יהודי בביתך, מסורתי בצאתך / עינת טלמון

הקושי שחווים הצ'ואטס, אנוסי מיורקה, במפגשם המחודש עם היהדות מעלה שאלות על דמותה של האורתודוקסיה בימינו ועל תפיסתה המצומצמת ביחס לדת. רשמים והרהורים בעקבות כנס האנוסים במכללה האקדמית נתניה

צ'ואטס הוא כינויים של אנוסי האיים הבלאריים (מיורקה, מנורקה ואיביזה). הצ'ואטס משתייכים באופן רשמי לקהילה הנוצרית הקתולית, אך עובדה זו לא מנעה מהם לסבול במשך מאות שנים מבידול ואפליה. עד לפני כשני דורות הם אף נאלצו להתחתן בינם לבין עצמם. זהותם הייחודית התגבשה מחוויית הדחייה, שב"הפוך על הפוך" הפכה עם הזמן לגאווה עצומה על מוצאם היהודי.

החוקרים חלוקים על מקור המילה צ'ואטס. אפשר שמקורה במילהjuetó  שפירושה בשפה הקטלאנית – שפה שתושבי הבלאריים מדברים ניב שלה – “כינוי חיבה“ ליהודים, יהודונים; או במילה xulla, חזירים. פרופ' מיכאל קורינאלדי, יו"ר המכון הבינלאומי לחקר היהודים הנסתרים במכללה האקדמית נתניה, בחר בפירוש השני, פירוש שיש בו כדי להעצים את הדרמה של הצ'ואטס. צאצאית לבני הצ'ואטה שמתגוררת בארץ סחה באוזניי שביניהם מקובל דווקא ההסבר הניטרלי יותר.

החוויה האנוסית קרובה יותר ליהדותם של המסורתיים. 
האי מיורקה
צילום: Thinkstock

ערפול כבד

הכנס בנושא "מאבק הזהות של היהודים הנסתרים באיים הבלאריים (ספרד)", שנערך במכללת נתניה, נפתח במושב ברכות חגיגי. אורח הכבוד – השגריר החדש של ספרד בישראל, פרננדו קרדררה סולר – סיפר על 24 בני הצ'ואטה שהסוכנות העלתה לארץ לפני כמה עשורים ושמתוכם 23 חזרו לספרד בתוך ימים(!). כנראה שהם לא היו רגילים לחיי הקיבוץ, סיכם השגריר בחיוך. דוד הצ'ואל אלטראס, נשיא הקהילה היהודית של מדריד, שנבצר ממנו ברגע האחרון להשתף בכנס, שלח מניכר את ברכתו לכנס.

אחד מאורחיו הבולטים של הכנס היה הצ'ואטה מיקל סגורה אגילו, בן למשפחת צורפים, סופר, משורר, יועץ פוליטי ועיתונאי מפלמה דה מיורקה. סגורה שב לחיק היהדות, או בלשונו "עשה תשובה", בהליך שכלל טבילה במקווה ומבלי שייאלץ לעבור תהליך של גיור. לא כל האנוסים בני מזל כמוהו. הוא פרסם את הספר "זיכרון בן צ'ואטה" שעורר פולמוסים קשים בינו לרשויות הדת בכפרו. אלו תהו מדוע הוא מעורר מרבצה שנאה עתיקה וניסו לעשות הכול להניאו מפרסומו. אלא שסגורה עמד בדעתו ובעקבות הספר שהוציא הוזמן להשתתף בכנסים בינלאומיים רבים בנושא. בהמשך גם פרסם את הספר "שורשי צ'ואטה כנפיים יהודיות". סגורה אגילו משתייך כיום לאגודות האמונות על השימור והמחקר של המסורת היהודית במיורקה.

אורח נוסף היה האדריכל לאד אלינגר, צאצא לבני הצ'ואטס, שחלק עם הקהל את המסע האישי שעשה בהתחקות אחר שורשיו, ובו הסתייע לא מעט בפלאי הטכנולוגיה והאינטרנט.

אחת השותפות החשובות לפועלו של המכון לחקר האנוסים של המכללה האקדמית נתניה היא החוקרת גלוריה מאונד, ילידת אנגליה, העוסקת בחקר האנוסים כבר למעלה מ־40 שנה. מאונד עומדת בראש מכון "קאסה שלום" בגן יבנה, העוסק במורשת האנוסים. המכון פתוח לכל המתעניין, ומכיל אלפי ספרים, מסמכים ותצהירים. מאונד סיפרה בהרצאתה כיצד שמרו היהודים הנסתרים על זהותם באיים הבלאריים.

לא בכדי מצית נושא אמוציונלי כל כך כמו האנוסים את דמיונם של סופרים רבים ברחבי העולם. רבים בו הצללים והערפל וקשה לומר כמה מצאצאי האנוסים חיים כיום ברחבי העולם והיכן, מהם המנהגים שעברו במשפחותיהם מדור לדור והאם המשיכו אבותיהם להיות יהודים בסתר או שמא קיבלו על עצמם את הנצרות בלב שלם. אין פלא אפוא שבכנס הדן באנוסים, ועוד בקבוצה ייחודית כל כך, קשה היה לעשות הפרדה של ממש בין עניינים שברגש למחקר המדעי, והרגשות חלחלו גם להרצאות האקדמיות יותר. פרופ' מיכאל קורינאלדי הנמרץ הזמין בסוף ההרצאה שלו, שכותרתה הייתה "אנוסי מיורקה, אסטרטגיה של קיום יהודי", את מיקל סגורה להקריא את חמישה עשר שמות המשפחה המזוהים עם בני הצ'ואטה ודירבן את הקהל לקרוא בקול גדול "חי וקיים" במחווה לכל אחד ואחד מהם. גם הציניים ביותר נסחפו. קורינאלדי דחה על הסף את התזה של פרופ' בן ציון נתניהו ז"ל ולפיה המרות הדת בספרד תחילתן בכפייה אך המשכן ברצון. האם גם כאן סח הדובר מרחשי לבו? אפשר שכן.

ד"ר ניתאי שנאן, מחבר הספר "קורבנות או אשמים, תולדות היהודים בראי ההיסטוריוגרפיה הספרדית בשנים 1898־1759", סיפר בהרצאתו שהגישה לאנוסים בספרד של המאה התשע עשרה נעה בין יחסם החשדני של השמרנים, משל היו פושעים פליליים שבשמם נקשרו עלילות דם אנטישמיות של ממש על רצח ילדים קדושים, ליחס חומל מצד הליברלים. אלה גם אלה מיעטו לעסוק בתופעת האנוסים ששבים ליהדותם, תופעה שלא ידעו כיצד "לבלוע". הספר זיכה את שנאן בפרס שמואל טולדנו היוקרתי, על שמו של הנשיא המנוח של הקהילות היהודיות בספרד, שמוענק מדי שנה לחוקר מספרד ולחוקר מישראל בתחום יהדות ספרד או היחסים בין היהודים לנוצרים בספרד.

לא הלכתיים

ד"ר שולמית הלוי, חוקרת ומשוררת, נצר למשפחה ממגורשי ספרד, עוסקת במסורות היהודיות שנשתמרו בקרב צאצאי האנוסים. הלוי שיתפה את הקהל בנסיונה האישי בסיוע לאנוסים שמעוניינים להתגייר ולחיות בארץ, או "לחזור" כלשונה. היא הצביעה על מעגל קסמים ללא מוצא: כדי להתגייר יש להיות תושב הארץ, אך בדרך כלל כדי להיות תושב או לזכות באזרחות יש להיות יהודי… זוהי בעייתם של כל המבקשים להתגייר שאין למשפחתם זיקה יהודית ושאינם זכאים לפיכך ליהנות מחוק השבות. על כך נוסף עלבונם של האנוסים נוכח הפקפוק ביהדותם. מעניין לציין שהדברים דומים למדי גם בכיוון ההפוך: כדי לזכות באזרחות ספרדית די להוכיח זיקה משפחתית למגורשי ספרד, אך לשם מימוש הזכות יש להתגורר קודם לכן בספרד למשך תקופה שעולה על המתאפשר במסגרת אשרת תייר.

בהתרגשות רבה דיברה הלוי על עבודת הקודש של רבנים שמסייעים לאנוסים לשוב לחיק היהדות ועל המכשולים העומדים בדרכם. אבל מדבריה נעדר מרכיב חשוב מאוד שיש לתת עליו את הדעת. אמנם בזכותם של יחידים וארגונים כמו "שבי ישראל" ישנם אנוסים הזוכים לחזור לחיק היהדות, אולם מספרם של אלו שלא שבו גדול לאין ערוך, ותמימות היא לחשוב שהליכים ביורוקרטיים כאלה או אחרים הם המכשול היחיד בדרכם. הסוגיה עמוקה הרבה יותר. הבה נבין לנפשם של אלה שנהגו לשמור על מספר מנהגים מסתוריים בעלי תוכן רוחני למדי, לפעמים אפילו בלי לדעת את הטעם לקיומם. אנשים אלה שמוטמע בהם מלידה ובאופן לא מודע הכלל "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" נתקפים הלם נוכח המפגש עם היהדות ההלכתית, היהדות שמייצגים אותם אנשים מלאי הכוונות הטובות, חובשי הכיפות הסרוגות ועל אחת כמה וכמה החרדים.

החוויה האנוסית קרובה יותר ליהדותם של אלו מבינינו המתכנים מסורתיים, כלומר של רוב הישראלים כיום. רובם של האנוסים רחוקים עד מאוד מהיהדות ההלכתית, שרבים מהישראלים מתנערים לפחות מהפירוש האורתודוקסי המחמיר שלה, לא משום היותם "תינוקות שנשבו" אלא משום שההיגיון והרגש אומרים להם שיש בהחמרות אלה דווקא משום סטייה מהרליגיוזיות של בית סבא. המפגש עם הפן ההלכתי מנפץ את המסתורין של החוויה האנוסית ומרדד אותה ל"עשה" ו"אל תעשה".

בהקשר זה ראוי לציין את סיפורה של אנוסה אחת מספרד שחזרה לחיק היהדות בתהליך ארוך של גיור. כשנשאלה על ידי הרבנים בבית הדין מה הקושי הגדול ביותר שלה ביהדות, היא ענתה שכאנוסה צניעות מבחינתה משמעה 'הצנע לכת' אך למורת רוחה התברר לה שצניעות היא "קול באישה". כל מפגש עם האנוסים שלא מביא בחשבון את המנטליות של יהדותם נדון לכישלון. בל נסתנוור ובל נתבשם מסיפוריהם של מתי המעט מבני הצ'ואטה שחזרו ליהדות והפכו לשומרי מצוות ואפילו רבנים. הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל.

אולפני הגיור, שקולטים אנוסים החפצים לחזור ואנשים המבקשים להצטרף לעמנו, נבדלים זה מזה במידת הפיקוח שנהוג בהם על אורח חייהם של המועמדים לגיור, כלומר בין אלה שמוכנים להתגמש ולעצום עיניים נוכח אורחות חייהם הלא הלכתיים של המתגיירים ובין אלה שסבורים שאורח חיים הלכתי הוא תנאי הכרחי לגיור. אך אלה גם אלה מחמיצים את העיקר. דרושה ראייה חדשה ושונה מצד האמונים על השבת אחינו (וכאלה הם כל המעוניינים להצטרף לעמנו, אנוסים ושאינם כאלה). עליהם להפגין יכולת להכיל יהדות מסורתית לא הלכתית, מלכתחילה ולא בדיעבד. וביחס לאנוסים, עליהם לשאול את עצמם לא רק עד כמה רחקו האנוסים מן היהדות אלא עד כמה רחקה היהדות מהם, עד כמה שינתה פניה האורתודוקסיה בעשרות השנים האחרונות. זו הדרך לסייע לאנוסים, ולבני הצו'אטה ביניהם, לחזק בדרך כלשהי את הזיקה לדת אבותיהם, בין שיבחרו לחיות בארץ ובין שיישארו בגולה.

עינת טלמון היא ראש מחלקת תרבות במכון סרוונטס‎

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י' חשוון תשע"ג, 26.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 בנובמבר 2012, ב-גיליון וירא תשע"ג - 795 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: