לדון עם גנרל אלנבי על עתידנו / לאה פרינס

דרישה מיידית של הצבא הבריטי לפנות את פתח תקווה מיהודים הביאה את חיים ויצמן לעקוף סמכויות ולדבר ישירות עם אלנבי. כושר השכנוע הציל את תושבי 'אם המושבות' מגירוש בהול

הארץ הזאת 'עולה על גדותיה' מרוב סיפורים על תולדותיה. עם זאת מפתיע לגלות כמה אירועים קרו שעליהם איננו יודעים דבר. כמה סיפורים נעלמו מעינינו וצללו להם היישר אל תהום השכחה. אחת הדוגמאות לכך היא כנראה סיפור נעלם על הצלתה של פתח תקווה מגזירת גירוש פתאומית, שעלולה הייתה לגזור עליה כליה.

במהלך המלחמה בין הבריטים לתורכים טולטלה פתח תקווה מספר פעמים ועברה מיד ליד. אחרי שהשלטון התורכי חשד בתושבי היישוב כי הם משתפים פעולה עם הבריטים, הגלה את ראשי המתיישבים ואף ניסה לגרש את כולם, החזיר הכיבוש הבריטי בתחילת 1918 יציבות יחסית לאזור. אך המלחמה על כיבוש הארץ עוד לא נסתיימה. יחלפו עוד מספר חודשים עד שהארץ כולה תיכבש. בינתיים היה הירקון אחד מקווי החזית.

באחד מימי חודש מאי 1918 נתקבלה לפתע הודעה בפתח תקווה כי הצבא הבריטי דורש מיידית לפנות את המקום, "באופן זמני", וזאת מ"טעמים אסטרטגיים". לכאורה הייתה הסיבה ברורה: הקִרבה לקו החזית, לירקון. אלא ששני כפרים ערביים, שהיו קרובים לחזית יותר מאשר פתח תקווה, לא קיבלו כל פקודת פינוי.

תושביה נצטוו לארוז את מיטלטליהם ולעזוב בעיצומו של חג השבועות. 
בניין העירייה הישן בפתח־תקווה
צילום: בן נעם ניסן, ויקיפדיה

מה שהסביר את הרקע לגזרה היה הידיעה כי מפקד הדיוויזיה הבריטי שנתן את הוראת הפינוי הוא שונא ישראל ידוע גזרת הגירוש נחתה על יהודי פתח תקווה במפתיע. הדבר היה בערב חג השבועות. התושבים נצטוו לארוז את מיטלטליהם ולעזוב את המקום למחרת, בעיצומו של החג. בנסיבות אלה היה עליהם להתעשת מהר ככל האפשר כדי לחשוב מה ניתן לעשות.

מה שניתן היה הוא לחפש את בעל הקשרים הטובים ביותר עם הבריטים. למרבה המזל היה חיים ויצמן בדיוק באותו זמן בארץ (יש לזכור שאת פעילותו למען הקמת המדינה ניהל ויצמן רוב הזמן בחו"ל), והוא החליט 'לעקוף' את מפקד הדיוויזיה ולפנות ישירות אל הגנרל אלנבי בכבודו ובעצמו.

הפינוי נדחה

גורם שכנראה היה מכריע בהצלחת שליחותו של ויצמן הוא הזריזות והתכיפות שבה פעל, אף קודם שהידיעה על יוזמת הגירוש הגיעה לאוזניו של אלנבי עצמו. כך, כבר לשמע דברי ויצמן הראשונים על העניין שלשמו בא אליו שלח אלנבי את מזכירו לברר את אמיתות העניין, ולטפל בו.

ויצמן, כפי שהוא מעיד על עצמו ביומנו, היסס בתחילה כיצד לפעול. בשום אופן לא ראה עצמו כמי שאלנבי 'מונח בכיסו':

לי, שהייתי חסר־ניסיון, קשה היה להעריך את המצב לאמיתו, ואחרי שיקול דעת מרובה החלטתי ללכת אל המקור הראשון, וביקשתי פגישה עם המפקד הראשי.

הוזמנתי לסעוד אותו ערב עם גנרל אלנבי, אשר לא ראיתיו מאז ימי הראשונים בארץ ישראל.

לאחר הסעודה אמר הגנרל שנמצא לנו מקום שקט לשיחה, הואיל וכל הלילה לפניו […] התחלתי מסביר לו את העניין המסובך של פתח תקווה, שהיה ידוע לו רק מעט מאד, הואיל והפקודות יצאו מאת קצין הדיביזיה והידיעות לא הגיעו עוד אל המטה הראשי. אבל הוא הסכים שיש לעיין בדבר ודרש מאת שלישו לערוך בו במקום חקירה ודרישה ולהודיע לו מיד את התוצאות. התוצאה הייתה שהפינוי נדחה לימים מספר וכל הסידורים שנעשו קודם לכן נשארו בעינם (מסה ומעש, עמ' 223-221).

הטיל ספק בעתיד היהודים בארץ. אלנבי
צילום: אריק מטסון

קראו ליהודים לקחת

לכאורה יכול היה ויצמן לסיים בכך, אך השיחה שנמשכה בינו לבין אלנבי התבררה בדיעבד כבעלת חשיבות קריטית ובעלת השלכות רחבות עוד הרבה יותר:

הגנרל ביקש ממני ידיעות מפורטות על היחסים בין האוכלוסייה האזרחית ובין הפקידות שלו. דבר זה נתן לי פתחון פה, והמשכתי להסביר שאף כי מובן לנו כי אין לטפל ברגע זה בעניינים של מדיניות גבוהה וכי הכרזת בלפור אינה ניתנת לשימוש מעשי, אלא לאחר המלחמה ־

נעצור פה באמצע המשפט של ויצמן כדי להבין מדוע סבר כי הצהרת בלפור איננה ניתנת ליישום מיידי. מיד כשהגיע לארץ – מספר חודשים קודם לאירוע זה – התרשם ויצמן כי בואה של המשלחת לארץ בשעה זו היא לצנינים בעיניו של אלנבי כמו בעיניהם של הסובבים אותו. הם היו עסוקים במלחמתם המרה מול התורכים, והעניין שלשמו באו ויצמן וחבריו פשוט 'נתקע להם בגרונם'. כפי שהגדיר זאת ביומנו:

הרגשתי שנפלנו לתוך המטה הכללי בשעה לא רצויה כלל […] בואנו לא היה כלל תוספת של כוח או עידוד. ובייחוד שהתועמלנים הערביים לא איבדו זמן והכריזו כי 'הבריטים קראו ליהודים לבוא ולקחת את הארץ'.

אך ויצמן מוסיף ו'מנבא':

זו הייתה רק ההתחלה של דרך החתחתים שלנו. נתגלה לי כי הכרזת בלפור שזעזעה כל כך את עולם החוץ לא הגיעה כלל אל רבים מקציני אלנבי, ואפילו אל רמי המעלה שבהם. הם לא ידעו עליה ולא כלום. אף לא על האהדה המרובה שהראו אז כלפי שאיפותינו ותביעותינו אנגלים מפורסמים מכל המעמדות. הם היו מנותקים מאירופה; מחשבותיהם היו מרוכזות בעניין שנמסר לידיהם, והוא – לנצח במלחמה, או ביתר דיוק לפי אותם הימים – להחזיק מעמד בחזית המיוחדת להם, כדי שלא ייהדפו לאחור על ידי הטורקים.

 פרוטוקולים בפק"ל

דווקא ויצמן, שרבים ראו בו "שפוּט" של הבריטים, העמיק לראות כי יחסם זה של הבריטים איננו נובע רק מקשיים מעשיים שאותם אולי ניתן להבין בתנאים של אז. אלא ־

להוותנו, לא היה די בזה; היו מכשולים עמוקים יותר. ייתכן לומר – אורגניים יותר, ביחסם הנפשי של כמה מקציני אלנבי. האוכלוסייה היהודית המצומצמת, שנידלדלה בשנות מחסור ובידוד, נראתה להם כפסולתם של הגטאות ברוסיה ובפולין. ורוסיה איבדה בזמן ההוא את חינה בעיני עמי הברית… רוסים, יהודים, בולשביקים, היו כינויים שונים לדבר אחד במוחותיהם של רוב הקצינים הבריטיים בארץ ישראל באותם הימים. ואפילו לא היו בורים גמורים במאורעות שאירעו, לא ראו לעצמם טעם לעמוד לימין היהודים – עם הכרזה או בלי הכרזה.

ויצמן ממשיך ומנתח את המצב הזה בצורה נוקבת, לאור מקרה שהפתיע אותו, ומן הסתם יפתיע גם את הקוראים:

אולם מצב זה לא נתפתח מאליו. באחת משיחותיי עם הגנרל דידס (הוא היה אחד המעטים שהבינו את עמדתנו), נודע לי, למצער, אחד ממקורות הפגעים שלנו.

פתאום, ובלי כל הקדמה, נתן על ידי גיליונות אחדים כתובים במכונת כתיבה, וביקש ממני לקרוא אותם בעיון. קראתי את הגיליון הראשון, ונשאתי עיניי בתמיהה ושאלתי: מה פירוש כל האשפה הזאת?

גנרל דידס השיב בשקט, אך בקפדנות: 'מוטב שתקרא הכל בעיון; הדבר יגרום לכם צרות רבות בעתיד'.

כאן נתוודעתי לראשונה אל פרקים מתוך 'הפרוטוקולים של זקני ציון'.

נבוך ומבולבל שאלתי את דידס איך הגיע אליו הדבר הזה, ומה משמעותו. הוא השיב לאט, ובעצבנות: 'תמצא אותו בשליף (= בדומה לפק"ל) של רבים מן הקצינים הבריטים כאן. והם מאמינים בו!

פעל בזריזות ותכיפות. חיים ויצמן
צילום: מנדלסון הוגו

הוכחות מהשטח

ויצמן, אם כן, ידע היטב עוד קודם פגישתו הנזכרת עם אלנבי מה יכולה להיות השקפתו של הלה ביחס להתיישבות היהודים בארץ, אלא שבעוז רוחו החליט כנראה לנסות להוציא מתוק מעז ולהשתמש בהזדמנות זו כדי לשנות, ולוּ במעט, את אותה תפיסה.

זו הייתה לי שעת הכושר הראשונה לדון עם גנרל אלנבי באריכות על שאלות מדיניות ועל עתידנו. כדוגמת רוב האנגלים בארץ ישראל שבאותם הימיים, נטה המפקד הראשי, אמנם בלי איבה, לספקנות […] ספקנותו נבעה יותר מן הדעה שארץ ישראל אין לה עתיד בשביל היהודים… מה שנטל עלי לעקור מלב המפקד הראשי היה – ספקנות אמיתית באשר לעצם מעשיוּת התכנית של הבית הלאומי היהודי.

כדאי לשים לב להלן לא רק ליצירתיות ולחדוּת החשיבה של ויצמן, אלא גם לשאר הרוח שניחן בו:

הדגשתי לפניו כי בעם היהודי נרדמים מעיינות חתומים של מרץ ויוזמה, העשויים להשתחרר בכוח הזדמנות חדשה זו. כוחות אלה, מאמין אני, יש בהם כדי לשנות אפילו פני ארץ עזובה כארץ ישראל.

בשלב זה עבר להוכחות מהשטח:

הזכרתי לו את הכפרים שנוסדו על ידי ברון אדמונד די רוטשילד, כפרים שאף בימים ההם היו כנאות מדבר בערבות החול שמסביב. בניגוד בולט לכפרים הערביים, על בקתות החומר והמזבלות שלהם.

את 'משפטי המחץ' שמר ויצמן לסוף:

זכורני שעם סיום השיחה הארוכה, כשהרגשתי שהתנגדותו מתרופפת במקצת, אמרתי מעין הדברים האלה: 'אדוני כבש חלק גדול של ארץ ישראל. יש בידו למדוד את כיבושו באחד משני קני־המידה: בקילומטרים מרובעים, ומבחינה זו ניצחונו – אף כי גדול – אין הוא יחיד במינו. הגרמנים לכדו שטחים גדולים מזה.

או למדוד בקנה־המידה של ההיסטוריה: אם כיבושו זה יומר במאות השנים של מסורת מקודשת, החופפת על כל קילומטר מרובע של אדמה זו, הרי נצחונו הוא אחד הגדולים בדברי ימי העולם!

והמסורות העושות את הארץ למה שהיא, קשורות במידה מרובה בהיסטוריה של עמי. יבוא יום ואנו נשלים את נצחונו. ואז ייחרת לעולם, לא בסלע, כי אם בדבר הקיים יותר מן הסלע, בחייהם של אנשים ועמים.

מאד צר יהיה, אם ייעשה עתה דבר – למשל על־ידי פקידים או מושלים אחדים – למעט את הניצחון הזה.

ויצמן מתאר את תגובתו, ה'בריטית' יש לומר, של אלנבי:

בתחילה נראה היה כאילו נרתע מעט בשל דברי הנאום האלה, אך ככלותי לדבר אמר: 'הבה נקווה כי הכל יבוא על מקומו בשלום'.

ואכן מבחינתם של תושבי פתח תקווה הכול בא על מקומו בשלום עוד באותו לילה. הגזרה בוטלה, והסיפור נשכח. ואולי כל האירוע הזה התרחש מהר מכדי שיספיק להיכנס לדפי ההיסטוריה?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ב' כסלו תשע"ג, 16.11.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בנובמבר 2012, ב-גיליון תולדות תשע"ג - 797 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: