פשוט ללמוד רמב"ם / יהודה זולדן

הפירוש בסדרת 'יד פשוטה' מציע הבנה, סדר והיגיון בכתבי הרמב"ם, ללא פלפולים מיותרים. כרכי ספר שופטים מזמנים דיון רלוונטי בסוגיות שהתחדשו עם עצמאות ישראל

משנה תורה לרמב"ם עם פירוש יד פשוטה

ספר שופטים

נחום אליעזר רבינוביץ'

מעליות וקורן, תשע"א, ג' כרכים (691, 668, 709 עמ')

בחיבור משנה תורה של הרמב"ם עסקו רבים ומזוויות מגוונות: חיפוש אחר הנוסח המקורי והמדויק, פרשנויות מקומיות ונקודתיות ותובנות עקרוניות הנלמדות מההלכות ומאופן הצגת הדברים. מהספרות הפרשנית הענפה והמגוונת שיש על כתבי הרמב"ם ניתן לקבל את הרושם שכמעט הכול כבר נאמר. לפחות ביחס לספרים מסוימים ובמיוחד אלו שתוכניהם נלמדים בישיבות, כספרי אהבה, זמנים, נשים, קנין ונזיקין. אך לא כן הוא.

הרב נחום רבינוביץ', המשמש למעלה משלושים שנה ראש ישיבת ההסדר ברכת משה במעלה אדומים, נחשב מומחה למשנתו של הרמב"ם. מומחיות זאת ניכרת בסדרת ספריו על הרמב"ם 'יד פשוטה'. עד עתה יצאו פירושים לספרי המדע, אהבה, זמנים, נשים, נזקים ומשפטים, ולהלכות שמיטה ויובל מספר זרעים. כעת הוא זיכה אותנו בשלושה כרכים על ספר שופטים של הרמב"ם.

ספריית הרמב"ם

בעולם הישיבות נפוצים מאוד העיון והדקדוק בפסקי הרמב"ם בסוגיה הנלמדת. במקומות רבים העיון מתאפיין בהצגת סתירות לוגיות בפסקי הרמב"ם ויישוב הסתירות נעשה באמצעות 'חקירה': מהי הגדרת הנושא או העניין הנלמד, כשההנחה היא שלפנינו שני דינים שונים (ביידיש: 'צווי דינים'). לשני הדינים השונים יש מבנים או סכמות די קבועות: דין באדם ודין בחפץ (גברא וחפצא); צד איסור וצד ממון; מעשה או תוצאה וכיוצא בזה. בעולם זה נאמרים ונכתבים 'מהלכים' מפולפלים לשם הבנת משפט או אף מילה בדברי הרמב"ם, עד שלעתים הלומד התם שואל את עצמו: לו הרמב"ם היה מקשיב לשיעור הזה, האם היה מבין את כל מה שנאמר בכוונותיו?

בהקשר זה, פירוש 'יד פשוטה' שונה מאחרים ומיוחד במינו. בפתח כל ספר, וכן בפתחו של כל נושא חדש, יש מבוא שבו מוסבר מה היה הציר המארגן של כתיבת הספר, ושל סדר ההלכות על־פי הנושאים השונים. המטרה היא לתת למעיין וללומד תמונה כוללת ולהסביר את ההיגיון שבסדר הפנימי של הספר, ובמקומו בין ספרי הי"ד החזקה.

הרמב"ם קרא לחדש את הסמיכה. הסנהדרין החדשה
צילום: פלאש 90

הדיון בכל הלכה מבוסס על שלושה עקרונות: א. בחירת כתב היד המעולה והמדויק ביותר של הרמב"ם. ב. פרשנות על בסיס חיפוש מתמיד אחר ספרייתו המשוערת של הרמב"ם. ההנחה היא שהרמב"ם כתב את הלכותיו בהסתמך על פסוקי המקרא ועל ספרות התנאים והאמוראים ופרשנותה כפי שהייתה מקובלת ומועברת מדור לדור אצל הגאונים והראשונים שקדמו לו. ג. על בסיס ההנחה שהרמב"ם בכתביו גם מפרש את עצמו, יש לסנכרן התייחסויות מקבילות של הרמב"ם בכתביו האחרים: פירוש המשנה, תשובותיו, מורה הנבוכים, ואף בכתבי בנו ר' אברהם בן הרמב"ם ועוד, ועל פי המכלול יש להסביר את כוונותיו. תמהיל של שלושת העקרונות הללו יוצר את הפרשנות לכל הלכה. כל זה יחד עם דייקנות בלשון הרמב"ם ורצון להבין באופן ישר ובהיר את כוונתו וללא פלפולים מיותרים.

בשער לספר שופטים הסביר הרב רבינוביץ' שארבעה־עשר ספרי משנה תורה לרמב"ם בנויים משתי סדרות של שבעה ספרים כל אחת. הסדרה הראשונה (ספר המדע, אהבה, זמנים, נשים, קדושה, הפלאה, זרעים) מקיפה את מצוות היחיד, ובדרך אגב מופיעים בה חיובי הציבור הנלווים לענייני היחיד; הסדרה השנייה (ספר עבודה, קרבנות, טהרה, נזקים, קנין, משפטים, שופטים) עוסקת בצורכי החברה, בכלל ישראל ובחובות הציבור, ודרך אגב גם בענייני היחיד.

ספר שופטים מסיים את הסדרה השנייה. הרמב"ם פתח בהלכות סנהדרין והעונשין המסורין להן, המשיך בהלכות עדות, שהרי על פי עדים ציוותה התורה לשפוט ולדון, ומשם להלכות ממרים, שבהן מוגדרת סמכות בית הדין הגדול לחוקק ולתקן תקנות. היחידה הבאה עוסקת בהלכות אבל על מת, מאחר ששם עוסק הרמב"ם בקבורה ובאבלות של הרוגי בית דין, והיחידה האחרונה היא הלכות מלכים שבה דיני מלך ישראל ומלך המשיח.

כתיבת הלכות בנושאים כמו הלכות סנהדרין, הלכות ממרים והלכות מלכים, כולל הלכות מלך מבית דוד – מלך המשיח, היא חידוש של הרמב"ם. לא היה לפניו מי שכתב משנה סדורה וברורה בעניין. לדברי הרב רבינוביץ' הסיבה לכך היא שהרמב"ם סבר (על פי דבריו בהלכות מלכים יא, ד) כי "יש אפשרות של הקמת מלכות ישראל ואפילו עם מלך מבית דוד, טרם ביאת הגואל שהבטיחה עליו תורה. מעתה ייתכן גם שתחזור המלכות לישראל ויעמוד מלך שאינו מבית דוד, וצריך לפרש את דינו ומעמדו. והרי אנו זכינו בחסדי ה' לראות בשוב עם ישראל לארצו, והקים מלכות עצמאית, ולא נתמנה מלך כי אם שלטון מסוג אחר" (חלק א, עמ' ה. כך גם בעמ' עו, ובחלק ג עמ' תרפה). מכאן שהעיון בהלכות שבספר שופטים לא נועד רק להבין את דברי הרמב"ם, ויש לו השלכות מעשיות.

חידוש הסנהדרין

הרמב"ם גם טען שאפשר להחזיר עטרה ליושנה ולהקים מחדש את מוסד הסנהדרין. כך הוא כתב בפירושו למשנה, וכך כתב גם במשנה תורה (הל' סנהדרין ד, יא): "נראין לי הדברים שאם הסכימו כל החכמים שבארץ ישראל למנות דיינין ולסמוך אותן – הרי אלו סמוכים ויש להם לדון דיני קנסות, ויש להם לסמוך לאחרים. אם כן למה היו החכמים מצטערין על הסמיכה כדי שלא יבטלו דיני קנסות מישראל? לפי שישראל מפוזרין, ואי אפשר שיסכימו כולן. ואם היה שם סמוך מפי סמוך אינו צריך דעת כולן אלא דן דיני קנסות, שהרי נסמך מפי בית דין,  והדבר צריך הכרע".

הרמב"ם חידש וטען שבהסכמת כל החכמים שבארץ ישראל על דיינים מסוימים ניתן לחדש את הסמיכה ולדון דיני קנסות, וסיים הלכה זו בביטוי לא שגרתי: "והדבר צריך הכרע". הרב רבינוביץ' הזכיר שבוויכוח הגדול על חידוש הסמיכה בזמן הרב יעקב בי רב, רבה של צפת לפני קרוב לחמש מאות שנה, היו שהבינו שהרמב"ם הסתפק בדין, וחזר בו ממה שכתב בוודאות בפירושו למשנה, ולפיכך אין לסמוך על דבריו ולחדש את הסמיכה. הסבר זה היה נפוץ והוזכר בספרים רבים שדנו באפשרות לחדש את הסמיכה.

לדברי הרב רבינוביץ' פירוש זה לרמב"ם הוא חריג ומוזר. לדבריו, כוונת הרמב"ם היא שעל כל החכמים להתכנס יחד, ולהכריע על־פי רוב את מי למנות. אלא שקשה לעשות כן, "מאחר שישראל מפוזרים ואי אפשר שיסכימו כולן" אפילו להתכנס ולעמוד למניין ביחד (חלק א עמ' ו, ועמ' קמא). בהלכה זו קרא הרמב"ם להכריע בעניין ולחדש את הסמיכה.

הרב רבינוביץ' מציין בהערה שהוא ראה פרשנות דומה לדבריו בספר "יד רא"ם" (תל אביב תש"ך)  בתשובה של הרב זאב וולף ראדונסקי. כדאי לציין שדברים ברוח זו ובהרחבה רבה כתב פרופ' אליאב שוחטמן ("והדבר צריך הכרע": לבירור דעת הרמב"ם בשאלת חידוש הסמיכה, בתוך: 'שנתון המשפט העברי', יד־טו (תשמ"ח־תשמ"ט), עמ' 243־217).

פרשנות פשוטה ומקורית לדברי הרמב"ם מציע הרב רבינוביץ' בעניין חובת בני נוח לקיים את מצוות "דינין" מבין שבע מצוות בני נוח (הלכות מלכים ט, יד): "וכיצד הן מצווין על הדינין? חייבין להושיב דיינים ושופטים בכל פלך ופלך לדון בשש מצוות אלו, ולהזהיר את העם, …ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו".

הרב רבינוביץ' מציין שיש שפירשו את דברי הרמב"ם כך שהוא מחייב כל בן נח, גם מי שאינו דיין ולא שופט, אם לא הרג בעל עברה, ומתוך כך הקשו קושיות רבות על הרמב"ם. כוונתו היא לדברי רמב"ן (בראשית לד, יב). לפי הסברו ב'יד פשוטה' אין זו כוונת הרמב"ם. הרמב"ם השתמש במינוח מיוחד, "כל בעלי שכם", ביטוי המופיע גם בספר יהושע (כד, יא), והמפרשים ביארו שהכוונה היא לגדולי העיר, שופטי העיר והזקנים.

בפסוקי התורה בעניין שכם נאמר במפורש: "ויבוא חמור ושכם בנו אל שער עירם" (בראשית לד, כ); "וישמעו אל חמור ואל שכם בנו כל יוצאי שער עירו וימולו כל זכר כל יצאי שער עירו" (שם כד). 'שער' בלשון המקרא במקומות רבים הוא בית הדין. "מעתה ברור הוא שרבנו מפרש שישבו זקני העיר ושופטיה בשער העיר, ואליהם באו חמור ושכם בנו בעצתם. והדיינים ראו וידעו את הנעשה ולא דנו אותם. הכתוב מדגיש שנימולו רק 'יוצאי שער עירו', כלומר הדיינים והשופטים יצאו להימול, ורק אותם בלבד הרגו שמעון ולוי. אלא שגם האחים נהגו שלא כהוגן שהרי לא העמידו את בעלי שכם לדין, והרגו אותם בעורמה בלא דיין ובלא עדות, ועל כן קללם אביהם". שמעון ולוי הרגו לפיכך רק את המעורבים בעניין ולא את כל בני העיר.

סדרת ספרי 'יד פשוטה' על הרמב"ם מעניקה ללומדים זווית אחרת ושונה ממה שהתקבל והתפשט אצל לומדי הרמב"ם, בעיקר בישיבות. לא עוד פלפולים מסועפים ובניין מגדלים שלעתים פורחים באוויר וללא כל זיקה משמעותית לכתוב בספריו. כשמה כן היא – הבנה פשוטה וישרה. הלימוד בהלכות שבספר שופטים מעשיר את העיון והדיון בשאלות רלוונטיות, כיישום משפטי התורה, היחס למיעוטים ועוד, שמעסיקות את הציבור מאז שיבת עם ישראל לארצו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט"ז כסלו תשע"ג, 30.11.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-30 בנובמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון וישלח תשע"ג - 799, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: