יושבות על המחיצה / דוב ברקוביץ

השאלה המגדרית הרלוונטית כיום היא שאלת מימוש אוצרות החיים הגנוזים באיש ובאישה. מחשבות מהכיוון הגברי על זוגיות עכשווית

כאחד הקשוחים והממדרים מהצד השני של המחיצה, אינני יודע אם מותר לי לתת ביטוי פומבי למה שאני חש ומבין בכל הנוגע לסוגיות הכואבות הקשורות לעזרת הנשים שלנו. בכל זאת אסתכן ואביע את אשר בלבי, היות שהנושאים שהעלתה ורד נעם על דפי המוסף חיים גם בנפשי. דומני שהם מקננים בצורה זו או אחרת בנפשות כולנו – במודע ושלא במודע.

רבים מהבירורים ההלכתיים שהעלתה ורד בסוגיות של חובת נשים במצוות בכלל ובעבודת ה' בבית הכנסת בפרט הדהדו באוזניי מתוך מה שמוכר לי מביתי. אבי, הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ זצ"ל, כתב על הסוגיות הללו, במונחים זהים לאלה שורד ביטאה, בספרו Women in Time and Torah שיצא לאור לפני יותר מעשרים שנה, ובמאמרו על מצוות עשה שהזמן גרמן שפורסם בספר היובל של הביטאון התורני “סיני“ בשנת תשמ“ז. מרגלא בפומיה של אבי: “יש לא פעם להבחין בין יהדות אורתודוקסית לבין יהדות הלכתית“.

יחד עם זאת, זכורה לי תגובתו בביקור שלי אצלו בתקופה האחרונה של חייו, בראשית שנות התשעים של המאה הקודמת, כאשר סיפרתי לו על העבודה הרבה שאני משקיע עם אמנים ויוצרים. הייתי משוכנע שיראה את המחויבות העמוקה שלי לעבודה זו כהמשך למה שהוא ביקש לחדש בעולם הדתי – יותר מודעות, יותר גמישות בנפש, יותר מקוריות ויצירה, יותר מגע בנפש מתוך הקשבה לעולה מקיום האדם באשר הוא. והנה הוא ראה את כל זאת כעיסוק בשולי האתגר של בניין הדעת. לשם מה ציור ופיסול ברוח חדשה, משוררים צעירים, תיאטרון הממחיש את ציורי הנפש של האדם החי מתוך אמונה והמאמין מתוך מגע עם החופש הקיומי שביסוד חייו? אבל אז הוסיף: “אבל ברור שכל דור חייב להתמודד מהמקום שלו. אני עשיתי את זה וגם אתה כנראה עושה את זה“.

הדור שלנו – ושל ילדינו ונכדינו – מהו הפרויקט העיקרי של עבודת ה‘ העומד לפניו היום? מהו הפרויקט העיקרי העומד לפנינו, נשים וגברים כאחד? האם לקדם נשים שלובשות טליתות? או לחייבן במצוות עשה שהזמן גרמן? שינוי הצורה האדריכלית של עזרת נשים?

לקחתי על עצמי את ההצעה של ורד לבצע תרגיל בדמיון מודרך שבו אני רואה בעין פנימית אישה לובשת טלית. ראיתי מיד אישה צעירה שלימדתי במכון פרדס ללימודי היהדות באמצע שנות השבעים של המאה הקודמת. שאלתי את עצמי: למה לחזור לשם? למה לשאוף שנשים יחזרו לשם? העולם שלנו, כן, גם מה שקורה בצד הלא מתוקן של המחיצה, כבר השתנה. גברים צעירים מתפללים עם תינוקות המלווים אותם בתנועת כריעה ב“מודים“ מתוך המנשא. ישנם בעלים (או “אישים“) שכלל לא זוכים להתפלל במניין בגלל שנשותיהן הצעירות לומדות במכללות או עובדות. ומה עם אותם גברים מבוגרים יותר, ויש רבים כאלו, שחשובה להם השתתפות נשותיהם בתפילות – ואם לא נשותיהם, שלא הורגלו לבוא באופן קבוע לבית הכנסת, אזי בנותיהם ונכדותיהם?

צילום: פלאש 90

המחיצה חוצה את השיח בין האיש לאישה
צילום: פלאש 90

בין העבר לעתיד

ורד השתמשה בדוגמאות שהביאה בסוגיות של חובת נשים בהלכה כ"משל", משל למחיצה האטומה שבין האותנטיות של החיים שלנו "בחוץ", כאנשי מודרנה ופוסט־מודרנה, לבין הקיום האחר כל כך בבית הכנסת, ובכלל בהווי הדתי שלנו, הכבול לדעתה לדפוסים מסורתיים שאינם מבוססים על הלכה מבוררת ושעבר טעמם ולשדם מן העולם. על המחיצה החוצה בין העולמות שבנפשנו, היא טענה, יושבת האישה הדתית המודרנית, עם כל הישגיה המבורכים.

גם אני מזהה את האישה הדתית המוכשרת והמשכילה כמי שיושבת על המחיצה בין התורה לחיים, אבל ככל שידי מגעת אני רואה מחיצה אחרת. הדור של תלמידי אבי ז"ל, כמו הרב אבי וייס בניו־יורק וקהילתו, בירר את סוגיות מעמד האישה בבית הכנסת מתוך שאיפה לשיר שירה חדשה של עבודת ה' על אדמת נכר. לעומת זאת, בשורש ההתמודדות של כל המתרחש בנפשנו, כולל בבתי הכנסת שלנו, מה שקורה הוא רעידת אדמה ממשית שדרכה הקב"ה מטלטל אותנו בקריאה לברר ענייני יסוד בחיי הרוח וביסוד הקיום שלנו: מה זו קהילה בארץ ישראל, מה כלול היום בעבודת ה', מה זו קדושה.

לדעתי, בשורש של כל השאלות הללו ישנה תהייה העמוקה מכולן – מה לעשות עם המחיצה החוצה את השיח בין איש ואישה, את הצורך באמון הדדי, בדיבור של אינטימיות, ביכולת לאהוב מתוך מחויבות ולהתחייב מתוך אהבה, ליצור תשתית אנושית להעצמת החיים, של אישה ושל איש ושל ילדיהם הברוכים. כל הדיבורים, החיוניים מצד עצמם, באולפנות ובמדרשות על התפתחות ההלכה בענייני מעמד האישה, ועל התפתחות ההלכה גם בסוגיות חיוניות אחרות, חיוורים על יד תהייה זו.

אשתמש בכמה "משלים" שוורד בחרה בהם להמחיש זאת – ואוסיף אחד משלי.

מעמדו של בית הכנסת כמוסד מרכזי לעבודת ה' הקבועה של הציבור מעורר במלוא עוצמתו את שאלת העתיד. בית הכנסת כפי שהוא מוכר היום הינו יצירה מובהקת של הגלות. בתור שכזה, בשורשו, במהותו ובתפקודו, הוא מכונן את המחיצה בין התורה לבין החיים, והוא מקיים אותה כבר דורות רבים. גם הטלית שבה אנו מתעטפים הינה יצירה מובהקת של גלות, שבה המחיצה בין ה"חוץ" ו"הפנים" הִנה חלק מהטקטיקה החיונית של הישרדות הקהילה היהודית מול הוויה שיסודה בניכור, במצב הטוב, ובעוינות במצב הפחות טוב.

אכן, ידוע לנו על ממצאים שמעידים על קיום בתי כנסת בארץ ישראל שפעלו כבר בימי בית המקדש השני. אך תפקידם הקהילתי היה בעיקר זה המבטא באופן אותנטי את שמם – בית לשם כינוס הקהילה. לשם מה? לשם תענית ציבור בשעות של סכנה ובעיקר ללימוד תורה של הציבור סביב קריאת התורה ולדרשות. עבודת ה' הקבועה והיום־יומית של הציבור בארץ ישראל אמורה הייתה להתקיים בבית המקדש.

אולי ראוי לשאול אם בבית המקדש שייבנה במהרה בימינו ישרתו נשים על יד גברים, במשמרות שישרתו לסירוגין, ואולי זו שאלה הזויה במסגרת "הלכתא דמשיחא", אך מה שההתפלפלות הזאת מלמדת הוא שהמחיצה העוברת בנפשנו היום איננה זו שבין המודרנה והפוסט מודרנה לבין "מורשתנו", החוצה בין דפוסי ההתנהגות בבית הכנסת לבין האותנטיות של חיינו ב"חוץ", אלא בין העבר היהודי הפורה לבין העתיד היהודי הפורה לא פחות. מדוע לנסות להיכנס לבית הכנסת כאשר האתגר הוא להוביל את הציבור אל העתיד?

בית הכנסת הוא רק "מקדש מעט", זכר לאותו מקדש שבמהותו תבע שלא תתקיים שום מחיצה בין תורה לחיים, היות שהיש הנברא החומרי מהווה חלק מהותי מהגילוי הא־לוהי. כיום, בית הכנסת בארץ ישראל הינו מעין "זכר" למציאות עתידית יותר ממה שהוא זכר למציאות העבר. המציאות העתידית שבית הכנסת בארץ ישראל מצביע עליה היא של יצירת "מקדש החיים" – כלומר, איש בשיעור קומתו המלא כאדם ואישה בשיעור קומתה המלא כאדם הלומדים יחד איך להפוך את כוחות היצירה הסגוליים שהתברכו בהם למסגרת של השראת שכינה ב"חוץ", כלומר בחיי היצירה של חברה ותרבות יוצרת. או אז יתגלו ממילא דפוסי עבודת ה' המתאימים והראויים לשותפות החדשה בין בורא העולם לבין יצור החמד שלו במקדש הגדול ובכל מקדשי המעט, כך שישקפו את עבודת ה' בכל קהילה וקהילה.

העתקת הלימוד

אכן, האישה היא היושבת על המחיצה החוסמת את הדרך אל עתיד זה. לא המחיצה בין המודרנה והפוסט מודרנה לדתיות הקפואה, אלא המחיצה החוסמת את זרימת החיות מהעבר היהודי לעתיד. וזאת בשני אופנים.

התפרצות נשים מוכשרות ומשכילות לתחום הלימוד התורני הגבוה הייתה אמורה להוות חלק מרכזי ביצירת אותו ניצוץ של הפריית הציבור כולו בהליכתו לקראת בניית "מקדש החיים". כמי שלא היו כבולות באותם כבלי תודעה מסורתיים שבהם כבולים גברים רבים, עלתה בחלקן האפשרות לתרום תרומה חיונית במיוחד להתחדשות הדעת וכלי הדעת בלימוד התורני. הן לא היו מחויבות לדורות של לימוד ישיבתי, למשל ללימוד ה"בריסקאי", ולא היו חייבות לאמץ כלי ביקורת ספרותיים והיסטוריים בלימודן. במקום לחקות את הגברים, הן היו יכולות לחדש תודעה למדנית המחברת בין תורה לחיים – לחיי הנפש ולחיי החברה והתרבות. אך זאת לא נעשה.

החסימה המונעת אותנו מלעבור לעתיד פורה – כן, גם מימוש החיוניות שבהתפתחות ההלכה לדורותיה – מתקיימת בראש ובראשונה בנפש פנימה. קיימת בנו מחיצה המפרידה בין החיות שבתורה לבין התורה שבחיים. אלו צורות העיון בבתי מדרש הממשיכות לקדש את המחיצה הזאת כעצם תשתית תודעת הקדושה, או לחלופין התודעה האקדמית של חיפוש אחר "אמת אובייקטיבית". אך יש בעולם אופציה אחרת – עיון שאינו מוותר לא על זה ולא על זה, לא על כלי ביקורת עוצמתיים שזכינו להם כאנשי מודרנה ופוסט מודרנה, ולא על מסירות הנפש, הענוותנות והביטול לפני הקודש. אלה מצטרפים לבירור מושגי מתוך חתירה לתובנה על־היסטורית שזוכים אנו בה כיורשי המסורת של אבותינו. כל זאת יתקיים בתנאי שיהיה מפגש קיומי ואישי מתוך עומק הסובייקטיביות הסגולית של הלומד, כוחות היצירה שביסוד אישיותו ושאיפתו להכרעה קיומית אישית, עם הטקסט. מתוך תהליך מודע של הפנמה, ומתוך מודעות גלויה לסובב אותו ב"חוץ". רק אז נופלת המחיצה שבנפש בין חיות העבר ופוריותו לבין חיות העתיד ופוריותה; ורק אז נופלת המחיצה בין החוץ לפנים גם בהקשר הציבורי. והיכן הנשים בסיפור הזה? מי לקחה על עצמה 
לימוד שכזה?

יש אופן אחר שבו יושבת האישה המוכשרת והמשכילה הדתייה על המחיצה בין חיות העבר לבין חיות העתיד. האפשרות שילך ויתכונן "מקדש ה'" מתוך מימוש חיי יצירה מלאים מותנה ביכולת לראות את החיים, את היש הנברא על כל חיוניות חומריותו, כגילוי א־לוהי. כל המקרא, מתנת א־לוהים לאדם המדריכה אותו כיצד להבין את עצמו ואת העולם מסביבו, מלא בזה. אמנם, יש בכך סכנה, כפי שהתריעו הנביאים. הגבול בין עבודת ה' במקדש החיים לבין עבודה זרה הינו דק ביותר, אך בדיוק לשם כך ניתנו התורה והמצוות. הן המגִנות מפני סכנה זו.

ומה נעשה – סליחה שאני חייב לומר זאת – האישה, יותר מהגבר, מהווה התגלמות של ברכת החיות ומתוך כך הופעה של גילוי החיות הא־לוהית שבברכת היש. אני יודע – זה "מהותני", זה מעורר את השדים שהביאו לחוסר השוויון המגדרי, כדוגמת האמירה שהאיש מגלם את הרוח והאישה את הגוף. אני מודע לכך ואני כואב את זה – אבל מה נעשה וההוויה גדולה וחיונית מהתודעה. אם אנו שואפים לכינון "מקדש החיים" שבו חיים ויוצרים זה על יד זו איש ואישה במלוא שיעור קומתם האנושי, יש להגיע לשם לא מתוך גינונים של מה שמכונה "פוליטיקלי קורקט", אלא מתוך התמודדות אמיצה עם נפשות בני אדם באשר הם.

ועוד, אמנם יסוד גילוי החיות החומרית כגילוי הא־לוהי ביש הנברא עובר גם דרך גוף האיש וגם דרך גוף האישה, אך בינתיים המודעות לכך מועצמת יותר אצל נשים. בגלל זה ניתנה לנשים מצוות ההיטהרות. ההיטהרות היא כלי העבודה המוקדש לכוחות החיות הבראשיתיים שנועדו לכינון מקדש ה' בחוץ, בחיים עצמם.

ומה נלמד היום באולפנות ובמדרשות על ההיטהרות? והרי רק שיטת עיון תורני מתקדם המצליח לחשוף את השורשים הקיומיים הראשוניים של מושגי התורה, וביניהם את מושג ההיטהרות, תוכל להתגבר על הניכור, האדישות, המרחק התודעתי ואף העוינות של רבות מהבחורות והנשים, המודרניות והפוסט מודרניות, ביחס לטבילה החודשית במקווה. לטעמי, יותר מאשר דיבור על התפתחות ההלכה, חשוב לקיים בירור עמוק של השאיפה להתחברות לסוד קיום האדם, סוד החיות המהווה גילוי א־לוהי, והיכולת למקד אותו לשם בניין חיים – ברז ההיטהרות.

נגד מהותנות

אחתום במשל משלי. כתבתי ספר בשם "מקדש החיים". הספר משווק כהצעה לתיקון הזוגיות וקשרי המשפחה. ביסודו הוא מהווה הצעה לעבודת החיים לפני ה' – שצעדיה הראשונים נעשים לדעתי ביצירת אינטימיות ואמון הדדי בין איש ואישה החיים יחד בשיעור קומה אנושי ומלא.

באחד הפרקים של הספר כתבתי על הצורך של גברים לחיות מתוך העצמת התודעה שחיות גופם הִנה גילוי א־לוהי. בפרק ההוא התמקדתי בחיות שבזרע. אלה המשפטים הראשונים של הפרק:

סוד הזרע שבזכר כמוס בברכת השפע שבתשתית החיים. היכולת לשאת פלא זה אינה נרכשת בזכות; שורש החיים אינו תלוי בבחירה. הזכרים, רובם ככולם, מבורכים בזרע המקנה חיים ללא כל קשר לרצון, לתודעה או לדעת. יתר על כן, סוד חיים זה שהגבר נושא בחובו נעלם לחלוטין מתודעתו. באופן פרדוקסלי, האיש איננו מודע לעוצמות חיים אלו, החיוניות כל כך לקיומו האישי בפרט ולקיום המין האנושי בכלל. מה שיונחל ממנו לדורות הבאים אינו משלו; הוא רחוק מזה עד כדי ניתוק, כאילו היה הוא מונח ברובד אחר של המציאות.

… בדורנו, סוד החסד שבזרע נעלם לחלוטין מתודעתם של גברים רבים. את מקום ההכרה בברכת החיים שביסוד חיי הגבר, והידיעה הפנימית שברכה זו מפרה חיים חדשים בעולם, תפסו ההתמקדות באהבה עצמית והחיפוש אחר מימוש הגאווה הגברית. כתוצאה מכך הולך וגדל מספר הגברים הנכונים לתת מזרעם ללא כל התחייבות ליחס אישי, ללא כל התחברות עם האישה שברחמה נישא זרעם, או עם הילד הנושא בתוכו משהו מפלא ניצוץ החיים שלהם.

מהו שורשו של הניתוק הנורא הזה של הגבר מתמצית חייו ומשורש ברכתו?

קטע זה עורר תגובות חיוביות חזקות אצל גברים בכל הגילאים, ומאידך – מול נשים בעלות מודעות אישית גבוהה הוא גרר האשמות קשות של "מהותנות". ואני תוהה: איך זה שהגברת תודעתן של נשים לברכת החיות שבגופן ולסגוליות אישיותן מכונה היום "העצמה", ואותה מציאות עצמה אצל גברים מואשמת כ"מהותנות"?

המאמר של ורד נעם מסתיים במילים "והישרות מאין תימצא, ואי זה מקום רכות? אם נביט אל מעבר למחיצה, אולי נמצא אותן ממתינות מאחוריה". בדבריה החשובים של דבורה עברון שנאמרו בסיום של תוכנית ההלכה לנשים בבית מורשה, היא אמרה גם את הדבר הזה: "נשים מביאות ידע כזה, ידע של יכולת, להנהגה רבנית. למדנו הלכה בבית, תוך כדי עשייה. גם בנים למדו בבית, אבל בגלל שאנחנו עשינו יותר למדנו יותר".

דומני שאם המשפטים הללו היו נאמרים או נכתבים על ידי גבר, נשים רבות היו טוענות שהם משקפים הסתכלות "מהותנית" נפולה. אני מודע מאוד לסכנות של אמירות מעין אלו כאשר הן יוצאות מצד המחיצה שבו אני נמצא. לאורך שנים, אף לאורך דורות, שיח "רוחני" גברי שהיה מבוסס על אינטואיציות "מהותניות" כאלה היווה תשתית פורה להתנשאותם של גברים על נשים, לפעמים עד כדי דיכוי והשפלה. השינוי הדרמטי בשילוב נשים בהשכלה ובחיי היצירה, שינוי שאין לפקפק בחיוניותו לאדם בכלל ולעם היהודי בפרט, מחייב תיקון עמוק של תופעה זו.

בעבר העברתי סדנה בנושאים אלו בסמינר אורנים. הזכרתי שכאשר הבאתי נושאים אלו לדיון בבית מדרש לנשים במדרשת שובה בעפרה, אחת הסוגיות המרכזיות שהועלתה על ידי הנשים הייתה תכונת ההתמסרות שלהן. מיד קמה סערה של רבות מהנשים שהשתתפו בסדנה באורנים, סערה שנשמעה ממנה נימת זלזול ביחס לנשות המתנחלים שעדיין חיות בעבר, ומנציחות את אי השוויון. עד שפרצה אישה צעירה באמירה זו: "כולנו יודעות שאנו מבורכות בתכונה של התמסרות המעניקה חיים לסביבה שלנו, במשפחה ובקהילה. הסיבה שאי אפשר לדבר על כך היא שאנו מפחדות שהגברים שלידינו מנצלים את ההתמסרות שלנו ופוגעים בנו, לפעמים באופן מתון ולפעמים באופן אלים – ואנו שותקות".

חלל נפשי

כיצד כל זה קשור לענייננו ולהצמחת "מקדש החיים"? השאלה החשובה בעיניי מכול במאמר של ורד היא ההשפעה של דברים כאלו על הדור הצעיר, רווקים ורווקות המחפשים בני זוג ובחורות ובחורים שזה עתה התחילו לנסות לבנות יחד חיי אינטימיות ואמון הדדי. אני יכול לדווח מהצד הזה של המחיצה שבתחומים אלו קיימים היום בלבול ומבוכה רבים. אין סיכוי שיכונן מתוכנו "מקדש של חיים" ששורשו בשיח מגדרי המעצים את חייהם של האיש ושל האישה ושל שניהם יחד ושל ילדיהם, ללא חשבון עמוק על מה שקורה גם בנפשותיהם של הבחורים בעקבות השאיפה של נשים המודעות לעצמן להשיג מעמד של שוויון בכל חלל גברי.

זהו המצב נכון להיום. בחורים רבים שלמדו בישיבות הסדר חיים ללא מקצוע מגובש עם נשים צעירות שסיימו תואר ראשון ושני ומוצאות את מקומן בתחום מקצועי כלשהו. הם חיים ללא תמונה ברורה בשאלה מה הם רוצים מעצמם מול נשים צעירות מועצמות. יותר מכך – הלחץ התמידי בשנים האחרונות להעצים את המודעות הנשית, ולהזניח את המודעות הגברית, המינית והרגשית, יוצר בעיות לא קטנות של הסתגלות בחיי נישואין ושל יצירת הדדיות אמיתית, כל זמן שהשיח המגדרי הערכי מחייב את הצד הגברי לוותר, ללמוד להסתגל.

מהצד השני, הבחורות למדו שעליהן לכנות את הגבר שעל ידן כ"אישי" ואסור לומר "בעלי", אך בשיח נפשן הן מבקשות שאותו גבר יהיה גם קשוב ועדין וגם גב חזק, ומה נאמר, גם קצת מי שמוכן ויודע להיות הכובש אותן. אך לימדו אותן לא להיפתח לשיח נפשן. גם דבר זה גורם היום לבעיות הסתגלות, לבלבול ומבוכה, בשנים הראשונות בחיי הנישואין. שמעתי לא אחת רווקות מבוגרות שאמרו לי שהבעיה שלהן היא שהן רוצות בחורים שיהיו גם קשובים ועדינים כלפיהן וגם יודעים את נפשם ואת דרכם בחיים, בעלי רצון איתן, כאלו שמסוגלים להיות "גבר אמיתי" על ידן – וקשה להן היום למצוא בחורים כאלה. או שהבחורים עדינים וקשובים, "רוחניים כאלה", או שהם חזקים אבל מתוך כך שהם חיים בתוך עצמם ומכירים רק את עצמם.

כל עוד אין גילוי של הא־לוהי בחיות המיוחדת המתהווה בין איש ואישה החיים יחד מתוך האחדת הגופני והרוחני, אין סיכוי במרחב הציבורי לאינטואיציות המסוגלות לשלב בין תורה לחיים. זאת היות שברובד החיים שבו פועמות עוצמות החיות הראשוניות והעוצמתיות ביותר, שם תתגבש השפה הקיומית של החברה.

בינתיים, ככל שאני יכול להעיד מתוך מפגש רצוף עם צעירות וצעירים, השאיפה של נשים לחדור פנימה לשטח בית הכנסת, שעד היום היה חלל שגברים יכלו להתהוות בו הרחק מ"החוץ" – איננה מתחשבת עם הנעשה בעקבות כך בנפשותיהם של בחורים צעירים בניסיונם ליצור חיי אינטימיות ואמון הדדי בגוף וברוח עם נשותיהם.

הרב דוב ברקוביץ הוא ראש 'בית אב להתחדשות וליצרה בתורה'. ספרו האחרון 'מקדש החיים' ראה אור בהוצאת 'מגיד' בשנת תש"ע

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א שבט תשע"ג, 1.2.2013

מודעות פרסומת

פורסמה ב-1 בפברואר 2013, ב-גיליון יתרו תשע"ג - 808 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 189 תגובות.

  1. בס"ד עש"ק ויחן שם ישראל ע"ג

    בשאלתו של הרב דוב ברקוביץ, על תפקיד הנשים בבית המקדש,

    עלה בדעתי להציע: הואיל ושחיטה כשרה גם במי שאינו כהן, ו'הכל שוחטין' – לאתויי נשים – הבה נכשיר נשים להיות שוחטות. יכולת היכולה להועיל גם לצורך הבית, וגם תעמוד להן להיות שותפות פעילות בעבודת המקדש,

    מעניין שדוקא העבודה הראשונה הנעשית בהקרבת הקרבן – השחיטה – כשרה בכולם, וכמדומני לדעת הזוה"ק, צריכה להיות השחיטה דוקא בזר. אולי ללמדנו שאף שעבודת המקדש נעשית ע"י השבט הנבחר – הבסיס הוא כלל ישראלי.

    בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

    נ.ב. כעין זה, במשכן: המשכן עצמו נבנה מתרומת כל איש אשר ידבנו ליבו. אך האדנים, הבסיס, נעשה מהשקלים, שיד הכל שוה בהם.

    • על נשים בבניין בית המקדש, ראו:

      ד"ר י' לוין, 'על חובתן של נשים במצוות בניין המקדש', באחר: 'נשים למען המקדש והר הבית'

      • על אורגות הפרוכת, ראו: דליה מרקס, 'הפרוכת, כרוביה ואורגותיה', שבת-שלום, גליון 790, פרשת תרומה תשע"ג.

    • בס"ד כ"ו שבט ע"ג

      הרב ברקוביץ רוצה לחנך דור של צעירים היודעים את דרכם, ועם זאת, ואולי משום כך, הם קשובים ועדינים.

      אחת הדרכים הטובות היא ללמוד את אורחות חייהם של גדולי ישראל שהצטיינו בכך, לפני מספר שבועות פורסם כאן מאמרו של חגי שטמלר, 'סובל מאד באי היותך כאן' על הקשר המופלא בין הרצי"ה קוק לרעייתו חוה לאה זצ"ל.

      וכמובן ספרים כגון 'איש צדיק היה' על רבי אריה לוין; 'התורה המשמחת' על הגרש"ז אויערבאך; 'הולך תמים' על הרה"ג יוסף קאפח זצ"ל וכיו"ב.

      ספר הנותן הדרכה תמצית וברורה לחיים של תורה ומידות הוא 'והארץ נתן לבני אדם' לרה"ג יהודה עמיטל זצ"ל.

      וככל שמתחזקת האחדות הפנימית בנפשו של אדם, ובעקבותיה האחדות בין איש ואשתו – נוסף עוד נדבך לבניין בית המקדש.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • בס"ד כ"ו שבט ע"ג

        לא זכיתי להבין את דברי הרב ד"ב על בית הכנסת והטלית שהם תולדת הגלות.

        הרי משה רבנו תיקן לישראל שיקראו בתורה בשני, חמישי ובשבת כדי שלא יעברו עליהם שלושה ימים ללא תורה. תקנה זו הורחבה ע"י עזרא ובית דינו בתקופת שיבת ציון (רמב"ם, הלכות תפילה, פרק יב,א) הם התקינו גם את תפילות הקבע.הנאמרות בציבור (שם, פרק א,ד).

        דוקא המציאות של עם החי על אדמתו, זורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה, טומנת בחובה סכנה של התפוררות 'איש תחת גפנו ותחת תאנתו' ושל 'ורם לבבך ושכחת את ה' אלקיך' – ומשום כך ראו צורך בחיזוק לימוד התורה ועבודת ה' בציבור.

        אף מצוות ציצית ניתנה לישראל אחרי חטא המרגלים, בו נכשלו בהליכה אחרי מראה עיניהם שהביאה למאיסה בארץ חמדה. ניתן לומר, מעין דברי הנצי"ב (במדבר טו,לט), שחוטי הלבן שהם בצבע הבגד המלדים שאף בחיי החולין יש קדושה, בעוד שחוטי התכלת מזכירים לנו שלא נשקע בחיי חולין אלא נישא עינינו השמימה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. כדאי לציין שיש עניין, הן לגברים והן לנשים, שלא להתבלט בהנהגות של חסידות והידור, לקיים 'בתוך עמי אנכי יושבת' ולהתחסד עם קונם בצנעא. ראו בדברי הרב יהודה עמיטל, והארץ נתן לבני אדם, אלון שבות תשס"ה, עמ' 107-112. .

      • בס"ד ז"ך בשבט ע"ג

        המיתווה עליו ממליץ הרב ברקוביץ – שלוב של עדינות והקשבה עם כוח רצון ויכולת החלטה – ממומלץ גם על ידי הרה"ג יהודה עמיטל זצ"ל:

        חלק ממבחן האישיות של האדם הוא ביכלתו לקבל באומץ החלטות קשות. הגמרא ביומא (עא,א) אומרת: 'אליכם אישים אקרא' (משלי ח,ד) – אמר רבי ברכיה: אלו תחמידי חכמים, שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים'. מבאר רש"י שם: 'שדומין לנשים – ענווותנין ותשושי כוח'.

        במה אם כן, מתבטאת גבורתם של תלמידי חכמים אלו? הווה אומר: ביכלתם לקבל החלטות אמיצות ובכוח נפשי.

        (והארץ נתן לבני אדם, עמ' 161).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. גם נשים מברכות 'המכין מצעדי גבר', על יכולתן לעמוד על קרקע מוצקה. ובכמה וכמה נסיונות הוכיחו הנשים יתר יציבות, כגון בחטא המרגלים שבו עמדו בנסיון הרבה יותר טוב מהגברים..

        אכן, כהערת א.מ. להלן, האיפיונים הטיפולוגיים של 'איש' ו'אישה' אינם חדים. הגברים נדרשים להיות גם 'ענוותנים כנשים' והנשים – להיות גם 'עושין גבורה כאנשים' על כבוד שמים.

        בכל זאת מצאנו בדברי חז"ל, הכוונה לדגשים שונים בדרכי עבודת ה'. כגון מה שאמר רבי במכילתא על הפסוק 'כבד את אביך ואת אמך', שהאם חנכת את הבן בדרך של אהבה 'משדלתו בדברים' והאב בדרך של יראה 'שמלמדו תורה',

        אולי, יש להקביל הבחנה זו להבחנה של הגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל בין 'איש ההלכה' ל'איש האמונה', שכמובן אינם הבדלים דיכוטומיים, אלא הבדלי דגשים. גם בעבודת החינוך יש גם את הצד ההפוך: 'שמע בני מוסר אביך' – 'שמשדלו בדברים'; 'אל תטוש תורת אמך' – 'שמלמדתו תורה'.

      • עם הצטרפותי להמלצתו החינוכית של הרב ברקוביץ על מיזוג העוז עם הענוה, המלצה שלענ"ד ראויה לגברים ונשים גם יחד.

        לא נראה לי הקישור שלו לשאלת עליית נשים לתורה ושילוב נשים בסדרי התפילה. שם, השיקולים המרכזיים לענ"ד הם גדרי הצניעות שמחמתם נהגו מזה דורות להפריד בין גברים לנשים בעבודת בית הכנסת (וכבר ציינתי בדיון על מאמרה של פרופ' ורד נועם לדברי פוסקים חשובים שפירשו כך את המושג 'כבוד צבור' שבתלמוד) ושאלת הדמיון לבית הכנסת הרפורמי. ואכמ"ל.

        שמעתי על קבוצת נשים שהיו מתכנסות כל שבת אחרי הצהרים, קוראות יחד את הפרשה ו'עושות מהתורות תפילות', מציעות תפילות אישיות לה' ליישום הערכים שקראו בשעת הלימוד. כך מצאו את דרכן הייחודית להתחבר לתורה ולתפילה – לא מתוך שינוי סדרי בית הכנסת ולא כאלטרנטיבה לבית הכנסת, אלא כהשלמה מעשירה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. הרב ברקוביץ' שלום,
    מספר שאלות והערות עלו לי מתוך דבריך:
    מראשית דבריך טענת כי אתה מתייחס למציאות ולהבדלים המהותיים בין גבר לאישה, ומתוך כך נגזרים תפקידיהם השונים. אלא שנדמה כי ה'גבר' וה'אישה' עליהם הינך מדבר אינם אלא סימבוליים בעליל, אין בהם מורכבות אנושית, אין בהם התייחסות לאדם באשר הוא ובכך רחוקים מהמציאות היומיומית. האם אין גבר רגיש ורוחני ואישה גופנית ויצרית?
    שנית אני מתלבט האם דבריך מבדילים בין סיבה למסובב. הדברים מנסים להצדיק את המציאות שתיארה ורד במאמרה, בה הנשים מודרות מהחברה, וכלל איננה נותנת פתרונות לקושי המציאות. מדוע שלא תניח את ההפך כי ההבדלים שאתה מציג יצרה דווקא המחיצה וההתייחסות המגדרית ולא המהותית של המינים? נראה כי מאמרך איננו מעלה את האפשרות כי המחיצה היא זו היוצרת את ההבדלים, ובכך את הפער וההבדלים הברורים בין גברים לנשים בחברה.
    ועוד דבר, בסיפא של דבריך אתה מתייחס לבילבול הקיים אצל גברים רבים המתרחש ביחס להעצמת הנשים לעומתם. אמירה זו היא החריפה ביותר בעיניי, לא רק שאין בה לקיחת אחריות גברית על הבלבול שלהם וניסיון לייצר פתרון גברי לכך אלא ההאשמה ברצונן של הנשים לשוויון אפשרויות לבלבול זה ובכך הרי הנכחת את ההיררכיה וחוסר השוויון העמוק הקיים. ביקשת כי הנשים ישאירו את המחיצה כמרחב החוצץ בין העולמות. נראה כי הבילבול של הגברים בהחלט מפריע לך, ובצדק, אך תשובתך לא תהיה דווקא בחשיפה של הגבר לעולם הנשי והכרות עמוקה איתו. רק כך, מתוך יצירה אמיתית ופתיחות בין המינים יוכל להתקיים בית שיש בו שונות והקשבה ולא תפקידים והיררכיה כפי שאתה מבקש למעשה.
    ולסיום אני תוהה מה תאמר לגבר אשר תכונות הנפש, הרוח והיצירה שלו דומיננטיים, ומה תאמר לאישה שיצר הכיבוש והרצון להצלחה חיצונית מצוייה בה. האם תוכל להתבונן רגע פנימה ולשאול – אולי מה שמבלבל אותם זו היצירה הדיכוטומית שהבאת כאן ולא מהותם? כיצד תוכל להיות בטוח שההיררכיה הטמועה עמוק בשונות שאתה מציג כאן איננה מחריב את עולמם כליל?
    ובכל זאת עוד התלבטות קטנה – כיצד תוכל להסביר כיצד דווקא האישה אשר יש בה על פי מאמרך את "ברכת היש יותר מן הגבר" דווקא בה התעורר הרצון לשינוי והיא זו המקדמת אותו. האם לא יתכן שאכן היא מעוניינת באפשרויות אחרות שלא מתקיימות עבורה ובכל זאת היא רוצה בהם? ומה גורם לך לנסות ולשכנע אותה שהיא למעשה לא רוצה את מה שהיא רוצה. אם לגבר יש בעיה עם עצמו שיפתור אותה, שלא יבקש מהאישה להשתנות או לא לרצות משהו – ובכל זאת אופייני לומר זאת ולמעשה לדכא את מחשבת האישה כשהחשיבה היא מהותנית כל כך.

  3. עוד מאותו הדבר, למרות מסך העשן.

    הרב ברקוביץ' קודם מניח את המבוקש ואחר כך מסגביר אותו, בדיוק כמו הרבנים אור ושטיינברגר לפניו, אלא שהוא מתאמץ להמציא לעצמו אליבי – ראו אני פמניסט בן פמניסט.

    בסך הכל מדובר כאן בממבו ג'מבו פסבדו קבלי שהולדתו במוחו הקודח של הכותב. תאוריה שאין לה צל של בסיס לא בעובדות המדעיות ולא באף תאוריה פסיכולוגית או פילוסופית מקובלת.

    במיוחד אנכרוניסטית עד כדי גיחוך היא התאוריה בדבר הזרע כ"חיות שבגבר". גבר מייצר בממוצע כ400 מיליארד תאי זרע במשך שנות חייו, מתוכם בודדים לכל היותר יוצרים חיים חדשים. זהו אחוז קטן לאין שיעור מאחוז הביציות המופרות אצל האישה. אם ווסתה של האישה, אותן ביציות שגוועו ללא הפריה, משויך לתחום המוות המטמא, מה נאמר על זרע הגבר ש99.99999999925 אחוז ממנו נידון למוות?

    המאמר הזה של הרב ברקוביץ מצטרף למאמר מפרי עטו שפורסם ב"דעות", ועוד כמה ספרים שלו בהם הוא טוחן את הנושא בהררי מילים הנשפכות לשווא. שפיכה לבטלה.

    אבל הקטע המופרך במיוחד טמון בסופו של המאמר. כיואב שורק לפניו, יוצר הכותב קישור חסר תימוכין בין הליברליזם בכלל והפמיניזם בפרט לבין בעיות בחיי הנישואין. לשיא האבסורד מגיע הכותב במשפט "בחורים רבים שלמדו בישיבות הסדר חיים ללא מקצוע מגובש עם נשים צעירות שסיימו תואר ראשון ושני ומוצאות את מקומן בתחום מקצועי כלשהו. הם חיים ללא תמונה ברורה בשאלה מה הם רוצים מעצמם מול נשים צעירות מועצמות". אתה הבנת את זה, ברוך? בחורים גדלים במערכת הדוחפת אותם להנשא נישואי בוסר, כשהם חסרי מקצוע ורק בראשית דרכם בחיים, עם בחורות המכוונות על ידי אותה מערכת לדלג על בניית אישיותן על מנת לרכוש במהירות מקצוע כדי שיוכלו לפרנס את בעליהן. ואז האחראים ליצירת המערכת המעוותת הזאת מתלוננים על חוסר האיזון שהם עצמם יצרו ומבקשים לתקנו על ידי גימוד הנשים "המעוצמות".

    Amazing.

    • צבי,"תיאוריה שאין לה צל של בסיס לא בעובדות המדעיות ולא באף תיאוריה פסיכולוגית או פיוסופית מקובלת"-הבנתי פשוט לעניינים קבליים והגות של מחשבת ישראל אין לה מקום בעומינו אם אין לה תימוכין אצל הפילוסופים מההגות הכללית ולתורה אין אמירה עצמאית ללא אישור מה"תיאוריה הפילוסופית המקובלת"

      כנראה אנשים כמוך מברכים ברכות התורה בבוקר לא על ספרי המחשבה שלנו אלא על ספרי ניטשה וסארטר וקאנט ודקארט

      ועוד אחר כך לבוא אל ה"פונדמנטליסטים" בטענות? נו שויין

  4. ברצוני להתייחס לשאלה אחת של כבוד הרב:
    "כל זאת יתקיים בתנאי שיהיה מפגש קיומי ואישי מתוך עומק הסובייקטיביות הסגולית של הלומד, כוחות היצירה שביסוד אישיותו ושאיפתו להכרעה קיומית אישית, עם הטקסט. מתוך תהליך מודע של הפנמה, ומתוך מודעות גלויה לסובב אותו ב"חוץ". רק אז נופלת המחיצה שבנפש בין חיות העבר ופוריותו לבין חיות העתיד ופוריותה; ורק אז נופלת המחיצה בין החוץ לפנים גם בהקשר הציבורי. והיכן הנשים בסיפור הזה? מי לקחה על עצמה 
לימוד שכזה?"
    רות קלדרון לקחה על עצמה לימוד כזה. לימוד כזה מתקיים בכל מיני פינות בעולם היהודי, חילוני ודתי כאחד.

    • צבי,השאלה היא מה אתה מגדיר כ"תורה"?

      מן הסתם זה לא רק חמישה חומשי תורה כי אתה לא קראי

      והרי הרעיונות של הרב ברקוביץ המובאים כאן לא הומצאו על ידו והם מופיעים בחז"ל ובספרי המחשבה והפנימיות באופן זה או אחר

      • צבי,
        חבל שאתה מנפנף בבורותך ברבים.

        אפשר לחלוק על דברי הרב דב, אבל יש להם מקורות ברורים.

      • צבי,
        לערבוב בין המינים בבתי כנסת או להתייחסות אוהדת לעוברים על דיני עריות, אין מקור בכתבים האלו.
        מה שהרב ברקוביץ' מתבסס על הגישה ביחס לזרע ולשפיכת זרע בחז"ל ובקבלה הקלאסית. (=זוהר ואר"י) כך שאם כבר מדברים על מקורות, ידך ויד הגורסים כדעתך לגמרי על התחתונה.

      • מבחינת הקבלה סביר שהטענות (!) המדעיות הללו כלל לא רלוונטיות.
        בכל מקרה טענת שאין לרב ברקוביץ מקור, וטעית.
        לכל היותר אין לו מקור שאתה מכיר ו/או שנחשב בעיניך, ו/או שאתה מבין.
        הא ותו לא.

      • צבי ,
        כתבת "גם אין לה צל של בסיס בתורה." אם אתה לא קראי שמחשיב רק את חמשת חומשי התורה, דבריך הוכחו מפורשות כטעות.

      • צבי,
        זו דעתך, ורוב השיטות לא סבורות כך. (אני ואפסי עוד , אמרתי כבר ?)

        • רוב השיטות? ממש לא.

          המפרשים, יחד עם מגיני המסורת שבכל דור התבטאו פעמים רבות על מדרשי הפסוקים של חכמינו בצורה שנותנת מקום להבין שאין בידינו להסביר ולהוכיח את מה שנדרש מן הפסוק. וגם אין חובה לקבל כל מדרש אגדה על הכתוב.

          רב האי גאון כותב:

          "הוו יודעים כי דברי אגדה לא כשמועה הם, אלא כל אחד דורש מה שעלה על לבו בגון אפשר, ויש לומר לא דבר חתוך.. לפיכך אין סומכין עליהם.. ואומדנא נינהו.

          ורב שרירא גאון כותב:

          "הנכון מהם מה שמתחזק על השכל ומן המקרא נקבל מהם", (דברי שניהם מובאים באוצה"ג חגיגה יג).

          הרב אברהם אב"ד בספר האשכול (ח"ב ה´ ס"ת) מביא את תשובות הגאונים ומסיים:

          "יש מהם שהוא כך, כגון דברי ר´ יהודה בוזאת ליהודה ששמעון נכלל ביהודה, כדמצינו ביהושע חלקו בתוך נחלת בני יהודה, ויש שאינו כן כגון מה שאמר ר"ע מקושש זה צלפחד, והתלמוד והמדרש הזכירו דעתו של כל אחד ואחד, ואנו לפי שכלו יהולל איש, וכן אגדות שאמרו תלמידי תלמידים כגון ר´ תנחומא ור´ הושעיה אינו כן לכן אין סומכין על אגדה".

          וכך נוהגים הגאונים בהסבירם את האגדות, ורב האי כותב:

          "אנו מפרשים לך דעתו של תנא זה ותוכן כוונתו, ואמתת מה שהיה סבור, ואין אנו ערבים עכשיו שהדברים הלכה, וודאי משניות (= מאמרים) הרבה יש שאינן הלכה, (תשו´ גאונים ליק צט´).

          גם מחברי ספרות הכללים הולכים בדרך זו, וכותבים (בכללי כנסת הגדולה, הליכות עולם, ומבא התלמוד מרבי שמואל הנגיד המודפס בסוף מסכת ברכות):

          "כל פרוש שיבא בגמרא על שום ענין שלא יהיה מצוה זוהי הגדה ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת.. מה שפרשו בפסוקים כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפרושים האלו לומדין אותם והשאר אין סומכין עליהם".

          הרמב"ם כותב:

          "כל אותן הדברים דברי הגדה ואין מקשין בהגדה וכי דברי קבלה הן או מילי דסברא אלא כל אחד ואחד מעיין בפירושן כפי מה שיראה לו, בו ואין בזה לא דברי קבלה ולא אסור ולא מותר ולא דין מן הדינין, ולפיכך אין מקשין בהן, ושמא תאמר לי, כמו שיאמרו רבים: וכי דברים שבתלמוד אתה קורא הגדה? כן! כל אלו הדברים וכיוצא בהן הגדה הן בעניינם, בין שהיו כתובין בתלמוד בין שהיו כתובין בספרי דרשות בין שהיו כתובין בספרי הגדה", (שו"ת הרמב"ם סימן תנח´).

          והמאירי:

          "כל דבר מן המדרשות אינם הכרח לדין כאלו בא בתלמוד, אלא יוכל לקבלו מי ירצה ומי שאינו רוצה אין בו הכרח", (מגן אבות א´).

          בעל "שלטי הגבורים" כותב גם הוא על חוסר ההכרח שבדרשות:

          "ויש מן המדרשים שכוונת חכמים בהם לדרוש המקרא בכל ענין שיכולין לדרוש.. וכזה תמצא.. והודיע לו שיש לך לפרש המדרש בענין הקרוב לו.. וכיו"ב אומר שם גם מדרשים אחרים, ועוד אמרו בתלמוד א"י פ"ז דנזיר וכי המדרשות אמונה הם? דרוש וקבל שכר, הא לך הדבר מבואר שלא אמרו חכמים המדרשים על דרך אמונה ועיקר, אלא להרבות טעמא למקרא ולדרשו בכל פנים אולי יש בהם רמז.. יש מהן שהן דרך גוזמא", (ע"ז ו.).

          הרמב"ן בקונטרס הויכוח כותב:

          "המדרש שלא כהמקרא והתלמוד אינו אלא שרמוניש (דרשה לצבור) וכמו שאם יעמוד ההגמון ויעשה שרמון ואחד מן השומעין ישרה בעיניו וכתבה וזה הספר מי שיאמין בו טוב ומי שלא יאמין בו לא יזיק ועוד אנו קורין אותה הדרשה הגדה לומר שאינו אלא ספור דברים שאדם מגיד לחברו", (דבריו מובאים גם בשו"ת חתם סופר סימן יז´).

          ובויכוח ר´ יחיאל מפריס:

          "(המדרשים) אם תרצה תאמין ואם לא תרצה לא תאמין בהם, כי אין משפט נכרת על פיהם", (יו"ל ע"י גרינבוים, תרלג´).

          הרשב"ץ:

          "הוו יודעים שכל דבר הבא לנו מן המדרשות אינם הכרח לדין כאלו בא בתלמוד שלנו או בירושלמי ובריתא, אלא יוכל לקבלו מי שירצה, ומי שאינו רוצה אין בו הכרח", (מגן אבות סי´ א´).

          "אותם פתגמים סיפורים דברי חכמה ומוסר הכלולים בשם אגדה ושענינם הוא להביע משל חכמה ומוסר או ביאור לכתובים שאין בהם חוקים אין לומר עליהם שניתנו מסיני ואין עלינו שום חיוב לקבלם. בענין זה עלינו להחזיק בדברי ר´ שמואל הנגיד במבא התלמוד שלו", (רד"צ הופמן הקדמה לויקרא, במקור הגרמני הדברים חריפים יותר).

          רש"ר הירש כותב:

          "דעת מעכ"ת שהאגדות נמסרו מסיני, דרך מסוכן. מה יעשו אשר שמעו ממוריהם היום דברי האגדות נמסרו מסיני כמו גופי התורה, ויבואו אח"כ לספרי גדולי קדמוננו אשר כל בית ישראל נשען עליהם ויראו זה אומר דברי אגדה אינם אמונה אלא אומדנא וסברא, וזה שנאמרו דרך גוזמא או כאשר ידבר איש אל רעהו דברים שאין כונתם להיותם אמתיים אלא כדי לשעשע אוזן שומעם לפי שעה, או ראו בחלום אשר יספרו, או שאין ללמוד מן האגדה אלא מה שיעלה על הדעת.. אין להתחכם ולהתחסד יותר מגדולי קדמוננו הגאונים רב שרירא ורב האי ורבינו נסים גאון ובעקבותיהם רבינו חננאל והריטב"א, אשר כולם למדו דעת את העם ומסרו כלל זה בידם שדברי האגדה הם רק סברא ואומדנא הם ואין ללמוד מהם אלא מה שמסכים על הסברא, או כמו שרשם רבינו שמואל הנגיד במבא התלמוד.. וכל זה להציל עדת ה´ מסכנת השבושים שאפשר שיעלה איש ואיש כפי.. היות הדבר כן, נלע"ד שאין להעלים דברים האלה מעיני תלמידים, אלא אדרבה מצוה וחוב עלינו להודיע אותם כל זאת למען לא ידמו בנפשותם שיהיה מעיקרי הדת והאמונה להאמין בכל דבר הבאי באגדות כפי משמעות הפשט, ויהיה בעיניהם כל שדעתו נוטה מזה כאלו כופר בעיקר ח"ו. ואם אני סובר שאפשר שה´ עשה נסים לאמוראים וחברי אינו סובר כן, וכי רשאי אני לכעוס עליו או להתפאר בלבבי כאלו יש לי יתרון באמונה ממנו? וקרוב לענינים אלו השאלה על מהות הכשוף.. הרשות נתונה לכל משכיל לפנות בדעותיו בענינים אלה או לדרך זה או לזה באין מכלים אלה את אלה או להודות שאינו יודע דבר ברור ומעולם לא טרחתי לחקור.. ומה נפקא מינה?.. ונזהר לבלתי עשות פרוש דחוק ורחוק לפסוק או לאגדה או למימרא רק למען כסות ערותינו ועניות דעתנו".

      • צבי,
        אתה לא עונה לענין.
        לא אמרתי שחייבים לקבל כל מדרש כהלכה למשה מסיני, אמרתי שזה מקור תורני משמעותי , ושלא כטענתך.
        התאמצת הרבה למצוא בפרויקט השו"ת מובאות אבל הרלוונטיות שלהן לענייננו פחותה במקרה הטוב.

        • אשר, אתה מתחיל להיות כמו אמיר, סובל מהבנת הנקרא.

          לא אמרתי אף פעם שאין מקורות לרעיונות של הרב ברקוביץ'. אמרתי שהמקורות האלה לא הופכים את הרעיונות שלו להיות רעיונות של התורה. הרעיונות שלו הם שלו, גם אם הוא שואב אותן מהקבלה, וכדי שיתקבלו על הדעת צריך לסמוך אותם על עובדות. ממבו ג'מבו הוא לא יותר מממבו ג'מבו, גם אם הוא פסבדו קבלי.

      • צבי,
        הענין הוא שהוא לפחות שואב אותן ממקורות של תורה, הטיעונים שלכם סתם מגיעים מחלל הכרס ו/או התחושות האישיות שלכם.

      • לדעתי הם בהחלט כן.
        ויותר מכך זה שאתם באים בטענות לכל העולם אבל לא מוכנים להעמיד את הטיעונים שלכם בפני ביקורת אמיתית.
        בעיני זה חוסר הגינות בסיסי בדיון.

    • צבי,השבתאות "יצאה מהגדר" של הספרות התורנית וראה ערך מחלוקת היעב"ץ ור' יהונתן אייבשיץ שהיעב"ץ חשד במוטיבים שבתאיים אצל ר' יהונתן שהיה ידוע ברבים כתלמיד חכם מופלג וגדול איזו מהומה זה גרם בעולם היהודי באירופה

      ולגבי שאר דבריך-אם אתה חושב שהרב ברקוביץ טעה בהבנת המקורות תתכבד ותראה היכן הוא טעה ומדוע לדעתך הוא עשה מניפולציה במקורות וכדרכו של דיון תורני שמתווכחים על מקורות ומלבנים את הדברים

      כל עוד אתה לא עושה את זה האשמותיך וטיעוניך נשארים ריקים מתוכן והם מהווים התלהמות ותו לא

    • צבי,שתי נקודות:

      1.בקשר לשז"ל-כמו שכבר כתבתי לך מיליון פעם בדיונים קודמים על כך לאיסור ההלכתי ולהסברים הקבליים אין שום קשר לענייני מדע אלא לתפיסה הרוחנית למה הזרע נועד ולמה לא וחוץ מזה שגם חז"ל והפוסקים והמקובלים לא היו טיפשים וגלמים והם ידעו שזרע של אדם הוא כמעט בלתי נגמר גם ללא ידיעה מדעית שוטפת ולפי התפיסה הזו גם זרע שלא יצור ילדים אלא יבוא במצוות "עונה" בחיי הנישואין הוא לא נידון לשווא.

      2.בקשר לכך שלדעתך לא כל המקורות רלוונטיים-כמו שאשר העיר כתבת שאין לדברי הרב ברקוביץ צל של בסיס בתורה ופתאום הפכת את טענתך על פיה שיש מקורות אלא שהם איבדו את הרלוונטיות שלהם

      תחליט! או כנוס או פטור! וכלשונו הזהב של מיודעינו נדב אל תשתמש בטכניקות טיוח של עו"ד פלילי ואל תנסה להחזיק את החבל משתי קצותיו או שיש מקור ולדעתך הוא לא שייך או שאין מקור וכדבריך "אין צל של בסיס בתורה".

    • צבי,התיאוריות הרוחניות של חז"ל הן ועוד איך חלק מהתורה ולמרות שאכן "אין למדין הלכה מפי מדרש" ושבמחלוקת בין הגמרא לבין הזוה"ק פוסקים כגמרא[ולפי דעת הרמ"א והמהרש"ל גם דעת הראשונים מול הזוה"ק] עדיין חז"ל לא אמרו תיאוריות קבליות מהגיגי רוחם ויש להם משקל רציני שדחייתו במחי יד היא תמוהה בלשון המעטה גם עבור הליטוואק הגדול ביותר

      בכל אופן איסור הוצאת זרע לבטלה הוא איסור הלכתי גמור וגם הרמב"ם שלא "חשוד" במיסטיקניות יתירה פוסק כך בהלכות איסורי ביאה שזה משול לשפיכות דמים

      נ.ב

      בקשר להתנערות מהקבלה-סתם מעניין אותי:אתה מניח תפילין בחול המועד? הרי אתה יודע שהמנהג כאן בארץ לא להניחם בחול המועד שהספרדים נהגו בו גם בחו"ל והאשכנזים כאן בארץ נוהגים בו בעקבות מנהג תלמידי הגר"א והחסידים יסודו בזוה"ק

      • אוסיף על דבריי ממקודם שניתוק כה משמעותי בין דברי חז"ל באגדה והמדרש לבין ההלכה מראה על חוסר בריאות משווע בהבנת התורה

        מעניין אותי האם צבי ודומיו סוברים שלחינם גדולי ישראל בכל הדורות כתבו ספרי מחשבה ומוסר בנוסף לספרי הלכה?

        האם לחינם כבר בתנ"ך יש ספרים כמו איוב ומישלי וקוהלת וחז"ל בנוסף להלכה עסקו במדרשים?

        האם לחינם מימי הראשונים ועד ימינו נכתבו אינספור ספרי מחשבה שליוו את ספרי ההלכה גם אם הם לא מקור הלכתי בפני עצמו?

        אז נכון אומנם שספרי מחשבה ומדרש הם לא הלכה אבל התייחסות לדבריהם כשטויות וכאל ספרים מיותרים והתייחסות להלכה בלבד ללא שום חומר הגותי מלווה כל שהוא היא לענ"ד התייחסות מנותקת לכל מה שנתפס בכל הדורות כ"תורה"

        ושוב בפעם המיליון שווה לחזור למאמרו של יואב שורק שאני מזכיר כל פעם והבאתי כאן פעמיים שמראה איך גישה טכנית ויבשה כזו להלכה גורמת להלכה להיראות כדבריו כ"מדע הזוי" וכאל צורת חיים מאולצת שמתונקת מהחיים היהודיים השורשיים.

    • צבי,לגבי המובאות שלך על המדרשים הבאת אותן כמה וכמה פעמים והם לא סותרים את מה שאשר כתב לך כאן ולא מה שאני ועיין בתגובותיי משעה 14:46 ו14:58 להתייחסות לעניין

      רק אסייג משהו אחד שהבאת:הבאת שני ציטוטים מויכוחים[של הרמב"ן ור' יחיאל מפאריס]וכדאי לזכור שבויכוחים מעיין אלו נאמרו גם דברים לשם דחייה בקש של הכמרים מכיוון שהכמרים ניסו לתפוס במילה את הרבנים המתדיינים שהתדיינו בדר"כ מלחץ וכפייה ולא מרצון

      לכן כמובן לא אמרתי שאין להתייחס לדברים כלל אלא שצריך להיזהר מציטוטים מ"אוצר ויכוחים" וכד' ולהבחין בין מילתא למילתא.

    • צבי,תורת הקבלה נתפסת בתור פנימיות התורה שדברייה שורשם מסיני גם אם לא מדובר בהלכה במובן הקשיח ואת זה לא אני אומר כי א הרמ"א בתורת העולה ח"ב פ"א עיין שם.

      לכן מקורות קבליים מקבלים תוקף רציני בדיון תורני בין הלכתי ובין רעיוני

      וזאת בניגוד לטענתך כלפי הרב ברקוביץ שאין בסיס בתורה לדבריו!

      כמו אשר גם אני אוסיף שאפשר להתווכח ואפשר לא לקבל אבל לומר שכל מאמרו מונפץ מיסודו יהיה שגוי

      מעבר לכך שאם הוא היה מביא מובאות הלכתיות ולא רעיוניות מסתמא היית דוחה אותו גם כן בכך שההלכות האלו הן על רקע תקופה וכיו"ב.

      • המאמר שלו זה ממבו ג'מבו, וגם חלק גדול מהקבלה זה ממבו ג'מבו.

      • עוצמות החיים בין ממבה לג'מבו

        'ממבה' הוא נחש ארסי מאד הדומה לקוברה שהכשתו מסוכנת מאד 'ג'מבו' הוא פיל. יש בפיל עוצמה אדירה. בגדלו וכובדו הוא יכול למחוץ את האדם. אך האדם, יכול לאלפו, להרגילו להיות נאמן לו, ולנתב את עוצמתו האדירה למטרות המועילות לאדם.

        לעומתו – הנחש הוא רע מוחלט, מרעיל וממית ואין ממנו כל תועלת לאדם. אין לאדם תקנה אלא להתרחק ממנו. ה'ממבה' אינו רודף אחר האדם. אם אתה לא מתקרב אליו ולא מתעסק איתו – הוא לא יתעסק איתך.

        כך יש באדם יצרים, שהם רע מוחלט, שעליו פשוט להתרחק מהם, ויש באדם עוצמות, שע"י הכוונה נכונה יכולות להיות מנותבים אל הטוב.

        יהי רצון שתהיה בנו דעת נכונה, להבחין בין ה'ממבה' -ממנה נתרחק – ל'ג'מבו' – אותו נעלה ונרומם ונהפכנו לברכה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. בלי להתייחס לתוכן של המאמר, אני רוצה להעיר להרב ברקוביץ על זה כשהוא מצטט מהמאמר של פרופסר ורד נעם הוא מכנה אותה "ורד". מקובל כשמצטטים מאמרים לקרוא למחבר לפי שם משפחה ("נעם") או תואר ושם משפחה ("פרופ' נעם"), ניסיתי לברר שזה לא הסגנון האופייני של הרב ברקוביץ, ומצאתי ביקורת שלו לספר של הרב יעקב נגן שבה הוא מכנה אותו תמיד "נגן" או "הרב נגן".

    אולי זה נשמע קטנוני אבל אני חוששת שהטעות הפרוידיאנית הזאת מעיד הרבה על איך רבנים מתייחסים לנשים חכמות ומלומדות שחולקות עליהם.

    קישור לביקורת על הספר של יעקב נגן:
    (http://yakovnagen.com/2008/02/%D7%9C%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%99%D7%91-%D7%9C%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%A0%D7%94/

    • ההערה לגמרי במקום, טליה, וכמו שאת אומרת, מעידה הרבה מאוד.

      במקרה דינן לא מדובר רק על "נשים חכמות ומלומדות שחולקות עליהם", אלא על נשים שחכמות ומלומדות הרבה יותר מהם. זה כבר בלתי נסבל מבחינתם.

    • צבי,אתה יכול לומר על הקבלה עד מחר מה שתרצה ועובדה היא שרוב רובו של עם ישראל קיבלו עליהם את תורת הקבלה כמקור משמעותי של רובד ה"סוד" של התורה מי יותר [חסידים וספרדים] ומי פחות [ייקים וחלק מהליטאים]

      אז אתה יכול להתרפק על הרמב"ם בעניין זה או להזדהות עם תלמידיו של הרב יחיא קאפח זצ"ל ה"דרדעים" ולא אתווכח איתך על כך

      אבל מכאן ועד התייחסות לקבלה כ"חוסר בסיס" וכך לבוז על חוסר רצינות של הרב ברקוביץ המרחק גדול מאוד!

      על זה אני ודומני שגם אשר באנו אליך בטענות-שטענת כלפי הרב ברקוביץ שהוא כתב מאמר פסוודו תורני וללא בסיס בספרות התורנית וטענותיך אלו לא החזיקו מיים מהסיבות שכתבתי לך למעלה וגם בתגובה זו.

    • לגב' טליה – שלום רב,

      ואולי הקריאה בשם בשם הפרטי מצביעה פשוט על גישה ידידותית?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • מעניין שדווקא לנשים הגישה "ידידותית".

      • לצבי –

        אתה יכול להשוות את תגובותיי אליך. מתי אני כותב 'צבי' ומתי 'מר ליפשיץ'. ודי לחכימא.

        טליה השוותה עם סקירת ספרו של הרב יעקב נגן. במאמרים מסוג זה רגילים לכתוב בצורה רשמית. המאמר של פרופ' ורד נועם רווי הרגשת פגיעה, לפיכך כנראה מצא הרב ברקוביץ מקום להגיב בסגנון אישי ןלא בסגנון רשמי. ואולי תמיד הוא כותב כך?

        על עצם דבריו של הרב ברקוביץ לא עמדתי בעיון. ולפיכך לא אכנס לדיון בדבריו.

        בברכה, ש.צ. לוינגר,

      • צבי,הוא שאמרתי שלא באתי להתווכח איתך כאן על אמיתות תורת הקבלה וקדמות הזוהר וכיו"ב

        שאת דעתי על הקבלה כבר ראית שהיא שונה משלך בתכלית ואכמ"ל

        מה שבאתי לומר זה שמדובר לפי כל קנה מידה אובייקטיבי כמקורות תורניים קבילים ולכן האשמתך את הרב ברקוביץ בכתיבה חסרת בסיס תורני היא האשמה מופרכת

        • זה התחיל מזה שהאשמת אותי שאני מעדיף להסתמך על סארטר ושות' מאשר על התורה, כאשר כל מה שאמרתי הוא שכתיבתו היא ממבו ג'מבו שאינו נסמך לא העובדות ולא על ההגיון. בקבלה, כמו שאמרתי, אפשר לתלות כל תיאוריה, הזויה ו/או אלילית ככל שתהיה.

      • צבי,
        רק לבורים אפשר לתלות כל דבר בקבלה.
        בדיוק או בעצם הרבה פחות ממה שניתן לתלות בפסיכולוגיה ובפילוסופיה מערבית.

  6. מעניין לעניין באותו ענין, למי שהתלהב כל כך מהספר "גשר בנות יעקב" של הרב נבון, הנה כמה מילים כדרבונות על הספר:
    http://www.kolech.com/show.asp?id=45316

    • צבי,אתה כתבת שדבריו לא עומדים לפי קנה מידה של הגות פסיכולוגית ופילוסופית מקובלת

      ולכן ביקורתי עליך הייתה שהתעלמת ממקורותיו הקבליים

      אם אתה חושב שהוא עשה שימוש מניפולטיבי במקורות הקבלה הואיל נא ותראה היכן הוא טעה

      קודם אתה אומר שאתה כלל לא מאמין בקבלה או למצער ברובה

      ואח"כ אתה אומר שהרב ברקוביץ פירש אותה לא נכון

      מה העניין?

      או כנוס או פטור

    • "מילים כדרבנות"-מה אומר?

      אותם טיעונים ידועים על הפרוזבול וחדר"ג וכד' שעליהם כבר השיב הרב נבון גם במסגרת תגובותיו כאן לתגובות למאמרו "יצר הרע לא יצא לגמלאות"

      לדעתי חנה פנחסי תקפה אותו על דברים שהוא כלל לא כתב וניכר שהיא פשוט התאכזבה מכך שרב "מעודכן" כמוהו כותב ספר על מעמד האשה ביהדות בגישה שמרנית

      היא נפלה באותו כשל של המגיבים למאמרו הנזכר שהקצינו את עמדותיו וממש הפכו אותו לרב קהילה במאה שערים למרות שהוא ממש לא בעמדות "מאה שערמיות" בנושא

      וכמו שהוא כותב בספרו בהרחבה

      על האיזון הנכון בין גישות מותאומות לנשות הדור לבין שינויים לא אחראיים הנובעים משיקולים פופוליסטיים

  7. צבי,שוב אני חוזר

    גם אם אתה כלייבוביצ'יאני מתנגד לסמכות תורת הקבלה לצורך עניינו כאן אתה לא יכול להתעלם מכך שהקבלה מקובלת מאוד אצל שלומי אמוני ישראל כולם
    [כיום כמעט ואין דרדעים]במינונים שונים ]

    ולכן הבאת מובאות קבליים במאמר תורני זה דבר אלמנטרי ומקובל וראוי והאשמת הרב ברקוביץ בהבאת דברים חסרי ביסוס תורני היא האשמה חסרת שחר

    ובקיצור:אם תרצה או לא הקבלה היא חלק מהתורה והיא חלק אינטגראלי גם בשיח ההלכתי ולכן רב שיביא ממנה מובאות עושה מעשה מקובל ואתה לא יכול לבוא אליו בטענות על חוסר יושר עקב כך גם אם אתה עצמך סוג של "דרדעי" שלא מקבל את אמיתות הקבלה

    ולגבי "פילוסופיה מקובלת"-אני רוצה להזכירך שהרבה מהפילוסופים המקובלים ביותר בפנתיאון הפילוסופי העולמי הם אתאיסטיים שחושבים שבתור אדם דתי אתה מאמין בממבו ג'מבו מיסטי שלא שונה מ"מפלצת הספגטי המעופפת"

    אז אם מהם אתה שואב דוגמא זה יהיה קצת מוזר

  8. צבי,ושוב אשאל האם אתה מניח תפילין בחול המועד?

    הרי אתה יודע שעיקר המנהג להימנע מלהניחם בחול המועד הוא מהזוהר הקדוש
    והאשכנזים בחו"ל שאינם חסידים ושאינם צמודים למנהגי הגר"א נהגו כן להניח
    וכאן תלמידי הגר"א שעלו ארצה הפיצו את מנהג רבם שלא להניח וזה התקבל על הכל

    אז האם בתור מתנגד ל"ממבו ג'ממבו המיסטי" של הקבלה אתה מניח תפילין בחול המועד בניגוד לזוהר?

    • לאמיר-

      לגבי פסיקה על פי מדרש, ראה ספר הישר לרבנו תם- חלק השו"ת, סי' מה,ג; שדי חמד השלם (לרבי חיים חזקיה מדיני), ח"א, עמ' 37, 213; שו"ת יין הטוב (לרבי יצחק נסים), ח"א, סי' ד – המביאים מקורות רבים שפוסקים כמדרש כשאין התלמוד הבבלי חולק עליו.

      הבאתי חלק מדבריהם בהכרה מיום כ"ז אב תשע"ב ל'עצה טובה של מומחה'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • נוסטרדאמוס לא היה נביא אמת? המקובלים לא מכירים בו?

      ומה עם ז'אן דארק?

      http://www.bhol.co.il/forum/topic.asp?topic_id=2995391&forum_id=771

      • נדב,אני חייב לציין שאני בהלם מוחלט ממה שראיתי

        ייקח לי קצת זמן לעכל

      • נדב,האמת שידעתי שהרב ברלנד ידוע כבעל ידע כללי נרחב

        אבל מכאן ועד ראיה בז'אן דארק כנביאה?

        היה מוזר לי מאוד לראות את זה

        באיש נטורי קרתא שמעריץ את ניטשה כבר ניתקלנו והדבר מעורר פליאה אבל נו מילא אפשר עוד לעכל

        אבל ראיית ז'אן דארק כנביאה?

        זה כבר ממש חידוש

      • כ"ז שבט ע"ג

        לאמיר -שלום רב,,

        לגבי ההפניה של נדב לדברי הרב אליעזר ברלנד נר"ו. בקטע הנז' הוא מדבר על דמויות היסטוריות שונות. וזורק קוריוזים שונים. הוא מדבר על אריסטו שאמר שהוא אוהב את רבו , אפלטון, אך את האמת הוא אוהב יותר, ומסיים: 'אבל האמת הזאת מזוייפת. ככה זה אצל כולם'. על ז'אן ד'ארק הוא אומר שהיתה נביאה 'אבל בסוף שרפו אותה' ולא עמדו לה כשרונות החיזוי. אני משער, שרצונו לומר שיש כשרונות מסויימים בתרבות הכללית אבל 'זה לא זה'.

        הוא משווה את אפלטון לקבלה. דברים כאלה מובאים גם בשם הרצי"ה קוק, שדברי הזוה"ק על חכמי אומות העולם שיש בהם הקרובים לאורחא דמהימנותא – אמורים על אפלטון. הזכיר כמה פעמים את בגין ואלטלנה, מן הסתם לשבחו על שלא הגיב. וכהדרכה הידועה של ברסלב שלא לדחוק את השעה.לגבי בגין ואפלטון נראה לענ"ד שההשוואה בגישה יותר אוהדת.

        משמע שם שהוא ממליץ שיהיה לתלמידיו לפחות מושגים כלליים ב'מה שנעשה בחוץ'. וכן הוא ממליץ לערוך השוואות בין דרך היהדות לדרכים אחרות. פעמים שההשוואה מבליטה את הניגוד, ופעמים שההשוואה מראה על הקבלה.

        כך נראה לי בתור השערה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. יש סיפור על אחד שבא אל הגר"א וידע לספר על דברים שאיש מלבד הגר"א לא ידע. הגר"א אמר שיש נבעלי המרה השחורה, החולמים לפעמים חלומות נכונים, אך לא התפעל מהאיש 'וציוה לגבאי לדוחפו'.

      • על חוזים מסוגה של ז'אן ד'ארק, המאמינים בתום לב שהגיעו לנבואה, כותב הרמב"ם::

        כאשר השפע הוא על הכוח המדמה לבדו, ואי ספיקתו של הכוח המדבר היא מטבע הבריאה או בשל מיעוט התרגול, הרי זו קבוצת מנהיגי המדינות, מחוקקי החוקים, מגידי העתידות המנחשים ובעלי חלומות האמת, וכן אלה העושים נפלאות בתחבולות מוזרות ומלאכות נסתרות, עם שאינם חכמים – הם כולם מן הקבוצה השלישית הזאת.

        ראוי שתדע אל נכון, שלכמה מאנשי הקבוצה השלישית הזאת קורים דמיונות מופלאים, חלומות ודמיונות במצב יקיצה מעין מראה הנבואה, עד שהם חושבים עצמם נביאים. הם מתפעלים מאד מאותם דמיונות שהם משיגים, וחושבים שבאו להם חוכמות שלא בהוראה, הם גורמים לבלבולים גדולים בעניינים עיוניים גדולים. הדברים האמיתיים מתבלבלים להם בדברים הדמיוניים בלבול מופלא. כל זאת בשל עוצמת הכוח המדמה וחולשת הכוח המדבר, או מכיוון שאין בהם כוח המדבר, כוונתי שאין הוא יוצא לפועל.

        (מורה נבוכים ב,לז)

        מטעם זה קובע הרמב"ם: 'ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גיבור במידותיו ולא יהיה יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה נכונה רחבה עד מאד' (הלכות יסודי התורה פרק ז,א).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        על המושג 'דעה רחבה נכונה עד מאד' מביא הרב אברהם חמאמי (שו"ת מנחת אברהם, סי' לד) כמה הסברים:

        לדעת רבי שמואל פלורנטין, בעל 'מעיל שמואל' על הרמב"ם; רבי עובדיה הדאיה, בעל 'עבד המלך' על הרמב"ם ורבי אברהם מיוחס בעל 'שדה הארץ' (דרוש א לפרשת שמות) 'בעל דעה רחבה נכונה עד מאד' הוא השמח בחלקו, שהוא המוגדר כעשיר בדברי הרמב"ם באיגרת תימן.

        רבי ירמיהו ב"ר בנימין זאב, בעל 'דברי ירמיהו' על הרמב"ם, מפרש: 'סיני – בעל דעה רחבה; ועוקר הרים – זה חכם גדול בחכמה… כי יודע להעמיק לסתור ולבנות בחכמה… גם חכם בחכמה מוסיף בדעתו ומחכים וממציא חדשות. וב"בעל דעה רחבה" הוסיף לומר "נכונה" כי לרוב היודעים הרבה מאד, לא יתנו לב להשכיל הדברים על נכונם. לכן בבעל דעה רחבה צריך שיהיה "נכונה עד מאד"…'..

        הרה"ג נחום אליעזר רבינוביץ, בעל 'יד פשוטה' על הרמב"ם מסביר: '… הרי שמי שדעותיו מכוונות באמצעית הוא בעל דעה נכונה ובכך זוכה גם להרחבת הדעת המאפשרת לו לרוץ בדרך המצוות. הרי לו המעלות המדותיות והמעלות ההגיוניות גם יחד'.

        הרה"ג יוסף קאפח, בפירושו לרמב"ם, הפנה לדברי הרמב"ם בפירושו לדברי המשנה באבות ג, כ: 'אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת' [הרב יצחק שילת מפרש דבריו שם:: 'הבינה היא תהליך ההתבוננות וההשגה היא פריו שהוא השכל הנקנה… ככל שהשכל הנקנה גדל, כן משתפרת יכולת ההשגה של מושכלות נוספים' . לפי זה נאמר ש'דעה רחבה' היא השכלה רחבה, וכפירושו של בעל 'דברי ירמיהו'. ש.צ.ל.]

        לסיכום: יש שפירשו 'דעה רחבה' מלשון 'הרחבת הדעת' הבאה מתוך שמחה בחלקו; יש שפירשו 'דעה רחבה נכונה' כידיעה רחבה תוך הבנה מעמיקה. ולדעת הר"נ רבינוביץ יש כאן שילוב של מעלות מידותיות והגיוניות – דיעה מכוונת, מאוזנת, המביאה להרחבת הדעת, לעושר רוחני.

  9. אמיר כתב:
    "אוסיף על דבריי ממקודם שניתוק כה משמעותי בין דברי חז"ל באגדה והמדרש לבין ההלכה מראה על חוסר בריאות משווע בהבנת התורה"

    נא לא להשתמש במשוגים קליניים

    • זאביק,למה לא להשתמש? זה מפחיד אותך?(-: (-:

    • אמיר-

      אני ממש מזועזע מהשימוש בביטויים קליניים כגון 'חוסר בריאות בהבנת התורה'. תתחיל ככה, תמשיך בדימויים מעולם החי ר"ל.

      מדוע לא תשתמש כלפי בר-פלוגתך בביטויים תקניים, כגון 'ממבו ג'מבו' בהבנת התורה?

      וכן אמרה ציפי שביט: 'כולם הלכו לג'מבו'

      בברכת התרבות התקנית, רמבו

      • לאמיר –

        על דרך הרצינות –

        מרבית ספרות ההגות הדרוש והמוסר של מאות השנים האחרונות מיוסדת על הקבלה. הרמב"ן, ממהר"ל, השל"ה, הרמח"ל, הגר"א, החסידות, הראי"ה קוק ורבים אחרים.

        אבל מי שכותב ב'מוסף-שבת' פונה לאו דוקא לקהל יודעי ח"ן. אני משער שגם רעיונותיו של הרב ברקוביץ מעוגנים בעולם הנגלה. חושבני שתעשה לרב ברקוביץ ולקוראיו שירות טוב יותר, אם תנסה למצוא לו ביאור גם על דרך הפשט.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • אכן חלק גדול מספרות ההגות הדרוש והמוסר של מאות השנים האחרונות מיוסד על הקבלה. אבל את ערכו הוא שואב מהיותו מבוסס על המציאות האמפירית ועל דרכי ההגיון. מגדלים באוויר המנותקים מן השכל ומן המציאות נועדים רק ליודעי ח"ן. ח"ן מלשון ח"נטריש.

      • לוינגר,
        בפשטות הרב ברקוביץ מבסס את דבריו על הקונספט שעומד מאחרי איסור שפיכת ז"ל וטומאת קרי, שכידוע התלמוד עוסק בו לא מעט (במסכת ברכות, יומא , נדה ועוד)
        אמנם ראוי להודות שאני במקום הרב ברקוביץ לא הייתי נכנס לפינה מביכה כזו, מסיבות ברורות, ובכל זאת אחרי שהדבר נעשה , לא קשה כ"כ למצוא לה הדים במקורות התורה, זאת בתנאי שרוצים באמת לברר את הנושא, ולא ללעוג למי שמעלה וחושף נקודות רגישות מהצד הגברי בנוגע לשיח הזה.

      • צבי,
        שכחת להוסיף מילה אחת "לדעתי".
        מי ששומר הלכה (גם לשיטת הרמב"ם ) ולומד ומתייחס לתכני התורה ברצינות בדר"כ לא חושב כמוך בהקשר הזה.

        • אני דווקא מכיר הרבה מאוד שומרי הלכה מקפידים ביותר, שלא מתייחסים בשמץ של רצינות לתיאוריות תלמודיות בדבר שדים, רוחות, כשפים, אסטרולוגיה ושאר עובדות "מדעיות" שונות ומשונות הפזורות לאורך ורוחב הש"ס והספרות הקבלית.

      • צבי,
        בענין שדים וכד' זו מחלוקת ישנה עוד מימי הרמב"ם ותלמידיו.
        לא בזה מדובר, ובכלל אף אחד חוץ ממך לא התייחס לענין הזה כענין מדעי.

        • בלי קשר למחלוקת, העובדה היא שרבים וטובים משלומי אמוני ישראל לא רואים בכל המיסטיקה, המאגיה, הפסיכולוגיה והפארה-פסיכולוגיה שבתלמוד איזו אמת מטפיסית, אלא שיקוף של התרבות והידע המדעי של התקופה שהוא חסר רלוונטיות לימינו אנו.

      • צבי,
        אתה מתבלבל בין פרשנות אותה לוקחים לכיוונים שונים, לבין קבלת עצם הרעיון.
        את הרעיון ששפיכת זרע לבטלה הוא דבר שצריך להשתדל להימנע ממנו כל שומר הלכה מקבל.
        זה המקור של הרב ברקוביץ', את הפרשנות שלו אתה יכול לקבל או לא, כל הדיון היה סביב זה שלחלוטין לא קיבלתי את הטיעון שלך שאין לרב ברקוביץ מקור בתורה , ואת זה ניכר שאין לך ראיה אמיתית לסתור.

        • רק שאני לא כל כך מצליח להבין איך אפשר לשפוך "לבטלה" תאי זרע חסרי שימוש ומטרה שממילא ימותו עוד זמן קצר.

          ואינני מבין כלל מה רצונך ממני בעניין הרב ברקוביץ'. דבריו מגדלים פורחים באוויר, לא מבוססים על עובדות ונטולי הגיון. מה זה משנה אם יש לו "מקור" או לא?

      • אתה כתבת שאין לו מקור, אני רק עניתי לך.
        בנוגע לבטלה, כאשר התאים מתים בגוף, הם ממשיכים להיות חלק ממנו ולהתקיים בתוכו, זה לא דומה למצב בו הם יוצאים החוצה, אבל באמת שלא נעים לי להיכנס לפלסטיקה הזו בנושא אינטימי שכזה.

      • צבי,
        זו בדיוק הנקודה , אצל בני אדם שלא תעו אחרי האנדרלמוסיה של המתירנות המינית ,הענין המיני נתפס כענין אישי ואינטימי שראוי לצניעות.
        ובכל מקרה לרב ברקוביץ ראיה פשוטה הרבה יותר, אחרי ולפני הכל זרע הגבר מפרה את ביצית האשה ועשוי לגרום להתפתחות ולד, בעיני מי שלא איבד את הרגישות לצלם א-להים (איכשהוא זה קשור לשימור הכיוון ביחס למתירנות מינית), יצירת אדם היא דבר נעלה, ממילא גם שכבת הזרע שמסייעת בכך היא בעלת ערך.
        ועל דבר זה נסמית עינו של בלעם, "מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל".

      • האוכל לא מייצר חיים, הוא משמר חיים קיימים.
        ובכל מקרה הזרע בניגוד להפרשות אינו פסולת , הוא פוטנציאל לחיים חדשים. (ואגב גם לאוכלין יש מדריגת חשיבות בתורה, ע"ע טומאת אוכלין.)

      • כמובן לא רק טומאת אוכלין , בראשו בראשונה ברכת המזון, ברכות הנהנין, תרומות ומעשרות וכו'.
        טומאת אוכלין פשוט קשורה יותר לנושא שלנו , לכן היא צצה לי אינטואיטיבית ראשונה.

      • צבי,
        שב תלמד כמה שנים תורה וחכמה בעיון , ואז נדבר, השטויות שאתה כותב (והאמן לי שעידנתי את הדברים הרבה יותר ממה שהיה ניתן) מבזות אותך לשוא, וחבל.

      • הצדקנות היא מפלטו של ה_____. (שאל את סארטר…)

      • צבי,
        הבעיה אינה עם הדעות שלך ,הבעיה היא עם הלעג והבוז לדעות אחרות או גרוע מכך לאנשים שנושאים אותם, ויותר מכך עם הצדקנות הצבועה שעוטפת אותם.

      • צבי,
        רק אבהיר, אין שום מטרה מבחינתי לסנוט או לעלוב בך, בטח שלא אישית.
        פשוט יש גבול לעזות המצח ולגסות שניתן להכיל בדיון מבלי להשיב לדברים כיאות בגלל איזה נימוס או מוסכמה חברתית אחרת.
        נימוס זה חשוב אבל אם יש מי שמנצל את הנימוס/מוסכמה של צד אחד כדי להשתולל ולנסות להשליט דעה אחת ובפרט אם זו דעה מוטעית , כי בצד השני חוששים לענות , זה הזמן לשים גבול.
        נימוס ושיח נאות הוא כלי שנועד לצורך ניהול דיון ראוי, הרגע בו הכלי הזה מנוצל כדי להסית את הדיון ולהשליט עליו צד אחד , הוא הרגע בו מבחינתי אפשר להתחיל לוותר (בזהירות אמנם) על הכלי הזה.

      • אוי אוי אוי מסכן שלי.
        פעם אחת השיבו לך כהוגן, ואתה בוכה.
        שתבין לא רק שאני לא מרגיש צורך להסביר , אני גאה בכך שהשבתי לך כגמולך, פשוט רציתי לתת לך פתח לתשובה , אם אתה ממשיך עם איום מגוחך כזה , זה רק מחזק את טענתי הראשונית.
        ניצול שיח הוגן כדי להשליט דעות חד צדדיות, לא יתקיים כל עוד בידי למנוע אותו.

    • ש.צ שלום רב

      לגבי אפלטון דומני שההסבר על דברי הזוה"ק בעניין מדבר על תורת האידאות של אפלטון המושוות לרעיון הקבלי של העולמות העליונים אבי"ע שמשפיעים על עולמינו כאן

      לגבי משפטו של אריסטו "אהוב סוקרטס אהוב אפלטון אך האמת אהובה יותר"
      המשפט מוכר והביאוהו כמה מגדולינו כמו שיבולי הלקט ובעל המאור בהקדמתו כהתנצלות על כך שהוא חולק על הרי"ף וגם החוות יאיר באחת מתשובותיו

      ובאופן כללי אכן כדבריך נראה שהרב ברלנד מדבר על פוטנציאל שקיים גם אצל הגויים אך אצלינו הוא מתגשם הרבה יותר ובכל זאת עדיין מפתיע לשמוע על מישהי שטענה שנשמות קדושות נוצריות מדברות אליה שהיא בגדר נביאה

      אם היא הייתה מזכירה בדברייה רק את המלאך מיכאל או שהייתה טוענת שחזיונותיה הם מהקב"ה אז אולי לא הייתי מתפלא כל כך על התבטאות זו אבל לאור זאת שז'אן דארק טענה שקיבלה חזון מקדושות נוצריות זה אומר דרשני

      נ.ב

      שמעתי פעם על התבטאות של הרב חיים דוד הלוי זצ"ל שאמר שלדעתו לנעמי שמר ז"ל היה רוח הקודש בשיריה וידועים דבריו של הראי"ה זצ"ל על רמברנדט שבציוריו זכה לאור הגנוז מששת ימי בראשית

      • לאמיר –

        הרב ברלנד אומר: לעיתונאים שבאו לראיינו 'היא היתה נביאה, אבל בסוף שרפו אותה'. הוא מדבר 'בלשון בני אדם', בעולם המושגים שלהם ש'נביא' הוא מי שיכול לנבא את העתיד. ועל זה הוא אומר שיכולתה ה'נבואית' היתה מוגבלת, ובסופו של דבר היא נכשלה..

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. ואולי בכלל היא היתה פונדמנטליסטית? 'דתית דארק'!

  10. ש.צ,תודה על המובאות בעז"ה אעיין שם

    אכן בדיוק כמו בפסיקות מהזוהר גם כאן כשתלמוד בבלי אינו חולק פוסקים כמדרש וכנ"ל מהירושלמי

    מה שניסיתי לומר הוא שאין מדובר במקור הלכתי "קשיח" כמו התלמוד בבלי ובכל זאת יש לו משקל רציני וכדבריך

    בניגוד לצבי שניסה לומר שאין משמעות למקורות אלו כי העיקר אלו ההלכות של התלמוד בבלי אז אמרתי לו שאומנם יש צדק בדבריו שתלמוד בבלי הוא הליבה של ההלכה אך אין זה אומר שהמדרשים והקבלה מאבדים תוקף

    לכן דעתי כדעתך ויישר כח על הבאת המקורות התומכים בעניין

    • צבי,אם כך גם עיסוק בהלכות שבת הוא אנרכוניסטי וגם בהלכות פסח וגם בהלכות פטר חמור והלכות שמיטה[כי כיום רוב עם ישראל לא חקלאיים וכו וכו]

      כך נחבר את הפאזל שכל התורה היא אנרכוניסטית ויש לשפצה מחדש

      מעניין אם גישה כזו אם איזו תורה נישאר?

    • צבי,אתה שוב נופל במה שגם אני וגם אשר כבר הערנו לך שאתה מתייחס לעניינים הללו באופן מדעי למרות שמדובר במצבים רוחניים ולא בענייני רפואה וכיו"ב

      אזכיר לך בהקשר זה את דברי ה"כוזרי" בעניין זה שטומאה וטהרה הן לא מצבים תברואתיים או אסטתים אלא מצבים רוחניים וכך למשל זרע לבטלה שהוא נקי יגרום לטומאה ואילו שתן שאינו נקי לא יגרום לכך

      כי עניין טומאה וטהרה זה עניין רוחני שמתייחס לדברים המייצגים חיים לעומת דברים המייצגים מוות ואכמ"ל

      גם רש"ר הירש בפירושו לתורה על פרשת מצורע כותב כנגד אלו שטענו שצרעת היא מצב רפואי והוכיח שמדובר במצב רוחני[שלילי] ולא במחלה גופנית

      כך בעניין זה של שז"ל מדובר בפגם רוחני ולא בפגם גופני כל שהוא

      כתבנו לך את זה מיליון פעם

    • צבי,לא קשור לענייננו?

      הרי אתה העלית את השאלה האם יש ענייני קדושה וכד' באוכל ואשר ענה לך על כך בטוטו"ד עם דוגמאות וראוי להוסיף את כל עניין הכשרות שזה עניינו

      אז אתה טוען בחיטים וכשעונים לך בחיטים פתאום אתה מזגזג וטוען שטענת בשעורים?

    • צבי,שאלת את אשר מה זה משנה אם יש לרב ברקוביץ מקור

      ודאי שזה משנה!

      אם בדיון תורני עסקינן על מה אתה רוצה שהוא יתבסס?

      כל דיון תורני רעיוני או הלכתי מסתמך על מקורות מכוונים

      אם אתה מדבר על בדיקת עובדות של מעבדה אז כבר כתבתי לך

      שבאותה מידה אתה יכול לומר שהעניין האלוקי בתפילין ובאיסור שעטנז לא נבדק אמפירית במעבדה

      וכאדם דתי אתה לא מאמין בחיוניות ובחשיבות שלהם?

    • צבי,מבלי להסמיך את עצמי לדובר של אשר דומני [אשר תקן אותי אם אני טועה]שמפריע לו אצלך לא דעתך השונה אלא זה שאתה תקפת את הרב ברקוביץ שהוא כתב מאמר פסוודו תורני מבלי להבין בנושא הזה מבחינה קבלית ורעיונית

      ולכן מיהרת לתקוף מאמר על נושא שנראה שאתה לא מבין בו

      דומני שאם היית מביא הנמקות מלבד זעקות "ממבו ג'מבו" וכיו"ב

      לא היית חוטף מאשר כזו אמבט של רותחין

    • צבי,לא תקפתי אותך אד הומינם

      ולא טענתי כלפי טיעונים מנומקים שהם לא נכונים היות ואתה כך וכך וכד'

      פשוט לפי איך שהבנתי ממך כתלמיד של לייבוביץ ביחס לקבלה אתה סוג של "דרדעי" שלא מקבל אותה כסמכות

      ולכן אתה לא מתייחס אליה או אל רובה ברצינות ולכן תקפת בכך את הרב ברקוביץ

      מה שאני אומר לך פה כל הזמן זה שגם אם אתה דרדעי בהשקפותיך אתה בכל זאת צריך להבין שרוב רובם של שלומי אמוני ישראל לא כאלו ולכן מבחינתם מאמר תורני קבלי הוא מאמר תורני לכל דבר ועניין ולכן תלונותיך על שימוש בחומר הזה על הרב ברקוביץ הם לא ענייניים

      לצורך העניין זה בדיוק כמו שיגיע לכאן מגיב קראי שיתלונן מדוע כותבי המאמרים עושים שימוש בגמרא והמדרשים

      • זה לא מה שאמרת. אמרת שאני לא מבין.

      • זה אני שאמר שאתה לא מבין, ובצדק, כל דבריך הראו שאין לך מושג קלוש בנוגע לתפיסה שהרב ברקוביץ הציג, ואתה בז לה מתוך העדר ידיעה והבנה, ולא מתוך הבנה ושלילה ענינית של דעתו מסיבה כלשהיא.
        ואמיר, האפולוגטיקה שלך סתם מיותרת ומזיקה לדעתי, צבי מתנהל בצורה מכוערת וטוב שמדי פעם מידת הדין והאמת תחדדנה את זה.

        • שמע בחור צעיר. לומר למישהו שמבוגר ממך בארבעים שנה כמעט שהוא לא מבין משהו רק בגלל שהוא מבין אחרת ממך, זאת העזה והתנשאות המשייכת אותך לכת התימהונים החצופים במיוחד.

          וזה כמובן נכון לשיבוט שלך כאן בדיון.

          כשתתבגרו קצת וראשכם יפתח לקצת בינה, תוכלו ללמוד מש.צ. לווינגר איך ראוי להתבטא בציבור.

      • תראה צבי,
        1. יש כאן רק שתי אפשרויות או שצדקתי ואתה אכן לא מבין או שעשית השתדלות עצומה לענות לא לענין ולהסתיר את הבנתך המופלגת בנושא, היות ועד כה לא מצינו שום אמתלה להיתלות בה ולטעון שהאפשרות השניה נכונה , הרי שמבחינת הדיון שלנו כרגע האפשרות הראשונה מוכחת כנכונה.
        2. א. שוב כשלת בטענת אד הומינם.
        ב. יש קנקן חדש מלא ישן , וישן שאפילו חדש אין בו.
        ג. לא שזה רלוונטי למשהו (ועיין שנית בסעיפים א' וב') אבל לפי מה שכתבת מסתבר שפער הגילאים ביננו הוא יותר בסביבות ה15 שנים אם לא פחות מכך, ולא כפי שאתה נוטה לדמיין.

      • בשביל הפרוטוקול בדקתי, ולפי בדיקה בפייס אתה מבוגר ממני בכ 20 שנה וחצי.

      • צר לי צבי, אך אני לחלוטין לא מסכים איתך.
        ההשתלחויות חסרות הבסיס שלך הן אלו שלא ראויות לאדם בוגר.
        מאבק כנגד חוסר יושר וצדק צריך להעשות בכל גיל ובכל הזדמנות אפשרית, צר לי שאינך מבין את זה , ובכגון זה אמר דוד אבי אבא " ועם האמהות אשר אמרת עמם אכבדה ", והבן.

    • צבי,"שאף בר דעת לא מתייחס אליהם כאן"

      שים לב שאחד המתדיינים הקבועים כאן שאחסוך כרגע את שמו מקבל ממך הרבה "שבחים" ופעם אחת לא ראיתי שהוא טרח לענות לך בכלל

      שאר אלו שקרובים אליך לדעה כאן לענ"ד לא ראויים להיקרא "מתדיינים" שכן נימוקים ענייניים זה לא הצד החזק שלהם והם נראים יותר כמו מניפי שלטים בהפגנה

      התלהמות אינה דיון

      דווקא מתדיינים רציניים כאן שלא בסכימו איתי או עם לוינגר התדיינו איתנו ארוכות

      אם אתה מתגאה בשותפים לדיון שכל מה שיש להם לומר זה "אובססיבי" "קריקטורה של מגיבים" ו"הכלבים נובחים והשיירה עוברת"

      אז דע לך שלהתלהם יודעים גם אחרוני התגרנים שבשוק

      אני לא הייתי מתגאה בשותפות לדיון עם כאלו "מגיבים"

      • צבי,כי ניכר מדבריך שלא הבנת את הטיעונים הקבליים וכשניסיתי להסביר בכל זאת וגם אשר ניסה כל מה שאמרת היה "קבלה זה ממבו ג'מבו"

        אם היית מביא מקורות קבליים סותרים הייתי מתייחס אחרת

        לומר למישהו שהוא לא הבין דבר מה זה לא אד הומינם
        אד הומינם יהיה אם אומר לך שטיעונך לא נכון כי אתה טיפש או רשע וכיו"ב

        ואת זה חלילה לא אמרתי וגם לא אומר

        שים לב שאתה עצמך לא פעם כתבת לי על ציטוטים שהבאתי שלא הבנתי מה הם אומרים

        וזו טענה לגיטימית אם אתה מנמק איפה הבנתי הייתה שגויה

      • אשר,דומני שמי כמוך יודע שבדיונים האינסופיים שיש לי עם צבי אני טוב מאוד מעמיד דברים במקומם

        אלא שאני חושב שטיעונים עניינים צריכים להישמע תמיד ואדרבא הם יותר מועילים

        והאמת עד לעצמה ואני לא מעוניין לרדת לרמה של "אתה נציג כל עוולה רשע ופשע"

        בכל אופן קצת משעשע אותי שבדיונים קודמים ממש זעמת עלי על השימוש ב"מידת הדין"

        ועכשיו דומני שאולי התהפכו קצת היוצרות

        מעבר לכך דבריי הם לא אפולוגטיקה ואני חותר להנמקות ענייניות ככל שאפשר וכשאני רואה שעובר הגבול אני יודע היטב להגיב לא ב"עת שלום" אלא ב"עת מלחמה"

        תסיר דאגה מליבך

      • אמיר,
        גם אז השתמשתי במידת הדין אבל כנגד הצד שלך.
        עכשיו שלאחר שהוא עמל הרבה למלא את סאתו הכיוון פשוט השתנה.

      • האמת שראוי לדייק בזה יותר.
        מי שמפעיל את מידת הדין שלא כדין, בנושא בעל חשיבות אני משתדל לכווין את הדין בחזרה למקומו גם אם זה פוגע בו (או בי… 😦 ) אז אתה הזדרזת מדי להעצים את הדין שלא כשורה (וכיון שייצגת את התורה מקור האמת והדין היותר שלם , החריגה מהשורה נמדדה בכלים מחמירים יותר), ככל שהוא התאמץ לעוות את הדין ולדון אותך ואת אחרים שלא כיאות, נאלצתי להשיב את הדין אל מקומו בהקשר שלו.
        כך זה עובד.

      • צבי,אתה לא מצליח לענות לי ולאשר לעניין אז אתה פתאום שולף את עניין הגיל וההתחמקות המטופשת נוסח

        "יש לי יותר נסיון ממך שתגדל תבין"

        להזכירך צבי אנחנו כאן לא במסייעת בגולני שמשחקים כאן ב"צעירים וותיקים"

        אם יש לך טענות תאמר אותם כאן ואם לא לא מעניין אף אחד בן כמה אתה וכד'
        בהחלט יכול להיות שמישהו צעיר ממך שאולי קצת למד את החמור יותר טוב יבין בנושא יותר

        כך שהגיל לא משחק כאן תפקיד בכלל

        חוץ מזה שמשונה מאוד שאתה פתאום אומר לנו לקחת מלוינגר דוגמא לאחר שגם אותו ביזית והשמצת בדיוק כמו אותי ואת אשר בביזויים שאתה כה רגיל אליהם

        [אני אכן שמח מאוד לקחת ממנו דוגמא ופשוט תהיתי כאן על הזגזוג שלך [

        מעניין מאוד צבי שאתה כותב בבוטות בלתי נלאית כלפי כל מי שלא מסכים איתך ופתאום כשנוכחת לדעת שמי שמתקיף יקבל התקפות חזרה [וואו! איזה חידוש עצום]אתה משחק אותה נעלב

        מצטער לזה קוראים זעקת הקוזאק הנגזל ואני לא קונה את זה

        • לא הייתה טענה אחת שלכם לעניין שלא עניתי עליה. לעומת זאת היו אין סוף קשקושים שחצניים שאין להם שום קשר לעניין, ומהם השתדלתי להתעלם, לא תמיד בהצלחה.

  11. ש.צ,אני מקבל את דברי אשר בעניין שהרב ברקוביץ בעיקר הסתמך על עניין זה של כוחו הרוחני של הזרע ושגם מקורות הנגלה אותם אשר הביא כמו הגמ' בנידה וכך גם האחרונים כמו "ערוך השולחן" שמבאר יפה את הדברים בנושא [באבן העזר הלכות איסור הוצאת זרע לבטלה]ברוח דברי הרב ברקוביץ כאן גם הם עושים את העבודה

    וכך גם הרב ברקוביץ עצמו לא הביא כאן למוסף ציטוטים שלמים מכתבי האר"י וגוריו ולא השתמש במינוחים קבליים יותר מידי דומני שמהסיבה שכתבת שלא מדובר כאן בכתב עת קבלי.

    לכן במקורות הנגלה כדאי לציין בערוך השולחן שהבאתי באבה"ע סי' כג סעיף א שמסביר יפה את הרעיון

    ואשתדל למצוא עוד מקורות מעיין אלו שהם לא קבליים אלא בסגנון כמו של ערוה"ש הנ"ל שמסבירים את עניין כח החיות של הזרע וחשיבותו

    • כ"ה בשבט ע"ג

      לאמיר – שלום רב,

      חוששני שהכיוון אותו אתם מעוררים אינו כוונת הרב ברקוביץ. דומני, שכוונתו למה שאמר ב'שורה התחתונה' שלו, על הבעיה שהוא שומע מנשים שהם רוצות גבר שהוא מחד דעתן ומאידך, פתוח ומתחשב. ואינן מוצאות מי שיאחד בקרבו ניגודים אלה.

      מה שפחות מובן לי, וכן הקשה/תה א.מ. לעיל, מה עניין זה אצל שאיפת השוויון המיגדרי, ושאלת ההפרדה בבית הכנסת?

      אודה לך אם תצליח לפתח כיוון מחשבה זה,.או להציע פיתרון חלופי לבעיה אותה מעלה הרב ד"ב.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ שלום רב

        דומני שהתשובה לשאלתך ולשאלת א.מ היא שבדומה ליואב שורק הרב ברקוביץ פשוט טוען שאידיאת השוויון המגדרי גרמה לכך שהנשים יתביישו להודות בנשיותן בהרבה מקרים וכתוצאה מכך ומהאווירה הכללית גם הגברים ירתעו מלשחק את תפקיד הגבר במצב שכל דבר כזה יתפרש כשובניזם

        ולכן שני הצדדים יוצאים קרחים מכאן ומכאן בגלל הפוליטיקלי קורקט

        לדעתי הפיתרון באופן כללי שמציע הרב ברקוביץ הוא לא להיכנע למוסכמות של הפי.סי

        ולעמוד על השינויים והצרכים של שני המינים בעמקות ומחשבה

        כמובן שזהו רק קריאת כיוון והדברים הללו צריכים להיות נידונים בהרחבה גדולה יותר

      • בענין הזה , אני הבנתי את הרב ברקוביץ כמו אמיר באופן כללי, ונראה פשוט.

      • צבי,מצטער אבל אם עשית השוואה כל כך לא במקומה בין היחס המדעי לזרע לבין היחס הקבלי וכך מדדת את היחס לקבלה[וספציפית בעניין זה]

        זה עושה רושם למי שקצת מצוי יותר בחומרים הללו שלא הבנת את הפואנטה

    • צבי,אולי תנסה להסביר לי איך אדם דתי יכול להיות לא רוחני?

      גם הליטוואק שבליטוואקים הרי מאמין שיש עניין רוחני במצוות גם אם הוא לא יגרוס זוהר וידבר על אור אין סוף

      אם לדעתך הרוחניות היא ממבו ג'מבו מה גורם לך להסתכל על התפילין לא כאל קוביות עור בעלמא אלא כתשמישי קדושה המשמשים למצוות ה'?

      ואיך לדעתך מציאות ה' היא לא ממבו ג'מבו נוסח "מפלצת הספגטי המעופפת"?

      זה פשוט לא מובן לי איך אדם דתי ולו הליטוואק או הרמבמיסט הגדול ביותר יכול להיות להסתייג מרוחניות

    • צבי,פתאום נהיית מרקסיסט לעת מצוא ואתה חושב שההוויה קובעת את התודעה
      ואין שום משמעות למה שאנחנו לא רואים?

      אם ה"עניין קיומי תודעתי הוא ממבו ג'מבו"

      איך בקב"ה אתה מאמין?

      זה לא בעייניך ממבו ג'מבו נוסח מפלצת הספגטי המעופפת?

      האמונה בקב"ה כן נמדדת בתנאי מעבדה אמפיריים?

      חוץ מזה שאשר צודק ורוב ההגות הפילוסופית של המאה ה20 למניינם היא הפילוסופיה האקזנציאליסטית שעוסקת באדם וקיומו בעולם וכך גם מאמרה של חנה השקס פה במוסף עסק בעניין זה שממנו כה התלהבת

      שזה מגיע להגות יהודית פתאום זה ממבו ג'מבו?

      • הקב"ה הוא עניין קיומי תודעתי. ההפרשות שלי לא.

      • זו הטעות שלך (חוץ מהגאוה והעזות לדבר שטויות בנושאים שאתה לא מתחיל להבין) כיון שהקשר לקב"ה מתקיים דרך הכרה קיומית תודעתית, כל דבר שיש לו השפעה על התודעה והקיום שלך, קשור לכך, ולכן התורה עוסקת בכך , וכפי שהבאתי מעט מזעיר נושאים בהקשר הזה שהתורה וההלכה דנים בהם.

      • צבי,קראתי את הערך בויקיפדיה ואדרבה

        מה שכתוב שם על התפיסה הרומית לא מדבר על עניין רפואי אלא על עניין של שליטה עצמית ודחיית סיפוקים וכד'

        זה גם מה שמובא מהקישור שם למאמר של תומר פרסיקו על דוקטורט שנעשה על הנושא

        עיין שם

    • אשר,העניין הוא שדומני שכבר אז פשוט הבנתי לאן המים זורמים ולכן הגבתי כמו שהגבתי

      דומני שלאחר שראית את ההתלהמות ה"ליברלית" כאן ובקבוצת פייסבוק של הפמיניסטיות על יואב שורק

      הבנת גם אתה שעם אלו קשה מאוד עד בלתי אפשרי לנהל דיון ענייני

      רק אסביר את דעתי שהבאתי אותה כמה פעמים ש"על ראש הגנב בוער הכובע" ומכיוון שה"אורתודוקסיה הליברלית" היא לא אידיאה קוהרנטית ומסודרת אלא פיקציה בעלמא של כאלו הרוצים להיות סופר ליברלים ומודרנים מחד ומאידך הם לא רוצים לאבד את היידישקייט מבית סבא[וזאת לפחות יאמר לזכותם]שהם יודעים היטב ששטייגען של לימוד גמרא באיכות ושמחות בית השואבה מרוממות ו"יידישע נשומע" הם יקבלו רק אצל האורתודוקסים

      אז דיעותיהם של אלו מייצגות סלט לא מובן שמתבטא בזגזוגים

      כך למשל צבי ודומיו יכולים לטעון בלהט שהם דוגלים בשוויון בין גברים לנשים שצריך להתבטא גם בבית הכנסת ובהלכה בכלל ושאילו חז"ל היו חיים כיום זה מה שהם היו טוענים

      וההתנפלות על אלו שלא הגיעו לרום המעלה להתפלל במניינים השוויוניים תהיה בהתאם לאותו להט אידיאולוגי

      ומאידך הם לא יצרפו נשים למניין ולא יתנו להן לעלות חזניות היכן שיש קדיש או קדושה

      והשאלה כלפיהם למה לא תיענה בצורה הכי "פונדמנטליסטית" שאפשר "כי כך ההלכה"[זה מה שצבי ענה לי]

      ברור אפוא שעם כל הדיבורים על שויון הם מפחדים לחצות את הקווים לקונסרבטיבים
      ולכן הם לא יעזו לצרף נשים למניין

      בניגוד גמור לשיטתם!

      הבנת אשר הם צועקים כי הם מבולבלים ואנו מה לעשות שמותקפים על ידם כ"עושי כל עוולה רשע ופשע" משיבים להם שיעשו בדק בית אצלם פנימה

      זה תורף העניין

      • אמיר,
        לא נולדתי אתמול, ידעתי את זה גם קודם.
        וכאז כן עתה אני יודע שיש מן האמת גם בטענותיהם (במימוש הרבה הרבה פחות) פשוט לדיון יש את דרך ההתנהלות שלו, וההתייחסות היא לפי מה שמתרחש בפועל , כשצד אחד חורג וזה נראה לי נצרך אני מבקר אותו (אם צריך בחריפות) ובהזדמנות אחרת כשהצד השני חורג וזה נראה לי נצרך אני מבקר אותו. (אם צריך בחריפות)
        למרות שהעקרונות ידועים מראש, בפועל צריך התאמה למה שנאמר ונעשה בפועל, ושם בכל פעם צד אחר חורג בהתאם לנסיבות ולטעות היסוד שבהשקפת עולמו. (ולמען הסר ספק אומר שלצערי אני מודע לכך שיש טעויות בשני סוגי השקפות העולם, גם אם צד אחד הטעויות יסודיות יותר, ואצל השני הטעויות בולטות יותר כלפי חוץ… 😦 )

      • תיקון קל,כמובן שהתכוונתי לקישור בנושא בויקיפדיה עברית

      • צבי,גם ברית מילה הייתה מקובלת בעוד עמים עתיקים

        ואיסורים מיניים כאלו ואחרים קיימיים אכן בכל דת

        וממה נפשך?

        גם תפילה קיימת בכל הדתות וגם בדתות העתיקות

        זה אומר שכל היהדות לא אוטנתית?

    • צבי,תורף הטענה שלנו אליך בדיון הזה הייתה שתקפת את הרב ברקוביץ בכך שהוא כתב מאמר ללא שום בסיס בתורה

      והיות ויש לו בסיס טענו כלפיך שטענתך כלפיו לא החזיקה מים

      טענת מולינו שהוא הביא רעיונות מהקבלה שהיא בעייניך קשקוש בלאבוש

      ולא על זה טענו כלפיך

      ואחזור שוב:הדיון כאן הוא לא דיון "עיקשים-דרדעים" או "מקובלים-חוקרי קבלה אקדמיים" על האמת שבתורת הקבלה

      העובדה היא שללא קשר להשקפתך האישית תורת הקבלה היא חלק מ"בית המדרש" לכל דבר ועניין ומובאות ממנה אכן ראויות להרכיב מאמר תורני ראוי לשמו
      וטענה שמאמר כזה הוא לא בגדר "מאמר תורני" היא פשוט טענה לא נכונה!

      זה העניין וממנו הוא התפתח לזירת ההתגוששות בינך לבין אשר

      תחשוב על הקבלה את שתחשוב ומצידי תתלה בבית תמונה גדולה של הרב יחיא קאפח זצ"ל
      אתה לא יכול לומר שמובאות מהקבלה הן לא תקינות מבחינת השיח התורני

  12. צבי,על פי המציאות האמפירית ודרכי ההגיון אין גם שום הוכחה שנטילת לולב וישיבה בסוכה בין ט"ו לכ"א תשרי היא דבר נשגב וחשוב

    מדוע אתה אם כך מקיים אותם?

    • והנחת קוביות עור עם פרשיות מהתורה ונטילת צמחים ופרי הדר שבוע בשנה זה כן עניין תודעתי קיומי בשבילך?

    • אשר,אכן כדבריך גם בצד שאני משתייך אליו לצערי לא תמיד הכל כשורה וגם אני ודומיי לדעה לא פטורים מתפילה שלוש פעמים ביום "סלח לנו אבינו כי חטאנו מחל לנו מלכנו כי פשענו"

      ואדרבה צריך תמיד להשתדל וכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן!

      אני גם מסכים איתך שבהרבה עמדות מוטעות יש גם צדדי אמת שאותם צריך ללקט בבחינת "רימון מצא מאיר תוכו אכל קליפתו זרק"

      האמן לי שגם במאמרים של דתיים ליברליים [שאתה כבר הבחנת שהם לא בדיוק כוס התה שלי]אני יכול למצוא נקודה אמיתית ולדון בה בכובד ראש

      ולענ"ד גם הנקודות שהעלתה ורד נועם במאמרה הן נקודות שראויות לבירור ודיון

      אלא שהמסקנות שלי שונות משלה

      סתם מעניין אותי מה אתה מוצא נכון בטענות המבולבלות של הדתיים הליברלים?

      • אמיר,
        דיברנו על זה בתחילת החורף דהשתא.
        מסיבות הסטוריות כאלו ואחרות , המסורת מנוסחת כיום באופן לא בהיר ולא נגיש מספיק, זה טיעון יסוד שהדתיים הליברליים טוענים ובמקרים רבים לצערי גם מוכיחים את נכונותו בגאון.
        מעבר לכך אני סבור שיש מקום לשימת יותר דגש על הפרט כנושא צלם הא-להים, ובכלל זה נשים או קבוצות "מוחלשות" אחרות. (לא אוהב את הביטוי הזה כ"כ אז קח אותו בערבון מוגבל, כן ?) וכן דגש מובהק יותר על החירות וחירות הרוח בפרט (כולל חירות הפרט), כתשתית לגישה יהודית נכונה.
        אני מניח שיש עוד (ושגם בעקרונות האלו אני לוקח אותם לכיוון קצת שונה מזה של הליברל המצוי, באשר אצלי מסורת התורה מעצבת את הדברים באופן נכון יותר להבנתי) אבל נראה לי שיש כאן בסיס רחב מספיק ביחס להקשר של הדיון שלנו כרגע.

    • צבי,מה לעשות שאתה לא המצאת את הגלגל?

      מה לעשות שאתה לא יכול להכחיש את החי ותאלץ להודות שהקבלה תופסת מקום בכל השיח התורני

      וגם בעל הקצות ממנו אתה אוהב לצטט את הקדמתו הביא באותה הקדמה ממש מהזוה"ק וכך בהקדמתו לשב שמעתתא שרוויה בקבלת האר"י ז"ל

      שוב אתה מתחמק ממה שאני ואשר טוענים כלפיך ואדבר בשמי שלצורך ענייננו כאן לא מעסיקה אותי דעתך על קדמות הזוהר והאמת שבקבלה

      הפריע לי שטענת כלפי הרב ברקוביץ שהוא כתב מאמר ללא בסיס בתורה בעוד הקבלה היא אכן חלק בלתי נפרד מהשיח התורני גם אם אתה אישית לא מזדהה עם עובדה זו

    • למה התייחסת?

      שחז"ל גם קיבלו דברים זרים והשתילו אותם בתורה שלא כדין?

      וזו נראית לך התייחסות המאמינה במסורת העתקת השמועה של חז"ל?

  13. צבי,עבודה זרה הגדרתה עבודה ליישויות שאינן הקב"ה

    לקיחת המושג הזה לכל מה שאתה מתנגד לו היא לא רצינית והיא פשוט באה לבטל טיעונים במחי יד ובצורה לא מוצלחת

    רוחניות היא לא עבודה זרה ואם יש מיסטיקה אצל הגויים זה אומר שמיסטיקה אצלינו ישר תהיה פסולה?

    ואם עובדי האלילים מתפללים אז אנו שמתפללים גם לעובדי עבודה זרה נחשב?

    מאיפה ההגיון העקום הזה?

    בקיצור:אין דבר כזה אדם דתי לא רוחני בדיוק כמו שאין דבר כזה אתאיסט שמאמין בקב"ה או נוצרי שחושב שישו היה כופר

    • ה"רוחניות" שלכם היא ישות שאינה הקב"ה. המצאה שהתחילה מהקבלה. בכל הש"ס לא תמצא כזאת.

    • צבי,גם איסור שז"ל הוא רצון ה' שמבואר בכל הפוסקים ובגמ' בנידה דף יג

      וגם כל מה שאשר הזכיר על ענייני אוכל בהלכה זה גם רצון ה'

    • צבי,על מה שענית לי כאן נאמר "טענו בחיטים והודה לו בשעורים"

      דיברתי על היהדות האורתודוקסית לא על הנצרות והאיסלאם

      טענתי פשוט טענה עובדתית שמדובר במקורות קבילים ביהדות האורתודוקסית

      מה אמונתך האישית לכבי זה קשורה לעניין?

      • הבט, אינני טוען חס ושלום שכל הקבלה הבל ורעות רוח שאין לו מקום ביהדות. הרי חלק נכבד ממנה מקורו בטקסטים קדומים, לפעמים עד תקופת חז"ל. דעתי היא שהקבלה מכילה זמורות זרות רבות (הקיימות גם בדברי חז"ל אבל הרבה פחות), ואלו אינן תורה. הנידון דידן הוא אחת מאלו. ראה את המאמר בוויקי. מומלץ גם המאמר של תומר פרסיקו בנושא (חפש ברשת, ואם תשתמש בשם המפורש "אוננות" תמצא עוד הרבה מאמרים דומים).

  14. צבי,בש"ס מדברים רבות על תחומים אלו רק בשפה אחרת

    וגם אתה הודית שבש"ס יש דברים מיסטיים אלא שכהרגלך ישר טענת שמדובר בדברים שנאמרו על רקע הידע המדעי של התקופה וכיו"ב

    אז תחליט או כנוס או פטור ואל תחזיק את החבל משני צדדיו

    או שבש"ס לא מצאת שזה כתוב ואילו זה היה כתוב היית מקבל זאת ללא עוררין

    או שזה כתוב ואתה לא מקבל זאת גם שם
    מהסיבות המתוארות

    אתה פשוט מזגזג כל הזמן ואתה חושב שלא שמים לב

    • מה שאתה קורא "תחומים אלו" זה חלק מתמונת העולם של חז"ל, שעוסקת במציאות הפיזית (המיסטיקה הייתה בעיני חז"ל חלק מן המציאות הפיזית) ודבר אין לה עם "רוחניות".

    • צבי,קראתי את הערך בויקיפדיה עברית ואנגלית ואם לא שמת לב למאמר של פרסיקו הפניתי אותך

      אדרבה כמו שכתבתי לך גם אצל הרומאים זה לא נבע מתפיסה מדעית כי עם ערכית[הם גם התנגדו למילה משום שלשיטתם זו פגיעה מיותרת בגוף]

      ולגבי הקבלה-טענות רציניות על הכנסת קטעים זרים לזוה"ק היו ליעב"ץ זצ"ל בספרו "מטפחת ספרים"[מכיר?]

      הוא טען שהזוהר הוא קודש קודשים ומיוחס לרשב"י אך הוא אכן טען על חלקים ממנו שהם מושתלים ממקורות זרים

      דומני שרוב המקובלים לא קיבלו את ביקורתו

      ובכל אופן אם זה מה שאתה חושב הואיל ותוכיח כמו שהיעב"ץ עשה בספרו
      [אני מדבר כאן ספציפית על הנושאים הנידונים]

      ו"המוציא מחברו עליו הראיה" ואם אתה טוען טענה כה מרחיקת לכת שהרב ברקוביץ השתמש בקטעים קבליים שלשיטתך הם מזוייפים מעיקרא

      עשה זאת ללא התלהמות לא מנומקת של "ממבו ג'מבו"

      • מקובל להניח שאם משהו חסר מקור בתורה שבכתב והוא מופיע בתרבויות זרות עוד לפני שהגיע לתושב"ע אז הוא זמורה זרה.

        אגב, לא כל זמורה זרה ראויה לגיזום. יש הרבה מאוד הלכות שהגיעו מבחוץ, וכיוון שהתקבלו התקבלו והפכו להיות חלק מתורת משה לכל דבר ועניין. אבל מכיוון שזמורה זרה זאת כה רב נזקה, דעתי היא שיש לגזום אותה (אבל אין לעקור).

  15. צבי,חז"ל לא ראו את המיסטיקה כחלק מהמציאות הפיזית ואפילו הגמרא בברכות מדברת על העניין של הנשמה שקיימת אך אינה נראית

    מעניין שדווקא בתור לייבוביצ'יאני ורמבמיסט נלהב[אני אומר זאת מאחר שאתה אוהב מאוד להביא מובאות מהרמב"ם]

    שציטט כמה פעמים את הקדמת הרמב"ם לפירושו לפרק חלק

    אתה חושב שחז"ל אמרו דברים בסגנון זה על המציאות הפיזית

    בעוד הרמב"ם שאותו אתה מצטט כל הזמן מסביר שמוכרח הדבר שמדובר במשלים ורמזים

    • צבי,מה שאמרת מקובל להניח אצל שני סוגי אנשים:

      1.קראים
      2.אקדמאיים שאינם יראי שמיים

      אצל שלומי אמוני ישראל כלל לא מקובל להניח כך!

      אדרבה לפי הגישה המקובלת גם התושבע"פ היא מסורה ממשה רבינו ע"ה איש מפי איש

  16. צבי,ועוד דבר בשולי הדיון :

    ההמלצה שלי אליך היא לא לבנות יותר מידי על משחקי פז"ם נוסח "אני גדול ממך ויש לי יותר נסיון חיים"

    פניות מתנשאות כמו שפנית לאשר "תקשיב בחור צעיר"

    לא עושות רושם כאן על אף אחד וכמו שאשר העיר לך בצדק שבדיון מתייחסים לטענות ולא לטוענים

    וכמו שאני כתבתי לך שבהחלט יכול להיות שאדם צעיר פי כמה ממישהו מבין הרבה יותר בתחום מסויים עקב לימוד מוגבר בנושא מאשר המתדיין עימו המבוגר יותר שלא למד טוב את התחום

    אני לא מדבר כרגע ספציפית על הדיונים בניינו אלא באופן כללי

    אם אתה מראש בא בגישה של "אני מבוגר וחכם" בשביל מה אתה מתדיין עם מי שאתה לא מחשיב כבר שיח?

    שמא באת לא להתדיין אלא להביא את עמדתך ולקבל מחיאות כפיים?

    בקיצור:את גולני כבר עברנו מזמן ולא באנו כאן לדיונים כדי לשחק משחקי פז"ם

    כל אחד אומר את דעתו ואליה מתייחסים

    [טוב שלא צעקת אלי ולאשר "עד מתי" עם ציפייה שנענה לך(-:[

    עצה טובה קמ"ל

    • מקבל את ההמלצה אבל אל תגרור אותי. דבר בצניעות ובכבוד לדעות אחרים ותיענה בהתאם.

    • צבי,הגישה שאני מתאר היא בילת אין ההסתכלות האורתודוקסית לכל גווניה

      היא הייתה משותפת גם לרב קוק וגם לרב זוננפלד

      גם לחת"ם סופר וגם לרש"ר הירש

      רשימת הרבנים שהבאת בעבר לא כוללת רב אחד! שיסבור אחרת

      והאמת עד לעצמה

      תמצא לי רב אחד שדוגל בגישתך ונוכל לדון

      • לפחות כל מי שלמד איתי בישיבת הר עציון, ביניהם ראשי ישיבה ור"מים, לא מקבלים את הגישה הזאת.

        וכמובן שאין רגליים לטענתך לגבי רבנים בעבר.

        שוב דוגמה לצורת התבטאות שלך שהיא כולה קביעות מופרכות ללא ידיים ורגליים, הנאמרות בביטחון ובשחצנות כאילו אתה החכם בעולם.

  17. צבי,אני משתדל לדבר בכבוד לדעות אחרות

    אבל בעניין זה קשוט עצמך ואח"כ קשוט אחרים

    ודי לחכימא ברמיזא….

    • ראה את הנקודות של אברם. אין להם שום קשר אלי.

    • צבי,אני רוצה להזכירך שלא מארץ אבודה באת אלא מישיבה מוכרת מאוד

      כך שקצת קשה יהיה לעבוד עלי ככה

      אתה מדבר איתי על ישיבה שאחד מראשיה מתנגד גדול להכנסת המחקר התלמודי האקדמי ללימוד הישיבתי

      ושהאמונה במסורת חז"ל שהם העבירו את התורה שבעל פה איש מפי איש היא אבסולוטית

      דומני שהרב שרלו והרב בזק לא חושבים כמוך כלל
      בטח שלא הרב חיים נבון

      וודאי שלא ראשי הישיבה הרב עמיטל זצ"ל והרב ליכטנשטיין שליט"א

      אף לא אחד מהם מסתכל על דברי חז"ל כערבוביה של מסורות קדומות והשפעות סביבתיות שהתקדשו להיות כתורה מסיני

      כנראה שהתבלבלת בין ישיבת הגוש בה למדת למחלוקות למקרא ותלמוד מהאקדמיה

    • בקשר ל"קביעות מופרכות"-עיין בתגובתו של ש.צ לדבריו של אברם סעיף ו

      בהצלחה

  18. צבי,אל תסיט את הנושא לנקודות של אברם

    התכוונתי לבוטות שלך לכל דעה אלייה אתה לא מסכים

    נ.ב

    אני וש.צ השבנו כבר על הנקודות המונפצות של אברם

  19. צבי,מה אומר?

    אני כולי דמעות

    ואתה פשוט מופת לדיונים תרבותיים ללא התלהמות וללא זעקות שבר

    אולי באמת דיונים באותה קבוצת פייסבוק סגורה אליה שלחת קישור יעשו לך יותר טוב כאשר כל החבר'ה נמצאים שם ב"מגרש הביתי" כדברי אחד המתלהמים שם ושם לא תצטרך להתמודד עם מתנגדיך לדעה ונימוקיהם ותוכל לשפוך בוץ על ה"פונדמנטליסטים" כאוות נפשך לקול מחיאות הכפיים של החברים הנרגשים

    שא ברכה מאת ה'

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: