רפואה והלכה במבחן המציאות / יצחק שילת

ספרות רפואית־הלכתית, המתמודדת באומץ עם חידושי המדע ומתאימה דעות לעובדות, ולא להפך, היא צורך קיומי, שקובץ מאמרים חדש מספק

רפואה, מציאות והלכה

ולשון חכמים מרפא

מרדכי הלפרין

מכון שלזינגר, תשע"ב, 546 עמ'

המקצוע הבין־תחומי הקרוי 'רפואה והלכה' עובר בעשרות השנים האחרונות תהליך של התפתחות מואצת. מכוני מחקר אחדים פועלים במקצוע זה, שיעורים והרצאות רבים בנושאי רפואה והלכה ניתנים הן בבתי מדרש שונים והן במסגרות אקדמיות, נערכים כנסים בינלאומיים בהשתתפות רבנים ורופאים ידועי שם, ועל כולם – הולכת ונוצרת ספרות הלכתית־רפואית מרשימה, הכוללת מלבד קובצי מאמרים וספרים מיוחדים גם סדרות רבות־היקף בסגנון אנציקלופדי, כגון הספר 'נשמת אברהם' של הרב פרופ' אברהם ס' אברהם, ו'אנציקלופדיה הלכתית־רפואית' של הרב פרופ' אברהם שטיינברג.

למדף הספרים בנושאי רפואה והלכה הצטרף בשנה החולפת ספר רב־ערך בהוצאת מכון שלזינגר לחקר הרפואה על פי התורה ליד המרכז הרפואי שערי צדק, מאת הרב ד"ר מרדכי הלפרין, תלמיד חכם מובהק ורופא בכיר, עורך כתב־העת לענייני רפואה והלכה 'אסיא', ששימש בעבר ראש ישיבת ההסדר ברמת הגולן, רב צבאי אוגדתי וראש 'ישיבת גושן' ממערב לתעלת סואץ בימי מלחמת יום הכיפורים, ורופא מומחה בתחום הפוריות.

הספר 'רפואה מציאות והלכה' מכיל את מיטב מאמריו של הרב ד"ר הלפרין בתחום הרפואה וההלכה שנכתבו לאורך עשרות השנים האחרונות. בחמשת שעריו, הכוללים ארבעים מאמרים, הוא עוסק בענייני חיים ומוות, פוריות, לידה וברית מילה, בבירורים שונים בתחום מדעי החיים הנוגעים להלכה, ובשאלות של אמונה ומדע.

לא נידון בהרחבה מספקת. תרומת איברים
צילום: thinkstock

סכנת בנק הזרע

הספר כתוב בסגנון חי וקולח, לעתים ממש מרתק, והוא מצטיין בבהירות, בדייקנות מדעית והלכתית, ובעוד שתי תכונות חשובות: מידות טובות ויראת שמים. המחבר, שאינו מסתיר את גאוותו על מקום גידולו התורני – הישיבות ה"ליטאיות" טלז בארה"ב ופוניבז' ומיר בארץ – משכיל לשלב בדיוניו ההלכתיים, ולכבד, את דבריהם של תלמידי חכמים מכל החוגים. אין מגזרים ואין "פוליטיקה". יש שאיפה כנה לבירור האמת, מתוך הזהירות הראויה לנושאים החמורים שהספר עוסק בהם, אך גם מתוך אומץ לב ויכולת לפתוח את הראש לחידושים העולים מן הידע המדעי המוכח.

זכה הכותב לשאול שאלות רבות בהלכה את אחד מגדולי הפוסקים בדורותינו, הלא הוא הגרש"ז אוירבך זצ"ל. רוחו הטובה של הגרש"ז שורה בין דפי הספר. אתה כאילו רואה אותו עומד מולך, אמפתי מאוד לשואל ולמצוקתו, שוקל את דבריו בזהירות רבה, ומכריע בין לקולא בין לחומרא כשעיניו מפיקות טוב לב.

כך, למשל, הורה ר' שלמה זלמן שיש לבצע בשבת ניתוח של שבר בראש עצם הירך, הכרוך כמובן בהרבה מלאכות דאורייתא, ולא לדחותו למוצאי שבת, למרות שהרופאים האורתופדיים היו ממתינים למחר במקרה שאין צוות חדר ניתוח זמין, ולא היו רואים את המצב כמצדיק הזעקת צוות כונן מהבית (נימוקיו מפורטים בספר בעמ' 16־13). או במקרה אחר, של תינוק שמת אחרי שקיבל חיסון נגד צהבת, הורה רש"ז לנתח את גופת התינוק כדי לברר האם יש קשר בין מתן החיסון לבין מות התינוק, למרות שאלפי תינוקות קיבלו את החיסון ללא תופעות לוואי, כי בפיקוח נפש של רבים שטרם קיבלו את החיסון צריך לחשוש גם למקרים נדירים.

בעניין הזרעה מלאכותית לזוג נשוי כאשר זרע הבעל אינו תקין, הרש"ז מחמיר מצד אחד, וסובר שקבלת תרומת זרע של יהודי יוצרת חשש חמור של ממזרות (מלבד החשש של שמא ישא אחותו מאביו, ראו לקמן), ומקל מצד אחר, בקבעו שתרומת זרע של גוי מותרת מצד עיקר הדין, אף על פי שהדבר מכוער, "היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך, והנכונות לפעולה זו, הרי זו ממש שאלת חיים, כיון שאי אפשר לעשות ההזרעה מישראל". וכך פסק גם הגר"מ פיינשטיין זצ"ל.

בעניין זה של הזרעה מלאכותית מביא הרב ד"ר הלפרין נתונים מזעזעים על אודות הסכנה ההלכתית והרפואית החמורה בתרומת זרע אנונימית מ"בנק זרע", שלדאבוננו קיימת בישראל (עמ' 297). מדובר בחשש לא מבוטל לנישואי אח ואחות (מן האב), דבר שיש בו הן איסור עריות, והן סכנה ללידת ילדים פגומים. לעומת זאת, לשמחתנו מצויים פתרונות ישימים לבעיות פוריות בעזרת טכנולוגיות מתקדמות של הפריה חוץ־גופית (IVF) ופונדקאות, וכן למניעת מחלות גנטיות קשות בעזרת אבחון גנטי טרום־השרשתי (PGD), תהליכים שעוררו דיונים הלכתיים מרתקים, אך למעשה הותרו על ידי גדולי הפוסקים.

תרומת איברים

מעלתו המיוחדת של הספר היא בידע הרפואי המבוסס שהוא מגיש לקוראים בשאלות שהוא עוסק בהן. הרב הלפרין אינו מכפיף את המציאות לדעות קדומות כלשהן. מעובדות אי אפשר להתעלם, צריך להתאים את הדעות לעובדות, ולא להפך. הדבר מודגש בשם הספר 'רפואה, מציאות והלכה'. בזה הולך המחבר בדרכו של ה'חתם סופר', הכותב בעניין מחלוקת מסוימת בהבנת דברי חז"ל בין רש"י ותוספות לרמב"ם: "אבל אחר בקשת המחילה מרבותינו הקדושים (רש"י ותוספות) לא צדקו דבריהם בזה, אבל האמת עם הרמב"ם כאשר יעיד הניסיון על פי חכמי וספרי הניתוח אשר לפנינו מספרי בני ישראל… ויש לפני עוד ספרים מדויקים מרופאים מומחים אשר לא מבני ישראל המה בכמה וכמה ציורים כולם יעידון ויגידון כהרמב"ם ז"ל, ומיניה לא נזוע, גם שאלתי רופאים וכך אמרו לי" (שו"ת חתם סופר, יו"ד סי' קס"ז). עם זאת, הרב הלפרין מבחין היטב בין השערות מדעיות שאינן מוכחות לבין ידע מדעי שמקורו בניסוי מבוקר, המנטרל אפשרות של מראית עין סטטיסטית, ומגיע למסקנות בדוקות ומוכחות.

אחד החידושים החשובים בספר הם ההסברים הרפואיים המשכנעים שמספק הרב הלפרין להלכות מסוימות הקשורות לברית מילה ולדיני נידה, כגון: מדוע ה'מציצה' בעת המילה דוחה שבת, והאם רחיצת התינוק בחמין בימים שאחר המילה נחשבת לפיקוח נפש, מהו 'אוטם ברחם', ומהו 'בין השיניים', ועוד. הידע הרפואי שלו בנושאים אלה, כמו בנושאים גנטיים, כגון זיהוי אבהות וזיהוי חללים על פי בדיקת רקמות או באמצעות DNA, מרשים ביותר, ויכול לעזור מאוד לפוסקים בעניינים רציניים אלה.

נושא אחד חיוני בתחום רפואה והלכה אינו מטופל כראוי בספר זה, והוא הנושא של קביעת רגע המוות והשתלת איברים. זהו נושא קריטי הנוגע להצלת חייהם של חולים רבים הצפויים למות תוך זמן קצר אם לא יושתל בגופם איבר חיוני שהם זקוקים לו. כידוע, נעשים מאמצים רבים לעורר את תודעת הציבור לחשיבותה של תרומת איברים, ועדיין רבה הדרך.

במאמר הקצר־יחסית המוקדש לנושא זה בספר שלפנינו (עמ‘ 151־143) – שבראשיתו מעיד המחבר כי היה חבר בוועדה שהקימה בזמנה מועצת הרבנות הראשית לישראל, ושקבעה שמוות מוחי־נשימתי הוא מוות על פי ההלכה ומאפשר תרומת איברים – נידונים בהרחבה דקדוקי נוסח של הודעות הרבנים שהתנגדו, ומסופר על שני ניסויים של יילוד כבשה אחרי שכרתו את ראשה (ניסויים אשר לדברי הגרא“א שפירא זצ“ל היו מיותרים, שכן את הקושיה שהם באו לתרץ אפשר היה לתרץ בנקל מתוך הסוגיה עצמה, ואכמ“ל). אבל הנימוקים ההלכתיים הברורים של ועדת הרבנות הראשית בעד הגדרת מוות מוחי־נשימתי כמוות על פי ההלכה (זו הייתה גם דעתו הסופית של הגר“מ פיינשטיין זצ“ל, וזוהי דעתו של הרב עובדיה יוסף שליט“א) – לא הובאו בהרחבה. הקורא אף יכול לקבל את הרושם שלמחבר אין דעת נוטה בעניין. הוא רק מפנה את הקורא לספר שלם בשם ‘קביעת רגע המוות‘ (בהוצ‘ מכון שלזינגר, מהדורה שניה, ירושלים תשס“ח) שנערך על ידו, ובו כל הדעות וכל הדיונים ההלכתיים בנושא.

בין אריסטו לדארווין

בשער העוסק בענייני אמונה ומדע נוגע המחבר בשאלת קדמות או בריאה, ובשאלת תקפותה של השערת האבולוציה. לטעמי יש בדבריו ערבוב בין אמונת קדמות העולם האריסטוטלית (=העולם כפי שהוא לפנינו היה קיים כך מאז ומתמיד) לבין האמונה בקדמות החומר. אמונת הקדמות האריסטוטלית נדחתה לחלוטין על ידי המדע, המכיר בעובדה שהעולם עבר ועובר תהליכי השתנות מופלגים. לעומת זאת האמונה בקדמות החומר לא הופרכה.

אלה המגיעים אחורנית עד "המפץ הגדול" עשויים לסבור שמצבור החומר־אנרגיה הראשוני הוא קדמון. מה שצריך להדגיש הוא שתיאוריות התפתחות למיניהן, כולל תיאוריית "המפץ הגדול", שאינן מניחות את קיום הבורא, נופלות לתמיהה עמוקה: מנין יש לגוש החומר־אנרגיה העיוור תכונות מתוחכמות להפליא בדמות חוקי הטבע? ההנחה בדבר קיומו של הבורא החכם, השלם, האינסופי, שהוא מקור המציאות הסופית והחסרה, מסתברת לאין ערוך יותר מן ההנחה בדבר גוש חומר קדמון ובלתי־אינטליגנטי שהוא הסיבה של עצמו.

לעניין האבולוציה, המחבר מראה שתורת האבולוציה הביולוגית אף פעם לא הייתה תיאוריה מוכחת, ושעם השנים רבו המערערים עליה בין אנשי המדע. עם זאת מן הראוי להדגיש יותר שהנחת האבולוציה אינה סותרת את התורה. לא רק מרן הראי"ה קוק זצ"ל סבר שייתכן שהעולם הביולוגי נברא בדרך של אבולוציה, ושששת ימי בראשית לא היו ימים של 24 שעות. גם מו"ר הג"ר גדליה נדל זצ"ל (תלמיד החזו"א) סבר כך, כפי שכתבתי מפיו בספר 'בתורתו של ר' גדליה'.

לבסוף יש להעיר הערה טכנית: במקומות אחדים בספר ישנן כפילויות, אשר מקורן בכך שהמאמרים נכתבו בהזדמנויות שונות, על פני תקופה של שנים רבות. אם לא הייתה אפשרות להשמיט את הכפילויות, היה מן הראוי להדגיש זאת במבוא. מכל מקום, הערות ביקורת קלות אלה אין בהן להפחית מערכו של הספר, אשר כל הקורא בו יצא ברכוש גדול.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ג' חשוון תשע"ג, 19.10.12

מודעות פרסומת

פורסמה ב-19 באוקטובר 2012, ב-ביקורת ספרים, גיליון נח תשע"ג - 793, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. לגבי תרומת איברים – למרות שאינני רב או בן רב , אני אכתוב כאן את דעתי.
    ולדעתי תרומת איברים אסורה !
    הסיבה היא שברגע בו מסתכלים על גוף האדם כ"מאגר לחלקי חילוף". יכולים להגיע לידי רציחה. ועצם הסתכלות זו האופיינית לרפואה המערבית היא כבר שורש הבעיה.
    כך נעשה גם בסין שתורמת איברים לכל העולם מגופם של מתנגדי משטר חפים מפשע , וכן המעשה מביא את הרופאים לידי אינטרס ברור של קיצור חיים לחולים , על מנת שיוכלו להשתילם.
    ממילא לדעתי יש כאן אביזרייהו ברור של שפיכות דמים.
    ולא זו בלבד , כל אדם שישאל את עצמו , האם הוא היה מוכן לאכול גופת אדם כדי להינצל ממות ? רובינו נזדזע ממעשה כזה , ובצדק. ומה ההבדל ?
    לאחר שחשבתי על דברים אלו לפני כמה שנים , מצאתי שכיוונתי לדעת קדושים – הרב אהרונסון זצ"ל שבתקופת השואה באירופה נשאל כך :
    "אז פנה אלי אחד מידידי ז.פ. בשאלתו, להיות שאצלו הרגעים האחרונים כי מרגיש
    אפיסת הכוחות מסיבת הרעב, ורק עצה אחת עלתה ברעיונו להציל חיותו, והוא: לחתוך
    חתיכת בשר מגוף אדם מת ולאוכלו להשיב נפשו, וידבר על לבי לעשות מעשה כי באופן
    זה נוכל להציל כמה מאות ממוות בטוח ביותר, שהיו אז הימים האחרונים של
    המלחמה והחירות עומדת תחת כתלינו, וחבל על כל אדם שמת או נהרג ברגע אחרון זה,
    אחר עבור עלינו כל משברי שנות המלחמה".
    וענה כך :
    "עוד נשמתי בי טרם יצאה מרעב ושברון הלב נבהלתי למשמע אוזני ובמענה לדבריו
    הנאמרים באמת מלב צדק, התחלתי לבכות ונהמתי מקירות לבו "רבש"ע, קח את נפשי
    – ואל תביאני למדרגה נמוכה זו ח"ו". והשבתי לו אמת כי הצדק אתך, ואפשר דמדינא
    מותר ומצוות פיקוח נפש נמי איכא, הרי מצינו במדרש בזמן החורבן, אבל שמע נא:
    יראתי כי יבואו לידי רציחה, שימצאו הרבה שיהרגו לחלשים ביותר, כדי להמציא להם
    אוכלם בהיתר ובהצנע. עוד זאת שבלי ספק ירגישו הס.ס. בזה, ויהיה להם עלילה נכונה
    להרוג הכל באמתלא שהוא נגד צד וחוק העולם "אוכלי אדם" פראים וברברים… דברי
    נכנסו לאוזניו, ופרש. וכעבור שעה אחת קבלו הס.ס. פקודה להוליכנו לטרזין, ונצלנו".
    ודבריו הקדושים הם בדיוק כדברינו וברוך שכיווננו לדעתו.
    ויהי רצון שבזכות שעם ישראל ימנעו ממעשה מכוער זה , ויכבדו את הגוף כמשכן הנשמה ולא כמאגר חלקי חילוף ואף במחיר מסירות נפש , יזכו כל הצריכים לכך לרפואה שלימה מידי רופא כל בשר.
    וגם אם לא כך יהיה , יזכו להידבק בחי החיים ובמקור החיים.

  2. נ.ב. דברי הרב אהרונסון זצ"ל לקוחים מכאן :
    http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/farbshteyn-4.htm

  3. וכדאי לקרוא גם כאן
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4295174,00.html
    ואת דברי האב של אותה בחורה ש"שבה לחיים" לאחר מוות מוחי :

    "המנוולים בלבן ויתרו מהר מדי על הצלת הבת שלנו‭,"‬ אמר האב בראיון, "רק משום שהם היו כל כך להוטים להשתיל איברים".

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: