלפי חובתו בביצוע הסייגים והתקנות של חז"ל, כך ייקל לו בהתמודדות עם ה'דאורייתא", כעין מה שאומרים בצבא: 'קשה באימונים – קל בקרב'.

        חיזוק נוסף שנותנים חכמים לאדם, ניתן בהוראתם של אנשי כנסת הגדולה: 'העמידו תלמידים הרבה'. כשאדם לומד תורה, ותופס בשכלו 'מה ולמה?', הופך אצלו קיום המצוות מעול חיצוני לדבר פנימי שהוא מקיימו מתוך הכרה והזדהות.

        מאידך היו חכמים 'מתונים בדין' ומודעים להגברת קשייו של האדם על ידי המצוות והסייגים שמדרבנן, ובהם קבעו גם דרכים נרחבות יותר להקל בשעת הדחק. אם בדין דאורייתא 'ספק – לחומרא', הרי בדין דרבנן 'ספק דרבנן לקולא'. בדינים דרבנן יש יותר אפשרויות להקל 'בשעת הדחק', בצירוף ספקות שונים בחיוב.

        יש בהדרכתם של חז"ל מעין 'רצוא ושוב'. מחד, לשאוף להנהגה של 'לכתחילה' להוסיף הידור וחסידות מעבר לחובה המצומצמת, ומאידך, לדעת שיש גם מצבים של 'דחק' ו'בדיעבד' – שבהם מעמידים את ההלכה על 'עיקר הדין', עד שתעבור החולשה ויחזור האדם או הציבור לאיתנו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        כדאי לעיין במאמרו של הרב ישראל פורת (תלמידו של הראי"ה קוק), 'אגדה קפדנית – הלכה שוחקת', באתר 'דעת'.

      • ש.צ. לוינגר

        להקטנת הפער בין הרצון האלוקי לבין האדם יכולה לסייע הנבואה, המעצימה את האדם ומעניקה לו כוחות חדשים:

        'ואף מי שלא הגיע אליה היה קרוב אליה במעשים רצויים, בהתקדשות ובהיטהרות ובהתקרבות אל הנביאים. ודע כי כל המתקרב אל נביא תתחדש לו רוחניות בשעת ההתקרבות אליו ושמיעת דבריו האלוקיים. אותה שעה הוא נבדל משאר בני מין האדם בזוך נפשו ובהשתוקקותה אל הדרגות ההן, ובדבקותה בענווה ובטהרה' (כוזרי, מאמר א,קג).

        לא 'תורה חדשה' יביא הנביא, אלא יעשה אותנו 'אנשים חדשים'. המלווה עוד ישלם ללווה על נכונותו לקבל הלוואה ולזכות את המלווה במצוות 'אם כסף תלוה את עמי'. אכי"ר.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        על ערכם של הסייגים, לא רק מהפן המעשי של ההצלה מלהגיע לאיסור תורה, אלא כקובעים בלב האדם את גודל ערכה של שמירת התורה, כותב הראי"ה קוק:

        זאת הזהירות בעצמה חוקקת בלבבו רושם חזק כמה גדול הוא ערכה של שמירת התורה… שהרי אפילו להיכנס במצב שיש איזה חשש שיבוא לעבור על דבר מן התורה, הוא מרחיק את עצמו כמו שאדם מרחיק את עצמו מחשש סכנת נפשו, וכמו שהוא שומר מכל משמר אוצר יקר ונחמד, שגם מחשש רחוק של איבודו הוא מגין עליו

        (עין איה, שבת, פרק א, אות נב)

      • ש.צ. לוינגר

        יתירה מזו אומר הרב ב'מוסר אביך', שלסייגים יש גם ערך עצמי:

        עניין סייגות התורה אינו מצד עצם ההבאה לעבירה, רק כמו שהעבירה רעה בעניינה – כמו כן כל העניינים שמקושרים בה בקשר עילה ועלול, רעים בעניינם וכדאי לפרוש מהם מאד

        (מוסר אביך, פרק א,ה)

        הגעתי למקורות אלה מספרו של הרב יצחק דדון, 'שיחת אבות' על פרקי אבות, פרק א משנה א, עמ' כה.

  15. אלעד פוגל,תסתכל בקישור שאני מביא כאן לתגובתו של נדב שנרב מה20 ביוני 2011 שעה 21:50 על הפולמוס שעוררhttps://musaf-shabbat.com/2011/06/16/%D7%AA%D7%92%D7%95%D7%91%D7%AA-%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%AA-%D7%9C%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%A4%D7%94-%D7%A9%D7%9C-%D7%94%D7%A8%D7%91-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-%D7%A8%D7%95/ הרב רוזן בהתקפתו את המוסף דנן

    בתגובה של שנרב מובאת המציאות האמיתית של הציבור הדתי ולא איזו תודעת בועה שאתה חי בה:

    • יוסף,נכון מאוד שדילמות מסוג שאתה מתאר קיימות אצל רבים וגם אצל חז"ל אתה רואה דילמות רעיוניות בין מצוות ה' לבין המוסר הטבעי הפשוט שיש לכל אדם נורמטיבי והמדרש המפורסם של "דמעת העשוקים" על צער הממזרים יוכיח-כמובן שהדילמה היא רעיונית ומעשית חז"ל הלכו באש ובמים עפ"י ההלכה המסורה בידיהם למרות קשיים כאלו ואחרים-אך עדיין כמו שאתה אומר בכדי שלא יהיה זיוף אדם לאחר הדילמה צריך להיות ישר עם עצמו ולהחליט במה הוא בוחר או אפילו שישאר ב"צ"ע" אך לא ינסה לתת כל מיני פרשנויות מצוצות מהאצבע העיקר כדי להרגיש גם דתי וגם מודרני בכפיפה אחת

      אני אכן נגד רמייה עצמית ודומני שהרבה מאלו שאני תוקף כאן לוקים בכך גם אם לא במוצהר

      מי שכדבריך אומר "אני רוצה לעשות מה שאני רוצה וההלכה תתיישר עם זה" בכלל לא חושב בדרך כלל מה ההלכה אומרת והיא לא בראש מעייניו וגם דומני לא בסוף מעייניו

      אני מבין באמת את הדילמה העומדת בפני אלו שגם המודרניות הקסימה אותם אך מאידך חשוב להם לשמור על מסורת אבות ו"יידישקייט" ואמונה בה' אך הפיתרון לדילמות כאלו הוא כמו שאמרתי או לבחור באחת מהדרכים -כאשר לא נשללת לקיחת דברים חיוביים של אחד הצדדים גם אם הוחלטה החלטה לאיזה כיוון ללכת-או להישאר במתח ולהיות מודע אליו

      פרשנות מגוחכת של "להיות עם" ו"להרגיש בלי" וכד' מעוררת בצדק את גיחוכם של אנשי המחנה הדתי השמרני

      דווקא ההתאמות למציאות קיימת בהלכה לא מראות על זיוף אלא על עוצמתה של תורה שבעל פה שנותנת כלים להעברת התורה בכל מצב מבלי לצאת מגבולות גזרה שמשאירים את התורה הרמונית ונצחית

      אז אולי אתה רואה בכך זיוף אני רואה בכך מלאכת מחשבת של תורה עתיקה היכולה לצעוד בכל משעולי הזמן מבלי לאבד מצורתה

      נ.ב

      בקשר לשאלותיך על קורבנות ומשטר מלוכני-אין לי שום בעיה עם קורבנות בגלל העובדה שזה לא אופנתי
      בדתות ימינו וכו' כי כמו שאתה כבר מכיר את דעתי זה לא מעלה ולא מוריד מבחינתי

      לגבי המשיח בתור מלך-אם מלך כמו המשיח שיבוא אלינו בב"א אני יכול לישון בשקט וזהו המשטר הראוי בעייני של שליח ה' המושל בחוכמה ותבונה ויראת שמיים

      כל עוד הוא לא הגיע אני חושב שהמשטר הדמוקרטי הוא כדברי צ'רצ'יל "שיטת המשטר הכי פחות גרועה" והיא הוכיחה את עצמה וודאי שאני לא בעד משטר מלוכני רודני אבסלוטי על פניה -לא כל מלך הוא מלך המשיח

      אפילו האברבנאל הידוע בשלילתו הנחרצת את מוסד המלוכה והעדפתו את המשטר הדמוקרטי כפי שהיה קיים בזמנו בערי איטליה [יעויין בפירושו על פרשת המלך בשמואל ובפרשת שופטים בדברים-מומלץ מאוד!]בנוגע למשיח הוא טען שהוא יהיה המושל הראוי ביותר -ויעויין בהקדמתו לפירושו על ישעיהו ובספריו "מעייני הישועה" ו"ישועות משיחו"

    • יוסף,אוסיף על דבריי מקודם ואומר שהמחשבה שפוסק יכול לעשות כל דבר ב"שבילי הפסיקה" אם הוא רק ירצה היא מופרכת מהיסוד וכל מי שיעיין בשו"תים יראה עד כמה יש מאמצים למצוא פתרונות לבעיות המגיעות ולפעמים אכן מוצאים פתרונות ולפעמים הרב המשיב מתאנח באומרו שאין באפשרותו להתיר וכד'

      אתה יכול לראות מאמר על נושא זה כאן באתר "עצה טובה של מומחה" של נדב שנרב שאכן עצבן כהוגן את המגיבים כאן דורשי השינויים

      בקשר לדבריך שלא יכול להיות שיהיה פער בין המציאות בה אנו חיים לבין רצון ה'-דווקא ממך שוחר הנבואה נשמע כדבר הזה? הלא ידעת אם לא שמעת שהנביאים דיברו בנחרצות וללא הרף כנגד המציאות שהם חיו בה והם ראו חלקים ממנה בשלילה גדולה והם בדבריהם הנאמרים באמת רצו למחוק את הפער בין דבר ה' לבין המציאות השלילית כנגדה הם יצאו!

      דווקא הנביאים המוכיחים בשער לא קיבלו את המציאות החברתית הנואלת בתקופתם והם נאבקו בכדי לשנותה

      אם תשים לב הדוברים השמרנים לא מקבלים כאקסיומה את זה שהעולם המודרני כפי שאנו חיים בו היום הוא נכון ואמיתי ולכן דווקא הפער בין רצון ה' לבין מה שאנחנו אפילו יכולים לראות מידי יום ברחוב הוא עפ"י תפיסה זו הגיוני מאוד

      בכל אופן כמו שכבר כתבתי לך זה יםה שאתה שואף לנבואה אך כל עוד היא לא חזרה אלינו ממרום אין לנו אלא את התורה המוכרת לנו כיום ללא ליווי הנבואה ולאורה נלך והיא חיינו ואורך ימינו

      • אני מאוד מבין את הצד שלך , אני אישית תמיד הייתי יותר קרוב למחנה ה"שמרני" מאשר המודרני.

        לגבי קורבנות ומלוכה וכו' –
        אם ניכנס לתחום ה"בעייתי" משהו של טעמי מצוות , למשל מה שכתב הרמב"ם על מצוות הקורבנות , הוא כותב למשל שהקורבנות הם "דיעבד" זאת אומרת שפשוט כך היה מנהג כל האומות בזמן ההוא , וה' "לא יכל" להגיד לעם ישראל "אל תעשו" מכיוון שה' איננו מתערב בבחירת האדם , ולכן ה' ציווה על קורבנות כדי שלפחות זו תהיה עבודה לשם ה' ולא לשם אלהים אחרים.
        ולכן גם ירמיהו אומר "כי לא ציוותי את אבותיכם ביום הוציאי אותם מארץ מצריים על דברי עולה וזבח" וכו'.

        אז נכון שהרמב"ן חולק על כך , אך עדיין כאשר אתה מסתכל היום על מצב התודעה האנושית , קורבנות בימינו זה פשוט "לא שייך". אינני רואה את כל עם ישראל רצים עם כבשים להקריב קורבן פסח.

        (ואגב , אני מכיר קבוצה או "כת" שמפרשים את התורה לפי דעתם והם כן מקריבים קורבנות וקורבן פסח כי החליטו שכשאין מקדש מותר להקריב בבמה . . . למותר לציין שאני לא בדיעה הזו. אני דווקא חושב שיש מקום לפרש את התורה כמוהם , אך זה פשוט לא נראה לי שייך היום).

        כנ"ל גם "מלך כשר" כמו המשיח – לדעתי אתה כל כך רגיל לדמוקרטיה עד שאינך מעריך אותה מספיק . . .אינני חושב שזה עקרוני מבחינת ריבונו של עולם ולעבודתו שיהיה דווקא "מלך" . זה שבתודעה שלנו יש "מלך המשיח" פשוט כי זה מה שהיה בעבר , וה"מודל" הזה התקבע לחשיבה שלנו כאידאל. אך זהו אידאל מוטעה – כי כל אדם נורמלי שאני מכיר שיבחן סוגיה זו ביושר יעדיף דמוקרטיה , לה' לא אכפת אם יש לך מלך או דמוקרטיה כל עוד העם ואתה הולכים בדרכי יושר.
        (תביא בחשבון שגם אם מלך המשיח יהיה "כשר" מה יהיה עם בנו ועם בן בנו ?)

        כאשר הנביאים דיברו על הפער בין המציאות לבין דבר ה' , הם דיברו אל בני האדם מתוך מצפונם – הם אמרו להם "אל תשקרו , אל תגנבו , אל תנאפו , איש את רעת ריעהו אל תחשבו בלבבכם . . .. עשו משפט צדק , אל תעשו מלאכה בשבת , תשחררו את העבדים" . …
        כל יהודי בתוכו יודע שהדברים הללו הם האמת , ולכן אין שום "פער" בין זה לבין המציאות !!!

        הפער בין המציאות בימינו לבין דבר ה' מתבטא בכך שדבר ה' איננו קשור פעמים רבות לאיזושהיא מעלה מידתית , או למצפונם של האנשים. אינני מאמין שאם יבוא נביא אמת בימינו הוא יתחיל להזהיר על "הלכות בורר" או שיבוא ויוכיח את העם "למה אינכם עושים היתר עיסקא ?" או "למה אינכם עושים את הפרשת המעשרות מהקילו ירקות שקניתם בשוק לפי הנוסח" , "אל תדיחו כלים עם סקוטש ברייט כי זה סחיטה" וכו' וכו' זה פשוט כל כך שולי ולא משנה כלום.

        אך אם יבואו נביאים היום הם כן יוכיחו על שחיתות , על חוסר אמונה , על חוסר תמיכה בעניים ונתינת צדקה , על חוסר לימוד רוחני , ידריכו כיצד לדעת את ה' וכו' וכו'.
        הניתוק מהנבואה והדגש על ההתפלפלויות השכליות , הפכו את ההלכה לאוסף פרטים מייגעים , שאינני חושב שמישהו באמת מאמין שזה רצון ה' וזה יעודו הגבוה של האדם.

        לא הגעתי לנבואה , אך התחלתי ללכת בדרך , ואני רואה שזה אפשרי ובר השגה. אך צריך לרצות בכך בכל לב ונפש , אפילו עד מוות.
        ואם תרצו אין זו אגדה.
        🙂

      • צלפחד בן-חפר

        ליוסף –

        אתה אומר שברור לכל יהודי שרצון ה' הוא שלא לעשות מלאכה בשבת. מאידך אתה אומר שפרטי הלכות 'בורר' ו'סוחט' הם עניין שולי.

        רציתי לשאול אותך: מה דעתך לגבי לקושש קצת עצים בשבת?

        בתודה מראש ובברכה, צ. בן-חפר

      • דעתי היא כי אם תתפוס מקושש עצים בשבת , תסקול אותו בכיכר העיר וכולנו נצטרף אליך.
        🙂

      • ש.צ. לוינגר

        ליוסף –

        נראה לי שרק אתה תסקול אותו, אם תבוא לך באותו רגע השראה חווייתית לכיוון זה.

        מי שמכיר בסמכותם של חז"ל יזדקק לעדים ולהתראה, לדרישות ולחקירות בלי סוף, כדברי התורה 'ודרשת וחקרת היטב' ויגלה בסוף שהיה כאן איזה שינוי, או מלאכה שאינה צריכה לגופה, ולא נעשתה כאן 'מלאכה מחשבת', ועל המקושש תיגזר לא סקילה אלא 'שכילה', להגביר השכלה ודעת אלקים., כדי להינצל מחטא. 'התקוששו וקושו'.

        על כל פנים, לימדנו אדון הנביאים שלקושש כמה עצים בשבת אינו דבר שולי. רצון ה' לא פוסח גם על דברים שנראים שוליים בעין אנושית. ולא מחשבותינו מחשבותיו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • אם באה לי השראה חוויתית , אני אדקור בועלי ארמיות בלבד !

      • ובשעת מעשה , ורק בתנאי שלא פירשו זה מזה !

      • ש.צ. לוינגר

        ככהן אני משער תעשה זאת גם למי שינסה לגנוב כלי שרת, שכם בו נאמר דין 'קנאים פוגעים בו'.

      • יש עוד הרבה אופציות – כמו הרודף אחר חבירו להורגו , הרודף אחר נערה לאונסה , כן מינים ואפיקורסים המשמעים דעות כפירה רחמנא ליצלן כמו שיש בשרשור זה שאפשר להוריד ולא להעלות. ובכל אלו אפילו לא צריך להיות קנאי.
        וכן שכחת "המקלל בקוסם" לגבי קנאים פוגעים בו.
        אבל כפי שכתבת קודם , תנוח דעתך , הן החכמים השונים יעשו ספקות וספיקי ספקות רבים , עד שנשמת העבריינים תצא גם בלי לפגוע בהם – הם פשוט ימותו מזיקנה.
        ואם תלמד את הלכות קנאים וספקותיהם , יעלה עליך הכתוב כאילו אתה קנאי בעצמך עם השראה חוויתית . ואם תלמד את הלכות סקילה , יעלה עליך הכתוב כאילו סקלת בעצמך. ובא לצין גואל.

  16. עידן,דומני שבספר "בין הרמב"ם והכוזרי" של הרב יצחק שילת הרב שילת מנסה למצוא מקור לקביעה זו של הכוזרי על נבואה המשמשת לפסיקה והוא מנסה להביא מהתוספות על "אלו ואלו דברי אלוקים חיים" והוא מקשה על זה אח"כ

    בכל אופן אתה צודק שצ"ע על כך ומאידך רואים למשל שבדיון איך דבורה שפטה את ישראל אם קיימא לן שנשים לא דנות אחד ההסברים של התוס' בבבא בתרא זה שזה היה "על פי הדיבור" כלומר הוראת שעה נבואית

    בכל אופן אני הבנתי מדברי ריה"ל את מה שהבנתי שמדובר בעיקר על הוספת מצוות וגם על כך שחכמי הסנהדרין נעזרו ברוח הקודש אך למיטב הבנתי מדובר ברוח הקודש הבאה בהיסח הדעת ולא כנבואה ממשית

    • יוסף,

      שתי נקודות על תגובתך האחרונה:

      1.לגבי הקורבנות והמלוכה-לגבי הקורבנות לא נכנסתי למחלוקת רמב"ם רמב"ן וגם לא לכל מיני מדרשים שמדברים על ביטול קורבנות לעתיד לבוא מלבד קורבן תודה וכו',דיברתי באופן עקרוני על כך שאם ההלכה אכן אומרת שצריך להקריב קורבנות באופן חד משמעי אז מבחינתי מנהג רוב דתות העולם בהקשר זה מבחינתי לא מעלה ולא מוריד. דיברתי על העיקרון לא על כל השאלות המעשיות והרעיוניות בדבר הקורבנות

      וכך גם לגבי המלוכה-כנראה פיספסת מה שהבאתי בשם האברבנאל שסלד מאוד מהמשטר המלוכני אותו הוא הכיר מקרוב והוא דווקא שיבח את הרפובליקות שהיו קיימות בתקופתו בערי איטליה[שהיו כמובן שונות מהדמוקרטיות בימינו ואכמ"ל] והוא דיבר באריכות ובאופן מנומק מדוע משטר מלוכני גרוע ומשטר של בית נבחרים וכד' עדיף פי כמה בכל זאת האברבנאל חיכה למשיח והוא תיאר בספריו ובהקדמתו לפירושו על ישעיהו כמלך האידיאלי

      כך שבשיפולי גלימתו של האברבנאל אומר שגם אם אני אכן מעריך את המשטר הדמוקרטי בשל יתרונותיו ברור לי שמלך כמו המשיח יביא גאלוה לעולם ומשטרו יהיה הטופ שבטופ ולכן השאלה בדבר דמוקרטיה או מלוכה כבר לענ"ד לא תישאל במלוא עוצמתה[האברבנאל בהקדמה לישעיהו מדבר על שוויון בין כל המעמדות בימי מלך המשיח ההיפך הגמור מהפיאודליזם שעוד נהג בתקופתו-עיין שם]

      [בקשר לבנו של המשיח ובן בנו וכד' מה ששאלת-קודם שיבוא המשיח אח"כ נדבר]

      2.כתבת על ההלכה "אינני חושב שמישהו באמת מאמין שזה רצון ה' וזה יעודו הגבוה של האדם"-אז הנה עבדך הנאמן וככה כל המאמינים היהודים האורתודוקסים סוברים כך! מוזר בעייניך או לא זה המצב וכדאי שתפנים אותו

      יהודים דתיים לא עושים זאת כי מישהו מחזיק אותם בציפורניים הם באמת ובתמים מאמינים בזה!

    • ש.צ,הבעיה אם תגובות כמו של יוסף זה שאתה לא יכול להגיע מדבריו לשום דבר כי מצד אחד הוא יאמר לך שברור לכל יהודי פנימה שאסור לחלל שבת
      ומיד אח"כ בלי שום הרגשה של סתירה הוא יאמר שברור ש"הלכות בורר" לא מייצגות את רצון ה' ואז אם תישאל השאלה המתבקשת אם לא הלכות בורר מה מגדיר לו בעצם מהי שמירת שבת ה"ידועה לכל יהודי פנימה" ומה ההגדרה הקונקרטית הוא לא יענה ואם תסבור כהיסק הגיוני מכך שהוא מקבל את ההלכה הקראית הוא יאמר לך גם שהוא לא קראי ושהוא לא שייך לאף מסגרת

      בקיצור אתה לא יכול להגיע מדבריו לכלום חוץ משברי סיסמאות סותרות האחת את השנייה בהפרש של שורה

      עקביות רעיונית אין כאן ויותר מכך יש כאן ניסיון מצחיק לומר דעה אישית ולצאת מנקודת הנחה ש"כולם חושבים כמוני"

      מעניין מאוד כי משום מה בחברה הדתית בה אני חי ומכיר אני מכיר יותר כאלו שלומדים ומיישמים "הלכות בורר" מאשר כאלו שינסו לקבל נבואה והרבה יותר כאלו שיתפללו את התפילות הסטנדרטיות ולא יתפללו בנגינה על חליל פאן.

      כנראה שאולי רובם הם בכל זאת מטורפים שעניינם "פלפולים ודקויות"

      • ש.צ. לוינגר

        לאמיר –

        אינני חושב שאין ערך בדיון. הדיון מחייב את כולנו לחזור ולהידיין עם עצמנו על הטיעונים שהוטחו נגדנו ולהגדיר לעצמנו מה אנחנו עושים עם שיקולים אלה.. זה מעצבן, אך מעצב.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  17. יוסף, לגבי מה שכתבת על ה"פלפולים המייגעים" עיין באורות התשובה פרק ז פיסקה ו על "טעם העץ וטעם הפרי" על כך שלעתיד לבוא גם ההלכות הדקדקניות יקבלו טעם עליון אצל אנשים ואנשים יתענגו עליהם לא פחות מאשר על לימוד עולמות אבי"ע

    כמו שהזכרתי הרב שג"ר נשוא המאמר כאן העיד על עצמו שמבחינתו הוא מקבל "גישמעק" מ"ברכת שמואל" ו"ליקוטי מוהר"ן" באותה המידה ואצלו "טעם העץ וטעם הפרי" מתקיימים כאחת ויהי רצון שנזכה.

    • זו דעתם.
      מבחינתי אם בעולם הבא יהיו פלפולים מייגעים זה סימן שהגעתי לגיהנום.
      וגם כתבי הארי אם כבר הזכרת אלו פלפולים מייגעים ולא מענגים כשלומדים אותם כמו שהם . . .

  18. יוסף,עוד הערה שקשה לי להתאפק מלהעיר לך וכדאי לך לקחת אותה לתשומת לב:

    כשאתה כותב משפט כמו "אינני חושב שמישהו באמת מאמין שזה רצון ה' וזה יעודו הגבוה של האדם" אתה בעצם אומר במשתמע שבני השיח שלך לא באמת מאמינים במה שהם אומרים לך והם משקרים או שהם באמת חושבים כך אזי הם מטורפים וברגע שאתה ככה חושב אתה סותם כל אפשרות לדיון איתך!

    אם אתה חושב משהו דבר בשם עצמך ואל תדובב את בני שיחתך ולומר להם מה הם באמת חושבים

    אתה ככה לא נכנס לדיון אלא מטיף היות ונראה שאתה חושב שדעתך היא ברירת מחדל ולא יכול להיות שאדם שפוי לא יסבור כמוך ואז אתה בעצם מנהל דיון עם עצמך כי כל השאר הם מטורפים או טיפשים

    ברגע שכל מה שיאמרו לך הנוגד את דעתך יתפרש אצלך כטיפשות מולדת של הטוען או חוסר אמינות אז פשוט תדבר עם עצמך וזהו ולמה לך להיכנס לדיון עם הזולת?

    אני מצטער אם זה נשמע כעוס אבל אם אתה חושב שכולם השתגעו ובעצם חיים בתודעה כוזבת ואין בכלל על מה לדבר איתם כי מן הסתם הם לא באמת מאמינים במה שהם אומרים אז דיון איתך בכל נושא שהוא לא יגיע רחוק

    מדובר בביקורת בונה ושתהיה לך דרך צלחה ואל תשכח סוד כמוס מאוד-יש אנשים שבאמת ובתמים לא חושבים כמוך

    • טוב , אז בוא נסיים כאן את הדיון.
      באמת כשאני מסתכל מסביבי אני רואה עולם משוגע וזה לא נעים להיות הנורמלי היחיד בעולם כזה – כי חושבים שאתה המשוגע. 🙂
      (יש לרבי נחמן מעשה נחמד על זה בשם "התבואה המשגעת" , אפשר למצוא עם חיפוש בגוגל).
      שבת שלום.

      • ש.צ. לוינגר

        יש בדיחה על אחד שמתקשר לאשתו ומספר לה שהוא תקוע בפקק. אשתו אומרת לו: באמת הודיעו ברדיו שיש נהג שהשתגע ונוסע נגד כיוון התנועה. עונה לה הנהג: משוגע אחד? מאות משוגעים!

        אי אפשר לבנות 'ממלכת כהנים' כשכל אחד מחליט לעצמו מה רצון ה' ומה חסר ערך, כשהשיפוט תלוי רק בעוצמת החוויות הרוחניות של כל אחד ואחד. היה מלך חזק בשם אחשוורוש שהתיימר לעשות כרצון איש ואיש – לא כל כך הלך לו.

        לעומת זאת התורה יצרה תשתית, ששמרו על הקיום של היהדות בכל העולם כולו לדורי דורות. ספר התורה שבבית הכנסת בלוס אנג'לס, בוולדיווסטוק או בניירובי , הוא אותו ספר.

        עם הבעיות המתעוררות מתמודדים באמצעות אותם משנה, גמרא ושולחן-ערוך, המבטאים גם את חילוקי הדיעות וגם את ההסכמות שנבנו במהלך הדורות. את השאלות החדשות שמתעוררות ניתן לפתור על ידי העמקה ובירור של היסודות שהניחו לנו קדמונינו.

        הייחוד האישי של האדם, בא לידי ביטוי בעבודת הלב, בתפילה, בכוונת הלב האישית שהיא שונה מאדם לאדם, גם כשהמעשה אחיד. וכן בהידורים המיוחדים שכל אחד בוחר לו מעבר למינימום שההלכה מחייבת.

        אחד מוצא את מקומו בשירה המנעימה את תפילת הציבור, אחר דואג לנויו והדרו של בית ה'. אחד דואג לגמול חסד עם הנצרכים, בעידוד, בעצה טובה, בהלוואה, בסיוע במציאת עבודה. אחר גומל חסד רוחני, במתן שיעורים ובמענה לשאלות והתלבטויות.

        כך כמה חברה הממזגת 'תלם' משותף לכולם, עם מיגוון אפיקים אישיים בהם מוצא כל אחד את הפן האישי שלו בעבודת ה'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • יוסף,שבת שלום גם לך ושוב אמליץ לך אם אתה מעוניין להיכנס לדיונים עם אנשים לזכור מה שכתבתי לך בתגובתי משעה14:19
        אחרת תקיים "דיון" עם עצמך כאשר שאר המשתתפים ישמשו לך כתפאורה

        דרך צלחה

      • גם כשאני מקיים דיון עם משתתפים אחרים , אני מקיים דיון עם עצמי ושאר המשתתפים הם תפאורה.
        וגם כשאני מקיים דיון עם עצמי אני מקיים דיון עם משתתפים אחרים והאני שלי הוא התפאורה.

  19. ש.צ, יישר כח גדול על התגובה! קולע ביותר!

    בל נשכח את הסיומת של ספר שופטים שחוזרת גם במהלך סוף הספר "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעייניו יעשה" בהקשר לא כל כך חיובי שרומז באופן עבה על בעיה של אנרכיה.

    כאשר יש תורה אחת גם אם מגוונת עם ריבוי דיעות במסגרתה יש ציבור של עובדי ה' בחבורה ועבודת צוות

    כך אנחנו יכולים לראות מראות של יהודים אשכנזים דוברי יידיש ממזרח אירופה שכאשר הגיעו בתור פליטים במלחמת העולם השנייה לקווקז הם יכלו ללמוד גמרא עם יהודים עימם לא הייתה להם שפה משותפת [ועל כך יש עדויות וסיפורים מעניינים]

    כך אנחנו יכולים לראות מחזה של חייל יהודי מהצבא הארגנטינאי שהתנתק מהכח ונתקל מול קנה רובה של חייל יהודי מהצבא הבריטי ואומר בפחדו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והנה הקנה המאיים יורד והחייל המאיים עונה לו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ונמנע מלהורגו[עדות ממלחמת פוקלנד של בעל המעשה הארגנטינאי]

    כאשר כל אחד עושה לו תורה משלו אז זה יכול להיות מעניין ומסקרן אבל למה לקרוא לזה "תורה" או "הלכה"

    סוף כל סוף התורה ה"מאובנת" שרדה ושורדת יש לה את החיות הגדולה שלה

    והיא תישאר ככה היא ומקיימיה "עוד ינובון בשיבה דשנים ורעננים יהיו"

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר –

      אם הזכרת את בעיית הגלות שחייבה את היהודים לנאמנויות סותרות, איש ל'מולדתו'.

      מעשה ברב שנשאל ע"י המלך שלו: אתם מתפללים שה' יצליח את מלככם וירים את קרנו, אך גם היהודים שחיים במלכות שנמצאת ביחסי מלחמה איתי, מתפללים להצלחת המלך שלהם. מה איפוא אמור הקב"ה לעשות?

      ענה לו הרב: בתפילה לשלום המלך כתוב: 'הנותן תשועה למלכים וממשלה לנסיכים… הנותן במים עזים נתיבה'. הרי בים יש ספינה הזקוקה לרוח צפונית ויש הזקוקה לרוח דרומית. הקב"ה דואג לכל ספינה שתמצא את הנתיב המיוחד שאותו היא צריכה, בלי שספינה אחת תתנגש בשניה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. למעשה זו מטרת 'הפלפולים המייגעים', להביא איזון בין ערכים מנוגדים שיתקיימו שניהם. איך למשל נזהרים ממלאכה, בלי פגיעה ב'וחי בהם' ובלי פגיעה ב'עונג השבת', שאף הם ערכים חשובים. וכיו"ב.

  20. ש.צ,אכן מטרת "הפלפולים" להגיע להרמוניה בעולם שהוא לא תמיד הרמוני ולא לחינם יש דפים שלמים בתחילת מסכת יבמות לגישור הקונפליקטים של "עשה דוחה לא תעשה" לצורותיו השונות.

    מה שלא ברור לי מדוע לכל אדם סביר ברור שבעולם המשפט יש דקדוקים וסברות ומתודות על גבי מתודות של פסיקה ושכך מתנהל משפט יציב וכשזה מגיע להלכה פתאום יש אנשים שנעמדים על הרגליים האחוריות והם מרמים גבה מדוע "צריך את כל הפלפולים האלו"

    כמו שלמדינה יש מניפסטים ערכיים וחזוניים -כמו מגילת העצמאות אצלינו והצהרת העצמאות של ארה"ב וכד' בשאר המדינות-הרי ברור שיש גם חוקה הכוללת סעיפים ותתי סעיפים ומחלוקות בין השופטים והמחוקקים כך גם לדבר ה' יש את חזון הנביאים המשמש כמניפסט רעיוני והלכה המיישמת זאת באופן המעשי קונקרטי

    זה הרי כה פשוט שמדובר בעניינים מדיניים אזרחיים

    מדוע כשזה נוגע לתורה ולאמונה יש אנשים שקשה להם לקבל זאת?

    [ויוסף כאן לא המציא את התהייה הזו וכבר המהר"ל לפני ארבע מאות שנה מביא את התהייה הזו בספרו "תפארת ישראל" פרק טז]

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר –

      מאידך, אני מבין את הקושי:

      א. כשאדם לא מבין איך כל פרט הלכתי מתקשר במגמה רעיונית כוללת. זה קשה לו.

      ב. כשיש אינספור שיטות ומחלוקות, המפוזרות בספרות רחבה. הלומד מאבד את ידיו ורגליו.

      צריכה לבוא ספרות המסכמת נושאים בהלכה ובמחשבה בצורה יסודית ותמציתית – מהיסודות הרעיוניים עד לרמת פרטי ההלכות. ספרות שתיכתב בצורה שכל קורא משכיל יוכל להבינה ולהיכנס לעניינים גם ללא רקע למדני מופלג.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • יש ספרות כזו , היו שנים שהייתי מתמצא בה.
        ילקוט יוסף , למשל , הספרים של הרב משה לוי , ועוד.

  21. ש.צ,אני מבין את הקושי של אדם להבין איך הלכות בציעת הפת מתקשרות לגאלות העולם ועשיית דבר ה' העליון דומני שלרובנו יש קשיים כאלו כאשר לא מבינים איך הפרטים הקטנים בונים את הכלל וכמו הפיסקה שציינתי מאורות התשובה על "טעם העץ וטעם הפרי"

    מה שאני לא הבנתי זה מדוע אנשים לא מבינים רעיון זה בכלליות-את הצורך בהלכה פרטנית כאשר מדובר בתורה שצריך את הפרטנות המשפטית בעוד בעולם המשפט הכללי הרעיון ברור לכל. ברור לי שכאשר נכנסים לפרטי ההלכות זה מעורר קושי לעיתים אני תהיתי על חוסר ההבנה של הרעיון הכללי מאחורי הפרטנות ההלכתיתץ

    חוץ מזה דומני שספרי סיכומים הלכתיים נכתבו ונכתבים כל הזמן ובכלל כל כתיבת הקודקסים ההלכתיים דוגמת הי"ד החזקה והטור והשו"ע נכתבה בשביל מענה זה.

    דומני שספר נחמד בעניין זה של חשיבות ההלכה הפרטנית הכתוב בשפה השווה לכל נפש הוא "הגדר הטובה" של הרב חיים נבון בעבר אפילו באחד הדיונים כאן המלצתי עליו ליוסף שהוא העלה את הנושא.

    • ש.צ. לוינגר

      לאמיר –

      בעולם הכללי אין הדרכה פרטנית לאדם איך לחיות את חייו. יש חוקים מפורטים הבאים למנוע פגיעה של אחד ברעהו, של החברה ביחיד ושל היחיד בחברה. אך איך האדם מנהל את חייו – כל אחד מחליט לעצמו.

      אגב, גם בתורה זה כך. לרוב באי העולם ניתנו שבע מצוות הנותנות הדרכה כוללנית. רק היהודים בתוקף היותם 'ממלכת כהנים' מקבלים הדרכה פרטנית. יהודי, כחייל בשירות קבע בצבאות ה', מאבד במידה רבה את חייו כאדם פרטי. זה לא קל לעיכול ולא קל ליישום.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  22. ש.צ,אתה צודק בדבריך על ההבדל בין משפט אזרחי למשפט התורה וברור שבמשפט אזרחי אין דיונים על גבי דיונים על מה מברכים על שוקולד "עץ" או "שהכל" אבל עדיין ברור לכל שיש בעולם המשפט עניין של דקדקנות עד רמת התת סעיף ואני לא מבין למה בהלכה לא יסתכלו על כך בתוספת הרבדים הייחודיים לה

    ולא תהיה כוהנת כפונדקאית?

  23. ובל נשכח כי האידאל הוא לא למראה עיניו ישפוט ולא למשמע אוזניו יוכיח ,אלא והריחו ביראת ה'.
    שופטי ישראל הראשונים היו נביאים ולא לחינם.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: