גיא זוארץ מצליח להחזיק  את השירים כמופע שלם, ועוטף את המוזיקה הטריפוליטאית בסיפורים אישיים. השילוב של הפיוטים עם חומר אישי משלו יוצר מופע מלא קסם

גיא ורועי זוארץ

לדינו ופיוט מבית אבא

זאפה ירושלים

אפריל 2013

 קל לטעות בגיא זוארץ. לא רבים מצפים ממנחה מבוקש של תוכנית ריאליטי ("הישרדות", "רוקדים עם כוכבים") להסביר בידענות את תולדות הפיוטים שהוא עומד לשיר – אבל זה בדיוק מה שגיא זוארץ עושה, יחד עם אחיו הגדול רועי, שניהם עם כיפות שחורות שנבלעות בתפאורה של מועדון הזאפה בירושלים.

בניגוד לאמנים אחרים שתפסו טרמפ על טרנד הפיוטים שמשתולל במוזיקה הישראלית בעשור האחרון, זוארץ לא היה צריך להמציא מיתולוגיה של סבא וסבתא מבית הכנסת. מי שיבוא לבית הכנסת הטריפוליטאי שלנו, "יד הגיבורים" ברמת גן, ימצא אותו לפעמים מפייט כחלק מהעדה. החיבור האמיתי והלא מאולץ של האחים זוארץ אל החומרים הוא אולי חלק מההצלחה של המופע "לדינו ופיוט מבית אבא" (בניהולו האמנותי של אלי גרינפלד), שאותו הם מריצים בשנתיים האחרונות, והופעת הבכורה שלו אף הוקלטה כאלבום בעל שם זהה.

חלוקת העבודה בין האחים מציבה כצפוי את גיא בפרונט כזמר ומגיש, בעוד רועי (שהיה שותף, בין השאר, להפקת "מציאות נפרדת", האלבום הראשון של "היהודים") אחראי לעיבודים, להפקה המוסיקלית ולנגינת הקלידים. המופע מורכב מחטיבת שירים בלאדינו וחטיבת פיוטים טריפוליטאים, יחד עם מעט חומר מקורי. הערבוב האישי בין המסורות שעליהם גדלו הזוארצים יוצר שילוב מעניין בין שתי תרבויות לא רחוקות,  אם כי שונות למדי.

צילום: מעוז ויסטוך, בית אבי חי

מעשירים את הרפרטואר

לאדינו ("ספאניולית") נשמעת טוב גם לאוזניים שלא מבינות כמעט דבר מהשפה היהודית שפיתחו צאצאי מגורשי ספרד. הקסם הצלילי שלה, רב ההוד והרומנטיקה, עובר במוזיקה הישראלית מיהורם גאון דרך הג'אזיסט אבישי כהן, שלמה ארצי, וכמובן משפחת לוי (ובפרט יסמין לוי) שיחד עם נשיא המדינה לשעבר יצחק נבון משמשים שגריריה הבלתי רשמיים.

אחת הפריצות המשמעותיות והראשונות של זוארץ הייתה כששיחק בהפקה המחודשת של המחזה שכתב נבון, "בוסתן ספרדי", בתיאטרון הבימה. זוארץ מספר שעל אף השורשים הנכונים, הוא לא הצליח להגות את העיצורים חי"ת ועי"ן נכונה כסולן הפיוט "אדון הסליחות". וכך הוא מצא את עצמו מקבל שיעורים פרטים בטלפון, בשש בבוקר, מהנשיא בדימוס שניסה לחנך עד שהתייאש בסופו של דבר מהכוכב הצעיר. אלא שדווקא בהופעת הבכורה זוארץ הגה נכונה את האותיות, ובשש בבוקר ביום שלמחרת חיכה לו בבית זר פרחים על ההישג לתפארת העדה הספרדית.

יחד עם "אדון הסליחות" מופיעים גם רומנסות אחרות ומוכרות בלאדינו, שירי אהבה ותשוקה, יחד עם שירי הלל לערק ולדמויות תנ"כיות: "אברהם אבינו", "Adio Kerida“ (“שלום יקרה“) וכמובן Morenica"“ (“שחרחורת“) – אחד משירי החתונה המפורסמים והעתיקים ביותר שנכתבו בלאדינו המטופל יפה גם בידי האחים.

דווקא על מנגינות הפיוטים בנוסח יהדות טריפולי (לוב) פסח טרנד הפיוטים המדובר. בניגוד למסורות התימניות/מרוקניות/פרסיות שנדמה שכבר כוסו מחדש מכל מקום אפשרי, ישנם מעט מאוד ביצועים מודרניים בנוסח הזה למעט כמה ניסיונות של דוד ד‘אור ואלבום של גבריאל חסון (יש קשר משפחתי רחוק).

הזוארצים מעשירים כאן את הרפרטואר הטריפוליטאי באופן משמעותי: “שופט כל הארץ“ (רבי שלמה אבן גבירול) מקבל טוויסט של רגאיי, “אל נורא עלילה“ (רבי משה אבן עזרא) מגיע בגרסה הסטנדרטית, ו“מן המצר קראתי י־ה“ מתוך תפילת ההלל של ראש חודש מבוצע באיטיות רגישה – רחוק מאוד ומעניין לא פחות מהביצוע המהיר והאינטנסיבי שנהוג בנוסח הטריפוליטאי שבו כל הציבור כאיש אחד מכריז “פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָ־הּ“.

דפקו על השולחנות

החידוש המוצלח ביותר נמצא דווקא באחד הפיוטים המכוסים ביותר: "עת שערי רצון" (ר' יהודה בן־שמואל אבן־עבאס). הפיוט שמושר בתפילת ראש השנה מופיע בהרבה מסורות בניגון מונוטוני־מדיטטיבי, כהכנה לתקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. הזוארצים לקחו את המנגינה הטריפוליטאית הבסיסית והוסיפו לה דרמה, בכלים המלווים ובשירה שמתגברת מבית לבית (אגב, ביצוע מעניין ודומה בכיוון הזה ישנו גם באלבומו האחרון של יוני גנוט, "אות לאות").

מדי פעם זוארץ שר גם מעט חומר אישי, כמו "כל הבשורות", שיר הנושא מאלבום בכורה שהוקלט ב־2009 ונגנז זמנית (אחרי שיצאו ממנו לא מעט סינגלים לרדיו) – מילים של זוארץ ולחן של אלילת נעוריו, הכוהנת הגדולה של המוזיקה המזרחית בישראל, אהובה עוזרי.

הערך המוסף שמביא איתו זוארץ מגיע מעולם ההנחיה הטלוויזיוני. הוא מצליח להחזיק  את השירים כמופע שלם, ועוטף את המוזיקה בסיפורים אישיים: מלבד האנקדוטות עם יצחק נבון, הוא מספר על הצטופפות המשפחתית תחת הטלית של סבא בברכת כוהנים של יום כיפור בבית הכנסת "יד הגיבורים", משחזר הליכות ילדות בשוק לוינסקי אל מסעדת "בורקס פנסו", לאכול בורקס קשקבל שטובע בליטרים של שמן, וחוזר לסיפור משפחתי על רב חובל יהודי מסלוניקי שמצא את עצמו שבוי בשוק העבדים של טריפולי ונפדה בידי הקהילה.

המופע הולך רוב הזמן יד ביד עם חמש עשרה הרצועות של האלבום המוקלט, אבל אין ספק שהחומרים עוברים טוב יותר על הבמה. האנרגיה שהם מייצרים דורשת מהקהל לשתף איתם פעולה: תשאלו את המלצריות של הזאפה, שהתבוננו בעיניים מודאגות על השולחנות שכמעט קרסו עם כוסות השתייה שעליהם בגלל הקהל שלא הפסיק לדפוק על השולחנות בקצב מתואם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' סיון תשע"ג, 10.5.2013