קופסאות תות לנצח | גלעד מאירי

שירתו של דרור אלימלך היא ביטוי לחיפוש פוסטמודרני אחר רוחניות חדשה. היא מציגה אלטרנטיבה למגדל השן הספרותי באמצעות חשיפת הדלות הרוחנית והבעת מחאה חברתית

 הספר השמיניהרחבת המאבק, שירים 2000 – 2010

דרור אלימלך

עמדה, 2012, 146 עמ'

אסטרופיזיקה

בְּכוֹכָב רָחוֹק

בְּגָלַקְסְיָה רְחוֹקָה

נִתְגַּלָּה פִּתְאֹם

כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים

מַמָּשׁ כָּאן

אֶצְלֵנוּ

 

"הספר השמיני – הרחבת המאבק" הוא ספר שיריו השמיני של דרור אלימלך. אלימלך החל את דרכו הפואטית בכתב העת "עכשיו", שם התפרסמו שיריו לראשונה (51–54, 1986). לאחר מכן היה פעיל בשנות ה־90 שבהן פרסם שבעה ספרי שירה ואז נדם ל־13 שנים. לאור השתיקה הארוכה והמסקרנת של אלימלך אפליג מעת לעת לשירתו המוקדמת אגב התייחסות ביקורתית לספרו האחרון.

בהכללה, הפואטיקה של אלימלך היא שילוב בין פוסט־ביט (שירה בעלת זיקה לתרבות ולספרות הביט) לננו־פואטיקה (מינימליזם, רזון) ולפופואטיקה (פואטיקה בעלת זיקה לתרבות הפופולרית). סקירה זאת תתמקד בעיקר במאפיינים אלו של שירת אלימלך, אגב דגש קל על הפוסט־ביט (גם גבריאל מוקד באחרית הדבר המעניינת של הספר מציין את הזיקה לביט). הגדרת תופעת הפוסט־ביט בשירת אלימלך מסייעת למקמה במפת השירה הישראלית לצד שירת פוסט־ביט ישראלית מוקדמת של דוד אבידן, עודד פלד, מרדכי גלילי, פרץ־דרור בנאי ואחרים; בני זמנה, למשל מואיז בן הראש ודורית ויסמן; ומאוחרים לה, למשל שמעון בוזגלו, רועי צ'יקי ארד ומשוררים המפרסמים בכתב העת "מעין".

הרוחניות של הפוסט־ביט באה לידי ביטוי בזיקה לעידן החדש, לרוב כביטוי של חיפוש עצמי מתקדם. זהו חיפוש חוצה גבולות אחר השראה רוחנית בדתות, במיסטיקות ובתנועות מגוונות, לדוגמה בהינדואיזם, בבודהיזם, בתיאוסופיה, באסטרולוגיה, בתורת גורדייף, בתנועה הפסיכדלית ועוד. לאלימלך יש מספר שירי מדיטציה ("הוראות למדיטציה", אזורי מריבה 1990, 20; "מדיטציה", מלכי מדבר 1993, 68), ואחד מהם, "הוראות חדשות למדיטציה", משלב בין מדיטציה לבין פסיכדליה: "הַמֶּסְקָלִין יְזַמֵּר בְּמוֹחֲךָ/ כְּמַקְהֵלָה שְׁמֵימִית" (הספר השמיניהרחבת המאבק, 70; יש לאלימלך שיר בעל שם זהה בסרפדים ותרופות 1998, 93).

העידן החדש הוא הדת הפופולרית של הפוסטמודרניזם. מבחינה זאת השילוב הניו־אייג'י והפופואטי המיוחד שאלימלך יוצר באחד משיריו המוקדמים, "קוּפְסְאוֹת תּוּת" (הד 1994, 33), הוא מרתק. כידוע, זרם מרכזי בעידן החדש מתמקד בתזונה בריאה ואורגנית. בשיר יש מחאה נגד הרעלת המזון: "קוּפְסְאוֹת תּוּת־שָׂדֶה / לָנֶצַח. // לֹא הִסְפַּקְתִּי לֶאֱכֹל / פָּחַדְתִּי מִדַּי / מֵחָמְרֵי הַדְבָּרָה […]". באמצעות הפרודיה על השיר של להקת החיפושיות "שדות תות לנצח" אלימלך מוחה נגד תעשיית המזון המושחתת. בשיר זה ניתן גם לראות כיצד מבעד לאיפוק הננו־פואטי מבצבץ ההומור. אלימלך עושה שימוש רב בשירתו בסוגי הומור שונים, כאשר לרוב זה הומור שחור, באמצעות גרוטסקה, פרודיה ואירוניה.

דיאלוג אמנותי

גילויים פופואטיים נוספים בשירת אלימלך יש למכביר בעיקר באמצעות דיאלוג עם מוסיקה ומוסיקאים. הזיקה התמטית הסגנונית לנושא מקורה בפוסט־ביט. השם ביט מקורו בקצב הג'ז ובאדם המוכה. הדומיננטיות של המוסיקה מקורה גם בביוגרפיה: אלימלך הוא מלחין ופסנתרן. הוא הלחין מוסיקה קלסית, חדישה, ווקאלית, אקוסטית, אלקטרונית, ניסיונית ואוונגרדית לכלי סולו ולהרכבים קאמריים. הקליט כשלושים תקליטורים (רובם לא מסחריים). הלחין משירי דוד אבידן, יונה וולך, מאיה בז‘רנו, אבי פלדשטיין, פאול צלאן וארתור רמבו. לכן טבעי ששירת אלימלך מקיימת דיאלוגים עם מגוון מוסיקאים מסגנונות שונים: פוסט־רומנטי, מודרני, ג‘ז, בלוז, נשמה. בין היוצרים שאליהם מתייחס אלימלך ניתן למנות את אנטון ברוקנר, אלכסנדר סקריאבין, מיילס דייוויס, ריי צ‘רלס ועוד.

לדוגמה, “מוסיקה לערב ראש השנה החדשה“ הוא מחווה לסקספוניסט הג‘ז ג‘ון קולטריין, אשר את נגינתו השיר מדמה ל“חֲצִיבָה עִקֶּשֶׁת/ בְּכָל הַכֹּחַ/ בְּמִכְרֶה הַזָּהָב/ בַּמַּדְמֵנָה הָעֲשִׁירָה הַזֹּאת/ שֶׁשְּׁמָהּ חַיִּים“ (הספר השמיניהרחבת המאבק, 16). שירים נוספים בספר עוסקים במוסיקה ורובם מתארים את מצוקות המלחין. לדוגמה שני שירים ננו־פואטיים אלו: "אֲנִי לְעִתִּים רַק לַפִּיד כָּבוּי./ אֲבָל הַמּוּסִיקָה בַּמֶּרְכָּז// כְּלָל אֵינָהּ מִתְפַּשֶּׁרֶת" (שם, "מַלְחִין", 78); "שׁוּב הַסְּפֵקוֹת/ הַפִּנּוֹת הָאֲפֵלוֹת/ הַכִּנּוֹר/ הַכִּנּוֹר שֶׁמִּתַּחַת לַכִּנּוֹר" (שם, "קוֹמְפּוֹזִיצְיָה", 86). שירים אלו העוסקים בין השאר במצב הנפשי של המוסיקאי מבהירים באופן עקיף מדוע אלימלך חזר שוב ושוב בספריו המוקדמים על כך שהוא מחפש את המוסיקה שלו, המהווה מטפורה לגילוי עצמי.

ראוי לציין ששירת אלימלך מקיימת דיאלוג רחב וישיר עם כל סוגי האמנות ולא רק עם המוסיקה, אלא אף עם הפרוזה, המחול, הציור, התיאטרון והקולנוע. מרבית הדיאלוג מתקיים עם יוצרים לא ישראלים, למעט במקרה של המשוררים. עם זאת, הדיאלוג הבין־טקסטואלי האסתטי הרחב ביותר של שירת אלימלך מתקיים עם השירה. השיח האמנותי המפותח של שירת אלימלך הוא ביטוי לעושר תרבותי הניצב באופן פרדוקסלי ואירוני כנגד פואטיקת הרזון. עושר זה גם מהדהד את ריבוי הנושאים בשירת אלימלך בכללותה ובהם: פוליטיקה, אהבה, הורים, חברות, טיפול נפשי, חיפוש עצמי, הגות, בריאות, ספורט, תרבות פופולרית, מוות, נופי טבע ועיר.

חיפוש חוצה גבולות אחר השראה. מדיטציה  צילום: shutterstock

חיפוש חוצה גבולות אחר השראה. מדיטציה
צילום: shutterstock

רצח רומנטי

מאפיין מרכזי של שירת הביט הוא הממד החושפני שלה, הווידויי לעתים. לחשיפה יש מספר מטרות, למשל: לקרב בין המשורר לקהלו ובכך לקעקע את מגדל השן הספרותי; לקרב את השירה למציאות; לזעזע בתכנים קשים ועוד. הווידוי הוא סוג של היפר־ריאליזם המצמצם את החיץ בין המחבר לדובר. לדוגמה, מוטיבים חוזרים בספריו הם פנייתו לסבתו ולסבו בשמותיהם, מרים ומשה טורקניץ', ותיאור סיטואציות במסגרת עבודתו כפסיכיאטר ("אחר הצהריים אבוד", מוסיקת החללים הפנימיים 1996, 32). עוצמת החשיפה הממוקדת מוגבלת ברוב שיריו, כי הפואטיקה הננו־פואטית מתרכזת בצמצום ולכן היא לא מאפשרת גילוי פרטים רבים.

הפוסט־ביט, בהמשך לביט, מתייחס לאקטואליה פוליטית וחברתית. כך גם שירת אלימלך מתייחסת בהרחבה לאקטואליה באמצעות מחאה. מגמה זאת נמשכת בהספר השמיניהרחבת המאבק. אחד השירים הנוקבים והחזקים בספר מתייחס לאחת התופעות החברתיות הקשות של "רצח על רקע רומנטי". השיר "הַשַּׂקִּית הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל מַלְאָכִית" מתייחס לרציחתה של הדוגמנית והשחקנית ענת אלימלך על ידי בן זוגה, דוד אפוטה, אשר התאבד לאחר רציחתה (1997): '"הָיוּ שָׁם אֶת הַנַּעֲלַיִם הַשְּׁחֹרוֹת שֶׁלָּהּ,/ מִכְנָסַיִם שְׁחֹרִים, גַּרְבַּיִם לְבָנִים/ וְחֻלְצָה לְבָנָה/ עִם חוֹר אֶחָד שֶׁל כַּדּוּר'/ הַחֻלְצָה שֶׁל עֲנָת אֱלִימֶלֶךְ,/ הַכַּדּוּר פָּגַע בַּלֵּב". בזהות בין שם משפחתה של הנרצחת לזה של המשורר יש מידה של אירוניה שחורה וביטוי של הזדהות המשורר עם הקרבן.

כפי שעולה משירי הפוסט־ביט הננו־פואטיים של אלימלך המוצגים כאן, זו פואטיקה המשלבת בין גבוה לנמוך ונעה בין ליריות לאנטי ליריות. המגמה האנטי לירית מתפתחת יותר ויותר עם השנים ומגיעה לשיאה בספרו האחרון. הסגפנות הלירית באה לידי ביטוי בצמצום הלשון הפיגורטיבית ובוויתור כמעט מוחלט על צורות שירה פורמליות, כמו הסונט ועוד. ההקצנה האנטי לירית היא כנראה גם הסיבה לכך שספר זה הוא ספרו הרזה ביותר של אלימלך. האנורקטיות של הספר היא בין השאר תגובת נגד לבולימיה של הקפיטליזם הצרכני בן זמננו.

מעמד הטיפשות

ההקצנה האנטי לירית מובילה לעתים לעבר מחוזות נידחים של האנושי בשירה – הטיפשות. לא רבים השירים בכלל ובשירה העברית בפרט העוסקים בתופעה אנושית רווחת זו. בעבר טענתי שאחד המוטיבים הננו־פואטיים הוא הטמטום ("ננו־פואטיקה", כתובת 1 2009, 40), כי הוא ביטוי מוקצן של דלות רוחנית. שירו הננו־פואטי של אלימלך, "תיאולוגיה", מדגים זאת. הוא מבהיר באופן רליגיוזי ואירוני מה המעמד של הטיפשות בעולם הפוסטמודרני: "אֲפִלּוּ לְטִפְּשִׁים בִּמְיֻחָד/ תִּתָּכֵן יְשׁוּעָה./ וְאוּלַי/ רַק לָהֶם?" (הספר השמיניהרחבת המאבק, 26).

השיר נפתח בטענה הומניסטית כי תיתכן גאולה לכול, אפילו לטיפשים במיוחד. אלא שסיום השיר הופך את הטענה על פניה באמצעות פרודיה שחורה על הסטרוקטורה של הביטוי התלמודי המוכר "צדיק ורע לו, רשע וטוב לו" (מסכת ברכות ז, א) על ידי נוסח מעודכן: חכם ורע לו, טיפש וטוב לו. באופן מפתיע בשיר 17 הברות, כלשיר הייקו. החיבור האסוציאטיבי־פרודי שמעורר הייקו־שאלה זה הוא לתרבות שאלות הקואן של מורה הזן לתלמידו. השיר מדגים את הפן האותנטי שנכח בדיאלוגים הללו. אחד המוטיבים החינניים של הקואנים הוא השפלה הומוריסטית של התלמיד המסייעת לגאול אותו מגאוותו.

השילוב המרענן שיש ב"תיאולוגיה", בין ננו־פואטיקה לפוסט־ביט, הוא אינדיקציה למורכבות הלא צפויה של שירת אלימלך. יכולתו של שיר צנום זה לגלם בדיוק רב את הנרטיב הקנוני־ניו־אייג'י של סינתזה בין מיסטיקות (יהדות וזן במקרה זה), את דמות הבואיש (בודהיסט־יהודי; Buish) של אלן גינזברג, משקפת את הרלוונטיות של שירה זו לשיח התרבותי והרוחני העכשווי.

לסיכום, התמהיל המקורי והקיומי בין פוסט־ביט, ננו־פואטיקה ופופואטיקה בשירת אלימלך בכלל ובספר הנוכחי בפרט הוא עדות למהלכים פואטיים משמעותיים המתרחשים בפרינג‘ של השירה הישראלית. שירה זו היא אלטרנטיבה מחוספסת וחיונית לקנון הלירי השבע.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ו סיון תשע"ג, 24.5.2013

פורסמה ב-24 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון בהעלותך תשע"ג - 824, שירה ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: