ראייה של לעתיד לבוא / יעל לוין

המדרש המספר על גילוי השכינה בים סוף זוכה לפרשנויות שונות בספרות הראשונים 
ומשמש בסיס לתיאור הגאולה העתידית. עיון משווה.

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה טוֹבָה

כְּפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ.

שֶׁהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרַיִם…

וְקָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם…

וְקֵרְבָנוּ לִפְנֵי הַר סִינִי.

וְנָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה…

 במכילתא דרבי ישמעאל ובמכילתא דרבי שמעון בן יוחאי מובאים מאמרים בעלי תוכן זהה, המציינים כי בקריעת ים סוף ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל (מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מסכתא דשירה, פרשה ג, עמ' 126־127; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, טו, ב, עמ' 78). המאמר מובא במכילתא דרבי ישמעאל משמו של ר' אליעזר ובמכילתא דרשב"י בשם ר' אלעזר.

מאמרים אלה מוסבים על הכתוב משירת הים "זה א־לי" (שמות טו, ב), ונלווה אליהם משל המעוגן בהווי הצבאי הרומאי. המשמעות היא שהשפחה ראתה גילוי שכינה בצורה ישירה, שלא בדמות בשר ודם, ויכלה להראות באצבעה על ה'. השפחה ניטלה כדוגמה לאישה פחותה, והדרשן נקט דמות יחידה מחמת לשון היחיד של הכתוב. שיעור הדברים הוא שכל ישראל, לרבות השפחות, זכו להתגלות ה', ולעומתם הנביאים ראו את ה' במראה ובחלום וכדמות אדם.

דמיון ושוני

בתוספתא סוטה (ו, 4, עמ' 184) מוזכר שהיונקים מִשְּׁדֵי אמם, התינוקות והעוברים חזו את גילוי השכינה בים סוף. לדעת ר' יוסי הגלילי, בשעה שעלו ישראל מן הים וראו את אויביהם מוטלים על שפת הים אמרו כולם שירה. "עולל מוטל בין ברכי אמו, ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה הגביה עולל צוארו, ותינוק שמט פיו משדי אמו, וענו כולם שירה, ואמרו 'זה א־לי ואנוהו'". לדעת ר' מאיר אפילו עוברים במעי אמותן אמרו שירה, שנאמר "בְּמַקְהֵלוֹת בָּרְכוּ אֱ־לֹהִים ה' מִמְּקוֹר יִשְׂרָאֵל" (תהלים סח, כז), ותינוק שמט דד מפיו ואמר שירה שנאמר "מִפִּי עוֹלְלִים וְיֹנְקִים יִסַּדְתָּ עֹז" (שם ח, ג).

בשורה של מקורות, החל מספרות התנאים, אנו עדים למגמה של מתיחת קווי דמיון ושוני בין הגאולה הראשונה, גאולת מצרים, ובין הגאולה האחרונה, הגאולה העתידית. כבר במכילתות מצויה מחלוקת בין ר' יהושע ובין ר' אליעזר בשאלת מועד הגאולה העתידית; לדעת ר' יהושע בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, ואילו לדעת ר' אליעזר לעתיד לבוא אין נגאלים אלא בתשרי (מכילתא דרבי ישמעאל, בא, מסכת דפסחא, פרשה יד, עמ' 52; מכילתא דרבי שמעון בן יוחאי, יב, מב, עמ' 35).

במקורות מדרשיים אחדים מופיעות הקבלות מפורטות בין עניינים הקשורים לגאולה הראשונה והשנייה. בדרשה מפורטת, המובאת משמו של ר' תנחומה ושפורסמה בידי יעקב מאן ב"מדרש חדש על התורה" (עמ' רכז־רל), מופיעות הקבלות רבות בין הגאולות. בקהלת רבה שורטטו קווי דמיון בין הגואל הראשון, משה רבנו, לבין הגואל האחרון, המשיח (קהלת רבה, א, ט, א, ד ע"ד).

התפיסה בדבר היות הגאולה האחרונה בדמיון לגאולה הראשונה זכתה להרחבה ניכרת, תחילה בספרות הראשונים ובהמשך בספרות האחרונים. במסגרת הידרשויות אלה מצויים במקורות אחדים מתקופת הראשונים התייחסויות ספציפיות לַמאמרים בדבר ראיית השפחה את גילוי השכינה בקריעת ים סוף. כך אפשר לעמוד על מגמה ברורה שלפיה ראיית השכינה על ידי השפחה ועל ידי ישראל נחשבת מעין דוגמה של ההוויה העתידית. במציאות זו תשרה השכינה על כל ישראל, לרבות על הבנים והבנות, על העבדים והשפחות, ויראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר. רעיון זה זוכה לסיוע ממקראות מגוונים.

דברינו יתמקדו מעתה בעיון במקורות מתקופת הראשונים המעלים זיקות בין גילוי השכינה על ים סוף ובמעמד הר סיני ובין המציאות העתידית של התחדשות הנבואה.

רק הראויים הגיעו לדרגת נבואה. משה מקבל את התורה, ז'אן-לאון ז'רום, 1895.

רק הראויים הגיעו לדרגת נבואה. משה מקבל את התורה, ז'אן-לאון ז'רום, 1895.

הוויה עתידית

בשמות רבה מובאת הקבלה כללית בין ראיית כל ישראל את השכינה על ים סוף ובין המציאות העתידית. נזכר ש"אמר להם הקב"ה לישראל בעוה"ז אמרתם לפני פעם אחת 'זה א־לי'. אבל לעתיד לבא אתם אומרים אותו דבר ב' פעמים שנאמר 'ואמר ביום ההוא הנה א־להינו זה קוינו לו ויושיענו זה' וגו'" (ישעיהו כה, ט) (שמות רבה, כג, טו, מג ע"ב). קטע זה מופיע בחלקו השני של שמות רבה, שנערך במאה התשיעית. ההקבלה עם המציאות העתידית מוזכרת בכוללנות, ואין מובאים פרטים של ממש בנוגע אליה.

בבבלי תענית (לא, א) מוסב הכתוב מישעיהו על המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בגן עדן, שבאותה שעה כל אחד מראה לו באצבע. ואילו במקבילות בירושלמי (מגילה פ"ב ה"ג; מועד קטן פ"ג ה"ז) מצויה הסתמכות על הפסוק "כִּי זֶה אֱ־לֹהִים אֱ־לֹהֵינוּ עוֹלָם וָעֶד הוּא יְנַהֲגֵנוּ עַל מוּת" (תהלים מח, טו). בשמות רבה אין התייחסות מפורשת לכך שמדובר בסעודת הצדיקים.

במדרש שכל טוב לרבנו מנחם בן שלמה, חיבור שכתיבתו הגיעה לסיום בשנת 1139, מוזכר כי אותה הוויה שהתקיימה בקריעת ים סוף, כאשר בעקבות גילוי השכינה הראו באצבע ואמרו "זה א־לי", עתידה לשוב ולשרור. המחבר קושר זאת, בדומה לשמות רבה, עם הפסוק מישעיהו: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא". עם זאת, לפנינו שני מקורות נבדלים. וכך נאמר:

ר' אליעזר אומר ראתה שפחה על הים מה שלא ראו יחזקאל וישעי', שנא' "וביד הנביאים אדמה" (הושע יב, יא), שלא היו רואין אלא מתוך מראות, שנאמר "נפתחו השמים ואראה מראות א־להים" (יחזקאל א, א), ומתוך שראו שרפים וחיות הקודש מימין ומשמאל, לפיכך לא היו מכירין כבוד יוצרם, אבל כשנגלה הקב"ה על הים לא נגלה עמו לא מלאך ולא שרף ולא חיות הקודש, לפיכך רואין בראיית נשמה ובראיית הלב ומכירין כבוד יוצרם דומה להם כאילו רואים בעיניהם, ואפי' עוללים ויונקי שדים היו רואין כבוד יוצרם, ומראין אותו באצבע, ואומרים "זה א־לי", וכן יהא לעתיד, שנא' "ואמר ביום ההוא הנה א־להינו זה" וגו' (שכל טוב, שמות טו, יא, עמ' 192).

החלק הפותח בעניין ראיית השפחה נטול ממכילתא דרבי ישמעאל, ונקודת ההתייחסות בהמשך היא לראייתם של כל ישראל את השכינה. המחבר מצרף ביאור למאמרו של ר' אליעזר, ולאחר מכן מזכיר את התפיסה בדבר ראיית העוללים והיונקים. לקראת סיום הוא מציין הקבלה בין הראייה על הים ובין ההוויה העתידית. התפיסה הרעיונית המובעת בקטע בדבר היות גילוי השכינה על הים ראיית הנשמה והלב מובאת קודם לכן בשכל טוב (שמות יד, יט, עמ' 181) בלא אזכור ההקבלה עם המציאות העתידית.

גילוי לכול

בספר חסידים, המיוחס לרבי יהודה החסיד (נפטר בשנת 1217), מתבארות פסקאות מברכת "שים שלום" ומברכת "יוצר המאורות" בהקשר לגילוי השכינה שהכול חזו בקריעת ים סוף ובמתן תורה, ולגילוי השכינה שהכול עתידים לחזות. לתיאור המציאות העתידית של השראת השכינה על הכול מסתייע המחבר בְּכָתוּב מספר ישעיהו המציין את הראייה העתידית של כל בשר את כבוד ה'. וכך נאמר:

כל ישראל ערבים זה לזה, שנאמר "ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה" (שמות כד, ג), אלו היה אחד מוחה לא נתנה התורה. לכך אומרים "ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך" וכו' ראתה שפחה באור שכינה בים ובמתן תורה מה שלא ראה יחזקאל בנבואה, לכך נאמר "ונזכה כלנו במהרה לאורו", והלכך אומרים "ברכנו אבינו כלנו כאחד" וכתיב "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר" (ישעיה מ, ה) (מהדורת מרגליות, עמ' רז־רח, סימן רלג).

ראשית הדברים מתייחסת לערבות ולאחדות שהיו מצויות בקרב ישראל בשעת מתן תורה. לאחר מכן מסב בעל ספר חסידים את הפסקה מברכת "שים שלום", "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך", על גילוי השכינה במעמד הר סיני, והוא מצרף את המאמר בדבר התגלות השכינה על השפחה בקריעת ים סוף עם המאמר המקביל המתייחס למתן תורה. פרשנותו של המחבר מוסבת למעשה גם על המשך הפסקה בברכת "שים שלום", "כי באור פניך נתת לנו ה' א־להינו תורת חיים". שיעור הדברים הוא שאנו מייחלים להופעה המחודשת של גילוי השכינה פנים בפנים, שהיה מצוי בזמן מתן תורת חיים, גילוי שהיה שרוי על כולם כאחד בשווה.

בעל ספר חסידים מבאר בהוראה דומה את המילים מברכת "יוצר המאורות", "ונזכה כולנו במהרה לאורו", במשמעות של פילול להתחדשות השכנת השכינה על הכול, בדומה להוויה במתן תורה. לקראת סיום מעלה המחבר זיקה בין הנוסח "ברכנו אבינו כולנו כאחד" ובין הכתוב מישעיהו המציין שלעתיד לבוא ייגלה כבוד ה', וכל בשר יראו יחדיו כי פי ה' דיבר.

מהקטע בספר חסידים עולה שאנו מייחלים בתפילות הקבע להתממשות המציאות העתידית שבה הנבואה תשרה על הכול בשווה. דברי המחבר מתייחסים בעיקרם לגילוי השכינה במתן תורה, אולם הוא מזכיר את עניין ראיית השכינה בים סוף. דומה שאנו רשאים להסב למצער את המילים "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך" ו"ונזכה כולנו מהרה לאורו" על הבעת תקווה לחידושה העתידי של הנבואה על בסיס גילוי השכינה בים סוף.

במחזור ויטרי לרבנו שמחה, מתלמידי רש"י (1040־1105), מובא מעין מדרש "אותות עשר מלחמת מלך המשיח" המונה את עשרת שלבי הגאולה. השלב התשיעי הנו התחדשות הנבואה. מובאים בהקשר זה שני כתובי ראיה, האחד הוא הכתוב מישעיהו שהוזכר בספר חסידים: "עשרת גאולי הנחמות והבטחות… תשיעית. שעתיד הק' להיגלות לישראל עין בעין. שנא' 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון' (ישעיה נב, ח). ונא' 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר". ועוד לעשות כל ישראל נביאים. שנאמר 'והיה אחרי כן אשפוך [את] רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם'" (יואל ג, א) (מחזור ויטרי, עמ' 736־739, סימן תקלג).

סעודה שלעתיד לבוא

המקובל ר' יצחק דמן עכו (1250־1340) מתייחס בחיבורו 'מאירת עינים', ביאור סודות התורה בפירוש הרמב"ן לתורה, לעניין ראיית השפחה בים סוף ובמעמד הר סיני בהקשר להתחדשות הנבואה (פרשת ראה, מהדורת גולדרייך, עמ' רכט; גוטליב, הקבלה בכתבי רבנו בחיי בן אשר, עמ' 95). בביאת הגואל יתעלו "במעלה גדולה שלא היתה כמותה בכל הדורות אשר לפניהם כי אם בים סוף [ו]במעמד הר סיני שראתה שפחה מישראל מה שלא ראה יחזקאל והיו כלם נביאים באותו הפרק". לאחר מכן פָּסְקָה הנבואה אך בימות המשיח יתקיים חזון הנביא יואל והנבואה תשרה על כל בשר, כנאמר "וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".

במקומות אחדים – בביאורו לתורה ובספר המוסר 'כד הקמח', ובמקום אחד בחיבורו על ענייני סעודה 'שולחן של ארבע' – מייחד רבנו בחיי בן אשר את הדיבור לתפיסה שהגאולה העתידה תהיה בדמיון לגאולה הראשונה, ויש מבין הידרשויותיו שהן מפורטות ומסועפות. ב'שולחן של ארבע' מצויה הידרשות לַזיקה בין מוטיב ראיית השפחה על ים סוף לבין המציאות העתידית המתוארת בספר יואל של השראת הנבואה על הכול. דבריו אלה מבוטאים במהלך התייחסות מקיפה לעניינים הקשורים לסעודת הצדיקים לעתיד לבוא.

רבנו בחיי מציין שישראל זכו על ים סוף לשתי מעלות מופלאות ועצומות. המעלה האחת הייתה פיזית – נעשה נס והים נקרע לשנים עשר גזרים, וכל שבט עבר בַּשביל שנוצר בעבורו. המעלה השנייה הייתה רוחנית – נפשם נתעלתה והם נתנבאו, וראתה שפחה מישראל מה שלא ראה יחזקאל. לעתיד לבוא יזכו ישראל באורח דומה לשתי מעלות, "סעודות גופניות מן המאכלים הדקים והזכים" וכן "סעודה שכלית בהתבודד הנפש ברוח הקודש, שהרי כל ישראל יעלו למדרגת הנבואה, כמו שאמר: 'והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם' וכו'" ('שולחן של ארבע', השער הרביעי, עמ' תקה).

רבנו בחיי מבאר את המאמר בעניין ראיית השפחה על ים סוף בפרשנותו לכתוב "זה א־לי" בהוראה כי אין כוונת חכמים שמעלת השפחה בעניין ההשגה הייתה יתרה על מעלת יחזקאל, אלא שראתה שפחה על הים דבר שלא ראה יחזקאל (ביאור על התורה, שמות טו, ב, עמ' קכז). הוא גם מזכיר את המאמר בעניין ראיית השפחה בביאורו לשירת הנשים. אחת הסיבות שהוא מעניק לעובדה שהכתוב לא הזכיר עד לשירת הים אישה כלשהי בתור נביאה היא "מטעם שרצה להמתין עד זמן הִגָּלוֹת השכינה, שעליו אמרו רז"ל: ראתה שפחה…" (שם, טו, כ, עמ' קלה). הוא סבר שלא כל הנשים בקריעת ים סוף היו ראויות. הנשים הראויות שכוונתן הייתה לשם שמים נטלו תופים לנגן בהם, ואילו הנשים שכוונתן הייתה רעה יצאו במחולות, שֶׁהַמָּחוֹל הוא כנגד מאדים (שם, שם, עמ' קלה־קלו; לב, יט, עמ' שלו).

השגה שלמה

בקטע בעל עניין ב'כד הקמח' [גאולה (ב), עמ' קכג־קכד] מדבר רבנו בחיי על התחדשות הנבואה לעתיד בהקשר של גילוי השכינה במתן תורה. בחלק הפתיחה הוא מסתייע בְּכָתוּב נוסף מישעיהו המבטא את התחדשות הנבואה:

ואז תשוב הנבואה לקדמותה: "ומלאה הארץ… כמים לים מכסים", והקב"ה יצוק על ישראל רוח נבואה כמו שיוצק מי גשמים על ארץ שנאמר "כי אצק מים על צמא ונוזלים על יבשה אצוק רוחי על זרעך וּבִרְכָתִי על צאצאיך" (ישעיה מד, ג), וידוע כי המים משיבים נפש הצמא, וכן כתיב: "אשפוך את רוחי על כל בשר".

כפי שנוכחנו, רבנו בחיי מסתייע בכתוב "ומלאה הארץ דעה" בפרשנותו לקטע "ומי יתן כל עם ה' נביאים", וכן יש לומר שכבר רד"ק (1160־1235) מסב את הפסוק מישעיהו על חידוש גילוי השכינה, בלא אזכור גילוי השכינה בים סוף או במתן תורה (רד"ק, מקראות גדולות, הכתר, ישעיה מד, ג, עמ' 287). בקטע פרשנות נוסף המבטא את אותו רעיון, מסתייע רד"ק בכתוב נוסף מישעיהו להבעת התחדשות הנבואה "'לרגעים אשקנה' (ישעיה כז, ג) – שאשפיע עליהם רוח דעת ורוח נבואה כמים לרוב" (רד"ק, ישעיה שם, עמ' 176).

רבנו בחיי מוסיף לציין כי ההשגה והידיעה את ה' לעתיד לבוא יהיו בדרגה שלמה יותר מאשר במעמד הר סיני. שכן ראיית השכינה במתן תורה הייתה באמצעות מחיצה מבדלת "והוא הענן שהיה הכבוד בא בתוכו", כמו שנאמר "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם" (במדבר יד, יד). לעומת זאת, "לעתיד לבוא בזמן הגאולה עתידין כל ישראל לראות הכבוד בלא מחיצת ענן, שנאמר 'קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון'" (ישעיה נב, ח).

אם כן, רבנו בחיי סובר באשר לראיית השפחה על ים סוף כי דרגתה לא הגיעה לדרגתו של יחזקאל, וכן לגבי מתן תורה דעתו היא שההשגה לא הייתה בתכלית השלמות. באשר למתן תורה הוא מציין מפורשות שדרגת ההשגה לעתיד לבוא תהיה שלמה יותר, אם כי בנוגע לדמיון העתידי של ראיית השפחה על ים סוף הוא אינו מפרט לגבי דרגה זו ומציין בכלליות שכל ישראל יעלו למדרגת הנבואה. התפיסה שמדרגת הנבואה לעתיד לבוא תהיה גדולה יותר מזו שבמעמד הר סיני בוטאה גם בידי רד"ק (ישעיהו נב, ח).

בהקשר לדברי רבנו בחיי בעניין הימצאות נשים בלתי ראויות בקריעת ים סוף, יש להפנות לדעת הרמב"ם (1138־1204) ב'מורה הנבוכים' (חלק ב, פרק לב, מהדורת שורץ, כרך א', עמ' 376־377). הרמב"ם דן בענייני נבואה ומזכיר תחילה כי אין לטעות ולסבור שהוראת הכתוב "אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם" היא שהנבואה תשרה על הכול, שהרי המקרא מוסיף לפרט את אופי הנבואה "זקניכם חלומות יחלמון, בחוריכם חזיונות יראו". לאמור: אין הכוונה שכולם יהיו נביאים, אלא הנבואה תשרה על הראויים בלבד "כי כל המודיע על נסתרות, אם מצד ידעונות וּמִשְׁעָר (תפיסה) או מצד חזון אמת, נקרא גם כן נביא".

הרמב"ם מוסיף להתייחס להתגלות במעמד הר סיני. לדידו, במתן תורה לא הגיעו הכול לדרגת נבואה אלא מי שהיו ראויים, ואף השראת השכינה לא הייתה בדרגה אחת ואחידה כי אם במדרגות שונות. משה היה בדרגה העילאית, אהרן נמוך ממנו, נדב ואביהוא נמוכים ממנו, שבעים הזקנים נמוכים מהם, ולאחר מכן שאר העם, כל אחד בהתאם לשלמותו. השקפות דומות בדבר השראת הנבואה על הראויים בלבד, בין בהקשר לקריעת ים סוף, בין בהקשר למתן תורה ובין בהקשר לגאולה העתידה, מבוטאות בידי חכמי ישראל נוספים מימי הביניים, אולם זהו נושא רחב הראוי לעיון נפרד.

פה סח

בעיוננו זה העלינו זיקות מפורשות בין ההשקפות בספרות חז"ל בדבר ראייתה של השפחה את גילוי השכינה בים סוף ובמתן תורה ובין המציאות העתידית המוזכרת בחזיונותיהם של נביאי ישראל בדבר שיבת הנבואה. התחדשות הנבואה היא נושא שניכרת בו התעניינות מיוחדת בחוגים מסוימים בזמננו, בעקבתא דמשיחא. ההיבט שעלה לדיון במאמר זה טרם זכה עד כה לעיון של ממש, והוא שופך אור יקרות ואור נגוהות על רעיון חידוש הנבואה.

מעניין להזכיר את דברי ה'בני יששכר', הכותב כי חודש ניסן שבו עתידים ישראל להיגאל הוא אף המועד הממשי שבו עתידה הנבואה להתחדש ולשרות על כל ישראל:

ניס"ן בגימטריא ב' פעמים פ"ה. דהנה במצרים מה שהיה בגלות בבחינת "נאלמתי דומיה" (תהלים לט, ג) הנה נפתח הפה בסוד פה סח, והנה מוכן החודש גם לעתיד במהרה בימינו "הוא הלילה הזה לה' שמורים לכל בני ישראל לדורותם" (שמות יב, מב), ומה שהוא כעת בגלות אין חזון נפרץ, וכתיב "[ו]כרחל לפני גוזזיה נאלמה" (ישעיה נג, ז), הנה בחדש הזה יהיה פתחון הפה ושפכתי "רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם"… ופתיחת הפה לעתיד במהרה בימינו (מאמרי חודש ניסן, מאמר א, אות ט).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ח בניסן תשע"ג, 29.3.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-29 במרץ 2013, ב-גיליון חול המועד פסח תשע"ג - 816 ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: