מי מכיר את האישה שבקיר / יעל מאלי

ציורי הקיר העתיקים של דורא אירופוס מספרים מחדש את סיפורה של אסתר המלכה. אקטואליה וגאולה, פוליטיקה ואופנה – מודל שנת 256 לספירה

כשהייתי ילדה קטנה רציתי להתחפש, כמו רבות מחברותיי, ל'מלכת אסתר'. אמי הזמינה עבורי אצל התופרת שמלה לבנה מסאטן מבהיק, לראשי חבשה כתר משונן מקרטון ובידי הונח שרביט. כך הצטלמתי למזכרת, מחייכת חיוך ביישני, לא מודעת כלל לתפקיד הגורלי שהופקד בידה הענוגה של המלכה אסתר בימים הרחוקים ההם. מלכת אסתר של ילדותי הייתה סמל ליופי ולמעמד. לימים, בשנות התבגרותי, לא יכולתי לקרוא את המגילה בלי לחוס על אסתר שהקריבה את חייה למען עם ישראל. אסתר נראית בעיניי כדמות נשית המשלמת את המחיר הכבד ביותר בעולם גברי. שתי זוויות המבט האלו הן סוג של "מדרש יוצר" תלוי זמן, מקום ותפיסת עולם.

סיפור אסתר מסמל בעיניי את האפשרות להתייחס לסיפור ישן ולראות בו דברים שונים לגמרי דרך ההווה. כך כתבה זלדה בשירה:

הֶעָבָר מִתְנוֹעֵעַ/ בְּתוֹךְ הַהֹוֶה/ וְכַאֲשֶׁר הַהֹוֶה נוֹפֵל לְתוֹךְ בּוֹר/ נוֹפֵל אִתּוֹ הֶעָבָר ־/ כַּאֲשֶׁר הֶעָבָר מַבִּיט הַשָּׁמַיְמָה/ זוֹ הֲרָמַת הַחַיִּים כֻּלָּם,/ גַּם חַיֵּי עָבָר רָחוֹק עַד מְאֹד.

מדרש גרפיטי

על שפת נהר הפרת ובלב המדבר, צפון־מזרח סוריה של היום, שכנה בעבר עיירה יהודית קטנה בשם דורא אירופוס. העיירה חרבה בשנת 256 לספירה, במלחמת הרומאים בפרסים, אולם רבים מקירות בית הכנסת שלה נשתמרו. על הקירות ישנם פאנלים של ציורי קיר המציגים דמויות או סצנות מקראיות, וביניהם – סיפור פורים. פאנל פורים מאפשר לנו הצצה אל דמות אסתר כפי שהצטיירה בעיני מתפללי בית הכנסת רק מאות שנים ספורות לאחר התרחשות הנס.

פאנל זה הוא יחידאי במובנים רבים. זהו התיאור החזותי היחיד המוכר לנו של סצנת אסתר עד שנת 1,200 לספירה. הסצנה מתוארת בפאנל גדול מידות, הנמצא במקום מרכזי ביותר בבית הכנסת: לשמאלו של ארון הקודש. הפאנל המקביל לו, הנמצא מימין לארון הקודש אך קטן ממנו במידותיו, מתאר את שמואל המושח את דוד למלך. לצדו נמצא פאנל גדול נוסף המתאר את משיית משה על ידי בת פרעה. מדוע ייחדו בני דורא אירופוס מקום כה חשוב לסיפור אסתר בבית הכנסת שלהם? שאלה זו מתחדדת למול העובדה כי באותה תקופה טרם הוחלט האם על המגילה להיכלל בין כתבי הקודש.

יש לציין כי ציורי דורא משלבים בתוכם סצנות מהתנ"ך עם תכנים מדרשיים, ללא הבחנה בין שני הרבדים. יהודי דורא דיברו בעיקר ארמית, והנוהג בבית הכנסת היה לקרוא בקול את הטקסט המקראי ומיד לאחריו את התרגום. ייתכן מאוד שהם הכירו למעשה את התנ"ך דרך המדרשים ודרך תרגומים לארמית הנושאים אופי מדרשי. ייתכן שהמתפללים כלל לא ידעו שהטקסט אינו תרגום מילולי של הטקסט הכתוב, אלא הרחבה ופרשנות מדרשית שלו.

התבוננות בפאנל פורים המצויר מגלה כי הוא כולל שתי סצנות. בצד ימין של הסצנה הראשונה נראה המלך אחשוורוש, לבוש בבגדי מלכות פרסיים. הוא יושב על כיסא מלכותי הניצב בראש גרם מדרגות (מעין 'כיסא שלמה', אך לו חמש מדרגות במקום שבע). בצדי המדרגות ניצבים אריות ונשרים לסירוגין. על המדרגה השלישית רשום באותיות עבריות השם 'חשחורש'. בידו השמאלית המלך אוחז בשרביט, ובימנית מקבל מגילה מנער המכופף ברכיו לשמאלו. מאחוריו עומד אחד מסופרי המלך ומשמאל לכיסא עומד אחד השרים.

לשמאל המלך, מעט מאחוריו אך גבוה ממנו, יושבת אסתר, גם היא על כיסא מפואר. רגליה נחות על הדום שמתחתיו רשומה המילה 'אסטיר' באותיות עבריות. לימינה נראית דמות נשית, וכפי הנראה זוהי משרתת המסדרת את ההינומה שלראשה. שמלתה המפוארת של אסתר מנוקדת בדוגמה סאסאנית אופיינית, אך הכתר לראשה הוא רומי בסגנונו ובעיצובו, ונשען על מסורות מזרחיות קדומות. כתר שמעוצב כחומת עיר מוכר כבר מלפני 4,000 שנה. כתר כזה היה חלק מארון התכשיטים של מלכת אוגרית וכונה כבר אז: "עיר (אורו) של זהב (קוגי)". בגלגולו הרומי מציין הכתר את האלה טיכאיי, אלת המזל והשפע המגִנה על העיר.

כתר בצורת חומה, כמו זה שלראשה של אסתר, מכונה במקורות המדרשיים בשם "ירושלים של זהב". כך נאמר על רבי עקיבא:

 אמרו: לא מת עד שישן על מטות של זהב ועד שעשה כתר של זהב לאשתו […] אמרו לו תלמידיו: רבי, ביישתנו ממה שעשית  לה. אמר להם: הרבה צער נצטערה עמי בתורה" (אבות דרבי נתן).

 תכשיט זה נחשב נחשק ויוקרתי והיה מושא לקנאת נשים:

מעשה בר' עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. ראתה אשתו של רבן גמליאל וקנאה בה. באה ואמרה לבעלה. אמר לה: וכי כך היית עושה לי את כמו שזו עשתה לו? שהיתה מוכרת מקלעות ראשה ונותנת לו והוא עוסק  בתורה (ירושלמי שבת).

אם נצא מנקודת הנחה שמזמיני הציורים או הציירים עצמם הכירו את המדרשים על ר' עקיבא, נוכל לומר שהכתר מרמז על מסירות של אישה ללימוד תורה. בהקשר הרחב יותר, הוא מבטא את מסירות אסתר לעמה ולדתה, ומשמש מעין אות הצטיינות. בדומה לכך, בפוקיאה שבאסיה הקטנה נמצאה כתובת בבית כנסת מהמאה ה־3 ובה משבחים את האשה טטיון שהקימה בכספה את אולם בית הכנסת. כאות הוקרה מעניקים לה "כתר זהב וזכות לשבת בכיסא הכבוד".

אופנה גורלית

הסצנה הפורימית השנייה תופסת את חלקו המרכזי והשמאלי של הפאנל. במרכז עומדים ארבעה גברים בלבוש רומי והם מרימים ידיהם בתנועת הצדעה ל'מלך', מרדכי הרוכב על הסוס ומתואר כמלך פרסי במסע אימפריאלי. בחלק השמאלי של הסצנה נראה מרדכי רוכב על סוס לבן הדור. הסוס עומד בראש מורכן, ומובל בידי המן. מרדכי לבוש בגדי מלכות פרסיים הזהים כמעט לבגדי אחשוורוש, והמעיל שלו אף ארוך ומרשים יותר מהמעיל של אחשוורוש. אשפת חיצים צמודה לירכו ומגפיים לבנים לרגליו. על בטן הסוס כתוב "מורדכי".

המן לבוש בגד קצר מאוד, ללא מכנסיים, ונראה שהכתונת שלו מחותלת במפשעתו. לבוש קצר כזה מבזה את לובשו ומתאים לנער אורוות. נראה שהאמן היה נאמן לתיאור המדרשי: "ואחז [המן] ברסן הסוס […] וקשריו מהודקים ובגדיו מופשלים" (תרגום שני לאסתר). מדוע המן לבוש באופן כה שונה משאר הדמויות? ייתכן שהכוונה היא להדגיש את סופו הרע של מי שמתנכל ליהודים, או את מוצאו הזר, הלא פרסי. שיערו של המן מסודר בתסרוקת המכונה היום 'אפרו', ומיוחסת דווקא לאנשי אצולה. השיער ההדור מנוגד לביגוד המבזה ומזכיר לצופה את המהפך בגורלו של המן.

אם 'נקרא' את ציורי הפאנל מימין לשמאל, כפי שקוראים טקסט בעברית, נוכל לזהות רצף סיפורי העוקב אחר סדר המאורעות במגילה. הסיפור המצויר מתחיל באסתר המתכוננת למפגש הגורלי עם אחשוורוש, ממשיך במסירת 'ספר הזיכרונות' לידי אחשוורוש וגילוי זכויותיו של מרדכי ומסתיים בתמונת ההיפוך: מרדכי 'על הסוס', לבוש בבגדי המלך, והמן 'הצורר האגגי' מוליכו מבויש ומושפל מול קהל מריע. קריאה זו מציבה את הסיפור המצויר ברגעי הכרעה גורליים.

הדמויות הראשונות מימין הן אסתר ונערתה. אסתר מצוירת מאחורי אחשוורוש, ואין קשר ישיר ביניהם. הנערה מסדרת את ההינומה של אסתר, הלבושה בגדים מפוארים וענודה תכשיטים רבים. ניתן 'לקרוא' זאת כייצוג של הכנת אסתר למפגש הגורלי עם אחשוורוש – המפגש שמרדכי מחייב את אסתר לקיים, ואסתר חוששת מפניו, יודעת כי חייה מונחים על הכף. "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי… וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי".

כך מתוארים ההכנות למפגש, והמפגש עצמו, בתנ"ך ובמדרש:

וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת. וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט.

"ויהי ביום השלישי", אחר שצמה אסתר שלשה צומות […] קמה מן העפר […] והתקשטה בתכשיטיה כדרך שמתקשטות המלכות, ותלבש לבוש מלכות מרוקם בזהב הטוב של אופיר, והוא של משי משובח וטוב, ומשובץ באבנים טובות ומרגליות שהביאוהו ממדינת אפריקה, ותנח בראשה כתר מפואר של זהב, ותשם ברגליה מנעלים של כתם אופיר" (תרגום שני לאסתר).

יוסף בן מתתיהו מוסיף לתיאור הסצנה את עזרת המשרתות:

לאחר שעמדה כך בתפילה לפני א־להים שלושה ימים פשטה את הבגד ההוא ושינתה את לבושה וקישטה עצמה כיאה למלכה והלכה אל המלך עם שתי שפחות. אחת מהן תמכה בה כשהיא נשענת קצת עליה, וזו שהלכה אחריה הרימה בקצות אצבעותיה את שובל שמלתה, שירד וסרח על האדמה. פניה היו רוויים אודם, ויופי ענוג ואציל משוך עליה. אף על פי כן נכנסה אל המלך בפחד. וכשבאה לפניו והוא יושב על כס [או בלבוש] מלכות – היה זה [מורכב] מגלימת רקמתיים (מקושטת) בזהב ובאבנים טובות, ולפיכך נראה בעיניה נורא יותר (קדמוניות היהודים, ספר 11).

התרגום השני לאסתר מדגיש את לבושה המפואר, ומונה אחד לאחד את פריטי הלבוש הנראים בתמונה. יוסף בן מתתיהו מזכיר את תפקיד הנערות. אמנם הוא מספר על שתי נערות, אבל יש דמיון בין תיאור הנערה המרימה בקצות אצבעותיה את שובל השמלה אצל יוספוס ובין זו שמרימה את ההינומה בפאנל פורים.

ארבע דמויות הגברים במרכז הפאנל עומדות בצפיפות ויוצרות תחושה של קהל צופים. ייתכן שהן  מייצגות את המוני הנוכרים העומדים ומהללים את מרדכי, גם זאת ככתוב בתרגום שני:

ונשלחו לו מבית המלך עשרים ושבעה אלף נערים מובחרים, וכוסות זהב בימינם וכדי זהב בשמאלם, ומהללים והולכים לפני מרדכי הצדיק ואומרים: 'ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו' (תרגום שני לאסתר).

גאולה נשית

יחד עם ההמחשה הציורית של פסוקי המגילה ושל הפרשנות המדרשית, הטעינו אנשי דורא את הפאנל גם במשמעויות דתיות, פוליטיות ואקטואליות, לעתים לא פחות מחתרניות.

משני צדי גומחת ארון הקודש נמצאות שתי סצנות נרטיביות מפותחות ומרשימות: פאנל פורים ופאנל משה, המעמידים במקום המרכזי ביותר בבית הכנסת דמויות של נשים גיבורות. הללו מובילות את מהלך הגאולה או ההצלה של עם ישראל. מימין – בת פרעה, יוכבד ומרים, המתוארות במדרש כ"נשים צדקניות" שבזכותן נגאלו ישראל. משמאל – אסתר, שאף היא מכונה 'צדקת' ונמנית בין הנביאות יחד עם מרים.

הקריאה שהצעתי, מימין לשמאל, מעצימה את דמות אסתר ומאששת את התפיסה שהנשים הן מחוללות הגאולה. דמותה המצוירת כשהיא יושבת במישור גבוה מזה של אחשוורוש מחזקת ראייה זו. האם היו בדורא נשים מנהיגות בעלות שיעור קומה שהציורים נעשו בהשראתן? אין לנו דרך לדעת. אך העמדת דמויות של נשים גיבורות משני צדי ארון הקודש מול עיני המתפללים מרמזת אולי גם על המקום שתפסו הנשים בקהילת דורא.

האיקונוגרפיה של פאנל פורים מפתיעה בתחכום העולה ממנה. הדמויות מתוארות באופן מורכב ונשענות על דימויים חזותיים מהעולם הפגאני המזרחי והמערבי גם יחד. דימויים אלו מעניקים לדמויות משמעות נוספת ומפתיעה. אסתר מתוארת בציור כאלה פגאנית ממוצא פרסי, וגם שמה הוא שם של אלה (אישתר־עשתורת). במקדשים הפגאניים לעתים קרובות האלה חשובה יותר מהאל. ייתכן שהאמן בדורא מנצל את האיקונוגרפיה הזו כדי לתאר את כוחה של אסתר, מלכה יהודית שעולה בחשיבותה על אחשוורוש. אמנם היא נמצאת בצד, בקצה התמונה, אך קריאה מימין לשמאל דווקא רומזת למתבוננים: 'מכאן הכול התחיל'.

ניתן לראות את אסתר כ'אלה של ירושלים', 'המגִנה' על עמה. ההשאלה מן התרבות הרומית הולמת את תפקידה של אסתר במגילה. אסתר החובשת לראשה כתר 'ירושלים של זהב' מזכירה את אשת ר' עקיבא, שמהווה מודל למסירות נפש ולוויתור על חיים אישיים. יחד עם זאת,  הכתר גם מנכיח אותה כמלכה נוכרייה. אסתר חיה עם מלך גוי ומן הסתם נטמעה בין הגויים. גורלה שונה מזה של אשת ר' עקיבא, והיא אינה מהווה מודל לחיים אלא מודל של מסירות נפש. ייתכן שהכתר מרמז על ההיבטים הנוכריים של חייה, ומציב אותה כגיבורה יהודייה המוסרת את נפשה למען קיום היהדות. תיאור אסתר כאלה המגִנה על העיר וכאשת ר' עקיבא המוסרת נפשה מהדהד עד היום בכתר הקרטון המשונן שמתנוסס על ראשי 'מלכות אסתר' הקטנות.

מה רוצים יהודי דורא להביע בתיאור הדמויות המצדיעות? על פי המדרש הן מייצגות פרסים המכירים בעליונות היהודים. ערב המצור הסאסאני (הפרתי) המאיים על דורא, מגילת אסתר מקבלת משמעות אקטואלית. יהודי דורא מעודדים את רוחם בעזרת זיכרון של ניצחון מהעבר. הם כמו אומרים לעצמם: כפי שאירע לנו נס בימים ההם, כך יקרה לנו נס בזמן הזה. הפרתים לא רק שלא יאיימו עלינו ולא יהרגו בנו, אלא גם יכירו בעליונותנו. המלך אחשוורוש בציור מסמל את המלך שאפור הראשון, שליט הסאסאנים באותה העת, ו'המלך מרדכי' מסמל את עליונות היהודים על הצורר הנוכרי.

קבוצת המצדיעים אף עוטה לבוש רומי, וייתכן שיש בכך אמירה פוליטית נועזת וחתרנית. היהודים, הנשלטים כרגע על־ידי הרומאים, מתארים את הרומאים כמצדיעים ל'קיסר החדש', היהודי. יהודי דורא מטרימים את תבוסת הרומאים ובונים מדרש תמונה שעל פיו הרומאים, ולא הפרסים, הם אלו שמכירים בעליונות היהודים. ייתכן שפרשנות זו נועדה רק לעיניים יהודיות, ולא פורשה מילולית למבקרים נוכרים.

בית הכנסת הוא הבניין היפה היותר בדורא. ניתן להניח שקהל היעד שלו לא היה רק ציבור המתפללים היהודים, אלא כלל אזרחי דורא. ייתכן שהעושר שבו נבנה בית הכנסת נועד לשכנע את הפגאנים בעליונות היהדות. בבית הכנסת בדורא אף נתגלו שתים עשרה כתובות גרפיטי בשפה הפרסית, שבע מתוכן כתובות על גבי הדמויות בפאנל פורים. כתובות הגרפיטי נכתבו על־ידי מבקרים זרים והן מביעות התפעלות מהציורים. הכתובות מחזקות את ההשערה שציורי בית הכנסת פנו גם אל קהל נוכרי. אם אכן ציור הדמויות האמצעיות מבטא שאיפה לגיור הפגאנים, הרי הוא מתאר פסוק מפורש ממגילת אסתר: "וְרַבִּים מֵעַמֵּי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם" (אסתר, ח  יז).

פרשנות למשאלות הלב

סיפור פורים המצויר זוכה למשמעות חדשה הודות להתכתבות הדמויות אחת עם רעותה, ואף עם הפאנלים השכנים, במעין "מדרש תמונה". מרדכי הוא 'מלך היהודים' רב עוצמה ורב רושם, כי הוא לבוש כמו אחשוורוש שנראה כמלך סאסאני, בן התקופה. אחשוורוש היושב על 'כיסא שלמה' מרמז בכך על עוצמתו וגדולתו החיובית, אך הקבלתו לפרעה מוסיפה את הממד השלילי לדמותו. תיאור אחשוורוש בבגדי המלך שאפור – המלך העומד להחריב את דורא – תורם להיבט האקטואלי של התמונה. העצמת דמות המלך אחשוורוש מקרינה על דמות מרדכי הלובש את בגדיו ומוצג כמחליפו.

המן מתואר כמישהו שירד מגדולתו, אך גם כ'אחר'. ייתכן שלבושו מרמז על מוצאו היווני. הדמויות הגדולות במרכז הפאנל, למרות היותן בלתי מזוהות, נדמות כמברכות לא רק את מרדכי אלא גם את קהל המתפללים ומבטיחות לו גורל כשל מרדכי ויהודי פרס. מרדכי 'מוכתר' למלך כמו דוד, ועומד בשורה אחת, תרתי משמע, עם גדולי האומה. בכך מוענק לו תפקיד חשוב ביותר בתולדות עם ישראל. המקום שמקבל מרדכי אולי מבטא את עמדת אנשי דורא בוויכוח הפנים־דתי על מקומה של מגילת אסתר בקנון. נראה שהמיקום על קיר בית הכנסת מבטא את רחשי הלב הפוליטיים של בני הקהילה. תקוותיהם להצלה מוצאות הד בסיפור נס פורים שהתרחש בעבר הלא רחוק, באטמוספרה פוליטית דומה. יחד עם המסרים הפוליטיים, הללו מבקשים עצמאות דתית ואף הצלה ניסית, בדומה ליציאת מצרים.

כמו כן, דמותו של אחשוורוש מזכירה את דמות פרעה; לבושם דומה מאוד, תנוחת הישיבה דומה. שניהם מלכים שגזרו גזרת כליה על עם ישראל, ובשני המקרים הגזרה לא צלחה בידם. גם תנועת ההצדעה של המיילדות במצרים מזכירה את תנועת ההצדעה של ארבע הדמויות האמצעיות בפאנל פורים. נוצרת הקבלה בין יציאת מצרים לבין הצלת היהודים בימי אחשוורוש ואסתר. ההקבלה גם היא עשויה לרמז על ציפייה להצלה ניסית נוספת, כמו יציאת מצרים, או למצער כמו זו של נס פורים.

האמן שיצר את פאנל פורים היה בקיא במקורות חז"ל ובעיקר בתרגומים לארמית. הוא שילב את התכנים המדרשיים בתיאור הסיפור המקראי, ויצר סינתזה ביניהם. האמן היה מעורה גם בתרבות של תקופתו, והשתמש במוטיבים מתרבויות ומדתות שונות כדי להדגיש את המסרים הדתיים והפוליטיים של היצירה. השימוש החופשי במקורות יהודיים המשולבים במוטיבים מפולחנים אליליים מצייר קהילה פלורליסטית הפתוחה לקלוט תכנים וצורות מהתרבויות שבתוכן היא חיה ולהפוך אותם לחלק ממורשתה. יחד עם זאת, הקהילה שומרת על תרבותה בגאווה בעזרת בית הכנסת המרהיב.

אמני דורא יצרו מדרש חזותי שהלך בעקבות חז"ל ונתן פרשנות מורכבת ואקטואלית לכתוב במגילה. גם אני ניסיתי בעזרת 'מדרש תמונה' להמשיך את דרכם. מדרש התמונה, בדומה למדרש חז"ל, ובדומה למקרא עצמו, מאפשר לציור לשאת יותר ממשמעות אחת, ולעתים גם משמעויות סותרות. המשמעות תלויה בעיני המתבונן: היהודי, הפרסי, הרומאי, או הישראלי. הפענוח, בדומה לתהליך היצירה עצמו, קשור לנסיבות הזמן, אך לא פחות מכך למשאלות הלב.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ב באדר תשע"ג, 22.2.2013

פורסמה ב-22 בפברואר 2013, ב-גיליון תצווה תשע"ג - פורים - 811 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 20 תגובות.

  1. תיקון טעות של כותרת המשנה: ציורי בית הכנסת בדורא נוצרו בשנת 245 לספירה, שנת 256 היא השנה בה חרבה דורא.
    תמונות נוספות של חזית בית הכנסת, של כתר טיכאיי ושל כסא שלמה לא נכנסו למאמר. מי שמעוניין בתמונות המבהירות את הכתוב- יפנה אלי. יעל מאלי

  2. תודתי נתונה לד"ר בני ארובס על הפקת התמונה למאמר

  3. בס"ד טו"ב אדר ע"ג

    הערה קטנה למאמר הנאה והמאלף:

    מ"ש: 'באותה תקופה טרם הוחלט אם על המגילה להיכלל בין כתבי הקודש' – רבי יהודה נהשיא נפטר, כפי המקובל, בשנת 220, כ-25 שנים לפני ציורי דורא אירופוס. ובמשנה שערך מוקדשת למגילה מסכת שלימה. נראה שכבר הוכרע שהמגילה שייכת לכתבי הקודש.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • מר לוינגר, אתה פשוט צודק. קראתי כך במאמר מלומד, ולצערי לא עשיתי בעצמי את החשבון הפשוט. תודה על הערתך, אני שמחה שנהנית מהמאמר.

  4. ההשוואה בין כתר אסתר בדורא לבין הכתר של מלכת אוגרית לקוחה ממאמרו של פרופ' פול שלום. להלן ההפניה למאמר:
    Paul, Shalom, "Jerusalem of Gold – Revisited", "I Will Speak the Riddles of Ancient Times" Archiological and Historical Studies in Honor of Amihai Mazar, 2, Indiana, (2006), 787-794

  5. ליעל מאלי שלום

    האם את מודעת לכ, שהגב' דרורית San שטסל , זה הכינוי שלה ברשת החברתית דה-מארקר, העתיקה את מאמרך כמעט מילה ומילה , עם שינויים מינוריים לא עיקביים, ופרסמה אותו כ"*עיבוד למאמרה של יעל מאלי – מי מכיר את האישה שבקיר" בקהילת עסקי אמנות: http://cafe.themarker.com/topic/2854968

    האם הדבר נעשה בהרשאתך?, האם ההרשאה כוללת גם את ההעתקה לתמונות (שאני מבין שקיבלת עליהן הרשאה מיוחדת)?

    לתשובתך אודה

    עדן אוריון

    • עדן, תודה על שהסבת את תשומת לבי. התמונה נסרקה מספר, לא בקשתי עליה הרשאה (אולי ההפקה בקשה). אין לי בעיה שמפיצים את מאמרי, בטח אם מזכירים את שמי. יתרה מכך, תמסור לגב' דרורית שאני יכולה להעביר לה תמונות נוספות שיבהירו ויעטרו את המאמר. מכיוון שהיא פרקה את המאמר לפרגמנטים, אודה אם תוסיף הפניה מקוונת למאמרי. בברכה, יעל

      • שוב בוקר טוב
        תודה על תשובתך המהירה.
        לידיעתך, לקהילת "עסקי אמנות" מספר צפיות גדול מאוד, מה שמביא תוצאות חיפוש (במנועי חיפוש) של קטעי מידע ששייכים לך, כאילו שייכים למי שהעתיק אותם, (שם בעזרת עיון מדוקדק אולי יכול להבין שדברי המקור הם שלך).

        אם כי כמי שמפרסם לא מעט חומר ברשת, אני מבין גם את תגובתך.

        בברכה

        עדן אוריון

      • ד"ר ב. אסאד, מומחה לרפואת עינים

        לידיעתכם:

        בית הכנסת בדורא אירופוס הוא תרבותי נכס לאומי של האומה הסורית, כל שימוש בתמונות שבו מחייב אישור של ממשלת הרפובליקה העממית הסורית.

        בברכה, שמשון ל"ץ, ראש לשכת הראיס שר"י

      • ד"ר ב. אסאד, מומחה לרפואת עינים

        תיקון: נכס תרבותי לאומי…

    • עדן, נמלכתי בדעתי, אודה לך אם תוריד את המאמר המועתק שלי. אשמח אם תכניס את שלי המקורי, אם צריך התאמות או חלוקה לשורות קצרות כמו שעשתה המעתיקה- אעשה זאת ברצון, בתודה, יעל

  6. שמשון ל"ץ, ראש לשכה נכבד.
    ברצוני להסב את תשומת לבך לכך שבית הכנסת ששל דורא אכן שוכן (זמנית) במוזיאון הלאומי של דמשק, אך הוא מוסתר מהקהל. מפת המוזיאון לא כוללת אותו, השומרים 'אינם יודעים' היכן הוא נמצא, והחדר שבו נמצאים הקירות המעוטרים הוא החדר היחיד במוזיאון האסור בצילום. תוכל לקרוא על כך בעדות מכלי ראשון, במאמר של אנאבל וורטון, שבקרה בדמשק וטוענת שהציורים הרבה יותר יפים במציאות.
    Wharton, Annabel Jane, "Good and Bad Images from The Synagogue of Dura Europos; Contexts, Subtexts, Intertexts", Art History, 17,1 (1994), pp. 1-25.
    מחכה להזמנה לביקור, יעל

    • ש.צ. לוינגר

      לגב' מאלי – שלום רב,

      השקלא וטריא המבודחת דלעיל, מעוררת בי מחשבה רצינית.

      העובדה ששרידי בית הכנסת נמצאים בדמשק מעוררת דאגה גדולה, שמא ח"ו ייפגעו בקרבות. כדאי להפנות את תשומת ליבם של אנשי ממשלתנו לבעיה זו.

      אני הייתי מציע עיסקה מעין זו: אסד יתפטר ויקבל מקלט מדיני בישראל. תמורת זאת יתחייבו הכוחות הלוחמים, הן נאמניו והן המורדים, שלא לפגוע במוזיאון, ואולי אף להעביר את השרידים לישראל.

      ה' יעזור.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        אני ממליץ להפנות את תשומת ליבן של שרת התרבות, גב' לימור לבנת, ושל חברות הכנסת, ד"ר עליזה לביא וד"ר רות קלדרון, שמן הסתם יודעות ומכירות את חשיבותו ההיסטורית של בית הכנסת. ובעזר ה' תשועה ברב יועץ.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  7. רבקה בן-ששון

    לכל המכותבים: למיטב ידיעתי העתקים של הציורים נמצאים במוזיאון האמנות של אוניברסיטת ייל, שהמשלחת שלה, בראשות לC. Kraeling חפרה שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת, והוא גם פרסם את הספר עם כל התמונות הידועות בשנת 1956. גם בבית התפוצות יש שחזור מיניאטורי של בית הכנסת.
    בברכה
    רבקה בן-ששון

  8. מצידו של אותו ארון כתר של אסתר מונח על ראשה

  9. שנה טובה,

    תודה על ההכרות עם בית הכנסת העתיק בדורא אירופוס, המעניין הוא תחושת חיות הקודש שיצקו אנשי הקהילה והאומנים שבה בבית הכנסת ובכל הסובב אותו, ראי ערך בית הכנסת דורא אירופוס בצרפתית בויקפדיה.

    בענין דמות המלך אחשוורוש בתמונה, בתקריב של הציור, נראה מעל לכל ספק כי תווי פניו של המלך חיים הם, והוא מביט אל המתבונן בו כשהוא חי, בהתחשב בעובדה כי כל פעם שמוזכר סתם "מלך" במגילה מתכוונים למלך המלכים הקדוש ברוך הוא, הרי שניתן להבין ממראה פניו של "המלך" שבתמונה את הפסוק שבמשלי טז טו, "בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ – חַיִּים".

    גם ניתן להבין את שני הפסוקים הסמוכים שנאמרו על הסיטואציה בה נראית המלכה בתמונה, האחד בשיר השירים ד' ח', "מראש אמנה מראש שניר וחרמון" בו ניתן לראות כיצד האמונה חופפת על ראשה של אסתר כהילה וממנה נמשכת הינומה (שימו לב לקשר הלשוני שבין אמונה להינומה) להיות תמיד האמונה מכוסה בהינומה, והשני במגילה בנאמר על מרדכי "וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה הִיא אֶסְתֵּר". והיטב ניתן לראות כיצד "מראש אמנה", ההילה מעל ראשה של אסתר הוא המקום הגבוה ביותר בתמונה, יותר מראשו של המלך, רק ראשו של מרדכי הרכוב על סוס יותר גבוה ממנה, כי הסוס מגביהו והוא גלוי לעיני, כל בעוד אסתר יושבת, על כסא (לשון כיסוי), להיות האמונה בכיסוי והסתר.

    חג סוכות שמח

  10. ,תודה על תגובתך המקורית. והמעניינת. אגב, החיוניות בדמותו של אחשורוש אינה שונה מהחיוניות המוקרנת משאר הדמויות, לענ"ד. חג שמח

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: