היהודי שבתוכם / עינת טלמון

הסופר אנטוניו מוניוס מולינה, חתן פרס ירושלים לשנת 2013, מתווסף לרשימה מכובדת של יוצרים בשפה הספרדית שביצירותיהם זיקה נדירה ליהדות וליהודים. מסע חוצה גבולות‎

יריד הספרים הבינלאומי בירושלים, הנערך מדי שנתיים בחודש פברואר, מקיים פעילות ענפה לקהל הרחב. הדוכנים הבינלאומיים הפזורים סביב מספקים למשוטט ביניהם הנאה צרופה והזדמנות להתענג על ספרים בניחוח זר. היריד הוא גם כר פורה לפעילות ספרותית ענפה עם תוכנית מגוונת של מפגשים ספרותיים, אף הם בניחוח בינלאומי, הכוללים דיאלוגים בין סופרים אורחים ומקומיים, שמספקים הזדמנות לפגוש מקרוב סופר מתורגם ואהוב או להיחשף לסופרים פחות מוכרים. מעבר לכך משמש היריד פורום לפעילות מו"לית המתקיימת הרחק מעיני הציבור. במידה כזו או אחרת, שם ייקבע מה יוצע לקהל הקוראים בשנים הקרובות.

גולת הכותרת של היריד היא הענקת פרס ירושלים. בשונה מפרסים ספרותיים ברחבי העולם – שבהם לאינטרסים מסחריים ותקינות פוליטית מקום מרכזי – פרס ירושלים אינו מציע סכומי עתק. הסכום, עשרת אלפים דולר, אפילו לא מתיימר להעניק מלגת כתיבה שנתית, בדומה לפרסים שמוענקים על ידי משרד התרבות למשל. על המועמדים להיות נגישים לקהל הישראלי, כלומר מתורגמים לעברית; כתיבתם מחויבת לשקף את חירות היחיד (קריטריון מכיל ולא מדיר); והחשוב מכול: חתן הפרס צריך להגיע לקבל את הפרס באופן אישי. לא יתקבלו שליחים מטעם. ישראל זקוקה לשגרירים של רצון טוב, ופרס ירושלים הוא אחד מהאמצעים לגייס אותם.

מי שמבין זאת היטב הם כל הקוראים לזוכים להחרים את הפרס. עבור חלק מחתני הפרס זהו הביקור הראשון בארץ והזדמנות להתרשם מישראל באופן בלתי אמצעי, לעבד את החוויה ולהעביר כל אחד בדרכו את רשמיו הלאה. מקבלי הפרס אינם נדרשים להימנות עם המועדון האקסקלוסיבי של "ידידי ישראל" – למרות שבאופן טבעי הוא הולך בדרך כלל אליהם – ולעתים הוא מוענק לסופרים "נייטרלים" יחסית מבחינה פוליטית. כך אירע בשתי הפעמים האחרונות, עם היפני הרוקי מורקאמי והבריטי איאן מקיואן. בנאומיהם של השניים שולם מס השפתיים ההכרחי והובעו כדבעי מחאה על ההתנחלויות ותמיכה בתהליך השלום. סוכני תרבות בארץ כבר מתורגלים בצורך לספוג את הנאומים האלה כדי להמשיך ליהנות משיתוף פעולה עם אנשי רוח. הכול מבינים שזוהי משוכה שיש לעבור כדי לסבר את אוזני המתנגדים, ו"להכשיר" את קבלת הפרס.

בספרד של היום, כולם מחפשים בקדחתנות שורשים יהודיים. 
אנטוניו מוניוס מולינה צילום: EPA

בספרד של היום, כולם מחפשים בקדחתנות שורשים יהודיים. 
אנטוניו מוניוס מולינה
צילום: EPA

קרבה מרחוק

חתן פרס ירושלים לשנת 2013 הוא אנטוניו מוניוס מולינה, הסופר הספרדי שנענה בשמחה לכבוד שהוענק לו. הוא מוכר ואהוב על הקהל ועל המבקרים כאחד. התגובה ששיחרר כשנודע לו על זכייתו הסגירה את התרגשותו: "לא יכול להיות פרס טוב יותר לסופר מאשר הפרס המוענק על ידי יריד הספרים הבינלאומי. לראות את שמי ברשימה אחת עם הסופרים מקבלי הפרס בעבר זה כמעט מדהים. מעולם לא ראיתי את עצמי בחברה ספרותית כל כך מכובדת".

ספריו 'חורף בליסבון' (עם עובד, 1997,  תרגום: טל ניצן), 'ירח מלא' (עם עובד, 1998, תרגום: טל ניצן), 'אשרי האיש' (עם עובד, 2001 תרגום: טל ניצן), 'ספרד' (עם עובד, 2008, תרגום: פרידה פרס דניאלי) ו'בלעדיה' (כתר, 2010, תרגום: יערית טאובר) ראו אור בעברית, ובקרוב יראה אור גם 'פרש פולני'. מדובר אפוא בסופר שלקהל הישראלי נקרתה הזדמנות לקבל טעימה ממכלול יצירתו, שבמקור היא ענפה יותר ונוגעת גם בכתיבה עיתונאית, ביקורת אמנות וכתיבה מסאית, ז'אנרים פחות פופולריים לתרגום. מבחר ספריו בעברית משקף את עושרו וגם את חולשותיו, את יצירותיו המכוננות ביותר לצד הקלילות שביניהן, ואת שבחי המבקרים גם למהתלות שהוא מוציא תחת ידו.

בשנים האחרונות חלה עלייה של ממש בתרגומים מספרדית לעברית – במיוחד של ספרים פרי עטם של סופרים מחצי האי האיברי – אך עדיין מעטים הם הזוכים להיתרגם פעם אחר פעם, ועוד פחות מכך להיות 'סופרי הבית' של הוצאה לאור. מוניוס מולינה הוא אחד מאותם מעטים. משמח מאוד לראות שהפרס הגיע ליוצר בספרדית, שש עשרה שנה לאחר הזוכה הספרדי האחרון, הסופר המנוח חורחה סמפרון שרוב יצירתו נכתבה למעשה בצרפתית, ותיארה את חוויותיו במחנה בוכנוולד, שם נכלא בעוון קומוניזם.

סופרים נוספים בשפה הספרדית שזכו בפרס היוקרתי הם מאמריקה הלטינית: הארגנטיני חורחה לואיס בורחס (1971, 'גן השבילים המתפצלים', 'ספר החול', בדיונות', 'האל'ף', 'שבעה לילות'…),  המקסיקני אוקטביו פאס (1977, 'אש היומיום'), הארגנטיני ארנסטו סאבטו (1989, 'המנהרה', 'על קברים וגיבורים' 'אבדון') והפרואני מריו ורגס יוסה (1995, 'העיר והכלבים', 'שבחי האם החורגת' 'דודה חוליה והכתבן', 'הדברן', 'ליטומה בהרי האנדים', 'תעלוליה של ילדה רעה', 'חלומו של הקלטי').

מעניין לראות כיצד דווקא מהיבשת הרחוקה פיתחו הסופרים הללו סולידריות גדולה כלפי ישראל ואולי אין זה מקרי. הם החלו את דרכם כ"אדומים" ומשום כך העריצו את ישראל בתקופת הזוהר של הקיבוץ. עם השנים הצבע האדום דהה, עובדה שמעוררת תהייה מה היה יחסם לישראל כיום. האם היה סר חִננו בעיניהם? האם היו נסחפים בגל ורואים במדינת ישראל כובשת אכזרית מחרחרת מלחמות? יש לקוות ולהאמין שהמורכבות שבבסיסה של ההתפכחות של כל אחד מהם (שמשום מה דילגה על הסופר הקולומביאני האהוב גבריאל גרסיה מארקס, שסירב בתוקף להיענות להפצרות ולבקר בישראל וכבר לא יספיק להימלך בדעתו בשל מחלת האלצהיימר שלקה בה) הייתה עומדת להם, בניגוד לשיח שמצמיח מתוכו אינטלקטואלים אירופים בעלי תפיסת עולם שבעה ושטחית.

מחיר פוליטי

בורחס העריץ והוקיר את התרבות היהודית והדגיש את הקרבה שחש לישראל בשני שירים שכתב סמוך למלחמת ששת הימים. הוא שילב מוטיבים מהקבלה ומהכתב העברי ביצירותיו שכללו סיפורים קצרים ומסות, אך מעולם לא רומן שלם. דרכו הבטוחה של בורחס אל הנובל הנכסף טורפדה, איך לא, ממניעים פוליטיים.

סאבטו ביקר בארץ בשנת 1967 ושנים לפני זכייתו בפרס ירושלים פרסם בעיתון ארגנטיני מאמר על משפט אייכמן, ובגינו זכה לאיומים על חייו. הוא האריך ימים והלך לעולמו לפני שנתיים על סף גיל מאה. ורגס יוסה מצהיר על עצמו כידיד ישראל על אף הביקורת שמתח עליה בשנים האחרונות. ה"אדומים", אגב, לא סלחו לו על זכייתו בפרס נובל בשנת 2010 וניסו להשבית כל ניסיון לנכס את הזכייה ליבשת אמריקה הדרומית כולה או לשפה הספרדית. עם זאת, מלבד אמירות פוליטיות אין ביצירתו הענפה אף התייחסות ליהודים, למעט באחת הנובלות המעניינות יותר אך מדוברות פחות שלו, "הדברן" (1990, עם עובד, תרגום: טל ניצן).

שאול סוראטס, סטודנט יהודי בלימה, הוא ידידו של המספר שאחרותו ניכרת לעין בצורת כתם לידה סגול ענק המכסה את מחצית פניו. הוא הולך שבי אחר סיפורם של המצ'יגנגים, שבט נידח על סף הכחדה באזור האמזונס, שהקִדמה טרם הגיעה לפתחו. בעוד שהמספר דן באומץ בשאלה האנתרופולוגית "מה לעשות" עם התרבויות הפרימיטיביות האלה, והאם הקדמה מיטיבה איתן או מסִבה להן נזק, שאול סוראטס מזדהה עמוקות עם סיפורם של המצ'יגנגים ומקבל על עצמו להיות להם לפה בתפקיד ה"דברן", הוא מספר הסיפורים השבטי שעליו מוטלת האחריות להפיח חיים במסורת העבר ולהעבירה הלאה לדורות הבאים. סוראטס היהודי משלים במלואו עם תפקידו כ"אחר" ממילא בשל יהדותו ובשל כיעורו הפיזי, ומתגייס לשמש קול ל"אחר" נידח ופגיע אף יותר ממנו. בסיפורו של סוראטס נכרכים יחדיו סיפור השבטים האבודים ותיקון עולם.

כדרכם של ענקים, כל אחד מהסופרים הלטינים האלה תרם להעלאת קרנה של היבשת הדרומית מוכת העוני והדיקטטורות הצבאיות ולהצבתה בחוד החנית של הספרות העולמית. תהליך זה החל בשנות השישים עם ה"בום" הלטינו־אמריקני ופרץ את הבידוד של היבשת למודת הסבל, שנודעה עד אז בעיקר בנחשלותה. הספרות הנכתבת בה הפכה לסימן ההיכר שלה ולגאוות היבשת כולה. וכשבפרסים עסקינן, לא רק היבשת כולה עולצת; כל העולם דובר הספרדית, 500 מיליון איש בקירוב, חש שותף בזכייה.

זיקה ליהודי

גם יצירתו של אנטוניו מוניוס מולינה, שממשיך רצף של יוצרים בולטים בשפה הספרדית שזכו בפרס ירושלים, איננה יהודית. ומדוע שתהיה? אלא שיש מי שרואה בספרו סֶפרד, שוודאי היווה שיקול מרכזי להענקת הפרס, ספר יהודי. מחברו לא בטוח בכך מלכתחילה, אך מקבל זאת באהבה בדיעבד. מולינה מתאר את הצורך שלו לכתוב על היהודי בעקבות התוודעותו להיסטוריה של גירוש היהודים מספרד.

'סֶפרד' הוא 'קטלוג' של הנרדפים, העקורים, הנרצחים והמנודים של העת החדשה, שבקרבם שמור כמובן מקום של כבוד ליהודים כמו פרימו לוי, ז'אן אמרי ומרגרטה בובר נוימן, לצד אלמונים. אך מולינה מזכיר לנו בספרו שהם אינם היחידים. בד בבד מתוארת בו חוויית עקירה וגלות פרטית של ספרדים רבים. אפילו הפרק החותם את הספר, שכותרתו כשמו של הספר, פותח בהתייחסות לעולם היהודי טרם גירוש יהודי ספרד וגולש בהמשך לתיאור נוסטלגי של ספרד בפי המספר שלעולם איננו יהודי.

מה הופך אם כן את סֶפרד לספר יהודי? התשובה נעוצה אולי בסֶגול אחד קטן. Sefarad  הוא הביטוי בספרדית השמור לתיאור ספרד היהודית.

אדולפו גרסיה אורטגה, מחברו של 'האיש שקנה ימי הולדת' (אבן חושן, 2007, בתרגומי), מעניק חיים להורבינק, ילד קטן שפרימו לוי מזכיר קצרות בספרו 'ההפוגה' ושמת מיד לאחר שחרור אושוויץ. ספר זה מזכיר לי בחיוך שב'מדד היהודי' הספר 'יהודי' הרבה יותר מ'ספרד' של מוניוס מולינה. עם זאת, גרסיה אורטגה "מפרגן" לידידו על המזל שנפל בחלקו להיחשב סופר יהודי.

לאחר שמלאו ל'איש שקנה ימי הולדת' עשור וכשבאמתחתו יצירות רבות בז'אנרים שונים (ביניהם ספר על פיגוע הטרור בתחנת הרכבת במדריד שגבה את חייהם של 200 איש), שאלתי את גרסיה אורטגה מה מקומו של הספר הצנום ההוא במכלול יצירתו – האם הוא אפיזודה חולפת, האם הוא מיצב אותו כסופר יהודי והאם הדבר פגע בקריירה שלו. לדבריו, הספר תופס מקום חשוב בחייו וביצירתו. לדעתו הוא חדשני בנוף הספרות הספרדית לא רק בגלל העיסוק בנושא השואה אלא בעיקר בסגנון:

"האמת היא ש'האיש שקנה' נתן בתוכי דרור לאופן כתיבה שהוא כולו שלי, שמאפיין אותי", אומר גרסיה אורטגה. "וכמובן הנושא, ילד יהודי, השואה, היהודי באופן כללי. זה היה גילוי שגרם לי להבין על בורייה את המציאות היהודית, ההיסטורית והעכשווית, ומשם להגן על התהוותה של מדינת ישראל כאקט של צדק, ולעולמי עד. הרומן חיזק את הזיקה שלי ליהודי, ליהודים, ליהדות (יהדות חילונית, נטולת א־לוהים, אבל מלאת משמעות) ולעתיד הגיאוגרפי של היהודים בישראל.

העובדה שהיהודים שעליהם אני כותב הם אשכנזים ולא ספרדים היא משום שבספרד היהודים הספרדים הם בלתי נראים, ומקושרים בעיניי יותר למרוקאי מלספרדי. וגם, אני מניח, משום שהמשיכה במקרה שלי ליהודי היא אינטלקטואלית, היסטורית, מנטלית ועוברת בשואה, שבה נרצחו גם אלפי יהודים ספרדים, אבל האיקונולוגיה המיתית היא של היהודי מהמזרח, אחריו היהודי הצרפתי־איטלקי ורק במקום השלישי משתרך היהודי הספרדי־מגרבי".

יוצר נוסף שמחויב לנושא היהודי, לפחות בחלק מיצירתו, הוא המחזאי חואן מיורגה. מחזהו 'הימלווג' (דרך השמַים, תורגם לעברית על ידי יעקב קאופמן, אך טרם ראה אור) מקלף שכבה אחר שכבה את סיפורו של התסריט שמאחורי סרט תעמולה נאצי שהופק בטרזינשטט. זהו המחזה המתורגם ביותר והמוצג ביותר שלו.

מיורגה סיפר שבילדותו היה עובר בדרכו מבית הספר ליד מתחם בית הכנסת ומבנה הקהילה היהודית במדריד ולא הבין מדוע המבנה מאובטח כל כך. אז התעוררה בו הסקרנות לדעת מיהם היהודים האלה ומדוע הם מאוימים כל כך. אף הוא מוצא עצמו מתחבר לצד האינטלקטואלי־שכלתני־חילוני של היהודי.

תפיסה אירופית

יצירותיהם של שלושת היוצרים הללו מצטיינות בבקיאות מרשימה בפרטים וביכולת מרשימה לא פחות להיכנס בשלמות לראשו ולנפשו של הקרבן, של היהודי שחש אפילו הקלה מסוימת עם הילכדו, ולא פחות חשוב – של התליין, אם זה בדמותו של מפקד אושוויץ שכותב לרעייתו ולילדיו מכתב ספוג געגועים ערב חג המולד ואם זה איש הצלב האדום שבא להגן על הקרבן ומוצא עצמו מולך שולל אחר התליין. קולו של המספר ביצירות לא חומק משאלות קשות, מה היה הוא חש וכיצד היה פועל לו היה מוצא את עצמו במצבים כאלה. לדעתו של מיורגה, כל אחד מאיתנו חשוף לסכנה להיות נציג הצלב האדום ההוא. הכתיבה מבחינתו היא דרך להתמודד עם הסכנה הזאת.

'דרך השמים' הוא ספק מחזה ספק רומן. 'ספרד' ו'האיש שקנה ימי הולדת' אינם רומן במובן המקובל של המילה, אלא מסע אסוציאטיבי של מספר בנבכי ההיסטוריה, מסע שמתכתב בגלוי עם ספרים מכוננים. מולינה אף מגדיל לעשות ומציין בסוף ספרו רשימה ביבליוגרפית של ספרים שהשפיעו עליו ושימשו לו חומר לכתיבה. שלושתם נוהים, מאותן הסיבות פחות או יותר, אחר דמותו של היהודי האירופי ולא הספרדי ואינם כותבים על החוויה האנוסית. אין בכך משום התכחשות ליהודים שמבית חלילה. קריאה ביצירות נוספות שלהם מספקת רמז אפשרי לסיבת הדבר. מולינה, גרסיה אורטגה ומיורגה הם מעל הכול יוצרים אירופים יותר משהם יוצרים ספרדים, והיהודי האירופי (להבדיל מהמגרבי) הוא בעיניהם בשר מבשרה של אותה אירופה.

בספרד של היום היהודי מבית, הספרדי, הוא נושא חם. כולם מחפשים בקדחתנות שורשים יהודיים, ומוסדות ממשלתיים רבים מופקדים על חקר המורשת היהודית ושימורה. בד בבד מתקיימת הפרדה אנומלית מרשימה בין היהודי לישראלי. באקלים זה נודעת חשיבות רבה לכל יוצר ואיש רוח ספרדי שמישיר מבט למדינת ישראל ומגיע לבקר במחוזותינו. אחד מהם גם קטף ב־10 בפברואר את פרס ירושלים לחירות. כן ירבו.

מכבש הלחצים להחרים את פרס ירושלים לא פסח כמובן על מוניוס מולינה. הוא הצביע ברגליו ועמד בו, על אף שנאלץ כמו רבים לפניו להיכנס אולי בעל כורחו למשחק הפוליטי. מכיוון שסכום הפרס כאמור לא מאפשר לסופר להזניח את יתר עיסוקיו ולהתמסר לכתיבה, מוניוס מולינה נאלץ לשוב במהרה לאוניברסיטת ניו יורק, שם הוא משמש מרצה. רבים יופתעו לגלות שהתנאי היחיד שהציב מולינה להגעתו לישראל הוא צמצום עד כמה שאפשר של הפגיעה בסטודנטים שלו ולכן ביקורו נדחס לשלושה ימים קצרים, שבמהלכם התראיין לתקשורת, קיים מפגש עם הקהל הרחב שבו שוחח עם טל ניצן על יצירתו ועל חוויית העקירה והזרות ונפגש עם אהרן אפלפלד.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ה' באדר תשע"ג, 15.2.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-15 בפברואר 2013, ב-גיליון תרומה תשע"ג - 810 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: