מקדש מלך / זאב ויטמן

ההתגלות ליעקב בבית אל מעוררת את השאלה מדוע לא נבנה בו המקדש. ההבנה כי בית אל היא שילה פותרת תמיהה זו מכיוון מפתיע

חלום הסולם סתום הוא. ועל כך נאמר בפסיקתא זוטרתי לרבי טוביה בן אליעזר: "דע כי כל חלומות מצינו פתרונם, חוץ מן חלום זה שאין לו פתרון בתורה". כל פרשני המקרא ניסו להבין את משמעות המראה של המלאכים העולים והיורדים בסולם. האברבנאל, לדוגמה, מביא שמונה הסברים לדבר, אך הוא דוחה את כולם ומציע פירוש משלו. אחריו ניסו עוד פרשנים רבים נוספים, עד לפרשני דורנו, לפתור את חידת משמעות חלום הסולם.

לכאורה נראה שפתרון החלום מפורש בפסוקים עצמם, ולא עוד אלא שיעקב עצמו הוא זה שפותר את החלום באומרו "מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱ־לֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם". מהיכן לו ליעקב שהמקום נורא וכאן בית א־להים ושער השמים? אין זאת אלא מחמת פרשנותו למראה המלאכים היורדים מהשמים לארץ וחוזרים לשמים באמצעות הסולם הניצב מעליו. יעקב מבין שכאן מקום הקשר והחיבור שבין השמים והארץ, ולכן כאן הוא המקום המתאים יותר מכול להעמיד את בית הא־לוהים, המחבר ומקשר את האדם לא־לוהיו. זהו המקום שבו הקב"ה יורד להשרות שכינתו ולדבר אל האדם, והוא גם המקום שבו האדם מתפלל ועובד את הקב"ה.

אשר על כן, ממהר יעקב להעמיד במקום מצבה, לקרוא למקום בית אל – כלומר, המקום הראוי לביתו של הא־ל – ולנדור נדר שבסופו הוא מבטיח שאם ה' ישמור עליו וישיב אותו בשלום – "הָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱ־לֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ". יעקב מתחייב לבנות במקום את בית המקדש – בית הא־לוהים – ולהביא לשם את מעשרותיו.

איור: מנחם הלברשטט

לצד המלך

לכאורה זהו הפירוש הפשוט של החלום, ואכן כך נטה לפרשו האברבנאל. אך מדוע לא פירשו אותו כך גם המפרשים האחרים? נראה שהסיבה לכך היא שפירוש זה מעורר שאלה קשה ומטרידה עד מאוד. אם אכן זו משמעות החלום מדוע לא נבנה בית המקדש בבית אל אלא בירושלים? והרי בית אל היא המקום שיועד מגבוה להיות בית א־לוהים? השאלה מתעצמת לאור העובדה שבבית אל הקים ירבעם את מקדש העגלים שלו, שהוא מקדשם של החוטאים המתנתקים מהמקדש "האמיתי" שבירושלים.

רש"י, שהוטרד משאלות אלו, רומז בפירושו לשלושה תירוצים על דרך הדרש. האחד הוא שהסולם עמד בשיפוע, ואף על פי שיעקב ישן בבית אל ומעליו היה ראש הסולם הרי שמרכז הסולם היה מעל ירושלים. השני הוא שבית אל שבפרשתנו היא ירושלים (ויש אומרים שהאבן היא אבן השתייה); והשלישי הוא שהר המוריה נעקר ובא לבית אל. מגמת כל הפירושים הללו היא אחת – להעתיק את מקום שער השמים הראוי להשראת השכינה ולבניין בית המקדש לירושלים.

שאלה נוספת ומטרידה לא פחות נוגעת למקום המשכן. אנו יודעים שעם כניסת בני ישראל לארץ נבנה המשכן בשילה, כפי שנאמר בספר יהושע: "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד". ומדוע בשילה? והרי המקום הראוי למשכן הוא ירושלים?

נראה שהמפתח לכל השאלות הללו טמון בצורך שבית המקדש יהיה צמוד לבית המלך ומשכנו, שכן קיים קשר הדוק בין בית המלך המולך על הארץ ובין ביתו של מלך מלכי המלכים – א־לוהי השמים. מבחינה זו, בית אל השוכנת בבנימין הינה המקום הראוי לבית המקדש לא רק מבחינת סגולת המקום אלא גם מבחינת העובדה שהמלך הראשון של ישראל שהיה אמור לבנות את המקדש היה שאול משבט בנימין. כאשר עוברת המלוכה מבנימין לבית דוד משבט יהודה ושלמה בונה את בית המקדש הוא מועתק לנחלת יהודה, שבה נמצא בית המלך, וכדי שלא להתנתק מהמקום המקורי בנחלת בנימין מקומו נקבע בירושלים הנמצאת בגבול בנימין ויהודה.

ומדוע נבנה תחילה המשכן בשילה שבמרכז נחלת אפרים? ייתכן שהסיבה לכך היא שאפרים הוא שבטו של יהושע בן נון – המנהיג שמכניס את בני ישראל לארץ והבונה את משכן הקבע בארץ. אילו המלוכה לא הייתה נעקרת משבט בנימין, ושאול או יורשיו היו בונים את בית המקדש, ייתכן מאוד שהוא אכן היה נבנה לאחר מכן במקום המקורי בבית אל השוכנת בגבול בנימין ואפרים. כך הוא היה עובר לנחלת בנימין מבלי להעתיקו לחלוטין מנחלת אפרים.

אלא שעדיין קשה להבין מדוע מלכתחילה לא נקבע המשכן בבית אל הנמצאת על גבול אפרים ובנימין, והרי מקום זה הינו גם המקום המקורי והראוי להקמת בית המקדש וגם המקום המתאים מבחינת היותו בגבול שבט אפרים?

מקומות זהים

תמיהה זו מובילה אל האפשרות כי שילה ובית אל אינם מקומות שונים או לפחות אינם רחוקים זה מזה, כפי שהיום אנו מזהים אותם – במרחק 12 ק"מ זה מזה. חז"ל אומרים שכל המקומות שבהם שרתה שכינה – שילה, גבעון וירושלים – היו בנחלת שבט בנימין, ומכאן שלדעתם שילה איננה ממוקמת במרכז נחלת שבט אפרים אלא בנחלת בנימין. כך גם דעתו של רבי אשתורי הפרחי בספרו 'כפתור ופרח'. הוא מתאר את מסלול הליכתו בארץ וכותב (פרק יא) "דרום שילה הוא בית אל", ושתיהן שוכנות בגבול אפרים ובנימין.

ואף על פי שהמקרא מתאר את שילה בספר שופטים כשוכנת צפונית לבית אל – "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה" – יש לומר, כפי שמתאר ר' אשתורי הפרחי, שהן כנראה סמוכות מאוד זו לזו, באופן שגם שילה השוכנת מעט צפונית לבית אל נחשבת לשער השמים.

ראיה חזקה לחפיפה שבין בית אל ובין שילה עולה מהפסוק בפרשת פילגש בגבעה, שבו כתוב: "וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵא־לֹהִים וַיֹּאמְרוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יַעֲלֶה לָּנוּ בַתְּחִלָּה לַמִּלְחָמָה עִם בְּנֵי בִנְיָמִן וַיֹּאמֶר ה' יְהוּדָה בַתְּחִלָּה". המקום שבו ניתן לשאול בא־לוהים הוא המשכן הניצב בשילה, והנה בפסוק הוא קרוי בית אל (וכך פירשו רד"ק ומצודת דוד).

מעתה ברור מדוע הוקם המשכן תחילה בשילה. שילה היא בית אל, שהיא שער השמים. עם העתקת המלוכה משבט בנימין ליהודה הועתק מקום המקדש מבית אל שבגבול בנימין ואפרים לירושלים שבגבול בנימין ויהודה.

כדי ליישב את ההצעה שהעלינו עם הנתונים הגיאוגרפיים והארכיאולוגיים הידועים לנו כיום ניתן לומר שהיו כמה בית אל (וכן סברו רבים מהמפרשים, כולל ה'כפתור ופרח') או כמה שילה (במקרא אנו מוצאים גם את תאנת שילה המזוהה בגבול אפרים ומנשה, כ־12 ק"מ צפונית לשילה), או שמלבד העיר בית אל יש גם תחום או מחוז הנקרא בית אל והוא כולל בתוכו את העיר שילה. ולדעת חז"ל, שער השמים הראוי למקדש מצוי בכל תחום בית אל ואולי אף בכל תחום נחלת שבט בנימין – דבר שאִפשר את העתקת מקום המקדש גם לירושלים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' כסלו תשע"ג, 23.11.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-22 בנובמבר 2012, ב-גיליון ויצא תשע"ג - 798 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. המחבר הוסיף עוד פירוש על דרך הדרש, אלא שבניגוד לרש"י הדרש שלו סותר מקרא מפורש.
    תמהני איך אפשר לומר "אמנם המקרא אומר שבית אל צפונית לשילה, אך יש לומר שבית אל היא שילה". מדוע יש לומר זאת?!
    וה"ראיה החזקה" מהפסוק מפילגש בגבעה אינה ראיה כלל, אלא הנחת המבוקש. למה הדבר דומה? לאדם שישאל היכן כתוב בתורה שצריך ללכת עם כיפה, וישיב שהרי כתוב "וילך אברהם", ומה אתם חושבים, שאברהם אבינו הלך בלי כיפה?!

    ההבנה שבאמת פותרת את הבעיות, ושיש לה אחיזה של ממש בכתובים והיא לא רק באה לעולם כדי לפתור בעיה פרשנית נקודתית על ידי יצירת אין ספור בעיות אחרות, היא כזו:
    הסיפורים הרבים על בית אל אכן משקפים את העובדה שבבית אל היה מקדש. ואכן, העובדה שהיה מקום פולחן בבית אל מתועדת במקומות שונים במקרא כגון בנבואת עמוס וכגון בפולחן של ירבעם לפי ספר מלכים.
    אלא שלצד המקדש בבית אל, היה גם מקדש בשילה, וגם בערד ובמקומות נוספים.
    כל הבעיה של המחבר מבוססת על הנחה שגויה, ליתר דיוק אנכרוניסטית, והיא שיעקב צריך היה להקים את "בית המקדש", בה"א הידיעה, בבית אל. ולא היא. הדבר המתבקש מהחלום היה אכן הקמת מקדש, ואכן – כאמור – היה מקדש בבית אל. אבל התפיסה שיש רק "בית המקדש" האחד והיחיד, ושמקומו בירושלים, מאוחרת לסיפורי יעקב הנ"ל מכל בחינה, וזמנה רק מימי יאשיהו כמפורט במלכים ב פרקים כ"ב-כ"ג.

    • אכן צדקו דברי אריאל (או אולי ארי-אל:)
      אם נלך באותו כיוון, הרי שאם בית-אל היא שילה, ניתן כבר לטעון ששילה היא ירושלים…
      אלא ודאי שבית-אל לחוד ושילה לחוד.

      לגבי ה'ראיה' מ"וַיָּקֻמוּ וַיַּעֲלוּ בֵית אֵל וַיִּשְׁאֲלוּ בֵאלֹהִים" (מכאן רצה הר' ויטמן להוכיח כי בבית-אל היה המשכן ומכאן שבית-אל = שילה) – ודאי שעפ"י מחקר המקרא מסורות מקבילות יש כאן וכו', אלא ששמעתי הסבר מעניין מפי הר' עוזי ביננפלד שמצא במקרה תשובה לכך ב'משך חכמה' לאחר 15 שנה של התחבטות בשאלה (!) – לדבריו, הפתרון נמצא בשופטים א כב: וַיַּעֲלוּ בֵית יוֹסֵף גַּם הֵם בֵּית אֵל וַה' עִמָּם.
      מה פירוש וַה' עִמָּם?
      מציע המשך חכמה, כי הכוונה לארון ברית ה', שהם לקחו עמם לבית-אל לסייע בכיבושה! והארון אכן נשאר שם גם בימי פילגש בגבעה (שהיו בתחילת ימי השופטים), בעוד שהמשכן היה בשילה.

      ויגעתי ומצאתי והנה השיעור (ששווה שמיעה בלי קשר) –
      http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=49666&cat_id=3969
      מדקה 17:55 והלאה.

    • הוי אריאל אריאל – קרית חנה דוד – כבר בימי דוד נבחרה ציון למקום המקדש, ובזה הגענו 'אל המנוחה ואל הנחלה' 'מכון לשבתך עולמים'.

      לפי פשוטו של מקרא אין כל קושיה. כמה וכמה מסעות עשתה השכינה עד שנמצא לה מקום הקבע. בימי האבות היה מקום השראת השכינה בין בית אל ובין העי, שם בנה אברהם את המזבח, משם יצא יעקב ולשב שב. כשירדו ישראל מצרימה ירדה שכינה עמהם, בצאתם עבדו את האלקים בהר חורב, ואז הוקם המשכן שנדד עימם במדבר, ובארץ מהגלגל לשילה ומשם לנוב וגבעון עד שמצא דוד מקום לה' משכנות לאביר יעקב, ולו הבטיח ה': 'פה אשב כי אויתיה'.

      וידועים דברי האר"י שיש בשמים שנים עשר שערים, כנגד שנים עשר השבטים, ושער הכולל לכלל ישראל.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • רק סיימתי להגיב שם (דרך של נאמנות לתורה / יואב שורק) והנה אתה מרים להנחתה כאן… דוגמה קלאסית לגישות שונות ולמעשה שפות שונות:
        אריאל כתב כי התפיסה שיש רק בית המקדש יחיד בירושלים, היא רק מימי יאשיהו (כטענה הידועה של מבקרי המקרא) – אתה כותב שהיא מימי דוד.
        אני נוטה לביקורת המקרא, אבל בתיקון קל – לא מימי יאשיהו, אלא מימי חזקיהו, שם מטיח רבשקה (!) בשריו, איך הם מצפים לעזרה מה' "הֲלוֹא הוּא אֲשֶׁר הֵסִיר חִזְקִיָּהוּ אֶת בָּמֹתָיו וְאֶת מִזְבְּחֹתָיו וַיֹּאמֶר לִיהוּדָה וְלִירוּשָׁלַ‍ִם לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ הַזֶּה תִּשְׁתַּחֲווּ בִּירוּשָׁלָ‍ִם" (מל"ב יח כב)
        כלומר – בימי חזקיהו היתה התנגדות דתית (!) ל'רפורמה' שהוא ערך, התנגדות שרבשקה היה מודע לה וניצל אותה להתסיס את השרים להתנגד לחזקיהו.

        כך או כך, העובדה שלא היתה כל בעיה תיאולוגית במקדשים מפוזרים ברורה מכל ספר שופטים עד מלכים – והיכן מצאנו למשל נביא שהאשים את ישראל בכך שהם מקריבים מחוץ למקדש (עונש כרת!)?
        ואף בתורה עצמה מפורש: "בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ" (שמות כ כ) ולא אאריך עוד.

      • ואגב דברי האר"י – כזכור לי, הדברים נאמרו כלפי הנוסחים השונים שיש לעם ישראל בתפילתו.
        ותמיד תמהתי מה הבעיה גם לומר שהיו לעם ישראל נוסחים שונים לתורתו?!

      • לאברהם – להצעתך לקשר את ביקורת המקרא לתורת האר"י: אכן מייסדי ביקורת המקרא היו מהגזע הארי…

      • לאברהם – יישר כוחך על המובאה מחזקיהו השומטת את הקרקע מהבניין שעשו המבקרים מה'רפורמות של יאשיהו'.

        דומני שיש לחשוד יותר ברבשקה המתבולל ב'רפורמיות', מאשר בחזקיהו שדבק בציווי תורת משה 'כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך…'.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ולהצעתך שהיו לעם ישראל ארבע תורות. לו כך היה היו צריכים להיווצר ארבעה עמים, או למצער פולמוס עד לב השמים בין מצדדי התורות השונות, האמירים והש"צים הכוהניסטים לא היו נותנים בשום פנים ואופן יד לאיחוד עם האמירים והש"צים הדאוטרונומיסטים, וכן להיפך. נסיון איחוד כזה לא היה עובר ב'דממה'.

        אפילו לשומרונים, שעימם היו לנו מלחמות קשות, יש אותה תורה כמו לעם ישראל, בהבדלי נוסח קטנים. הוי אומר: במלכות ישראל, אליה הגיעו הכותים, היתה אותה תורה כבמלכות יהודה, והיא התורה שבידינו.

        בעייתו של ולהאוזן היתה בהנחה שתרבות מתפתחת מהפרימיטיבי הפשטני אל המורכב. לענ"ד הסבירות ההיסטורית היא הפוכה. תרבות נוצרת על ידי ענקי רוח, שהם מטבעם מורכבים. ההמון מתקשה לעכל מורכבות וכאן באים הפירודים לזרמים ותת-זרמים, הנותנים דגש לפנים שונים של המסר המורכב העומד ביסוד כולם. תהליך של אבנים הנעשות לאבן אחת יכול להיעשות רק בהתערבות אלקית רבת עוצמה, כמעמד הר סיני.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        בברכה

      • לגבי חזקיהו – כמובן שעיני המבקרים לא פסחה עליו, ה'יתרון' ביאשיהו הוא שדווקא אצלו כתוב שמצאו את ספר התורה, כידוע, וכן התיאור הארוך מאוד של איבוד הע"ז מיהודה שמופיע אצלו לעומת הקיצור הרב אצל חזקיהו.

        לעניין השערת התעודות (אליה רמזת בדברך על "להצעתך שהיו לעם ישראל *ארבע* תורות" – דבר שלא כתבתי!), הרי שיש להפריד בינה ובין ההשערה המגמתית והפרו-נוצרית של וולהאוזן על התפתחות האמונה מפוליתיאיזם למונותיאיזם וכו':
        השערת התעודות (מוטב 'המקורות') היא נכונה בעיקרה – התורה כתובה בסגנונות שונים ומכילה מגמות שונות וסותרות, זה ברור, וגם הרב ברויאר מסכים לכך, וכל השאלה היא מי כתב אותם.
        השערת התפתחות האמונה לעומת זאת שגויה – היא נותצה לרסיסים ע"י קויפמן (וגם על ידך כאן:), וגם אם חולקים על קויפמן בפרטים הרי שהעיקר ברור, והוא שהמונותיאיזם הוא קדום, וכנ"ל 'תורת הכהנים', וכל ההבלים על 'דת המצוות' שייסדו כהני בית שני בטילה.
        לעניין נוסח התורה וכו' – הדברים רחבים מני-ים, אם אני זוכר נכון, נוסח התורה של השומרונים מקורו מהתקופה ההלניסטית, והוא מאוחר לנוסח שלנו ולמעשה מהווה וריאציה שלו. לא ברור גם האם השומרונים של ימינו הינם השומרונים המקראיים (הם עצמם כמובן טוענים שלא!). יהודי אתיופיה וה'אורית' הם דוגמה טובה יותר – בכל מקרה לשייך את עיבודה של התורה לימי מלכי יהודה זה מספיק טוב להסביר הכל, ואני לא רואה סיבה להתעקש על המוכחש בחוש – והרי התורה עצמה בשום מקום אינה טוענת שמשה הוא שכתב אותה, ולהיפך – מתועד בדיוק אילו חלקים הוא כתב!

    • משירת משה לתפילת שלמה

      בס"ד י"ב בחשון ע"ו

      הייעוד של הקמת המקדש נאמר כבר בשירת הים: 'תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך'. במילה 'ותטעמו' כבר רמז משה את מה שיאמר בדברים יב,ט שהקמת המקדש תלויה בכך שעם ישראל יבוא 'אל המנוחה ואל הנחלה', מצב אליו הגיע העם בימי שלמה, כאשר הניח ה' לעם מכל אויביו מסביב. בתפילתו סוגר שלמה את המעגל, באמרו: 'בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים'.הגיעזהזמן להתגשמות נבואתו של משה: 'תביאמו וטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת…'..

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אולי אלה מיהודה שהמשיכו בפולחן הבמות גם אחרי בניין המקדש, הורו היתר לעצמם בטענה שעם פיצול הממלכה חזר עם ישראל למצב של 'לא באנו… אל המנוחה ואל הנחלה' (בניגוד להלכה שאחרי שנבחרה ירושלים אין יותר היתר לבמות). מלכי יהודה, אף הכשרים שבהם, לא עצרו כח למחות בהם, אם משום 'מוטב יהיו שוגגים…', ואם מחשש שיפנו להם עורף ויפנו למלכי ישראל שנהגו בדברים גרועים מזה.

  2. ונניח כי יעקב קבע את מקום המקדש לבית אל. העובדה שה' לא קיבל את הצעתו, כי התורה אומרת בפרוש

    דברים פרק יב

    (ה) כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה:

    בבא הזמן המתאים אבחר לכם את המקום, כל בחירה אחרת אפילו של בכיר האבות לא מקובלת עלי.

    • לגבי יעקב והמקדש – צריך אולי להדגיש, כי הקמת מקדש לא זהה להקמת מצבה. למקדש יש גם משמעות מדינית, וזו אחת הסיבות – אגב – שחזקיהו ויאשיהו התמקדו בריכוז העבודה במקדש בירושלים.
      הבעיה שראו חז"ל היא הצהרתו של יעקב "וזה שער השמיים" – ודרשו מה שדרשו. ונראה ברור שדוד פשוט חיפש מקום שלא היה שייך לאף שבט, ואף נדרש לכבוש אותו, וכך ביטל את עוקץ המחלוקת שהיה מן הסתם בין אלו שראו בבית-אל מקום ראוי, לבין שבטים אחרים שראו זאת בשילה.

      לגבי 13 השבטים – על כרחך שהאר"י סבר ששבט לוי לא השתייך לעם ישראל, אלא היה חלק מכת מצרית מונותיאיסטית שהושפעה מאח'נתון ונספחה לאוסף השבטים שהוגדרו מאוחר יותר כ'ישראל'..:)

      • וראיה לשיטתך ממשפחת 'לוינגר' שהוא נוטריקון 'לוי אנד גר', על שום מוצאם מהכת המונותאיסטית של 'אחנ-אתון'.

        אף רעיון זה מתאים למבקרי המקרא מהגזע הארי, תלמידיו של דליטש, שלא לכבודם להודות שאת המונותאיזם קיבלו מהיהודונים עקומי האף.

  3. לוינגר כתב-וידועים דברי האר"י שיש בשמים שנים עשר שערים, כנגד שנים עשר השבטים, ושער הכולל לכלל ישראל.
    א. יש 13 שבטים
    ב. מה זה שער כולל, אם לכל שבט יש שער?

    • בס"ד י"ב כסלו ע"ג

      לבנימין אמר –

      דברי האר"י (בשער הכוונות) מובאים בשו"ת יין הטוב לראשון לציון הרב יצחק נסים זצ"ל, חלק ב, או"ח סוף סי' א:

      'בנוסח הברכות והתפילות יש שינויים רבים בין סידורי התפילות… יש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער המיוחד לו, והם סוד י"ב שערים הנזכרים בסוף יחזקאל… וכל שער יש לו דרך בפני עצמו, כי כפי שורש ומקור נשמות השבט ההוא כך צריך להיות סדר תפילתו.

      ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק במנהג סדר תפילתו כמנהג אבותיו, לפי שאין אתנו יודע מיהו משבט זה ומיהו משבט זה… אבל צריך שתדע שאין זה אלא בעניין תיבות משונות באמצע התפילה וכיו"ב, כגון להקדים הודו לברוך שאמר או אח"כ וכיוצא, אבל מה שהוא מיוסד על פי הדין המפורש בתלמוד, זה הוא דבר השוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים'.

      'שער הי"ג הכולל כולם' נזכר בדברי המגיד ממזריץ', המובאים בהקדמת ספר 'שער הכולל' לר' אברהם דוב לאוואוט:

      'בספר לקוטי אמרים מהרב המגיד דק"ק מעזריטש כתוב בעניין הנוסחאות וז"ל: אמרו רבותינו ז"ל י"ג השתחויות היו במקדש י"ג שערים שנרמזו (ביחזקאל מ"ח) לעתיד אי"ה, שער ראובן וגו' ושער הי"ג הכולל כולם (והוא השער הפונה קדים ועיין שקלים פרק ו, מדות דף ל"ה ע"ב, בבא בתרא קכ"ב ע"א). והי"ב שערים הם שער לכל שבט וכו' וכנגדן היו השתחויות שהם המשכות כו' והתפילה שיוכל לעלות כל אחד לשער שלו כו' והוא כנגד תקון הי"ג 'ונקה' וכו'.

      והנה האריז"ל בהיות נהירין ליה שבילי דרקיע, לימד דעת את העם למי שאינו יודע את שבטו ותיקו סדר המלוקט מכמה נוסחאות כידוע לבקיאים…. כי בזמן שהיו ידועים כל שבט וט בודאי היה יותר טוב שכל אחד יכנס בשער שלו… אמנם בזמן הזה שאינם יודעים השבטים (יותר טוב שאפילו היודעים שבטם) יכנסו בשער הכולל…'

      • נראה שכוונתו ששער הי"ג הוא נוסח האר"י שנועד למי שאינו יודע מאיזה שבט שורש נשמתו (אולי כוונתו באומרו שהשער הי"ג הוא כנגד המידה הי"ג 'ונקה', שדרשו חז"ל 'ונקה – לשבים', שהשער הי"ג מיועד לבעלי תשובה הזקוקים לשער ייחודי שדרכו עולה תפילתם).

        כדאי לציין שביחזקאל מח (כבמקרא כולו), נמנים השבאים בשתי צורות, שבשתיהן 12 שבטים. כאשר מתוארות הנחלות נמנים 12 השבטים ללא לוי, כאשר יוסף מחולק לשנים -אפרים ומנשה. ששה שבטים מצפון לירושלים וששה מדרום לה. נחלת הכהנים והלויים באמצע, סביב ירושלים.

        לעומת זאת, שערי ירושלים הם 12 ובהם כלול גם לוי, בעוד שליוסף יש שער אחד , ואין חלוקה בין אפרים למנשה.

        נראה שלשבט הלוי יש שתי בחינות. מבחינת העיסוק ביישובו של עולם – עבודת האדמה והצבא – הוא מובדל להיות 'לגיון של מלך'. ברם בעמידה לפני ה' כשבאים לשערי ירושלים, 'קטון וגדול שם הוא' ושבט לוי שוה בזה לשאר השבטים. אף באבני האפוד והחושן בהם נזכרים השבטים לפני ה', מופיע לוי בשוה עם כולם ויוסף נחשב לשבט אחד (ראה רש"י שמות כח,י).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • א. הבעייתיות של שבט לוי שאינו כלול בעניינים שונים במערכת 12 השבטים, באה לידי ביטוי בחלישות דעתו של אהרן שראה שאינו כלול בקרבנות הנשיאים, והשיב לו ה': 'שלך גדולה משלהם, שאתה מטיב את הנרות'. הרמב"ן פירש שאהרן עתיד לזכות בחנוכת הבית בימי החשמונאים שרישומה יעמוד לדורות. יש לומר שתרומתם של הנשיאים לחנוכת המזבח היתה חומרית, בעוד שפעולתו של אהרן היא רוחנית.

        ב. המציאות של 12 בצד 13 קיימת גם בחדשי השנה, שבשנה רגילה הם 12 ובשנת העיבור – 13!

        ג. ואם הזכרנו את יחזקאל פרק מח, כדאי לציין שבחלוקה שבספר יחזקאל, חלקו של יהודה יהיה מצפון לירושלים!

        חשבתי להסביר בכך את ברכת יהודה 'לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, עד כי יבא שילה…' ש'שילה' כמשמעו, שבאחרית הימים תיכלל שילה בנחלת יהודה. שילה מבטאת את עבודת ה' מתוך חירות ושמחה 'חג לה' בשילה'. אפשר, שלעתיד לבוא יהיה מקום בצד בית המקדש, המבטא את קבלת עול מלכות שמים, גם לשילה, כמרכז רוחני של שמחה אליו יקבצו עמים 'יקהת עמים' ומשם יעלו לציון ברינה

        בברכה, ש.צ. לוינגר.

      • נ.ב.

        1. רבי אהרן ברכיה ממודינה מקשר את רעיון 12 השערים ברקיע להלכה שראוי לעשות בבית הכנסת 12 חלונות, המבטאים את ריבוי הפנים שבציבור, בעוד שליח הציבור המהוה את 'המכנה המשותף' המעלה למעלה את התפילה המשותפת (מעבר יבק, חלק 'שפתי צדק' פרק לא.

        2. כדאי לציין שגם בברכות ה'בקשה' שבתפילת שמונה עשרה, הברכות האמצעיות (למעט 'שלש ראשונות' ו'שלש אחרונות' – גם בהן יש המתח בין 12 ל-13, שנוצר עקב ברכת המינים שהוסיף רבן גמליאל. בנוסח התפילה הארץ ישראלי נשארה המסגרת של 12 ברכות אמצעיות, שכן 'בונה ירושלים' ו'מצמיח קרן ישועה' אוחדו לברכה אחת: 'אלקי דוד ובונה ירושלים'.

        3. ייתכן להסביר את תשובת ה' לאהרן 'שלך גדולה משלהם', על פי הרעיון של בעל 'מעבר יבק' – אהרן הוא המאחד את כל השבטים, כמידתו 'אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה'. רעיון האחדות של עם ישראל מובע גם במנורה, ששלושת הקנים שמימין ושלושת הקנים שמשמאל פונים אל המרכז 'אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות'. השבט ה-13 הוא ה'דבק' המלכד את כל 12 השבטים לעם אחד.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

  4. נהנתי מהמאמר ובעקבות קושיותיו מצאתי פשט חדש בכתובים :
    "ויחלום והנה סלם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" – בסיס הסולם בירושלים
    במקום בית המקדש, הסולם מוצב אנכית לקרקע.
    "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" דרך גופו של יעקב הישן בבית אל.
    כלומר כדי להגיע למעלת נבואה צריך לשאוף לבנות את בית המקדש ולהתקשר
    בעזרת מעלות גבוהות (הסולם) לה' ואולי נזכה לנבואה – מלאכי אלוקים
    העוברים דרכינו בחלום. כמו שכתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שני
    מקומות שונים!
    בטח משהוא כבר כתב משהוא כזה, ואם לא אז גם ברוך ה' שזיכני.

    • להלל – שלום רב,

      אולי הרעיון שלך רמוז בדברי רש"י שהר המוריה עשה 'קפיצת הדרך' לבית אל, שיש לומר שמבחינת התודעה והרצון של יעקב, הוא בבית-אל וליבו בירושלים.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      נ.ב. עלה בדעתי רעיון להסביר את הפירוש הראשון של רש"י (על פי דברי ר' יוסי בן זמרא שבמדרש), שהסולם בסיסו בבאר שבע, ראשו כנגד בית אל ואמצעו כנגד ירושלים.

      בעולמו של אברהם תופסים מקום בית-אל באר שבע וירושלים.

      בבית אל מתקשר אברהם עם ה', שם הוא בונה מזבח וקורא בשם ה'.

      בבאר שבע מתקשר אברהם עם הבריות. נוטע אשל, כפשוטו וכמדרשו. יוצר קשר וכורת ברית עם אבימלך.

      ירושלים היא נקודת החיבור בין שמים וארץ. הוא בא לשם עם שני נעריו, משאיר אותם בצד והולך עם יצחק להשתחוות לה', וחוזר אל נעריו.

      ירושלים, כפי שהזכיר אברהם העברי, היא נקודת החיבור בין יהודה איש המעשה, לבין בניה של רחל – בעלי-החלומות.

      אגב, בחירתו המחודשת של הר המוריה בימי דוד קשורה בחזרה על מעשה העקידה. דוד רואה בגורן ארנן את המלאל המכה בעם ומוסר את נפשו באומרו לה': 'הנה אנכי חטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו. תהי ידך בי ובבית אבי'. ואז מצוהו ה': 'עלה הקם לה' מזבח בגורן ארונה היבוסי' (שמואל ב', כד,יז-יח)

      • אף האיחוד מחדש בין יוסף ואחיו בא על ידי מעשה 'עקידה' של יהודה, המוכן למסור את עצמו לעבד במקום בנימין. בזה מגלה איש המעשה את כפיפותו לאידיאל. ובזה יכול להתאחד עם 'בעלי החלומות'.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: