בכלא הזהויות / ירון אביטוב

קשיש מסתורי מצית מחדש עימות בין אסירים לשעבר מימי מלחמת האזרחים בספרד ופותח תיבה של חיפושי זהות. ספר המשך של הסופר הספרדי המצליח, הכתוב כפרק בסדרה


אסיר 
השמים

קרלוס רואיס סאפון

מספרדית: מונה גודאר

כנרת, זמורה־ביתן, 2012, 303 עמ‘

שמונה עשרה שנים לערך לאחר העימות ביניהם, שהתרחש בתא המשותף שחלקו בבית כלא ידוע לשמצה – עימות שהסתיים בשתי גוויות מטפוריות – חוזרים האסירים לשעבר פרמין וסלגאדו להתעמת בברצלונה של פוסט מלחמת האזרחים. מדובר בעימות בין שתי רוחות רפאים כביכול. פרמין סבר שסלגאדו מת אחרי שחנק אותו למוות במו ידיו, ואילו סלגאדו היה משוכנע שפרמין כבר נקבר מזמן. אבל פרמין חי וקיים, גם אם אינו קיים עבור המשטר האפל של הגנרל פרנקו.

המשך יבוא

'אסיר השמים', הרומן החדש של סאפון, הוא ספר שלישי בסדרה, המשך לרומנים הקודמים, 'צלה של הרוח' ו'משחקו של המלאך', שזכו להצלחה רבה ולספר המשך, כפי שגם 'אסיר השמים' יזכה קרוב לוודאי לספר המשך.

סאפון מחזיר אותנו לימים של פעם כאשר רומנים, כולל כמה מאלה של חתן פרס נובל לספרות יצחק בשביס זינגר ושל אחרים, התפרסמו בהמשכים בעיתונות ולאחר מכן כרוכים. זה טוב לסופר, זה טוב למו"לים ולחנויות הספרים, זה טוב לקוראים, אבל לא תמיד זה גם טוב לספרות. בקצב הזה, הסדרה של סאפון, הקרויה 'בית הקברות לספרים נשכחים', עוד עלולה להפוך למעין הארי פוטר של ספרד. גם אם יותר אינטלקטואלי ויותר למבוגרים. אולי זה לא כל כך מפתיע בהתחשב בעובדה שסאפון החל את הקריירה הספרותית שלו בסדרת ספרים לנוער.

אם להסתמך רק על הספר הנוכחי, הרי שסאפון הוא ללא ספק סופר חשוב, שמצדיק את השם הטוב שיצא לו. אולם התפיסה הזו של ספרים בהמשכים עלולה לעמוד לו לרועץ, כיוון שהסיום הקטוע של 'אסיר השמים', שנולד כנראה במיוחד לצורך ספר ההמשך, נראה מאולץ משהו וגורם לכך שספר מורכב, העוסק בחלקו בנושא כאוב – מלחמת האזרחים ומוראותיה – הפך לרומן בעל משקל נוצתי יותר.

סאפון מסביר אמנם בהערת פתיחה שמדובר בסדרת ספרים הכרוכים זה בזה באמצעות דמויות וקווי עלילה משותפים, ספרים השומרים על עצמאות ואפשר לקרוא אותם בסדר שהקורא יחפוץ, אולם הסיום מותיר תחושה ברורה של תסכית רדיו שיבוא לו המשך.

הכלכלה הספרדית שרויה בימינו במשבר עמוק, אולם הספרות הספרדית נמצאת בפריחה גדולה, שסאפון, כיום הסופר הספרדי המצליח ביותר בעולם (זוכה פרס פלנטה, הפרס החשוב ביותר לסופרים בשפה הספרדית), הוא מייצגה הבולט ביותר.

כלא ממנו משחרר רק המוותצילום: thinkstock

כלא ממנו משחרר רק המוות
צילום: thinkstock

הפריחה הזו קשורה כמדומה גם לכך שהיוצרים הספרדים מחטטים בפצעי העבר, פצעי משטרו של פרנקו ובמיוחד פצעי מלחמת האזרחים שגבתה קרבנות כבדים ומעובדת כעת לספרות.

'אסיר השמים' עוסק גם הוא בנושא זה. הוא מתרחש בשתי תקופות תוך קפיצות בזמנים. העלילה בזמן עבר מתרחשת בברצלונה בשנת 1939, ואילו העלילה בזמן הווה מתרחשת באותה העיר בשנת 1957. עלילת ההווה מתפצלת לסיפורי משנה, שכל אחד מהם מנסה לפתור חידה או תעלומה ומעלה חרסים סדוקים מן העבר. אותי עניין הפעם יותר העבר הסיפורי מאשר ההווה – העבר שעוסק במלחמת האזרחים, פצע שותת דם שטיפותיו מכתימות, לחיוב, חלק מדפי הספר ומעניקות לו משקל סגולי עמוק יותר מרובד ההווה.

סודות קבורים

הרומן עוסק בעימות בין עבר להווה. העבר שהכול רצו להדחיק צף ועולה ומאיים על חייהם של גיבורי הרומן. שני המרכזיים שבהם, דניאל ופרמין, הם חברים טובים העובדים בצוותא בחנות הספרים 'סמפרה ובניו', המנוהלת על ידי אביו של דניאל. לצד הידידות בין הגברים מתפתחת ידידות גם בין נשותיהם – בין אשתו היפה של דניאל ובין זו העומדת להתחתן עם פרמין, מבלי לדעת את סודותיו מן העבר.

פרמין מצליח לשמור על עברו בסוד, עד שיום אחד מבקר בחנות הספרים קשיש זר וצולע, רוכש ספר עתיק, ומשאירו בחנות עם הקדשה מסתורית: "לפרמין רומרו דה טורס אשר חזר מעולם המתים ומחזיק במפתח לעתיד" (עמ' 23). ביקורו של הזר המסתורי מטלטל את כולם. דניאל יוצא למעקב אחריו בניסיון כושל לברר את זהותו, ואילו פרמין עצמו, שנעדר מהחנות בשעת הביקור אך מנחש במי המדובר, מזהיר את דניאל להתרחק מהאיש המקולל ומכספו המקולל אף יותר.

ביקורו של הזר פותח בפני דניאל הזדמנות לגלות את זהותו האמיתית שלו עצמו ושל חברו הטוב פרמין, הנאלץ לגולל בפניו את קורותיו. פרמין חסך אותם ממנו קודם לכן כדי להגן עליו מפני מה שהוא מכנה 'האמת'. אבל למעשה רצה להגן גם על עצמו, והעדיף לקבור את האמת עמוק בתוכו ולפתוח בחיים חדשים. אלא שסודות קשה לשמור לנצח.

פרמין נכלא בכלא מונז'ואק, שממנו משחרר רק המוות. כשהוא מתעניין לדעת ממה מת קודמו לתא, הוא נענה על ידי האסירים: "כאן מתים רק מלהיות כאן. לא צריך יותר מזה" (עמ' 78). פרמין נעצר במהלך מלחמת האזרחים והושלך כסחבה, עירום ופצוע, לתוך תא אפל, תא מספר 13. את פניו קידם אסיר מת. למרות הקבס שמציף אותו, הוא מפשיט את הגווייה מהשק המצחין שבו היא נעטפה ולובש אותו בעצמו, כדי להגן על עצמו מפני הקור. שק המתים הזה יחזור בהמשך לעלילה ויעניק לפרמין סיכוי להימלט אל החופש, שבליל כליאתו נראה כדבר המופרך וחסר הסיכוי ביותר עלי אדמות.

פרמין מתוודע בכלא אל האסיר דוויד מרטין, סופר שנטרפה דעתו, שאת ספריו הוא קרא, וגם אל מנהל הכלא, מאוריסיו ואלס, אינטלקטואל אכזר, היודע לצטט סופרים ומשוררים אבל מקבל חסדים מנשות האסירים ומורה לירות למוות בכל אסיר שעולה החשק מלפניו להרוג.

המנהל מנסה לקרב אליו שניים מהאסירים, את מרטין ואת פרמין. את האחרון הוא מנסה לגייס כמדובבם של אסירים אחרים ומטיל עליו שתי משימות. האחת, לחלץ מפיו של שכנו החדש לתא, סלגאדו, שכיר חרב קומוניסטי שרצח ושדד משפחת עשירים, היכן הוא מחביא את הון העתק ששדד, ומפיו של הסופר מרטין היכן שוכן בית הקברות הסודי לספרים נשכחים.

סלגאדו שומר על הסוד בקנאות ומשלם על כך ביד כרותה, ולימים הוא יחזור להתעמת עם פרמין. למרטין מגיש המנהל כמה כתבי יד גרפומניים שכתב, ודורש ממנו לשמש כסופר הצללים שלו אם חייו יקרים לו. במקום לכתוב עבור המנהל את הספר שביקש, כותב מרטין את "משחקו של המלאך" – משחק של סאפון עצמו הקורץ לקוראיו ומתכתב עם יצירותיו הקודמות.

זהות מתעתעת

הסופר מרטין הוא זה שמציע לפרמין את הרעיון כיצד להימלט מהכלא, בריחה שהופכת אותו למעשה למת בעיני החוק. בתמורה הוא משביע את פרמין שלאחר צאתו לחופשי ישגיח על אהובתו הצעירה איזבלה ועל בנה דניאל. פרמין מגלה לחברו הטוב דניאל שאמו למעשה הורעלה על ידי מנהל הכלא, ושמרטין אולי היה קצת יותר מידיד שלה, מה שיוצר את התחושה אצל דניאל שאולי הוא אינו בנו של אביו אלא בנו של הסופר, אפשרות שפרמין המתעתע מוחק באותה נשימה שבה הועלתה.

פרמין חד הלשון מגלה גם לחברו ששמו למעשה לא פרמין. פעמיים ניסה פרמין למחוק את עברו, ובזכות כך מתפתח ברומן סיפור מורכב על זהויות כפולות. לא רק הביקור של הזר מעמת את פרמין עם עברו אלא גם חתונתו המתקרבת. ללא מסמכים המעידים על זהותו, האמיתית או הבדויה, פרמין למעשה אינו יכול להינשא לאהובתו ברנדה. במשך כמעט עשרים שנה הוא נחשב למת, אולם האבסורד הוא שזהותו, שנמחקה עם מותו המדומה, היא למעשה זהות בדויה של לוחם שוורים שאימץ לעצמו. כך מתרחש סיפור של זהות בתוך זהות בתוך זהות, מעין המצאת הזהות, שלפיה אדם מנסה להמציא את זהותו בכל פעם מחדש.

בעקבות וידויו של פרמין מנסה דניאל להתחקות אחר מאוריסיו ואלס, מנהל הכלא לשעבר שהפך בהמשך לשר התרבות הידוע ובעל הוצאת ספרים תמנונית השולחת זרועות גם לעבר אשתו היפה (של דניאל). הכול מנסים להניא את דניאל מלחפש את הדמות השטנית הזו, המצטיירת בעיני כול בימי פרנקו כ"משיח שצמח מקרב אנשי הרוח במדינה" (202), עד שיום אחד האיש שהעלים אנשים נעלם בעצמו.

הרומן כתוב בתערובת של סיפור זהות וגורל, העוסק באינטלקטואליות וספרות, סיפור אנושי על פצע לאומי, ואולי יותר מכול – סיפור בלשי, מסתורי ומעט מאגי, שבו כולם מחפשים פתרונות לתעלומות קונקרטיות מן העבר, המשפיעות על חייהם, במקביל לחיפוש הזהות של עצמם.

סיום הספר משאיר את הקורא בלא מעט סימני שאלה. זהו סוף קטוע במכוון, המשאיר טעם של עוד, אבל גם משאיר שאלות בלי מענה ותעלומות בלי פתרון ברור.

סיום זה מקטין אמנם במקצת את סגולותיו של הרומן, אבל הוא יכול לעשות חשק לקרוא לא רק את ספר ההמשך שטרם ראה אור, אלא בעיקר את שני הספרים הקודמים בסדרה, 'משחקו של המלאך' ו'צלה של הרוח', המטילים צל ארוך על 'אסיר השמים', אבל לא כזה שמעיב על הקריאה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ח' טבת תשע"ג, 21.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בדצמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון ויגש תשע"ג - 802, סיפורת ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: