שכל ורגש שהבעירו אש | צחי כהן

הרומן על “הנופל“, שמאבקו הפנימי הוביל אותו לנדודים ברחבי פולין היהודית, היה לספר פולחן אסור. הוצאתו המחודשת שומרת על רעננותו, אך הסנסציה מאבדת מכוחה

חיים גראביצר

סיפורו של נופל

יהושע פישל שניאורסון

מיידיש: אברהם שלונסקי

הקדמה ואחרית דבר: נתנאל לדרברג

ידיעות ספרים, 2013, 583 עמ‘

ואכן, זוהי שליחותו הגדולה של “הנופל“ שאינו יכול לעשות פשרות־שווא ולהשלים עם התרוממות נפש קצוצה, שהוא מתיק עצמו בעל כורחו ומתוך ייסורים רבים מן הגלגל המאוים ומוסיף להיות “נופל“, כדי להזכיר לעצמו ולזולתו את “הנפילה“ של העולם ועל ידי כך לעורר את הלבבות לתשובה אמיתית (עמ‘ 528)

בראשית היה האונומסטיקון – הז‘אנר הספרותי המנסה לתאר את העולם על ידי רשימה המונה ומסבירה את הכל: שמות כל הישובים, שמות כל העצמים או שמות כל האנשים. מעין מפת אחד לאחד המתארת את המציאות כולה על ידי מניין ושמות חלקיה. האונומסטיקון נועד לכישלון – כשם שהיומרה לתאר את העולם במפת אחד לאחד הוא בלתי מעשי או אפשרי. על כן חפשו סופרי והוגי כל הדורות את התיאור המטונימי, הסמלי, המועט המתאר את המרובה.

כמעט בכל ספרויות העולם משמש סיפור מסעו של היחיד כמסגרת סיפורית למיפוי העולם. דון קישוט וסנשו פנשה, דנטה הנוסע דרך עולמות תחתונים ועליונים, בנימין מטודלה ובנימין השלישי ועוד נוסעים מפורסמים, כולם נדדו בעולם אמיתי או מדומה אך למעשה נדדו במרחבי זמנם ומקומם. ככל שהרחיקו הנדודים התקרב הנודד אל נקודת הקיצון, וכמו במשל החסידי הידוע – האוצר האמיתי, התכלית למסע, האמת שאותה יצא הנודד לחפש, אינה אלא בנבכי נפשו. המסע והמפגשים הנגללים במהלכו הם בעצם וריאציות על נפשו של הגיבור, הנודד עמוק יותר ויותר אל תוך עצמו פנימה, ובאמצעות מפגשים ועימותים מחדד את זהותו שלו.

דון קישוט יהודי

הרומן “חיים גראביצר“ היה לסנסציה עם צאתו לראשונה ב־1922. הספר פורסם בארבעה חלקים ביידיש עד לשנת 1938, ושמו נישא בפי כל, בלחש ובגלוי. בחורי ישיבה קראו בו בחשאי, משגיחים וראשי ישיבות דרשו אותו לגנאי, והילת האיסור והמסתורין שסביבו העצימה את טעם האיסור שבחוויית הקריאה.

גיבור הספר חיים גראביצר הוא שילוב של דון קישוט ודנטה יהודים, הנודד בין כל קצות סקאלת האפשרויות היהודית של פולין במאה ה־19 ולמעשה נודד עמוק יותר ויותר אל נבכי נפשו ולבטיו הדתיים. הספר משופע בדרשות ונאומים, מפגשים וויכוחים ותורות חסידיות מרובות. מכל אלה עולה ומשורטטת דמותו המורכבת ורבת הפנים של גראביצר ומאבקו הפנימי החריף.

וכך מפליג ר‘ חיים הפלג והעמק, הפלג והרחק. עד שהוא מתחיל כבר לרקד כבמעשי להטים על גבי זכוכית דקה מן הדקה, בדבקות עצורה של מסירת נפש רבה כל כך, ש“העולם“ נישאים עמו יחד ואינם מרגישים כלל במרוצת הזמן (45)

חיים גראביצר הינו המושלם שבחסידים. אהוב ומוערך, מוכשר אך צנוע. מסוגל לגדולות אך דבק במעמדו הצנוע כמלמד תינוקות, תפקיד שבו הוא מוצא משמעות ושליחות. אולם אסון נורא התוקף אותו דווקא בעת התעלותו בראש הקהילה שאותה הוא מנהיג, מפיל אותו ומבריח אותו מעירו אל היער. ביער נתקף חיים הזיות ומחשבות ועוסק בחשבון נפש ובהתפלפלות עצמית. כאן מתחיל מסעו של גראביצר: הוא מחליט שכדי לכפר על נפילתו עליו לנדוד בעולם ולמצוא את הדרך הנכונה – זו שתתאים לנפשו הגדולה אך לא תשא אותו לגבהים שמהם הוא עלול לפול נפילה נוראה.

נודד בין כל קצות סקאלת האפשרויות היהודית. פולין צילום: thinkstock

נודד בין כל קצות סקאלת האפשרויות היהודית. פולין צילום: thinkstock

גראביצר עובר עתה סדרה של מפגשים. כל אחד מן המפגשים מתאפיין בז‘אנר ספרותי משלו ובלשון המייחדת אותו. המפגש עם חסידי טשרנוביל, הפשוטים והשמחים שמחה ארצית של מצווה, מתאפיין בסיפורי חסידים. תוך כדי אכילה וסביאה מספרים החסידים זה לזה מעשיות וחלקי מעשיות מימים עברו, שתורף רובן הוא היחס שבין הנאות העולם הזה לעולם הרוחני שאותו הן חושפות או מסתירות. אפילו המפגש עם האדמו“ר של חסידי טשרנוביל, מפניו הם מתבטלים עד כדי רתימת עצמם למרכבתו, אינו מביא מזור לנפשו של גראביצר ולאחר שהוא מתאכזב מחוסר ההבנה שהוא חווה מצדו של האדמו“ר הוא נס מפניו ומפני חסידיו.

עוד פוגש חיים גראביצר בהקיץ ובהזיית השינה במשכילים ומתנגדים, יהודים וגויים, בבעש“ט עצמו ובגאון הדור מישיבת וולוז‘ין, כמו גם עם שורה של פשוטי עם. עם כל אחד מהם הוא מדבר בשפה ובסגנון משתנה: חסידי־חב“די, פלפולי־הלכתי או סיפורי מעשיות. סופה של הנדידה שחיים מתמנה רב בעיירה קטנה וסמוכה לוולוז‘ין עד שמחלוקת אישית סוערת עם ראש הקהל, המאיימת על ילד שאותו אימץ וגידל כבן, מניסה אותו בחזרה לעירו.

הוא, חיים גראביצר, ברח בפני האש החסידית כדי לכבות את התלהבותו השיכורה, שעשאתו בשעתו “נופל“, והנה בא אל בין מתנגדים ונתקל באש שלהבתה של תורה, שחזרה והדליקה בו את התלהבותו זו. אלא שזוהי האש המופלאה של השכל, של לימוד התורה, המאיר את המוח באור גדול כל כך, שחיים יותר משנבהל הוא משתומם: משל לפתיליה דולקת במנורה, שאינה נשרפת, אלא מפיצה אור תמיד על סביבותיה. לכאורה פשוט וטבעי הוא הדבר, ובכל זאת נפלא הוא (448)

מים גנובים

מה סוד כוחו של רומן זה? מדוע נלחמו בו בישיבות ומה עורר ומשך את הבחורים לקרוא בו?

ראשית ישנו האיסור כשלעצמו. כפרי עץ הדעת הנראה נחמד למראה דווקא לאחר שיוחד מכל עצי הגן, כך גם הספר האסור לעולם יראה עמוק ומפתה ומעורר למחשבה יותר מכל רומן אחר. אולם דומה שיש כאן דבר מה נוסף: דווקא הקרבה וההכרות של הכותב עם העולם שאותו הוא מתאר ומפרק לגורמיו היא המאיימת.

כותב חיצוני המחרף ומגדף יידחה בקלות, אולם בשר מבשרנו המעלה תהיות וקושיות על הדרך והשיטה, על האמת והזיוף, על הגופניות המכסה על הרוחניות ומעלימה אותה, יכול לערער מאוד. ולבסוף: הספר שואל שאלות מהותיות ועמוקות על היות אדם, היות יהודי והיות חסיד, שאלות הבודקות את נקודות המוצא של מעגלי הזהות עד לשיטין. בדיקה מאיימת מאוד על מערכות חינוך פורמליות.

מחבר הספר, יהושע פישל שניאורסון, נין ונכד לשושלת אדמו“רי חב“ד, גדל בלב לבה של חסידות חב“ד ואף הוסמך כרב כבר בגיל 17. אולם פישל, כפי שנקרא, יצא ללימודים בגימנסיה בעיר הומל, שבה כיהן אביו כרב, ולאחר מכן למד לימודי רפואה בברלין והתקרב לשדה הפסיכיאטריה. בשהותו בברלין נחשף שניאורסון והתקרב לעולם התרבות וההשכלה היהודית שפרח באותן שנים בגרמניה ופגש דמויות כגון עגנון וגרשום שלום. בנדודיו ברחבי אירופה הקים תחנות “פסיכו־היגייניות“ במקומות שונים, כלומר מרפאות לבריאות הציבור שהתמקדו באבחון, ריפוי ושילוב חברתי ולימודי של ילדים ותלמידים בעיתיים וחריגים. כסופר, על אף שחיבר ספרים נוספים, לא הצליח פישל שניאורסון לשחזר את הפסגה שאליה התעלה ב“חיים גראביצר“.

ב“חיים גראביצר“ מתאחדות שתי פניו של שניאורסון – רגש חסידי נלהב והיכרות עמוקה עם החסידות ותורותיה, מתמזגים עם הבנה מעמיקה בזרמי הנפש הגלויים והנסתרים בכדי ליצור עולם מסוכסך ומסובך, מקשה ומפרק. מסעו של גראביצר בעולמה של יהדות פולין לגווניה מתאר גם את מסעו הפנימי של יוצרו מביתו בחיק חב“ד למסדרונות האקדמיה הגרמנית והרוסית ועד למפגשי עונג השבת באהל שם בתל אביב, שאליה הגיע בסוף ימיו.

עניינו המקצועי של שניאורסון הפסיכיאטר והפסיכולוג באדם, ובמיוחד בילד הפגוע, מכשיר אותו לשרטט ביד אמן את לבטי הנפש המאני־דפרסיביים של גיבורו הנע מהתכנסות שקטה ומהורהרת להתפרצויות שירה, ריקוד ונאום פומבי. וגם בכיוון ההפוך – בחייו המקצועיים ידע שניאורסון להביא את לב החסידות – השליחות לתיקון עולם והעזרה לחלש – אל עשייתו המקצועית ותפיסתו החברתית.

רגש בחיי הדת

את הספר תרגם לעברית תרגום מופלא המשורר אברהם שלונסקי. התרגום העברי פורסם קטעים קטעים בגיליונות יום השישי של עיתון “הצופה“ בשנים 38‘ – 40‘ ולאחר מכן יצא כמהדורה שלמה ב־1940. הוצאתו המחודשת של הספר, בעריכת נתנאל לדרברג, לא שינתה את התרגום ההוא כלל, והוא אכן רענן וקריא כשהיה, ועם זאת עמוק ומשמר מספר רבדים לשוניים לאורך הספר. לספר בהוצאתו המחודשת נוספו אחרית דבר על אודות מחברו של הספר והערות שיש בהן הרחבות וביאורים על מושגים חסידיים ובני הזמן.

הקריאה ברומן בהוצאתו המחודשת היא מעין מבט מן הצד על סנסציה מן העבר. לטעמי, הרומן איבד את כוחו הממגנט, ראשית מעצם הלגיטימיות שלו ובכך שאיבד את האזוטריה שבו, את תחושת הגילוי והגניבה שהתווספה לקריאה בו בהיחבא, למרות או בגלל האיסור.

שורש נפילתו של גראביצר היא פריצת הרגש אל חיי השכל או האקסטזה הדתית. גראביצר גוזר על עצמו גלות לכל משך הזמן שלא ימצא אפיק לבטא בו את עולמו הרגשי. גם לאחר שנקשר רגשית לילד שאימץ, או כאשר ניסה למצוא את מקומו בשיטות יהודיות שונות. רק אשת בנו המת, המזכירה לו את אהבתו לאותו בן, היא שתאפשר את חזרתו לאפיק חייו המקורי. הפסיכולוג בן החסידים שניאורסון, המודע לעוצמתם של חיי רגש מודחקים, קורא כאן למציאת אפיק לביטוי רגשי בחיים הדתיים. דומה שזהו האיום הגדול שהציב גראביצר על כל מצנזריו והבשורה שאותה הוא מחיה עבור דור קוראיו החדש.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' סיון תשע"ג, 10.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 במאי 2013, ב-גיליון במדבר - שבועות תשע"ג - 822 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. הספר מומלץ מאד. אכן לא סנסנציה אבל נוסטלגיה לתקופה שהייתה ולא תשוב. בשנים האחרונות יש התענינות עצומה בחסידות והספר מתאים מאד לכל אוהבי הספרות החסידית, אך לא רק. התיאור החי של הלימוד בישיבות וולוז'ין כתוב בצורה כאילו אתה נוכח בישיבה עצמה…
    סיום הספר בשנת 1940 המתאר את גזירות הקאנטוניסטים, ואת תפקידיהם הבזויים של ראשי הקהילות, מהווה כמעין נבואה לשואה שעומדת להתחולל, ליודנראט למשטרה היהודית ועוד. מצמרר.
    סקירה שלי על הספר כאן
    http://www.שבוע-הספר.co.il/2013/05/%d7%97%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%92%d7%a8%d7%90%d7%91%d7%99%d7%a6%d7%a8-%d7%a1%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%a8%d7%95-%d7%a9%d7%9c-%d7%a0%d7%95%d7%a4%d7%9c/

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: