מקומו של עזאזל / נתנאל אלינסון ויאיר טיקטין

האם עזאזל הוא שם של מקום, שמו של השעיר המשתלח עצמו או כינוי לשטן ולמלאכי חבלה השוכנים במדבר? הצעה חדשה לזיהוי מקום שילוחו באזור משכן שילה

ניסיונות רבים נעשו עד היום למציאת מקום השלכת השעיר לעזאזל במדבר יהודה. הדעה המקובלת מזהה את המקום בג'אבל מונטר שליד בקעת הורקניה, כ-12 ק"מ מירושלים. השם מונטר מתפרש במשמעות של "הצופה, השומר" (נוטר) או מלשון ניתור. ייתכן ששם זה קשור למיקום הסוכה האחרונה שממנה היה העם "שומר מרחוק" על השלכת השעיר כפי שמופיע במשנת יומא (ו, ה): "על כל סוכה וסוכה אומרים לו הרי מזון והרי מים ומלוין אותו מסוכה לסוכה חוץ מאחרונה שבהן שאינו מגיע עמו לצוק אלא עומד מרחוק ורואה את מעשיו".

עד כאן לגבי מקום זריקת השעיר בזמן המקדש והדברים מפורסמים. אולם מה היה כאשר שכן המשכן בשילה? מהיכן היה נזרק השעיר אז?

הלכות שעיר המשתלח מגלות שהמקדש צריך להיבנות בין ארץ החיים לארץ גזרה          שעיר לעזאזל, ויליאם הולמן הנט, 1854

הלכות שעיר המשתלח מגלות שהמקדש צריך להיבנות בין ארץ החיים לארץ גזרה
שעיר לעזאזל, ויליאם הולמן הנט, 1854

מדבר קרוב

על פי הברייתא במסכת יומא ברור שגם בתקופת שילה היה נוהג שילוח השעיר, כפי שמובא (סז, ב): "תניא: המדברה, המדברה, במדבר – לרבות נוב וגבעון, שילה ובית עולמים". יש להניח שכשם שבבית המקדש בירושלים היה מקום מיוחד לזריקת השעיר ('צוק' בלשון המשנה), כך גם בזמן משכן שילה היה מותקן לכך מקום מיוחד וקבוע. היכן אם כן מקומו?

בפסוקים ישנם שני ביטויים המציינים את המקום: "מדבר" ו"ארץ גזרה". מהי ארץ גזרה? על פי הגמרא (שם) מדובר ב'דבר המתגזר ויורד', כלומר מקום נפילה הגורם לפירוק איבריו של השעיר. על פי הגמרא מקום זה היה במרחק של עשרה מילין לערך מהמקדש: "תנו רבנן: עשר סוכות ושנים עשר מילין היו, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: תשע סוכות ועשרה מילין. רבי יוסי אומר: חמש סוכות ועשרה מילין היו, וכולן על ידי עירוב".

ברצוננו להציע כי מקום זריקת השעיר בהתאם לכך היה כעשרה ק"מ מזרחית למקום המשוער של משכן שילה, במצוקי ואדי רשאש לכיוון מדבר שומרון, בגדה הצפונית על יד המפל הגדול של הנחל.

מצוקו של ואדי רשאש הוא המצוק הקרוב ביותר למשכן שילה שעונה על כל התנאים של זריקת השעיר: הוא מצוי במדבר, זהו צוק תלול למדי, והוא ממוקם במרחק ריאלי להליכה ביום אחד.

יתרונו של זיהוי זה על פני הדעות הקיימות במחקר הוא בקרבתו היחסית למשכן שילה. הרב מאיר קוזניץ (תחומין כרך י) סבר כי מקום זריקת השעיר בתקופת שילה היה אותו מקום שממנו זרקו את השעיר במדבר יהודה, כאשר שמו של המקום הוא 'עזאזל'. לטענתו מקום זה הוא במצוקי נחל מכמש. הצעה נוספת, של ד"ר דב אשבל, מזהה את המקום בסרטבה. לטענתו עזאזל הוא שמו של שר הברקים עוז אל, שהוא שר רע, והוסב שמו בלשון סגי נהור לשר טבא (שר טוב) שהשתמר כסרטבה. הבעיה המרכזית בשתי הצעות אלו היא המרחק הרב משילה עד מקום זריקת השעיר – כ-27 ק"מ או כ-25 ק"מ בהתאמה. לשיטתנו, לעומת זאת, מדובר על עשרה ק"מ בלבד.

שמות סמוכים

מה שמאשש את טענתנו הם שמות מקומות סמוכים הרומזים לקיומו של המנהג. אך קודם לכן יש לברר שאלה מהותית: האם עזאזל הוא שם של מקום, שמו של השעיר עצמו או כינוי לשטן או למלאכי החבלה ששוכנים במדבר? האבן-עזרא בפירושו לויקרא טז, ח, כותב: "אם יכולת להבין הסוד שהוא אחר מילת 'עזאזל' תדע סודו וסוד שמו כי יש לו חברים במקרא, ואני אגלה לך קצת הסוד ברמז: בהיותך בן 33 תדענו". הרמב"ן פותר לנו כתב חידה זה ומגלה: יש לספור 33 פסוקים מהפסוק שאחרי המילה "לעזאזל" ואז מגיעים לפסוק הבא: "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים". רוב הפרשנים, ביניהם הרמב"ן עצמו, פירשו את המילה 'שעירים' כ-שֵדים.

ובכן, בסמוך למפל שאותו אנו מציעים לזהות כמקום זריקת השעיר שוכן הכפר 'דומא'. עד היום היה מקובל לפרש שם זה כהשתמרות של שם יישוב אדומי שהיה באזור בתקופה ההלינסטית ועבר גיור בימיו של יוחנן הורקנוס. אולם, אם הצעתנו נכונה, ייתכן ששמו של הכפר משמר את כינוי המקום כארץ 'עזאזל'. 'עזאזל' הוא כינוי לשר רע שיש לו קשר וזיקה לעשו ואדום, ושמו השני הוא דומא. ייתכן אפוא כי הכפר דומא, השוכן על ספר המדבר בין שני נחלים גדולים עמוקים ומצוקיים, משמר את היותו של המקום חלקת ארץ מקוללת, ארץ שבה היה משתלח השעיר פעם בשנה.

זאת ועוד; במרחק קילומטר (מיל בקרוב) ממקום הזריקה המשוער נמצאת גבעה שהמקומיים קוראים לה בשם חרבת אל-מונטר – מצפה יפהפה שצופה על "הנפילה" הגדולה מפסגות השומרון לעבר בקעת הירדן. שם זה זהה לשם הגבעה שממנה משערים שנזרק השעיר במדבר יהודה בזמן המקדש ומשמעותו היא כאמור מקום קפיצה או מקום של צפייה ושמירה.

הדיון במקום השלכת השעיר לעזאזל פותח לנו פתח להבנה נוספת של מקום המשכן והמקדש. בספר דברים נקבע שהמקדש ייבנה "במקום אשר יבחר ה'", אך עיון בהלכות שעיר המשתלח מבהיר שהמקדש צריך להיבנות בסמיכות אל המדבר, בין ארץ החיים לבין ארץ גזרה. מוטיב דומה ניתן לראות בבחירת מקום המקדש בגורן ארוונה היבוסי, שם עמד המלאך בין המתים לחיים ברגע עצירת המגפה. הסמיכות של המקום הקדוש ביותר שמסמל את עצם החיים אל מקומות הטומאה שמסומלים בגיא בן הנום, בבית הקברות הגדול שמעבר לנחל קדרון ובסמיכות אל המדבר – ארצו של עזאזל – מזכירה לנו את הקשר העמוק שיש בין הקדושה לטומאה, בין הסיכוי הגדול לסיכון שמרחף מעל כולנו.

נתנאל אלינסון הוא המנהל החינוכי של גרעין צמר"ת. יאיר טיקטין הוא מנהל מכינת עמי-חי, מכינה קדם צבאית מעורבת בקיבוץ כרמים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' אייר תשע"ג, 19.4.2013

נתנאל אלינסון ויאיר טיקטין

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 באפריל 2013, ב-גיליון אחרי מות קדושים תשע"ג - 819 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: