האם יש מיסטיקה חילונית? / תומר פרסיקו

תשובתו של פרופ' בן שלמה, בספר שיצא עתה מעיזבונו, היא שלילית. או למצער שמיסטיקה זו נחותה מאחותה הדתית. נדמה שההטיה שלו נובעת מחוסר עדכון מחקרי ומתהליך התשובה האישי שעבר

על היחס בין הדת למיסטיקה

יוסף בן שלמה

כרמל, תשע"ב 2012, 207 עמ'

המונח ‘מיסטיקה‘ צבר לאורך השנים מטען כל כך גדול ומגוון, עד שקשה היום להתייחס אליו בצורה עניינית. עבור רבים מיסטיקה היא פשוט כל מה שלא הגיוני, ועבור אחרים מדובר בלא יותר מאשר פלח השוק השופע שבו מיני אצטגנינים מציעים לנבא לנו עתידות באמצעות קריאת קפה, קלפים או הילות. “אין מילה בשפה האנושית, אפילו לא ‘סוציאליזם‘, שעושים בה שימוש מופקר כל כך“, אמר הכומר האנגליקני וחוקר המיסטיקה ויליאם אינג‘, וזאת כבר ב־1899.

ממש באותה עת החל המונח ליצור סביבו עניין אקדמי, ותחום חקר המיסטיקה התגבש. תחילת המאה העשרים ראתה את יציאתם לאור של כמה ממחקרי המיסטיקה הקלאסיים, שממשיכים להוות בסיס איתן לתחום עד היום. בראשם ניצבו ספרה של אוולין אנדרהיל (Underhill), ‘מיסטיקה: על טבעה והתפתחותה של ההכרה הרוחנית האנושית‘ וספרו של ויליאם ג‘יימס ‘החוויה הדתית לסוגיה: מחקר בטבע האדם‘. כותרות הספרים מצביעות על המגמה המשותפת של מחבריהם: על פיהם המיסטיקה היא יסוד חיובי ואימננטי בטבע האנושי, אשר ממנו יוצאות, כמו דיברות מתוך הענן, הדתות כמוסדות חברתיים ודוגמטיים.

גישתם של אנדרהיל וג‘יימס כבשה את המחקר עד שנות השבעים של המאה העשרים, ועבור חוקרים רבים העניין האקדמי במיסטיקה הפך לניסיון להראות בצורה אנליטית שיש בסיס משותף לדתות כולן ולב אחד פועם במגוון מופעיהן השונים. החוויה המיסטית נחשבה למהות היולית ואוניברסלית, שהמעטים שזכו להכירה אישית פירשוה ופיתחוה לאחר מכן לכיוונים מיתיים מגוונים. דתות העולם, אפוא, אינן אלא תרגומים תרבותיים שונים לאותה מציאות (על־)טבעית.

ב־1978 ערך סטיבן כץ, אז פרופסור באוניברסיטת דרמות‘ (Dartmouth) בניו־המפשיר, כרך של מאמרים אשר החשוב שבהם, פרי עטו, ערער בצורה חריפה את הנחת המוצא הזאת. הוא מתח ביקורת חמורה על התפיסה המהותנית העומדת בבסיס העמדה של ג‘יימס ואנדרהיל, וקבע שהחוויה הדתית, כמו כל חוויה אחרת, מותנית ואף מובנית על ידי הרקע החברתי־תרבותי המסוים של הפרט. במילים אחרות, אין חוויה מיסטית כיסוד ראשוני ומשותף – יש רק חוויה מיסטית נוצרית, יהודית, בודהיסטית, פגאנית וכדומה. מרגע זה נחלקו חוקרי התחום בין הגישה המוקדמת יותר לבין זו המאוחרת. ספר שיצא זה עתה חושף אותנו לעמדותיו של פרופ‘ יוסף בן שלמה בעניין.

חוויות מיסטיות ללא נוכחות א־ל יכולות להשפיע דרמטית על חייו של אדם
צילום: Thinkstock

הרמוניה עם העולם

בספר 'על היחס בין דת ובין מיסטיקה' מתגלה יוסף בן שלמה כבן נוסף למסורת המוקדמת, אם כי לא בלי לחרוג ממנה בכמה נקודות חשובות. בן שלמה, שבשנות השישים היה תלמידו של רוברט צ'רלס זהנר, מחוקרי המיסטיקה החשובים של המאה העשרים, ממשיך את דרכו של רבו בנושא זה. זהנר פרסם ב־1957 ספר שמכותרתו, Mysticism Sacred and Profane (‘מיסטיקה קדושה וחילונית‘), ניתן להבין כי הוא לא סבור שכל חוויה מיסטית שווה לאחותה. ואכן, זהנר מבחין בו בין סוגים שונים של חוויה מיסטית: חוויית אחדות עם הטבע כולו; חוויית אחדות הנשמה עם ‘המוחלט‘, אבל לא עם עולם התופעות; וחווית אחדות הנשמה עם האלוהים, בקשר של אהבת דודים.

מה שמייחד את ניתוחו של זהנר הוא שהוא מדרג, בצורה מאוד לא אקדמית, את החוויות האלה על פי מידת האותנטיות שלהן. על פי זהנר חוויית האחדות עם האל היא האמיתית מכולן. בן שלמה מחרה־מחזיק אחריו, ובספר שלפנינו חוזר בעצם על תורתו של מורו, שאותו הוא מצטט בצורה נרחבת, ומוסיף כמה אבחנות משלו. בן שלמה מאשר שלדעתו יש אכן הבדל עקרוני בין מיסטיקה הקשורה לדת היסטורית לבין מיסטיקה שאינה כזאת, דהיינו מיסטיקה חילונית, ועם זאת הוא עצמו מתקשה לסרטט אותו.

הבעיה הקשה שעומדת בפני חוקרים נוצרים (או יהודים) שהם גם בעלי השקפה מטפיסית ודתית היא כיצד להסביר את החוויות של מיסטיקאים 'שפויים', המגלות את כל קווי האופי של מיסטיקה 'אמיתית', מלבד תוכנה התאיסטי (עמ' 110).

אכן בעיה, שכן יש לנו מגוון רחב של עדויות על חוויות מיסטיות שזכו להן כל מיני חילונים, כלומר אזרחי המודרנה שחיו ללא זיקה דתית, שהיו אנשים חביבים ושפויים בהחלט. עדויות אלה דומות להפליא לדיווחים של מיסטיקנים דתיים בפרטים רבים – לבד מציון נוכחותו של האל. שורו למשל בעדותו של ואצלב האוול, המחזאי, המשורר, הפעיל הפוליטי ולאחר מכן נשיא צ'כיה, שמספר, במכתב מהכלא שבו ישב בראשית שנות השמונים, על חוויה שפקדה אותו:

ישבתי על ערמה של ברזל חלוד והתבוננתי בצמרתו של עץ אדיר שהתנשא, בשלווה מלאת כבוד, מעל ומעבר לגדרות, לתיל ולמגדלי השמירה שהפרידו ביני ובינו. בעוד אני מביט ברעד הבלתי־מורגש של עליו על רקע השמים האינסופיים, כבשה אותי תחושה שקשה לתאר: בבת אחת נדמה היה שנסקתי מעל לכל המאפיינים של הקיום הרגעי שלי בעולם אל תוך מצב מחוץ לזמן, אשר בו כל הדברים היפים שאי פעם ראיתי קיימים בהווה־משותף מוחלט. הרגשתי תחושה של השלמה, למעשה תחושה של הסכמה עדינה עם מהלכם הבלתי־נמנע של הדברים כפי שנגלו לי כעת, ולזה הייתה שותפה נחישות חסרת דאגות לעמוד אל מול פני כל מה שיבוא. פליאה עמוקה לגבי ריבונות ההוויה הפכה לתחושה מסחררת של נפילה חופשית אל תהום המסתורין שלה. […] הוצפתי בהרגשה של אושר עילאי והרמוניה עם העולם ועם עצמי, עם הרגע ההוא, עם כל הרגעים שהייתי יכול להיזכר בהם, ועם כל דבר בלתי־נראה שנמצא מאחורי העולם ושנושא משמעות. הייתי אפילו אומר שאיכשהו 'הוכיתי על ידי אהבה', אבל אין לי מושג אהבה למי או למה.

(מתורגם מתוך ספרו האחרון של הסוציולוג רוברט בלה, Religion in Human Evolution, הוצאת הרווארד, עמ‘ 7-6).

לכאורה, אין כאן דבר שנופל מתיאורים רבים של חוויות של מגע או אף איחוד מסוים עם האלוהות, לבד מזה שהאלוהות לא עולה על דעתו של האוול החילוני. עבור בן שלמה, כמו עבור מורו זהנר, ללא אזכור האל חייבת החוויה הזאת ליפול לתחום המיסטיקה החילונית, הנחותה מזו התאיסטית. בן שלמה מביא בספרו עדויות מאת מרסל פרוסט וארתור רמבו על חוויות מתונות יותר, שהוא קובע (גם כאן בעקבות זהנר) שהן אינן מיסטיקה ממש. חבל שהוא מסתפק בתיאוריהם החלביים, ולא פונה לתיאורים כגון זה של האוול, שהיו מהווים עבורו אתגר רציני יותר.

בהשפעת סמים

בניסיונו לסדר את החוויות המיסטיות של האנושות במדרג היררכי פותח בן שלמה חשבון גם עם חוויות דתיות הנובעות משימוש בחומרים הלוצינוגנים כמסקלין ולס"ד. הוא מביא כמקרה מבחן את חוויותיו של אלדוס הקסלי, הסופר והוגה הדעות המפורסם, שכאשר היה תחת השפעת מסקלין העיד כי הוא סוף סוף מבין על מה מדברים כל המיסטיקאים. כאן שוב הולך בן שלמה בצעדים מדודים מאוד בעקבות זהנר, וגם הוא, כמו מורו, מגנה את ההשוואה. הוא מנתח את עדותו של האקסלי ומגיע למסקנה שהיא "שונה מבחינה פנומנולוגית מתיאורי כל המיסטיקאים את מהות חוויתם" (עמ' 91), ולכן אין לכנותה כלל 'מיסטיקה'.

אפשר להתווכח על ניתוחו הפנומנולוגי של בן שלמה, אולם קשה לקבל את קביעתו כי "איננו יודעים עד כמה 'המיסטיקה החילונית' בכלל, והתנסות המסקלין בפרט, משנה את חייו של המתנסה בה, ועל סמך מה סבור הקסלי ש'לעולם שוב לא יחזור להיות אותו אדם'" (עמ' 93).

דא עקא, אנחנו דווקא כן יודעים שחוויות מיסטיות ללא נוכחות האל יכולות להשפיע בצורה דרמטית על חייו של אדם, ואנחנו גם יודעים שחוויות מיסטיות שמתעוררות בעקבות נטילת סמים למיניהם משפיעות לעתים בצורה מתמשכת, וחיובית, על המתנסה בהן.

את אמיתותה של הקביעה הראשונה היה יכול בן שלמה להבין מחייהם ועדויותיהם של 'מיסטיקנים חילונים' שונים שהוא עצמו מזכיר בספרו. לגבי אמיתותה של הקביעה השנייה, ניתן היה לפנות לניסוי מפורסם שנערך ב־1962 באוניברסיטת בוסטון, שבו קיבלו עשרה מתנדבים כמוסות פסילוסיבין (Psilocybin), ועשרה אחרים קיבלו פלצבו. גם חצי שנה אחרי אותו היום דיווחו המשתתפים שהיו תחת השפעת פסילוסיבין שהם נעשו ‘רגישים לבעיותיו של הזולת‘, ‘מגובשים יותר מבחינה אישיותית‘, וש‘התחדדה ההערכה שלהם למשמעות שבחיים‘ (דברי המאמר שפורסם אז). בסוף שנות השמונים, כלומר כרבע מאה לאחר מכן, חזרו חוקרים אל אותם נבחנים, ועל פי עדויותיהם חייהם של רוב מי שנטלו אז פסילוסיבין הושפעו לטובה.

יכול להיות שיש סיבות אחרות להתנגד לחוויות רוחניות שמתעוררות על ידי סמים, אולם בן שלמה אינו מונה אותן, ובדברים שהוא כן מביא הוא אינו מדייק, כאמור. בכלל, נראה שהספר כתוב בשיטת ‘זרם התודעה‘, כאשר המחבר מונה דוגמאות ללא סדר ברור. הפרקים אמנם מחולקים חלוקה תמטית מובנית, אולם בן שלמה אורג את התיאוריה שלו בדבר מהותה של המיסטיקה בצורה לא שיטתית.

הכרעה אמונית ומחקרית

מספר ספרי העיון בעברית המוקדשים לחוויה הדתית הוא קטן, למעשה זעיר. ישנו התרגום של ספרו הגדול של ג'יימס, תרגום ספרו של רודולף אוטו, 'הקדושה', וספרו של בן עמי שרפשטיין, 'החוויה המיסטית', מתחילת שנות השבעים. לאחרונה יצא ספרו של רון מרגולין, 'הדת הפנימית', אם כי הוא מטפל בנושא בעיקר מזווית יהודית. כל ספר נוסף, אם כן, הריהו תרומה חשובה לתחום, בוודאי ספר מאת חוקר והוגה חשוב כבן שלמה. יחד עם זאת, ספרו של בן שלמה אינו יכול להיחשב כמחקר מספק של הנושא.

הבעיה המרכזית של הספר היא שהוא אינו מעודכן. למעשה, נדמה כאילו הוא נכתב בשנות השבעים. מתוך התחשבות בקורא לא אכביר מילים על החוקרים הבינלאומיים מעשרות השנים האחרונות שבן שלמה כלל אינו מתייחס אליהם, ואעמוד רק על אלו המקומיים. בן שלמה מרבה לצטט את גרשם שלום, אבל מאז שלום בכל זאת נכתבו אי אילו ספרים. בספרו אין ולו אזכור אחד לחוקרי מיסטיקה חשובים כמשה אידל, רחל אליאור, יהונתן גארב, יהודה גלמן, בועז הוס, אליוט וולפסון, רון מרגולין, חביבה פדיה ואחרים. חסרונם זועק מתוך דפי הספר, ומותיר אותו חסר.

בעיה נוספת היא, כאמור, הנטייה לשפוט לשלילה חוויות מיסטיות שאינן מתאימות לפרדיגמה המונותאיסטית. בכך כאמור הולך בן שלמה בדרכו של זהנר. נראה שלשניהם כמה תכונות משותפות, שגוררות אחריהן חסרונות משותפים. לא רק ששניהם מאמינים אדוקים במסורות דתיות מסוימות, אלא ששניהם הגיעו אליהן אחרי הפיכת לב. כ'חוזרים בתשובה' (זהנר לנצרות הקתולית, בן שלמה לציונות הדתית) הם ששים להגן על הכרעתם האמונית, דבר שמטה את מסקנותיהם המחקריות לכיוון מאוד מסוים. הבדלת מיסטיקה 'קדושה' מ'חילונית' תוך העמדתן במדרוג היררכי נאה אולי לרבנים ומנהיגים רוחניים, אבל בעייתית עבור חוקרים. זה לא היה נורא אם היה נעשה מאמץ קפדני בהבאת מקורות רלוונטיים ומחקרים עדכניים כדי שהשיפוט יהיה הוגן, אבל מאמץ כזה לא נעשה. התוצאה היא ספר מחקרי שאפשר להכניס בשקט לישיבות, ועל כל אחד להחליט אם זה יתרון או חיסרון.

המחקר נדם באוסלו

יוסף בן שלמה, שהלך לעולמו בתשס"ז, היה מגדולי האינטלקטואלים בישראל. בחייו הוא עבר תהליך ארוך טווח של התרחקות ואז התקרבות מחודשת אל דת אבותיו. בעוד שבבחרותו התרחק משורשיו בציונות הדתית, הרי שאחרי מלחמת ששת הימים ערך מהפך בחייו, והתקרב שוב אל הדת, ואיתה לעמדות מדיניות ימניות. הוא חבר לחלוצי 'גוש אמונים', השתתף בעלייה לסבסטיה, ובמשך שנים היה מדובריה הבולטים של תנועת ההתנחלות. מפעלו המרכזי היה ניסיון לסכם את תורתו של הראי"ה קוק, מבצע אדיר ממדים שעליו עמל כשני עשורים, אולם לא השלימו.

על פי מיכל לניר, מי שהתבקשה אחרי פטירתו על ידי משפחתו של בן שלמה להוציא לאור את כתביו, ומי שהביאה לדפוס את הספר הנוכחי (יחד עם אברהם שפירא), בן שלמה כתב את ספרו על המיסטיקה עד מחצית שנות התשעים, אז נדם כל מפעלו המחקרי בעטיים של הסכמי אוסלו. עבור בן שלמה התפתחות זו סימנה את קץ הציונות, וממילא הוא לא ראה טעם להמשיך לכתוב. מי שרוצה יכול לתלות בהסכמים הללו עוד תוצאה מצערת.

אולם לא הכול נשטף בצער הימים. יחד עם הספר המדובר כאן יצא לאור גם הספר האתגר של השפינוציזם, שבו בן שלמה ניגש לפתח את תחום מומחיותו הגדול, תורתו של ברוך שפינוזה. שני הספרים יצאו בהוצאת כרמל, וישראל כרמל, המו"ל, ראוי לכל שבח על שלקח על עצמו את הפרויקט החשוב הזה. מקריאה בספר על שפינוזה, נראה שהוא רציני ומעמיק יותר מזה שסקרנו לעיל. והנה, כבר בפתחו לא שוכח בן שלמה את המיסטיקה חביבתו, ומציין ש"החוויה המקורית, שממנה נובעת שיטתו של שפינוזה, אינה רחוקה מזו של מיסטיקאים נוצרים ומוסלמים בעלי מגמה פנתאיסטית, ואולי אף זהה לה". גם שפינוזה, אם כן, במיסטיקנים.

תומר פרסיקו הוא חוקר בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל־אביב. עבודת הדוקטור שלו עוסקת בטכניקות מדיטטיביות ביהדות בעבר ובהווה

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בנובמבר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון תולדות תשע"ג - 797, יהדות, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 49 תגובות.

  1. שבוע טוב !
    כמיסטיקן דתי המכיר היטב את השטח ה"ניו אייג'י" בימינו , אני חושב שיש כמה וכמה הבחנות שיש להבחין כאשר חוקרים או לומדים שטח רחב כמו "חוויה מיסטית".
    ראשית , במאמר נידונה "חווית האחדות". אני אישית רואה אותה כמיסטיקה דתית – גם אם חווה החוויה הוא חילוני.
    חווית האחדות עומדת בבסיס היהדות ושלוחותיה (נצרות , איסלאם במיוחד הסופי) , וכן בבסיס הבודהיזם ויתכן גם תורות נוספות רבות שאינני מכיר. זוהי חוויה אוניברסלית (שכנראה יש לה גם בסיס ביולוגי).
    זוהי המיסטיקה של ההוגים הדתיים הרציניים , זוהי משאת נפשם , ומבחינתי זה גם התקווה לשלום ולשיתוף פעולה בין עמים. על זה בישרו לנו נביאנו ":כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעובדו שכם אחד" וכן "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד" – חווית האחדות תהיה חוויה אוניברסלית. מלחמות כמו שאנו רואים היום לנגד עיננו היו בלתי אפשריות אם אנחנו והם היינו חווים את חווית האחדות במלא עוזה.
    לעומת זאת , כאחד ההולך בשבילי המיסטיקה בארצינו לא מעט שנים , ראיתי חוויות מיסטיות רבות שאינן "חווית האחדות" – יש תיקשורים עם ישויות שונות , כישוף ומאגיה למטרת צבירת כוחות , הגדת עתידות לסוגיה השונים ועוד ועוד.
    גם בדתות כמובן יש "מיסטיקה לא אחדותית" – למשל בנצרות יש עיסוק רב ב"שטן" ובדמותו , וגם בענפים מסוימים של הקבלה והאיסלאם יש "מיסטיקה" שאיננה יותר מכישוף.
    אך אני חושב שכל מיסטיקן רציני יסכים כי חוויות אלו , למרות שכבודן (או חוסר כבודן) במקומן מונח , נחותות הן מחווית האחדות.
    כמיסטיקן הייתי אומר כי חוויות מיסטיות מסוג זה שייכות לצ'אקרת העין השלישית , אך חווית האחדות שייכת לצ'אקרת הכתר. ואני רואה מצב בו העיין השלישית פתוחה והכתר "חסום" כמצב בעייתי מאוד. במצב זה האדם הינו בעל כוחות אך משתמש בהם באופן אגואיסטי – מה שהופך את מעשיו ל"מאגיה שחורה".

    לסיכום :
    אני סבור כי ההבדלה בין "מיסטיקה דתית" ל"מיסטיקה לא דתית" היא נכונה , ואכן המיסטיקה הדתית היא בפירוש גבוהה יותר מהמיסטיקה הלא דתית. אלא שצריך להגדיר "מיסטיקה דתית" כ"חווית האחדות" ואין זה משנה אם החווה הינו דתי או אתאיסט. ואילו "מיסטיקה לא דתית" הינה מיסטיקה המתמקדת ב"כוחות" "יכולות" ומאגיה לסוגיה , וגם כאן לא משנה האם המדובר באדם דתי או לא דתי.

  2. מעניין מאוד, ובכן, מה עוד אתה יכול לספר לנו על חוויותיך כמיסטיקן דתי?

  3. הדבר היחיד שאני יכול להגיד זה שבלי חזרה אל המימד המיסטי שביהדות , דהיינו נבואה , חבל לנו על הזמן.
    היהדות נמצאת היום במשבר עמוק , להרבה אנשים יש מצוות אך אין אלהים , המפגש עם התרבות המודרנית מעמידה בפני היהדות את אחד האתגרים הקשים בתולדותיה.
    התנ"ך כבר איננו מובן כפי שהובן אלפי שנים , סמכותם של חז"ל שהחזיקה מעמד כ1500 שנה לפחות נסדקת ומתערערת , ומה שאני קורא לה "תורת הגלות" הולכת ונעשית לא רלוונטית עבור אנשים רבים.
    אז למראית עין יש יותר ישיבות , יש יותר ספרים , יש יותר "קיום מצוות בהידור" , אך כל זה חיצוני. יש הרבה פחות "תוכן רוחני" בכל אלו משהיה בעבר. יש כלים רבים ואורות מועטים.
    היהדות צריכה לעבור טרנספורמציה , למה שהרב קוק קרא "תורת ארץ ישראל". חלק מהעניין זה גם שבר של תורת הגלות וכל המימסדים הדתיים הקיימים.
    גם תורת הקבלה "המקובלת" כבר איננה פנימיות התורה יחסית למה שהדור זקוק כנ"ל תורת החסידות. ועל זה קראנו בפרשת השבוע שעבר – "וכל הבארות אשר נחפרו בימי אברהם אביו סיתמום פלישתים וימלאום עפר". גם הבארות הללו כבר נסתמו והתיקונים שלהם אינם זמינים ונגישים לדורינו.
    במצב זה של שבר כללי , הדבר היחיד שממנו תיבנה היהדות מחדש זוהי אמונת היחוד. זוהי הליבה של היהדות , חווית האחדות.
    ובכל זאת – על מנת להוציא את הדבר החדש יש להתעמק במה שיש לנו. אני מוצא כי קבלת הרמח"ל וכן דברי רבי נחמן הם התורה שתהיה מרכזית בדור הבא , או לפחות היא תיבנה על פיהם.
    ועדיין – מעטים מאוד מסוגלים להבין אותם למעשה.
    הדברים כתובים שחור על גבי לבן וכולם קוראים אותם. אך ההבנה כיצד להגיע משם לנבואה , סגורה ומסוגרת בפני רוב האנשים. כנ"ל אמונת היחוד – היא העיקר וממנה אפשר להגיע להכל כמו שעשה אברהם אבינו.

    • הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' אלקיך חפץ מעמך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך, כי באלה חפצתי נאום ה' (ישעיהו הנביא)

      • תיקון:

        הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך, כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך (מיכה ו,ח)

        כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי, כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה בארץ, כי באלה חפצתי נאום ה' (ירמיהו ט,כג)

        וכך כותב הרש"ר הירש על הפסוק 'עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה' (תהלים ק,ב):

        'עבודת ה' העיקרית היא בתוך החיים. 'עבדו את ה" פירושו: לשקע את כל הכוחות והאמצעים וכל רגע מרגעי החיים לעשות רצונו יתברך, והאדם אשר כל חייו מוקדשים לעבודת ה' כזאת – לו יקרא 'עבד ה"…

        הן חיים כאלה – ורק חיים כאלה – נותנים שמחה: הוא רגש הצמיחה הרוחנית והמוסרית ההולך ומתפתח, רגש שגשוג האנושות, הכרת חיים המביאה אושר שאינה תלויה בתנאי החיים החיצוניים…

        נקראים אנו לעבודת ה' מחוץ להיכל ה' מתוך שמחה, ורק אם נהיה עבדי ה' בחיינו, רק אז 'בואו לפניו' – תלווה אותנו רוח השמחה הפועמת בקרבנו גם אל בית ה" (הציטוט מתוך: הרב יששכר יעקבסון, 'נתיב בינה – פרקי מבוא, פירושים ועיונים ב"סידור"', כרך א, עמ' 199).

        בברכה, ש.צ. לוינגר

      • והקשר לעניננו ?
        🙂

      • במקום ריגושים ממקורות מפוקפקים – צ'י קונג, רייקי ו'תיקשור' – מציעה לך היהדות חוויית קשר עם הבורא ושמחה אמיתית בחיים של עשיית הטוב והישר. כשעושים את רצון ה' בשמחה, אין צורך באמצעים מלאכותיים כדי למצוא טעם ומשמעות לחיים.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. ועל דרך הבדיחותא: תומר פרסיקו הביא שאפשר להגיע לחווייה מיסטית על ידי 'פסילוציבין', השוה בגימטריא = 'שמח' ! והיית אך שמח !

        • מה לעשות , ותמיד השתדלתי לעשות הטוב והישר ובכל זאת מה שהביא לי הצ'י גונג או ההילינג אלו דברים שלא קיבלתי בשום ישיבה. שם הייתי חולה פיזית ורוחנית , והצ'י גונג הבריא אותי – פיזית ורוחנית.
          ואינני חושב שהיהדות עומדת בסתירה לצ'י גונג או להילינג , ההיפך הוא הנכון – אני היום מבין שאי אפשר להבין באמת יהדות בלי זה.
          ואינני מדבר על יהדות הגולה – שהיא בעיני יהדות חולה. אני מדבר על יהדות כפי שצריכה להיות וכפי שהתורה ציוותה.
          (ומבחינתי זה חלק מהתשובה הגופנית עליה דיבר הרב קוק בתחילת אורות התשובה).
          אי אפשר כמעט להבין בימינו מהו "שפע רוחני" למשל עליו מדבר הרמב"ם בקטע שהבאתי בלי להתנסות בהילינג.
          כנ"ל אי אפשר להבין מהי שלימות הגוף הפיזי והיותו במזג הנכון שגם על זה דיבר הרמב""ם בקטע שהבאתי , בלי להתנסות בצ'י גונג – ואני בטוח כי בימי התנ"ך היו תרגולים דומים גם אצלינו , רק שהם נשתכחו בגלות.
          לצערי היום התורה רחוקה מהגוף ,היא תורה "חולה" של אנשים חולים ומייצרת מחלות בגוף ובנפש. וכבר בימי חז"ל מדובר על "קצירי ומריעי" בהקשר זה.
          ואני אומר כל זאת מנסיון – כי באמת למדתי הרבה בנעורי וגם היום אני לומד , תאמין לי שגם קיימתי , ובכל זאת – בשמחה לא הייתי , וסבלתי רבות למרות כל נסיונותי לקיים את התורה יותר ויותר טוב.
          וגם כשאני מסתכל מסביבי היום , אני רואה לא אחד ולא שניים אנשים יראי שמיים והם במצב יותר גרוע בהרבה ממה שאני הייתי.
          התורה מבטיחה – אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה . . . כל המחלה אשר שמתי במצריים לא אשים עליך.
          תלך לבתי חולים ותראה שם המון המון דתיים ואנשים יראי שמיים לכאורה. אז מה עם הבטחה זו ?
          היום אני מבין את התורה דווקא בזכות זה שהגוף מאוזן ובמזג טוב , ואז גם ההבנות בתורה הן ישרות ולא הבנות חולות. וכאשר מבינים את התורה בדרך ישרה היא אכן מביאה חיים לגוף ולנפש והיא סם חיים.
          לעומת זאת הבנות עקומות (כמו רוב ההבנות בימינו) הן סם המוות לגוף ולנפש.
          לא זו בלבד – היום כשאני מרפא בהילינג , אני מרפא באותו שפע רוחני שאני ממשיך באמונתי בה' בלבד ! לא רייקי ולא שמייקי.
          ואז מובנת למשל הביקורת על אסא כי בעת חוליו לא דרש בה' כי ברופאים – כי הנביא בכוחו הרוחני להמשיך שפע אלהי היה יכול גם לרפא. וכן כאשר אדם מאמין באמת ויודע להמשיך שפע רוחני מה' , אין לו צורך ברופאים כלל !
          ועיין עוד בשער רוח הקודש לאר"י ותראה כיצד הוא מדבר על הילות ומרכזי אנרגיה בגוף , וכל אלו דברים שמובנים וידועים לכל הילר רציני.

  4. יוסף,
    נבואה אינה מיסטיקה.

    לכל היותר הנבואה משיקה למיסטיקה בכך שגם היא משתמשת בכח המדמה , "וביד הנביאים אדמה".
    אך לא פסגת הנבואה שהיא "פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמנת השם יביט".
    ראוי להבחין ולהבדיל.

  5. נבואה הינה שפע אלהי הנמשך אל הנביא.
    למדתי שנים קבלה וכדומה , אך עד שלא הבנתי באמת מה פירוש "להמשיך שפע" , השערים של השימוש במה שלמדתי היו נעולים בפני.
    ולמדתי זאת דרך עיסוקי במיסטיקה : צ'י גונג , הילינג , וגם בתקשור.
    כמובן עשיתי גם טעויות רבות בדרך , אבל בחסדי ה' , מכיוון שכוונתי תמיד היתה לטובה ולשם שמיים ניצלתי מהבורות הנמצאים בתחומים הללו.
    כפי שנאמר כאן במאמר יש במיסטיקה רמות שונות הנבדלות לחלוטין זו מזו.
    גם כישוף זוהי מיסטיקה , אך ההבדל בין כישוף לבין "חווית האחדות" עם ה' הינו הבדל שמיים וארץ.
    ניתן להגיע לנבואה גם בדורינו ואולי במיוחד בדורינו.
    הפריחה של הניו אייג' בימינו באה בגלל שכיום הגיע הזמן של הנבואה לחזור , ותמיד כאשר תופעה מופיעה באומות העולם , היא באה כדי שעם ישראל יעשו ממנה את ה"בירור" ואחר כך היא תבוא גם אצלינו.

  6. יוסף,
    לפי הרבה דעות חשובות (כולל זו של הרמב"ם ואף שלי הק'), מה שאתה מדבר (תופעה שכמובן חויתי בחיי לא אחת) זה לכל היותר סוג אחד של גילוי הנבואה, אך לא הנבואה עצמה.
    הנבואה עצמה היא מסר בעל תוכן א-להי שמועבר לנביא , סגנון החוויה דרכו המסר עובר שולי לחלוטין לעצמות הנבואה.

  7. ואלו דברי המו"נ ב' לו :

    "דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע1 השופע מן האל יתעלה ויתהלל באמצעות השׂכל הפועל2, תחילה על הכוח המדבר3, ואחרי-כן על הכוח המדמה4. זאת היא דרגתו העליונה של האדם ותכלית השלמות האפשרית שתיתכן שתימצא למינו5. מצב זה הוא תכלית השלמות של הכוח המדמה6. זה דבר אשר בשום אופן אינו אפשרי בכל אדם. אין זה דבר אשר אדם מגיע אליו על-ידי שלמות במדעים העיוניים ושיפור המידות עד שתהיינה כולן טובות ויפות ככל האפשר, מבלי שתתווסף לכך שלמות הכוח המדמה באופן המרבי האפשרי מטבע ומלידה7. יודע אתה ששלמותם של כוחות גופניים אלה, אשר הכוח המדמה הוא אחד מהם, היא תולדה של המזג8 הטוב ביותר שאפשר שיהיה לאיבר הנושׂא אותו כוח, לשיעור הטוב ביותר שייתכן שיהיה לו, ולחומר הזך ביותר שעשׂוי להיות לו. זה דבר שאי-אפשר לתקן את ליקוייו או להשלים את חסרונו באמצעות ההנהגה בשום אופן9, כי האיבר אשר מזגו רע בטבעו מלידה, מרב ההנהגה המאזנת לו הוא להשאיר אותו בבריאות כלשהי, ולא להביאו למעולות שבתכונותיו. אך אם מומו הוא מצד שיעורו או תנוחתו או העצם שלו, כלומר, עצם החומר שממנו הוא מורכב, אין לו תחבולה. אתה יודע את כל זאת ואין תועלת להאריך בהבהרתו. כמו כן יודע אתה את פעולות הכוח המדמה הזה, שהן שמירת המוחשוֹת, הרכבתן והחיקוי אשר בטבעו10, ושהגדולה והנעלה שבפעולותיו תהיה דווקא כאשר החושים נחים ושובתים מפעולותיהם. אזי שופע עליו שפע כלשהו בהתאם להכנתו. שפע זה הוא הסיבה לחלומות האמת. הוא עצמו סיבה לנבואה11. השוני הוא רק ביותר ופחות, לא במין. "

    הרמב"ם הגדיר כאן בצורה הכי ברורה – הנבואה היא שפע השופע מהאל תחילה על הכח המדבר ואחר כך על הכח המדמה.
    וגם בסוף הקטע הוא כותב כי ההבדל בין חלומות אמת לנבואה הוא רק כמותי ולא איכותי.
    הנבואה לפי הרמב"ם היא עניין טבעי , שכאשר אדם מגיע לרמה מסוימת שכלית , רגשית מידתית וגופנית , אוטומטית הנבואה שורה עליו. כאשר ההגדרה של נבואה זהו השפע מאת ה' ומתפשט על פני כל כוחות הנפש עד הכח המדמה ולא "נחסם".
    זוהי הנבואה "עצמה" !
    דווקא המסר הינו החלק המשני , כי ברגע שהאדם שם הוא כבר דבוק בה' ויכול לקבל כל מסר שיהיה.
    וזה חשוב להבין – לפי הרמב"ם הנבואה הינה טבע ! היא לא תלויה בכלום חוץ מאשר בהגעה ל"רף" מסוים. כשאדם הגיע לרף – הוא הופך לנביא.

    • איפה כתוב כאן שהשפע מגיע באופן אוטומטי?

      • תלמד את הפרק היטב , כי אינני יכול להביא את כולו כאן. אם עדיין תהיינה שאלות , אשמח לענות כפי הבנתי.

      • וכך כתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה (פרק ז, הלכה א): 'מיסודי הדת שהא-ל מנבא את בני האדם, ואין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד'.

        לביאור המושג 'בעל דעה רחבה נכונה עד מאד', ראו בשו"ת 'מנחת אברהם' לר"א חמאמי נר"ו, ירושלים תשע"א, סי' לד, עמ' שסט-שעג.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        • אין לי ספר זה , בכל אופן הרמב"ם גם כאן נאמן לשיטתו שהכל טבע , וממילא גם הנבואה היא תהליך טבעי ולא משהו שנתחדש. כלומר ברגע שאדם מגיע לדרגה מסוימת נדבק בשכל הפועל ונהיה נביא. הנבואה היא הדבקות עצמה.
          ולא זכיתי לצערי עדיין שאין יצרי מתגבר עלי לעולם , לכן לצערי אינני יכול להגיד שזכיתי לנבואה. אבל אני כן יכול להגיד שדווקא האכזבות מכך שיצרי התגבר עלי כל כך הרבה פעמים וההבנה שהפתרון חייב להיות גם גופני וביולוגי ולא רק "לימוד חוכמה" , גם הם הובילו אותי לדרך בה הלכתי.

  8. יוסף,
    אתה דיברת על "חווית אחדות" ששייכת למה שהרמב"ם קורה כח המדמה (ומסביר שזו לא נבואה) הרמב"ם מדבר על שפיעה שמגיעה אל כח המדבר ומשם אל הכח המדמה, ואילו החויה שאתה מדבר עליה מסתברת כחויה של הכח המדמה לבדו.

    • חווית אחדות איננה חוויה של הכח המדמה. היא נובעת מהאחדות כשהאדם מתקשר אליה , משם מתקשרת אל הכח השכלי , ומשם גם אל הכח המדמה בסופו של דבר.
      ולגבי שפע – מעשים בכל יום מבחינתי שאני ממשיך "שפע" רוחני דרך הילינג , ולשפע הזה יש השפעות פיזיות ברורות וחלק גדול מהאנשים גם מרגישים אותו. כך שהמשכת שפע איננה מושג ערטילאי , זו יכולת טבעית שיש לדעתי לרוב בני האדם.
      השאלה החשובה היא האם השפע "נקי" או לא היא שאלה אחרת , וכאן יש להיזהר מאנשים שממשיכים שפע "לא נקי". את השפע שאני ממשיך אני ממשיך בכח אמונתי בלבד.

  9. אכן זה מאוד מאוד דומה – ברכת כהנים וטיפול הילינג !
    פעם בא אלי מטופל אמריקאי שלא ידע מילה עברית , וגם לא ידע את שמי (מישהו שלח אותו במקומו ברגע האחרון ולא הוא זה שהזמין את התור).
    בסוף הטיפול הוא אמר לי YOU HAVA A'COHANIC ENERGY' . . . המדובר באדם מאוד מיוחד שהיה מסוגל להרגיש זאת.

    • ברם, הבדל גדול ביניהם. ברכת הכהנים אינה 'טכניקה' למשיכת שפע מלמעלה, אלא בקשה מאת ה' לברך את עמו, כדברי בעל ספר החינוך (מצוה שעח): 'כי בכח הכשר מעשינו תחול הברכה עלינו, כי ידו ברוך הוא פתוחה לכל שואל בהיותו מוכשר ומוכן לקבלת הטוב. ועל כן כי בחר בנו מכל העמים ורצה שנזכה בטובו, הזהירנו וציוונו להכין מעשינו ולהכשיר גופנו במצוותיו להיותנו ראויים אל הטוב, גם ציוונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה, ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים, כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו'. הוי אומר: הכהנים הם שלוחי עם ישראל, לבקש מאת ה' לברכם.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ראיתי פעם בספר, ואינני זוכר היכן, שלפיכך תיקנו לומר פסוקי 'ברכת כהנים' אחרי ברכת התורה, כדי ללמדנו שבשעת לימוד התורה עלינו לראות עצמנו ככהנים, השואפים שלימודם ומעשיהם יביאו ברכה לעם ישראל. הן בברכת המצוה שמברכים הכהנים 'לברך את עמו ישראל באהבה' והן בברכת התורה 'אשר בחר בנו מכל העמים', מודגש שהדברים צריכים להיעשות מתוך אהבה לעם ישראל.

      • בשורשם של דברים אין טכניקה , יש מהות.
        אך בעולם הזה כל דבר צריך טכניקה , וגם ברכת כהנים. למשל ברכת כהנים היא דווקא במילים הספציפיות , ודווקא בתנאים הכתובים בהלכה.
        לכן כאשר מברכים מישהו מניחים את הידיים מעל ראשו , או בברכת כהנים פורשים כפיים. כי דרך הידיים נמשך השפע מהלב – בדיוק כמו בהילינג.

    • יקירי,
      הכל (טוב, כמעט הכל) טוב ויפה, רק שאתם מבלבלים בין מושגים.
      ברכה זו המשכה של שפע, נבואה זו הבאה של דבר השם לעולם.
      אמנם יש קרבה וזיקה בין זה לזה, אבל אלו ממש לא אותם מושגים , חבל לבלבל ולהתבלבל.

      • ולאשר אמר – אני כמובן מסכים לדבריך שנבואה היא הבאת דבר ה' לעולם. יתירה מזאת, מדברי ס' החינוך שהבאתי נראה שאף ברכת הכהנים היא רק בקשה להמשכת שפע. אגב, מדבריו של יוסף הבוקר (שעה 5:06) נראה שהוא מקבל שהשגותיו אינן בבחינת נבואה.

        בברכה, ש.צ. לוינגר

        נ.ב. הנושא של 'ריפוי רוחני' נדון ע"י פוסקים בדורנו. לפי שעה מצאתי תשובה של הרב יוסף גינזבורג על 'ריפוי רוחני', באתר של 'חב"ד', מיום כ' באלול תשס"ב. אם אמצא חומר נוסף אשמח לציין אליו.

      • והשוה תשובת הרב שמואל אליהו על 'רפואה אלטרנטיבית' באתר 'כיפה', מיום י' בשבט תשס"ד. באותו אתר פורסם מכתב (מיום ט"ז בתמוז תשע"א) בחתימת רבנים חשובים בציונות הדתית הקוראים לטפל אצל מי שהוכשר במקום בו יש פיקוח רבני.

      • כבר הבאתי את הרמב"ם במורה נבוכים הכותב אחרת ממך.
        ציטוט :
        "דע שאמיתת הנבואה ומהותה היא שפע1 השופע מן האל יתעלה ויתהלל באמצעות השׂכל הפועל2, תחילה על הכוח המדבר3, ואחרי-כן על הכוח המדמה4"

        אם הנבואה היתה "רק" הבאה של דבר ה' לעולם , לא היו עשתנותיהם של הנביאים מתבלבלות בשעת הנבואה. ולא היו נהפכים עליהם ציריהם. הנבואה היא תהליך בו השפע הרוחני נכנס לתוך הגוף הפיזי – ולכן יש לה את "תופעות הלוואי" המתוארות.
        הסיבה שזה קורה כך היא שהנביא הופך להיות לכלי קיבול לשפע רוחני. רק אז הוא יכול לקבל את דבר ה'.

      • הבלבול וכד' נובעים מכך שבפעמים הראשונות הנביא חורג מהמסגרות הטבעיות שלו.
        ובכל מקרה אצל נביאים כמשה ושמואל לא מתואר שום איבוד עשתונות, וד"ל.

        • לדעתי אין זה נכון , הבאתי בפירוש את הרמב"ם , ופשוט וברור שכן הוא.
          משה אינו כשאר נביאים כידוע , ושמואל היה נער ולא רצה להבהילו. לכן לא היתה זו נבואה שלימה אלא כעין רוח הקודש. ועיין רמב"ם יסודי התורה ז' יב.
          כי יש נבואה שהיא נבואה ממש והיא קבלת השפע האלהי ממש כפי שכתב הרמב"ם , ויש לעומתה נבואה על ידי מלאך שאיננה נחשבת כנבואה אלא במדרגה של רוח הקודש.
          וראה גם כאן את דברי הרמב"ן בבראשית יח' יא :
          "ובאמת כי כל מקום שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים אבל לא מראות הנבואה כי המשיג לראות מלאך או דיבורו איננו נביא ! שאין הדבר כמו שהרב גוזר (במו"נ ב לד ובהלכות יסוה"ת ז ו) "כי כל נביא זולת משה רבינו נבואתו על ידי מלאך" (וסותר דיעה זו י.כ. : ) וכבר אמרו (מגילה ג) בדניאל אינהו עדיפי מיניה דאינהו נביאי ואיהו לאו נביא וכן לא נכתב ספרו עם ספר הנביאים מפני שהיה עניינו עם גבריאל אף על פי שהיה נראה אליו ומדבר עמו בהקיץ כמו שנאמר במראה של בית שני ועוד אני מדבר בתפלה והאיש גבריאל (דניאל ט כא) וכן המראה של קץ הגאולה (שם י ד) בהקיץ היתה בלכתו עם חביריו על יד הנהר ואין הגר המצרית מכלל הנביאות וברור הוא גם כן שלא היה ענינה בת קול כמו שאמר הרב (במו"נ שם) והכתוב חלק נבואת משה רבינו מנבואת האבות כמה שנאמר (שמות ו, ג ) וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי וזה שם משמות הקדש לבורא איננו כנוי למלאך ורבותינו עוד למדו על החילוק שביניהם ואמרו (ויק"ר א, יד ) מה בין משה לכל הנביאים רבנן אמרי כל הנביאים ראו מתוך אספקלריא שאינה מצוחצחת הדא הוא דכתיב (הושע יב יא) ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה ומשה ראה מתוך אספקלריא מצוחצחת הדא הוא דכתיב (במדבר יב ח) ותמונת ה' יביט כמו שהוא מפורש בויקרא רבה (שם) ומקומות אחרים (יבמות מט) ולא נתנו בשום מקום נבואתם למלאך ואל תשומם בעבור שכתוב (מלכים א יג יח) גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר ה' לאמר כי פירושו גם אני נביא כמוך ויודע אני שהמלאך שדבר אלי בדבר ה' הוא וזו מדרגה ממדרגות הנבואה כאשר אמר איש האלהים כי כן צוה אותי בדבר ה' (שם יג ט) ואמר כי דבר אלי בדבר ה' (שם יג יז) וכבר אמרו רבותינו (במד"ר כ ג) בענין בלעם שאמר ועתה אם רע בעיניך אשובה לי (במדבר כב לד) אני לא הלכתי עד שאמר לי הקב"ה קום לך אתם (שם שם כ) ואתה אומר שאחזור כך הוא אומנותו לא כך אמר לאברהם להקריב את בנו ואחר כך ויקרא מלאך ה' אל אברהם ויאמר אל תשלח ידך אל הנער (להלן כב יב) למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו וכו' הנה החכמים מתעוררים לומר שאין הנבואה בדבור הראשון שהזכיר בו השם שוה לדיבור השני שאמר בו שהוא על ידי מלאך אלא שהוא דרך בנביאים שיצוה בנבואה ויבטל הצואה במלאך כי הנביא יודע כי דבר ה' הוא ובתחלת ויקרא רבה (א ט) אמרו ויקרא אל משה לא כאברהם באברהם כתוב ויקרא מלאך ה' אל אברהם שנית מן השמים (להלן כב טו) המלאך קורא והדבור מדבר ברם הכא אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני הוא המדבר כלומר שלא היה אברהם משיג הנבואה עד הכינו נפשו בתחלה להשגת מלאך ויעלה מן המדרגה ההיא למעלת דבור הנבואה אבל משה מוכן לנבואה בכל עת הנה בכל מקום יתעוררו החכמים להודיענו כי ראיית המלאך איננה נבואה ואין הרואים מלאכים והמדברים עמם מכלל הנביאים כאשר הזכרתי בדניאל אבל היא מראה תקרא "גלוי עינים" כמו ויגל השם את עיני בלעם וירא את מלאך ה' (במדבר כב לא) וכן ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה (מלכים ב ו יז) אבל במקום אשר יזכיר המלאכים בשם "אנשים" כענין הפרשה הזאת ופרשת לוט וכן ויאבק איש עמו (להלן לב כה) וכן וימצאהו איש (שם לז טו) על דעת רבותינו (תנחומא וישב ב) הוא כבוד נברא במלאכים יקרא אצל היודעים "מלבוש" יושג לעיני בשר בזכי הנפשות כחסידים ובני הנביאים ולא אוכל לפרש והמקום אשר תמצא בו ראיית ה' ודבור מלאך או ראיית מלאך ודבור ה' ככתוב בדברי משה בתחילת נבואתו (שמות ג ב-ד) ובדברי זכריה (ג א-ב) עוד אגלה בו דברי אלהים חיים ברמיזות (עיין שמות ג ב) וענין ויאכלו אמרו חכמים (ב"ר מח יד) ראשון ראשון מסתלק וענין ההסתלקות תבין אותו מדבר מנוח אם תזכה אליו והנה פירוש הפרשה הזאת אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם (לעיל יז כו) אמר שנראה אליו השם בהיותו חולה במילתו יושב ומתקרר בפתח אהלו מפני חום היום אשר יחלישנו והזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל ואף על פי כן באה אליו המראה הזאת".

      • יוסף,
        דעתך מעניינת, אבל הניסיון מוכיח שהיא לא נכונה. (יש לכך גם ראיות מהמקרא ומחז"ל אם תרצה, אבל בשביל מה ?)
        משה ושמואל (ששקול כמשה ואהרן !) היו גדולי הנביאים, וגם על נביאים אחרים רק לעתים רחוקות מתואר שהשתגעו וכד'.

        אני מצטער שאין לי סבלנות להתפלפל עכשיו בדברי האחרונים, אבל למעשה אין לי כלים אמיתיים להתווכח על מה שאני יודע וחוויתי ועדין חווה לעתים באופן *מוחשי* .
        כל עוד לא חווית את הדברים לא תדע במה דברים אמורים, וכל עוד תהיה מקובע במחשבות שלך בענין, הסיכויים שתחווה אותם קטנים, כך שיש לנו כאן סוג של מעגל קסמים, שאין לי רצון להיכנס אליו עכשיו ברשותך.
        מקוה שתבין אותי ותמחל לי, בהוקרה ובברכה.

        • אשר ידידי ! אם אינך מבין כי נבואה היא בעיקרה המשכת שפע רוחני , ואינך מבין למה הנביא נכנס למצב של "אקסטזה" בעת נבואתו , אז המדרגה הכי גבוהה שיכולת להגיע אליה היא ראית \ דיבור עם מלאך שהיא דרגת רוח הקודש. כל זאת בהנחה שזה מהקדושה , וגם אני מדבר מנסיון. לילה טוב.

      • יוסף כפרה,
        אני מבין היטב למה גורם לשגעון, הייתי שם, והמשכתי הלאה.
        נראה שאתה הפכת את זה על בסיס הבנות כל שהן בדברי הראשונים (שאגב ניכר בבירור מדבריהם שלא הגיעו למדריגות היותר שלימות בנבואה כפי שהיה אצל הנביאים מהתנ"ך שלא לדבר על משה ושמואל) , לאידיאל *הכרחי* )בכל שלב* בחיי הנביא, ובכן צר לי לבשר לך שכאן אתה טועה טעות מרה.

  10. לגבי ה"מכתב על רפואה אלטרנטיבית" – קשקוש בלבוש.
    מכללה דתית לרפואה משלימה בשם "מכללת שלם" עלתה בזמנו על פטנט גאוני כדי לגייס סטודנטים. להחתים רבנים שיודיעו שרפואה משלימה לומדים רק במכללות דתיות . . . לצערי רבנים שיתפו פעולה עם הפטנט הרדוד והשטחי , וכך יצא המכתב המצחיק הנ"ל.

    לגבי ריפוי רוחני – האידאל של הריפוי לפי התורה הוא ריפוי רוחני ! האידאל של הריפוי לפי התורה הוא לדרוש את ה' ולא ברופאים. וכפי שכתב על כך הרמב"ן :
    "אבל הדורש השם בנביא לא ידרוש ברופאים ! ומה חלק לרופאים בבית עושי רצון השם אחר שהבטיח (שמות כג כה) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך ? והרופאים אין מעשיהם רק על המאכל והמשקה להזהיר ממנו ולצוות עליו. . . .והוא מאמרם (ברכות ס) : "שאין דרכם של בני אדם ברפואות אלא שנהגו" שאילו לא היה דרכם ברפואות יחלה האדם כפי אשר יהיה עליו עונש חטאו ויתרפא ברצון ה' , אבל הם נהגו ברפואות והשם הניחם למקרי הטבעים.
    וזו היא כונתם באמרם (שם) "ורפא ירפא – מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". לא אמרו "שנתנה רשות לחולה להתרפאות" ! אלא כיון שחלה החולה ובא להתרפאות , כי נהג ברפואות והוא לא היה מעדת השם שחלקם בחיים , אין לרופא לאסור עצמו מרפואתו : לא מפני חשש שמא ימות בידו אחרי שהוא בקי במלאכה ההיא , ולא בעבור שיאמר כי השם לבדו הוא רופא כל בשר – שכבר נהגו.
    ועל כן האנשים הנצים שהכו זה את זה באבן או באגרוף (שמות כא יח) יש על המכה תשלומי הרפואה. כי התורה לא תסמוך דיניה על הנסים כאשר אמרה (דברים טו יא) "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ" , מדעתו שכן יהיה. אבל ברצות השם דרכי איש אין לו עסק ברופאים !"

    אלא שלצערינו בני האדם היום הם כבהמות ואינם רואים מאומה זולת חומר , ולכן הם מחשיבים מאוד את רפואת החומרים ומזלזלים בריפוי רוחני. וגם כאשר ילכו ל"הילר" או למרפא אלטרנטיבי , הם לא בהכרח ילכו לאדם הממשיך כוחות רפואה על ידי אמונה בה' , אלא מישהו הנוהג לפי דברי הסינים במקרה הטוב , או מישהו הממשיך כוחות של סטרא אחרא במקרה הרע.
    ולפיכך נתנה תורה רשות לרופא לרפא ריפוי חומרי. אבל האמת היא כי ברצות ה' דרכי איש והוא לומד להמשיך את השפע הרוחני בכח אמונתו בריבונו של עולם , אין לו עסק ברופאים – וזה הריפוי האמיתי היחיד.
    וזו דעתי לגבי ריפוי רוחני – ריפוי רוחני מותר כאשר מדובר באדם המאמין בה' ואדם היודע שהוא שליח של ה' לרפא , ואיננו תולה הריפוי בעצמו.

  11. אשר , מה שהגיע אליך זה יצור נחמד שבימינו קוראים לו "חוצן" ובעבר קראו לו "חיצון". הם בהחלט מביאים כל מיני כישורים על טבעיים לפעמים , אך מרחיקים אותך לגמרי מעצמך ומנפחים לך את האגו. סימן מובהק ליצורים מסוג זה הם קשקושים בנושאי משיח. אין קשר בין זה לבין נבואה כלל.
    אין לי מושג למה הוא נדבק אליך , אבל אתה כרגע רחוק מאוד מאוד מנבואה כלשהיא.
    זו האמת ואני אומר לך אותה בצער רב.
    הרמב"ם בהחלט הבין מהי נבואה (הוא גם תכנן לכתוב עליה ספר שלם , רק לא הספיק).
    כנ"ל הרמב"ן מבחינתי היה נביא בעצמו.
    גם לי היו הרבה טעויות בדרך , וגם אלי לפני כמה שנים נדבק "חוצן" כזה , לשמחתי לקח לי בערך חודש חודשיים להבין שהמדובר ביצורים שחיים על אנרגיה רגשית של בני אדם , והיו לי גם כן הכלים והיכולת להעיף אותו.
    אם אתה באמת מחפש נבואה , ההמלצה היחידה שלי עבורך היא להגיע קודם כל לאיזון נפש ופיזי , להגיע לשלוות נפש. כרגע אינך מאוזן – מה שגורם לך ולגלעד (הידוע) להתקוטט כי מצא מין את מינו ונעור. הדרך הטובה לכך היא תרגול של צ'י גונג ונשימה עם מורה טוב.
    בהצלחה.

    • חחחח,
      יוסף, לא נעים לומר אבל אתה פסיכי לגמרי.
      הדברים שאני אומר נאמרים מבחירה חופשית גמורה (גם אם לעתים לא לגמרי מדויקת) , שום חוצנים או הזיות אחרות.
      מה שנכון הוא שאני אכן מוסר את הנפש למען דברים , שאני יודע שעלי למסור את הנפש למענם (ומכאן דברי בנוגע לימות המשיח) , ולכן אני לא נרתע גם ממקומות קשים ובעייתים כמו הדמות שהזכרת למעלה , או בכלל מכתיבה במקום כזה "בשוק" בו כל מיני קוראים, ולאו דוקא כאלו עם עמדה אוהדת לרעיון הנבואה ולשאר הדברים עליהם אני מדבר, שברור שדברים כגון אלו יתייגו אותי במקום שממנו אצטרך מאמץ מיוחדת וסיעתא דשמיא מיוחדת לא פחות כדי לצאת ממנו אח"כ.
      וזה אכן גורם לכך שאני לא נמצא כל הזמן באיזון רגשי מלא , אך בידיעה מליאה של מה שאני עושה בהחלט כן , וכפי שנהג למשל ירמיה בשעתו.
      ה"נבואה" שאתה (בעקבות הרמב"ם והמקובלים) מציע היא נבואה אינסטנט שטובה ומתאימה לימי הגלות, שזה לא רע ולמעשה הכרחי ממש גם היום, כדי לייצר בסיס תודעתי איתן (בימינו נצרך גם לא מעט לימוד תורה תשתיתי , דבר שכל שאני מכיר אותך אין לך מספיק ממנו, וזה ניכר היטב) אבל זה רחוק מאוד מהמקום הבטוח (="צור" עפ"י דרך הנבואה) עליו גדולי הנביאים עמדו, ודרכו ביצעו את שליחותם.
      בוא נגיד שאם זכית למין נבואת אינסטנט כזו , זה הרבה מאוד , ואתה צריך לשמוח ולהודות על כך הרבה, ולנסות להבין מה השליחות שנובעת ממנה.
      שיהיה לך בהצלחה.

      • בהצלחה גם לך. ואני כותב זאת ממקום של דאגה אליך ולשלומך קודם כל.

      • חן חן.
        אין לך מה לדאוג , מי ששלח אותי גם דואג לי היטב.
        הוא לא ממליני השכר.

      • ואגב,
        באמת בימים האחרונים הגעתי לקצה כלשהוא בנוגע לדיוני עבר שהיית נוכח בהם, אין לך מה לדאוג ההליכה אל הקצה נעשתה מתוך ידיעה ברורה של מה שעומד מעבר לקצה.
        כך שאין מה לחשוש מנפילה משמעותית מדי. (נפילות קצרות טווח בהחלט יש אבל זה לגמרי חלק מהמשחק)

      • רק כדי להיות בטוח – אתם רציניים לגמרי במה שאתם כותבים פה, כן?
        כי זה נראה שהשתרבב לכאן דיון מאיזה פורום של אורן זריף או משהו כזה…

        • העולם מורכב ידידי הרבה יותר ממה שנדמה לרוב בני האדם.
          הכוחות הללו קיימים , אך זוהי סכנה רוחנית גדולה לעבוד איתם. אני מאמין כי עובדי העבודה זרה בעבר היו סוגדים להם. לכן אדם הרוצה להמשיך כוחות קדושה ולהגשים את מה שאני מדבר עליו כאן , צריך להבין את אמונת היחוד לעומקה , ולהמשיך כוחות רק מהקב"ה ולא משום "ישות".

  12. אברם,
    אני רציני ב70% בערך, השאר נאמר כדי לגשר על פערי השפה ביני לבין יוסף.
    (לכן אם הייתי מדבר איתך למשל , על אותו נושא ממש, קח בחשבון שזה היה נשמע די אחרת , המטרה שלי היא העברת המסר , ופחות הנאמנות לניסוח המדויק , מניסיון הצד השני ממילא לא מבין בדיוק את עולם המונחים בהם אני משתמש, שלא באשמתו כמובן)

  13. פריסקו צריך ללמוד לקורא חומר הוא לא הבין את שקרא ומשתמש באופן לא נכון בציטוטים,הביקורת הזו לא עניינית ולא טובה, אין לי פנאי לכתוב אבל רק אומר בשתי מילים בן שלמה לא מדרג בספר את המסטיקה החילונית כנחותה ומקבל את פלוטינוס כמסטיקן ברמה הגבוהה ביותר, יחד עם זה הוא מצביע על כך שהמסטיקה לא הופכת אצל רוב מוחלט של המסטיקנים החילונים לדרך חיים וכמה רגשות ורגישויות לא ישנו את זה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: