אלופים מאדום וגיבורים בריטיים / חיותה דויטש

טקסטים שאינם מתעדכנים – צפויים למות. מה שנכון לגבי מקורות קדומים נכון גם לספרות מודרנית ולסדרות סרטים. בין בונד למתתיהו

שלושת הכרכים של כתבי שרלוק הולמס שולחים בי מבט תמה: באמת נראה לך שתספיקי לעשות עלינו 'סיום' בחנוכה? לא צריך להיות שרלוק, הם משתעלים, כדי ללמוד מהנתונים המצטברים שאין למיזם שום סיכוי. צודקים. הסיבה שנדרשתי אליהם היא צפייה מתמשכת בשישה פרקים, בני שעה וחצי כל אחד, של סדרת טלוויזיה משובחת (בי.בי.סי) המותאמת לזמננו ומבוססת על סיפוריו של ארתור קונן דויל.

לשרלוק המעודכן יש טלפון נייד, מחשב, וגישה למעבדת כימיה משוכללת. במקום ללמוד פרטי פרטים על האדם שמולו ממקל ההליכה שלו, הוא לומד עליו מסימני השפשוף במכשיר האייפון שהוא אוחז. כשהוא מקבל הודעת טקסט לנייד שלו, האותיות רצות על המסך הרחב. כשהוא מעיף מבט סביב ו"קורא" את המתרחש בחדר הופך מוחו, ויזואלית, למסך מחשב שעובדות ומספרים 'רצים' עליו. בדיוק כמו הרובוט בסרטי 'שליחות קטלנית'.

כל הוודאויות נשברות, ואולי אפילו הולמס אינו האיש שהינו. מתוך 'שרלוק'

כל הוודאויות נשברות, ואולי אפילו הולמס אינו האיש שהינו. מתוך 'שרלוק'

במקום רשימות לעיתון כותב ד"ר ווטסון, איך לא, בלוג באינטרנט שבו הוא מתאר את חקירותיו של הולמס. הבלוג צובר צפיות רבות והופך את הגולשים בו למעריציו של הבלש הדגול. ככל ששולטים יותר בפרטי יצירת המקור כך נהנים יותר מן המשחק ששיחקו התסריטאי והבמאי בדמות הספרותית שנולדה במאה התשע עשרה וגלשה למאה העשרים על מנת להפציע שוב, כמאה שנה מאוחר יותר, בגרסת המאה העשרים ואחת.

שינויים רבים נעשו בדמויות ובעלילות כדי להתאימן לסדרה מעודכנת בעולם חדש. החשוב והפילוסופי שבהם קשור למזימתו של היריב. בספר מאיים מוריארטי, הארכי־נבל ויריבו המושבע של שרלוק, על חייו. בסדרה הוא לא רק מאיים על חייו, אלא על עצם זהותו כאדם ישר וכבלש גאון. העולם הפוסטמודרני מאפשר את מה שבמאה התשע עשרה הוא בלתי אפשרי: שבירת הוודאויות, כולל האמת הבסיסית והיסודית ביותר – ששרלוק הולמס הוא האיש שהינו. כשם שדמבלדור, המהווה להארי פוטר משענת יציבה של אמת ונוחם, הופך בסיוע תקשורת עוינת ואינטרסים מרושעים לאיש מפוקפק, גם שרלוק יכול להצטייר כמתחזה ושרלטן. שום דבר כבר לא אלמנטרי עוד בעולמנו, ווטסון ידידי.

רחובות הנהר

"ואהלי במה לאהליבמה / ואהליבה מה תייחל וכמה"

(מתוך השיר 'יונה נשאתה' לר' יהודה הלוי)

"בימים ההם בזמן הזה" אנחנו אומרים בכל הדלקת נרות. פנינו אל העבר ואל העתיד בו בזמן. המבט הכפול, הדו כיווני, קדימה ואחורה, הוא טבע שני לנו, בני האדם. חשבתי על כך לפני שבועיים, בפרשת וישלח, כשקראנו את רשימת אלופי אדום. למרות שמדובר ברשימה מייגעת וחסרת פואנטה, הצלחתי למצוא בה מטעמים כאשר אהבתי: אהליבמה העיפה אותי חזרה למכללה, לשיעוריו של פרופ' אפרים חזן על שירת ספרד בימי הביניים, ולצימוד המשולש, הנדיר, בשירו של ריה"ל (המופיע כאן למעלה). שאול מרחובות הנהר – לכאורה אלוף אדומי אלמוני ובעצם אדם שתרם לאורי צבי גרינברג את הכותרת לספר שיריו, על עוץ שמעבר לקשת אני באמת לא מוכרחה לדבר וכך גם על חושם או יובב. מהיטבאל בת מטרד אמנם טרם זכתה למימוש הראוי לה בספרותנו, אבל  מבט חטוף בשם שלה מלמד שזה לא ייקח לה הרבה זמן.

מה שאני מנסה לומר כאן, מעבר לאקטואליית חנוכה יוונית (אדומית), הוא שברגע שהוחלט שרשימת אלופי אדום הארוכה, המשונה והלא מוכרת תיכלל בתוך הקאנון המקודש שלנו, ההיסטוריה, הזיכרון והספרות התחילו לשחק, והמשחק הוא משחק מהנה, עשיר ורב קומות.

מתברר שבני אדם עושים את זה שוב ושוב, בכל התרבויות. שם או מושג שהיו בעלי משמעות בתקופה מסוימת ומשמעותם אבדה צפויים להתאבן ולמות אם לא יעברו עיבוד מחדש והתאמה לרוח הזמן. שרלוק הולמס הוא דוגמה אחת. גם הדוגמה השנייה עוסקת בגיבור בריטי, ידוע שם ועתיר זכויות, אף הוא נולד מן הספרות ועבר לקולנוע. וגם הוא בחלוף השנים נזקק לעדכון ועבר מהפך.

איזהו גיבור

סקייפול, הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד, שואל את השאלה הלא נעימה, הארספואטית, באופן ישיר: האם ג'יימס בונד, כגיבור בן העולם הישן, לא מיצה את עצמו? מי צריך גיבור מזדקן בעולם ממוחשב, טכנולוגי, מלא כוחות צעירים ומבריקים?

את דמותו של ג'יימס בונד יצר סופר בריטי, איאן פלמינג. הקולנוע עשה ממנו אייקון תרבותי של ממש. הסרטים הפכו לז'אנר בעל רכיבים קבועים: נבל מרושע שלא בוחל בהרס העולם, סוכן ממשלת הוד מלכותה הניצב מולו, מופעל על ידי דמות מסתורית ושמה 'אם' ובדרך נעזר בפעלולים ואביזרים דמיוניים שמכין למענו 'קיו'.

נשים יפות ואלימות מסוגננת היו מרכיב מרכזי בסרטי ג'יימס בונד, ממש כמו כוס הוויסקי המפורסמת ומשפט ההיכרות הקצבי שהפך לקלסיקה – "השם הוא בונד. ג'יימס בונד". שחקנים התחלפו, במאים התחלפו, ברית המועצות נפלה, ציר העלילה והנבל עברו תמורות מתמורות שונות, אבל העיקרון הבסיסי נשאר: ג'יימס בונד הוא גבר נאה, פיקח וחזק אבל חלול כצינור, נטול עולם פנימי או עומק פסיכולוגי.

סרטי קולנוע, סדרות וספרים רבים שבמרכזם גיבור כריזמטי הלוחם ברשע הושפעו בדרך זו או אחרת מג'יימס בונד. סדרת סרטי  'מת לחיות', למשל. ועדיין: גיבורה (המגולם על ידי ברוס ויליס) נוצר מראש כשיש לו סיפור חיים, רקע אישי ספציפי ואישיות, מתוך הבנה שמאבקים פיזיים בין טוב לרע כבר לא מעניינים אם לא מתלווה אליהם שכבת עומק פסיכולוגית.

בשלב מסוים הבינו גם יוצרי הסדרה שכדי שבונד, גיבור שנוצר לפני למעלה מחמישים שנה,  ימשיך להיות משמעותי, עליו לעבור ניתוח להשתלת היסטוריה וריבוד פסיכולוגי. צפייה ב'סקייפול', הסרט האחרון בסדרה שמוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע בארץ ובעולם, מלמדת שהניתוח הצליח והז'אנר התעדכן: לבונד יש עבר, סצנות השיא של הסרט מצולמות באחוזת ילדותו, היו לו הורים, וטראומת ילדות עיצבה את אישיותו.

סצנת הפתיחה האקספוזיציונית היא מרדף מרהיב שבמהלכו בונד כמעט נהרג כתוצאה מהוראה ישירה של הממונים עליו. הוא מלקק את פצעיו, וכשהוד מלכותה זקוקה לו – הוא מתייצב לשירות למרות הכעס. יריבו, כך מתברר, היה בסיטואציה זהה, אבל בחר בדרך הפוכה: לכעוס, לנקום, להרוס. איזהו גיבור? שואל הסרט כאילו הוא סמינריון לחנוכה, מה מבדיל בינו לבין יריבו הנבל? מימי מתתיהו ועד שרלוק ובונד התשובה לא השתנתה: הנכונות להזיז הצידה את האגו, להתייצב ולמסור את הנפש.

 שרלוק

סדרת טלוויזיה של ה־BBC.

יוצרים: סטיבן מופט ומארק גאטיס

יס VOD

סקייפול (ג'יימסבונד)

במאי: סם מנדז. ארה"ב, 2012

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', א' טבת תשע"ג, 14.12.2012

מודעות פרסומת

פורסמה ב-17 בדצמבר 2012, ב-גיליון מקץ תשע"ג - 801, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש ותויגה ב-, , , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: