לשמוע את ציוץ האפרוחים / צבי צמרת

חינוך, לפי ספרו של טרופר, משמעו פתיחת הלב אל התלמידים שתגרום להם להיפתח אל העולם. תמריץ לבוחרים באתגר החינוכי

 26201338262מקום בעולם

מחשבות על חינוך

חילי טרופר

ידיעות ספרים, 2013, 275 עמ'

יש המגדירים "מחנך" בפשטות: "אדם לאדם – אדם". חילי טרופר הוא מחנך העונה על כל אות בהגדרה. למרות גילו הצעיר, מאחוריו רקורד יוצא דופן של עשייה חינוכית בשורה של עמותות וביניהן: "מעגלי צדק" (הקובעת כי מקום "כשר" על פי מידת הצדק החברתי השורר בו), "שכן טוב" (העוסקת, בין היתר, בחלוקת סלי מזון לנזקקים), "פסיפס" (המסייעת לאנשים להיחלץ מקשיים כלכליים), "אחריי" (המטפחת נערים מהפריפריה לקראת גיוסם לצה"ל) ואחרונה חביבה הרשת החינוכית "ברנקו וייס" (הדואגת לשורה של מוסדות חינוך ונושאת את שם האדם שתרם להקמתה מתוך אהבת ישראל).

טרופר ניהל משך כחמש שנים את בית הספר "ברנקו וייס" ברמלה, המיועד לנערות ולנערים שנשרו ממערכת החינוך וזוכים בו להזדמנות אחרונה. הבמאי בן שני ועורכת "עובדה" אילנה דיין, אשר שמעו על עבודת החינוך המיוחדת בבית הספר, נתנו לה ביטוי בסרטם הנפלא "תיכון ההזדמנות האחרונה". זהו סרט חובה, שרק בזכותו ובזכות כמה סרטים יחידים שכמותו טוב שיש לנו טלוויזיה בישראל.

בספרו מספר טרופר ביתר פירוט על חוויותיו החינוכיות באותו בית ספר. הוא מעלה שם הרהורים עקרוניים על חינוך ומחנכים ומביא ציטטות נפלאות מן המקורות היהודיים ומספרות העולם. לטעמו, "בית ספר קטן ברמלה" הוא "במובנים עמוקים יותר סיפור רחב בהרבה של רבים־רבים בחברה הישראלית" (עמ' 13). חילי אינו מגדיר בספר מיהם ה"רבים־רבים", אבל ברור לכול כי מדובר בחניכים־תלמידים "רבים־רבים" שגורלם המר להם ולצערנו לא מדובר במחנכים־מורים "רבים־רבים" מדי.

מבנה עלוב ומעליב

בפרק קטן בפתח הספר הנקרא "המקום" (עמ' 17), מספר חילי על המבנה המזעזע של המוסד החינוכי שאליו הגיע, על המתחם "העלוב והמעליב". הוא קובע כי המבנה שקיבל מעיד על הזלזול הנורא של החברה בסוג החניכים שהוא טיפל בהם וכי "מערכת החינוך לא הייתה מרשה לעצמה לשכן במקום כזה, ולו באופן זמני, אלא נוער בסיכון". והוא מפרט יותר, פירוט מביך: "בחדר המנהל יצרו מגרעת קטנה והציבו בה את תאי השירותים של בית הספר. שמעתי את התלמידים נכנסים ויוצאים מהשירותים. יכולתי לעקוב אחרי הורדת המים באסלה, ולפעמים עלו משם רחשים וקולות מביכים ביותר במהלך שיחה או פגישה". אבל, לאורך הספר, המקום הפיסי הנורא הופך למקום חינוכי־רוחני אחר. ל"תמיד תהיו שלנו" (עמ' 27), ל"סיפור אהבה" (עמ' 31), ל"משפחה" (עמ' 34), ל"קרבה" (עמ' 35), ל"ידידות" (עמ' 39) ועוד.

חילי מרחיב בספר את מושג ה"מחנך" וקושר אותו לא רק עם בני האדם אלא עם כל היצורים החיים בעולמו של הקדוש ברוך הוא. הוא עושה זאת בעזרת סיפור נפלא על פסיקה אחת של הרב יהודה עמיטל זצ"ל, ראש ישיבת הר עציון. מעשה שהיה כך היה: באחת השבתות החורפיות בגוש עציון הייתה סופת שלגים עזה ומערכת החשמל בבית גידול האפרוחים של קיבוץ ראש צורים קרסה. אחד מחברי הקיבוץ, שחרד כמובן לגורל האפרוחים, הגיע במהירות לישיבה כדי לשאול את ראש הישיבה האם ניתן לחדש את הזרם מפני צער בעלי חיים.

הרב לא השיב לו מיד, אלא "נעל מגפיים, התעטף במעיל כבד וחבש כובע פרווה, נתן את ידו ביד הבחור והחל לצעוד בשלג הכבד לראש צורים". אותו חבר קיבוץ סיפר אחר כך: "שאלנו אותו מדוע לא נשאר בישיבה, הרי את כל הספרים שנצרך להם כדי לפסוק בעניין יכול היה למצוא בבית המדרש… התשובה שענה הרב… צריך לשמוע את ציוץ האפרוחים, צריך לחוש את הצער, את הבעיה. אי־אפשר לשבת בבית המדרש הטוב והמחומם שלנו ולתת תשובה על מה שמתרחש שם, בבית הגידול הקפוא" (עמ' 37).

המבנה הנורא של בית הספר הופך למקום חינוכי־רוחני. תיכון ברנקו וייס, רמלה             צילומים: פלאש 90

המבנה הנורא של בית הספר הופך למקום חינוכי־רוחני. תיכון ברנקו וייס, רמלה
צילומים: פלאש 90

לא הקפדן מלמד

 הספר מוצף במעשים של הקשבה דומה ל"ציוץ" החניכים־האפרוחים. הוא קובע בבהירות ובדייקנות: "הפדגוגיה היא בעיקר הדרך לגרום לתלמידים לפתוח את עצמם אלינו ולפתוח את עצמנו אליהם. שם טמון הגלעין של החינוך" (עמ' 108). הוא מספר כי בבית הספר דאגו שיוציאו לאור ספרי שירה מפרי עטם של התלמידים, כדי להקשיב לנימי נפשם, כדי להבינם טוב יותר וכדי לעודדם. הציטטות של רחשי הלב שלהם מתוך אותם ספרים בולטות בכנותן ומעידות על חיוניות ההאזנה.

על עצמו מספר טרופר שבנערותו לא היה תלמיד "ממושמע" וכלל לא העלה על דעתו שאי פעם יהיה מורה. הוא מספר על "יום הורים" שבו המחנך שלו קרא לאביו (הרב ד"ר דניאל טרופר, נשיא "גשר") וקונן על "חוסר התפקוד שלו" (עמ' 46). לשמחתו, האב השיב למחנך תשובה נפלאה: "לא נורא… בני עושה דברים חשובים יותר". היום, ממרחק השנים, הוא מסכם את אותו "אירוע נזיפה": "החוויה ההיא זכורה לי גם כניצחון התלמיד על המורה, גם כתחושת שחרור מרגשת, גם כהפתעה לטובה, גם כגיבוי חשוב מאבא וגם כקריאה יום־יומית המהדהדת עד היום – לעבוד קשה". חילי למד מאביו להפוך לדמות מעודדת ומטפחת. לאורך כל ספרו הוא שולל את התפיסה הכל כך נפוצה של מחנכים נזפנים חמורי סבר, הבולמים את חניכיהם ומשפילים אותם.

המחבר בחר לקרוא לספרו "מקום בעולם". כידוע, "מקום" הוא גם אחד מכינוייו של הא־לוהים. מדרשים אחדים תוהים מדוע זה כינויו. שניים מהבולטים שבהם טוענים טענות אחרות במקצת: זה טוען שכל מקום הוא חלק מהא־לוהות וזה טוען כי הקב"ה נמצא במקום שבו מצויים צדיקים. בין אם נקבל את הפירוש הראשון ובין אם ניצמד לפירוש השני,  ברור שמוסד חינוכי של אמת דואג למקום לחניכיו. זוהי דאגה שלכל חניך יהיה מקום חם ואכפתי ודאגה לא פחותה שכל אחד ואחד מהם יחוש תמיד שיש לו מקום חם ואכפתי.

אי אפשר להקיף בסקירה קצרה את שלל התובנות החינוכיות הנפלאות ואת האמירות המרתקות המצויות בספר. אצטט לסיום את הדברים שבהם בחר חילי לסיים את ספרו, המעידים כאלף עדים על דרכו. השורות האחרונות של הספר הן לא במקרה ציטוט מ"היזון חוזר" שהשמיע בפניו אחד מחניכיו:

"אני יודע, פשוט אני יודע, שזה יכול להיות אחרת. אני לא בטוח מתי ואיך בדיוק, אני רק יודע שזה אפשרי… אם רוצים ואם מאמינים, זה אפשרי. איך אמר ההרצל הזה שלך: אם תרצו אין זו אגדה".

הספר הוא תמריץ למחנכים שכבר בחרו במלאכת החינוך ו"מתאבן", כך אני מקווה, לאותם שעתידים לבחור בחינוך. הוא דוגמה למעין יאנוש קורצ'קאיות ישראלית, המצויה כאן על יד הבית, כזו שאנו לא תמיד זוכים להכירה ולהוקירה.

לא היה תלמיד ממושמע. חילי טרופר.

לא היה תלמיד ממושמע. חילי טרופר.

 ————

להתעסק ברוח / שלמה בן־אליהו

סיפורו של מחנך, שהוא סיפורו של מוסד חינוכי, שהוא סיפורה של המדינה

 בשונה מספרות מקצועית חינוכית, העוסקת בפיתוח ובהפצה של טכניקות ואמצעי עזר לשיפור ההוראה, ספרו של טרופר עניינו ביסודות התפיסתיים של החינוך. אלה נגזרים מניסיון מעשי של ניהול בית הספר התיכון "ברנקו וייס" ברמלה. שם תרמו, הוא וצוות מורים מסור, לשיקומם החינוכי של בני נוער שיש המתייגים אותם כ"ישראל השנייה".

בני הנוער שאכלסו את בית הספר נמנים עם משפחות  האוכלוסייה “המוחלשת“ במדינתנו. הם הנושאים בעול סדרי הבית, לצד הורים מוחלשים, ולעתים מאופיינים בתופעות של סטייה התנהגותית בתחומי בית הספר ואף של ניהול חיי פשע מחוצה לו. הספר מדגיש שזהו ייצוג של אוכלוסייה רחבת היקף.

לצורך הטיפול החינוכי בתלמידיו, שבעברם נדחו מבתי ספר אחרים, טיפח צוות בית הספר את סביבתו כמקום של התלמידים, כבית שלהם, שהוא בית אוהב החותר להצלחה,  זאת מתוך בחירה ביחס רגשי של אהבה כלפיהם. מתוך הבחירה באהבה נבעה התעלמות מפגמי התלמידים שלכאורה בולטים הם לעין כול. אהבה זו היא שקשרה בעבותותיה את המורים עם התלמידים ומתוך כך חשו המורים בצמיחת אישיותם המלווה את הצמיחה של תלמידיהם.

סוגיית בחינות הבגרות מעסיקה את מערכת החינוך באורח מתמיד. בחינות הבגרות מוגדרות “בחינות עתירות סיכון“, דהיינו הן קובעות לטוב או חלילה לרע את גורל התלמיד בנוגע להמשך התפתחותו המקצועית. אף שהדברים בהקשר הזה אינם נאמרים במפורש אלא עולים מתוך תיאורי מצב של סיטואציות רלוונטיות, נראה שב“ברנקו וייס“ שימש המערך הזה גורם מדרבן להשקעת מאמץ על מנת להצליח, לעתים בכל מחיר. כך לדוגמה התעקשותו של תלמיד על השתתפות בבחינה גם תוך הפסקה זמנית של טיפול רפואי בבית חולים והצלחה בה. בעניין הזה מופגנת על־ידי תלמידי בית הספר “ברנקו וייס“ המידה שבה עלה בידי הצוות לקשור אותם באמצעות בחינות הבגרות למחויבות להצלחה.

חילי, שלא עבר תהליך של הכשרה פורמלית בתחום ההוראה והניהול, נענה לקריאה ועיצב דגם של מוסד המשמש דוגמה לרבים: “פגשתי מאות תלמידים, אולי יותר ממאות. מעולם לא פגשתי תלמיד שביקש, בטרם נתחיל לעבוד יחד, שאציג בפניו את הדיפלומה שלי או את גיליון הציונים שלי או מכתבי המלצה עליי. כל אלה הם צרכים של בירוקרטיה מאובנת בלבד. פגשתי רק תלמידים שמביטים עמוק לתוך עיניי, שממששים את לבי ומבקשים לראות ולהרגיש אם עומד מולם אדם – מורה מוסמך או לא – שאכפת לו מהם“ (עמ‘ 43).

אפשר אמנם לקבל את הדברים האלה בהקשר הייחודי העולה מן הספר ואף לגזור מתוכם מסקנות בנוגע לעמידה ראויה של מחנך מול תלמידיו, אך אין הם ניתנים ליישום כלשונם בהיקף מערכתי כולל. מכל מקום, אישיותו של חילי עולה, מינה ובה, מתיאור מהלכי פעילותו החינוכית וניכר כי זהו “איש חינוך מלידה“.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' סיון תשע"ג, 10.5.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-10 במאי 2013, ב-ביקורת ספרים, גיליון במדבר - שבועות תשע"ג - 822, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: